לנסות בם את ישראל . את דור האחר אשר לא ידעו את נסי מלחמות כנען ולא ראו את המעשה הגדול , והמרו ומעלו במקום :

את כל וגו' . אלו הדורות הבאים , אשר לא ידעו להשכיל הנסים שנעשו ליהושע בעת נלחם בכנען , ובעבור זה היתה רפויה בידם אמונת ה' , ולזה הניח הגוים האלה לנסותם בהם :

ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל את כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען . ר''ל שהם לא הרגישו איך היו מלהמות כנען כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו אך השם יתברך היה הנלחם להם והם לא הרגישו בזה רק עשה זה השם יתברך :

רק למען דעת . רק לדבר הזה לבדו הניחם , למען דעת ולהתבונן דורות בני ישראל הבאים מה החטא גורם , כי עתה הם זקוקים ללמדם מלחמה : רק אשר לפנים . שהיו עומדים לשרת את ה' : לא ידעום . למלחמות הללו וטכסיסיהם , ולא נצרכו להם :

רק למען דעת . רצה לומר , רק בעבור זה ישכילו דעת פלאי הנסים הנעשה להן מאז : ללמדם מלחמה . רצה לומר , הנה בהשאיר הגוים , הלא ילחמו בם ויהיה אם כן מהצורך ללמדם טכסיסי מלחמה , כי רק הדור אשר היו לפנים בימי יהושע , המה לא ידעו טכסיסי מלחמה , כי ה' נלחם להם , אבל לאחר זה יצטרכו לדעתם , כי בעבור מעשיהם יעזבם ה' אל המקרה , ואז ישכילו לדעת הנסים הנעשים מאז ויאמינו מעתה בה' :

למען דעת דורות ישראל כי עתה הם צריכין ללמדם ענין המלחמה כי לא יכירו מה שנפקד מהם בסור השגת השם יתברך מהם כי קודם זה לא היו צריכים לדעת סדר ענין המלחמה כי ה' הנלחם להם :

חמשת סרני פלשתים . הם הגוים אשר הניח לנסות :

חמשת . מוסב על המקרא שלפני פניו , לומר , ואלה הגוים וכו' חמשת וכו' : סרני פלשתים . רצה לומר , מקומות ממשלתם , ואף שבני יהודה כבשו מפלשתים עזה ואשקלון ועקרון , כמו שכתוב למעלה ( א יח ) , הנה לאחר זמן חזרו הפלשתים ולקחו מידם , ואז לא יכלו בני יהודה לגרשם : יושב הר הלבנון . רצה לומר , וכל הכנעני וכו' אשר ישב בהר הלבנון מן הר בעל וכו' , עד המקום שבאים דרך בו אל חמת :

סרני . ענין שררה :

ואמר שכבר השאיר השם יתב' שלא ינתן ביד יהושע חמשת סרני פלשתי' ואע''פ שלכדו מהם שבט יהודה אחר מות יהושע עזה ואשקלון ועקרון הנה נשאר להם העמק כמו שנזכר בראש זה הספר , ואפשר שנאמר שיושבי העמק שבו לקחת אלו הערים מיד יהודה ולזה מצאנו כי עם חמשת סרני פלשתים היו עזה ואשקלון ועקרון אשדוד גת כמו שנזכר בספר שמואל :

ויהיו . הגוים האלה : הישמעו . לבלתי לכת אחרי אלהיהם :

ויקחו . רצה לומר , אבל לא עמדו בנסיון , ולקחו בנותיהם וכו' , וסוף הדבר היה שעל ידי זה עבדו אלהיהם :

ויעשו וגו' . עד הנה אמר דרך כלל ספור מעשיהם בכל ימי השופטים , ומעתה יחזור לספר דרך פרט בימי כל שופט , ואמר , טרם שעמד השופט הראשון , עשו הרע :

אשרות . אילן הנעבד :

והנה זכר שכבר עבדו בני ישראל את כושן רשעתים מלך ארם שמנה שנה :

את עתניאל . מוסב על 'מושיע' , לומר , את עתניאל הקים למושיע :

והקים ה' להם מושיע את עתניאל בן קנז כששבו לשם יתב' והיתה עליו רוח ה' והנהיג ישראל הנהגה משובחת וגברה ידו על כושן רשעתים מלך ארם שמנה שנה ואפשר שיהיה זה נבואה או היה חלק מה מרוח הקדש :

ותהי עליו רוח ה' . דרש רבי תנחומא ( מדרש תנחומא שמות כ ) נסתכל בהם , שאמר הקדוש ברוך הוא למשה במצרים ( שמות ג ז ) ראה ראיתי את עני עמי , מה הן שתי ראיות הללו , אמר לו : רואה אני שעתידין לטעות בעגל , ואף על פי כן 'ראיתי את עני עמי' . זו דרש עתניאל , אמר : בין זכים בין חייבים , עליו להושיעם :

רוח ה' . התעוררות חכמה לשפוט ואמיץ לבב להלחם : ותעז ידו . חזקה ידו לנצחו בכל פעם :

ותעז . ענין חוזק :

ותשקט . על ידי זה שקטה הארץ ונחה מן המלחמה עד כלות ארבעים שנה מזמן התחלת השעבוד , כן כתבו ב'סדר עולם' ( פרק יב ) :

ותשקט . ענין מנוחה :

והנה שקטה הארץ ארבעים שנה מעת התחלת שעבוד כי לא יתכן שיהיו ימי ההשקט מ' שנה כמו שאנחנו עתידין לבאר בע''ה בענין יפתח :

ויחזק ה' . חלש היה , וה' חזקו על ישראל בעבור מעשיהם הרעים :

ואחר מות עתניאל בן קנז שבו ישראל לעשות הרע בעיני ה' והכניע השם ישראל ושמם תחת עגלון מלך מואב ועבדוהו שמנה עשרה שנה וכבשו מהם עיר התמרים והיא יריחו כמו שנזכר בתורה בקעת יריחו עיר התמרים :

את עיר התמרים . יריחו :

ויאסוף וגו' . מלבד בני עמו :

אטר יד ימינו . תרגם יהונתן : גבר גמיד יד ימיניה , וכל גמיד לשון ארמי הוא , דבר כווץ מחמת חולי , ריטרי''ט בלע''ז ; לא היה שולט ביד ימינו . ובלשון עברי : אטר , אטום , כמו ( תהלים סט טז ) ואל תאטר עלי באר פיה , אטום ביד ימינו , שלא היה שולט בה :

בן הימיני . מבני בנימין : איש אטר , וגו' . יבאר הסיבה שלא נשמר מלך מואב מחרב אהוד לפי שהיה שמאלי , ולזה תלאה בירך ימין להיות נוח לו לאחזה בשמאלו ולא היה אם כן נראה בירך השמאל דבר בולט מתחת למדיו ולזה לא הרגיש בדבר , כי לא חשב שהוא שמאלי : וישלחו וגו' מנחה . בכדי שלא ירגיש בדבר , ויבטח בו בראות הכנעתו להביא מנחה :

אטר . ענין סגירה , כמו ( תהלים סט טז ) ואל תאטר עלי באר פיה . ורצה לומר : כאלו יד ימינו סגורה , כי לא שלט בה :

וכששבו ישראל לשם ית' הקים להם מושיע אהוד בן גרא משבט בנימן ובתחבולות עשה לו מלחמה וזה שהוא סבב ששלחו ישראל מנחה לעגלון כדי שיתכן לו יותר לבא אליו בטח והוא היה אטר יד ימינו והיה זה גם כן סבה שלא ירגיש בלקיחתו החרב ביד שמאלו :

גומד ארכה . אמה גדומה , ובלשון אשכנז : דוימ''ן לאנ''ג , ובלשון לעז : גשקור''ט : על ירך ימינו . לפי שבשמאלו שולט , יאחזנה בשמאלו :

שני פיות . להמיתו בקלות ומהר : גמד ארכה . קצרה ממדת חרב , עם כי חגרה מתחת למדיו , מכל מקום נרגש היה בליטתה אם היתה כמדת חרב : על ירך ימינו . להיות נוח לו לאחזה בשמאלו :

פיות . חודה של חרב נקראת פה : גמד . אמה , וכן ( יחזקאל כז יא ) גמדים במגדלותיך , שרצה לומר , אנשי מדה קצרה : למדיו . למלבושיו , כמו ( ויקרא ו ג ) מדו בד : ירך . צד , כמו ( ויקרא א יא ) ירך המזבח :

ועשה החרב בעלת שתי פיות כדי שתכנס בקלות מצד החדות אשר בשני צדדיה ותמית אותו תכף ולא היה ארוך מאד כדי שלא יוכר ולזה לא היה ארכה כי אם אמה ושם החרב מתחת למדיו כדי שלא יראוה :

איש בריא . ( תרגום : ) פטים :

איש בריא . גם זה היתה סיבת מיתתו , כי על היותו שמן ובעל בשר , יקשה עליו ההקמה , וטרוד בה , ולא היה נשמר מאהוד :

בריא . בעל בשר שמן , וכמו ( מלכים א ה ג ) עשרה בקר בריאים :

וישלח את העם . חזר לאחוריו וליוה את חבורת ישראל אשר באו עמו לשאת את המנחה , ולווה אותם עד הגלגל :

כלה להקריב . אחר שמסר כל המנחה : וישלח וגו' . כי האחד בקל יוכל להמלט , מה שאין כן כשהם רבים :

והנה זכר שאחר שהקריב המנחה לעגלון שלח את העם נושאי המנחה ואחר זה שב הוא להמית עגלון ממקום שנשלמה ההצלה לנושאי המנחה מיד מואב אם ירדפום לנקום נקמת אדוניהם , והנה בחר אהוד היות בסכנה לו לבדו לא לנושאי המנחה יחד עם שכבר יתכן ההמלט בקלות יותר כשהיה יחיד ולא היה צריך להשתדל כי אם למלט עצמו עם שבשובו הורה שלא בא אלא על דבר המנחה ולזה הראה עצמו ששכח הדבר שהיה לו לדבר עמו מצד שמצא מקום לדבר אתו זה הדבר לא שכוון זה ממנו על הכוונה הראשונה כי זה כלו ממה שיישיר אל שהסמך בו עגלון להוציא מעליו כל איש בדברו אתו . וזכר שכבר היה עגלון שמן מאד לצורך מה שזכר אחר זה שכבר סגר החלב בעד הלהב :

והוא שב . יחידי : מן הפסילים . מקום שפוסלים שם אבנים מן ההר , וכן תרגם יונתן : מן מחצביא , ובא אל עגלון ויאמר לו : ויאמר הס . אמר עגלון : שתקו את הכל מעלי , ויונתן תרגם הס : סליק , הוציא כל איש , ואף על פי כן ; 'הס' , לשון שתוק :

והוא שב . עשה עצמו כשוכח דבר מה : את הגלגל . אצל הגלגל : דבר סתר . רצה לומר , לזה לא דברתי עמך בהיות פה נושאי המנחה : ויאמר הס . כאומר , אם דבר סתר הוא בפני בני עמך , שתוק ולא תדבר באזני העומדים מבני עמי : ויצאו . בשמעם דבר המלך יצאו מעצמם :

הפסילים . מקום שמחליקים שם פני האבנים , כמו ( שם שם לב ) ויפסלו בני שלמה : הס . ענין שתיקה , כמו ( במדבר יג ל ) ויהס כלב : מעליו . מאצלו :

והנה שב אהוד לעגלון ועגלון האמין בו על דבר המנחה שהראו בו ישראל היותם לו לעבדים נאמנים ואמר אהוד לעגלון שדבר סתר לו אליו ולא יתכן לגלותו בפני רבים והנה היה רחוק עדיין אהוד מן המלך כמו שנראה ממה שאחר זה ואמר המלך לעומדים לפניו הם רצה לומר שישתתקו עד שיצאו מעליו כל העומדים עליו כאשר הכירו ממנו כי אין רצונו לשמוע דברים אחרים קודם דברי אהוד ולא היה מן המוסר שישארו שם אלא עם רצונו לשמוע דברי סתר מאהוד :

בעלית המקרה . ( תרגום : ) בעלית בית קיטא , שהיתה לאויר וצוננת : דבר אלהים לי אליך . וצריך אתה לעמוד : ויקם מעל הכסא . לכך זכה ויצאה ממנו רות :

בא אליו . נתקרב אליו : בעלית המקרה . בהיות הזמן חם , ישב בעליה עשויה בחלונות מרובים להקר עצמו : לבדו . כי העומדים עליו יצאו : דבר אלהים . ומהראוי אם כן , לעמוד בעת תשמענה , וכונתו היה להטרידו בקימה לבל ירגיש :

בעלית . מלשון עליה , הבנויה ממעל : המקרה . מלשון קור וצינה :

ואחר זה נתקרב אהוד אליו והנה המלך יושב לבדו בעלית המקרה אשר לו והיתה עשויה לקרר בימי הקיץ ולזה היתה העליה ההיא בעלת חלונות רבים כדי שישלוט בה הרוח ויקרר האויר אשר שם ואמר לו אהוד דבר סתר מהאלהים לי אליך ולזה לא יתכן שהיה יושב עגלון וקם מעל הכסא :

וישלח אהוד . בעוד שהיה טרוד בהקמתו :

ויתקעה . ענין נעיצה ותחיבה , וכן ( שמואל ב יח יד ) ויתקעם בלב אבשלום :

והנה בעת היותו קם מעל הכסא שלח אהוד את יד שמאלו ולקח החרב מעל ירך ימינו ותקע החרב בבטן עגלון והוא לא הרגיש בזה הענין כלל כי בהיותו טרוד לקום עשה זה אהוד עם שעשה זה בידו השמאלית ונכנס בבטנו גם יד החרב אשר שנכנס החרב :

הנצב . הוא הברזל שהשנון תחוב לתוכו , שקורין הול''ט בלע''ז , הוא המעמיד החרב על פי תערה : הלהב . הוא השנון שקורין ברונ''ט בלע''ז , ובלע''ז למ''א : ויסגור החלב . שמנו , שהיה שמן מאד , וכסה את כל אורך החרב : ויצא הפרשדנה . תרגם יונתן : ונפק אוכליה שפיך , עשאן כשתי תיבות ושי''ן משמשת לשתיהן , ויצא הפרש , שדונה , בשפיכה . שפך , 'שדא' כתרגומו :

גם הנצב . בכדי שימות מיד ולא יצעק תחבה בעומק : ויסגר החלב . אחז להב החרב לבל תצא מעצמה , כי אהוד לא שלף החרב מבטנו , כי חשש פן יטפטף עליו דם וירגישו הרואים אותו כשהוא יוצא : ויצא הפרשדנה . גם זה היה סיבה לחשוב שעושה צרכיו , כי הריחו סרחון הצואה :

הנצב . הוא יד החרב שמעמיד אותה לעשות מלאכתה : הלהב . היא ברזל החרב , כי היא מברקת כלהב כשהיא מרוטה , כמו ( נחום ג ג ) ולהב חרב : שלף . ענין הוצאה , כמו ( יהושע ה יג ) וחרבו שלופה : הפרשדנה . הפרש והצואה :

והנה סגר החלב בפני הלהב ר''ל שהשומן היה סבה שלא היה יכול אהוד להשיב החרב אליו והנה מפני זה לא שלף אהוד החרב מבטנו ולא יצא הפרש והצואה דרך המכה או יהיה הרצון בזה שכבר הביא גם הנצב אחר הלהב כי כבר סגר החלב בעד הלהב מרוב השומן עד שלא נתאמת לאהוד שיהיה החרב נוגע לחלל הגוף ולזה הכניס שם גם יד הסכין עד שראה שכבר יצא הפרש מהמכה בזולת הוצאתו מבטנו והנה זה הפירוש יותר נכון :

ויצא אהוד המסדרונה . מן העליה אל המסדרונה , תרגם יונתן : לאכסדרא : ונעל . במפתח :

דלתות העליה . עליות המקרה :

המסדרונה . היא האכסדרה המסודרת בכסאות לישיבת אנשים : בעדו . כנגדו , כמו ( בראשית ז טז ) ויסגור ה' בעדו : ונעל . רוצה לומר , גם סגרה בהמנעול :

אחר זה יצא אהוד אל האכסדרה וסגר דלתות העליה בעדו ונעל במפתח ויתכן שהיה המפתח ההוא סוגר מבפנים ומבחוץ ולזה כאשר ראו עבדי עגלון דלתות העליה נעולות חשבו שעגלון נעל אותן על צד הצניעות להיותו מסכך רגליו כחדר המקרה ר''ל שהיה בית הכסא בחדר המקרה והיה נפנה שם כי דרך מי שהוא נפנה לסכך רגליו בבגדו ועושה מהם כמו אהל :

והוא יצא . אהוד יצא , ועבדיו של עגלון באו : מסיך רגליו . ( תרגום : ) עביד צורכיה , הם נקבים הגדולים :

והוא יצא . מן המסדרונה : אך מסיך . רצה לומר , אין דבר רע , אך עושה הוא צרכיו :

מסיך . הוא כנוי לעושה צרכיו , כמו ( שמואל א כד ג ) ויבא שאול להסך את רגליו , על שם שדרך היושב להפנות , לסכך ולכסות רגליו מחמת צניעות :

עד בוש . עד עיכוב , כלומר זמן ארוך :

עד בוש . עד אחרו זמן הראוי להתעכב בעשיית הצורך : את המפתח . אשר היה בידם לפתוח מן החוץ :

ויחילו . המתינו , כמו ( בראשית ח י ) ויחל עוד : בוש . ענין איחור , כמו ( מלכים ב ח יא ) וישם עד בוש : המפתח . שם הכלי הפותח המנעול :

והנה כאשר המתינו שיעור רב וראו שאיננו פותח דלתות העליה לקחו את המפתח ופתחו הדלתות מבחוץ וראו את אדוניהם נופל ארצה מת :

נמלט . ברח , אישקימוצייר בלע''ז : עד התמהמהם . כמו ( שיר השירים א יב ) עד שהמלך במסבו , ( שם ב ז ) את האהבה עד שתחפץ , בעוד ששנינו חפצים בה : השעירתה . יער דק ועב , שקורין ברוצ''ש בלע''ז , וטוב הוא להחבא . והרבה יש בסדר זרעים שענפי אילנות דקים קרויין שער ( כלאים ד ט ) הופך את השער , ( פאה ב ג ) ואם היה השער כותש :

עד התמהמהם . בעוד שעכבו והמתינו עד בוש : את הפסילים . אשר היה בארץ מואב , ונמלט השעירתה אשר היתה מארץ ישראל :

עד . כמו בעוד : התמהמהם . ענין עכבה , כמו ( בראשית מג י ) לולא התמהמהנו : השעירתה . שם מקום :

ובזמן הזה שיתמהמהו על מיתת אדוניהם נשלם ההמלטה לאהוד עד שעבר מקום פיסלי האבנים או יהיה פירוש הפסילים פסילי אלהי מואב כי לא נשלמה ההצלה עד שעבר את הפסילים כי עם מואב היו תמיד הולכים שם לעבוד ע''ג וכאשר עבר המקום ההוא נמלט מהם במקום שהיה שמו שעירתה שהיה לישראל :

ויהי בבואו . שעבר את הירדן ובא למקומו בארץ כנען : בהר אפרים . שהיה בארץ כנען בעבר הירדן המערבי , וארץ מואב היתה בעבר הירדן במזרחו , מתוך ששלטו בישראל ועברו את הירדן , ירשו את יריחו , כמו שכתוב למעלה ( פסוק יג ) ונתנו את סרניהם ושליטיהם על ישראל :

בבואו . אל ארץ ישראל : ויתקע . לעשות סימן להאסף :

ואז תקע בשופר בהר אפרים לרדוף אחרי מואב בעמד' נבהלי' על מיתת אדוניהם ולכדו תחלה מעברות הירדן למואב ר''ל למה שנכנסו מעבר לירדן ובזולת מהמקומות שכבשו מואב מישראל בדרך שלא יוכלו מואב לעבו' הירדן ולנוס לארצם :

רדפו . להרוג את כל מואב שבעבר הירדן שלנו : וילכדו את מעברות הירדן . שלא יעברו מואב לנוס ולשוב אל ארצם :

רדפו . רצה לומר , לכו במרוצה : כי נתן ה' . במה שהספיק בידו להמית את המלך : מעברות הירדן למואב . כי ארץ מואב היא מעבר הירדן המזרחי , ולכדו מקום מעבר הירדן , לבלי תת לעבור לארצם את אנשי מואב אשר היו בארץ ישראל למשול בה :

כל שמן . ( תרגום : ) כל גבר אימתן :

כל שמן . כי בארץ ישראל היו כל המובחרים שבהם : ולא נמלט . מאותן שהיו בארץ ישראל :

ואחר זה הכו כל הנמצא ממואב בארץ ישראל בערים ההם והיה מספר המואבים שהכו כעשרת אלפים איש . כל שמן וכל איש חיל . ר''ל כל עשיר וכל גבור חיל כי עגלון קבץ שם לפי הנראה היותר חזקים להיותם סמוכים לארץ ישראל כדי שישמרו הארץ שכבשום ויכבשו תמיד מהארץ שנשארה לישראל :

שמונים שנה . עד כלות שמונים שנה מזמן התחלת השעבוד :

ותכנע . מלשון הכנעה :

והנה שקטה הארץ שמונים שנה מעת התחלת השעבוד ולזה יהיה זמן ההשקט עד ס''ב שנה . ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הן אלו . הראשון הוא כולל כל ספור זה הספר והוא שמי שיעבוד הש''י הוא מושגח ונעזר בו ואשר יסור ממנו תסור ההשגחה האלהיות ויהיה נכון אל שיגיע כל רע ולזה תמצא שתכף שסרו ישראל מאחרי ה' היו נופלין ביד אויביהם ובשובם אליו היו ניצולים ולפי זה התועלת הוא כולל כל סיפור זה הספר ספר הכתוב בזה הענין בראש הספר בכללות ר''ל כי ישראל הסתבכו בע''ג והיו נופלים ביד אויביהם וכאשר היו שבים אליו הקים ה' להם שופט והושיעם ובמות השופט היו שבים למריים וכן בזה הדרך והנה הקדמנו לספר זה התועלת כי הוא כמו כולל בזה הספר ולרוב הספורי' אשר בספור הנביאים . והשני הוא שראוי למי שישתדל בפועל מה שיכוין בראשיתו הגעת התכלית ביותר שלם שאפשר לו ולזה שאלו את פי ה' אחרי מות יהושע מי יעלה בתחלה להלחם בכנעני ויהי נעזר בש''י לנצח אותם כדי שיפול מזה מורך לב על הנשארים ויתישרו בזה ישראל לנצחם ולזאת הסבה בעינה ספר שקצצו בהונות ידי ורגלי אדני בזק כמו שביארנו ולזאת הסבה בעינה התחכ' אהוד בזה האופן שספרנו שתשלם לו הצלת ישראל מיד מואב והשבת עריהם שהיו ביד מואב להם . השלישי הוא שראוי למי שירצה לבקש דבר מזולתו שלא ישאל תחלה כל מה שירצה שיתן לו כי אולי לא יתן לו אבל יבקש תחלה מה שיחשב שלא ישיב פניו ואחר זה יבקש מה שנשאר ממבוקשו ולזה תמצא שהסיתה עכסה עתניאל בן קנז לשאול מכלב אביה שיתן לה שדה ואחר זה היה לה מקום לשאול מאביה גלות מים להשלים ענין השדה והנה זה הוא מהתחבולות הטובות שצריך לאנשים שיתנהגו בה במה שיצטרך להם לבקש מה חסד בזה מאדניהם ולזאת הסבה בעינה סבבה שישאל עתניאל השדה לא היא כי אם שאלה אותו מכלב לא היה לה מקום להתרעם עליו ולומר ארץ הנגב נתתני . הרביעי הוא שראוי להתחבר עם השלמים הלא תראה כי בני קיני מצד שהיה חתן משה זכו להתחבר עם ישראל ולחסות תחת כנפי השכינה . החמשי הוא שאין ראוי לקפח שכר כל בריה ובריה הלא תראה כי האיש היוצא מן העיר היה מוכרח להראות מבוא העיר או יהרגוהו בני יוסף כי כבר היה בידם והיה די לו אם יציל עצמו בזאת ההודעה כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו והם הצילוהו עם משפחתו כדי שלא ידאג לבו מאד על מה שעשה להם מן החסד בראותו אבדן מולדתו . הששי הוא שראוי לעשות מלחמה בתחבולות יביאו להביא הענין אל תכלית מן הדרוש כ''ש שיהיה ראוי כאשר נלחם ונצחו אויביו בתחבולות להשיב מדה כנגד מדה וכ''ש שיחוייב זה כשיהיה אויבו חזק ממנו כמו שעשה אברהם כשבא להלחם עם ד' המלכים שלקחו את לוט בן אחיו שנחלק עליהם לילה כדי שלא ירגישו ולזה תמצא כי כשראה אהוד מה שעשה עגלון מן החמס לישראל בבואו עליהם לקחת ארצם על יד בני עמון ועמלק עשה דבריו בחכמה להשיב מה שגזל מהם ולזה השתדל להביא לעגלון מנחה חשובה בעבור ישראל כדי שיתקרב דעתו אליו ויבטח בו ונזדמן הענין שהיה אהוד אטר יד ימינו כי זה ממה שיעזור לו להשיג מבוקשו בהריגת עגלון קודם שירגיש בזה והנה עשה החרב בעלת שתי פיות כדי שתכנס בבטן עגלון בקלות ולא עשאה ארוכה מאד כדי שלא יוכר שהוא נושא חרב ולזאת הסבה שמה מתחת למדיו ושלח תחילה לנושאי המנחה קודם שיהרגנו לסבות , האחת שאם אמר לו לעגלון שיש לו לדבר אליו דבר סתר היה לעגלון לירא שיהיה על צד התחבולה ושלא יהיה תכלית שלוח המנחה כי אם לזה הענין ולא היה מתיר עצמו אל שישאר יחידי בבית עם אהוד ולזה יצא משם ואחר שב להורות שכבר שכח דבר מה היה לו לדבר אתו והראה זה שלא היה הדבר ההוא מכוון על הכוונה הראשונה כי הוא רחוק שישכח האדם מה שדרכו הוא בעבורו על הכונה הראשונה ואמנם ישכחו הדברים שהם על הכוונה השנית ולזה לא נשמר עגלון מזה , והסבה הב' כי בחר אהוד שתהיה הסכנה לו לבדו לא לחביריו נושאי המנחה יחד כי זה ממה שראוי לברור בו כי הוא תועלת ז' בזה הספור , והסבה הג' כי כבר היה יותר קל מהמלט לאהוד כאשר לא היה לו להשתדל כי אם בהצלת עצמו ואם היו עמו חביריו היה עליו משא ההשתדלות בהצלתם ובהצלתו ואולי יהיה זה סבה אל שלא ימלט איש מהם ולזה הוליך חביריו עד הפסילים באופן שכבר עברו הפסילים כשעש' אהוד זה הפועל והנה השתדל אהוד שיהיה סמוך למלך ושיהיו שניהם לבד בבית כשהביא המלך לקום מעל הכסא ולכבדות תנועת המלך מרוב השומן היה קל עליו אז לקחת החרב מיד שמאלו מתחת למדיו ותקעה בבטנו בעוד שהיה טרוד לקום עד שלא הרגיש בזה הענין שאם היה מרגיש בו היה צועק והיו באים עבדיו וכדי שיתאמת לו שכבר מת קודם הפרדו ממנו הביא בבטנו גם יד החרב אחר החרב באופן שראה שיצא הפרש בזולת שליפת החרב בכטנו כי אם לא היה מת קודם צאתו לא יתכן שישלם ההמלט לאהוד והנה נעל הדלתות במפתח שיחשבו עבדיו כי אדוניהם סגר מבפנים במפתח בעבור הצניעות כדי שלא יכנס אדם שם בעודו נפנה בחדר המקרה ובין כך וכך נשלם ההמלט לאהוד ובעודם מתבהלים על מיתת מלכם השתדל שסגרו ישראל למואב אשר בארץ ישראל הדרך שלא יברחו ולזה לכדו תחלה מעברות הירדן למואב באופן שלא נמלט איש מהמואבים אשר בארץ ישראל שלא נהרג והם היו היותר תקיפים שבבני מואב לסבה שזכרנו ובזה האופן רפו ידי הנשארים ולא נלחמו עם ישראל :

מלמד . הוא דרבן , מרדע , אגויילו''ן בלע''ז :

ואחריו . בשנה שמת אהוד היה שמגר לשופט , ומת בשנה ההיא : גם הוא . רצה לומר , לא היתה תשועתו גדולה כשל אהוד , ומכל מקום גם הוא עשה תשועה מה :

במלמד הבקר . הוא המקל שבראשו , תקועה כעין מחט הנקרא דרבן , ובו מלמד ומורה הבקר לחרישה :

ספר עוד שאחר אהוד היה מושיע את ישראל שמגר בן ענת והוא הכה את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר הוא אגולייא בלע''ז ולא מנה כמה שנים היתה התשועה לישראל על ידו וידמה שלא היתה תשועה שלימה כי הכתוב ספר שכבר הוסיפו בני ישראל לעשו' הרע בעיני ה' אחר שמת אהוד ולזה היו ימי שמגר נכללים בעשרים שנה שלחץ ישראל בחזקה יבין מלך כנען על יד סיסרא שר צבאו שהיו לו ט' מאות רכב ברזל :