שופטים פרק-ו{א}
וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃
ויעשו הרע . עד כאן נאמר 'ויוסיפו' , שהיה נצבר חטא על חטא , אבל בשירה זו נמחל להם כל אשר עשו , ועכשיו מתחילין לחטוא , כך נדרש באגדת תהלים ( מדרש תהלים יח ו ) :
{ב}
וַתָּ֥עָז יַד־מִדְיָ֖ן עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶת־הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת־הַמְּצָדֽוֹת׃
המנהרות . ( תרגום : ) מטמוריתא , ובלשון לע''ז : וודו''ש , ועל שם שעושין בהם מאור קטן במקום שאין ניכר קוראן מנהרות , לויישיט''ש בלע''ז : מערות . גרוטי''ה בלע''ז : מצדות . פליישדי''ץ בלע''ז , על שם שעושים ביערים על ידי הפלת האילנות סביב סביב :
מפני מדין . להסתיר עצמן מפניהם :
ותעז . מלשון עז וחזק : המנהרות . ענין אורה , כמו ( איוב ג ד ) ואל תופע עליו נהרה , והם מערות ולהם חלון יבוא בו אור היום : המצדות . מבצרים חזקים , כמו ( שמואל ב ה ז ) מצדת ציון :
{ג}
וְהָיָ֖ה אִם־זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו׃
והיה אם זרע . רצה לומר , כאשר זרע והתחיל לצמוח :
אם . כאשר :
{ד}
וַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת־יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד־בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר׃
יבול הארץ . צמחי התבואות : עד בואך עזה . מתחלת הגבול עד אשר תבוא אל עזה , וכאלו ידבר לנוכח מול האדם היודע המקום :
יבול . צמח האדמה , כמו ( תהלים סז ז ) ארץ נתנה יבולה : מחיה . ענייני צורך חיי הבריות , כמו ( בראשית מה ה ) למחיה שלחני :
{ה}
כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַעֲל֜וּ וְאָהֳלֵיהֶ֗ם (יבאו) [וּבָ֤אוּ] כְדֵֽי־אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ׃
הם ומקניהם . לרעות את התבואה :
כדי ארבה . כארבה , ומלת 'די' , יורה ענין רבוי :
{ו}
וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃
וידל . מלשון דל ועני :
{ז}
וַיְהִ֕י כִּֽי־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן׃
אדות . תרגומו : עסק :
{ח}
וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֥ר יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃
איש נביא . זה הנביא הוא פנחס , ב''סדר עולם'' ( פרק ב ) :
ויש לשואל לשאול אחר שהיה זה הנביא קיים איך לא הוכיח ישראל כל ימיו ולמה הוצרכו לנבואת דבורה , וידמה שנאמר בהיתר זה הספק שהוא לא היה מתנבא רק לעתים רחוקים ולא היה בו כח יתישר בו להנהיג העם ולזה ג''כ תמצא כזה המקום שהוצרך למנות גדעון על פועל מלחמת מדין ואפשר כי כמו שהיה אליהו פעם נראה ופעם נעלם כשישאהו רוח השם אל מקום רחוק כך היה הענין בפנחס ולזאת הסכה לא שמש בכהונה גדולה כל ימיו אבל שמשו בניו ובני בניו ובני בני בניו דורות רבי' והוא עדיין קיים כמו שיתבאר בספר דברי הימים וזה כי הוא היה קיים בימי דוד כמו שאמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו ולא ימצא בזדע אהרן אחר שיקרא שמו פנחס בן אלעזר בן אהרן כמו שמבואר שם בספר תולדותם :
{ט}
וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּל־לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת־אַרְצָֽם׃
כל לחציכם . הם מלכי כנען אשר לחצו אתכם בהלחמם עמכם :
לחציכם . ענין דחק :
{י}
וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי׃
ולא שמעתם בקולי . כאומר , בעבור זה באה הרעה עליכם :
{יא}
וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן׃
אבי העזרי . מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה : וגדעון בנו . אביו היה חובטן והוא כוברן , אמר לו : אבא , זקן אתה ואם יבאו המדינים לא תוכל לנוס , לך אתה ואני אחבט : בגת . בקורות בית הבד :
אשר ליואש . 'האלה' היתה של יואש , שהיה מבני אביעזר , מבני מנשה : להניס . רצה לומר , להבריח ולהטמין :
האלה . שם אילן מה : חבט . ענין דישה במקל , כמו ( ישעיהו כח כז ) במטה יחבט קצח : בגת . מקום דריכת הענבים נקרא גת : להניס . להבריח :
ויבא מלאך ה' . הוא הנביא שזכד כי הנביא יקרא מלאך ה' כאמרו ויבא חגי מלאך ה' ולזה נראה לגדעון בהקיץ בהשתמש חושיו על מנהגם , והנה נתעכב שם הנביא עד שנראה לגדעון אמר לו כי ה' צוהו , והנה קראו גבור חיל כי כן היה כמו שאמר לו זבח וצלמונע קום אתה ופגע בנו כי כאיש גבורתו , והנה הרחיק גדעון שהיה ה' עמו לראותו שפלות ישראל וכי נטשם ה' בכף מדין :
{יב}
וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל׃
ה' עמך גבור החיל . שנתן לך כח כזה :
החיל . ענין כח :
{יג}
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּל־זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽל־נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ־לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף־מִדְיָֽן׃
ויש ה' עמנו . ואם יש ה' עמנו , למה מצאתנו וגו' : אשר ספרו לנו אבותינו . פסח היה , אמר לו : אמש הקרני אבא את ההלל , ושמעתיו שהיה אומר ( תהלים קיד א ) : בצאת ישראל ממצרים , 'ועתה נטשנו' , אם צדיקים היו אבותינו , יעשה לנו בזכותם , ואם רשעים היו , כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו , ואיה כל נפלאותיו :
בי אדני . בקש ממנו להשיבו על דבריו , ואמר לו , ואם אמת שיש ה' עמנו , למה אם כן מצא אותנו הרעה , 'ואיה כל נפלאותיו' , וכי כלו : ועתה נטשנו . ואיך אם כן תאמר שה' עמי :
בי . ענין בקשה : מצאתנו . מצאה אותנו : נטשנו . עזבנו :
{יד}
וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ׃
ויפן אליו . הקדוש ברוך הוא בעצמו : בכחך זה . בכח הזכות הזה שלמדת סניגוריא על בני , כך דרש רבי תנחומא ( מדרש תנחומא שופטים ד ) :
ה' . רצה לומר , מלאך ה' : בכחך זה . רצה לומר , בכח זה הזכות אשר למדת סניגוריא על ישראל , תוכל להושיעם : הלא שלחתיך . ועשה השליחות :
הלא . המלה ההיא יורה על הזרוז :
ויפן אליו ה' . הוא מלאך ה' שזכר והוא ע''ד ויאמר ה' לה שאמרו רבותינו שכבר היה זה על ידי שם , והנה אמר דבריו כאילו השם ידבר כי הנביא ידבר בשם שולחו ואפשר שיאמר אומר שזה הענין היה במראה הנבואה אלא שאנחנו לא הסכמנו לפרש זה ע''ד הנבואה בזה האופן כי ראשית הספור מורה שזה הספור היה בהקיץ ולא נראה לנו שנשים מדרגת גדעון בנבוא' בזה האופן ר''ל שהגיעה לו הנבואה בהקיץ ועוד שאין מדרך הנביא שבא לו הנבואה פעמים רבות שישאל אות מהש''י שיקים לו יעודו כמו שמצאנו גדעון אחר זה שאמר אם ישך מושיע בידי את ישראל וגו' וזה מבואר מאד למי שידע ענין הנבואה , והנה אמר לו הנביא לך בכחך זה ידמה כי נתחדש לגדעון מאז כח נוסף על הכח שהיה לו קודם זה כדמיון מה שאמר לשאול שיתחדש לו לב אחר ובאופן שנזכר דמיון זה בדוד אחרי המשחו למלך על יד שמואל וידמה שאביו היה שר האלף ממה שאמר גדעון הנה אלפי הדל במנשה ולזה היה כח ליואש אשר יריב לו יומת עד הבקר :
{טו}
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי׃
הנה אלפי . האלף שאני נמנה בו להיות תחת שר האלף , הוא האלף הדל בכל אלפי מנשה :
אלפי . האלף שבית אבי נמנה בו , הוא הגרוע מכולן , ואנכי הוא הקטן שבבית אבי , ומי ישמע לי ללכת אחרי :
{טז}
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃
כי אהיה עמך . והכל ישמעו לך : כאיש אחד . רצה לומר , מהרה ובקלות :
{יז}
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי׃
שאתה . כמו שאתה :
אות . איזה מופת ופלא לדעת אשר אתה מלאך ה' מדבר עמי , כי לא היה רגיל בנבואה וחשב פן אין זה נבואה :
{יח}
אַל־נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד־בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת־מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ׃
והנחתי לפניך . ועשה לי בה אות :
תמש . ענין הסרה , כמו ( יהושע א ח ) לא ימוש ספר התורה :
אל נא תמוש מזה עד בואי אליך . זה גם כן לעד שזה הענין היה בהקיץ כמו הענין שנראה במלאך ה' כמנוח ואשתו כמו שאנחנו עתידים לבאר שם בגזרת האל , והנה גדעון שאל אות שיכיר ממנו שהוא בא במלאכות ה' כדי שיוכל לסמוך על דבריו :
{יט}
וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א וַיַּ֤עַשׂ גְּדִֽי־עִזִּים֙ וְאֵיפַת־קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם בַּסַּ֔ל וְהַמָּרַ֖ק שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר וַיּוֹצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶל־תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה וַיַּגַּֽשׁ׃
קמח מצות . למדנו שפסח היה , יום תנופת העומר , לכך נאמר ( לקמן ז יג ) והנה צליל לחם שעורים מתהפך וגו' : והמרק . והרוטב :
בא . אל הבית : ויעש . רצה לומר , תקן ובשל : ויגש . הגיש אליו המנחה הזאת :
ואיפת . שם מדה בת שלש סאים : בסל . שס כלי מה : והמרק . הרוטב , כמו ( ישעיהו סה ד ) ומרק פגלים : בפדור . הוא דוד נחושת , כעין יורה , וכן ( במדבר יא ח ) ובשלו בפרור :
{כ}
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים קַ֣ח אֶת־הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת־הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל־הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז וְאֶת־הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן׃
הלז . שהיה לפניהם : שפוך . על הסלע :
הלז . הזה , כמו ( בראשית כד סה ) מי האיש הלזה :
{כא}
וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת־קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן־הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת־הַבָּשָׂר֙ וְאֶת־הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו׃
הלך מעיניו . רצה לומר , לא ראהו עוד :
המשענת . המטה שנשען עליה : הצור . הסלע : ותאכל . ותשרף :
והנה היה האות הזה שכאשר שלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות עלתה האש מן הצור וזה דומה למופת שנתן אליהו בהר הכרמל , והנה פעולות זה הנביא דומות מצד לפעולות אליהו וזה ממה שיחזק מאמר האומר פנחס זה אליהו , וכאשר ראה גדעון כי מלאך ה' הוא פחד מן המות לחשבו כי כבר ראה בעיניו המציאות הרוחני וכבר היה מפורסם שכאשר יקרה זה ימשך אחריו המות ויראה זה ממאמר גדעון ומאמר מנוח ומאמר יעקב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי הורה שזה הענין נפלא שתנצל נפש הרואה המציאות הרוחני ואמר בתורה ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים הורה על זה שהיו ראויים שישלח ידו בהם מפני ראותם האלהים :
{כב}
וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה ה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃
אהה . לשון דאגה , כלומר מה תהא עלי : כי על כן ראיתי . כי על אשר ראיתי מלאך ה' , לכך אני דואג וצועק 'אהה' :
כי מלאך ה' . כי עד הנה היה מסתפק בדבר , ולזה שאל אות : אהה ה' . רצה לומר , אתה ה' , מילל אני כי לבי יפחד על אשר ראיתי מלאך , פניו מול פני :
אהה . ענין צעקת יללה : על כן . על אשר :
{כג}
וַיֹּ֨אמֶר ל֧וֹ יְהוָ֛ה שָׁל֥וֹם לְךָ֖ אַל־תִּירָ֑א לֹ֖א תָּמֽוּת׃
והשיב לו מלאך ה' אחר שעלה כל כך שלא היה יכול גדעון לראותו שלום לך אל תירא לא תמות וידמה ששב אליו המלאך כשאמר לו זה המאמר והוא ג''כ אמר לו בלילה שיקח את פר השור אשר לאביו ואפשר שיאמר שזה הדבור שהיה בלילה היתה מדרגת מה ממדרגות הנבואה והביאור הקודם הוא יותר נראה לנו :
{כד}
וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם גִּדְע֤וֹן מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָא־ל֥וֹ יְהוָ֖ה שָׁל֑וֹם עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עוֹדֶ֕נּוּ בְּעָפְרָ֖ת אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי׃
ויקרא לו . גדעון למזבח : ה' שלום . ה' הוא שלומנו :
לו . למזבח : ה' שלום . רצה לומר , פה אמר לי ה' שלום : עודנו . עוד הוא עומד בעפרה שהיא מנחלת בני אביעזר :
עודנו . מלשון עוד :
{כה}
וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה קַ֤ח אֶת־פַּר־הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת־מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת־הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת׃
פר השור . פר הבחור , שהשור בן יומו קרוי שור : ופר השני . ( תרגום : ) ותורא תנינא : שבע שנים . ( תרגום : ) דאיתפטם שבע שנין לעבודה זרה . שמונה דברים הותרו אותו הלילה : מוקצה , אשרה , ולילה , ובמה וכו' , כדאיתא בתמורה ( כח ב ) :
אשר לאביך . שהוא של אביך : ופד השני . גם קח פר השני שנתפטם לעבודה זרה זה שבע שנים :
פר השור . הכפל לתוספת ביאור , כמו ( ויקרא טז ג ) פר בן בקר :
ידמה שיהיה הרצון באמרו פר השור אשר לאביך כי לאביו היה שור גדול והשתדלו להקצו' הפר שיוליד השור ההוא תחלה לע''ג מלידה ומבטן ומהריון כדי שיהיה יפה וגדול כשור שהולידו ויהיה מקודש לע''ג מיום היותו , וכן הקצו גם כן זה הפר השני שהוליד השור ההוא והנה היו מוקצים ז' שנים וזה יורה כי זה הטעות היה מעת התחלת השעבוד כי ז' שנים היו תחת יד מדין כשקרה זה והיה לאביו מזבח לבעל והאשרה היתה אצלו וצוה השם יתברך באמצעו' הנביא או המלאך שיהרוס את מזבח הבעל אשר לאביו ושיכרות האשרה אשר אצלו :
{כו}
וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּֽעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת׃
ראש המעוז . ראש הסלע :
המעוז הזה . הוא הסלע האמור למעלה ( פסוק כ ) : במערכה . רצה לומר , במקום ישר , שתוכל לערוך שם אבני המזבח : הפר השני . והפר אשר לאביו , צוה לקחתו לבל יקריבו הם לעבודה זרה , ולא הוזכר מה נעשה בו , או זהו הפר אשר לאביו , וכמו שכתוב למעלה : בעצי האשרה . להבעיר בהם האש :
המעוז . מלשון עת וחוזק , והוא הסלע : במערכה . מלשון עריכה וסדור :
על ראש המעוז הזה . הוא הסלע שהניח עליו הבשר והמצות : במערכה . ר''ל במקום המסודר בו שיוכל להבנות בו מזבח וצוה שיקריב בו הפר ההוא לאל ויעלהו עולה בעצי האשרה וכל זה היה הוראת שעה כמו שארז''ל כי זה נעשה בזר ובחוץ ובלילה ובעצי האשרה והנה עשה מהמוקצה לע''ג קרבן לש''י כי יראה שבעשותו בהפך האמונה שגדל בה תשלם לו ההצלה וההצלחה בהפך ממה שהיו חושבים עובדי ע''ג והנה היתה הכונה להוסיף בגדעון אמונה בש''י :
{כז}
וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהוָ֑ה וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת־בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה׃
ולפי שזה הענין לא היה יכול גדעון לעשותו הוא לבד ויקרא י' אנשים מעבדיו יעזרוהו בזה עם שזה היה קדוש השם והיה מן הראוי שיהיה בפרהסיא לפי מה שהיה אפשר לו והמספר המעט שישלם בו זה הוא י' ולולי יראתו את בית אביו ואת אנשי העיר שימנעו אותו מעשות זה היה עושה זה ביום להוסיף בזה פרסום :
{כח}
וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי׃
הבנוי . אשר נבנה זה מחדש :
נתץ . נשבר וכתות :
{כט}
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וַיְבַקְשׁ֔וּ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְעוֹן֙ בֶּן־יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
ויאמרו גדעון . לא פירש מי היו האומרים :
והנה כאשר השכימו אנשי העיר בבקר ראו כי נותץ הבעל והאשרה אשר עליו כורת והכירו כי הפר השני הוא הועל על המזבח הבנוי כי אולי נשארו ממנו קצת איברים שלא נשרפו כאילו תאמר שנשארו קרניו והיה בהן סימן הכירו בו כי זה הפר היה או שפטו זה מאומד כשלא מצאו הפר השני והכירו כי המזבח שבנה הקריב בו קרבן וחקרו ומצאו שגדעון עשה זה והגיע מרוע תכונתם עד שחשבו להמיתו על זה לולי מה שאמר להם יואש אביו שהיה אדוניהם :
{ל}
וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת־בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃
וימת . רצה לומר , נמית אותו :
{לא}
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר־עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם ׀ תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם־אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד־הַבֹּ֑קֶר אִם־אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃
האתם תריבון לבעל . בשביל הבעל : תושיעון אותו . תנקמו נקמתו , וכן ( שמואל א כה לב ) : והושיעה ידי לי , דדוד בנבל : אשר יריב לו . בשבילו : עד הבקר . עד הבקר המתינו : אם אלהים הוא . יריב הוא לעצמו ריבו ונקמתו , וכדי לדחותם עד שיברח גדעון היה אומר כן :
האתם . וכי אתם תריבון בעבור הבעל , וכי אתם תושיעון אותו , בתמיה : אשר . מי אשר יריב בעבורו יומת על ידי עד הבוקר , רצה לומר , טרם יבוא הבוקר השני : אם אלהים הוא . אם יש בו אלהות , יריב בעצמו את ריבו :
האתם תריבון לבעל ר''ל האם ראוי שאתם תריבון בעבור הבעל הנה אתם מראים בזה שאינכם מאמינים שהוא אלוה כי לא יצטרך שתריכון בעדו אם היה אלוה ולפי שהיה הוא ראש הע''ג הזאת כמו שנראה ממה שאמר פר השור אשר לאביך מזבח הבעל אשר לאביך והיה עם זה שר להם אמר שאשר יריב בעבור הבעל מהם יומת עד הבקר ר''ל שלא ימתינו להמיתו כי אם עד אור הבקר ר''ל לפי שהוא מורה שאינו מאמין שיהיה הבעל אלוה והוא קרא שם בנו ירובעל לזאת הסבה כאילו הוא מתפלל שירב בו הבעל , והנה לא ספר בזה הספור מה נעשה מפר השור אשר לאביו שצוה לקחת אותו וידמה שהמיתו באופן שלא יהנו ממנו כדין המוקצה ולא נצטרך לפרש זה כי הוא ממשפטי התורה וצוה לקחתו להצילם שלא יהיו מקריבין אותו לע''ג כמו שארז''ל :
{לב}
וַיִּקְרָא־ל֥וֹ בַיּוֹם־הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃
ירב בו . בגדעון . אצל ריב נופל עם , או את , או בו , כמו ( בראשית לא לו ) : וירב בלבן , אבל 'לו' אינו נופל על הלשון , וכל 'לו' הכתובים כאן 'בשביל' הם :
ויקרא לו . יואש קרא לגדעון בנו :
{לג}
וְכָל־מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃
ויעברו . את הירדן :
וכל מדין ועמלק ובני קדם היו נאספים להשחית את ישראל וחנו בעמק יזרעאל :
{לד}
וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת־גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו׃
רוח ה' . רוח גבורה : ויזעק אביעזר . כל המשפחה :
ורוח ה' . בא לו מה' רוח גבורה ואומץ הלב : ויתקע . לסימן להאסף : ויזעק . נאספו אחריו משפחת אביעזר :
ויזעק . ענין אסיפה , על כי בא בזעקת המאסף , וכן ( לקמן יח כג ) מה לך כי נזעקת :
ורוח ה' לבשה את גדעון . ר''ל רוח גבורה כמו שתרגם יונתן ויתכן עוד ששרתה עליו רוח הקדש , ותקע בשופר ונזעקו כל משפחות אביעזר אחריו והם יושבי עפרה כי הוא היה מהמשפחה והיה אדון להם ולזה לא הוצרך לשלוח להם מלאכים :
{לה}
וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכָל־מְנַשֶּׁ֔ה וַיִּזָּעֵ֥ק גַּם־ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם׃
לקראתם . באו אל גדעון ואנשיו למולם :
{לו}
וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים אִם־יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
ישך . יש אתה , רוצה לומר , יש הדבר הזה שאתה מושיע וכו' :
והנה גדעון היה עדיין מאמין ואינו מאמין ושאל אות מהש''י אם יהיה מושיע בידו כאשר דבר ולא הספיק לו האות הא' כי מדרך הגזה שתמשוך הלחיות ולזה שאל אות שני הפך הא' והוא שיהיה חורב על הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל , והנכון בעיני כי לנביא שאל אלו האותות וע''י הנביא עשה אותם הש''י וצוה אותו הש''י ע''י נביאו או הודיע לו זה הש''י כמראה הנבואה והשיב לביתו כל איש אשר הוא ירא וחרד כמו שהושרש זה בתורה עד שבזה תועלת שני להכיר לישראל כי לא בכחם נצחו אויביהם בזאת המלחמה אך היה זה מאת הש''י אשר הוא נלחם להם :
{לז}
הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת־גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִהְיֶ֨ה עַֽל־הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי־תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
וידעתי . על ידי המופת הזה :
מציג . מעמיד , כמו ( שמות י כד ) צאנכם ובקרכם יוצג : גזת הצמר . צמר הגזוז ונתלש : חרב . יובש :
{לח}
וַיְהִי־כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת־הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן־הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם׃
ויהי כן . שהיה טל על הגזה לבדה יותר מבשאר מקומות , כמו שהוא אומר ( פסוק לז ) : מלא הספל מים , אבל 'על כל הארץ חורב' לא נתקיים , שהברית כרותה לטל שאינו נעצר ( תענית ג א ) : ויזר . לשון מכבש , וכן ( ישעיהו א ו ) : לא זורו ולא חובשו , לא נחבשו להוציא הלחה :
ויזר . סחט להוציא הבלוע , והיה נמצץ ספל מלא :
ויזר . ענין הוצאת דבר בלוע , כמו ( ישעיהו נט ה ) והזורה תבקע אפעה : וימץ . ענין מציצה , וכן ( ישעיהו טז ד ) אפס המץ : הספל . שם כלי מה :
{לט}
וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל־יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא־רַק־הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי־נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה־טָּֽל׃
{מ}
וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי־חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל׃