דִּין הַכַּלָּה בְּהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה כְּדִין אִשָּׁה נִדָּה שֶׁצְּרִיכָה לְהַמְתִּין שֵׁשׁ עוֹנוֹת שֶׁהֵן אַרְבָּעָה יָמִים, וְאָז תִּפְסֹק בְּטָהֳרָה, וְתִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים, וְתִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּכָל יוֹם מֵהֶם, וְאִם בָּדְקָה בְּרִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי בִּלְבַד וַאֲפִלּוּ בְּדִיקָה אַחַת בְּשִׁבְעָה נְקִיִּים, יָצְאָה, וְתִטְבֹּל וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. וּבָזֶה גַּם לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז, לְהַמְתִּין חֲמִשָּׁה יָמִים עַד לַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה, יְכוֹלָה לִפְסֹק בְּטָהֳרָה לְאַחַר אַרְבָּעָה יָמִים. {כך כתב החזון איש "שכיון שדין חמישה ימים הוא חומרא, על המחמיר גם בזה עליו להביא ראיה".}