הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וְלִטְבֹּל, שֶׁחוֹשְׁשִׁים לְדַם חִמּוּד.

הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וְרוֹצֶה לַעֲרֹךְ אֶת הַחֻפָּה בְּתוֹךְ שִׁבְעַת הַיָּמִים הַנְּקִיִּים, מֻתָּר. כּוֹנְסָהּ וְאֵינָם צְרִיכִים שְׁמִירָה, וְלֹא יְשַׁמְּשׁוּ אֶלָּא אַחַר סְפִירַת הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים וְהַטְּבִילָה. {כך כתבו שו"ת אדמת קודש ומהריק"ש ומובאים במשמרת הטהרה (סימן ט´ סוף אות ב´).}

וְכֵן הַדִּין בְּמַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ כְּשֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵינִיקָה צְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וּטְבִילָה. וְכֵן פָּנוּי וּפְנוּיָה שֶׁחַיִּים יַחַד וּבָא לִשָּׂאֶנָּה, וַאֲפִלּוּ בְּבָא לִשָּׂא פְּנוּיָה שֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת מִמֶּנּוּ, הֱיוֹת וְנִתְפַּיְּסָה לִנָּשֵׂא לוֹ חוֹשֶׁשֶׁת לְדַם חִמּוּד וּצְרִיכָה שִׁבְעָה נְקִיִּים וּטְבִילָה. {בשבט הלוי הקל בבעלי תשובה שחיו לפני כן בלא חופה וקידושין ובאים לינשא שלא חוששת לדם חימוד, אבל בטהרת הבית חשש לדברי הרדב"ז ומהריק"ש שהחמירו בזה, והמקל בשעת הצורך יש לו על מי שיסמוך.}