רָאֲתָה כֶּתֶם גָּדוֹל מִכִּגְרִיס עַל הָאַסְלָה, הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁהָאַסְלָה מְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. {כן כתב רמ"א (סימן ק"צ סעיף י´) ומרדכי בשם סמ"ג, וסמ"ק.}

צֶמֶר גֶּפֶן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְלָכֵן שָׁטְחָה צֶמֶר גֶּפֶן עַל הַתַּחְתּוֹנִים וְרָאֲתָה עָלָיו כֶּתֶם, טְהוֹרָה, וְכֵן אִם הִדְבִּיקָה פֶּד סְפִיגָה עַל הַתַּחְתּוֹן וְרָאֲתָה עָלָיו כֶּתֶם הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הַפֶּד מְקַבֵּל טֻמְאָה.

נְיָר אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְלָכֵן אִם קִנְּחָה וּמָצְאָה עָלָיו כֶּתֶם דָּם הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַנְּיָר בְּצֶבַע לָבָן וְיִהְיֶה הַכֶּתֶם גָּדוֹל יוֹתֵר מִכִּגְרִיס. {כך כתב הרמב"ם (פרק ב´ מהלכות כלים) רבנו שמשון, תוספות יום טוב, סדרי טהרה, חתם סופר, החזון איש (סימן פ"ט אות ב´) אגרות משה ועוד.}

נַיְלוֹן וּפְּלַסְטִיק אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה, הֱיוֹת וְנַעֲשִׂים מִתּוֹצָרִים שֶׁל מַעַיְנוֹת הַנֵּפְטְ הֲוֵי כְּדָבָר הַגָּדֵל בַּיָּם, וְלָכֵן בֶּגֶד נַיְלוֹן שֶׁרָאֲתָה עָלָיו כֶּתֶם, הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה, אֶלָּא אִם כֵּן תָּפוּר בּוֹ חוּט מִמִּין הַמְקַבֵּל טֻמְאָה כְּמוֹ פִּשְׁתָּן אוֹ כֻּתְנָה וְכַדּוֹמֶה. {במשנה כלים (פרק יז´ משנה יג´) "כל שבים טהור חוץ מכלב המים שבורח ליבשה, דברי רבי עקיבא". וכתב הרמב"ם בהלכות כלים פרק א´ הלכה ג´ "כלים העשוים מעצמות חיה שבים או מעורה טהורים... אף האורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה שנאמר או בגד או עור, מפי השמועה למדו מה בגד הגדל בארץ אף עור הגדל מן הארץ". והוסיף החזון איש את הגומי מטעם שאינו בכלל שבעת מיני הכלים שכתב הרמב"ם (בריש הלכות כלים) "שבעה מיני כלים הם שמקבלים טומאה מן התורה ואלו הן א. הבגדים ב. והשקים ג. וכלי עור ד. וכלי עצם ה. וכלי מתכות ו. וכלי עץ ז. וכלי חרס. והרי הוא אומר מכל כלי עץ או בגד או עור או שק. ובכלי מתכות נאמר אך את הזהב ואת הכסף ובכלי חרס נאמר וכו´...". ואע"פ שיש מהאחרונים שהחמירו בבגד ניילון מטעם שנעשה לשם בגד שיקבל טומאה מכל מקום כתבו בשבט הלוי, ציץ אליעזר, ושערי טהרה בשם הרב יוסף שלום אלישיב שאין להחמיר בזה ובכתמים שהם מדרבנן יש לטהר.}