כל השמנים שמדליקין כו'. כן הוא לשון הב"י וש"ע. ואפשר שכוונתו למעט אף לצרי ועטרן, שאף את"ל שאין חשש שמא יסתפק ושמא יניחנו ויצא, בתערובת כל שהוא, מכל מקום יש לגזור להפך שמא יתן הרבה. וגם י"ל שהצרי אינו נמשך אחר הפתילה כמ"ש התוס' דף כ"ו בד"ה חדא כו', וגם בעטרן י"ל כן כמ"ש התוס' שם בד"ה רבי ישמעאל כו' ע"ש:

אפילו המהותך כו'. הוא הדין אם משכחת לה בשמן כשר לגמרי, כדמשמע בהדיא ברא"ש וס' התרומה בשם ר"ת דפתילה פסולה אסורה בכל ענין, ואי ס"ד דבשמן כשר שרי משכחת גוונא דהתירא. והמג"א העתיק לשון הטור שכתב כן לרבותא להמתירים ע"ש. ועוד דבשמנים כשרים השכיחים בינינו לא משכחת שמן שיהא ראוי לכורכו כשיקרוש, ואפשר שבכל מקום לא משכחת לה, דנפט הוא מין לח הנמדד בכלי וכדתניא ביומא דף ל"ט בא למדוד נפט כו' (לכך סתמתי בפנים):

שמנים שאורן וכו'. משמעות הב"י והדרכי משה, שהיו קרוב לזמן הב"ח, והיו מדליקים ג"כ בשעוה בלא פסולת, ואף על פי כן כתבו שנוהגין כהמתירין, מכלל דלא ס"ל לחלק. ובאמת שדבריו צ"ע אף לפי דעתו, דלמה לא גזרו על שעוה בלא פסולת אטו שעוה עם פסולת, כמו שגזרו על חלב מהותך אטו שאינו מהותך. ואף שאין מדמין גזירות זו לזו, מ"מ בענין אחד מדמין, כמ"ש התוספות דף י"א ע"ב. וממ"ש התוספות בדף כ[א] דשעוה היינו שאינה מתוקנת עדיין, אין ראיה כלל, דהתם מפרש בהדיא פסולתא דדובשא, והכא מפרשים בגמרא בהדיא דהיינו קירותא, וקירותא היא שעוה קשה כמבואר בעירובין דף נ"ג ע"ש בפרש"י, וצ"ע בב"ח: