ומלך אין בישראל . כי אם היה מלך לא היה מה שהיה , כי המלך היה מעניש את החוטאים , ולא היו , אם כן , ישראל נלחמים זה בזה כאשר יסופר . וכתב בסדר עולם ( פרק יב ) , שגם זה היה בימי כושן רשעתים , קודם שעמד עתניאל :

בירכתי . בסוף , כמו ( שמות כו כב ) ולירכתי המשכן : פילגש . אשה בלא כתובה ובלא קדושין :

וספר עוד כי בימים ההם שלא היה מלך בישראל שיוכיח החוטאים היה איש לוי גר בירכתי אפרים ולקח לו לאשה פלגש מבית לחם יהודה וזנתה עליו פלגשו ר''ל שנטתה ממנו ושבה אל בית אביה לברוח ממנו וזה היה הזנות הזה כי הנטייה איך שתהיה תקרא זנות אמר זנות יין ותירוש יקח לב והוכרחנו לפרש הענין בזה האופן שאם זנתה עליו לשכב עם זולת אישה היתה אסורה לבעלה ולא היה ראוי שישוב לבקש עוד אבל ענין זנותה ביאר במה שאמר ותלך מאתו אל בית אביה שעמדה שם זמן ארוך כמו שביאר שעמדה שם שנה וארבעה חדשים וזה ממה שהורה שאין רצונה לשוב אליו עוד והנה רבותינו ז''ל פירשו זה הזנות לענין קרוב למה שפירשנו :

ותזנה עליו פילגשו . זנתה מביתו אל החוץ . כל לשון זנות אינו אלא לשון 'יוצאת' ( תרגום אונקלוס בראשית לד לא ) : נפקת ברא , יוצאת מבעלה לאהוב את אחרים :

ותזנה עליו . סרתה מעליו , והלכה לבית אביה :

ותזנה . עניינו הסרה , כמו ( יחזקאל כג מג ) עתה וזנו תזנותיה : עליו . מעליו : ימים . שנה , כמו ( ויקרא כח כט ) ימים תהיה גאולתו : ארבעה . כמו וארבעה :

לדבר על לבה . דברים טובים המקובלים על הלב , להשיבה אליו : וצמד חמורים . אחד לו , ואחד לפילגשו בשובה לביתו : ותביאהו . פילגשו ראתה אותו בחוץ והביאה אותו לבית אביה : לקראתו . רצה לומר , בעת לכתו לקראתו :

וצמד . זוג , וכן ( איוב א ג ) צמד בקר :

וכשראה זה אישה הלך אחריה לדבר על לבה להשיבה כי ידמה שסרה ממנו על דבר הקטטות שהקניטה בביתו ולזה הוצרך לפייסה ובזה האופן הלך להשיבה , ויראהו אבי הנערה וישמח לקראתו וידמה שזה האיש הלוי היה נכבד מאד ולזה השתדל לכבדו מאד אבי הנערה והיה מראה מאד כי כבר קשה עליו פרידתו עד שכבר עכבם שם עד היום החמישי ורצה לעכבם עד היום הששי ולא יכול :

ויחזק בו . היה אוחז בו ולא עזבו ללכת מאתו : וילינו שם . בהלילה שאחר שלשת הימים :

סעד לבך . לבל יחלוש הלב , סעד אותו באכילת פת לחם :

סעד . ענין השענה , ועל שם זה יקרא האכילה סעודה , כי סועד ושוען את הלב מחולשתו , וכמו שכתוב ( תהלים קד טו ) ולחם לבב אנוש יסעד : פת . ענין פרוסה , כמו ( ויקרא ב ו ) פתות אותם פתים :

הואל נא ולין . הלילה :

הואל נא . התרצה נא ולין פה : וייטב לבך . באכילה ושתיה ובשמחת הלב :

הואל . התרצה : נא . עתה :

ויפצר . ענין התחזקות ההסתה , כמו ( בראשית יט ג ) ויפצר בם מאד :

והתמהמהו . נתעכבו עד אשר נטה השמש לבית מערבה :

והתמהמהו . ענין עכבה ואיחור , כמו ( לעיל ג כו ) עד התמהמהם : היום . השמש קרוי 'יום' , כמו ( בראשית ג ח ) לרוח היום , על שם שבעוד השמש על הארץ , הוא יום :

רפה . השמש מגבורתו ונטה לערוב : הנה חנות היום . עת שכל הולכי דרכים נוטים לחנות בבית :

רפה היום לערוב . כי קודם חצות השמש הולך ומתגבר , ואחר חצות הולך ורפה , ולזה אמר הנה השמש רפה ועומדת לשקוע : הנה חנות היום . כי שיער בעצמו שלא יבוא היום אל ביתו , ובעל כרחו יחנה ללון במקום לא לו , ולזה אמר 'הנה חנות היום' , רצה לומר , החניה אשר בהכרח תעשה היום , הלא טוב יותר לחנות וללון פה וייטב לבבך , ולא כן במקום אחר : והשכמתם . אבל כשתלכו בהשכמה , תבוא בו ביום לאהלך , ולא תלין בדרך :

רפה . מלשון רפיון : לערוב . מלשון ערב , ורוצה לומר , לשקוע :

וקם האיש הלוי ללכת עם פילגשו אע''פ שכבר רפה היום לערוב :

יבוס היא ירושלם . מחוז היה בירושלים ונקראת 'יבוס' ( יהושע טו סג ) , ודוד לכדה ( דברי הימים א יא ד ו ) :

אבה . רצה : נוכח . נגד : חבושים . ענין קשור הבהמה באזור שלה , כמו ( שם כב ג ) ויחבוש את חמורו :

והנה באו עד נכח יבוס והיא ירושלם . והיום רד מאד ר''ל שלא נשאר ממנו כי אם מעט כי השמש ירד מהאופק ולפי שהיום מתחדש מן השמש יאמר שהיום ירד מאד כשירד השמש ולא רצה האיש הלוי לסור שם כי היה שם היבוסי יושב בעת ההיא ולזה אמר לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה וזה לאות כי לא כבשו עדין בני יהודה את ירושלם ולא נכבשה ג''כ בימי יהושע ואף ע''פ שכבר הכה יהושע את מלך ירושלם לא מצאנו שכבש העיר עד שבא שכט יהודה אחריו ונלחם בירושלם ולכדו אותה כמו שנזכר בראש זה הספר והנה היה זה הענין מהפילגש קודם שנלחמו שבט יהודה בירושלם ולזה גם כן יתבאר שאחרי מות יהושע היה אלו הספורים כמו שזכרנו ואולם נכתב בזה המקום לסבה שביארנו :

עם יבוס . סמוך ליבוס : והיום רד מאד . השמש ירדה מאוד וקרבה לשקוע : ונסורה . נסור מהדרך לנכח עיר היבוסי :

לכה . ענין לשון זרוז הוא :

עד גבעה . גבעת בנימן :

אל עיר נכרי . שרק גוים גרים בה : ועברנו . לזה נעבור עד גבעה שהיא עיר ישראל :

ולנו . כמו ולננו , דגשות הנו''ן במקום נו''ן שניה :

לך ונקרבה . רצה לומר , נמהר ללכת להתקרב לאיזה מקום ונלון בגבעה או ברמה , במקום שנוכל לבוא עד לא תשקע החמה :

לך . הוא מלשון הליכה , ועם [ ש ] היא בלא ה''א וכן ( במדבר כג יג ) לך נא אתי :

ותבא . ושקעה :

ברחוב . בשוק , במקום שרבים מצויים : מאסף . ענין הכנסה , כמו ( דברים יא יד ) ואספת דגנך :

והנה ספר שלנו בגבעת בנימן והגיע מרוע תכונתם שלא היה שם איש מבני העיר מאסף אותם הביתה ללון עד שבא איש אחד מהר אפרים היה גר שם והוא הביאו לביתו . והנה הגיע מרוע תכונת בני העיר שרצו לקחת האיש הלוי למשכב והחזיק האיש בפילגשו והוציאה להם החוץ וידמה שכבר היתה יפה מאד ולזה נתפייסו בזה בראותם אותה כי כבר התיר להם האיש הזקן להוציא להם בתו הגדולה הבתולה ופילגש האיש הלוי ולא נתפייסו בזה והאנשים החוטאים האלה התעללו בה כל הלילה עד הבקר ומרוב המשגל השיגה אותה החולשה הנפלאה עד שמתה פתח הבית אשר אדניה שם בשובה אליו והנה האיש הלוי התפעל מזה הענין התפעלות רב ושתק עד בואו אל ביתו ומשם שלח נתחיה לי''ב שבטים הנשארים כי לא שלח לשבט בנימן כי מהם יצאה הרעה ולזה נתח פילגשו לי''ב נתחים :

בני ימיני . מבני בנימין :

האורח . ההולך באורח ודרך : אנה . לאיזה מקום : ומאין . ומאיזה מקום :

ואת בית ה' . לשילה אני הולך :

עד ירכתי . רצה לומר , אני הולך 'עד ירכתי' וכו' , כי משם אנכי , והלכתי עד בית לחם יהודה : ואת בית ה' . עתה הולך אני בדרך מהלכי אל בית ה' אשר בשילה לזבוח לה' , ועם כי אני הולך בדרך מצוה , עם כל זה אין איש מכניס אותי אל הבית :

ואת . כמו ואל :

וגם תבן . רצה לומר , ואם בעבור המאכל לנו ולחמורינו אינם מכניסים , הלא 'גם תבן' וכו' , ואם כן מה מידם אקח : ולאמתך . היא הפילגש : ולנער עם עבדיך . להנער אשר עם עבדיך , ואת עצמו ופילגשו קרא עבדיו בדרך המוסר , וכמו שאמר 'ולאמתך' על פילגשו ; או אמר שיש בידו להאכיל לנערו עם עבדיו , ועל עבדי האיש הזקן אמר : אין מחסור . אין שום דבר חסר ממני :

מספוא . כן נקרא דבר המיוחד למאכל בהמה , וכן ( בראשית כד לב ) ויתן תבן ומספוא : ולאמתך . מלשון אמה ושפחה : כל דבר . שום דבר :

שלום לך . רצה לומר , לא תפחד כי לא תלין ברחוב : רק כל מחסורך עלי . רצה לומר , הואיל ויש עמך לאכול ולשתות , לא אתן לך מאומה ומה שבידך אכול , ורק כל הנחסר לך היא עלי וחוזר ומפרש 'רק ברחוב אל תלן' , כי בית מלון לבד היא החסר לך . ועלי היא :

ויבל לחמורים . ויתן יבול לחמורים , 'ויבל' אפרוונד''ר בלע''ז :

ויבל לחמורים . תקן המאכל לחמורים :

ויבל . הוא מלשון בלבול וערבוב , כי הדרך לבלול תבואה במספוא , וכן ( ישעיהו ל כד ) בליל חמיץ :

ונדענו . משכב זכור :

המה מטיבים וגו' . באכילה בשתיה ובשמחת לבב :

בליעל . בלי עול שמים , רוצה לומר , רשעים : מתדפקים . ענין הכאה בנחת על הדלת , כמו ( שיר השירים ה ב ) קול דודי דופק : ונדענו . ענין משכב זכור , כמו ( בראשית יט ה ) ונדעה אותם :

אל אחי . וחוזר ומפרש 'אל תרעו נא' , רצה לומר , אל תעשו עתה הרעה ההיא : אחרי . הואיל והאיש הזה בא לביתי , חוסו על כבודי ואל תעשו הנבלה הזאת לשכב אותו :

אל . רוצה לומר , לא תעשו : נא . עתה : אחרי . ענינו כמו הואיל , וכן ( לעיל יא לו ) אחרי אשר עשה לך ה' נקמות . הנבלה . דבר מגונה וכעור :

וענו אותם . במשכב : ועשו וגו' . בשאר עניני ניאוף :

וענו . הוא כינוי למאנס על השכיבה :

לשמוע לו . לקבל דבריו : ויחזק האיש . כי לא רצתה לצאת , ואחז בה בעל כרחה להציל עצמו , בחשבו כאשר יראוה כי יפה היא , יתפייסו בה : ויוצא . הוציא אותה אל החוץ : וידעו אותה . במשכב : ויתעללו בה . בשאר עניני ניאוף : וישלחוה . שלחוה לנפשה כאשר עלה השחר , והוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם צאת השמש :

אבו . רצו : וידעו . ענין משכב : ויתעללו . ענין פועל ומעללים , כמו ( איכה א יב ) אשר עולל לי :

לפנות הבקר . לעת שהבוקר פונה לבוא : ותפול . מחמת חולשת רוב הבעילות נפלה בפתח ולא הוסיפה לקום , ושכבה עד אור הבוקר , ומתה : אדוניה . הוא הבעל , ולפי שהיתה לו לפילגש , יחשב לאדון לה :

נפלת . רצה לומר , שוכבת בשכיבה הבאה על ידי נפילה , וידיה היו מונחות על הסף :

הסף . אף האסקופה יקרא סף , כמו המזוזות הנקראים : 'ספים' ( ישעיהו ו ד ) וכן ( מלכים א יד וז ) היא באה בסף הבית :

ואין עונה . כי מתה :

ויאמר אליה . עדיין לא הרגיש בה שמתה :

ואין עונה . ואין משיב :

וינתחה לעצמיה . חתכה לפי האברים , ולא חלק אבר אחד מהם : לשנים עשר נתחים . ובכל אחד היו הרבה מהאברים : בכל גבול ישראל . לכל שבט נתוח אחד , ולבנימין לא שלח , כי ממנו יצאה הרעה הזאת :

המאכלת . הסכין , כמו ( בראשית כב י ) ויקח את המאכלת : וינתחה . ענין אבר , כמו ( ויקרא א ו ) ונתח אותה לנתחיה , ורוצה לומר , חתכה לאברים , ולתוספת ביאור אמר 'לעצמיה' , שגם המלה ההיא יורה על האבר , כמו ( יחזקאל כד ד ) מבחר עצמים מלא , ועל שם שהדרך לנתח האברים לפי העצמות , לזה נקראו האברים 'עצמים' :

כל הראה . נתח מנתוחי האשה : שימו . רצה לומר , כל אחד אמר לחבריו שימו עצמכם להתבונן על הרעה ההיא , עשו עצה ודברו מה לעשות :

הנהיתה . מלשון היה :