אל תירא . לפי שכבר נפלו בזה המקום , היה ירא לגשת עוד , לזה אמר לו 'אל תירא' : כל עם . צוה לעשות כל ההכנות והתחבולות האלו להטעות הגוים למען יחשבו שכל נצחונם הוא בעבור רוב העם והתחבולות ולא יד ה' עשתה זאת , ועל זה יאספו כולם יחד להיות גם המה עם רב ולהמתיק עצה ותחבולות ברוב יועצים , ובזה יהיה טובה לישראל כי את כולם יכו כאחד מבלי יצטרכו ללכת מעיר לעיר להכות בם :

והנה זכר שאחר זה שכה ההשגחה האלהית על ישראל וצוה השם יתברך שיעשו מלחמה בתחבולות עם אנשי העי לפי שכבר היה אפשר להחרימם בזה האופן בזולת עשיית מופת אחר כי הם יסכימו לצאת מהעיר לרדוף אחרי בני ישראל לפי שבפעם הראשונה נצחום והנה הש''י לא יעשה מופת ללא צורך :

תבוזו לכם . ואל תחרימו השלל עוד :

מאחריה . לא מן העבר אשר תבואו אליה :

אורב . יושב במסתור המארב :

נכונים . ללכת מהר , בעת המצטרך :

ונסנו . בכדי להטעותם :

ונסנו . מלשון ניסה ובריחה :

התיקנו אותם . לשון תיק , שנוציאם מתיק העיר , דישפורי''ר בלעז . ויש לפותרו לשון נתיקה , כמו ( ירמיהו יב ג ) : התיקם כצאן לטבחה :

ויצאו . ואז יצאו לרדוף אחרינו : עד התיקנו . רצה לומר , המנוסה תועיל עד אשר נעתק אותם מן העיר לרדוף אחרינו , כי יאמרו שבאמת בעבור הפחד , נסים הם כאשר במלחמה הראשונה : ונסנו . ונוסיף לנוס עוד להרחיקם מן העיר :

התיקנו . ענין העתקה והסרה :

והורשתם . ותתרכון :

מהאורב . מהמקום שתהיו אורבים : את העיר . את הנשארים בעיר :

והורשתם . ענין גרושין :

כדבר ה' . שצוה לשרפה כמו שכתוב למעלה ( פסוק ב ) ועשית לה כאשר עשית ליריחו : ראו צויתי . רצה לומר , הזהרו ואל תמרו פי :

תציתו . תבעירו , כמו ( איכה ד יא ) ויצת אש בציון :

מים לעי . שהעי מקדם לבית אל , ובית אל מים לעי : וילן יהושע בתוך העם . להיות נכון בהשכמת הבקר :

מים . ממערב :

ויעל הוא . כמו שאמר לו המקום , אם הוא עובר לפניהם עוברין , ואם לאו אין עוברין :

ויפקוד . השגיח בהם אם המה מוכנים למלחמה :

ויפקוד . ענין השגחה :

והגי . והעמק :

ויקח כחמשת אלפים איש . אורב אחר אורב , אחד קרוב לעיר מחבירו :

וישם אותם אורב . שם עוד אורב אחד , יותר קרוב אל העיר :

וישימו העם . שימה זו לשון הזמנה סמוך לחומה להלחם , כמו שנאמר בבן הדד ( מלכים א כ ל ) : שימו על העיר , וישימו : ואת עקבו . ואת ארבו , כמו ( בראשית כז לו ) ויעקבני : וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק . אמרו רבותינו ( סנהדרין מד ב ) : שלן בעומקה של הלכה :

וישימו העם . העם עצמם הזמינו למלחמה את המחנה וכו' , וגם הזמינו את עקבו והוא האורב : בתוך העמק . להתקרב אל העיר :

וישימו . ענין הזמנה למלחמה , כמו ( מלכים א כ יב ) שימו אל העיר : עקבו . תרגומו : מארבו , והוא מלשון ( בראשית כו לו ) ויעקבני זה פעמים , שהוא ענין ערמה :

וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק . אחשוב זה שמחשבתו והשתדלתו לא היתה בלילה ההוא כי אם בהישרת העם בדבר המלחמה הזאת וכדי שיבטח לבם יותר ולא ירך לבבם על מה שהיו נגפים בראשונה עלה יהושע וזקני ישראל לפני העם ולזה היה יהושע והזקנים במקום היותר מסוכן וזכר עם זה לזאת הסבה בעינ' לפי מה שאחשוב שכבר לן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק כי העמק הוא המקום היותר שפל והוא היותר מסוכן שבמקומות בדבר המלחמה והנה לקח יהושע מהשלשים אלף שבחר חמשה אלפים איש היה אורב בין ישראל ובין העי מים לעיר והנה הם היו במקום קרוב למקום יהושע עד שיתכן בהם שיראו כשיטה יהושע את ידו בכידון והוא הרומח אשר בו הנס והיו הנשארים קרובים להם באופן שנתקבצו כולם בעת ההיא ויבואו אל העיר וילכדוה :

למועד . לזמן היום שנועצו יחד מאתמול , באותה שעה נצא , שהיו מנחשים ומעוננים :

למועד . לזמן שיצאו במלחמה הראשונה :

למועד . לזמן , כמו ( בראשית יח יד ) למועד אשוב אליך :

והנה זכר וכבר יצאו אנשי העיר לקראת ישראל למלחמה למועד לפני הערבה אמר למועד להורות שבכמו העת שהיום שיצאו לקראתם בפעם הראשונה יצאו עתה כי זה ממה שיחזק לב אנשי ישבי העי ויחשבו שכמו שנצחו אז ינצחו עתה ואמר לפני הערבה כי במקום ההוא לפי מה שאחשוב היו מנצחים בפעם הראשונה או אומר לפני הערבה כי מהמקום ההוא יתכן שלא היו יכולין לראות האורב אשר מאחרי העיר ובזאת התחבולה הנכונה נצחום בקלות כי בראותם עשן העיר עולה השמימה אשר שם טפם ונשיהם לא נשאר להם כח ולא רצון האומד והשיעור להלחם עם ישראל באופן ראוי וזה מבואר מאד :

וינגעו . לשון נגע ( כתרגומו : ) ואתברו , הראו עצמן כאלו הם נגפים לפניהם :

וינגעו . הראו עצמם כאלו היו מנוגעים , רצה לומר , מוכים ונחלשים :

ויזעקו . נתקבצו מזעקת המאסף :

נטה בכידון . הוא היה סימן לאורב לצאת מן המארב , בראותו הכידון נטוי על העיר . כידון . שפיד''ו בלע''ז :

נטה בכידון . לעשות סימן להאורב לבא אל העיר :

בכידון . ברומח :

ידים . כח : והעם הנס המדבר . ישראל שנסו אל המדבר כמו שאמר למעלה , נהפך להלחם אל הרודף :

אל הרודף . הם אנשי העי , שהיו מתחלה רודפים לישראל :

ידים . מקום , כמו ( שמואל ב יח יח ) יד אבשלום :

ואלה יצאו מן העיר . האורב שהצית את העיר :

ואלה . אנשי האורב :

בתוך . באמצע , כמו ( במדבר לה ה ) והעיר בתוך : שריד . שיור ושארית , כמו ( ירמיהו לא א ) שרידי חרב : ופליט . גם הוא ענין שארית , כמו ( עזרא ט ח ) להשאיר לנו פליטה :

ויכו אותה . הנשים והטף :

תל . מלאה תילין ודגורין , להיות כן עד עולם לבלי אפשר להפנות , והוא ענין גוזמא והפלגה :

נבלתו . אף גוף אדם המת נקרא נבלה :

והנה נתלה מלך העי ולא הלינו נבלתו על העץ כמו שהזהירה התורה גם בהרוגי בית דין שלא לעפש האויר והקימו עליו גל של אבנים בפתח שער העיר כדי שיתפרסם זה לשאר מלכי העובדי גלולים וייראו מהלחם עם ישראל , ואולם התועלות הנמשכות מזה הספור הם י''ד . התועלת הראשון הוא במצות והוא מה שזכר מענין המילה ומזה המקום למדנו שמי שאיחר עשיית מצוה מהראוי שיקיימנה תכף שימצא מקום שיוכל לקיימה ולזה תמצא שתכף שמצאו ישראל מקום אפשר שיחנו בו עד שתחיה מכתם צוו בעשיית המילה ואולם אחר עבור אבל משה נתבר' להם כי תוך שלשה ימים יסעו לעבר הירדן כמו שנזכר במה שקדם ומזה המקו' יתברד שמי שלא מל בשמיני לאיזה סבה שתהיה הנה אין ראוי לו שימתין עליה אחרי מצאו מקום לעשייתה . הב' הוא במדות והוא שראוי כשיביאנו הענין לעשות פעולה מצערת הנה ראוי שיעשה אותה באופן אשר יגיע בו לו צער יותר מעט מצער ולזה באה המצוה ליהושע שיעשה חרבות צורים וימול בהם בני ישראל . הג' הוא במצות והוא כשימשך מעשיית המילה סכנה לתינוק ראוי שתמנע ממנו ולזה ספר שכבר נמנעו מלימול במדבר בסבת לכתם במדבר ארבעים שנה ועל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ולזה לא היו יודעים מתי יבא להם הצווי ליסע כי בהעלות הענן יצטרכו ללכת כי על פי ה' יסעו ולזה יתכן שאם היו מלים אולי יבא להם הצווי ליסע קודם חיות מכת המילה ותהיה בזה סכנה לתינוק ולמולים ולזאת הסבה זכר גם בזה המקום שכבר ישבו בני ישראל תחתם עד חיותם . הד' והוא בענין תועלת המצו' הוא ללמדנו שיש למצות המילה רושם בהתמד' ההשגחה בישראל עד שהיו נכנסים לירושת הארץ ולזה זכר שהקדי' מצות המילה קודם שישתדלו בענין המלחמה ולזה גם כן אמר היום גלותי את חרפת מצרים לפי הביאור האחרון שזכרנו בו וכבר הארכנו המאמר איך יגיע זה התועלת מזאת המצוה בביאורנו לדברי התור' . הה' הוא במצות והוא להוסיף ביאור על מה שנאמר בתורה בהנפת העומר שהוא ממחרת השבת שלא רצה בו שבת בראשית כמו שהיו אומ' הצדוקים . הו' הוא בעיון והוא שהשם ית' לא יעשה מופ' ללא צורך ולזה אמר שתכף שיוכלו לאכול מעבור הארץ שבת המן . הז' הוא בעיון והוא שהנביא ראוי שיכין עצמו לנבואה שיצטרך אליה והוא בשישי' מחשבתו שם ולזה זכר שכבר היה יהושע ביריחו כשהגיע לו הנבואה ההיא ר''ל שכבר שוטט' מחשבתו שם כי הוא לא היה עדין ביריחו . הח' והוא בעיון להודיע כי בהתערב ענין ההשגות הדמיונות יקרה במקצת דברים המגיעים במראה הנבואה שיהיו לפי הדמיונות אשר שוטטה מחשבתו בהם וזה מבוא גדול לעמוד על הרבה מהדברים בא הספור בהם בעניני הנבואות ולזה זכר בזה המקום כי יהושע היה מדמה תחלה בזה האיש שיהיה מאנשי המלחמה אשר לו או אשר כנגדו . הט' הוא להיישיר ישראל בשיאמינו בשם ית' וייראו ממנו כי זה כלו מגיע אותם אל הצלחתם הנפשיי' עם שבזה יתיישרו בזאת ההצלחה אשר השתדלות' כה עתה . הי' הוא במדות והוא שאין דאוי שיקפח שכר כל בריה אך ראוי שישולם גמול על כל מעשה טוב ולזה תמצא שצוה יהושע להחיות רחב וכל אשר אתה בבית ונתן הסבה בזה כי החבאתה את המלאכים אשר שלח יהושע ולא נתן הסבה בזה שבועת המרגלים לה כי לא נקשרו ישראל בזה מפני שבועת' לה כי לא היה להם רשות על זה מישראל ולא היו ראשי העם שיקשרו העם בשבועת' וכן סיפר בסו' הענין כי רחכ וכל אשר אתה בבית החי' יהושע ותשב בקרב ישראל כי החביא' המלאכים אשר שלח ואחר שכבר היתה הסכמתו להחיות רחב וכל אשר אתה בבית בעבור הטוב שגמלה למרגלים הנה הסכים יהושע שיעשה זה על ידי המרגלים כדי שיקיימו שבועתם לה . הי''א הוא במדות והוא שהוא ראוי לכל כלל מתאחד למנוע קצת האנשים לקצת מחטוא לשם יתברך כי כבר ינזקו הכלל בחטא היחיד הלא תראה כי עכן מעל בחרם ועל כל העדה היה קצף ולזאת הסבה צותה התורה הוכח תוכיח את עמיתך . הי''ב הוא במדות והוא שאין ראוי למושל שיעשה בכחו מה שאיפשר שתפול בו טענה שלא יעשה בצדק ואע''פ שצווה בזה מפי הגבורה אך ראוי שיתחכם להסיר הטענה ההיא באופן שלא תתחדש בזה מריבה וקטטה כי אולי יגיע מזה הפס' רב ובזה יקיים מה שבאתהו המצוה עליו מאת השם ולזה תמצא שכבר התחכם יהושע שיודה עכן חטאו לסלק מעליו הטענה והמחלוקת ואף על פי שכבר היה איפשר לו להשלים מצות השם יתבר' בזולת הודאת פיו כי לא היה יכולת לאח' מבני ישראל למרו' את פי הנביא כמו שאמרו אליו כל איש אשר ימרה את פיך וגו' ולזאת הסבה צוה יהושע גם כן למלאכיו שירוצו לאהל עכן כדי שימצאו מה שהוד' ואז יתפרסם זה לישראל ולזאת הסבה הציקום ופזרום לפני ה' כדי שיתפרסם לכלם שכבר היה מבואר במה שהביאו מלאכי יהושע אותם הדברים שהוד' עכן . הי''ג והוא במדות והוא שראוי לכל משתדל בעשיית פועל פה שלא יקצר מהמצאת הסבו' המביאות התכלית אשר יכוין ומלהשבית כל הסבות המונעות התכלית ההוא ולזאת הסבה תמצא שסודר ענין יהושע במלחמה עם יושבי העי בכל אלו התחבולות הנפלאות וזה שכבר היו ישראל הנראים למלך העי בעמק ולזה יבטחו יושבי העי לצאת עליהם למלחמה כי הם היו בחולשה בתכלית לפי המקום ההוא שהיו בו ר''ל מפני היותם בעמק עם שכבר חזק לבם עוד מפני היות זה בכמו המועד והמקום שהיו ישראל נגפים לפני יושבי העי בפעם הראשונה וחזק לבם גם כן לרדוף כלם אחריהם באופן שהניחו העיר פתוחה כי הם ראו אותם כלם נסים דרך המדבר והם לא ידעו שיהיה קצת החיל מאחריהם ובזה נשלם להם בקלות הכנס האורב בעיר והצית העיר באש והוא הקל מאד בענין החרמתם כי בראותם עשן העיר נבהלו מפני מות טפם ונשיהם ואבוד קניניהם וסגר זה להם דלתי ההשתדלות בענין מלחמת' שיתנהגו בה באופן ראוי ולזה מתו כלם בקלות ולזאת הסבה בעינה תלו מלך העי והקימו עליו גל אבנים גדול לירא הנשארים . הי''ד והוא בדעות הוא שהשם יתברך לא ישנה טבע המציאות ומנהגו לעשות מופת אם לא יביאו לזה הכרח מה ולזה תמצא כי מפני שהיה אפשר החרמת יושבי העי בקלות בכמו אלו התחבולות מצד מה שקרה במלחמה הראשונה שהיו ישראל נגפים לפניהם הנה לא הסכים השם יתברך שיעשה זה בדרך מופת :

אז יבנה וגו' . פרשה זו כתובה מוקדם ומאוחר , שמיום שעברו את הירדן עשה כן :

אז יבנה יהושע מזבח לה' . עד והארץ שקטה ממלחמה , זכר שכבר בנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל :

כאשר צוה משה וגו' , אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל . כמו שצותה התורה וזה ממה שיורה שמה שאמר בתורה ואם מזבח אבנים תעשה לי היא מצוה לא רשות עם שכבר באה המצוה בבניית המזבח בהר עיבל וזכר שכתב שם על אבני המזבח פתשגן תורת משה אשר כתבה לפני בני ישראל והנה כבר נתבאר בתורה שכבר שדו אותם בשיד כדי שיכתבו שם כתב מבואר ואחשוב שמה שכתב שם הוא זאת הברכה והקללה אשר קראו בזה המקום ככתו' בתור' משה וזהו מ''ש שכבר קרא שם את כל דברי התורה הברכה והקללה וזה לאות שמה שכתב שם לא היה בו זולת זה ואם אי אפשר אלא שנודה שכתב שם כל התורה הנה אין זה זר מאד כל שכן אם היה המזבח גדול וגבוה ובכלל הנה אם היה בגודל מזבח בית שני לפי מה שספרו ממנו רבותינו ז''ל היה מכיל זה בכתיבה בינונית , והנה זה הוא הנראה בעיני ר''ל שמה שנכתב שם כלל התורה ואי אפשר שנאמר שיהיה משנה תורת משה רמז לעשרת הדברות עד שנאמר שלא כתב שם כי אם עשרת הדברים וזה שהוא זכר שכבר כתבם משה לפני בני ישראל ומה שכתב שם משה לפני בני ישראל היה כלל התורה לא עשר הדברים לבד וקצת המפרשים אמרו שכבר כתב שם רמזים קצרים מתרי''ג מצות כמו הענין באזהרות אשר נהגנו לקראם בחג השבועות שיש בהם רמזים קצרים מתרי''ג מצות וזה רחוק בעיני שכבר נזכר בתורה וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב וזה מורה שמה שנכתב בתורה היה מבואר באופן שלם , והנה זכר שעשו שם כמו שצוה משה מענין הברכה והקללה לא נפל דבר ממה שנזכר מזה בפרשת כי תבא :

ויכתב שם על האבנים . הן הנה האבנים האמורים למעלה , לאחר מעשה זה קפלו הסיד מעליהם והביאום הגלגל :

משנה תורת משה . ספר 'אלה הדברים' קרוי 'משנה תורה' , כי בו נאמר שנית מה שנאמר בארבעת הספרים שלפניה :

משנה . מלשון שנים :

לברך את העם ישראל בראשונה . להקדים ברכות לקללות , ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה :

נגד הכהנים הלוים . הכהנים בני לוי אשר עמדו עם הארון באמצע ואמרו הברכה והקללה : חציו . ששה שבטים : לברך וכו' בראשונה . ( משנה סוטה ז ה ) בתחילה פתחו ואמרו : ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וכו' , ואחר זה אמרו : ארור האיש וכו' , וכן כל הארורים :

כאזרח . זה ישראל גמור מלידה : מול . נגד :

קרא . יהושע היה הקורא , כמו שכתוב במקרא שלאחריו : את כל דבר התורה . וחוזר ומפרש שקרא הברכה והקללה ככל הכתוב בתורה והם פרשת ( דברים כח ) והיה אם שמוע תשמעו וכו' והיה אם לא תשמעו וכו' האמורות בסדר כי תבא , והדומים להם :

לא היה דבר . מן הברכה והקללה : אשר צוה . רצה לומר , האמור בתורה :