אחר זה ספר שבא שמשון עזתה וראה שם אש' פונדקיתא ובא לביתה ללון שם :

לעזתים לאמר . לאנשי עזה נאמר : ויתחרשו . נהגו עצמן בשתיקה :

לעזתים לאמר . לאנשי עזה נאמר : ויסבו . סבבו בעיר לבקשו , כי לא ידעו לאיזה בית נכנס : בשער העיר . להרגו בבואו לצאת מן השער : ויתחרשו . שתקו , ועשו עצמם כאלו אינם יודעם ממנו , ולבל יהיה נשמר מהם , או כל הלילה חשבו מחשבות איך להמיתו : לאמר . ואמרו נמתין עד אור הבוקר בבואו לצאת דרך השער , ונהרגנו אז :

ויתחרשו . ענין שתיקה , כמו ( במדבר ל ה ) והחריש לה , או הוא מענין חתירת המחשבה , כמו ( משלי ג כט ) אל תחרוש על רעך רעה :

והנה הוגד לבני עזה שבא שמשון שם וארבו לו כל הלילה בשער ההיא ר''ל שהם סגרו השער וארבו לו כל הלילה בזה האופן להרגו בבקר לחשבם שהוא תחת ידם :

ויסעם . ויעקרם ממקומם :

ויאחז . כי מצאם נעולות : ויסעם . עקרם ממקומם עם הבריח המבריח לנעול הדלתות :

המזוזות . הם העמודים מצדי הפתח , מזה ומזה : ויסעם . מלשון נסיעה , רצה לומר , עקרם ממקומם :

והנה שכב שמשון עד חצי הלילה ואז קם ואחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות והסיעם עם הבריח ושמם על כתפיו והעלה אותם על ראש ההד אשר על פני חברון וזה ממה שיורה על עוצם גבורתו :

אחר כן ספר שאהב אשה בנחל שורק מבנות פלשתים ושמה דלילה וידמה שגיירה תחלה כמו שארז''ל :

פתי אותו וראי . רצה לומר , פתיהו שיאמר לך , ואל תאמיני בו עד שתראי בנסיון שהאמת אתו : במה . בעבור מה גדול כוחו כל כך , ובמה יותש כוחו לשנוכל לאסרו ולענות אותו ביסורים : איש . כל איש ואיש מאתנו :

פתי . ענין הסתה והרבות דברים : ואסרנוהו . מלשון מאסר : לענותו . מלשון עינוי :

ועלו אליה סרני פלשתים והשיאוה לפתות את שמשון שיודיעה במה כחו גדול ובמה יוכלו לאסור אותו לענותו והתל בה ג''פ ואחר זה הציקתהו בדבר עד שהלאת אותו עם שכבר היתה מונעת ממנו בעת שהיה יצרו תקפו כמו שארז''ל ולזה קצרה נפשו למות וכשקצרה נפשו למות אז הגיד לה את כל לבו והיה זה סבה שנפל ביד פלשתים ונקרו עיניו ואסרוהו בנחשתים והיה טוחן בבית האסורים כמנהג האסורים שהיו טוחנים שם מיני התבואה להשתעבד בהם :

ובמה תאסר . באיזה דבר תאסר לשיוכל מי לענותך לבל תוכל לנתק המאסר , ודבריה כאומר , הראה לי חיבה יתירה וגלה אלי מצפוני לבך :

יתרים . חבלים דקים . ( ט ) ולא נודע כחו . לא הוצרך להתחזק בנתקו אותם :

אשר לא חרבו . כפל הדבר לתוספת ביאור : כאחד האדם . כשאר כל אדם :

יתרים לחים . חבלים משבטים לחים , כמו ( איוב ל יא ) יתרי פתח : חרבו . יבשו , כמו ( בראשית ח יג ) חרבו המים : וחליתי . תרגם יונתן : ואחלוש :

ותאסרהו בהם . לבחון אם אמת הדבר :

והאורב יושב . שאם תראה שאמת הדבר , יקחוהו : ותאמר אליו . אחר שאסרה אותו , אמרה לו , אתה שמשון , פלשתים באו עליך , בכדי שיתחזק לנתק היתרים , ואם ינתקם , תאמר שלנסותו עשתה , ואם לא יוכל לנתקם , הרי האורב מוכן : בהריחו אש . רצה לומר , כשהוא קרוב אל האש ורק מריח את האש , והוא מלשון מליצה : ולא נודע כחו . לא היה נודע בזה תכלית גבול כחו , כי לדבר קל היה נחשב למול כחו , ובקלות נתקם :

וינתק . ענין ההעתק והקריעה לשנים , וכן ( ירמיהו ה ה ) נתקו מוסרות : פתיל . חוט כפול ושזור , כמו ( במדבר טו לח ) פתיל תכלת : הנערת . הוא פסולת הפשתן המנערים ומשליכים ממנה בעת הנפוץ , כמו ( ישעיהו א לא ) והיה החסון לנערת , ורצה לומר , חוט המנוער מהפסולת , שהוא נוח להשרף בקל : בהריחו . מלשון ריח , ועל דרך הרחבה והפלגה ידבר :

עתה הגידה . אמיתת הדבר :

התלת . ענין לעג ושחוק , כמו ( שמות ח כה ) אל יוסף פרעה התל :

בעבותים . חבלים גסים :

מחלפות . קווצות , פלוני''ש בלע''ז : עם המסכת . עץ שהגרדי מיסך בו את השתי , ושם העץ אנשובל''א . מסכת , אורטר''א בלע''ז :

עד הנה וגו' . רצה לומר , אם רצית להתל בי בדרך שחוק , הן עד הנה התלת בי ועשית את שלך , אבל עתה הגידה לי האמת ואל תוסיף התל בי : שבע מחלפות . שבעה תלתלי הראש , כי נזיר היה וגדל שער ראשו : עם המסכת . עם השתי המסודר לאריגה , ורצה לומר כאשר תעשה כזאת , אז יותש כחי ובכל דבר אשר תאסרני , לא אוכל לנתקם מעתה :

תארגי . מלשון אריגה : מחלפות . הם קווצות ותלתלי שער הראש , ועל כי יוחלפו בהתגלחם יקראו מחלפות : המסכת . הוא השתי כשהוא מסודר וערוך על יתד האריג , ובמשנה בנגעים ( יא ט ) בנפש המסכת והמסדר השתי יקרא מיסך , כמו ( משנה שבת ז ב ) והמיסך והעושה שתי בתי נירין :

ותתקע ביתד . אחר שארגה המחלפות אשר חשבה שבזה יותש כחו , בקשה לנסות הדבר , ותקעה המחלפות כשהם ארוגים עם המסכת , לתחבם בחוזק רב סביב יתד הארג לראות אם יוכל לשמטם : וייקץ משנתו . כי מה שאסרתו בתחלה ביתרים ובעבותים , עשתה כשהיה נעור , אולם לארוג תלתלי הראש לא היה מניח אם היה נעור , שהרי הנזיר אסור אפילו לסרוק ראשו פן יתלוש השער ( נזיר מב א ) , ולזה ארגה כשהוא ישן : ויסע . כשבא לשמוט שער ראשו , עקר היתד עם המסכת הכרוך בו , הנארג עם שער ראשו :

ותתקע . ענין נעיצה בחוזק רב , כמו ( לעיל ד כא ) ותתקע את היתד : ביתד . הוא יתד הארוג , והוא עץ עגול שלפני האורג יכרוך עליו בגלגולו את חוטי השתי המסודר לאחר האריגה , ובמשנה ( כלים כא א ) נקרא כובד התחתון : וייקץ משנתו . ענין ההערה מהשינה : ויסע . עקר ממקומו :

ולבך אין אתי . רצה לומר , אהבתך מן השפה ולחוץ ולא בלב שלם :

ותאלצהו . דחקתו , ואין לו דמיון :

הציקה . צערה אותו בדברים כל יום ויום : ותאלצהו . אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוטה ט ב ) , שהיתה שומטת עצמה מתחתיו בשעת התשמיש : ותקצר נפשו למות . לא היתה דעתו רחבה עליו , עד כי היה קרוב למות :

הציקה . מלשון צוקה וצרה : ותאלצהו . תרגם יונתן : ודחקתיה , ואין לו דומה במקרא :

כל לבו . כל מצפון לבו : אם גלחתי . כאשר אתגלח , יסור כחי הרב :

מורה . תער :

ותרא דלילה כי הגיד לה . ניכרין דברי אמת :

ותרא וגו' . כי ניכרין דברי אמת ( סוטה ט ב ) , על כי ראתה אותו נוהג נזירות : עלו הפעם . רצה לומר , בואו והבו שכרי : הכסף . שהבטיחו לה בשכרה :

ותקרא לאיש . לשלוחן של סרנים :

לאיש . למי שדרכו לגלח : ותגלח . על ידי מצוותה אשר צוותה לגלח : ותחל לענותו . גילוח השער יקרא התחלת העינוי , כי בזה סר כחו ומוכן הוא להיות מעונה ביד פלשתים :

ותישנהו . מלשון שינה : ותחל . מלשון התחלה :

ויאמר . חשב לומר , אצא גם עכשיו , כמו בפעמים הקודמים , ואתחזק לנעור מהשינה ולהראות גבורות , ולזה לא ברח מפניהם : כי ה' סר . בהגלח שער ראשו , סר ה' מעליו וסר כחו :

ואנער . ענין היקיצה בהתעוררות רב ובגבורה :

ויורידו אותו עזתה . מקום תחלת קלקולו : ויהי טוחן . בריחים , מלאכה כבדה . ורבותינו ( סוטה י א ) פירשו מה שפירשו :

ויהי טוחן . ברחים של יד , והיא מלאכה כבדה ובזויה :

וינקרו . נקבו , כמו ( ישעיהו נא א ) מקבת בור נקרתם : בנחשתים . בשלשלאות נחושת :

כאשר גלח . כמספר שבע המחלפות אשר גלח . ( כג ) לזבח וגו' . בחשבם שהעבודה זרה שלהם מסר את שמשון בידם : ולשמחה . גם בעבור השמחה נאספו לשמוח ברבת עם : ויאמר וגו' . בעת זבחם לעבודה זרה , ובשמחתם אמרו , נתן וכו' :

ויחל . מלשון התחלה : לצמח . הוא תחלת הגדול :

והנה סרני פלשתים חשבו לתת תודה לאלהיהם על אשר נפל בידם שמשון אויבם ומחריב ארצם והיה זה סבה שקראו לשמשון שיצחק לפניהם כדי שיראוהו כלם ויתבאר להם מה הגיע לה' מהטוב בנפלו בידם :

ויראו אתו . ראוהו מרחוק , כשהוא בבית האסורים :

ויהללו . ושבחו : מחריב . מלשון חורבן וכליון :

בין העמודים . אשר הבית נכון עליהם :

כטוב לבם . באכילה ושתיה : וישחק לנו . רצה לומר , ישמח אותנו בספור גבורותיו וכדומה : ויצחק . שמח לפניהם כדרך המשמח :

והמישני . פאלפא''ר בלע''ז , כמו ( בראשית כז יב ) : אולי ימושני :

המחזיק בידו . על כי נקרו עיניו , היה מי מחזיק בידו והוליכו הדרך אשר ילך בה : הניחה אותי . הרף ידך ממני , בכדי שאוכל למשש בידי את העמודים וכו' , בכדי שאשען עליהם :

המחזיק . האוחז : והמישני . מלשון משוש ונגיעה בדבר מה , כמו ( תהלים קטו ז ) ידיהם ולא ימישון : נכון . נשען על מכונו :

והנה סבב שמשון עם הנער המחזיק אותו שיביאהו למשש העמודים אשר הבית נכון עליהם למששם כדי שישען אליהם :

זכרני נא . זכור עשרים שנה ששפטתי את ישראל , ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל זה ממקום למקום : נקם אחת משתי עיני . ושכר עין השנית הנח לי לעולם הבא , וכאן פרע לי שכר אחת מהן :

האלהים . רצה לומר , חזקני נא אתה אלהים : נקם אחת . עוד פעם אחת אנקום מפלשתים על מה שנקרו שתי עיני . ורבותינו זכרונם לברכה אמרו ( במדבר רבה ט ) שאמר , מה שנקרו עין אחת אנקום , והשנית תהיה שמורה לעולם הבא :

וקרא שמשון לשם ית' שיחזקהו בפעם הזאת להנקם מאויביו שנקרו עיניו ושמע השם לקולו ובחר שמשון למות עם פלשתים כדי שינקם מהם :

וילפת . ויאחז , אינברצ''א בלע''ז , כמו ( רות ג ח ) : ויחרד האיש וילפת , נאחז בזרועות האשה :

וילפת . אחז העמודים וסמך ידו עליהם : אחד . עמוד אחד אחז בימינו וכו' :

וילפת . ענין אחוזה , כמו ( רות ג ח ) ויחרד האיש וילפת : התוך . האמצעית , כמו ( במדבר לה ה ) והעיר בתוך :

והנה הטה שמשון שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם וכבר נסמך עליהם א' בימינו ואחד בשמאלו והטה אותם בכח בדרך שנפל הבית על הסרנים ועל כל העם עד שכבר המית במותו רבים מאשר המית בחייו :

תמות וגו' . אהיה נהרג עמהם , רצה לומר , כל כך אני חפץ במיתתם , עד שאהרג עצמי עמהם : ויט . הטה העמודים בידיו : רבים . מרובים במספר :

והנה זכר אחר זה פעם שנית שהוא שפט את ישראל עשרים שנה להורות כי הזמן שישב בארץ פלשתים נכלל באלו הכ' שנה . והתועלות המגיעות מזה הספור הן אלו . הראשון לפרסם מה שנפלו בו ישראל מהרע תכף שהרשיעו לעבוד את אלהי הגוים אשר הפילם השם ביד ישראל עד שבשנה ההיא רעצו ורצצו פלשתים ובני עמון את ישראל והתמיד השעבוד הזה החזק שמנה עשר' שנה עד ששבו אל ה' בכל לבם כי בזה תתקיים אמונת ההשגחה והגמול והעונש אשר היא גדולה שבפנות התוריות ולזאת הסבה גם כן זכר כאשר שבו אל ה' בכל לבם נעזרו מאת השם יתברך להכניע אויבידזם . השני הוא להודיע שאין ראוי לרדוף החלושים כי אין בשער עזרתם הלא תראה מה שקרה לזקני גלעד שרדפו יפתח בעבור אחיו שהיו קרוביהם וגרשוהו מהסתפח בנחלתו לסוף הענין נצטרכו אליו שיהי' מושל עליהם . השלישי הוא להודיע שראוי לאדם שיעשה דבר מה לתקות גמול שיעשה דבריו בחכמה באופן שיגיע לו הגמול אחר עשיתו המעשה ולזה רצה יפתח שישימו זקני גלעד ה' עד ביניהם על תנאיהם כדי שיתבר' לו שלא יהתלו בו אחר נצחו זו המלחמה אשר בעבורה אמרו לו זקני גלעד שיהיה להם לקצין והיא מלחמת בני עמון והיה זה מצפה שהיה מקום שהיו מתקבצים בו ישראל תמיד כי נגלו בו דברים נפלאים כאילו ויצף ה' שם . הרביעי הוא להודיע שאין ראוי להלחם עם האנשים אם לא היתה שם סבה ראויה תביא על זה ועל זה ספר ששלח יפתח מה ששלח לבני עמון והיה משיב לו מלך בני עמון תחלה כי בסבת החמס שעשו לו ישראל בארץ ההיא שהחזיקו בה הוא רוצה להלחם עמם ובסוף הענין נתבאר שלא היתה שם סבה ראויה תניעהו לזה ואמר יפתח שישפוט הש''י בינותיהם כי עול היה עושה לו מלך בני עמון ונמשך מזה שכבר נצחהו יפתח והכה בבני עמון מכה רבה מאד . החמישי הוא להודיע שראוי לאדם שיעשה עניניו בחכמה ובהתישבות כדי שלא תשיגהו על זה החרטה הלא תראה כי יפתח מהר לנדור נדר לה' בזולת התישבות והשיגתהו החרטה כי היה ראוי שיתישב תחלה אם היה שתצא בתו מדלתי ביתו לקראתו שיקדש לה' דבר אחר זולתה ולא ימנע ממנה פרי בטן . הששי הוא להודיע שראוי למי שיבקש טוב מה מהש''י שידור לו נדר מה כדי לפרסם בלב האנשים כי כל הטובות מאתו ולזה זכר כי יפתח נדר לה' אם יתן בני עמון בידו . השביעי הוא להודיע שמי שנדר לה' יחוייב לו שיקיימהו ואע''פ שיכבד לו מאד הלא תראה כי יפתח בעבור שפצה פיו לה' הוכרח לקיים את נדרו אע''פ שהיה הדבר לו בתכלית הקושי , והנה יש לשואל שישאל איך לא נשאל יפתח על נדרו כי כבר היה פינחס קיים והוא היה יודע פי' התורה בשלמות ואפשר שנאמר שלא היה יודע יפתח שיש לנדרים היתר גם לא ידעו זה אז אחד מאנשי גבולו כי כבר נשקעו כלם בנמוסי הגוים ההם ועזבו את התורה ימים רבים והנה החכם אין לו להתיר את הנדרי' אלא כשישאל הנודר היתר לנדרו להיותו מתחרט בנדר , ואפשר שנאמר כי בקיום זה הנדר פרסום הנס שעשה לו הש''י היה בלתי ראוי שיתחרט יפתח על זה הנדר לפי מה שחשב . השמיני הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיקנא לחברו בראותו שהגיע ממנו פועל טוב כשלא קרא לו בעשיית הטוב ההוא כדי שיהיה נקרא על שמו גם כן זה הפועל הטוב הלא תראה כי בני אפרים היו מקנאים על יפתח כשלא קרא להם ללכת עמו וקרה להם מפני זה מהרע מה שקרה . התשיעי הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה בלתי מכיר הטובה שקבל מאחר ויגמול רע תחת טוב הלא תראה כי בני אפרים שהיה להם להכיר הטוב שבא להם ע''י יפתח ולגמול להם חסד על זה כשחשבו לגמול להם רע תחת טוב שעשה להם נמשך להם מהרע הנפלא מה שסופר בזה הספור עד שנפל מבני אפרים מ''ב אלף . העשירי הוא להודיע שאין ראוי לבעלי היכולת לגנות החלושים הלא תראה כי בני אפרים היו קורין גלעד פליטי אפרים על צד הבוז והאבן שמאסו היתה לראש פנה וקעקעה את בנינם החזק . הי''א הוא להודיע שראוי שתלך האשה אחר בעלה ולא ימנענה מזה גדלות בית אביה לזה זכר מאבצן עם היותו גדול שכבר שלח שלשים בנות החוצה . הי''ב הוא להודיע עוצם ההשגחה האלהית בענין שמשון בעבור ישראל וזה כי מפני שנגלה לשם ית' שסופו ללקות בדבר הנשים התחכם למנעו מזה כפי היכולת ולזה היה נזיר אלהים מן הבטן ונמנעה ממנו התגלחת להוסיף לו כח באופן שתשלם לו ההצלה מצד הגבורה אם לא יוכל לכבוש יצרו מבנות הפלשתים והוזהרה אמו שתנהג מקצת דיני הנזירות בעודה הרה ממנו לזאת הסבה בעינה ומן הנראה שזאת ההשגחה היתה עוד מצד תפלת הנביא יעקב שאמר לישועתך קויתי ה' וזה שכשראה הרע הראוי לבא לשמשון לסוף הענין מפאת הנשים , אמר שהוא מקוה מהשם יתברך יושיעהו מזה על דרך ההשגחה . הי''ג הוא להודיע שראוי לחקור בדברים המיישרים לתכלית מה שאפשר כדי שיגיע מהם התכלית הדרוש ולזה ספר שלא סמך מנוח על דברי אשתו אבל בקש מאת השם ית' שישוב לו איש האלהים אשר שלח כדי שתשלם לו הידיעה מה יהיה משפט הנער ומעשהו ומי הוא זה האיש אם הוא ראוי לסמוך עליו . הי''ד הזא להודיע ולפרסם ענין המופתים אשר יעשה הש''י ע''י נביאו כי באמונתם יתקיימו הפנות התוריות ולזה זכר זה המופת שנעשה בפני מנוח ואשתו בעליות המלאך בלהב המזבח ומופת שמשון המס אסוריו מעל ידיו ובקע המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים להציל שמשון מהצמא החזק שהיה לו . הט''ו הוא להודיע שכבר תקשה מאד השגת המלאך ולזה חשב מנוח שימות כשהשיגו מלאך השם וכן זכר זה גדעון והיה זה כן כי כשהשיג השכל אשר לנו המציאות הרוחני ידמה שיחוייב שידבק בו וישאר הגוף מת אם לא ילוה לו עזר אלהי . הי''ו הוא לפרסם קיום יעודי השם ולזה התחיל לספר הגבורה שעשה שמשון מדבר כפיר האריה ולקחו האשה שלקח בתמנתה שהיתה סבה להפיל חללים רבים מפלשתים ולזאת הסבה אמר כי מה' הוא כדי שיפיל חללים רבים מפלשתים כמו שיעד שהוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים לא שהיה מאת הש''י שיתגאל בבנות פלשתים הערלים ולזה ספר גם כן שאר מה שהרע שמשון לפלשתים בחייו ובמותו ודבר גבורתו עד שלולי שגלה סודו לדלילה לא היה נופל ביד פלשתים עם היותו בארצם יחיד מרוב גבורתו כאילו התחכם הש''י שאם היה שיהיה נפתה לבו לנשים שתהיה לו גבורה נפלאת יהיה נשמר בה מהפלשתים . הי''ו הוא להודיע שאין ראוי לגלות סודו גם לשוכבת חיקו הלא תראה כי תכף שגלה שמשון סודו לאשתו גלתה אותו לאנשי העיר וכן הענין במה שגלה סודו לדלילה שהיה סבה להפילו ביד פלשתים שנמשך מזה מהרע מה שנזכר כבר בזה הספור . הי''ח הוא לבאר שאין ראוי להתדבק בבנות הפלשתים גם אחר התגיירם כי נקל להם לחזור לסורם הלא תראה מה שקרה לשמשון מפני דבקו באלו הנשים עם שהוא מבואר שאם לא היה דבק בהם והיה נלחם בפלשתים עם ישראל היה מכניעם ומשפילם מצד חוזק גבורתו והצלחתו עליהם באמצעות העזר האלהי שהיה בהכרח נוסף עליו אם היה נשמר מאלו הנשים והיה מנהיג ישראל כמנהג השופטים השלמים . הי''ט הוא להודיע שראוי למנהיג שישמור עמו ולא יספיק לו שמירת עצמו והלא תראה כי שמשון עם מה שנתפרסם לו מגבורתו שלא יוכלו רבים להזיק לו אם יהיה בידו כלי מלחמה כי גם בלא כלי מלחמה היה מנצח רבים כמו שבא בזה הספור הנה לא רצה להזיק בבני יהודה בבואם לאסרו לתתו ביד פלשתים וסבל שיאסרוהו בראותו שאם לא יסבול זה יריבו בני יהודה על זה עמו בחזקה למלט נפשם מיד פלשתים ויתחדש בזה מריבה בינו ובין בני יהודה ואולי יפול מהם רב ולזאת הסבה שאל מהם כשהסכי' לסבול שיאסרוהו שלא יפגעו בו הם כי אולי אם יראה כוונתם לבא לפגוע בו לא יוכל לסבול שלא יקים כנגדם ויפיל מהם רב והנה ג''כ סבל שמשון שיאסרוהו בני יהודה לאהבתו אותם כדי שיעשה להם התנצלות עם פלשתים במה שהיה משחית בהם כי הם הראו עצמם עוזרים לפלשתים לאסרו בידם ולזה נודע להם כי לא מלבם היה עושה שמשון הרע להם . הכ' הוא להודיע עוצם השגחת הש''י עד שסבב שאיש אחד אסור וזולת כלי מלחמה נצח והמית רבים כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט . הכ''א הוא להודיע שיש גמול ומשפט על כל המעשה מדה כנגד מדה ולזה זכר כי לקה שמשון בעיניו כי לכתו אחר עיניו הכשילהו בזה . הכ''ב הוא להודיע מה שעשה השם לקנאת כבודו במה שהיו הפלשתים מיחסים לאלהיהם נפילת שמשון בידם אשר סבת היתה התפתותו פתוי הנשים וזה שכבר השיב לשמשון כחו שגבר להנקם מהם ונפשו לא חיה כי הוא היה ראוי לכך מצד התפתותו בדברים הפחותים האלה ולזה שאל שתמות נפשו עם פלשתים לפי שלא היה ראוי לו אז לעשות לו נס יותר גדול מזה והם היו ראוים ג''כ לזה מפני שהיו מיחסים זאת ההצלחה לאלהיהם :