מסיבת כו'. הט"ז שלא הסכים לזה להלכה היינו בישראל שהדליק מנכרי, דאתוספת דהתירא קמברך, אבל באמת במגיד משנה מיירי בנכרי שהדליק, שאחר הדלקתו נאסר במסיבתם משום עבודת אלילים ע"ש. אבל צ"ע מס"פ כל כתבי ונתבאר בסי' רע"ו, דמשמע דכ"ש אם כל המסיבה גוים שרי, וצ"ע לישב שלא בדוחק. ועיין בב"י בשם הרא"ש דביצה דכתב הטעם לאסור לברך משום גחלת אע"פ שמברך אשלהבת כו', וא"כ י"ל דווקא לברך אסור, דומיא דכתב הרשב"א גבי פלפלין שמשימין בקנקנים כו', אבל להשתמש שמשתמש בשלהבת אף על פי שיש עמה גחלת שרי (וז"ש הרא"ש ואע"ג דשריא). ולא דמי למ"ש הטור בסי' תרע"ז, דדמי לשלהבת של הקדש: