בְּדִיקַת עֵד בְּתוֹךְ צַוַּאר הָרֶחֶם, הֱיוֹת וְהִיא סְפֵק דְּאוֹרַיְתָא, מְטַמֵּא הַדָּם שֶׁנִּמְצָא עָלֶיהָ אֲפִלּוּ בְּטִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּכְתָמִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁמְּטַמְּאִים רַק בְּיוֹתֵר מִכִּגְרִיס, אֲבָל אִשָּׁה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בְּצַוַּאר הָרֶחֶם וְנָתְנָה דַּעְתָּהּ לְכָךְ שֶׁאִם יִהְיֶה לָהּ הֶרְגֵּשׁ שֶׁל פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר אוֹ זַעֲזוּעַ הַגּוּף תַּרְגִּישׁ בְּכָךְ, וּבָדְקָה וְלֹא הִרְגִּישָׁה, יֵשׁ לִבְדִיקַת עֵד זוֹ דִּין שֶׁל כֶּתֶם שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בְּכִגְרִיס וְעוֹד. {בפרק א´ סעיף ו´ התבאר דין זה.}

כֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאוֹתוֹ דָּבָר מֻנָּח עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה, אֵין זוֹ סִבָּה לְטַמֵּא אֶת הַכֶּתֶם, שֶׁבִּכְתָמִים שׁוֹמְעִים לְהָקֵל.

קִנְּחָה בְּעֵד קִנּוּחַ חִיצוֹנִי, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִכְנַס הָעֵד לְצַוַּאר הָרֶחֶם, וְרָאֲתָה עָלָיו כֶּתֶם דָּם, אִם גָּדוֹל הַכֶּתֶם יוֹתֵר מִכִּגְרִיס, טְמֵאָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָהּ בְּמַה לִּתְלוֹת, כְּגוֹן מַכָּה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אוֹ דַּלֶּקֶת בְּדַרְכֵי הַשֶּׁתֶן, טְחוֹרִין וְכַדּוֹמֶה, וְאִם הָיָה הַכֶּתֶם קָטָן מִכִּגְרִיס וְעוֹד הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ בּוֹ חֲכָמִים, שֶׁאֵין דִּינוֹ שֶׁל הָעֵד שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּדִין הַנְּיָר שֶׁהִזְכַּרְנוּ בִּסְעִיף ט"ז שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.