אִם לְאַחַר שֶׁנִּתְפַּיְּסָה לִנָּשֵׂא וְסָפְרָה שִׁבְעָה נְקִיִּים נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ סָפֵק הִלְכָתִי אִם מֻתָּר לְזוּג זֶה לִנָּשֵׂא, וְדָנוּ בָּזֶה בֵּית הַדִּין וּפָסְקוּ לְהַתִּיר לָהֶם לִנָּשֵׂא, אֵינָהּ צְרִיכָה לִסְפֹּר שׁוּב שִׁבְעָה נְקִיִּים. {כך כתבו בית הלל, ש"ך, סדרי טהרה ומהרש"ם שהוא ספק בדרבנן ומותר, ואינה צריכה לחוש שוב לדם חימוד.}