אין ליטלם כו'. עיין ב"י, דהרשב"א לא פסיקא ליה איסורא אלא שטוב ליזהר, משום דאפשר דנקטינן בעיא דריש לקיש לקולא, ואף דאנן קיי"ל בסי' י"א לחומרא, מכל מקום הא קיימא לן דבעיא דריש לקיש אינה אלא לכתחלה, כמ"ש המג"א סי' תקפ"ו סק"ו ע"ש:

אבל ברכת כו'. הן אמת שמהמג"א אין ראיה לחלק בין נר לבשמים. אלא לפי שלא מלאו לבו לסתור דברי הש"ע לגמרי, לכן סיים דעכ"פ מי שהבדיל כו', כיון שיכול לצאת לדברי הכל לחזור ולהריח יחזור ויריח ויוצא בזה ידי ספק. אבל לפי דעת רבינו אפרים שתלה האיסור משום דאינו אלא מנהג, ועל כרחך היינו משום דאין מחזרין עליהם, פשיטא דהוא הדין לנר כמ"ש האליה זוטא. אלא דלפי מ"ש המג"א לסתור מברכת ירקות משום דאינה אלא להנאתו, א"כ בנר דאינו משום הנאתו כמ"ש הרא"ש, לא נסתרו דברי ב"י. אבל לפי מ"ש הט"ז לסתור מברכת ירקות משום דהכא אין מחזרין כו', א"כ הוא הדין לנר. אלא די"ל דבנר לא קשה מידי מברכת הלחם של סעודת שבת, ע"ש בט"ז. והדבר שקול, לכן טוב לחוש לדברי אליה זוטא המיקל בספק ברכות כדעת רבינו אפרים: