ימלך כו'. לא העתקתי מה שכתב הט"ז סי' תקי"ד, לפי שצע"ג, דהא בנר ליכא למיחש דבדיל מיניה משום איסור שבת. ואין לומר שיטעה להתיר גם מהנר שיאמר מאי שנא משפופרת, זה אינו דהא אנן לא אמרינן שיתירו לו להסתפק ממנה, אלא למה אסרו להניחה כלל על הנר, יתירו בהנחה ויאסרו להסתפק, וכיון שאסרו כן שוב לא יבא לעולם להסתפק מהנר, שהרי משום איסור שבת בדיל מיניה. ולא דמי לשאר גזירה לגזירה שיש לחוש שיעבור הכל ויבא לאיסורא דאורייתא, מה שאין כן הכא, וצ"ע. ועיין ברמב"ם פ"ה שנתן טעם אחר משום מוקצה מחמת איסור (עיין שם בלחם משנה שפירש דלא שייך כאן כיבוי והיינו כדעת המתירין בסימן תקי"ד, וחזר בו ממה שכתב בפירוש המשנה). וצ"ע דמאי שנא מחטים שזרען בקרקע, שאף שהקצם לאיסור דהיינו לזריעה שישרשו שם ויאסרו משום איסור תלישה, אפילו הכי קודם שהשרישו דעדיין אין בהם איסור תלישה לא הוו מוקצה, והכי נמי השמן שלא ירד עדיין לנר למה יאסר. ודוחק לומר דשאני הכא דכבר חל שם מוקצה על כולו מחמת איסור כיבוי שאם יטלנו כולו יתחייב משום מכבה, דמכל מקום כל מעט ומעט שנוטל אין בו איסור מוקצה עדיין, ובדרבנן אמרינן אפילו ברירה, וכל שכן הכא דא"צ כלל לברירה, וצ"ע. והנה אף שיש לומר כאן שהוקצה למצות נר שבת ואף רבי שמעון מודה ביה כדאיתא בדף מ"ה, לא רצו רש"ל וט"ז לתרץ כן, לפי דמתניתין סתמא קתני בכל הנרות אף אותן שאין מדליקין בשביל מצות נר שבת דלא אמרינן בהו מוקצה מחמת מצוה, כדמשמע במג"א סימן רע"ט סק"ב וסימן תקי"ד סק"ז:

שאפשר לנער כו'. עיין במ"ש סימן רס"ו:

באחד משני כו'. במג"א סק"י משמע שכן הוא ג"כ דעת הסמ"ג דבעינן הפסק כלי. וכן הוא דעת המג"א בסימן תקי"ד סק"י שלא התירו אפילו גרם כיבוי אלא למנוע שלא ישרף יותר. ועיין שם בט"ז שתחיבת הנר למים הוה כיבוי ממש ובחול אינו אלא מונע שלא ישרף יותר. וזהו ג"כ דעת המג"א שהתיר שם בחול אפילו ביו"ט ואסר כאן במים אפילו מבעוד יום. ולהט"ז שם צריך לומר דסבירא ליה כמו שכתבו התוס' כאן בתחלה דחיישינן שמא יפלו הנצוצות בשעת נתינת המים, ולהכי שרי התם. אבל לפי מה שכתבו התוס' אחר כך לגירסת ר"ח והסכים לזה המגיד משנה, וכל שכן לתירוץ האחרון של התוס' שהסכים לו הר"ן, אין היתר כלל בזה. וכל שכן לפי מה שכתב רמ"א בסימן של"ד כר"י דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום פסידא, עיין שם. הילכך אין להתיר אלא לצורך גדול, אבל בלאו הכי פשיטא דאין לסמוך על הט"ז נגד ר"ח והתוס' והר"ן ומגיד משנה ורמ"א ומג"א. ובפרט שיש אוסרים אף בטלית שאחזה בו האור ליתן מים מן הצד כמו שכתב ב"י סימן של"ד:

לכיבוי כדי כו'. לפי מה שכתב הט"ז הרי זה מבואר בהדיא בסמ"ג שהעתיק המג"א, אבל לפי דעת המג"א שהקשה על רמ"א צ"ע: