ויצא הגורל השני . שני לבנימין , שגורל בנימין היה ראשון לשבעה השבטים שאמר יהושע לשלוחיו והתחלקו אותה לשבעה חלקים , שכבר נטלו יהודה ויוסף , כמו שנאמר שם ( לעיל יח ה ) : יהודה יעמוד על גבולו מנגב וגו' , מכאן ואילך מונה והולך שבעה גורלות :

בתוך וכו' . היה מובלע נחלת יהודה בתוך הגבול האמור למעלה :

באר שבע ושבע . היא עיר אחת , ובשני השמות נקראה :

עין רימון . הם ב' עיירות : האחת עין , והשנית רימון :

ראמת נגב . מקום הרם והגבוה בפאת הדרום :

רב מהם . מן הראוי להם :

מחבל . מהמחוז הניתן בתחלה לבני יהודה נתנו אחרי זה לבני שמעון לנחלה : כי היה . כי הנחלה הניתן בתחלה לבני יהודה היתה מרובה מהראוי להם , ולזה נחלו בני שמעון בתוכם :

מחבל . ענין מחוז :

עד שריד . העומדת בסוף גבול ארץ ישראל , במקצוע צפונית מערבית :

ועלה גבולם . משריד בפאת המערבי מצפון כלפי הדרום : לימה . אל הים , ומשם למרעלה וכו' :

כסלות תבור . אומר אני שהוא לשון כסלים , פלנק''ש בלע''ז , לא בגובהו ולא בשיפולו אלא בשיפועו וסמוך לאמצעו קרוב לצד אחורים ומלצד פניו , כדרך שהכסלים עומדות בבהמה , ובמקום שהוא אומר ( להלן פסוק לד ) : אזנות תבור , סמוך לראשו הוא במקום האזנים :

ושב משריד . ושב הגבול משריד ללכת ממערב כלפי המזרח בפאת הצפונה , והלך על גבול כסלות תבור וכו' :

קדמה מזרחה גתה חפר . ממזרח לגת החפר , שם עירו של יונה בן אמיתי ( מלכים ב יד כה ) : עתה קצין . שם העיר עתה קצין : המתואר הנעה . המוסב על נעה , כלומר משם תאר הגבול לנעה , וכן תרגם יונתן : ונפיק לרמון ומתמן מסתחר לנעה :

ומשם . ומן יפיע עבר כלפי הדרום במזרחו של גת החפר , והיתה אם כן מנחלת זבלון : עתה קצין . רצה לומר , ממזרח גת החפר עבר לעתה קצין , והוא שם מקום : המתאר הנעה . אשר היה מסבב את הנעה :

המתאר . המסבב :

ונסב אתו . הגבול הזה סיבב את רמון בצפונה של חנתון אשר עמדה בצפון רימון , אם כן רימון וחנתון והנעה היו משל זבולון : והיו תוצאותיו . סוף הגבול של הרוחב כלה אל גי יפתח אל , אשר עמדה בגבול צפוני של אשר :

וקטת וכו' . רצה לומר , עם קטת וכו' היה שתים עשרה , כי במקרא זה חשב חמש עיירות ושבע מאותן שזכר בהגבול , והנשארים היו לבני השבט שמצדו :

ויהי גבולם . הגבול הלך ביזרעאל והיא היתה סמוכה לנחלת מנשה , כי עמק יזרעאל היתה של מנשה כמו שכתוב למעלה ( פסוק טז ) והכסלות . ומיזרעאל הלך לכסלות וכו' :

ובית שמש . לא זהו בית שמש הנזכר בנחלת נפתלי ( פסוק לח ) היושב בצפון יששכר , ולא זהו שהיה בגבול יהודה ( לעיל טו י ) גבולם . על שני הגבולים יאמר , על הצפוני ועל הדרומי , שניהם כלו אל הירדן :

ויהי גבולם . הגבול הלו בפאת המערב , מדרום כלפי הצפון לחלקת וכו' :

ופגע . הגבול פגע בכרמל העומדת במערב :

ושב . הגבול שב ממערב כלפי המזרח בפאת הצפוני , והלך אל בית דגון : בזבולן . בגבול זבולון שהיה בצפונו : ובגי יפתח אל צפונה . מצפון לגי יפתח אל , והיתה אם כן מנחלת אשר , ולמולה כלתה רוחב גבול זבולון כמו שכתוב למעלה : בית העמק . מגי יפתח אל בא הגבול לבית העמק וכו' : משמאל . מצפון כבול , והיתה אם כן משל אשר :

ועברון . משמאל כבול בא לעברון וכו' :

מבצר צר . קרוין כריכן קרוי תוקפא : צר . לשון צור : מחבל אכזיבה . מעדב אכזיבה , מגורל כזיב :

ושב הגבול . מצדון רבה חזר הגבול מצפון כלפי הדרום אל הרמה וכו' : ושב הגבול חוסה . מעיר מבצר צור חזר הגבול ממזרח כלפי המערב , אל חוסה : מחבל אכזיבה . כי מחוסה בא הגבול לחבל אכזיבה , ומשם כלה הגבול אל הים הגדול :

מבצר צור . מבצר הבנוי בצור :

ועומה ואפק ורחוב . רצה לומר עם שלשת הערים האלה אשר לא עמדו על הגבול היה לו ערים עשרים ושתים והם שלש אלו ותשע עשרה מאלו שעמדו על הגבול והנשארים היו לבני השבט אשר אצלו :

לבני נפתלי למשפחותם . הנחלק לבני נפתלי לכל משפחה ומשפחה :

ויהי גבולם . גבולם הלך בפאת הדרומי ממערב , כלפי המזרח מחלף וכו' :

ושב הגבול ימה . חזר הגבול ממזרח כלפי המערב בפאת הצפוני , ובא לאזנות תבור : מנגב . מנגב של זבולון , והוא צפונה של נפתלי : מים . ממערבה של נפתלי , והוא מזרחה של אשר : וביהודה הירדן . ובגבול יהודה פגע בהירדן העומד במזרח , כי גבול צפון יהודה כלה בקצה הירדן הדרומי , ולנפתלי היה כל הירדן לנחלה , אם כן פגע בגבול יהודה בסוף הירדן , והוא הדין שפגע בכל השבטים שהיה גבולם עד הירדן , אבל בא לומר שאף שהיה נחלת יהודה בסוף הדרומי , מכל מקום פגע גם בו :

וערי מבצר . היו לנפתלי הצדים צר :

וערי מבצר . רצה לומר , ואלה ערי המבצר של נפתלי הצדים וכו' :

תשע עשרה . רצה לומר , עם ערי המבצר היה לו תשע עשרה , שש עשרה ערי מבצר ועוד שלש מאלו שעמדו על הגבול , והנשארים היו לבני השבט שאצלו :

צרעה ואשתאול . משל יהודה היה ( לעיל טו לג ) , ונפל גורל בני דן סמוך להם :

צרעה ואשתאול . יתכן שאין אלו שהיו בגבול יהודה , ונחלת דן היה במקצוע צפונית מערבית של יהודה :

ועקרון . לא זהו שהיה בגבול יהודה :

עם הגבול וכו' . רצה לומר , הערים ההם היו מנחלת דן , עם הגבול של מול יפו :

ויצא גבול בני דן מהם . כאן נטלו קצת , ועוד נפל להם גורל במקום אחר רחוק מגבולם , ושאר שבטים מפסיקין בינתים : וילחמו עם לשם . לאחר זמן בימי עתניאל בן קנז , ובימי פסל מיכה , כמה שנאמר בספר שופטים ( יח ב ) : לשם . היא ליש האמורה בספר שופטים ( יח יד ) :

ויצא גבול בני דן מהם . רצה לומר , גבול נחלת דן יצא בגורל פחות מהראוי להם , ולא הספיק להם , ולזה עלו לאחר זה להלחם בלשם , והוא ליש האמורה בספר שופטים ( יח ז ) והיתה מחוץ לגבול ארץ ישראל ולא בגבולה ( ובמקצוע צפונית מזרחית היתה מול נחלת נפתלי , כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בכורות נה א ) : ירדן נקרא על שם שיורד מדן , והוא לשם , והירדן הלא יתחיל במקצוע צפונית מזרחית , וזה שאמר הכתוב ( מלכים א ה ה ) : מדן ועד באר שבע , ורצה לומר , מקצה ארץ ישראל עד קצהו באלכסון , כי דן היה במקצוע צפונית מזרחית , ובאר שבע היה במקצוע דרומית מערבית , כי משל נחלת שמעון היתה שלקחו בהמקצוע ההיא ) ( מח ) הערים האלה .האמורים למעלה :

וירשו . מלשון ירושה :

לנחול . להנחיל על ידי הגורל : לגבולתיה . לפי הגבולים האמורים למעלה :

על פי ה' . שאלו באורים ותומים , ועל פיהם נתנו לו את העיר אשר שאל , והיא תמנת סרח :

ואחר זה זכר שכבר נתנו ליהושע בן נון העיר אשר שאל והיה זה ע''פ ה' להעיד שלא היה משוא פנים בענין ירוש' הארץ :

אשר נחלו . הנחילו :

נחלו . הנחילו לישראל בגורל : וראשי האבות למטות . ראשי בתי אבות של מטות בני ישראל : בגורל . חוזר לתחלת המקרא לומר אלה הנחלות אשר נחלו בגורל : ויכלו מחלק . השלימו חלוקת הארץ בגורל :