אִם הַכַּלָּה הִנָּהּ אַלְמָנָה אוֹ גְּרוּשָׁה אֵין צָרִיךְ לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה לְאַחַר בִּיאָה רִאשׁוֹנָה אֶלָּא אִם כֵּן הִיא וַדַּאי בְּתוּלָה, אֲבָל אִם הִיא סָפֵק בְּתוּלָה, כְּגוֹן שֶׁבַּעֲלָהּ הַקּוֹדֵם לֹא גָּמַר בִּיאָתוֹ, אִם מָצְאָה דָּם עַל הַסָּדִין לְאַחַר בִּיאָה רִאשׁוֹנָה פּוֹרְשִׁים זֶה מִזּוֹ וְאִם לֹא מָצְאָה אֵינָם פּוֹרְשִׁים. וּלְכַתְּחִלָּה לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת כָּל הַפּוֹסְקִים טוֹב שֶׁתִּבְדֹּק עַצְמָהּ בְּעוֹדָהּ שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה, וְאִם כְּבָר יָרְדָה וְהָלְכָה בְּרַגְלֶיהָ גַּם כֵּן מוֹעִילָה בְּדִיקָה, וְכָל זֶה עַל הַצַּד הַיּוֹתֵר טוֹב, מִכָּל מָקוֹם אִם לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ אֶלָּא רַק אֶת הַסָּדִין וּמָצְאָה נָקִי, מֻתֶּרֶת. {כך כתב בספר לחם ושמלה בשם האגודה שאין צריך לפרוש מאלמנה לאחר ביאה ראשונה ואין בה חשש לדם חימוד שהרי לא נזכר חשש זה בגמרא בבלית או בפוסקים. ובספק בתולה אין צריך לפרוש אם לא ראתה דם כ"ב חזקת טהרה (בדרך קצרה סק"ה) ובשו"ת חיים וחסד חורי (חיו"ד ס"ס צ"א) ומשמרת הטהרה. לדעת הראב"ד הבועל את הבתולה ולא מצא דם אינו צריך לפרוש ממנה שהיות ודם בתולים דרבנן לא חיישינן לשמא יצאה טפת דם וחיפהו שכבת זרע. ולדעת הגאונים, רמב"ן, רשב"א, רא"ש, הר"ן, הגה"מ בשם מהר"מ, רש"י, הטור ומרן השו"ע בסימן קצ"ג כן חוששים לחיפהו שכבת זרע ואסורה לבעלה אפילו לא מצאה דם. ואם לא היה גמר ביאה, כלומר, שלא הכניס את כל האבר אם לא ראתה דם הסכימו הפוסקים להתירה לבעלה, כן כתב רמ"א בהגה סימן קצ"ג, נודע ביהודה, דרכי תשובה חכמת אדם ועוד וזה כשלא ראתה דם, וכתב בדי השולחן שבדיקת הסדין מספיקה כדי לאמת לנו שלא ראתה היות וגדולי הפוסקים לא הזכירו בזה בדיקה, וכן העיקר להלכה.}