כי לא נפלה לו . ירושה כפי הראוי להם בארץ מכובשת , כמו שנאמר ביהושע ( יט מז ) : ויצא גבול בני דן מהם , ואף מכאן יש ללמוד שהיה מעשה זה בתחלת השופטים מיד :

אין מלך . כי אם היה מלך , היה הוא לוחם מלחמות העם עם כל עמו ולא שבט לבד : כי לא נפלה לו . להיות בה די צרכו : עד היום ההוא . עד אשר כבש לעצמו מחוץ לגבול ארץ ישראל : בתוך שבטי וגו' . מוסב למעלה , לומר לא נפלה לו די צרכו בהנחלה הנחלקת לו בתוך שבטי ישראל :

וספר שכבר היה שבט הדני מבקש נחלה לשבת בה ושלחו מרגלים לעיר ליש לרגל הארץ שנפלה בגורלם ועברו דרך בית מיכה והכירו הנער הלוי ושאלו לו התצליח דרכם וענה להם על צד הקסם באמצעות הפסל והתרפים שכבר הצליח דרכם :

ממשפחתם . אחד מכל משפחה : מקצותם . מהקצינים שבהם , וכאשר שלח משה נשיאי העדה : מצרעה ומאשתאול . מנחלת יהודה היו ( יהושע טו לג ) , ובני דן ישבו בהם כגרים : את הארץ . היא 'ליש' האמור בענין ( להלן פסוק ז ) : עד בית מיכה . סמוך לבית מיכה :

מקצותם . מלשון קצין , כמו ( במדבר יא יא ) ותאכל בקצה המחנה , ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ספרי בהעלותך פה ) בקצינים שבמחנה : לרגל . לחפש , וכן ( דברים א כד ) וירגלו אותה :

מי הביאך הלם . יש כאן תמיהות הרבה , ( בבא בתרא קי ב ) לא מזרעו של משה רבינו אתה , שנאמר בו ( שמות ג ה ) : אל תקרב הלם , ( שם ד יא ) : מי שם פה לאדם , ( שם שם ב ) : מה זה בידך :

המה עם בית מיכה . כשהמה היו סמוך לבית מיכה , הכירו את קול הנער בדברו עם מי : שם . אל הבית : מי הביאך וגו' . רצה לומר , אצל מי אתה ומה מלאכתך , ומה הניתן לך בשכרך :

הלם . לפה , כמו ( שמות ג ה ) אל תקרב הלם :

כזה וכזה . סיפר להם כל המאורע :

שאל נא באלהים . בתרפים שמדברים על ידי מכשפות :

שאל נא . כי טעו וחשבו שיש בו ממש להוריד על עצמו כחות עליונות ולהגיד עתידות :

נוכח ה' דרככם . נוכח הקדוש ברוך הוא גלוי , כי זה אין בו ממש :

ויאמר להם . אחר ששאל , אמר להם דרככם הוא מול ה' להשגיח בה ולהצליח אתכם :

נכח . נגד :

ואין מכלים דבר . אין אחד מהם צריך לחבירו שיחזירנו ריקם ויכלימנו , כמו שנאמר בסוף הענין ( פסוק י ) : אין מחסור כל דבר , כך שמעתי : יורש עצר . יורשים מועטים , שאם יהרגו את אלו , אין עוד עוררין נלחמים עם המחזיקים בנחלה : ורחוקים המה . מעזרת צידונים : ודבר אין להם עם אדם . שום ברית כרותה שיבאו לעזרתם לעת הצורך :

יושבת לבטח . רצה לומר , אינם נשמרים ממלחמה , והיא כדרך צידון היושב שוקט ובוטח ואינו נשמר ממלחמה : ואין מכלים . אין בארץ מי שיכלים אפילו בדבור , כי לא הורגלו במלחמה וקטטה : יורש עצר . יורש ארצם עצור מהם , רצה לומר , אין להם יורש ארצם ללחום לאחר זה בעבור הארץ : ורחוקים המה . ונכבש הארץ עד לא יהיה נשמע להם ( ואולי היה מדרך צידונים לעמוד בעזרת כל נרדף ) : ודבר אין להם . אין להם ברית כרותה עם מי לשיבוא בעזרתם :

לישה . הוא 'לשם' האמור ביהושע ( יט מז ) ובשתי השמות היתה נקראת : שקט . יושב במנוחה : עצר . ענין מניעה , כמו ( שמואל א כא ו ) אשה עצורה לנו :

והנה באו המרגלים לעיר ליש ומצאו העם אשר בה שוקט ובוטח לא היו יראים ממלחמה ולזה לא היו שומרים בשער העיר לשמור העיר שלא יכנסו בה אויבים , ולא היה בארץ ההיא מכלים דבר שיהיה יורש המלוכה והוא המושל שהוא מכלים בתוכחתו החוטאים , ומלת עצר הוא מענין זה יעצוו בעמי ויהיה הרצון בזה שלא היתה הממשלה הזאת באה מהאב לבנו וזה ממה שימנע המנהיג ההוא מלמסור עצמו לסכנה בעבור שמירת הגוים שהם אינם לו ולזרעו וראוי עוד שהם רחוקים מצידונים שיעזרום כשידעו דבר המלחמה ולזה הוא מבואר שטרם שתגיע הידיעה לצידונים תשלם לבני דן הורשת העיר ההיא :

מה אתם . כלומר מה אתם משיבים דבר , מה מצאתם במקום שנפל לנו גורלנו , מה העם , החזק הוא הרפה :

צרעה וגו' . אל צרעה וכו' : מה אתם . רצה לומר , מה אתם משיבים , ומעניינו תבין חסרונו :

ואתם מחשים . מתעצלים :

ואתם מחשים . רצה לומר , אתם היו מחשים לבל יודע לאיש פן יקדמנו מי משבט אחר , ואל תעצלו ללכת וכו' , כי עם כל זה פן יודע למי :

מחשים . שותקים , כמו ( קהלת ג ז ) עת לחשות :

כבואכם . כאשר תבואו , אז מיד תבואו אל עם בוטח , רצה לומר , לא תצטרכו ללכת דרך אשר תמצא אתכם בה מלחמה : רחבת ידים . מקום רחב להחזיק את כולכם כאשר יתן ה' אותה בידכם : אין שם מחסור וגו' . רצה לומר , עם שאינה מארץ ישראל , מכל מקום אין נחסר בה ממה שיש בארץ ישראל ; או רצה לומר , לא נחסר בה מכל דבר שיש בעולם :

כי . אם : כל דבר . בשום דבר :

בקרית יערים . רצה לומר , סמוך לה : למקום ההוא . מקום החניה : אחרי . לא לצד צרעה ואשתאול שבדן , כי אם מהעבר מזה ( והיא בין צרעה ואשתאול שהיו בנחלת יהודה ) :

ההולכים לרגל . אשר הלכו מקודם לרגל : הידעתם . רצה לומר , וכי ידעתם , הלא אינכם יודעים אשר נגד לכם יש כאן אפוד וכו' : דעו מה תעשו . רצה לומר , הכינו עצמכם ולקחתם :

ויענו . הוא תחלת הדבור , כמו ( דברים כו ה ) וענית ואמרת :

והנה ליש הוא לשם הנזכר בספר יהושע והעד שכבר אמר ג''כ שם שכבר קראו שם העיר דן כשם דן אביהם כמו שנאמר בזה המקום :

ויסורו שמה . המרגלים הלכו לבית מיכה : בית מיכה . אשר היה בבית מיכה :

חגורים . כשהם חגורים וכו' : אשר מבני דן . מוסב על 'שש מאות איש' :

ויעלו . כי המרגלים חזרו עם הלוי אל השש מאות איש , ובדבר הלוי עמהם עלו המרגלים מהם , ושבו ובאו לבית הלוי ולקחו את הפסל וכו' : והכהן . הלוי הזה העשוי לכהן , היה 'נצב פתח השער' וכו' :

וספר כי מידי עברם עברו בית מיכה חמשת המרגלים ולקחו הפסל והמסכה והאפוד והתרפים מבית מיכה ופתו הנער הלוי ולקחוהו עמם והיה לאב ולכהן לכל שבט דן והיו שם פתח השער שש מאות איש חגור כלי מלחמה משבט דן :

ואלה . המרגלים באו אז לבית מיכה ולקחו את פסל וכו' , ולא היה אז הכהן בביתו : ויאמר אליהם הכהן . כאשר באו אל המחנה ובידם הפסל וכו' , אמר להם , מה אתם עושים , רצה לומר , למה תקחום :

שים ידך על פיך . לסתמו לבל ישמע קולך : והיה לנו . ותהיה לנו למורה ולמלמד : הטוב . וכי טוב יותר להיות 'כהן לבית איש אחד' , או טוב יותר להיות כהן 'לשבט בישראל' , ואם כן הלא לטובה יחשב לך :

החרש . שתוק , כמו ( במדבר ל ה ) והחריש לה : לשבט ולמשפחה . המה שמות מורדפים , כי גם השבט יקרא משפחה :

וייטב לב הכהן . הוטב בלבו דבריהם , ויקח מידם את האפוד וכו' לשאת אותם בעצמו , ובא בקרבם ללכת באשר ילכו :

ואת הכבודה . משאות , כל דבר שהוא כבד בהליכתו שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם : הכבודה . פיזנטו''מא בלע''ז :

ויפנו . מן המקום ההוא והלכו לדרכם : את הטף וגו' . מה שהביאו עמהם מביתם : לפניהם . בחשבם פן ירדפו בני העיר אחריהם וילחמו הגברים עמהם , והטף וכו' ילכו לדרכם בעודם נלחמים :

הכבודה . הדבר שתנועתו כבדה ומתאחר ללכת :

הרחיקו . כשהיו רחוקים מבית מיכה : עם בית מיכה . סמוך לבית מיכה :

נזעקו . נקבצו בזעקת המקבץ , וכן ( לעיל ד י ) ויזעק ברק : וידביקו . השיגום , והיו קרובים ודבוקים להם :

ויסבו פניהם . בני דן אל הקוראים אליהם :

ויקראו . המתין עד בואם לדבר עמהם : ויסבו . בני דן הפכו פניהם מול מיכה , ואמרו , מה נחסר לך כי נאספת לרדוף :

ומה לי עוד . ומה נשאר לי עוד :

את אלהי . הפסל וכו' : ומה לי עוד . מה נשאר לי עוד בבית אשר לא לקחתם :

אנשים מרי נפש . כעסנים שיש בסיעתנו :

עמנו . בהיותך עמנו : אנשים מרי נפש . הכעסנים שיש בסיעתנו : ונפש ביתך . הבאים עמך :

יפגעו . ענין מכת מות , כמו ( שמואל ב א טו ) גש פגע בו : ואספתה . ענין כליון מן העולם , כמו ( במדבר כ כב ) יאסף אהרן :

וכראות מיכה כי חזקים הם ממנו הניחם ושב לביתו והם באו על ליש והכו יושבי' לפי חרב ואת העיר שרפו באש וידמה ששרפו העיר באש כדי שייראו יושבי שאר העיירות אשר נפלו בגורלם מהם וינצחום בקלות יותר מצד נפול פחדם עליהם :

ליש . שם העיר , ובספר יהושע ( יט מז ) קורא שמה 'לשם' , על שם שמצאו שם אבן טובה ששמה 'לשם' , והיא היתה על החשן לשבט דן , שמו כתוב על 'לשם' , וידעו שבאמת היא נחלתם :

שקט ובטח . לא היו נשמרים מן המלחמה : ואת העיר שרפו . כי לא יוכלו לה כי אם על ידי השרפה , ולולא זאת לא שרפוה , כי הלא נתיישבו בה :

ואין מציל . לא היה להם מציל : כי רחוקה . וכבשוה עד לא נשמע להם : ודבר . לא היה להם כריתת ברית עם מי : אשר לבית רחוב . הסמוך לבית רחוב : ויבנו . כי שרפוה במלחמה , כמו שכתוב למעלה ( פסוק כז ) :

אשר יולד . שלא נחשוב שראש המשפחה הבאה אל ליש היה שמו דן ועל שמו קראו שם העיר דן : לראשונה . טרם שקראוה בשם דן :

ואולם . ואבל :

ואח''כ בנו העיר וקראו שמה דן כשם דן אביהם . והנה הקימו את פסל מיכה בבית שעשו לו ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני בבית הפסל ההוא עד יום גלות הארץ והוא הנער הלוי שהביאו מבית מיכה , והנה יום גלות הארץ לא יתכן שיאמר על יום גלות בימי צדקיה שכבר עברו כמה מנהיגים שביערו ע''ג מן הארץ כמו שמואל ושאול ודוד ורבים זולתם אחריהם , ואולם אמר עד יום גלות הארץ כי יתכן שגלתה הארץ ההיא כשעשו הרע ישראל בעיני ה' עד שהקים השם לישראל מושיע ושבו לארצם ויתכן שגלתה הארץ ההיא בימי יבין מלך כנען שברחו להם שבט דן ועברו מעבר לירדן כמו שאמרו דבורה וברק ודן למה יגור אניות ואיך שהיה הוא מבואר שיום גלות הארץ היה קודם מות עלי וזה שהפסל ההוא לא נתקיים להם כי אם כל ימי היות בית האלהים בשילה ולא יתכן שיהיו להם כהני הפסל אחר שהוסר הפסל ולזה הוא מבואר שהיה כבר יום גלות הארץ ההיא קודם זה כי ידמה שאחר זה היו להם כהנים אחרים לזה הפסל אשר לא היו מזרע זה הנער הלוי וזה מחויב מהלשון שאמר עד יום גלות הארץ ההיא להורות כי אחר זה היו להם כהנים אחרים והנה אמרו רז''ל שזה הנער הלוי היה בן בנו של משה והיה חושב שראוי לאדם לעבוד ע''ג ואל יצטרך לבריות ואין הענין כן אבל ראוי לעבוד עבודה שהיא זרה לו וידמה שזה האיש היה אחר ואשר נזכר בענין דוד איש אחר כי כבר זכר כי הוא ובניו היו כהנים ר''ל שאחר מותו הוקם שם כהן אחד מבניו ואפשר שנאמר כי לא יחוייב מזה שמת יהונתן ויהיה אמרו הוא ובניו שהם היו יחד כהנים עמו לא בזה אחר זה ויהיה זה האיש הוא אשר נזכר בענין דוד שאמרו ז''ל :

בן מנשה . מפני כבודו של משה כתוב נו''ן לשנות את השם , ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה : עד יום גלות הארץ . בימי סנחריב בגלות ראשונה :

ויקימו להם . להיות לעבודה זרה ולעבדו : ויהונתן . הוא הלוי הנזכר : בן מנשה . אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בבא בתרא קט ב ) שהוא משה , ומפני כבודו נאמר 'מנשה' , ותלאו הנו''ן לדעת שאינה מן השם : עד יום גלות הארץ . הוא גלות הארון שהיה בימי עלי ( שמואל א פרק ד ) , ולזה לא אמר 'עד גלות ישראל' , כי אז לבד הארון גלה ולא ישראל , ועד הזמן ההוא עמד הפסל , אבל לאחר זמן שעמד שמואל לשופט , בער אותם מן הארץ :

וישימו להם . לאלוה ולעבדו : כל ימי וגו' בשלה . מתחלת העמדתו עמד כל ימי וכו' בשלה , אבל אחר שגלה הארון משלה בימי עלי ( שם שם ) ועמד שמואל לשופט , בערו מן הארץ :