הִקְדִּימוּ אֶת הַחֻפָּה, אֵינָהּ צְרִיכָה לִסְפֹּר שׁוּב, וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת בָּזֶה לְדַם חִמּוּד, שֶׁאֵין זוֹ תְּבִיעָה חֲדָשָׁה וְהַסְכָּמָה חֲדָשָׁה לְנִשּׂוּאִין. {עפ"י שו"ת שערי דעה (חלק ב´ רמ"ה) שנשאל בחופה שהוקדמה ביום, וענה, שתבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים הרי הוא חומרא מדרבנן, כי מן התורה מוקמינן לה בחזקת טהרה, וגם לכמה מן הראשונים דם חימוד אינו טמא רק הוא חשש שמא נתערב בו דם נידות ולכן אין מה להוסיף חומרות בדין זה.}