שופטים פרק-כא{א}
וְאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל נִשְׁבַּ֥ע בַּמִּצְפָּ֖ה לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ לֹא־יִתֵּ֥ן בִּתּ֛וֹ לְבִנְיָמִ֖ן לְאִשָּֽׁה׃
נשבע במצפה . מאז נקהלו אל המצפה עד לא נלחמו : לא יתן בתו . על כי החזיקו ידי עוברי עבירה :
עוד זכר שאיש ישראל נשבע במצפה לאמר שלא יתן איש ממנו בתו לבנימן לאשה וכראותם כי נפקד שבט אחד מישראל חרה להם מאד :
{ב}
וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ עַד־הָעֶ֔רֶב לִפְנֵ֖י הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּשְׂא֣וּ קוֹלָ֔ם וַיִּבְכּ֖וּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃
ויבא העם . אחר כל המעשים האלה : בית אל . אל בית האלהים אשר בשילה . ( ג ) למה ה' וגו' . למה באה על ידינו תקלה כזאת להחסיר מישראל שבט אחד , וכאלו שאלו להורותם מה לעשות להעמיד השבט :
{ג}
וַיֹּ֣אמְר֔וּ לָמָ֗ה יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָ֥יְתָה זֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵ֑ל לְהִפָּקֵ֥ד הַיּ֛וֹם מִיִּשְׂרָאֵ֖ל שֵׁ֥בֶט אֶחָֽד׃
להפקד . להגרע :
להפקד . להחסיר , כמו ( במדבר לא מט ) ולא נפקד ממנו איש :
{ד}
וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ הָעָ֔ם וַיִּבְנוּ־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיַּעֲל֥וּ עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִֽים׃
ויבנו שם מזבח . נוסף על המזבח שעמד במשכן : ויעלו עלות ושלמים . לרצות עצמן לה' ולעשות שלום בינם לאביהם שבשמים , לתת בלבם עצה נכונה :
והנה בנו שם מזבח חדש בבית האלהים והעלו עולות ושלמים ונגשו לדרוש את ה' על זה הקלקול שבא על ידם אולי נדרו שאם יתן ה' את בנימן בידם יעשו זה הענין לכבוד השם והנה היה קשה בעיני ישראל הגרע שבט אחד מישראל והתחכמו למצוא נשים לנותרים :
{ה}
וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִ֠י אֲשֶׁ֨ר לֹא־עָלָ֧ה בַקָּהָ֛ל מִכָּל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה כִּי֩ הַשְּׁבוּעָ֨ה הַגְּדוֹלָ֜ה הָיְתָ֗ה לַ֠אֲשֶׁר לֹא־עָלָ֨ה אֶל־יְהוָ֧ה הַמִּצְפָּ֛ה לֵאמֹ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃
בקהל וגו' . רצה לומר , מי הוא אשר לא עלה 'מכל שבטי ישראל' באסיפת הקהל 'אל ה'' , כי השכינה שורה במקום אשר יאספו ישראל שמה ( סנהדרין לט ב ) : כי השבועה וגו' . ולזה שאלו לעשות ולקיים דבר השבועה :
{ו}
וַיִּנָּֽחֲמוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־בִּנְיָמִ֖ן אָחִ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ נִגְדַּ֥ע הַיּ֛וֹם שֵׁ֥בֶט אֶחָ֖ד מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
וינחמו . שבו לחשוב עליהם מחשבת פליטה :
וינחמו . רצה לומר , בעבור שנחמו בני ישראל וכו' :
וינחמו . ענין הפוך מחשבה : נגדע . ענין כריתה , כמו ( ישעיהו י לג ) ורמי הקומה גדועים :
{ז}
מַה־נַּעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לַנּוֹתָרִ֖ים לְנָשִׁ֑ים וַאֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ בַֽיהוָ֔ה לְבִלְתִּ֛י תֵּת־לָהֶ֥ם מִבְּנוֹתֵ֖ינוּ לְנָשִֽׁים׃
מה נעשה להם . וחוזר ומפרש , לנותרים שלא נהרגו , מה נעשה להמציא להם נשים , ואנחנו הלא נשבענו בה' וכו' , ומאין ימצאו נשים :
תת . מלשון נתינה :
{ח}
וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֗י אֶחָד֙ מִשִּׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־עָלָ֥ה אֶל־יְהוָ֖ה הַמִּצְפָּ֑ה וְ֠הִנֵּה לֹ֣א בָא־אִ֧ישׁ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה מִיָּבֵ֥ישׁ גִּלְעָ֖ד אֶל־הַקָּהָֽל׃
ויאמרו . רצה לומר , וזה היה הסבה שהתעוררו ואמרו 'מי אחד' וכו' , בכדי לקיים את השבועה להמיתם ולתת מבנותם לבני בנימן לנשים : והנה לא בא איש . רצה לומר , לא ראו מביאת איש וכו' :
{ט}
וַיִּתְפָּקֵ֖ד הָעָ֑ם וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־שָׁם֙ אִ֔ישׁ מִיּוֹשְׁבֵ֖י יָבֵ֥שׁ גִּלְעָֽד׃
ויתפקד העם . חזרו להשגיח בדבר ולחפש אחר מי מהם ולא מצאו :
ויתפקד . ענין ההשגחה על הדבר , כמו ( שמואל א יד יז ) פקדו נא וראו מי הלך :
{י}
וַיִּשְׁלְחוּ־שָׁ֣ם הָעֵדָ֗ה שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ מִבְּנֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיְצַוּ֨וּ אוֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר לְ֠כוּ וְהִכִּיתֶ֞ם אֶת־יוֹשְׁבֵ֨י יָבֵ֤שׁ גִּלְעָד֙ לְפִי־חֶ֔רֶב וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּֽף׃
והרגו בהם כל יושבי יבש גלעד כי לא באו אל המחנה לבקשת ראשי העם והשאירו כל הבתולות להיות לנשים לבני בנימן ולפי שלא נמצא להם בזה האופן נשים במספרם כי לא היו שם ביבש גלעד כי אם ד' מאות בתולות נתנו להם דרך לקחת נשים מן המחוללות למאתים הנשארים אשר בבנות שילה בשיחטפו להם איש אשתו :
{יא}
וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּ כָּל־זָכָ֗ר וְכָל־אִשָּׁ֛ה יֹדַ֥עַת מִשְׁכַּב־זָכָ֖ר תַּחֲרִֽימוּ׃
וזה הדבר . רצה לומר , רק זה הדבר תעשו , להחרים כל זכר וכל אשה וכו' , אבל לא הבתולות :
ידעת . היא כנוי לבעילה , ולתוספת ביאור אמר משכב זכר : תחרימו . ענין כריתה וכליון :
{יב}
וַֽיִּמְצְא֞וּ מִיּוֹשְׁבֵ֣י ׀ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֗ד אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ נַעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָדְעָ֛ה אִ֖ישׁ לְמִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר וַיָּבִ֨יאוּ אוֹתָ֤ם אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֙ שִׁלֹ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃
ארבע מאות . נערה בתולה . הושיבום על פי חביות של יין , בעולה ריחה נודף , בתולה אין ריחה נודף :
וימצאו וגו' בתולה . הושיבום על פי חבית של יין , בעולה ריחה נודף ולא בתולה , כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יבמות ס ב ) : למשכב זכר . לשכב עמה משכב זכר , ואמר לתוספת ביאור :
{יג}
וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיְדַבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲשֶׁ֖ר בְּסֶ֣לַע רִמּ֑וֹן וַיִּקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם שָׁלֽוֹם׃
וידברו . מה שאמר בסוף המקרא שקראו להם 'שלום' , ולא יהרגום עוד מעתה :
{יד}
וַיָּ֤שָׁב בִּנְיָמִן֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וַיִּתְּנ֤וּ לָהֶם֙ הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֣ר חִיּ֔וּ מִנְּשֵׁ֖י יָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וְלֹֽא־מָצְא֥וּ לָהֶ֖ם כֵּֽן׃
ולא מצאו להם . לא ספקו להם :
וישב בנימן . אל העדה : הנשים אשר חיו . רצה לומר הבתולות אשר החיו מבין הבעולות : לא מצאו . לא ספקו להם כפי הצורך , כי הבתולות היו ארבע מאות , ובני בנימין נשארו שש מאות ( לעיל כ מז ) :
חיו . החיו : מצאו . ענין ספוק , כמו ( יהושע יז יט ) לא ימצא לנו ההר : כן . רוצה לומר , כראוי וכצורך , כמו ( לעיל יב ו ) ולא יכין לדבר כן :
{טו}
וְהָעָ֥ם נִחָ֖ם לְבִנְיָמִ֑ן כִּֽי־עָשָׂ֧ה יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
נחם לבנימן . נתחרטו על מה שעשו לבנימן : כי עשה ה' . על ידם עשה ה' פרץ בשבטי ישראל , להיות כמעט חסרים שבט אחד :
פרץ . ענין שבירה :
{טז}
וַיֹּֽאמְר֨וּ זִקְנֵ֣י הָעֵדָ֔ה מַה־נַּעֲשֶׂ֥ה לַנּוֹתָרִ֖ים לְנָשִׁ֑ים כִּֽי־נִשְׁמְדָ֥ה מִבִּנְיָמִ֖ן אִשָּֽׁה׃
לנותרים . אלו שני המאות הנותרים משש המאות , מה נעשה להמציא להם נשים : כי נשמדה . כי מבני בנימן נשמדה כל אשה , ומהיכן ישאו נשים :
נשמדה . ענין כליון :
{יז}
וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְרֻשַּׁ֥ת פְּלֵיטָ֖ה לְבִנְיָמִ֑ן וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שֵׁ֖בֶט מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
ירושת פליטה . נחלת השבט נשארה ריקנית , הבו עצה שיולידו בנים ויחזיקו בנחלתם הפליטה הנשארת , ולא ימחה שבט מישראל :
ויאמרו . השיבו כל העדה ואמרו , הלא ירושת הפליטה מיבש גלעד , הם הבתולות שהחיו , הלא לבנימן נתנום ולא יהיה אם כן עוד נמחה השבט , כי הם יולידו בנים ובנות :
פליטה . שארית : ימחה . ענין מחיקה , כמו ( שמות לב לג ) אמחנו מספרי :
ירושת פלטה לבנימן . הרצון בו במה שפלט מהם והם השש מאות איש ראוי שנעשה בדרך שיהו ירושה לבנימן רוצה לומר שלא יפקד שם בנימן במותם וזה אמנם יהיה בשיקחו להם נשים וזה ענין הירושה כי היא נשארת עד מות המוריש והנה אמרו זה להורות כי לא סבב הש''י שיהיו השש מאות האלו מפליטיו אם לא מפני שלא ימחה שבט מישראל ולזה חוייב לנו לעשותו שיהיו להם נשים בזנות כדי שלא נעבור על שבועתינו וידמה שזאת השבועה לא היתה רק לאותם האנשים לא לבאים אחריהם וימנעו מתת להם איש בתו לא בת איש אחר יהיו להם בנות יושבי יבש גלעד :
{יח}
וַאֲנַ֗חְנוּ לֹ֥א נוּכַ֛ל לָתֵת־לָהֶ֥ם נָשִׁ֖ים מִבְּנוֹתֵ֑ינוּ כִּֽי־נִשְׁבְּע֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אָר֕וּר נֹתֵ֥ן אִשָּׁ֖ה לְבִנְיָמִֽן׃
ואנחנו . רצה לומר , ואם בעבור חמלת שני המאות איש עצמן , מה נעשה עוד , הלא לא נוכל לתת להם מבנותינו כי כלנו נשבענו וכו' :
{יט}
וַיֹּאמְר֡וּ הִנֵּה֩ חַג־יְהוָ֨ה בְּשִׁל֜וֹ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֗ימָה אֲשֶׁ֞ר מִצְּפ֤וֹנָה לְבֵֽית־אֵל֙ מִזְרְחָ֣ה הַשֶּׁ֔מֶשׁ לִמְסִלָּ֔ה הָעֹלָ֥ה מִבֵּֽית־אֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה וּמִנֶּ֖גֶב לִלְבוֹנָֽה׃
מזרחה השמש למסלה . במזרחה של מסילה , שילה בצפונה של בית אל ובדרומה של לבונה , ובמזרחה של מסילה העולה מבית אל שכמה :
ויאמרו . חזרו זקני העדה ואמרו 'הנה חג ה' בשלו' , ובמקום ההוא ימצאו נשים , וכאשר אמרו לבני בנימן ( לעיל כ כב ) : חג ה' . יום שמרבים בו קרבנות לה' : מימים ימימה . קבוע בכל שנה ושנה : אשר מצפונה וגו' . נתן סימן על המקום ( גיטין ז ב ) ואמר , שהיא בצפונה של בית אל , ובמזרחה של המסלה העולה מבית אל לשכם ובדרומה של לבונה :
חג . הקרבן ייקרא חג , כמו ( תהלים קיח כז ) אסרו חג בעבתים :
{כ}
(ויצו) [וַיְצַוּ֕וּ] אֶת־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לֵאמֹ֑ר לְכ֖וּ וַאֲרַבְתֶּ֥ם בַּכְּרָמִֽים׃
ויצוו . אל העם לא אמרו באיזה אופן ימצאו , כי פן יודע לאנשי שילה ויהיו נשמרים , אבל לבני בנימן אמרו האופן , וציוום לארוב בכרמי שילה :
{כא}
וּרְאִיתֶ֗ם וְ֠הִנֵּה אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֮ לָח֣וּל בַּמְּחֹלוֹת֒ וִֽיצָאתֶם֙ מִן־הַכְּרָמִ֔ים וַחֲטַפְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אִ֥ישׁ אִשְׁתּ֖וֹ מִבְּנ֣וֹת שִׁיל֑וֹ וַהֲלַכְתֶּ֖ם אֶ֥רֶץ בִּנְיָמִֽן׃
וראיתם . ומן המארב תשקיפו מי היוצא , וכאשר יצאו בנות שילה לחול במחולות , כי כן היה דרכם ביום ההוא : ויצאתם . אז תצאו מן המארב , וכל איש יחטוף אחת להיות אשתו ותלכו לדרככם :
לחול במחולות . ענין רקידת השמחה , וקרוי בלשון מחול , כי הדרך לזמר אז בחלילים , או רצה לומר , בכלי מחול , וכן ( שמות לב יט ) וירא את העגל ומחלת : וחטפתם . ענין מהירת הלקיחה , כמו ( תהלים י ט ) יחטוף עני :
{כב}
וְהָיָ֡ה כִּֽי־יָבֹ֣אוּ אֲבוֹתָם֩ א֨וֹ אֲחֵיהֶ֜ם (לרוב) [לָרִ֣יב ׀] אֵלֵ֗ינוּ וְאָמַ֤רְנוּ אֲלֵיהֶם֙ חָנּ֣וּנוּ אוֹתָ֔ם כִּ֣י לֹ֥א לָקַ֛חְנוּ אִ֥ישׁ אִשְׁתּ֖וֹ בַּמִּלְחָמָ֑ה כִּ֣י לֹ֥א אַתֶּ֛ם נְתַתֶּ֥ם לָהֶ֖ם כָּעֵ֥ת תֶּאְשָֽׁמוּ׃
לריב אלינו . ללכת אלינו במלחמה : ואמרנו אליהם חנונו אותם . רחמנו עליהם כי אינם יודעים מה לעשות , 'כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה' של יבש גלעד אלא לארבע מאות איש מהם , ואם על השבועה אתם מקפידים , לא עון לכם בדבר 'כי לא אתם נתתם להם' את בנותיכם שתהא לכם אשמה בדבר ושלום לכם אל תיראו :
אבותם . של הנערות הנחטפות : לריב אלינו . לעשות עמנו מריבה לעזור להם להוציא הנשים מתחת ידכם במשפט : ואמרנו . ונאמר להם 'חננו' וחמלו למעננו את בני בנימן מלקחת מהם את הנשים : כי לא לקחנו וגו' במלחמה . רצה לומר , כי במלחמות יבש גלעד לא לקחנו מהם כל כך נערות עד שיהא בהן די ליתן לכל איש מבני בנימן את אשתו , ומהיכן אם כן ימצאו נשים : כי לא אתם וגו' . רצה לומר ואם בעבור איסור השבועה , הלא אין כאן חשש איסור שבועה , כי לא אתם נתתם להם מרצונכם כדרך עת נשואין שיהיה עליכם אשם , כי הלא בחזקה לקחו :
חנונו . ענין רחמנות וחמלה , וכן ( שם ד ב ) חנני ושמע תפלתי , רוצה לומר , חננו וחמלו למעננו את בני בנימן , ודוגמתו ( שמואל ב יח ה ) לאט לי לנער , ורצונו לומר , לאט למעני לנער : תאשמו . מלשון אשם וחטא :
חנונו אותם . הוא על דרך לאט לי לנער לאבשלום והרצון חנונו בעבורנו את בני בנימן והניחום להם כי מה שנשבענו היה על דרך נתינת הנשים לאנשים ולא נשבענו שלא יחטפו ממנו כי אין נהוג שיקח איש אשה על זה הדרך ותוכלו לראות ממנו זה בכלל כי לא לקחנו איש אשתו במלחמ' אבל נתנום לנו ברצון וכן המנהג בלקיחת האשה ובהיות הענין כן הוא מבואר שכאשר לא הנחתם אותן להם בעת הזאת תמחה שבט מישראל אם לא יהיו נשים לנשארים מבני בנימן הנה אתם אשמים תהיו :
{כג}
וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן וַיִּשְׂא֤וּ נָשִׁים֙ לְמִסְפָּרָ֔ם מִן־הַמְּחֹלְל֖וֹת אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֑לוּ וַיֵּלְכ֗וּ וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ אֶל־נַ֣חֲלָתָ֔ם וַיִּבְנוּ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים וַיֵּשְׁב֖וּ בָּהֶֽם׃
למספרם . לפי מספרם אחת לכל איש : מן המחללות . מן הנשים המחוללות אשר לקחו בחזקה : ויבנו את הערים . כי בני ישראל הרסו ושרפו אותם :
המחוללות . המרקדות או המזמרות :
{כד}
וַיִּתְהַלְּכ֨וּ מִשָּׁ֤ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא אִ֥ישׁ לְשִׁבְט֖וֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וַיֵּצְא֣וּ מִשָּׁ֔ם אִ֖ישׁ לְנַחֲלָתֽוֹ׃
בעת ההיא . אחר שמצאו נשים לבני בנימן : איש לנחלתו . ולא החזיק מי מהם בנחלת בנימן , כי שש מאות איש אשר נשארו ירשו כל נחלת בנימן :
וספר כי משם הלכו בני ישראל איש לשבטו ולמשפחתו ואיש לנחלתו , ובני בנימן ג''כ שבו לנחלתם ובנו עריהם וישבו בהם , ואולם התועלות המגיעות מאלו הספורים הם אלו . הראשון הוא להודיע מה שקרה מן הסכנה למיכה מפני נטייתו מדרכי התורה עד שכמעט סבב הפסל ההוא לאבד מיכה וביתו . השני הוא להודיע שראוי לנלחמים שיראו מראשי הענין אם יתכן להם לנצח שכנגדם ואם לא יתכן להם זה אין ראוי שיתחילו במלחמה ולזה ספר שבני דן שלחו ה' מרגלים והם ראו כי כבר תנוצח העיר ההיא בקלות ולזה התעוררו לבא למלחמה עליהם . השלישי הוא להודיע שאין ראוי לאדם לריב עם מי שתקיף ממנו כ''ש כשהיה עם זה שכנגדו מר נפש שלא יירא מאד מהמות ולזה זכר כי כשראה מיכה שחזקים בני דן ממנו עם מה שספרו להם שהם מרי נפש פנה ושב לביתו . הרביעי הוא לפרסם מה שנשקעו בו בני דן מהחטא זה הזמן הארוך אשר ספר וכאילו היה זה התנצלות מה לשמשון שהיה מהשבט ההוא אם נשקע במדה המגונה ההיא ר''ל ללכת אחר עיניו . החמישי הוא להודיע שאין ראוי לאדם לקחת פילגש להמשך לענין המשגל הלא תראה מה שקרה מהרע מהפילגש הזאת שלקח האיש הלוי שנכשלו בסבתה כמה רבבות מישראל ולזאת הסבה זכר רוע תכונת בני בנימן אשר בגבעה בענין המשגל ומה שקרה להם בעבור זה מההשחתה והכליון . הששי הוא להודיע שאין ראוי לאדם להתנהג בקנטורין בתוך ביתו ולהטיל אימה יתרה שם הלא תראה מה שנמשך מהרע מההקנטו' שהקניט האיש הלוי פילגשו שהיה זה סבה שברחה ממנו ושבה אל בית אביה ואילו ישבה בביתו לא אירע לה זה הרע ולא לישראל בעבורם . השביעי הוא להודיע ג''כ שראוי לאשה שלא תטה מאיש' ללכת מאתו אבל ראוי לה לסבול דבריו ותוכחתו ותטה אל כל אשר יחפוץ הלא תראה מה שנמשך מהרע לישראל מפני שלא סבלה הפילגש דברי הקנטורין ההם מבעלה כי זה היה סבה אל שבתה אל בית אביה ונמשך מזה מהרע מה שבא בזה הספור . השמיני הוא להודיע שאין ראוי לאדם לעכב הליכת האורחים מביתו בעבור תשוקתו לכבדם אבל ראוי כשיראה רצונם שיניחם להשלים רצונם ולזה ספר מה שקרה מהרע בעבור מה שעכב אבי הנערה את האיש הלוי כי זה היה סבה אל שלנו בגבעה וקרה מזה מהרע מה שבא בזה הספור . התשיעי הוא להודיע שאין ראוי להולכי דרכים ללכת בלילה למה שקרה בזה מהסכנה ולזה ספר שלא רצו ללכת אחר ערוב השמש ולולי כי ירושלם היתה אז ליבוסי היו לנים בירושלם מצד כי היום רד מאד . העשיוי הוא להודיע כי כשיבא הכרח להתבע לחטא המשגל האיש והאשה מתירין האשה קודם לאיש לזה ואעפ''י שתהיה אשת איש ולזה התיר זה האיש פילגשו להם קודם שיתיר עצמו להם . הי''א הוא להודיע זנות בני בנימן ואכזריותם שהם העם שהתעללו בפילגש כל הלילה לא השתדלו להאכילה ולהשקותה אבל שלחוה בשחר באופן שמתה מהחולשה עם זה שבאו עליה באכזריות באופן שהזיקוה בתשמיש עד שנמשך לה מות מזה ולזה ג''כ ספר מאכזריותם שאין איש מהם מאסף האיש הלוי הביתה עם שאין לו מחסור כל דכר ולזה לא יצטרך שיהנוהו מאשר להם לפי מה שהגיד להם ועם מ''ש להם שהוא הולך לבית ה' כי זה היה ראוי שיביאם אל שיאספוהו הביתה לכבוד השם . הי''ב הוא להודיע שראוי לאדם כשהרעו לו שלא ישמיע קולו כדי שלא יוסיף לעצמו רע על רע עד היותו במקום יוכל לבטוח בו ואז יוכל להשמיע קולו לבקשת הנקמה ולזה ספר ששתק האיש הלוי עד שבא אל ביתו ואז השתדל להנקם מבני הגבעה על הזמה שעשו . הי''ג הוא להודיע שראוי למי שירצה להניע האנשים לעשות דבר מה שיעשה זה בחכמה כדי שיגיע למבוקשו ולזה ראוי שיראה להם בעיניהם הדבר אשר יניעם לזה כשיהיה אפשר לו זה ולא יספיק לו ספור הדברים ההם להם כי יותר יאמינו האנשים במה שיראו ממה שיאמינו במה שיסופר להם ולא יראוהו בעיניהם ולזה ספר ששלח האיש הלוי נתחי הפילגש לכל שבטי ישראל ולא רצה לשלוח הספור להם לבד בכתב עם שזה משך לבם מאד לקנא לזה לרוב הזרות אשר היה בזה הענין ולזאת הסבה לא רצה לגלות להם מה זה ועל מה זה עד שהיו דבריו להם פנים בפנים על זה . הי''ד הוא להודיע שראוי לבער החטאים מן הארץ כדי שלא ילמדו הנשארים ממעשיהם כ''ש בדבר יפותו בו האנשים בקלות והוא ענין המשגל ולזה ספר התפעלות בני ישראל על זה ההתפעלות הנפלא והתעוררו לבער החטאים בזה האופן שבא בזה הספור . הט''ו הוא להודיע שראוי לאדם שלא יחזק יד אחר כשיהיו חטאים לשמרם משיגיע להם העונש הראוי להם אבל ראוי לו שלא יכיר להם אחוה אחר סורם מדרכי התורה הלא תראה מה שקרה לבני בנימן בעזרם לאחיהם החטאים שנפל עוזר וכשל עזור ויחדיו כלו . הט''ו הוא להודיע שראוי למי שישאל עצה על דבר מה שיבאר דבריו תכלית הביאור עד שיתבאר לו בשלימות איך יתנהג בדבר ההוא שישאל עליו עצה ומתי יהיה עת ראוי יצליח בו דרכו ולזה ספר מה שקרה מהרע לישראל כששאלו באלהים איך יעשו המלחמה מפני שלא חקרו
{כה}
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃
בימים ההם אין מלך . רצה לומר עם כי לא היה בימים ההם מלך בישראל וכל אחד עשה הישר בעיניו , מכל מקום לא שלחו יד בנחלת בנימן , כי בעבור אשר נשארו מעט מהרבה מאוד חמלו עליהם והניחו להנשארים את כל הנחלה :