קְשָׁרִים בַּשְּׂעָרוֹת נֶחֱשָׁבִים לַחֲצִיצָה וְלָכֵן צְרִיכָה לְסָרֵק שַׂעֲרוֹתֶיהָ לִפְנֵי הַטְּבִילָה וּלְנַתֵּק הַקְּשָׁרִים, וְכָל שֶׁסֵּרְקָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ עַד שֶׁאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת אִם נִשְׁאֲרוּ עוֹד קְשָׁרִים, הֲוֵי שְׁאָר הַקְּשָׁרִים מִעוּט שֶׁאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת וְאֵינָם חוֹצְצִים.

וְכֵן הַדִּין בְּבֵיצֵי כִּנִּים הַדְּבוּקִים לְשַׂעֲרוֹתֶיהָ, סוֹרֶקֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ בַּמַּסְרֵק הַמְיֻחָד לְכָךְ עַד שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתָּהּ, וּמַה שֶּׁנִּשְׁאַר הוּא חוֹצֵץ בְּמִעוּט שֶׁאֵינָהּ מַקְפִּידָה עָלָיו, וּמֻתָּר. {נחלקו הפוסקים כיצד להחשיב את השער, הרמב"ם כתב דשערו של אדם אינו כגוף בפני עצמו ולכן אפילו אם כל שערותיה קשורות ומסובכות אם אינה מקפידה על כך עלתה לה טבילה, ואלו לשיטת הגאונים ורוב הראשונים השער נידון כגוף בפני עצמו ואם ישנם קשרים ברוב השערות אף על פי שאינה מקפידה הרי זו חציצה, וכן פסק מרן השו"ע בסימן קצ"ח סעיף ה´, והסביר הר"ן שמקור שיטת הגאונים בזה דאית לן תרי קראי, חד לשערו וחד לבשרו, ולכן כל אחד הוא גוף בפני עצמו.}

קַשְׂקַשִּׂים בְּשַׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ אֵינָם חוֹצְצִים, וְכֵן אִם צָבְעָה אוֹ חִמְצְנָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ אֵין בָּזֶה חֲצִיצָה מִטַּעַם שֶׁאֵין מַמָּשׁוּת חוֹצֶצֶת בַּצֶּבַע. {כתבו הרא"ש הרשב"א ורבנו ירוחם שהצבע שצובעות בו הנשים פניהן וידיהן ושערות ראשן אינו חוצץ מטעם שנוי הוא להן ואינן מקפידות אלא אדרבא עשאוהו במתכוין ומחדשות אותו תמיד. ונתנו בזה עוד טעם שהרי נעשה הצבע כגופו של שער, וכתב ע"ז הש"ך שכך הדין אע"פ שחופה הצבע רוב או כל השער, והרי הדבר כמו בבגד צבוע שאין הצבע מציאות נפרדת מהבגד אלא כגופו של בגד, וכן מצינו טבילה לפרוכת של בית המקדש אע"פ שיש בה תכלת וארגמן ותולעת שני. ועוד טעם שאין ניכר פה ממשו של צבע אלא מראיתו וכן פסק מרן השו"ע בסימן קצ"ח סעיף י"ז.}

מִנְהַג בְּנוֹת סְפָרַד לְהָסִיר שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה לִפְנֵי הַטְּבִילָה, וְאִם טָבְלָה בְּלֹא לַהֲסִירוֹ תָּלוּי הַדָּבָר בִּקְפִידַת בַּעֲלָהּ, שֶׁאִם מַקְפִּיד בָּזֶה הֲרֵי הוּא חוֹצֵץ וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד אֵינוֹ חוֹצֵץ. {בגמרא סנהדרין כא. דרש רבא "מאי דכתיב ויצא לך שם בגוים ביופיך, שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא שער בית הערוה" ופרשו רש"י תוספות, ותוספות הרא"ש שקודם שחטאו וגבהו בנות ציון לא היה גדל אצלן שער באותם מקומות מה שאין כן אצל הגויות ולכן אמר הנביא ויצא לך שם בגוים ביופיך ולאחר שחטאו וגבהו והלכו נטויות גרון וכו´ ונחרב בית המקדש צמח בהם השער באותן מקומות, וכן הובא בזהר בכמה מקומות שבניגוד לשער הראש שראוי לאשה לגדלו, שער בית השחי ובית הערוה שגדל בזמן טומאתה יש לה לסלקו עם עודפי הצפרנים שגדלו באותו הזמן, ולכן מנהג זה של בנות ספרד יסודתו בהררי קודש, ובכל זאת בני זוג שכבר נהגו בכך ורוצים לשנות מנהגם בזה יכולים לעשות התרת נדרים, וק"ו מי שלא נהגה כך יכולה שלא להסירם, רק תזהר לרחוץ ולנקות המקום היטב.}