בן דודו . כך שמו :

דודו . שם איש :

וימת . בתוך שנת העשרים ושלש , ועלה השנה לו וליאיר ששפט אחריו , כן כתוב ב'סדר עולם' ( פרק יב ) :

עירים . ( תרגום : ) עולין , סוסים בחורים : ושלשים עירים להם . ושלשים ערים בלא חומה להם , לכך נקראו עירים , לשון עיירות :

רכבים וגו' . והוא דבר חשיבות : חות יאיר . על כי נאמר בתורה ( במדבר לב מא ) שיאיר בן מנשה קרא לעריו חות יאיר , ולפי שהיה שמו כשמו , וערי בניו היו מרובות , קראם גם כן חות יאיר :

עירים . כן יקרא החמור בעודו קטן , כמו ( זכריה ט ט ) עיר בן אתונות : עירים . תניינא : כמו ערים , ובדרך צחות אמר 'עירים' , לזווגו עם עירים שזכר :

ושלשים עירים להם . כפל הענין בענינים מתחלפים על צד הצחות והנה הוא כמו ערים כמו שזכר להם יקראו חות יאיר : ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הן אלו . הראשון הוא להודיע שאין ראוי שיתרשל האדם מההצלה מפני רוב שפלות ידו והכנעו לפני האויב אבל ראוי שיתחכם בזה לפי מה שאפשר ולזה ספר כי בראות ישראל כי מדין באים תמיד לשללם ולהשחיתם המציאו תחבולות להמלט מזה לפי מה שאפשר ולזה עשו המנהרות בהרים והמערות והמצדות כי בהם תשלם להם הצלת מה כמו שביארנו . השני הוא להודיע עוצם השגחת הש''י בישראל מפני בריתו עם האבות והוא שתכף ששבו ישראל אליו שלח נביאו להצילם ביד גדעון ומשך לבבו לזה בכמו זה האופן הנפלא שבא בזה הספור וכל זה לחוזק ההשגחה בישראל וידמה שבחר השם ית' שתהיה התשועה על יד גדעון לשתי סבות האחת כי אולי היה היותר ראוי לזה המעשה כי הוא היה גבור חיל והיה ג''כ יותר ראוי שיעשה הנס על ידו מזולתו מישראל אז והב' כי ידמה שהרע שעשו ישראל היה שרשו בבית יואש אביו כי שם היה הבעל ומזבח הבעל והאשרה והיה שם פר שהוקצה לע''ג ז' שנים ולזה יתכן שהתחיל יואש בזה הטעות וזנו אחריו בית ישראל ולפיכך נתיצת מזבח הבעל וכריתת האשרה היה ראוי שיקדם קודם הצלת ישראל מהרע שנפלו בו על זה המרי וזה היה אפשר שישלם בקלות על יד גדעון לבער הרע מקרבם קודם הלחמם עם מדין . השלישי הוא להודיע ענין המופתים אשר עשה הש''י על יד נביאו כי באמונתם יתקיימו הפנות התוריות כמו שביארתי בספר מ''י ובביאורנו לדברי התורה ולזה זכר שעלה האש מן הצור ע''ד המופת ואכלה הבשר והמצות ושנשא רוח ה' המלאך אל אשר לא ידע עד אשר הלך מעיני גדעון . הרביעי הוא להודיע כי כשימשך דבר רע מדבר מה ראוי שיכירו הדבר ההוא קודם שישתדלו בהסרת הרע הנמשך ממנו ולזה ספר שצוה הש''י להרוס מזבח הבעל ולכרות האשרה אשר עליו ולהעלות הפר שהוקנה לע''ג כדי לבערו ואולם מי שישתדל בזה התועלת בזולת זה האופן ידמה למי שירצה לטבול מפני טומאת שרץ ושרץ בידו כי בזה לא יטהר מטומאתו כלל . החמישי הוא להודיע שראוי למי שיחוייב לו לעשות פועל על מה שישתדל לעשותו באופן אשר יתכן לו לעשות בקלות ולזה ספר כי לא הסכים גדעון לעשות זה הענין שצוה לו ביום אע''פ שהיה יותר ראוי כי הקרבנות לא יעשו אלא ביום עם שבזה יהיה הענין יותר מפורסם וההקדשה לש''י ואולם מנעהו מזה ראותו שאם היה עושה זה הענין ביום ימנעהו מזה כל בית אביו וכל בני עירו לרוב היותם שקועים בזה המרי ולזה הסכים לעשות זה הענין בלילה . הששי הוא להודיע שהקדשת הש''י ראוי שתהיה בעשרה מישראל לפרסם הענין יותר ולזה זכר שלקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו במעשה הדבר הזה מהריסת מזבח הבעל וכריתת האשרה והעלת הפר השני . השביעי הוא להודיע כי מי שירצה למנוע רבי' מדבר מה יכבד לו ראוי שישתדל בחכמה בשיראה שהוא מסכים להם במה שבעבורו היה התעוררותם לזה הפועל אשר יקשה לו ובזה יקל לו למצוא תואנה למנעם מן המעשה ההוא ולזאת הסבה מצאנו בראובן שלא בקש מאחיו שיניחו יוסף וילך לו כי ידע שלא ישמעו אחיו לו לזה אך בקש מהם שלא ישפכו דם אבל שישימו אותו בבור ושמה ימות מעצמו וכן עשה יואש בזה המקום להציל בנו מיד העם המבקשים אותו להרגו וזה כי הוא לא אמר להם כי אין לבעל אלהות כי אולי לא ישמעו לו אבל הודה להם שהוא אלוה ולזה צוה אותם שלא יריבו בעבורו כי הם יחסרו בזה מעלתו ויכלתו והתפלל הוא לפניהם שיריב הבעל בעצמו לאשר נתץ את מזבחו . השמיני הוא לפרסם ענין המופתים שזכר מענין ירידת הטל על גזת הצמר לבדו והיה על כל הארץ חורב ומענין ירידת הטל על כל הארץ ועל הגזה היה חורב כמו ששאל גדעון כי בזה יתקיימו הפנות התוריות כאמרם ז''ל בהאמנת המופתים . התשיעי הוא להודיע שראוי למי שיתחיל במלחמה עם מי שתקיף ממנו שיעשה דבריו בחכמה ר''ל שאם לא יתבאר לו שינצח לא ימסור עצמו לסכנה ולזה תראה ששאל גדעון אות שינצח אויביו קודם שיתיר עצמו להלחם עמהם ולפי שהיה קצת ספק באות הראשון שב לשאול אות שני כמו שביארנו עם שבריבוי האותות תתחזק האמונה בנביא כמו שביארנו בבאורינו לדברי התורה על מה שאמר והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון וגו' ולזה גם כן נתן השם יתעלה לגדעון אות שלישי שכבר ינצח המלחמה והוא מספר החלום ואת שברו ששמע במחנה מדין . העשירי הוא להודיע שראוי לנלחם שלא יערב עם בני חילו מי חילו מי שהוא ראוי שינוצח כי בהיות האחד מבני החיל מנוצח יפול מורך לב על הנשארים ויהיה זה סבה שיפלו ביד אויביהם ולזה צוה השם להסיר מאנשי המלחמה הרשעים ורכי הלב והחלושים עד שנמשך מזה תועלת אחר והוא שיתפרסם לישראל כי מאת הש''י היתה להם תשועה לא בכחם ועוצם ידם ויהיה זה סבה אל שיתחזק להם אמונתם בש''י . הי''א הוא להודיע כי מי שהוא נעזר בה' בדבר מה אין ראוי מפני זה שישען על הנס ויקצר מפני זה מהמציא הסבות אשר יביאוהו אל תכלית ההוא הלא תראה כי גדעון עם היותו מובטח שינצח אויביו השתדל בהמצאת כל הסבות שיתכן שישלם בהם לו זה עם העם המעט שהיה עמו ולזה בא עליהם בלילה בעודם שקועים בשינה והוא אחר שליש הלילה עם שלש מאות שופרות וסבב שלא נראו הלפידים עד אשר החלו לתקוע התקיעות החזקות המבהילות ותכף ישברו הכדים ונראו הלפידים והיה זה סבה חזקה להבהיל מאד בני המחנה ולהחרידם עם שהם שמעו עם זה קול מרעיד אותם מאד והוא מה שהיו אומרים חרב לה' ולגדעון והיה זה סבה אל שהיה כל אחד מהם חושב שיהיה שונאו האיש הנמצא אצלו ולזה היתה חרב איש באחיו . הי''ב הוא להודיע שראוי לשמוח מהטוב ביום טובה ולזה ראוי להצליח ושיעשה כל מה שיוכל בעוד שהוא מצליח ולא יקצר מזה ולזה תמצא שהשתדל גדעון בזריזות בלילה ההוא באופן שתשלם לו הריגת כל מה שאפשר בחיל מדין ולזה מהר גדעון לשלוח מלאכים בכל הר אפרים שירדו לקראת מדין וילכדו להם את המים עד בית ברה ועד הירדן ורדף בלילה ההוא אחר הנשארים מחיל מדין עד שהשיג זבח וצלמונע מלכי מדין ולכדם בחכמה עם העם המעט אשר עמו . הי''ג הוא להודיע שראוי לברוח מהקטטה והמריבה כפי היכולת כל שכן כשיהיה איפשר שיתחדש מהמריבה ההיא ביטול הגעת תועלת ולזה ספר שהשתדל גדעון במה שהתרעמו עליו בני אפרים בפיוס ואם היו מריבין עליו על לא חמס בכפיו אבל היה ראוי להם לשבחו במה שבא להם מהישועה על ידו ולבקשת השלום השפיל עצמו מאד וכבד אותם ואמר הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר והשבית הריב בזה האופן ואולם יפתח לא השתדל בדומה לזה בהשבתת הריב והיה זה סבה אל שנפל עם רב מישראל ואולם בזה המקום נתחברה סבה שנית להביא גדעון אל שפייס בני אפרים בקלות כי אולי זאת המריבה תמנעהו מהשלמת ניצוח מחנה מדין לפי מה שאפשר ולזה ג''כ השתדל גדעון לפייס בני אפרים בקלות . הי''ד הוא להודיע שאין ראוי לאדם למנוע מרעב לחם כ''ש כשיהיה לו חק עליו כמו הענין בגדעון וחילו שהיו נלחמים להושיע ישראל מיד מדין ולזה לא היה ראוי לאנשי סכות ופנואל שיענו גדעון בזה האופן שענוהו ולזה ספר שהשיג' מהעונש על זה מה שכבר נזכר בזה הספור . הט''ו הוא להודיע שאין ראוי לאדם שימסור עצמו להרוג האנשים אם לא היה זה להציל את עצמו ולזה זכר מה שהשיג לזבח ולצלמונע בעבור הריגתם האנשים שהרגו בתבור וזה כי הם לא היו צריכין להרגם לפחדם מהם כי כבר היו מדין מושלים עליהם עד שהיו ישראל מתחבאים מפחדם ולזה אמר להם גדעון כי לולי הריגתם אותו לא היו נהרגים . הט''ז הוא לפרסם ששופטי ישראל ומנהיגיהם הטובים לא היו מושלים בישראל באופן שיוכלו להביאם לעשות כנגד התורה אבל היתה מושלת התורה על המושלים ההם כי הם היו מוכרחים ג''כ להתנהג בדרכי התורה כמו שנזכר בספר אלה הדברים ולזה אמר גדעון לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם . הי''ז הוא להודיע שאין מחק השלמים לרדוף אחר רבוי הממון ולזה ספר שלא שאל גדעון מהנזמים והשהרונים ויתר הענינים אלא לעשות מהם אפוד לא להרבות קנינו וידמה שעשה זה להזכיר זה הנס ואם היה עושה מזה כלי מה בבית האלהים בשילה היה נמשך לכוונת התורה בזה אלא שהוא הציג אותו בעירו בעפרה והיה זה סבה אל שזנו כל ישראל אחריו שם ומפני זה השיג לגדעון עונש אל שלא נמשך הממשלה לזרעו . הי''ח הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה נמשך לתאות המשגל הלא תראה כי גדעון לקח פילגש עם היות לו נשים רבות והיה זה סבה להמתת בניו שהיו לו מנשיו כי בן הפילגש המיתם . הי''ט הוא להודיע כי על כל יביא הש''י במשפט ולזה ספר כי מפני שהרג אבימלך אחיו עם עזר בני שכם סבב הש''י שנהרגו בני שכם ואבימלך כמו שאמר לה' יותם בן ירובעל . הכ' הוא להודיע שאין ראוי למקבל הטובה מאחר לגמול לו רעה תחת טובה ולזה ספר על בני שכם שנענשו מפני ששלמו רעה לגדעון תחת הטובה אשר גמלם כמו שבא בדברי יותם . הכ''א הוא להודיע שראוי לנלחמים שישמרו מהתקרב למקום שיתכן שיקרה להם בו נזק עם היות הנלחמים עמם מעטי המספר וחלושים והמשל שאם יקרבו אנשי החיל למגדל הגבוה יקל לאשר במגדל ואם הם מעטי המספר וחלושים להזיק להם אם ברמותם עליהם אבגים גדולות אם בזולת זה מהדברים שיתכן שיזיקום בהם ולזה הוא מתנאי המלחמה שתהיה במקום הראוי ובעת הראוי ועם מי שראוי ובאופן הראוי ובשיעור הראוי תם , עוד ספר שכבר שבו ישראל לעבוד ע''ג ונשקעו בה מאד עד שכבר עבדו כל אלהי הגוים אשר ישבו בארצם ועזבו את ה' מכל וכל עד שלא עבדוהו כלל ולזה מכרם ביד פלשתים וביד בני עמון ובשנה ההיא בעינה שנמכרו ישראל בידם הפליגו אויביהם לענותם ולרוצצם והתמיד זה הענין מן הענוי לכל בני ישראל בעבר הירדן בארץ האמרי אשר בגלעד ולא הספיק זה לבני עמון אבל עברו את הירדן להלחם ביהודה ובנימן ובבית אפרים . אז זעקו בני ישראל אל ה' ושבו אליו ואמר השם להם ע''י נביאו והוא פינחס לפי שאחשוב בשכבר הושיע הש''י אותם פעמים רבות מלוחציהם כשזעקו אליו ושבו אליו וסרו מעבוד אלהים אחרים ולזה לא יוסיף עוד להושיע אותם והנה נכנעו ישראל על זה מאד לה' והסירו את אלהי הנכר מקרבם ועבדו את ה' :

את הבעלים וגו' . שבע עבודות זרות נמנו כאן : ויעזבו את ה' ולא עבדוהו . אפילו בשותפות עם אלו :

ויעזבו . רצה לומר , עזבו את ה' מכל וכל , ולא עבדוהו אפילו בשתוף עם כל אלו עבודות זרות :

וימכרם . רצה לומר , מסרם :

בשנה ההיא . כשמת יאיר : אשר בעבר הירדן . ארץ ראובן וגד וחצי המנשה , שהיו שכניהם :

בשנה ההיא וגו' . רצה לומר , מיד בשנה שמת יאיר התחילו לרעוץ ולרוצץ את ישראל , ושמנה עשרה שנה התמיד הדבר , ורצה לומר , לא היה בהדרגה , כי אם בפעם אחת , ולא כדרך שאר המשעבדים : את כל וגו' . יפרש מה שנאמר בתחלת המקרא , בני ישראל , הם כל בני ישראל אשר בעבר הירדן :

וירעצו . ענין שבירה , כמו ( שמות טו ו ) תרעץ אויב : וירצצו . אף הוא ענין שבירה , כמו ( ישעיהו מב ג ) קנה רצוץ :

ותצר . מלשון צר ודחק :

וכי עזבנו וגו' ונעבד וגו' . וי''ו הראשון מוסיף על הוי''ו השני , והשני על הראשון , ורצה לומר , עשינו חטא כפול , את ה' עזבנו , ואת הבעלים עבדנו :

הלא ממצרים . שבע תשועות יש כאן , כנגד שבע עבודות זרות שהיו עובדים :

ויאמר ה' . על ידי נביא בא להם דבר ה' : ממצרים . רצה לומר , מקושי שעבוד מצרים :

ומעון . שם אומה :

לחצו אתכם . אשר לחצו אתכם , ומוסב גם על הנזכרים במקרא שלפניו : ותצעקו . והנה צעקתם אלי והושעתי לכם :

המה יושיעו . אמר בדרך לעג והתול :

ככל הטוב בעיניך . המשפט הישר בעיניך , רק נפלה נא ביד ה' , וביד אדם בל נפול :

ותקצר נפשו בעמל . כביכול לא היה רחבת מקום לסבול ולכנס שם צרה שהיה לו בעמל ישראל :

ותקצר נפשו . רצה לומר , קצרה רצונו של מקום בדבר עמל ישראל , כי מתחלה היה רצון המקום להרבות עמלם בעבור חטאם הרב , ועתה בשובם לה' , קצרה רצונו מלהרבות עמל , רצה לומר , נחם ה' על הרעה :

ותקצר . מלשון קצר : נפשו . רצונו , כמו ( בראשית כג ח ) אם יש את נפשכם :

והנה קצר רצון הש''י מהושיע אותם תשועה שלימה כמו הענין בתשועות הקודמות בסבת עמל ישראל אמר זה ע''ד דברה תורה כלשון בני אדם שהם כאילו סבבו לש''י עמל ויגיעות להצילם ולשוב להצילם פעמים רבות מצד היותם שונים במרים ככלב שב על קיאו וכאילו הלאוהו על זה או ענין עמל מענין שקר וכזב כמו עמל ואון וירצה בזה כי בסבת השקר והכזב שבחר בו ישראל והוא עבדם אלהים אחרים קצר רצון הש''י מהושיע אותם תשועה שלימה כמו הענין בתשועות הקודמות ולזה לא אמר להם בזה הענין :

ויצעקו . נאספו על ידי כרוז :

ויצעקו . ענין אסיפה הבא בצעקת המאסף :

מי האיש . רצה לומר , דעו מי האיש , יהיה מי שיהיה , אשר יחל וכו' יהיה לראש :

יחל . יתחיל :