תִּקְּנוּ חֲכָמִים לִפְרֹשׁ מִתַּשְׁמִישׁ בְּלֵיל אַרְבָּעִים וְאֶחָד לְזָכָר וּבְלֵּיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד לִנְקֵבָה, וְזֶה בִּימֵיהֶם שֶׁהָיוּ בּוֹעֲלִים עַל דַּם טֹהַר, וּכְדֵי לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר לְהַפְרִישׁ בֵּין דָּם טָהוֹר לְדָם טָמֵא תִּקְּנוּ פְּרִישָׁה זוֹ, אֲבָל מֵאָז תְּקוּפַת הַגְּאוֹנִים, שֶׁפָּשַׁט הַמִּנְהָג לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לִבְעֹל עַל דַּם טֹהַר, בָּטְלָה הַתַּקָּנָה לִפְרֹשׁ בְּלֵיל אַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁמוֹנִים וְאֶחָד וּמֻתָּרִים לְשַׁמֵּשׁ בְּאוֹתָהּ עוֹנָה. {אין בזה בעיה של ביטול תקנת חכמים מכמה טעמים שנתבארו מדברי הפוסקים במשמרת הטהרה עמ´ ט´-יב´ דהא דקימ"ל כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ואע"פ שבטל הטעם זהו דוקא בדבר הרשות ונאסר במנין, אז אמרינן שאע"פ שבטל הטעם האיסור במקומו עומד אבל אם מתחילה היה דבר של מצוה אלא שנאסר משום גדר וסייג ממילא כשבטל הטעם אין לנו לבטל המצוה בלי שום טעם, וכאן היה ביטול של מצות עונה ואף שאינו בזמן עונתה היה מצוה לשמחה בדבר מצוה. ועוד טעמים יעוי"ש. לדעת הרא"ש בזמננו שאין בועלים על דם טוהר אין צריך לפרוש בליל מא´ ופא´ וכך כתבו הראב"ד סה"ת סמ"ג וט"ז וכך פסק הרמ"א בתשובה.}