ואהוד מת . רצה לומר , מיום שמת אהוד , ואף בימי שמגר עשו הרע , ולזה לא היתה תשועתו גדולה :

בחרושת הגוים . שם עיר , על שם שהיתה חזקה ושולטת :

אשר מלך בחצור . טרם לכד יהושע את חצור , ומה שכתבו ביהושע ( יא י ) , הכה בחרב , על חצור הוא חוזר ולא על מלכה , כי אחר שלכדו שלחו לנפשו , ומלך בחרושת הגוים , והוא מקום מה נמצא בה כל מלאכת חרש ואומן :

והיה יושב בעיר גדולה וחזקה ולזה נקראת חרשת הגוים ר''ל שהיא היתה נבנית במלאכת גוים רבים שבנאוה כי השתדלו בבנינה שתהיה חזקה מפני ישראל וקראו לגוים רבים ובעצת כלם נשלם הבנין בתכלית התוקף או יהיה פי' חרושת הגוים כי לגודל העיר היתה נעשית שם כל המלאכה מהמלאכות אשר יעשו הגוים המתחלפין כאילו תאמר אורג ורוקם מיני הבגדים בכללם ולוטש נחשת וברזל וכן הענין בכל מיני המלאכות כי לא ימצא זה בעיר אם לא היתה עיר גדולה מאד ואפשר שיהיה חרשת הגוים גבול רחב בו ערים רבים והיה הגבול ההוא במקום חזק ואפשר שיהיה כתוך יער גדול כי תרגום יער חורשא וידמה שהיו שם מלכים רבים לפי מה שיראה משירת דבורה אמרה באו מלכים נלחמו וגו' ולא ראינו בסיפור שהביא סיסרא חיל רק מחרשת הגוים :

לחץ את בני ישראל בחזקה . דרש רבי תנחומא ( צו ב ) : בגידופין , וכן הוא אומר ( מלאכי ג יג ) : חזקו עלי דבריכם :

כי תשע וגו' . ולזה לא ערב לבם לגשת למלחמה , וצעקו בתפלה לה' : והוא לחץ וגו' בחזקה . דחק את ישראל בחוזק רב :

ברזל . חזקים כברזל :

אשת לפידות . שהיתה עושה פתילות למקדש :

אשת לפידות . רצה לומר , אשת חיל , זריזה במעשיה כלפיד אש , והוא ענין מליצה , וכאשר יאמרו הבריות : היא שפטה . בעבור שהיתה נביאה וזריזה במעשיה , בא לה המעלה הזאת להיות שופטת את ישראל :

והנה היתה דבורה שפטה אז את ישראל ואחשב כי בעת ששבו ישראל אל ה' היתה שופטת אותם והיא סבבה שישובו אל ה' כי הוא רחוק שיעשו ישראל הרע בעיני ה' ולא תוכיחם על זה דבורה והיא נביאה והנה יורה עוד על מה שאמרנו אמרו היא שפטה את ישראל בעת ההיא . וקראה אשת לפידות כי בעלה היה שמו ברק וברק ולפיד הם קרובים בענינ' או יהיה פי' אשת לפידו' ע''ד אשת חיל אשת מדני' ויהיה לפידים ולפידות ענין א' והרצון בו כי כבר הגיע עוצם מדרגת' בנבואה עד שהיו נראי' לפידי' במקו' שהיתה מגעת לה הנבואה כמו שספרה התורה במרע''ה :

תחת תומר . תמרים היו לה ביריחו : בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים . לפי תרגומו של יונתן יש ללמוד שאין מקרא זה כמשמעו , ואין אלו סימני מקום ישיבתה , אלא למדנו שאשה עשירה היתה ומן המקומות האלו היתה פרנסתה , והיא יושבת בעירה , עטרות שמה : תחת תומר . תמרים היו לה ביריחו , וכרמים ברמה , וזיתים בבקעת בית אל , שהוא מקום שמן , ועפר חיוור בהר אפרים , ( תרגום : ) 'בטור מלכא' , אומר אני שמוכרין אותה ליוצרי חרש . ויש פותרין : 'עפר חיוור' , שדה זרע , כמו ( שביעית ב א ) : שדה הלבן :

תחת תמר . לבל תתיחד עם האנשים הבאים אליה למשפט , קבעה ישיבתה תחת אילן תמר , שאין שם מקום ייחוד ( מגילה יד א ) : דבורה בין הרמה וגו' . רצה לומר , ותמיד היתה דבורה בין הרמה וכו' : ויעלו אליה . אל המקום ההוא :

הלא צוה . ביד משה ( דברים כ יז ) : כי החרם תחרימם , כך שנויה במכילתא ( בא יב ) :

הלא צוה ה' . באמת צוה ה' , כי בנבואה נאמר לה , ועם שלא נזכר : לך ומשכת . משוך לבות בני ישראל לפתותם לבא עמך בהר תבור להלחם בסיסרא , כי מאד פחדו מחילו הרב :

מקדש נפתלי . שם מקום בנחלת נפתלי :

אם היה ברק בעלה ידמה שכבר פירשה ממנו מפני נבואת' ולזה הוצרכה לשלח לקרא לו במקום שהיה יושב והוא קדש נפתלי או היתה היא גם כן יושבת בקדש נפתלי אך למשפט יעלו אליה בני ישראל למקום ההוא שהיתה בו תמר ולזה יקראוהו תומר דבורה כי מנהגה היתה לשבת במשפט במקום ההוא , והנה אמרה דבורה לברק באמת צוה ה' אלהי ישראל שתעשה זה והוא שתמשוך בהר תבור לב ישראל באופן שתביא שם עשרת אלפי איש מבני נפתלי ומבני זבולון וזה אמנם יהיה על צד ההסתה והפתוי בדברים שיאמר להם על צד שכבר יעד השם להם בנבואה שינצחו חיל סיסרא ויש להם לבטוח בזה בש''י כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט והש''י יסבב שימשך אליך אל נחל קישון סיסרא ורכבו והמונו ויתנהו בידך , ואם יאמר אומר למה שלח השם לצוות ברק שימשוך מישראל י' אלפים איש אל הר תבור בדברי פתוי והסתה ואיך לא משכם הש''י שם כמו שמשך סיסרא ורכבו והמונו אל נחל קישון , נאמר לו כי הש''י לא ישתדל בעשיית המופתים כי אם לעת הצורך ולפי שהיה אפשר שימשכו ישראל בזה האופן לא היה רצון הש''י לחדש להם רצון שיבואו שם על דרך מופת :

ומשכתי וגו' . רצה לומר , אתן בלבו ללכת אל נחל קישון :

המונו . הוא ענין עם רב , על שם שקול המייתם רבה :

אם תלכי עמי . אל המלחמה :

והנה היתה תשובת ברק שאם תלך עמו דבורה במלחמה ילך ואם לאו לא ילך כי חשב כי בזכותה תדבק יותר ההשגחה עם חיל ישראל הנלחמים עם סיסרא :

אפס וגו' . כי הנה הפאר הניתן לשר הצבא הוא בעבור אחד משני דרכים , או בהראות אומץ לבבו ללכת למלחמה מבלי פחד , או בהתגבר הוא או אחד מאנשיו להמית הגדול מאנשי בני מלחמתו . ולזה אמרה , הלא סיסרא יומת על ידי אשה , והיא יעל אשת חבר הקיני , כאשר יאמר בענין . אם כן , ידעו הכל שמיד ה' היתה זאת , כי לא בכח תגבר אשה , ואם כן , אם גם תפחד ללכת למלחמה בלעדי , אם כן , שוב לא תהיה לך על הדרך שאתה הולך התפארות הראוי לך בהיותך שר הצבא , כי לא יהיה במה לפארך :

אפס . רק : תפארתך . שבחך : ימכור . ימסור :

וענתה דבורה שכבר תלך עמו באמת אבל לא יהיה לו להתפאר על הדרך אשר הוא הולך כשינצח סיסרא המונו ורכבו . כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא . ר''ל ביד דבורה כי אליה נתיחס זה הנס כמו שיראה בדבר השירה הנזכרת אחר זה ונתנבאה עם זה שסיסרא יפול ביד אשה והיא יעל כמו שנתבאר בזה הספור :

ויעל ברגליו . עמו :

ויעל . העלה להר תבור עשרת וכו' , עם הלוכו אחריו , כמו ( לקמן ח ה ) , לעם אשר ברגליו :

ויזעק . ענינו אסיפה הבאה בזעקת המאסף , וכן ( לקמן יח כג ) מה לך כי נזעקת :

אילון בצעננים . ( תרגום : ) מישר אגניא , מקום מישר של בצעים , מריש''ק בלע''ז והוא אגניא גבים , כמין גומות שהמים נקבצים שם , 'אגני דארעא מקרון' ( קידושין סא א ) :

נפרד מקין . פירש את עצמו משאר בני קין שישבו במדבר יהודה , כמו שנאמר בתחילת הספר ( לעיל א טז ) : מבני חבב . על קין הוא חוזר : ויט אהלו . ועל שבא לומר שנס סיסרא אל אהל יעל אשת חבר הקיני , לכך הקדים לומר שחבר נפרד מקין ונטה אהלו פה :

והנה זכר שחבר הקיני היה נפרד מקין מבני חובב חתן משה שספר למעלה שישבו את יהודה במדבר יהודה ונטה אהלו עד אילון בצעננים אשר את קדש ויורה פועל יעל שמנהג חבר הקיני היה כמנהג שאר בני חובב להתנהג בדת ישראל ולזה השתדלה יעל להרוג סיסרא ואמנם היה שלום בין חבר הקיני ובין סיסרא עם היות המלחמה בין סיסרא ובין ישראל כי אולי חבר הקיני נתן צוארו תחת עול יבין מלך כנען או היתה אהבה ביניהם לסבה אחר' :

כי עלה וגו' . ובזה הבין שרוצה להלחם , ולכך עלה להתגבר בהר :

והנה הוגד לסיסרא כי עלה ברק בן אבינועם הר תבור והזעיק סיסרא את כל רכבו ואת כל העם אשר אתו מחרשת הגוים אל נחל קישון והנה אמרו כי עלה ברק הוא לאות כי דבורה היתה אשת ברק כי אם לא היה הענין כן היה ראוי שיאמר כי עלתה דבורה וחילה כי היא היתה המנהגת את ישראל וזה כי הראש ראוי שיזכר בזה ואמנם מפני שהיה ברק בעלה יחס הראשיות לו :

מחרושת הגוים אל נחל קישון . הזעיקם שילכו אל נחל קישון מחרושת הגוים שהוא יושב שם :

קום . רצה לומר , אל תתעכב לעמוד פה לו ; תגבר בהר : כי זה היום . רצה לומר , הגזרה גזורה שהיום תנצח את סיסרא ולא תוכל עוד להתעכב בהר : הלא ה' . לא תירא לרדת לעמק , כי הלא ה' וכו' :

קום . הוא ענין זרוז :

וצותה דבורה לברק שיקום להלחם עם סיסרא וחילו כי הש''י יצא לפניו להלחם בהם והנה נפלו כלם ביד ברק וחילו זולת סיסרא שחשב להמלט נפשו באהל יעל לפי שכבר היה שלום ביניהם ויעל הראת' עצמה חפצה להצילו וכסתה אותו בשמיכה בתוך אהלה שלא יראוהו שם והנה שמיכה הוא קו''טה בלע''ז והנה שאל מים ונתנה לו חלב להרדימו עם מה שעזר להרדימו היותו עיף ויגע כדי שתוכל להמיתו בהיותו נרדם והנה לקחה יעל את יתד האהל שהיה מברזל לפי מה שאחשוב :

לפי חרב . להיות נהרגים בחדוד החרב : ברגליו . לבל יכיר אותו מי מבני ישראל ויתפוש אותו :

ויהם . מלשון מהומה :

עד אחד . אפילו אחד :

אל אהל . לצד האהל : כי שלום . ולזה חשב להמלט שמה :

בשמיכה . תרגם יונתן : בגונכא , ופירש רב האי ( שבת נא א ) : גונכא - גלופקרין , קוט''א בלע''ז :

סורה . ראתה שהיה כמסתפק אם לילך לאהלה אם לנוס עוד להלן , ואמרה לו , סור ממקום מהלכך ובוא אלי ואל תירא :

סורה . ענין נטיה מן המקום : בשמיכה . היא כסות עב ויוצאים ממנה ציציות , וכתרגום יונתן : בגונכא , וכן ( מלכים ב ח טו ) ויקח המכבר , תרגם יונתן : גונכא :

נאד החלב . שהחלב מכביד את הגוף להיות נרדם :

נאד החלב . השקתו חלב כי מביא תרדמה : ותכסהו . כי בעת השקתו נגלה כסויו , וחזרה לכסותו :

צמאתי . מלשון צמאון : נאד . שם כלי מה :

עמוד פתח האהל . זרזי עצמך בדבר . ויש פותרים : 'עמוד' , כמו לעמוד :

ושאלך . מלשון שאלת מה : פה . בהאהל הזה :

יתד האהל . קבילי''ל בלע''ז , שתוקעין בארץ עם שיפולי האהל לפושטו : המקבת . ( תרגום : ) ארזפתא , מרטי''ל בלע''ז : בלאט . ( תרגום : ) ברז , חרש : ותצנח בארץ . ( תרגום : ) ונעצת בארעא :

יתד האהל . היתד העשוי לתקוע בארץ עם שפולי האהל : בלאט . לבל יעור משנתו : ותצנח בארץ . הכתה במקבת על היתד עד שחלף רקתו ונתחב בארץ : והוא נרדם . רצה לומר , על שהיה נרדם משתיית החלב ועיף על כי נס ברגליו , ולזה מת מיד :

יתד . מסמר : המקבת . שם כלי , ובו מכין ביתד לנעצו בארץ , וכן ( ישעיהו מד יב ) ובמקבות יצרהו : בלאט . בהסתר ובחשאי , כמו ( רות ג ז ) ותבא בלט ותגל מרגלתיו : ותתקע . נעצה ותחבה : ברקתו . הוא צד גובה הפנים , וכן ( שיר השירים ד ג ) כפלח הרמון רקתך , ונקראת כך למיעוט הבשר שבה , כמו ( בראשית מא יט ) ורקות בשר : ותצנח . ענין נעיצה , כמו ( לעיל א יד ) ותצנח מעל החמור : נרדם . מלשון תרדמה ושינה : ויעף . ענין יגיעה :

ותשם את המקבת בידה . הוא כלי ברזל שמכין בו האבנים ופוסלין אותן ושמה היתד כנגד רקתו והכתה במקבת על היתד עד שנתקע היתד ברקתו ונפלה בארץ ונתקעה בה והנה סיסרא היה נרדם וכבר היה עיף קודם זה ולזה לא הרגיש בזה הפועל :

ברקתו . ( תרגום : ) בצידעיה , ניל''ה טימפי''ה בלע''ז , ותחבה ברקתו ובארץ :

רדף את סיסרא . לפי מחשבת דעתו , לבקשו באשר הוא שם :

והנה ברק היה רודף את סיסרא כשלא מצאהו בדרכו שרדף עד חרושת הגוים ועל' על דעתו כי כבר היה נחבא באחד מהמקומות והודיעה אותו יעל כי הוא מת בביתה ונתבאר לברק כי יעל המיתתהו כי ראה היתד ברקתו :

ותלך וגו' . רצה לומר , בכל פעם יותר :

וקשה . רוצה לומר : וחזקה :

ובסוף הענין הכריתו בני ישראל בימי דבורה את יבין מלך כנען ועל זה הנס שעשה הש''י לישראל על יד דבורה שרה היא וברק זאת השירה שזכר ואין הרצון בזה שיהיה ברק עוזר לה בעשיית שירה כי היא לבדה עשתה אותה והנה נזכר עמה ברק כזכר אז ישיר משה וגו' :