הַסּוֹפֶרֶת שִׁבְעָה נְקִיִּים עַל דַּם טֹהַר אִם עָשְׂתָה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וּלְאַחֲרָיו בָּדְקָה רַק בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אוֹ רַק בַּשְּׁבִיעִי אוֹ רַק בְּאֶחָד מֵהַיָּמִים הָאֶמְצָעִיִּים בְּדִיעֲבַד עָלוּ לָהּ הַיָּמִים לְשִׁבְעָה נְקִיִּים וְתִטְבֹּל וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. {שהיות וגזירת דם טוהר אינה מדינא דגמרא ואין בדם טוהר סרך איסור מן הדין כלל יש לפסוק בהם את הדין כדעת רוב הפוסקים דסבירא להו שהלכה כרב דתחילתן אע"פ שאין סופן, או סופן אע"פ שאין תחילתן, כמ"ש בגמ´ נידה סט.}