ויצאו . מעריהם : כאיש אחד . רצה לומר , בהסכמה אחת : למדן . מן 'דן' והוא 'לשם' אשר עמדה במקצוע מזרחית צפונית , עד באר שבע שעמדה במקצוע מערבית דרומית : אל ה' המצפה . השראת השכינה היתה שם בעת התקבצם שמה :

ותקהל . נאספו :

והנה נקהלו כל שבטי ישראל זולת שבט בנימן על זה אל ה' המצפה כי שם היו נקהלים לכל הדברים הנפלאים לסבה שזכרנו במה שקדם ושם הודיעם האיש הלוי איך היה הדבר הזה ואמר אותי דמו להרוג לדעתו שהוא יתיר עצמו להריגה ולא יתגאל בזה החטא הגדול המגונה תכלית הגנות ר''ל משכב זכור והנה התפעלו מאד ישראל מזה הענין ורצו לבער הרע מקרבם כמשפטי התורה ולמען יוכלו להתעכב שם עד בערם הרע שלחו עשירית המחנה לקחת צידה לעם והנה שלחו תחלה בכל גבול בנימין ובכל משפחותיו שיתנו האנשים האלה החטאים האלה ביד בני ישראל להמיתם ולבער הרע מקרב ישראל ולא אבו בני בנימן לשמוע בקול אחיהם והורה זה כי יד כלם היתה במעל זה . וכראות בני בנימן שרצון ישראל להלחם בם יצאו בני בנימן למלחמה עם בני ישראל והיה מספרם כ''ו אלף איש שולף חרב ושבע מאות איש בחור היה כל אחד מהם אטר יד ימינו והיו בקיאים ביריית אבנים בכף הקלע עד שכבר היו קולעים אל השער האחד עם רוב דקותם ולא יחטיאו שלא יכזבו וזה היה דבר נפלא מאד :

פנות כל העם . ( תרגום : ) רישי כל עמא :

ויתיצבו פנות וגו' . רצה לומר , כל העם הבא , התיצבו כל שבט משבטי ישראל בפנה בפני עצמו , ולא עמדו מעורבבים : בקהל וגו' . רצה לומר , המספר 'בקהל' וכו' , היו 'ארבע מאות אלף' וכו' :

פנות . כמו בפנות , והוא מלשון פנה וזוית : רגלי . הולכי רגל , לא רוכבים : שולף חרב . רוצה לומר , בחרב שלופה :

וישמעו וגו' . רצה לומר , עם כי שמעו שנאספו בני ישראל , לא חששו להם ולא הרגישו בדבר , ולזה דברו בני ישראל ושאלו זה לזה איך היה הדבר , ונתיעצו מה לעשות ; או יאמר מבני בנימין שמעו כי עלו המצפה , וגם שמעו ששאלו 'איכה נהיתה' , ותשובת האיש הלוי ועצת העם ואסיפתם את הכל שמעו , ולאחר כל זאת הוסיפו עוד לשלוח להם , ועם כל זה לא אבו לשמוע :

איש האשה . הבעל של האשה הנרצחת :

דמו להרוג . כוונו להרוג , אנישמינט''ו בלע''ז :

אותי דמו להרוג . ברור היה אצלו אם לא היה מניחם לעשות בו הנבלה הזאת טרם נתפייסו בפילגשו , היו הורגים אותו : ותמת . מרוב בעילות האונס :

עלי . בעבורי : דמו . חשבו , כמו ( ישעיהו י ז ) והוא לא כן ידמה : ענו . הוא האונס , כמו ( דברים כב כד ) על דבר אשר ענה :

ואשלחה . לעורר לב לנקום נקם : כי עשו . על בני הגבעה יאמר : בישראל . רצה לומר , בפרהסיא :

זמה . מחשבה רעה , כמו ( איוב לא יא ) כי הוא זמה , וזהו מה שדימו להרגו :

הנה כלכם בני ישראל . רצה לומר , הלא כולכם עם קדוש , ורע עליכם המעשה , לזאת הבו לכם דבר עצה כי הדבר נוגע לכם בכלל :

הבו . תנו : הלום . פה , כמו ( שמות ג ה ) אל תקרב הלם :

ויקם . נשארו קמים על עמדם : לא נלך . עד יוגמר הדבר :

נסור . מלשון הסרה :

ועתה וגו' . גם זה מדברי כל העם : עליה . יעלו עליה בגורל , מי ילחם בהם ומי יקח צדה :

לעשות לבואם . לביאתם זו לגבעת בנימין 'ככל הנבלה' וגו' :

למאה לכל שבטי . מכל השבטים נקח עשר למאה , שהם יקחו צדה לתשעת החלקים היוצאים למלחמה : לעשות לבואם . לעשות בבואם לגבע , כפי הנבלה אשר עשה , רצה לומר , לשלם כגמול ידם :

לרבבה . היא עשרת אלפים : צדה . מזון : לבואם . הלמ''ד במקום בי''ת , וכן ( שמואל א כ ל ) לבן ישי :

חברים . שוים בעצה אחת :

אל העיר . אל גבע : כאיש אחד חברים . רצה לומר , היו חברים בהסכמה אחת כאיש אחד :

בכל שבטי בנימן . עשרה שבטים נחשבו עשרה משפחותיו , שיהיו מרחל שנים עשר שבטים :

וישלחו . טרם החלו להלחם , שלחו בכל שבטי בנימן , רצה לומר , משפחות בנימין , כי כמו שהשבט קרוי משפחה , כמו כן תקרא משפחה גדולה בשם שבט : מה הרעה . רצה לומר , מה מאוד גדולה הרעה הזאת :

מה הרעה . מלת 'מה' מורה על גודל הדבר והפלגתו , כמו ( תהלים לא כ ) מה רב טובך :

ונבערה רעה . נסיר עושה רעה מבין ישראל :

ונבערה . ענין פינוי וכליון מן העולם , כמו ( דברים יג ו ) ובערת הרע מקרבך : אבו . רצו :

מן הערים . אשר בנחלת בנימן :

מהערים . אשר באו מהערים : התפקדו . בפני עצמן :

ויתפקדו . מנין :

אטר יד ימינו . גמודי יד ימינם , לא היו שולטים בה כאילו היתה אטומה , כמו ( תהלים סט טז ) : אל תאטר עלי באר פיה : כל זה . שבע מאות איש הללו : אל השערה . לחוט השער : ולא יחטיא . לא ישגה :

מכל העם הזה . של בני בנימן : כל זה . כל אלו היו קולעים באבן אל חוט השער , ולא החסיר האבן מלפול עליו עם רוב דקותו :

בחור . כל אחד היה נבחר : אטר וכו' . רוצה לומר , שמאלי , ודוגמתו באהוד ( לעיל ג טו ) : קלע . ענין השלכת אבנים בכף הקלע , והוא הכלי העשוי לכך : השערה . חוט השער : יחטיא . ענין חסרון , כמו ( מל''א א' כ''א ) והייתי אני ובני שלמה חטאים :

ואיש ישראל התפקדו . לבד מבנימן ד' מאות אלף איש שולף חרב ויעלו בית אל ששם היה ארון האלהים להשאל באורים ותומים לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שהיה כהן גדול אז וידמה שקראו שם שילה בית אל להקבע בו בית האלהים כי שם נקבע ימים רבים והנה היה שם מנוחה כמו שאמרו חז''ל מנוחה זה שילה נחלה זה בית עולמים והנה ידענו כי אחר שסר ארון ה' מהגלגל בא לשילה ונקבע שם עד מות עלי או יהיה הרצון בבית אל בית האלהים והנה אי אפשר שגאמר ג''כ שעלו לעיר בית אל כי היא היתה בגבול בנימן כמו שנזכר בספר יהושע :

יהודה בתחלה . אבל לא בחנו לשאול אם לנצח אם לינצח , ובאחרונה שבחנו , אמר ( פסוק כח ) : עלו כי מחר אתננו בידך , השכימו והשלימו דבריהם :

בית אל . רצה לומר , לבית האלהים אשר בשילה : באלהים . באורים ותומים : מי יעלה . מי מאשר עמנו יעלה למלחמה בראש , אבל לא שאלו אם יצליחו :

ושאלו מי יעלה בתחלה למלחמה ואמר כי יהודה יעלה בתחלה ולא השלימו שאלתם כי כבר היה ראוי להם לשאול אם ינצחו או ינוצחו ואם יאמר להם שינוצחו יחדלו לעלות עליהם למלחמה ולזה קרה להם מה שקרה מפני שלא שאלו כהוגן לא בפעם הראשונה ולא בפעם השניה :

וישחיתו . נענשו על שלא קנאו כמו כן במעשה דמות מיכה שהיה כבר :

ארצה . הפילו חללים לארץ , ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין קא ב ) שנענשו על שלא מיחו בפסל מיכה :

ויתחזק . חזקו את לבבם :

ויעלו . טרם נגשו למלחמה עלו שילה :

כל אלה . כל החללים האלה :

וכל העם . כפל הדבר לתוספת ביאור : ויעלו עולות ושלמים . עולות לרצות עצמן לה' , 'ושלמים' , לעשות שלום בינם לאביהם שבשמים :

וישבו . ענין עכבה : ויצומו . התענו :

ושם ארון וגו' . ולפי שבפעמים הראשונים לא בחנו ולא הצליחו , לא זכר לא הארון ולא הכהן השואל :

עומד לפניו . עומד לפני הארון ושואל באורים ותומים ( שבועות לה ב ) : לאמר . מוסב על מלת וישאלו שבמקרא שלפניו :

אחדל . אמנע :

ואולם בפעם השלישית שאלו כהוגן ואמרו האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל והיה זה ע''ד שאלת העצה אם יקרם רע מזה יחדלו כי הדבר הוא בבחירתם לא על הודעת העתידות כמו שהיה הענין בשתי השאלות הראשונות ששאלו באלהים והיתה אז התשובה שלימה ואמר עלו כי מחר אתננו בידך :

ארבים . יושבים במארב ונסתרים :

והנה עשו בני ישראל בחכמה לשום אורבים אל הגבעה כמו שעשו כשכבשו את העי והראו ישראל את עצמם נגפים ונסו להם לפני בנימן כדי לנתקם מן העיר והאורב שהיה בעמק והוא אשר קרא מערה כי שם ישפכו כל המימות אשר שם והלחיות ולא ראו אותו בני בנימן לפשוט אז אל הגבעה ולהכות העיר לפי חרב , והנה היו האורבים י' אלפים איש מהיותר גבורים שבישראל ואחר שנסו ישראל והרחיקו בני בנימן מן העיר קמו וערכו מלחמה עם בני בנימן במקום שהיה שמו בעל תמר וזה הענין הוציא אורב ישראל ממקומו לפשוט אל הגבעה ולהכות העיר לפי חרב כי היה סימן ביניהם ובין האורב שכאשר יגיעו לבעל תמר יקום האורב ממקומו לפשוט אל הגבעה :

כפעם בפעם . בזה האופן שערכו בפעמים הראשונים :

הנתקו מן העיר . נעתקו מן העיר בצאתם לקראת העם : במסילות וגו' בשדה . רצה לומר הכום בשדה במקום שמתפרשות המסלות אשר אחת מהן עולה בית אל וכו' , בהשדה ההוא הכו שלשים איש , ובאה הכ''ף לאמתת הדבר , וכן ( יהושע ג ד ) , כאלפים אמה במדה :

הנתקו . נעתקו וסרו : ויחלו . מלשון התחלה : במסלות . דרך כבושה :

ויאמרו וגו' . רצה לומר , ובני בנימן חשבו שהמה נגפים ואינם יכולים לעמוד בפניהם : ובני ישראל . רצה לומר , אבל האמת היה שבכוונה נסו להעתיקם לגמרי מן העיר אל המסלות , בכדי שיוכל האורב לבוא בתוך העיר :

נגפים . מוכים , כמו ( תהלים צא יב ) פן תגוף באבן רגלך :

בבעל תמר . במישר יריחו : מגיח . נמשך , כמו ( איוב מ כג ) : יגיח ירדן אל פיהו ; ( תהלים כב י ) : גחי מבטן : ממערה גבע . ממקום צר , ערותה וגלויה של גבעת בנימין , מקום תורפה שלה שהיא נוחה ליכבש משם , כמו ( בראשית מב ט ) : לראות את ערות הארץ באתם :

קמו ממקומו . לאחר שהעתיקום מן העיר , קמו ממקומו , והפכו פניהם מול בני בנימן , וערכו עמהם מלחמה בבעל תמר : ואורב . רצה לומר , וגם האורב כבר נמשך ממקומו 'ממערה גבע' , כי לא הפכו פניהם עד אחר שראו משאת העשן מן העיר שהעלה האורב , כמו שכתוב בענין :

מגיח . ענין משיכה והוצאה , כמו ( תהלים כב י ) אתה גוחי מבטן : ממערה . ממקום גלויה שנוח לכבשה משם , והוא כמו ( ויקרא כ יח ) מקורה הערה :

ויבאו . האורב שהיו עשרת אלפים , כבר באו מנגד לגבעה : והמלחמה כבדה . רצה לומר , עם כל זה לחמו שתי המערכות בחוזק ובגבורה : והם . רצה לומר כי בני בנימן לא ידעו עדיין אשר הרעה נוגעת אליהם וקרובה לבא , כי לא ראו משאת העשן בעת שראוהו ישראל , ולא נמס עדיין לבבם , ולחמו גם הם בגבורה . ( לה ) ויגף ה' . רצה לומר , אבל סוף הדבר היה שנגף ה' את בנימן לפני ישראל , ובין הכל השחיתו מהם עשרים וחמשה אלף ומאה איש :

ויתנו איש ישראל . אשר בשדה , מקום לבנימן לברוח אל הגבעה , כי סמכו ישראל על האורב שיצאו לקראתם :

ויראו וגו' . חזר עתה לספר כל פרטי הדברים , ואמר מתחלה חשבו בני בנימן אשר ישראל נגפו לפניהם , וישראל נתנו לבנימן מקום לטעות , כי בכוונה נסו בכדי שירדפו אחריהם וינתקו מן העיר כי בטחו על האורב שהם ילכדו העיר אחרי הנתקם :

וימשוך האורב . משך בשופר ; דבר אחר : משך בשופר העם אשר אתו , אל העיר :

והאורב החישו . בעודם רודפים , מהרו בני האורב ופשטו על העיר ונמשכו לתוכה והכו אותה :

החישו . מהרו , כמו ( תהלים נה ט ) החישה מפלט לי : ויפשטו . ענין פזור , וכדרך הנלחמים : לפי . חדוד החרב תקרא פה :

והמועד היה . מתחלה היה אות בין ישראל ובין האורב , להיות האורב מרבה להעלות עשן העיר , ויבינו ישראל אשר לכד האורב את הגבעה : משאת העשן . גובה העשן :

והמועד היה . רצה לומר , מאז בעת שלחו את האורב היה להם סימן עם האורב לדעת זמן בואם אל העיר : הרב להעלותם . רצה לומר , סימן ידיעת הזמן היה , שהם יעלו הרבה עליית עשן מן העיר , על ידי שרפת דברים המרבים עשן :

והמועד . הזמן , כמו ( ירמיהו מו יז ) העביר המועד , ורוצה לומר , הודעת זמן בואם : הרב . הרבה : משאת העשן . עמוד העשן , על שם שנשאת כלפי מעלה :

ויהפך איש ישראל . עכשיו חוזר לתחלת הדברים ושונה ומפרש , עשרים וחמשה אלף שכתבנו למעלה ( פסוק לה ) , כיצד נפלו והיכן נפלו :

ויהפך . רצה לומר , ובעת אשר מהפך איש ישראל לנוס , ובני בנימן התחילו להכותם בחשבם שנגוף הוא כאשר בראשונה :

והמשאת . בעת נסו ישראל , ובנימין רדפם , אז התחילה המשאת לעלות , ובני ישראל ראוהו מיד , כמו שכתוב למעלה ( פסוק לח ) : ויפן . וכאשר פנה בנימן אחריו וראה גם הוא אשר עשן העיר עולה השמים :

החלה . התחילה : עמוד עשן . אמר לתוספת ביאור , כי כבר אמר 'והמשאת' : כליל . מלשון כל , כמו ( ויקרא ו טו ) כליל תקטר , ורוצה לומר , עשן שריפת כל העיר :

ואיש ישראל . רצה לומר , גם ראה אשר איש ישראל נהפך אליו להלחם בו אחר שנס מתחלה , ומזה השכיל לדעת שהם הבעירו את העיר באש , ובערמה נסו מתחלה , ולזה נבהל מאד כי ראה אשר נגעה עליו הרעה וקרובה לבוא :

ואשר מהערים . האורב שנכנס בעיר , משחיתים אותו בתוך השבט , בתוך העיר :

אל דרך המדבר . כי לא יכלו לחזור אל הגבעה , מפני האורב : והמלחמה . עדת המלחמה מישראל השיגוהו ברדפם אחריהם : ואשר מהערים . רצה לומר , ומי אשר בא מערי בנימן אל דרך המדבר להציל את מי מהם , היו ישראל משחיתים גם אותו בתוך אלו הנלחמים :

הדביקתהו . השיגה אותו והיה דבוק אליו :

כתרו את בנימן . הקיפו את בנימן ככתר המקיף את הראש , וכן ( תהלים כב ג ) : אבירי בשן כתרוני , וכן ( חבקוק א ד ) : כי רשע מכתיר את הצדיק , וכן גם בלשון עטרה נקראת הקפה ( שמואל א כג כו ) : ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם : הרדיפוהו . קוראים אחריו רדיפה , צועקים זה לזה לרדוף : מנוחה הדריכוהו . אצל הערים שהם נוחים בהם , שם הדביקוהו : הדריכוהו . השיגוהו , ויש דוגמתו בלשון גמרא ( כתובות ס ב ) : רהט בתריה פרסא בחלא ולא אדרכיה : עד נוכח הגבעה . ממזרחה של גבעה :

כתרו . סבבו אותו ככתר הזה המסבב את הראש , כמו ( תהלים כב יג ) , אבירי בשן כתרוני : הרדיפוהו . קראו אלו לאלו , רדפוהו : מנוחה הדריכוהו . במקום מנוחתו ונחלתו , קראו אלו לאלו , רמסוהו : עד נכח הגבעה . רצה לומר , רדפום ורמסום עד מול הגבעה ממזרחה :

כתרו . מלשון כתר : הדריכוהו . מלשון דריכה ורמיסה :

ויפלו מבנימן שמונה עשר אלף . בשדה בתוך המלחמה :

ויעוללהו . הריגה אחר הריגה , כעוללות שאחר הבציר : חמשת אלפים איש . הרי עשרים ושלשה אלף : עד גדעום . שם מקום : ויכו ממנו אלפים איש . הרי עשרים וחמשה אלף האמור למעלה ( פסוק לה ) , והמאה הכתובים למעלה ( שם ) , לא פירש היכן נפלו :

ויפנו . פנו מהדרך , ונסו לתוך המדבר 'אל סלע הרמון' : ויעללוהו . בהמסלות הרגו מהנשארים , כעוללות הנלקטים אחר הבציר : וידביקו . השיגוהו וקרבו אליו עד בואם לגדעום , והכו עוד אלפים איש :

ויעללהו . מלשון עוללות , והם הנלקטים אחר הבציר , כמו ( לעיל ח ב ) הלא טוב עללות אפרים :

עשרים וחמשה אלף . ולמעלה אמר ( פסוק לה ) עוד מאה איש , ולא חש עתה להזכיר רק האלפים : ביום ההוא . כי בהמלחמות הראשונות , עם שנגפו ישראל , מכל מקום גם מבני בנימן נפלו אז אלף איש , וזה שכתוב למטה ( פסוק מז ) שלא נשארו מהם רק שש מאות איש , כי בני בנימן היו עשרים וששה אלף מלבד בני הגבעה שבע מאות , ובמלחמה האחרונה נפלו עשרים וחמשה אלף ומאה , ובמלחמות הראשונות נפלו אלף , הרי נשאר שש מאות :

והנה בזה האופן ספר בכללות שהשחיתו בני ישראל בבנימן כ''ה אלף ומאה איש ואחר זכר הפרטים , וזכר איך היתה ההתחלה בענין האורב וזכר איך היתה התחבולה בענין האורב למועד שהגבילו איש ישראל למהר לפשוט אל הגבעה ולהכות העיר לפי חרב ואמר זה להעלות העשן מן העיר להבהיל את בנימן בראותו כי עלה כליל העיר השמימה והנה לא זכר בפרטים כי אם כ''ה אלף איש ולא חשש למאה העודפים על החשבון כי לא זכר בפרטים כי אם האלפים וידמה שיהיו שם יותר על האלפים בכל הרג והרג מספר מה כשהקבץ כלו יהיו מאה איש , וספר שנשארו בבנימן שש מאות איש ונסו אל סלע רמון וכבר נזכר תחלה שמספר בני בנימן עשרים וששה אלף שולף חרב ושבע מאות וידמה שהאלף הנשארים מתו במלחמו' הראשונות :

ויפנו . רצה לומר , הנשארים מהם אשר נמלטו אל סלע הרמון היו 'שש מאות' , והמותר הרגו ישראל ברדפם אחריהם במסלות ועד גדעום , כמו שכתוב למעלה :

שבו אל בני בנימן . בכל הערים : מעיר מתם . התמו כל יושבי הערים : ועד בהמה . ואנשים בכלל 'מתום' היו , ש'מתום' לשון כליה הוא . ויש לתמוה על אלף היכן הם , שהרי עשרים וששה אלף התפקדו מן הערים , ומן הגבעה שש מאות , וכאן מנה בנופלים עשרים וחמשה אלף ומאה איש , ושש מאות נמלטו אל סלע הרמון , והאלף ברחו אל הערים ונפלו למחרת כששבו בני ישראל אל ערי בנימין להחרים הנשים והטף :

שבו . חזרו והלכו לערי בנימן והכום לפי חרב : מעיר מתם . מכל עיר הכו , האנשים עד בהמה , כל הנמצא בה מן החיות ועופות : הנמצאות . אשר מצאו לאחר זה שלא הרסו מאז בבואם להכות בהם , חזרו ושרפו בעת מצאם :

מתם . הוא שם לאנושיות , וכולל אנשים ונשים , כמו ( בראשית לד ל ) מתי מספר : שלחו . רוצה לומר , הבעירו , על שם שהאש עושה השליחות שהולך ושורף :