ולענין הלכה כו'. כן הוא ג"כ דעת הש"ע ריש סי' קפ"ב, ע"ש בטור וב"י שזה נלמד מהבדלה. ומ"ש המג"א שם צע"ג, דבהדיא מבואר ברא"ש, וכן הוא ברשב"א פרק אלו דברים בשם הראב"ד, דדוקא כשאינו מצפה כו' אז מותר לו לאכול בשביל שיברך ברכת המזון על הכוס, וכ"כ בטור וש"ע כאן, משמע דכשמצפה לכוס למחר תדחה הסעודה למחר. והכריחם לזה משום דאי אפשר לומר כלל שכוס ברכת המזון ידחה איסור אכילה קודם הבדלה, שאיסור זה הוא חמור כ"כ שצריך לדחות זמן סעודה אחת, מחמת איסור שאינו צריך לדחות בשבילו כוס ברכת המזון, אלא ודאי דגם בשביל כוס ברכת המזון צריך לדחות הסעודה במכל שכן. ומ"ש המג"א דלקדש אריפתא כו', י"ל כמ"ש הר"ן פ"ב דשבת דאי לא משום שלום ביתו עדיף הוה דחינן נר שבת משום דמצוה מן המובחר לקדושי אחמרא אע"ג דאפשר בריפתא, וכ"כ המג"א בסי' רע"א ס"ק כ"ה בשם התוס' ואגודה. ואף לפי דעת הטור וש"ע שם, י"ל דבהבדלה בלא כוס מדחינן לגמרי הילכך היא עדיפא מקידוש דלא מידחי לגמרי, אבל ברכת המזון לא מידחי לגמרי אלא שחיסר מצות הכוס הילכך קידוש עדיף, שעיקר תקנתו שמדברי סופרים לזכרהו על היין לבד מתפלה. ולא למד הטור לדחות הסעודה בשביל כוס ברכת המזון משום דברכת המזון חמורה כהבדלה לענין כוס, דזה אינו כמו שנתבאר, אלא לענין לדחות הסעודה מוכרח הוא בהדיא בברייתא, דאם אין לו אלא כוס אחד דשרינן ליה למיכל קודם הבדלה בשביל כוס ברכת המזון, דאלמא דכוס ברכת המזון עדיף מאיסור טעימה קודם הבדלה שמחמתו דוחין הסעודה, וכ"ש מחמת כוס ברכת המזון. דאף דלענין עיקר מצות הכוס הבדלה חמירא מברכת המזון כמו שנתבאר, היינו משום דבלא כוס אי אפשר להבדיל כלל ומדחיא מצות הבדלה זו לגמרי משא"כ בברכת המזון, אבל לענין לדחות הסעודה אדרבא הוא להיפך, דבהבדלה אם יאכל ואח"כ יבדיל לא חיסר כלום ממצות הבדלה, משא"כ בברכת המזון אם יאכל ויברך בלא כוס חיסר מצות הכוס לגמרי, ולהכי מכ"ש שצריך לדחות הסעודה. ואין מקום למ"ש המג"א אלא לפי דעת הר"ר יונה דאמימר מחמיר על עצמו היה וברייתא דאם אין לו כו' מיירי אף במצפה, שבדברי הר"ר יונה לא הוזכר כלל שאינו מצפה, ואפילו הכי לא דחינן סעודתיה כמ"ש המג"א. הילכך במקום הצורך אפשר להקל כהר"ר יונה, כיון שכן דעת המג"א אף שלא נתכוין לכך. ומה שכתב המג"א דא"ל משום כבוד שבת כו' כמ"ש הרי"ף כו'. אין ראיה כלל מהרי"ף, דס"ל כפירוש הירושלמי שהביא שם דמיירי ביושב ואוכל מבעוד יום, אבל בלא"ה לא שרינן למיכל קודם הבדלה בשביל כוס ברכת המזון אף אם אינו מצפה לו למחר, וא"כ י"ל דאיסור טעימה קודם הבדלה חמיר מכוס ברכת המזון, ולהכי דחינן סעודת יו"ט בשביל איסור זה, ולא בשביל כוס ברכת המזון. אבל לפי דעת הרא"ש וסיעתו דכוס ברכת המזון עדיף וחמיר מאיסור זה, באמת דגם בהבדלה לא הוה דחינן סעודת יו"ט במכל שכן. אלא דלא משכחת לה לדידן דקי"ל כמ"ד שאומרים יקנה"ז על הפת, ואף הרא"ש הכי ס"ל מדינא אלא דיותר טוב כו', והיינו כשיש לו שכר. והרי"ף לשיטתיה אזיל דס"ל שאין אומרים יקנה"ז על הפת. ומהלין טעמי לא העתקתי כאן מ"ש המג"א בסק"ח, וכוונת המג"א בזה צ"ע.

לפי מה שנתבאר לפי דעת הרא"ש וטור דכוס ברכת המזון חמיר מאיסור טעימה קודם הבדלה, א"כ לפי מ"ש הטור ריש סי' קפ"ב גבי כוס ברכת המזון דאין צריך אלא לעבור זמן סעודה אחת ולא שתים, כל שכן דהוא הדין לענין הבדלה וא"צ לעבור אלא סעודת הלילה ולא זמן סעודת היום, וא"כ אפשר דבחצות היום מיד שרי לאכול דכבר עבר סעודה אחת של לילה, ואם לא יאכל קודם חצות הרי יעבור זמן סעודה ב', דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת, וגם נחשב כבר לתענית כמ"ש ריש סי' רפ"ח, וכמו דמי שאין לו כוס לברכת המזון דסעודת היום דמשמע מלשון הטור וש"ע דלערב רשאי לאכול מיד, ועכ"פ בחצות לילה, עיין מג"א סוף סי' רפ"ט, והוא הדין בחצות היום וצ"ע:

ולענין כו'. כהאי גוונא מצינו במג"א סי' רצ"ט סק"ז לענין שתיית כוס ברכת המזון קודם הבדלה, דמדבריו שם משמע דלמאן דאמר דאינה טעונה כוס אסור לשתותו. דאין לומר דלכולי עלמא שרי אם נזהר לעולם, אלא למי שאינו נזהר לפעמים, דא"כ למה ליה להמג"א למימר דס"ל כמ"ד כו', כיון שאינו תלוי בשום מאן דאמר אלא בזהירות. וגם בלא"ה הוא דוחק לתלות איסור גמור מדינא במה שאינו זהיר כל השנה אם באמת הוא מותר לדברי הכל. ולא דמי כלל למ"ש המג"א סי' תקנ"א ס"ק מ"א מכמה טעמים ודו"ק. אלא ודאי דתליא בפלוגתא דאם טעונה כוס, ואסור לנהוג תרי קולי דסתרי אהדדי. וכן משמע בהדיא ברמב"ם שהצריך לברך ולהבדיל על כוס אחד אף אם יש לו עוד יין, ועיין במגיד משנה שנתן טעם לדבריו על מה שאומר ב' קדושות על כוס אחד כשאפשר בב', ועדיין לא תירץ למה לא יאמר על ב', וה"ל להרמב"ם לומר יכול להבדיל עליו, אלא ודאי דלמ"ד א"צ כוס אסור לשתות, ודעת הרמב"ם בפ"ז מה' ברכות דאין צריך כוס אלא שהוא מנהג חכמים, ואף על פי כן אם מברך על הכוס צריך לנהוג כל הדברים הנאמרים בכוס של ברכה שטיפה כו' ע"ש, ושתיית הכוס היא עיקר כל הדברים שנאמרו בו, ולכן כדי שישתה ממנו מבדיל עליו ולא על אחר. וגבי גמר סעודתו עם הכנסת שבת אינו שותה מהראשון עד אחר שתיית השני כמ"ש המג"א סי' רע"א סקי"ו. ומשום דהתם א"א על כוס אחד אין בו משום מעביר על המצות, משא"כ בהבדלה דאפשר על כוס א' אין להעביר על המצוה. אבל אין לומר דסבירא ליה דאף דאין צריך כוס אפ"ה שרי לשתות מכוס ברכת המזון כשאי אפשר בענין אחר כגון גבי קידוש, וגבי הבדלה היינו טעמא משום דאפשר להבדיל מיד. דזה אינו, דגם גבי קידוש אפשר לעשות כמ"ש המג"א ולית לן למשרי איסורא. וכן מ"ש הרשב"א בריש פ"ח דברכות דאף למ"ד אין צריך כוס כשאין לו אלא כוס אחד מברך ומבדיל, י"ל דכשיש לו ב' עושה כמ"ש המג"א. ולפי מ"ש לדעת הרמב"ם אתי שפיר מה שלא הזכירו במשנה אין לו אלא כוס אחד כמו בברייתא, ע"ש ברשב"א ובמגיד משנה ודו"ק:

הנשים עצמן כו'. מה שכתב הט"ז צע"ג מהלל דראש חודש ולולב בשאר ימי החג, וממ"ש התוספות ורא"ש גבי סומא שמברך ברכת ההגדה למ"ד בזמן הזה דרבנן וצ"ע: