וימעלו וכו' . על שלא שמרו זה את זה מעלה עליהם הכתוב כאלו כולם מעלו :

וספר שכבר מעלו בני ישראל מעל בחרם וביאר שזה המעל היה שכבר לקח עכן מן החרם מזה החטא חרון אף על בני ישראל עם שמתו מהם שלשים וששה איש לפני יושבי העיר וכבר יספק מספק ויאמר איך יתכן בזה בחק המשפט האלהי לענוש על חטא עכן בני ישרא' וכבר צותה התורה שלא ימותו האנשים כי אם איש על חטאו ימות וזה הספק בעינו יפול במה שזכרה התורה פוקד עון אבות על בנים ועוד שכבר זכדו ירמיה ויחזקאל שכבר יגיע עת שלא יאמר עוד אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה וזה סותר למה שזכרה התורה מזה בחק השם יתברך ולא יתכן שנאמר שעד העת ההיא יהיה נוהג השם יתברך לענוש הבנים על חטא אבותם ואחר כך ישנה מנהגו כי זה מבואר בביטול ובהיות הענין כן יהיה העיון בזה מי יתן ואדע ונאמר שכבר יותר זה הספק בשנאמר שהשם בלתי פוקד עון אבות על בנים בעצם כי זה יהיה עול אבל אפשר מזולת עול שימשך במקרה עונש מה לבנים בחט' האבות כי כמו זה לא יהיה בו עול כלל והמשל אם חטא אדם למלכות וענשהו בדין לאבוד ממונו הנה יגיע מזה עונש לבניו שיהיו עניים ולא יירשו דבר מנכסי אביהם שיהיו עתידין לירשם ובכמו זה אמר הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו וזה שלולי חטא היינו שרויים על אדמתינו אחרי הנקותינו מחטא ימשך ממנו שנגלה מעל אדמתינו אלו היינו שם ובזה האופן יקרא שהשם יתברך פוקד עון אבות על בנים לא בעצמות וכבר יקרא באופן אח' שישיב עונש מה לבנים על חטא אבותם וזה אמנם יהיה כשחטאו האבות והיו הבנים אוחזין מעשה אבותיהם בידיה' וזה שאם היו הם המתחילים בזאת התכונה הפחותה היה מספיק במוסרם עונש יותר קטן ממה שיצטרך במוסרם כשהיו אבותיהם בזאת התכונה הפחותה כי אז שבה אליהן קנין חזק ולא יוסרו אלא בשישיגם עונש גדול על זה ולזה יקרא ענשם יותר גדול מפני חטא האבות ולזאת הסב' תמצא גם כן שיעדה התורה כאשר יעברו ישראל על המצות ייסרם השם יתברך שבע על חטאתיהם וצותה עם זה לשופטים שלא יכו הרשע כי אם כדי רשעתו במספר אלא בענין בן סורר ומורה שישפטו אותו למיתה בעבור כי שער' באחריתו יהיה נבל ויהיה סבת זה כי הש''י לא יביא אלו הייסורין על צד העונש שאם היה הענין כן היה זה העונש עול בחק הש''י ר''ל שיעניש החוטא יותר מן הראוי לפי מריו אבל יביא אותם על צד התוכחה והשגחה ואין זה עול אבל הוא חנינה והטבע המשל שאם רצה אדם לפרש בים עם שיירה מה והיה סוף השיירה ההיא לטבוע בים הנה אם יביא עליו הש''י ייסורים ימנעוהו מלכת בשיירה ההיא לא יהיה זה עונש אבל הטבה וחנינה וכן אם נסתבך אדם בעבירות סבוך מה והיה מפני זה מוכן להמשך אחריהן אם ישלח לו הש''י ייסורין יוסר בהם בהמשך אחר הרע שנשקע בו הנה הוא מבואר כי יהיה לו הטבה וחנינה ובכאן הותר זה הספק שיקרה במה שאמרה התורה שבע על חטאתיכם ומה שאמר השם יתברך פוקד עון אבות על בנים , ואמנם מה שנשאר מן הספק הוא מה שנזכר מענין עכן שחטא ונענשו על חטאו רבים זולתו והוא שחטא לא השיגהו עונש מהשם יתברך בענין ההוא וכבר באו בתורה ספורים דומים לזה ונאמר בהיתר זה הספק שהחיל והקבוץ המתאחד יתכן שיקרה בו זה בזולת עול וזה שכאשר היה החיל בכללו באופן שיהיה מושגח מהשם יתברך השגחה שלימה לא יתכן שתאונה אליו רעה וכאשר חטא אחד מבני החיל תשוב כחיל באופן שתסור ההשגחה האלהית ממנו מצד שהוא כלו מתאחד ולזה יהיה משולח ונעזב למקרים ולזאת הסבה קרה שמתו אלו השלשים וששה איש עם היותם בלתי חוטאים בזה ולא מת עכן כי לא יקרה רע מצד העדר ההשגחה האלהית תכף למי הוא ראוי שיבואהו רע ולפי שעכן לא שם עצמו במקום הסכנה לא מת מפני העדר ההשגחה ממנו ואותם האנשים ששמו עצמם במקום סכנה מתו מהם הראויים מות לפי מערכתם אולם שינזק קבוץ המתאחד בחטא האיש האחד הוא מבואר וזה כי הקבוץ ההוא הוא כמו איש אחד והאיש ממנו הוא כמו אבר מאיברי איש ההוא וכמו שכשיחלה אבר מה מאברי האדם יזוק בו האדם ההוא בכללו כן כשיחטא איש אחד מהקבוץ ההוא ינזק בו כלל הקבוץ ובכאן הותרו כל הספקות ולזה תמצא שכאשר צוה השם יתב' ליהושע שיביא העונש הראוי על חטא לא הסכים שיענש על יד יהושע זולת החוטא וכבר יחזק מה שאמרנו שלא השיגם על זה מהעונש כי אם סור ההשגחה האלהית מה שאמר ולא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם ויחס החטא לכל ישראל באמרו חטא ישראל מפני שזה הקבוץ היה מתאחד והנה צוה השם יתברך שיחקרו מי היה החוטא בגורל ויחס משפט הגורל לשם יתברך כאמרו בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו וידמה שהית' הטלת זה הגורל לפני ה' כמו הענין בהטלת הגורל על חלוקת הארץ כמו שנזכר בזה הספר , והנה הסכמנו שיהיה זה הענין על פי הגורל לפי שהוא דעת רז''ל ויראה שהוא האמת בעצמו שאם היה זה על פי נביא או שהיו נשאלים באורים ותומים לא היו צריכין לזה אבל יתבאר להם האיש בעצמו שעשה זה , והנה יפול ספק מה בענין הגורל איך יתכן שנאמר בו כי מה' כל משפטו והנה ענין משפטו הוא בקרי אלא שהיתר זה הספק לא יקשה עם מה שהשרשנו וביארנו בספר מ''י כי בענינים אשר בקרי סדור והגבלה ואולם בזה המקום לא יהיה זה הספק רושם כי כבר היתה הטלתו ע''י נביא לפני ה' כמו שזכרנו ועם כל זה הנה ראוי שנשתד' בהיתרו מצד שאר הגורלות :

עם בית און . אצל בית און : מקדם לבית אל . ממזרח לבית אל :

עם בית און . סמוך לבית און , כמו ( בראשית כה יא ) עם באר לחי ראי :

אל יעל . רצה לומר , אין צורך בכולם :

תיגע . מלשון יגיעה :

לפני . מלפני :

עד השברים . עד דתברונון :

השברים . שם המקום נקרא על שם המאורע , על כי נשברו שם : במורד . במקום הירידה מההר :

ולו הואלנו . הלואי נמלכנו לשבת בעבר הירדן מזרחה , בארץ סיחון ועוג שנכבשה כבר :

ולו הואלנו . הלואי והיינו רוצים מאז לשבת בעבר הירדן המזרחי ולא לעבור את הירדן , ולא היתה באה עלינו הצרה הזאת :

אהה . ענין לשון צעקה ויללה , כמו ( מלכים ב ו ה ) אהה אדוני : ולו . הלואי , וכן ( במדבר יד ב ) לו מתנו : הואלנו . ענין רצון , כמו ( שופטים יט ו ) הואל נא ולין :

מה אומר . אחר שהרגיש בעצמו שהרבה אמרים מול מעשה ה' , חזר ואמר : מה אומר אם לא כדבר הזה , הואיל וישראל הפך עורף בנוסם , ואצעק מכאב לב :

בי . ענין לשון בקשה , כמו ( בראשית מד יח ) בי אדוני :

ומה תעשה לשמך . המשותף בשמנו , זהו מדרשו . ופשוטו , ומה תעשה לשם גבורתך שיצא כבר , ועתה יאמרו תשש כחו :

וישמעו . אשר האויב ירדפם : ומה תעשה לשמך . לבל יחולל , באמרם מבלי יכולת ה' נאבדו :

קום לך . קם לך כתיב , עמד לך מה שהתפללת לפני והזכרת . דבר אחר : עמדת לך במחנה ולא יצאת עמהם , ואני אמרתי ( במדבר כז יז ) : אשר יוציאם ואשר יביאם , כי אתה תביא את בני ישראל , ואנכי אהיה עמך , ( שם ג כח ) : כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם , אם תלך אתה לפניהם יצליחו , ואם לאו לא יצליחו . דבר אחר : קום לך , בשבילך זאת להם , לא אמרתי לך להקדיש שלל העיר :

למה זה וכו' . רצה לומר , אין צורך בתפלה כי אם לבער עובר החרם :

חטא ישראל . אף שאיש אחד חטא , מכל מקום , על שלא שמרו זה את זה , מעלה עליהם הכתוב כאלו כולם חטאו : וגם עברו את בריתי . בא להגדיל מעשה הנבלה ההיא , לומר : הלא אף אם יחטא איש לאיש לא ינקה , והמה אף כי לא חששו ועברו בריתי שעברו על החרם שהיא כשבועה : וגם לקחו . רצה לומר , אף העובר אחת משאר מצות ה' ענש יענש , והמה גם לקחו מחרמי גבוה , חלק ה' : וגם גנבו . אלו לקחו לעין כל , היו על כל פנים משוים כבוד המקום לכבוד בשר ודם , אבל המה גנבו להשמר מבני אדם , ומה' לא יראו : וגם כחשו . הן לא יבוזו לגנב אם ישוב וניחם ומודה בה ומחזירה , אבל המה גם כחשו : וגם שמו בכליהם . רצה לומר , ( משלי ו ל ) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב , אבל המה גם שמו בכליהם להיות שמור לאוצר , לא להוציא לשבור רעבון נפש , ואם כן מעשה הנבלה ההיא כפולה ומוכפלת :

בריתי . ענינו בכל מקום דבר המתקיים , וגם שבועה היא דבר המתקיים , וחרם כשבועה : שמו . נתנו :

כי היו לחרם . רצה לומר , היו מסייעים לעובר החרם במה שהעלימו עין , ולא שמרו זה את זה : החרם . העובר החרם :

התקדשו . לחלוף לפני הארון , לדעת בשלמי הרעה הזאת :

קדש . הזמן , כמו ( יואל ד ט ) קדשו מלחמה :

לבתים . יש במשפחה אחת הרבה בתי אבות : לגברים . לראשי גולגולת , כל אנשי הבית יבאו לגורל :

ונקרבתם . מול הארון : לשבטיכם . כל שבט לבד : ילכדנו ה' . להיות נלכד לפני הארון לבל יוכל לזוז ממקומו לפי שעה : יקרב למשפחות . אחר יזיזו ממקומם יקרבו שוב למשפחות : לבתים . כי המשפחה תחולק עוד לבתי אבות : לגברים . לאנשים יחידים :

( תוספת ) ישרף באש . האהל והמטלטלין : אתו ואת כל אשר לו . כדין המפורש למטה ( להלן פסוק כה ) אותו והבהמה בסקילה , והזקף שהוא על 'באש' מוכיח , שהוא נפרד מ'אותו' , שכן מצינו מקראות שהטעם מחלקן , כמו ( דברים יא ל ) : אחרי דרך מבוא השמש , ש'אחרי' מופלג מ'דרך' על ידי הטעם , וכן פתרונו , הנלכד בחרם , ישרף באש הראוי לישרף , כמו שמפרש למטה : אותו ואת כל אשר לו . כדין האמור למטה , וזה מקרא קצר , ודומה לו ( שמואל ב ה ח ) : כל מכה יבוסי ויגע בצנור , לא פירש מה יהיה לו , ובדברי הימים ( א יא ו ) פירש : יהיה לראש , אף כאן לא פירש מה יהיה באותו וכל אשר לו , ולמטה פירש :

הנלכד בחרם . הנלכד לפני הארון , בעבור שמעל בחרם :

נבלה . דבר מגונה כמו ( ישעיהו לב ו ) נבלה ידבר :

והנה היתה מצות השם ית' שהנלכד בחרם ישרף באש כי הוא ברור אצל השם יתברך שלא יפול הגורל כי אם על החוטא ועם כל זה מצינו שהתחכם יהושע אל שיודה עכן זה קודם שפטו אותו בזה המשפט ואי אפשר שנאמר שכבר עשה זה יהושע כדי שיוכל לשפטו בדין ומפני שלא היו שם עדים רצה שתהיה שם הודאת פיו וזה לשתי סבות הא' שמה שהגיע ידיעתו בזה האופן מהשם ית' הוא ממה שלא אפשר שיפול בענינו ספק ולא מחלוקת והשנית כי אין להודאת פיו מבא בזה המשפט כלל כמו שהושרש בפ' משפטים ולזה ידמה שכבר היה זה הענין באופן שזכרוהו רבותינו ז''ל רוצה לומר שככר היה עכן ומשפחתו מוציאין לעז על הגורל כשהיו אומרים שאם יפילו הגורל על שני אנשים צדיקים הנה יפול בלי ספק על אחד מהם עם היותו בלתי חוטא בזה ולסלק זה התרעומ' והמחלוקת שהיה אפשר שיתחדש מזה התחכם יהושע להשתדל שיספר עכן זה וכאשר הודה זה הענין ספר שכבר שלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה ויורה מה שזכר שכבר שלחם שם במרוצה כי יהושע היה ירא שימהרו אנשי משפחתו להוציא משם זה לכסות קלון עכן :

ויקרב את ישראל . לפני החשן , מקום שהשבטים כתובים , ומסר לו הקדוש ברוך הוא סימן שהשבט שחטא , אבנו כהה , וכהתה אבנו של יהודה :

ויקרב את משפחת יהודה . לגורל אחד קרב ראשי המשפחות , אדם אחד מכל המשפחה והטילו גורל על מי יפול , ואחר כך על כל בתי אבות של אותה משפחה , ובא אדם אחד מכל בית אב לגורל , ואחר כן באו כל אנשי אותה הבית :

משפחת יהודה . גם השבט נקרא משפחה : לגברים . איש איש ראש לבית אב : וילכד זבדי . הוא היה הראש לבית האב :

לגברים . לאנשים יחידים :

שים נא כבוד . התחיל להוציא לעז על הגורל , אמר לו : בגורל אתה בא עלי , אתה ואלעזר הכהן גדולי הדור אתם , הטל הגורל על שניכם , ויפול על האחד . אמר לו : שים נא כבוד , בבקשה ממך , אל תוציא לעז על הגורלות שבו עתידה הארץ ליחלק :

כבוד לה' . כי כאשר יראו שבדין נלכדת , יהיה כבוד לה' : ותן לו תודה . חן הודאה שאמת הדבר שמעלת בחרם : מה עשית . רצה לומר , מה הם הדברים אשר לקחת מן החרם :

תודה . הודאה : תכחד . ענינו העלמה , כמו ( איוב טו יח ) ולא כחדו :

ויען עכן . ראה בני יהודה נאספים למלחמה , אמר מוטב שאמות אני לבדי ואל יהרגו כמה אלפים מישראל : וכזאת וכזאת עשיתי . גם בחרמים אחרים בימי משה , שנאמר ( במדבר כא ב ) : והחרמתי את עריהם :

וכזאת עשיתי . אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין מב ב ) : שאמר עשיתי עוד , וכדומה לזה במלחמת הכנעני ובמלחמת מדין , כי גם במלחמת הכנעני נאמר ( במדבר כא ב ) והחרמתי את עריהם , ובמדין גם כן נתנו הזהב קדש לה' :

אמנה . באמת :

וארא בשלל . התבוננתי במה שכתוב בתורה ( דברים כ יד ) : ואכלת [ את שלל ] וגו' : אדרת שנער . תרגומו : איצטלא ( דמילתא ) בבלי , שכל מלך שלא קנה לו פלטרין בארץ ישראל לא נתקררה דעתו במלכותו , שנאמר ( ירמיהו ג יט ) : ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים , והיה למלך בבל פלטרין ביריחו , וכשהיה בא לכאן לובש אותם :

והנם . האדרת ולשון הזהב : תחתיה . תחת האדרת :

אדרת . טלית חשובה , והוא מלשון אדיר : שנער . עשוי בשנער , והוא בבל : ולשון . רצה לומר , ארוכה ומשוכה כלשון :

וירצו האהלה . שלא יקדימו שבט יהודה ויטלוה משם להכחיש את הגורל :

וירוצו . לבל יקחום קרובי עכן לכסות על קלונם :

ויצקם . ואתיכונון , ורבותינו אמרו ( סנהדרין מד א ) : בא וחבטן לפני המקום , אמר לפניו רבונו של עולם על אלו יפלו רובן של סנהדרין :

ויצקם . רצה לומר , פזרם לפני הארון למען יראו הכל שאמת הדבר :

ויציקם . מלשון יציקה ושפיכה :

ויצקום לפני ה' . פירשו בו ויעמידום מענין מצוקי ארץ ואפשר עוד שיהיה מענין יציקה והרצון בזה שלשון הזהב היה טמון תוך האדרת והכסף היה תחתיה והיו בו מאתים שקלי' וכשהביאו זה אל יהושע וישראל הנה פשט אותם שם כדי שיראה לעין שהיו שם אלה הדברי' שהודה עכן :

ואת בניו וגו' וכל ישראל . לראות ברדויו ויוסרו מלעשות כמוהו : ואת שורו ואת חמורו . לאבדם , כמה שנאמר ( לעיל פסוק טו ) : והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו וכל אשר לו :

עמו . הלכו עם יהושע : ויעלו . עם כי הלכו לעמק , אמר 'ויעלו' , כי טרם בואם להעמק , עלו דרך הר אל העמק הנקרא 'עמק עכור' על שם המאורע :

ויקח את עכן . הנה יספק מספק למה נענשו בניו ובנותיו והם לא חטאו בזה וידמה אם בשנאמר שכבר היו קטנים והיו בזה במכסת קנינו שצוה השם שיאבדו או שנאמר שלא הובאו שם בניו ובנותיו להמיתם אבל לראות המשפט כדי שיוסרו שכמו זה הפועל המגונה לא יעשו וממה שיורה על זה שכבר אמר אחר זה :

וירגמו אותו אבן . שחלל את השבת . וישרפו אותם . האהל והמטלטלין : ויסקלו אותם . השור והבהמה :

מה עכרתנו . רצה לומר , מה מאוד עכרתנו , ולזה יעכרך ה' : וישרפו אותם . האדרת והלשון והאהל וכו' : ויסקלו אותם . בניו ובנותיו ושורו וכו' ( ויתכן לפי שבניו ובנותיו ידעו מזה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין מד א ) ולא גלו הדבר , לכן נסקלו גם הם , אולם רבותינו זכרונם לברכה לא אמרו כן ) ( כו ) עליו . על קברו : עד היום הזה . רצה לומר , עד עולם עומד הוא בגדלו : על כן וכו' עד היום הזה . רצה לומר , עדיין שמו עליו :

וירגמו . ענין השלכת אבנים :

וירגמו אותו בני ישראל אבן . ויקימו עליו גל אבנים גדול להורות שלא מת שם אדם זולתו ומ''ש וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים שב אל הבעלי חיים שהם שורו וחמורו וצאנו וספר ששרפום באש אחר שסקלו אותם באבנים ולא כלל יחד סקילת הבעלי חיים עם סקילת עכן שהוא מבואר שלא יוכללו יחד בזה הענין האדם והבעלי חיים :

גל . תל גבוה :