לאמר . רצה לומר , שבני ישראל יאמרוהו :

ותשר . מלשון שירה :

בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם . כשבאו פרצות על ישראל שפרצו בהם אויביהם על עזבם את ה' , והתנדב העם לשוב בתשובה , מעתה ברכו את ה' על התשועות שעשה :

בפרע פרעות . רצה לומר , במה שנקם הקדוש ברוך הוא נקמותיו על ידי ישראל להיות נראה שבכח ידם נעשתה , והיא להם לכבוד : בהתנדב עם . רצה לומר , בעבור מה שנתן ה' בלב העם להתנדב ללכת למלחמה , עם כי ראו חולשתם וגבורת סיסרא : ברכו ה' . בעבור שתי אלה , ברכו ה' :

בפרע פרעות . ענין נקמה , כי ( במדבר לא ב ) נקום נקמת , תרגמו : אתפרע פרענותא :

בפרוע פרעות . הוא מענין השבתה וביטול והרצון בזה כי עם היות ישראל מושבתים ומבוטלים מהגבורה מפני לחץ סיסרא ויבין והיו מפני זה בתכלית החולשה ראוי מפני זה לברך הש''י כשהתנדבו עם ישראל לעלות עליהם למלחמה עם ראותם חולשתם וגבורת סיסרא וחילו כי זה היה נפלא מאד :

אנכי . אנכי . כפול , שמעתי מדרש אגדה ( ילקוט שמעוני ב מז ) לא קפח הקדוש ברוך הוא שכר תבור וכרמל , שבאו למתן תורה לתת עליהם את התורה וחזרו בבשת הפנים , אמר להם הקדוש ברוך הוא , סוף שאני פורע לכם כפלים , נאמר בסיני ( שמות כ ב ) אנכי ה' אלהיך , בתבור יאמר : אנכי . . . אנכי , נאמר בסיני ( שם ) אנכי ה' אלהיך , בכרמל יאמר , כפול ( מלכים א יח לט ) ה' הוא האלהים , ה' הוא האלהים , בימי אליהו :

שמעו מלכים . את אשר אני דובר , למען תיראו להלחם עוד בישראל : אנכי לה' . רצה לומר , על אשר אנכי לה' ולחלקו להאמין בו , לזה : אנכי אשירה . על התשועה הבאה לי ממנו :

האזינו . הטו אוזן לשמוע : רזנים . ענין שררה , כמו ( תהלים ב ב ) ורוזנים נוסדו יחד :

שמעו מלכים . ר''ל מלכי האומות כדי שיראו מלהרע לישראל : אנכי לה' . ר''ל כי לא עם אחר ולזה נאה לי לשיר ולזמר לה' אלהי ישראל כי הפליא חסדו לי :

ה' בצאתך משעיר . זה מתן תורה , כמה שנאמר ( דברים לג ב ) וזרח משעיר למו , ומה עניינה לכאן , כך אמרה דבורה : קשה היא התורה לפרוש ממנה וטובה היא לדבק בה , שהרי במורא ובגבורה נתנה , ולכך נמסרו ישראל ביד אויביהם על פרישתם הימנה וכשהתנדבו לעסוק בה נושעו , כל זה יש ללמוד מתרגומו של יונתן : נטפו . הזילו טל תחיה :

בצאתך משעיר . כשיצאת לפני ישראל כשעברו את הר שעיר , כי אז התחילו להלחם בסיחון ועוג : בצעדך משדה אדום . כפל הדבר במלות שונות וכדרך השיר : ארץ רעשה . החריד והרעיש כל מלכי האדמה : גם שמים נטפו . שרי מעלה של הגוים אחזום חיל ורעדה , כאדם החרד והזיעה נוטף ממנו : נטפו מים . להחריד ולבלבל הגוים בקול המון הגשם :

בצעדך . מלשון צעדה והלוך : נטפו . מלשון טפטוף ושפיכה : עבים . עננים :

ה' , בצאתך משעיר . ובלכת צעדיך משדה אדום ארץ רעשה ואמר על צד המשל כאילו השמים והעבים נתכו והיו למים והנה אמר זה למשל על מלחמת סיחון ועוג על שהיו רחוקים וגבוהים מאד שהיתה אחר צאת ישראל משעיר שהוא שר אדום כמו שנזכר זה בתורה ורמז עוד בזה על שאר המלחמות שהיו אחר זה ובכמו זה האופן מהמשל דברו הנביאים במקומות רבים :

הרים נזלו . כמים נוזלים נמוגו : זה סיני . כבר מפורש ( שמות יט כ ) מה נראה בו : עשן כולו , וקול , ולפידים ואש מפני ה' , והרי זה מקרא קצר 'זה סיני' , מה אירע בו , מפני אשר ירד עליו ה' :

הרים נזלו . מגודל הרעדה , ונטפו זיעה : זה סיני . כמו זה הר סיני , שנאמר בו ( שמות יט טז ) , ויחרד כל ההר , כמו כן חרדו כולם מפחד ה' הנלחם לישראל :

נזלו . ענין נטיפה , כמו ( במדבר כד ז ) יזל מים מדליו :

הרים נזלו . יתכן שרמז בזה על מתן תורה ואמר שגם ההרים בעצמם נזלו ונתכו וחרדו מפני ה' וזה היה ביום מ''ת שנתחדש המופת מן ההר ההוא זה הר סיני אז נזל מפני ה' אלהי ישראל ובזה נשלם בקיצור זכירת החסדים שעשה השם לישראל במלחמות האומות ולחם בם מלחמות תנופה כענין מ''ת והנפלאות שחדש שם שהיו סבה שיאמינו ישראל בו ויקבלו מצותיו :

בימי שמגר בן ענת בימי יעל . מלמד שאף יעל שפטה את ישראל בימיה : חדלו ארחות . היו יראים ישראל לצאת לדרכם מפני האויבים והיו הולכים דרך עקלתון בהחבא :

בימי שמגר . אבל בימי השופט שמגר ובימי יעל אשר גם היא שפטה בימי שמגר , לא היתה תשועה שלימה ולא חרדו הגוים מפחד ה' , ולזה חדלו הולכי אורח מיראת הגוים : והלכי נתיבות . רצה לומר , האנשים אשר הוכרחו לילך בנתיבות , היו הולכים דרך מעוקל לבל ירגיש מי בהם :

חדלו . מנעו : ארחות . נתיבות , דרכים ושבילים : עקלקלות . מלשון מעוקל ומעוקם :

ואחר זה שבה דבורה להזכיר בזאת השירה הענין שבו היה זה הנס והתחילה ואמרה כי בימי שמגר בן ענת אף על פי שהושיע את ישראל תשועה מה כמו שקדם חדלו ארחות ר''ל שהולכי דרכים חדלו מהלוך בהם מפחד האויב ואם היה שילכו בדרך ילכו ארחות עקלקלות ויטו מדרך הישר כדי שלא ימצאם האויב :

חדלו פרזון . ערי הפרזי שאין להם חומה חדלו מהיות יושבים בהם מפני אויביהם , ונאספו אל ערי המבצר : עד שקמתי . כמו שקמתי , וכן ( שופטים ו יז ) : שאתה מדבר עמי :

חדלו פרזון . כי פחדו לשבת בערי הפרזי , ורק בישראל חדלו , ולא בגוים , כי הם לא פחדו מישראל מלשבת בערי הפרזי , כי ידם היתה על העליונה : עד שקמתי דבורה . רצה לומר , כן היה עד אשר קמתי אני דבורה , כי מעתה יהיה כמאז , כי התשועה הבאה על ידי שלימה היא , ויחרדו הגוים מה' ולא יחדלו ישראל מללכת אורח ומלשבת בערי הפרזי : אם . כאם המיסרת את בנה ליישר דרכו , כן אנכי לישראל :

פרזון . ערי פרזי , מבלי חומה סביבה : שקמתי . מלשון קימה :

חדלו פרזון . ר''ל שערי הפרזות חדלו מהיות בהן יושב מפחד אויב ולא נשארו ישראל אז כי אם בערים המוקפים חומה וכן הענין בימי יעל ידמה מזה שיעל נמנית בכלל המושיעים קודם זה המעשה שעשתה בהמיתת סיסרא והיה זמן שמגר בן ענת וזמן יעל נכללים בכ' שנה שלחץ סיסרא בחזקה או אמר זה על זה המעשה שעשת מהמיתת סיסרא להגיד שלא היה רושם מוחש במה שעשתה לישועה הגדולה שבאה מזה וזה מבואר מאד ואפילו הראשון הוא יותר נכון : עד שקמתי דבורה שקמתי . אני הייתי אם ומנהגת ישראל :

יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים . כשבחר לו ישראל אלהים חדשים , אז הוזקקו למלחמה בשעריהם , ראו עתה בהתנדבם , אם יראה בישראל מגן ורומח , שצריך להלחם בארבעים אלף ראשי גייסות שהביא הגוי עליהם , וכולם הממם המקום במלחמת הכוכבים ( פסוק כא ) ונחל קישון גרפם : שערים . כמו ( דברים יז ב ) כי ימצא בקרבך באחד שעריך , עיירות :

יבחר אלהים חדשים . כי כאשר יבחר ישראל אלהים חדשים , אז בא מלחמה בעריו בעבור העונש ולא כשמטיב דרכו , כי הלא בימי יהושע שנאמר ( ד יג ) , כארבעים אלף וכו' עברו וכו' אל ערבות יריחו , וכי היה נראה באותן ארבעים אלף מגן ורומח , כי הלא בנס כבשו את יריחו ולא במלחמה ובמגן ורומח :

לחם . מלשון מלחמה : שערים . עיירות , כמו ( דברים יז ב ) באחד שעריך : מגן . תריס : ורמח . כידון :

יבחר אלהים חדשים . פי' בו כי בעת שבחר ישראל בע''ג שהם אלהים חדשים אז היתה להם המלחמה בשערים ולא יכלו לצאת לחוץ ואפשר לפרש כי הש''י בחר דברים חדשים להשלים זה הנס והוא שכבר משך לב סיסרא וחילו להלחם עם ברק בשערי ישראל במקום שהיה ראוי ליפול שם לפי מה שסבב הש''י אשר עמקו מחשבותיו והנה באמת לא נצחו ישראל זאת המלחמה בכחם ועוצם ידם כי לא היו להם כלי זין כי אם לאנשים מועטים עד שבכל ישראל לא היה מגן ורומח בארבעים אלף ולזה הוא מבואר כי בעשרת אלפים איש שעלו מבני נפתלי ומבני זבולן לא היו כלי זיין כי אם לאנשים מועטים :

לבי . אני דבורה לחוקקי ישראל , לאהוב את חכמי ישראל שהתנדבו בעם , לאמר : ברכו את ה' ושובו אליו :

לבי לחוקקי וגו' . רצה לומר , לא מן השפה ולחוץ , כי אם מעומק הלב אדבר לחוקקי ישראל המתנדבים להלחם , שהם יברכו לה' על מה שנתן בלבם להתנדב :

לחוקקי . הגדולים יקראו 'מחוקקים' , כי הם משימים החוקים :

לבי לחוקקי ישראל . ר''ל החכמים והסופרים המתנדבים בעם להשלימם וללמדם תורה ומצות הנה ראוי לכם לברך השם יתעלה על התשועה הגדולה שהושיע את ישראל כי לא היו יכולין ללמוד תורה וללמד מלחץ אויב או אמר זה על בני נפתלי ועל כני זבולן שירדו מהם מחוקקים לעזור לדבורה בזאת המלחמה כמו שיבא אחר זה :

רכבי אתנות צחורות . הסוחרים והשרים שירכבו מעתה על אתונות לבנות החשובות , מבלי יראה ודאגת אויביהם , ואותן שיושבין על מדין , לשון דיינים , שהיו יראים לעשות משפט בפרהסיא , וכן תרגם יונתן : דהוו מתחברין למיתב על דינא , ואותן שהולכין רגלי על דרך , שיחו וספרו את התשועה הזאת , אשר מקול המחצצים אתכם , אורבים , ליסטים ומוכסין , היושבין גדודים במערכות לארוב בעברי המים , שם יתנו עתה רוכבי האתונות והולכי על דרך את צדקות ה' , ומה הן הצדקות ( פסוק יא ) צדקות פרזנו בישראל שהשקיט את ישראל , לשכון פרזון ולצאת מפוזרים ביחידי , שלא באסיפת עם :

רכבי . הן השרים הרוכבים על אתונות לבנות לרוב הגדולה , הן החכמים יושבי המשפט , הן הסוחרים ההולכים בדרך , כולכם שיחו ודברו תהלות ה' , השרים , על אשר ישארו בגדולתם , והחכמים , על אשר יוכלו מעתה להרחיב לבם בחכמה מבלי טרדות פחד הגוים , והסוחרים , על כי ילכו מעתה בדרך סלולה , לא ארחות עקלקלות :

אתנות . נקבות החמורים : צחרות . לבנות , כמו ( יחזקאל כז יח ) וצמר צחר : מדין . מלשון דין : שיחו . דברו , כמו ( דברי הימים א טז ט ) שיחו בכל נפלאותיו :

רוכבי אתונות וגו' . הסוחרים הנכבדים רוכבי אתונות לבנות שהיו יושבים על דרך מדין ומתעכבים שם ולא יוכלו להשלים דרכם הישר מפני פחד אויב ויטו דרכם ללכת על דרך אחר והוא דרך שיחו כמו שאמר במה שקדם והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות :

מחצצים . פתר מנחם : עורכי מלחמה וסודרי קרב , וחברו עם ( משלי ל כז ) : מלך אין לארבה ויצא חצץ כולו , לשון גדודים . דבר אחר : מקול מחצצים בין משאבים . כשהייתם הולכים בין משאבים לשאוב מים , הייתם יראים מקול אבנים , חלוקי הנחל , קיזל''ש בלע''ז , שהעובר עליהם נשמע קולם , והייתם יראים שלא ירגישו בכם אויביכם , מעכשיו אין לחוש על זאת , ומשום הכי מצוה עליכם ליתן הודיה לשמו : מחצצים . לשון אבני חלוקי הנחל , כמו ( איכה ג טז ) ויגרס בחצץ : אז ירדו לשערים . חזרו לערי מושבותם שברחו מהם ליאסף אל ערי המבצר :

מקול מחצצים . רצה לומר , תמורת מה שהיה נשמע קול מורים חצים אשר יורו בין ההולכים לשאוב מים , תמורת הקול הזה ישמע עתה שם קול מספרים צדקות ה' , והם הצדקות שעשה להערים הפרזים שבישראל אשר היו שוממים , כי אז בהיות התשועה חזרו וירדו עם ה' לעריהם הפרזים :

מחצצים . מלשון חצים : משאבים . מלשון שאיבת המים : יתנו . ענין דבור , כי ( דברים ו ז ) ושננתם , תרגומו : ותתנון , וכן ( לקמן יא מ ) לתנות לבת יפתח : פרזונו . מלשון פרזון :

מקול מחצצים . וכל זה הפחד היה להם מקול האויבים מורי החצים שהיו בין המעינות שהיו שואבין מהן המים להצר להם לישראל שלא יוכלו לשאוב משם והיה זה המקום בדרך הישר שהיו רגילים ללכת בו הסוחרים ומפני זה היו הולכים ארחות עקלקלות והנה במקום ההוא שלא היו יכולין לבא שם שם יתנו ויגידו צדקות ה' שהכרית את אויביהם המצירים להם שם ויתנו ג''כ צדקות פרזונו בישראל עתה שיוכלו בני ישראל לשבת בערי הפרזות אשר הניחום ועזבום מפחד אויב : אז ירדו לשערים עם ה' . ר''ל שישבו בכל שעריהם לפי ששבו לערי הפרזות לשבת , או יהיה הרצון בזה אז ירדו עם ה' לשערים ללמוד תורה מה שלא היו יכולין בו קודם זה כי הדרך היה סגור לפניהם מפני האויבים וכובד השעבוד ג''כ היה מונעם מזה :

עורי עורי דבורה . לשון שבח כפשוטו , התגברי בשירתך . ורבותינו אמרו ( פסחים סו ב ) מפני שנתהללה ואמרה ( פסוק ז ) עד שקמתי דבורה , נסתלקה הימנה רוח הקודש :

עורי עורי . רצה לומר , התחזקי לדבר בשיר , וכפלה אמריה כדרך השיר ולרוב הזרוז : ושבה שביך . רצה לומר , בהתחזק השיר תתגבר התשועה :

עורי . מלשון הערה והתעוררות : ושבה שביך . מלשון שביה :

עורי עורי דבורה . יחס לדבורה דברי השיר ולברק יחס שבית השבי שהוא פועל המלחמה :

אז ירד שריד לאדירים . ירד - ירדה , כמו ( ישעיהו מה א ) לרד לפניו גוים , שרידי ישראל רדו באדירי הגוים : ה' ירד לי בגבורים . ירדה לי את גבורי הגוים :

אז . כאשר יתחזק השיר ותתגבר התשועה , אז הנשאר מישראל למשול באדירי עם , הם הגוים החזקים : ה' ירד לי . ה' יתן לי ממשלה בגבורי הגוים , וכפל הדבר במה שאמר :

ירד . ענין ממשלה , כמו ( תהלים קי ב ) רדה בקרב אויביך : שריד . שיור , כמו ( ירמיהו מב יז ) שריד ופליט : לאדירים . כמו באדירים , למ''ד במקום הבי''ת , וכן ( ויקרא כז ז ) ונפלו לפניכם לחרב , ומשפטו : בחרב :

אז ירד . אז ישים השם רודה מה ששרד ונשאר מישראל על אדירים וחזקים והם עם יבין מלך כנען כ''ש ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני בני ישראל ה' שם רודה ומושל לי בגבורים ר''ל ששם ישראל רודה ומושל על הגבורים ההם והם עם יבין מלך כנען :

מני אפרים . מן אפרים יצא שורש יהושע בן נון , לרדות בעמלק לחלש אותו לפי חרב , ומחובר מקרא זה לעליון , לפרש : ה' ירד לי בגבורים , את יהושע הקים לרד בעמלק : אחריך . יקום משבט בנימין שאול בן קיש שיגרמנו ויעמם אותו כגחלים עוממות . ויש לפתור : 'בעממיך' , בחיל של מאתים אלף רגלי שבא שאול עליהם : מני מכיר ירדו מחקקים . שרים גדולים שכבשו את האמורי , אשר כבשו ( דברים ג ד ) ששים עיר כל חבל ארגוב שכבש יאיר :

מני אפרים . מן שבט אפרים ושרשם , והוא יהושע נשיאם : בעמלק . מאז נלחם הוא בעמלק והחלישם , כמו שכתוב ( שמות יז יג ) , ויחלש יהושע את עמלק : אחריך . כאלו תדבר לאפרים ותאמד , אחר מלחמת יהושע אשר יצא ממך , יבוא שאול הבא מבנימין וילחם בעמלק ברוב עם אשר יבאו עמו ממך אתה ישראל , וכמו שכתוב ( שמואל א טו ד ) , ויפקדם וכו' מאתים אלף : ירדו מחקקים . השרים מבני מכיר בן מנשה ירדו בהמלחמה ההיא עם סיסרא , ומזבולון ירדו כולם , ואף הסופרים , עם שאינם מלומדי מלחמה :

מני . מן , והיו''ד נוספת : בעממיך . מלשון עם : משכים . כי הכתיבה עשויה במשיכת הקולמוס : שבט . רוצה לומר , קולמוס :

והנה התחילה דבורה לספר ענין השבטים במלחמות והתחילה מן אפרים כי על ידו נעשית המלחמה הראשונה ואמ' מן אפרים שרשם מי שהיה שרשם והוא יהושע שהיה נשיא עליהם והיה היותר נכבד שבשבט נלחם בעמלק כמו שנזכר בתורה ויחלוש יהושע וגו' . אחריך . תביא אתה שתהיה משבט בנימן בעממיך להלחם עם עמלק והוא שאול ומן מכיר בני מנשה שהיה חלק לעבר הירדן ירדו החכמים עם דבורה למלחמה וכן הענין מזבולן :

ושרי ביששכר . שרים שביששכר , הם סנהדראות עוסקין בתורה , ( דברי הימים א יא לב ) יודעי בינה לעתים , הם תמיד עם דבורה ללמד בישראל חק ומשפט : ושרי ביששכר . יו''ד זו טפילה היא ואינה משמשת כלום , והרי היא כיו''ד ( תהלים ח ח ) בהמות שדי , ( ירמיהו כב יד ) וקרע לו חלוני : ויששכר כן ברק . ושאר העם של יששכר , כן הם עם ברק לכל אשר יצוה : בעמק שלח ברגליו . שלחם בכל שליחותו , ולאסוף את העם ולכל צרכי המלחמה : בפלגות ראובן . אבל בחילוקי לבו של ראובן רבו : חקקי לב . ( תרגום : ) נכלי ליבא , ערמומית , ומה היא ערמומיתו , ישב לו בין משפתי המלחמה לשמוע מי נוצח ויהיה עמו :

ושרי ביששכר . רצה לומר , עם כי השרים ביששכר ישבו בכל עת עם דבורה ללמד בישראל חק ומשפט , וכמו שכתוב ( דברי הימים א יב לג ) , ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו' , ולא נסו אם כן מעולם ללכת במלחמה , ויששכר עם כל זה עשה כן כמו ברק , וירד למלחמה כמוהו : בעמק שלח ברגליו . כי למעלה נאמר ( ד יד ) שאמרה דבורה לברק לרדת מן ההר אל העמק לקראת המלחמה , ושמע ברק אליה וירדו , לזה אמרה גם בזה עשה יששכר כברק , כי בעמק אשר שולח לרדת בה בדבר ה' על ידי דבורה , בה ירד ברגליו של ברק , רצה לומר , עם הלוכו ואחריו , ולא פחד לרדת אל העמק ( ומלת 'שלח' חוזר על יששכר , כי דבר ה' שעל ידי דבורה היה לכל העם , ומפני הכבוד ייחדה הדבר לברק , שהיה שר הצבא ) : בפלגות ראובן . רצה לומר , אם כל השבטים האלו לא פחדו מלרדת למלחמה אם בעבר ואם בהווה ואם בעתיד , לזאת בפלגות ראובן , רצה לומר , במה שראובן נחלק ונפרד מן המלחמה ההיא , גדולים המה 'חקקי לב' , רצה לומר , הנה ראוי לחשוב רבות מחשבות לב להבין הדבר מה זה היה לו שנחלק מן המלחמה :

ושרי . כמו ושרים : ברגליו . עם הלוכו , ואחריו , וכן ( לעיל ד י ) ויעל ברגליו : בפלגות . ענין חלוקה , כמו ( בראשית י כה ) נפלגה הארץ : חקקי . מלשון חקיקה , וענינו מחשבה :

ושרי ביששכר . והשרים שהם ביששכר ג''כ ירדו עם דבורה ושבט יששכר בכללו וכן שמע לעצת דבורה ברק עד שבעמק שולח ברגליו בעצת דבורה כמו שאמר ויעל ברגליו עשרת אלפי איש ואולם כפלגות ראובן גדולים חקקי לב :

שרקות עדרים . לשמוע קול עדרי המלחמה , למי קול ענות גבורה ולמי קול ענות חלושה :

למה ישבת בין המשפתים . רצה לומר , ואם תשיב לומר שאתה מורך לב לרדת לקראת נשק אם כן מתחלה למה ישבת באחוזת עבר הירדן בין גבול ארץ ישראל ובין גבול הגוים , הלא מקום סכנה הוא לשבת על הספר , ומדוע בחרת בזה הגבול לשבת בה : לשמע וגו' . רצה לומר , מה ששאלת הארץ ההיא באמרך ( במדבר לב ד ) , ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה , וכי שאלתך היה לשבת בית לשמוע שריקות העדרים והמקנה , וכי לא עלתה על דעתך שבעל כרחך תרד במלחמה בהיותך יושב על הספר : לפלגות . לזאת , למה שנפרד ראובן מן המלחמה , ראוי לחקור עליו רבות חקרי לב , להשכיל אמתת הדבר :

המשפתים . מלשון שפה , וענינו גבול , וכן תרגם יונתן : תחומין , וגם הוא תרגום של גבול , וכן ( שם מט יד ) רובץ בין המשפתים : שרקות . הונח על הקול הבאה בקבוץ השפתים , וכן ( ישעיהו ה כו ) ושרק לו , והוא שאול על כל המקנה :

והנה תמה עליו למה ישבת בין המשפתים במקומך ולא התעוררת בזאת המלחמה אבל היית יושב ובוטח והיית שומע שריקות עדרי ישראל על ידי האויבים והיית שוכן במקומך ולא חששת לזה הנה לפלגות ראובן גדולים חקרי לב על ששקדו עליהם ולא נתנו לב לצאת משם :

בעבר הירדן שכן . ולא בא אל המלחמה , וכן דן הכניס ממונו בספינות לעמוד ולברוח : ועל מפרציו . לשמור פרצות ארצו :

גלעד וגו' . רצה לומר , אם נחשב שלזה לא בא ראובן למלחמה , על כי נחלתו היא בעבר הירדן רחוקה ממקום המלחמה , הלא גם גלעד שוכן בעבר הירדן ועם כל זה בא למלחמה , כמו שכתוב למעלה ( פסוק יד ) מני מכיר וכו' , והוא גלעד : ודן וגו' . רצה לומר , אף על דן יש להתרעם מאד , כי למה יקבץ כל אשר לו לשומם בספינות ולברוח , הלא נחלתו קרובה למקום המלחמה , ומדוע אם כן ברח ולא בא למלחמה . אשר וגו' . רצה לומר , עם שגם אשר לא בא הנה , לא במעל עשה , רק על כי נחלתו היא בחוף הים על הספר ועריו המה פרוצים ופרוזים מבלי חומה , ולזה , בעל כרחו שכן אצל עריו הפרוצים , לבל יבאו בהם הגוים הסמוכים להספר :

יגור . יאסף , כמו ( תהלים נט ד ) יגורו עלי עזים : אניות . באניות : לחוף . לשפת הים , וכן ( דברים א ז ) בחוף הים :

גלעד בעבר הירדן שכן . וא''ת כי מנעך מזה הירדן הלא גלעד ג''כ שוכן בעבד הירדן ועם כל זה בא לעזרת ה' בגבורים כמו שקדם והנני תמה על דן למה יגור אניות הנה נחלתו לא היתה מעבר הירדן ולא די שלא בא לעזרת ה' אבל ברח והניח עמו והלך עם קניניו בעבר הירדן באניות כמו שתרגם יונתן הנה אשר יש לו התנצלות אם לא בא לעזרת ה' כי הוא יושב על הספר ולזה היה ראוי לשמור ארצו ולשכון על המקומו' הפרוצים בארצו שלא יבאו שם האויבים :

זבלון עם חרף וגו' . בזה נפשו והפקיר עצמו למות במלחמה עם ברק , וכן נפתלי על מרומי שדה . על הר תבור :

זבלון וגו' . רצה לומר , אולם זבולון עשה הטוב , כי הוא עם אשר חרף ובזה נפשו ללכת למלחמה ולא יקרה נפשו בעיניו לחשוש פן ימות במלחמה : ונפתלי וגו' . רצה לומר , וגם נפתלי כמוהו לא חש למות על מרומי שדה במקום המלחמה ( עם כי ה' צוה לקחת למלחמה בני זבולון ובני נפתלי , כמו שכתוב למעלה ולא צוה להביא למלחמה מיתר השבטים , מכל מקום התרעמה דבורה על ראובן ועל דן על שלא באו מעצמם , כדרך שבאו משאר השבטים ) :

חרף . ענין בזיון : מרומי . מלשון רם :

ואמנם זבולן ונפתלי ראוי שישובחו והוא כי זבולון הוא עם שחרף נפשו למות מרוב קנאתו להנקם מהאויב ר''ל שמסר עצמו לסכנה , וכן נפתלי ג''כ כי מבני נפתלי ומבני זבולן היו החיל אשר עלו עם ברק על הר תבור שהיו על מרומי שדה כי הם ראו חיל עם סיסרא ועם זה מסרו עצמם לסכנה לעלות עליהם למלחמה מרוב בטחונם בשם ית' :

בתענך על מי מגדו . תרגם יונתן : בתענך הוו שרן ומטן על מי מגדו , ראש המחנה בתענך ומגיע עד מי מגידו : בצע כסף לא לקחו . חנם באו לעזרת סיסרא , לא בקשו ממנו שכר :

באו מלכים . רצה לומר , שבטי ישראל הנה לא באו לעזרת אחיהם , ומלכי ארצות אחרות באו לעזרת סיסרא ונלחמו בעבורו : אז . בעת הלחם סיסרא נלחמו בעבורו מלכי כנען ברב עם , כי בתענך נלחמו , וקצה המחנה הגיע עד מי מגדו : בצע . בחנם באו בעזרתו ולא לקחו בשכרם בצע כסף , ואמרה כמתרעמת , הלא הגוים באו בחנם בעזרת סיסרא , ומדוע לא בא ראובן ודן לעזרת אחיהם :

על מי . עד מי : בצע . ענין חמדה , כמו ( תהלים ל י ) מה בצע בדמי :

באו מלכים נלחמו . ידמה שמלכים דבים מממלכות הגוים ממשפחות כנען ירדו עם סיסר' להלחם עם ישראל ונלחמו אז מלכי כנען בתענך ועל מי מגדו והם המקומות שהיו חושבים לכבשם בקלות וכל כך היו חפצים להלחם בישראל שלא לקחו בצע כסף על זה מיבין מלך כנען כמנהג מי שאינו תחת המלך שאם ירצה המלך להביאו למלחמתו יתן לו שכר :

מן שמים נלחמו . ואף הקדוש ברוך הוא שלח בם צבאיו שאינם רוצים שום שכר : ממסלותם . ראש הכוכב בשמים וסופו בארץ , מכאן אמרו ( תנחומא בראשית ה ) עוביו של רקיע כאויר שבין שמים לארץ , שהכוכב תקוע ברקיע כמין נגר בדלת , מדת ארכו כעביו של רקיע , ומן המקרא שמעיד 'ממסילותם נלחמו' , אנו שומעין שעוביו של רקיע כגובה שמים מן הארץ :

מן שמים נלחמו . רצה לומר , אולם גם בלתם נפל סיסרא , וכאלו מן השמים נלחמו עמו וכאלו הכוכבים סרו ממסלותם ומדרך מהלכם וירדו ונלחמו עם סיסרא . ורבותינו זכרונם לברכה אמרו ( פסחים קיח ב ) שהכוכבים הרתיחו השריונות ונכנסו בנחל קישון להתקרר , ושטפם מי הנחל :

ממסלותם . מלשון מסילה ודרך :

מן שמים נלחמו . אמר זה להורות כי לא בחרבם נצחו לסיסרא אך מאת ה' ית' בא להם זה הניצוח והוא ית' שם הכוכבים ממסילותם נלחמים עם סיסרא בהשפיע באמצעותם מה שישלם בו ניצוח סיסרא וחילו :

גרפם . טאטם מן העולם , כמגרפה זו שגורפת את האפר מן הכירה : נחל קדומים . שנעשה ערב לים על זה מימות מצרים , כדאיתא בפסחים ( קיח ב ) : תדרכי נפשי . ברגלים את עוז גבורי כנען :

נחל קישון גרפם . כי המלחמה היתה בשפת הנחל , ובנס גברו מי הנחל ושטפם : נחל קדומים וגו' . רצה לומר , הנה מי הנחל אשר היו מקודם ומאז בנחל קישון , הלא מעטים היו , עד אשר דרכתי אני בה בעוז מבלי נזק , ועתה על פי הנס איך רבו למעלה עד אשר שטפו הגוים :

גרפם . ענין כבוד וטאטא , כי ( שמות לח ג ) : היעיס תרגם אונקלוס מגרופיתא , ורצונו לומר שטפם : תדרכי . מלשון דרך והלוך : נפשי . רוצה לומר , אני בעצמי : עוז . כמו בעוז :

נחל קישון גרפם . ידמה שכבר גברו אז על דרך מופת מי נחל קישון שהיו בו מים מעטים וכשהיו עוברים בו סיסרא וחילו גברו המים והסירום כמו שתסיר המכבדת אשר יכבדו בה הבית מה שעל הארץ מן העפר וזולתו ובזה האופן טבעו רוב חיל סיסרא ונפל פחדם אל הנשארים ועם זה הענין הנה בנחל המים הקדומים שהיו בנחל קישון : תדרכי נפשי עוז . ר''ל שלא גברו המים לישראל בעברם בדרך שיניעום ויסירום ממקומם אבל היו דורכין שם בעוז ותוקף וזה היה פלא גדול דומה באופן מה לפלא שהיה לישראל על ים סוף :

הלמו עקבי סוס . נשתלפו טלפי סוסיהם , שהיה חום הכוכב מרתיח את הטיט והציפורן נשמטה , כמו שמולגין את הרגלים ברותחין והטלפים נשמטים , מתוך שנשתלפו נהלמו הרגלים : מדהרות דהרות אביריו . שהיו מרקידים את סוסיהם במלחמה , כמו ( נחום ג ב ) וסוס דהר , הוא לשון הרקדת הסוס :

אז הלמו וגו' . רצה לומר , כי בראותם הנחל שוטף , נסו לנפשם על הסוסים , ואז הוכו ונשברו עקבי הסוס מן הדהרות ודליגות שעשו עמהם אנשיו הגבורים רוכבי הסוסים , או מלת 'אביריו' חוזר על הסוסים , ורצה לומר , מן הדהרות שעשו סוסיו החזקים :

הלמו . ענין הכאה , כמו ( ישעיהו מא ז ) הולם פעם : עקבי . הוא סוף הרגל : מדהרות . כן יקרא דריסת ודליגת הסוס בכח , כמו ( נחום ג ב ) וסוס דהר , וכפל המלה לרוב הדהרות : אביריו . מלשון אביר וחזק :

אז הלמו . אז נהלמו ונשברו עקבי סוס סיסרא שלא נשאר להם כח מחוזק מרוצתם והכותם בהם בארץ כשהנהיגום גבורי סיסרא ולא נשאר להם כח לנוס ואפשר שיהיה הרצון בזה כי אז בנחל קישון מרוב המים שגברו שם היו עקבות סוסיהם כאילו נשברו ולא יכלו לדהר אבל נגבו המים רגליהם :

אורו מרוז . אמרי לה כוכבא הוה , ואמרי לה גברא חשיבא הוה ( מועד קטן טז א ) , והיה סמוך למקום המלחמה ולא בא : אמר מלאך ה' . אמר ברק בשליחותו של הקדוש ברוך הוא : יושביה . היושבים בארבע אמות שלו ( שם ) בארבע מאות שפורי שמתיה ברק למרוז : לעזרת ה' . כביכול , שמי שהוא עוזר את ישראל , כעוזר את השכינה :

אורו מרוז . קללו אתם את המקום 'מרוז' : אמר וגו' . המלאך אמר לקללו , ובנבואה אמרה : ארו וגו' . רצה לומר , קללו , לומר , ארור יושבי מרוז על שלא באו לעזרת עם ה' , עם כי היו סמוכים למקום המלחמה : לעזרת ה' בגבורים . כפלה הדבר לפרש באיזה עזרה , ואמרה לעזרת עם ה' הנלחם בגבורים , והם אנשי סיסרא :

אורו . מלשון ארור : מרוז . שם מקום :

אורו מרוז . שהיתה עיר גדולה קרובה למקום המלחמה : אמר מלאך ה' . זאת הנבואה לדבורה שעיר מרוז תהיה ארורה ר''ל יושביה כי לא באו לעזרת ה' עם היותם קרובים :

מנשים באהל . שרה , שנאמר בה ( בראשית יח ט ) הנה באהל . רבקה , שנאמר בה ( שם כד סז ) ויביאה יצחק האהלה . רחל ולאה , שנאמר בהן ( שם לא לג ) ויצא מאהל לאה וגו' : מנשים באהל תבורך . יעל . למה - הן ילדו וגידלו , ואם לא יעל הרי הרשע הזה בא ומאבדן , כך הוא בבראשית רבה ( מח טו ) . דבר אחר , אף יעל היתה יושבת אהלים , לפיכך הזכיר אותה בברכת אהלים :

תברך וגו' . לפי שאמרה לקלל יושבי מרוז , אמרה , אבל יעל תבורך מפי הנשים , על כי היא עזרה לישראל : מנשים באהל . רצה לומר , מפי נשים צדקניות וצנועות היושבות באהל , מפי הנשים האלה תבורך ותתקיים הברכה , עם שלא אמרה מלאך ה' כקללת מרוז :

תבורך מנשים . אמנם יעל תהיה ברוכה כי עזרה להם בהריגת סיסרא ויותר מנשים שהן באהל תבורך או ירצה בזה שהיא תבורך מנשים שהן באהל ללמד תורה כמו דבורה ויהיה הרצון בזה כי קללת מרוז אמר מלאך ה' ואולם ברכת יעל אמרה דכורה על צד התפלה והברכה :

חלב נתנה . לדעת אם לבו עליו שיבין בין טעם מים לטעם חלב , כן תרגם יונתן : בספל אדירים . בספל ששותין בו מים , שהמים נקראו 'אדירים' , שנאמר ( שמות טו י ) במים אדירים :

מים שאל . רצה לומר , הבינו חכמתה של יעל , כי סיסרא בקש מים , והיא נתנה לו חלב , כמו שכתוב למעלה ( ד ט ) , ותפתח את נאד החלב ותשקהו , וזהו בכדי להביא עליו תרדמה : בספל אדירים . ולמען יהא לבו בטוח בה ולא ירגיש בדבר , הקריבה לפניו חמאה בספל חשוב הראוי להאכיל בו אדירים וחשובים , למען יחשב אשר נפשו יקרה בעיניה , ולאדון יחשב לה :

בספל . באגן , והוא כלי מה , וכן ( לקמן ו לח ) מלא הספל מים : אדירים . רוצה לומר , גדולים וחשובים : חמאה . הוא שומן החלב :

והנה ספרה על מה ברכה יעל וזה כי היא עשתה מעשיה בחכמה ובגבורה לעזור ישראל וזה שכאשר שאל סיסרא מים לשתות נתנה חלב לשכרו והקריבה לו חמאה בכלי גדול לשתות והרצון בחמאה חלב שמן שלא הוסרה ממנו החמאה כי הוא משכר יותר , והנה נכפל הלשון בזה , ומה שספר תחלה כי מנאד החלב השקתהו היה בזה האופן ר''ל שהוציאה ממנו בספל גדול אשר ישתו בו הגבורים :

להלמות עמלים . סיסרא , שהיה עמל ויגע : מחקה . לשון חיקוי : ומחצה . לשון מחץ : וחלפה . יוצא מצד אחר :

ידה וגו' . אבל בקשה נפשה והושיטה ידה השמאלית לקחת יתד האהל , וימינה הושיטה לקחת המקבת הקרוי 'הלמות עמלים' , על שם שהאנשים עמלים במלאכה ומכים בו לעשות מלאכתן : והלמה סיסרא . הכתה ושברה את סיסרא והסירה ראשו , ונגעה אותו בהכאה ופציעה , ועם היתד 'חלפה רקתו' מעבר אל עבר :

ליתד . הוא המסמר : להלמות . ענין הכאה : עמלים . מלשון עמל וטורח : מחקה ראשו . הסירה ראשו , בדברי רבותינו זכרונם לברכה ( בבא בתרא פט א ) אין מוחקין במקום שגודשין , ורצונו לומר אין מעבירין דבר מה על המדה , להסיר הגודש : ומחצה . ענין נגוע ומוכה , כמו ( תהלים קי ו ) מחץ ראש : וחלפה . ענין העברה מעבר לעבר , כמו ( ישעיהו ח ח ) וחלף ביהודה : רקתו . הוא המקום שאצל העין :

ידה ליתד תשלחנה . והנה כחתיה המנהיגים הגוף תשלחנ' ידה השמאלית ליתד ושלחו ימינה למה שהולמים ומכין בו העמלים במלאכות רבות העמל והכתה סיסרא בראשו עד שהפסידה ופרדה החבור אשר בו והכתה ביתד ועברה היתד רקתו או כרתה רקתו :

בין רגליה כרע . לפניה כרע על כרעיו , ומיד נפל לארץ ונשאר שוכב ולא הוסיף לקום , ורצה לומר , במהירות רב הומת , וכפלה הדבר לחזוק , וכדרך השיר : באשר כרע . במקום שכרע , שם נפל סיסרא הנאבד והנבוז , כי לא היה יכול להתחזק עוד אחר הכריעה , וזהו ממליצת השיר , כי באמת לא כרע ולא נפל :

כרע . ענין נפילה על הברכים : שדוד . נבוז ונאבד , כמו ( שם לג א ) ואתה לא שדוד :

בין רגליה כרע נפל . ר''ל כי בחכמתה סבבה שנפל ונרדם לפניה : ובאשר כרע שם נפל שדוד . ר''ל כי תכף שנפל שדדתהו והמיתתהו יעל :

ותיבב . לשון דבור , כמו ( ישעיהו יז יט ) ניב שפתים . ורבותינו פירשוהו ( ראש השנה לג ב ) לשון גניחה , כתרועה , דמתרגמינן 'יבבא' ( ויקרא כג כד ) . ואני אומר : לשון ראייה , כמו ( זכריה ב ב ) בבת עיני , וכן חברו מנחם : אשנב . חלון :

בעד החלון . חזרה לספר בשירתה אשר אם סיסרא נשקפה בעד החלון לראות אם בא מרכבת בנה , ובראותה כי איננו תילל במר נפש , ומשקפת תמיד בעד האשנב ואומרת , מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו וכו' , וכפלה הדבר כדרך המיילל מכאב לב :

בעד . נגד : נשקפה . ענין הבטה , כמו ( בראשית כו ט ) וישקף אבימלך , ואמר בלשון גפעל , על כי גם היא נשקפה למביטים בה : ותיבב . ענין יללה , כי ( במדבר י ה ) תרועה , תרגם אונקלוס : יבבא , וקול התרועה היא כיללה : האשנב . הוא כעין חלון , כמו ( משלי ז ו ) בעד אשנבי נשקפתי : בשש . ענין איחור , כמו ( שמות לב א ) בשש משה : פעמי . צעדה והלוך , כמו ( תהלים פה יד ) וישם לדרך פעמיו :

הנה אם סיסרא נשקפה בעד החלון והילילה בדמיון תרועה והיתה אומרת מה הסבה שיהיה בושש רכב סיסרא לבוא :

חכמות שרותיה תענינה . החכמות שבשרותיה , לכך נקוד חי''ת פת''ח , חכמות שהוא שם דבר נקוד חט''ף קמ''ץ , כמו ( משלי יד א ) ראמות לאויל חכמות , וזה נקוד חכמות , וכן ( שם יד א ) חכמות נשים בנתה ביתה , חכמות שבנשים : תענינה . דגשות של נו''ן משמשת במקום נו''ן שלישית , ופתרונו תענינה אותה , דגשות נו''ן משמשת במקום 'אותה' , כמו ( ויקרא ו יד ) מרבכת תביאנה : אף היא תשיב אמריה . תנחומין לעצמה : מה אני מתמה תמיה על עכוב בני :

חכמות שרותיה . החכמות אשר בשרותיה כל אחת תשיב לנחמה , ואף היא כאחת מהן תשיב אמריה לעצמה :

תענינה . כל אחת תענה ותשיב :

והנה החכמות שבשרותיה היו עונות אותה וגם היא בעצמה היתה משיבה לדבריה ואומרת מה שאומרת החכמות ההן והוא כי סבת איחורו הוא שאם ימצאו שלל שיחלקוהו :

הלא ימצאו יחלקו שלל . והוא מעכבן : רחמתים לראש גבר . מענים נשים יפות בישראל , וכל איש מהם יש לו במטתו שתים ושלש נשים :

הלא ימצאו . רצה לומר , וזאת דברי נחמתן , כי תאמרנה , הלא הון רב ימצאו בישראל , ושמה יחלקו ביניהם את השלל , ולזה הם מאחרים לבוא : רחם וגו' . אף כל אחד יקח בשלל , עלמה או שתי עלמות : שלל צבעים . השלל מבגדים צבועים החשובים ביותר יהיו נתונים לסיסרא על היותו שר הצבא . וחוזרת ומפרשת שזהו השלל מבגדים צבועים המרוקם אשר יתדמו בשני עבריהם , אבל צבע רקמתים שאינם מתדמים בשני עבריהם החשוב עוד יותר ויותר , יחולק לכל בעלי השלל לכרוך בו הצואר לנוי , כי מתחלה עשויים הם לכך ואינם ראויים לתשמיש אחר , ולזה יחולק לכולם , ואם כן בעבור כל זה המה מתאחרים לבוא :

רחם רחמתים . רוצה לומר , עלמה ושתי עלמות , וקראן בלשון בזיון , על שם הרחם : לראש גבר . רוצה לומר , לכל איש : רקמה . מעשה רוקם בהרבה מיני צבעים : רקמתים . רוצה לומר , בשתי פנים , בהעבר מזה ובהעבר מזה , וחלוקה זה מזה , והוא כמו מעשה חושב :

רחם רחמתים . ולהיות פרוצים בעריות הקדימו בספור שלל העריות אולי השיג כל אחד מהן נערה אחת או שתים ולסיסרא ג''כ יתנו שלל בגדי הצבעונים הנכבדים שלל בגדי צבעונים שהם מרוקמים ובגדי צבע רקומים משני עבריהם ויחלקם סיסרא לצוארי בעלי השלל והם אנשי החיל הבאים עמו :

כן יאבדו . דבורה אמרה : תנחומין של הבל הן לה , כן יאבדו כל אויביך ה' , כאשר אבד הוא : ואהביו כצאת השמש בגברתו . לעתיד לבא , ( ישעיהו ל כו ) שבעתים כאור שבעת הימים , שהיא על אחת שלש מאות וארבעים ושלש כמספר ארבעים ותשע שביעיות : ותשקט הארץ . אין זה מדברי דבורה אלא מדברי כותב הספר :

כן יאבדו . אמרה דבורה , הנה תנחומין של הבל היו , והלואי 'כן יאבדו כל אויביך' , אתה ה' , כאשר נאבד סיסרא : ואהביו . אבל אוהבי ה' יהיו כצאת השמש בבוקר שהולך ומאיר בכל פעם יותר עד שהוא בגבורתו , שהוא חצי היום , כן יהיו אוהבי ה' הולכים וחזקים עד אשר יהיו בגובהי המעלה : ותשקט וגו' . אין זה מדברי השירה אלא המה דברי כותב הספר : ארבעים שנה . עד כלות ארבעים שנה מזמן התחלת השעבוד :

והתפללה דבורה ואמרה כן יאבדו כל אויבי ה' כמו שאבד סיסרא ואוהבי השם יתעלה יהיו כצאת השמש בגבורתו שאורו הולך ומתחזק עד נכון היום , והרצון באמרו בגבורתו בראש תקופת תמוז כי אז יראה אורו יותר חזק והחום המגיע ממנו הוא יותר חזק ויהיה הולך ומתחזק עד חצי היום , ושקטה הארץ עד שלמות ארבעים שנה מעת התחלת השעבוד ולזה יהיה זמן ההשקט עשרים שנה . ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם אלו . הראשון הוא להודיע כי השם יתעלה לא יעשה המופתים רק לעת הצורך ולזה צוה ברק למשוך בהר תבור עשרת אלפי איש מבני נפתלי ומבני זבולון ולא משכם שם השם יתברך כמו שמשך אל נחל קישון סיסרא ורכבו והמונו וזה כי משיכת בני ישראל בהר תבור היה אפשר שישלם בזולת עשיית המופת וכבר ביארנו הסיבה בזה בספר מ''י . השני הוא להודיע כי כשיעשה הש''י המופתים יסבב עליהם הסבות אשר עמם יהיה יותר מעט מהזרות במופת ההוא אצל הטבע ולזה התחכם הש''י להביא בני ישראל בהר תבור והעתיק שם סיסרא ועמו אל נחל קישון לרדוף אחרי ברק ועמו וסבב עם זה שרבו מי הנחל עד שטבעו בו רבים מבני החיל ונתקבצו בזה סבות רבות אל שינצחום ברק ועמו , הא' היא הבהלה שהבהילום מי הנחל והב' כי ברק ועמו היו יורדים אליה' ולזה היו עליונים וזה ממה שיוסיף להם חוזק על סיסרא ועמו וידמה שנתחברה שם סבה שלישית והיא שכבר היה אור השמש נכח פני סיסרא ועמו והיה משים סנוירים בעיניהם ולזה אמרה דבורה כי הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא . השלישי הוא להודיע אמתת הנבואה אף על פי שהיתה ע''י אשה כי לא נפל דבר ממה שיעדה דבורה בזה הספור , והנה לפרסום אמתת הנבואה אז נסכמו ישראל ללכת במתי מעט ובכלי מלחמה מעטים להלחם עם סיסרא ורכבו והמונו עם תכלית כחו וגבורתו ורבוי כלי המלחמה אשר להם . הרביעי הוא להודיע כי בתחבולות ראוי שיתנהג האדם להגיע אל תכלי' כוונתו ולזה ספר כי יעל מפני רצותה שיפול סיסרא בידה הראת לו כי היא חפצה מאד בהצלתו וכסתה אותו כדי שלא יראוהו שם העוברים והשבים וסבבה עם זה ששכרה אותו ונרדם עם המופת והיה נקל לה להורגו . החמישי הוא להודיע כי ביום טובה ראוי להיות בטוב ולזה ראוי למצליח בעת אשר יש לאל ידו שיסבב שתגיע לו ההצלחה ביותר שלם שבפנים ולא יקצר מזה הלא תראה כי ברק אע''פ שראה שנפל כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד השתדל בתכלית מה שאפשר על הריגת סיסרא פן ישוב אל אדוניו וישיב להרע לישראל . הששי הוא להודיע לתת תודה לש''י על מה שגמל מהטובות כי עם שזה כבר ראו הנה בו תועלת להביא האנשים להאמין שכל הטובות באו מאתו ולזה שרה דבורה השירה הזאת ונתנה תודה לשם יתעלה כעל כל אשר גמלנו . השביעי הוא להודיע שראוי לכל אדם שיאמין ביעודי הנבואה ולזה נתגנו אשר לא באו לעזרת ה' בגבורים כנגד מחנה סיסרא ונתקללו יושבי מרוז מאת השם יתברך . השמיני הוא לפרסם גנות האומות ההם והיותם פרוצים בעריות ולזה הקדימה אם סיסרא בספור הצלחת סיסרא רחם רחמתים לראש גבר וכבר פרסמה התורה ג''כ ממנהגיהם הפחותים עוד ספר ששבו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' אחר מות דבורה ולזה נתנם השם ביד מדין ז' שנים ותקפה יד מדין מאד על ישראל עד שהוצרכו לעשות להם בהרים מנהרות והן מערות שיש בהן כמו חלונות תכנס מהן אורה במערה , ואפשר שהרצון יהיה במנהרות אבוקות בעלות אור גדול והיה זה כן כי כשהיו רואין ההרים שבאו בני מדין היו עושין באבוקות ההן סימן שירגישו בו ישראל ויתחבאו הם ויסתירו מקניהם וקנינם עד שבזה הדרך היתה מגעת בקלות ההודעה הזאת לישראל בעשותם הסימן הזה להם מהר אל הר והיה אפשר שיצילו מאויביהם דברים רבים ועכ''ז עשו מערו' להתחבא שם בקלות ומצדות שהם בניינים חזקים להמלט שם מאויביהם לא שישבו תמיד במערות ובמצודות כי היה בלתי אפשר שישלם להם חיותם בזה האופן כי לא יזרעו ולא יאספו תבואה , ואחר זה ביאר מה הכריחם לעשות המנהגות והמערות והמצדות והוא מה שהיו משחיתים בני מדין תבואותיהם ומקניהם , ויהי כי צר להם מאד מפני מדין צעקו אל ה' ושבו אליו שיושיעם מידם , והנה שלח הש''י נביאו אז לבני ישראל והודיעם כי עונותיהם הטו שיפלו ביד מדין כי הם סרו מאחרי ה' ועבדו אלהים אחרים אלהי האמורי אשר בארצם עם רוב הטובות שחנן הש''י אותם וידמה שזה הנביא היה פנחס כמו שזכרו רז''ל בפנחס בימי דוד שהגיד הכתוב כי לפנים ה' עמו והנה חיה זמן ארוך מאד ולזה אמרו כי פנחס הוא אליהו כי כבר התבאר שאליהו ג''כ חיה שנים רבות וכבר יעד מלאכי שהש''י יביאהו בימי הגאולה אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' ואין לאומר שיאמר שכבר מת אליהו קודם שהתנבא אלישע כמו שאמר כי היום אדוניך לוקח מאתך וזה שכבר מצאנו שהגיע מכתב מאליהו אחר זה כמו שנבאר שם בע''ה בספר דברי הימים ובספר מלכים :