וישכינו שם את אהל מועד . שעשו במדבר , ולא היה שם תקרה , אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן , כך שנינו בשחיטת קדשים ( זבחים נד ב ) : והארץ נכבשה לפניהם . משנקבע המשכן , היתה הארץ נוחה ליכבש לפניהם :

והארץ נכבשה . מעת השכינו את אהל מועד בשלה , שהיתה בנחלת בני יוסף , עזרם ה' וכבשו הארץ , מה שלא יכלו לכבוש מקודם , כמו שכתוב למעלה ( יז יב ) :

והנה זכר אחר זה שכבר נקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אוהל מועד ולקחוהו מהגלגל והנה זכר שהארץ אשר נכבש' היתה לפניהם והיו רואין אותה וחלקו אותה לשבטים הנזכרים שיצאה נחלתם בכללה תוך המקום הנכבש ואולם השבטים הנשארים לא נתבררה נחלתם עדין בכללות ואף על פי שנתברר מה שיגיע לנחלתם מהארץ הנכבש' ולזה אמר שכבר נותרו בבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם שבעה שבטים וכו' :

שבעה שבטים . שכבר קבלו נחלתן ראובן וגד וחצי שבט מנשה , בימי משה בעבר הירדן , ובארץ כנען כבר נפל גורל ליהודה ולאפרים ולחצי שבט מנשה , הרי חמשה שבטים :

אשר לא חלקו . היות כי לא ידעו עדיין גבולות הארץ לחלקם בגורל : שבעה שבטים . כי לחמשה כבר חלקו , כי משה חלק לבני ראובן ולבני גד ולחצי מנשה ( במדבר לב לג ) ויהושע חלק לבני יהודה ולבני אפרים ולחצי מנשה :

ויותרו . מלשון נותר :

מתרפים . מתרשלין :

עד אנה וכו' אשר נתן וכו' . רצה לומר , הן ידעתי מחשבותיכם מה שאינכם שולחים לכתוב גבולות הארץ ולחלקה , כי תחשבו אם כל אחד יכיר חלקו פן יפרדו איש מאחיו ולא ילחם האחד בעבור חלק האחר , ולזה אמר עד מתי יהיה לכם רפיון ידים , הלא ה' הוא הנותן לכם את הארץ , ואם כן אף בשלא יעזור האחד לחבירו , תוכלו להם , כי ה' ילחם לכם :

עד אנה . עד מתי : מתרפים. מלשון רפיון :

לשבט . לכל שבט מן השבעה : לפי נחלתם . לשבעה חלקים , ולא בשוה אלא לפי השבטים הראויין לחלקם , לרב לפי רובו ולמעט לפי מיעוטו , כמה שנאמר ( במדבר כו נד ) : לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו וגו' :

לפי נחלתם . לפי מספר החלקים המצטרך להנחיל :

הבו . ענינו הזמנה , כמו ( בראשית יא ג ) הבה נלבנה :

לזה צוה יהושע שישלחו שלשה אנשים לשבט ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויבאו אליו כדי להשלים להם הארץ בכללה וזה לאות שאחר שנתחלקה הארץ אשר כבשו יהושע ובני ישראל הוציאו אוהל מועד מהגלגל ולזה אמרו רז''ל שכבר עמד שם י''ד שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו והנה יספק מספק איך צוה להם לכתוב את הארץ שבעה חלקים והנה לא היו השבטים שוים והתורה צותה להרבות לרב נחלתו ולהמעיט למעט ואם אמרנו שהם היו יודעים מספר כל שבט ושכט אשר להם תחלק הארץ ולפי היחס ההוא היו כותבים החלקים הנה לא יהיה רושם ליריית הגורל אחר זה כי לא יתכן שיגיע לשבט ההוא כי אם החלק אשר כתבו לו לפי היחס הנכון בעיני ששבעת החלקים היו שוים וירה הגורל אחר זה יהושע לפני ה' בשילה ומשם לקח כל אחד מהשבטים ההם חלקו לפי הראוי לו אם מעט הוסיפו לו החלק הראוי לו ואם היה יותר רב מהראוי לו פחתו לו :

והתחלקו אתה לשבעה חלקים . אותה שנכבשה כבר והעתידה ליכבש : יהודה יעמד על גבולו מנגב . ארץ ישראל ששם נפל לו גורל כל המצר הדרומי : ובית יוסף וגו' מצפון . צפוני למה שנכבש כבר , ועוד יש הרבה לכבוש צד המצר מבעל גד עד לבא חמת , שהוא אצל הר ההר במצר צפוני , והשבע שבטים יחלקו אותה שבין יהודה ליוסף , ואותה העומדת ליכבש :

לשבעה חלקים . כי עוד לשבעה ינחילו , כי יהודה יעמוד לנחול גבולו מנגב ארץ ישראל , ובית יוסף יעמדו לנחול גבולם מצפון ממה שכבר נכבש , ונשארו עוד שבעה :

ויריתי . והשלכתי , כמו ( שמות טו ד ) : ירה בים :

ואתם . רצה לומר , השלוחים ההולכים במקום כולכם :

הנה . להמקום הזה : ויריתי . והשלכתי , כמו ( שמות טו ד ) ירה בים : פה . במקום הזה :

כי אין חלק . יבאר עוד למה שבעה חלקים , ואמר כי אין חלק ללוים , וגד וראובן וחצי מנשה לקחו וכו' , והלא ליהודה ולבית יוסף חלק הששי , ונשארו עוד שבעה : כהונת ה' . הראוי להם לקחת חלף עבודת כהונתם :

האנשים . השלוחים : ויצו יהושע . רצה לומר , זרז אותם על זאת :

לערים . לפי גודל הערים , עיר גדולה מול שתי עיירות קטנות :

כמחלקותם . כפי החלוקה המפורשת במקראות שלפנינו :

למשפחותם . הנחלק לפי המשפחות :

ויהי להם הגבול לפאת צפונה . ויהי מצר גבול הצפוני שלהם מן הירדן , שבמזרח מתחיל המצר , ועלה אל כתף יריחו מצפון , ועלה משם אל המערב אל עבר יריחו , ומושך החוט בצפונה של יריחו , נמצאת יריחו לפנים מן החוט בחלק בנימין : מדברה בית און . למדבר של בית און :

לפאת צפונה . מן המזרח כלפי המערב היה התחלת הגבול מן הירדן : מצפון . אם כן היתה יריחו לפנים מן הגבול , ומשל בנימין היתה : בהר . הוא הר בית אל המוזכר בגבול בני יוסף : ימה . לצד המערב : תוצאתיו . סוף הגבול בזה הרוחב , ומשם והלאה נכנס חוט המיצר לפנים ונתקצר נחלתו :

ועבר משם . לצד המערב : לוזה אל כתף לוזה נגבה היא בית אל . שקראה יעקב ( בראשית כח יט ) , ולא זו היא בית אל שאצל העי , שהרי אומר בגבול יוסף ( לעיל טז ב ) : ויצא מבית אל לוזה , למדנו ששנים היו , ולוז לא בחלק בנימין היתה , שהרי חוט המצר מלוז ולפנים הוא , כמו שהוא אומר ( פסוק יג ) : אל כתף לוזה נגבה , החוט הולך בדרומה של לוז , נמצאת לוז מן החוט ולחוץ בנחלת בני יוסף , ובית אל היתה בחלק בנימין , כמו שכתוב למטה ( להלן פסוק כב ) בענין :

נגבה . אם כן לא היתה לוז מנחלת בנימין , ומשל אפרים היתה : היא בית אל . כי יעקב קרא ללוז בית אל כמו שאמור בתורה ( בראשית כח יט ) , ולא זה הוא בית אל שעמדה אצל העי , אשר היתה מנחלת בנימין : על ההר מנגב לבית חרון תחתון . ולא היתה אם כן מנחלתו , ומשל אפרים היתה :

ותאר הגבול ונסב לפאת ים נגבה . בעטרות אדר כלה אורך הצפוני מן המזרח למערב , ומשם נסב החוט לגבול המערב של בנימין לילך נגבה מן הצפון לדרום , חוט המערבית מן ההר אשר על פני בית חורון נגבה מן ההר אשר בדרומה של בית חורון , משם היה מתחיל מקצוע מערבית צפונית של בנימן , ובא לו החוט מצפון לדרום : והיו תצאותיו . מקצוע מערבית דרומית שלו אל קרית יערים של יהודה , נמצא רוחב גבול בנימין נוטל כל רוחב הארץ שבין יהודה לאפרים , גבול דרומי שלו עם גבול צפונית של יהודה , ושם היתה ירושלים כמו שאמור למטה בענין , לפיכך היה לשני השבטים חלק בה , וגבול צפוני של בנימין ודרומי של אפרים נוגעין זה בזה , ושם היתה שילה בחלק אפרים , כמה שנאמר ( תהלים עח ס סז ) : ויטש משכן שילה וגו' וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר , ואף לבנימין היה בו חלק , וכן שנינו בשחיטת קדשים ( זבחים נד ב ) : בג' מקומות שרתה להם שכינה לישראל , בשילה ונוב ובית העולמים , ובכולן לא שרתה אלא בחלקו של בנימין : זאת פאת ים . רוח מערבי מעטרות אדר עד קרית יערים :

ותאר הגבול . הגבול סובב בפאת המערבי מן הצפון אל הדרום : מן ההר . הגבול נמשך מן ההר וכו' העומד בצפון והלך כלפי הדרום , וכלה הגבול בקרית בעל היא קרית יערים , שהיא במיצר הצפוני של יהודה :

ותאר . וסבב :

ופאת נגבה . מצר (נ''א מצד) דרומי לבנימין והוא צפוני של יהודה , וכל התחומין המנוין כאן נמנו בצפונה של יהודה , וכל מקום שכתוב כאן וירד , כתוב ביהודה ועלה , לפי שכאן הוא מונה מן המערב למזרח , ושם מונה מן המזרח למערב : ויצא הגבול ימה . אל ים אחד ולא ידעתי איזה ים הוא :

ופאת נגבה . גבול הדרומי מן המערב כלפי המזרח היה מתחיל מקצה קרית יערים : ימה . אל הים , ולא זהו ים הגדול העומד במערב , והים הזה היה מצפון יהודה ועם כי לא הוזכר למעלה , וכמו כן ימצא בהרבה מקומות שבאחד יזכיר ולא בשני , עם שהיה גבולם זה אצל זה :

וירד הגבול . כי מעין מי נפתוח , שהיא עין עיטם ( זבחים נד ב רש''י ד''ה סבור ) היתה במקום הגבוה שבכל ארץ ישראל , לזה אמר 'וירד' : אשר בעמק רפאים . ההר עמד בעמק רפאים בצפונה : אל כתף . אשר עמדה בכתף היבוסי מנגב , אם כן היבוסי היא ירושלים עמדה בנחלת בנימין :

ותאר מצפון . הגבול בא בפאת מערב וסיבב את עין רוגל מצפונו , והיתה אם כן משל יהודה : ויצא עין שמש . מן עין רוגל יצא לעין שמש : אל גלילות . היא גלגל האמור בגבול יהודה הצפוני , ובשני השמות נקראה , ואצל גלגל יצא הגבול כלפי הדרום , ונתרחב נחלת בנימין :

נכח . נגד :

ועבר . משם עבר מעבר המקום הנקרא מול הערבה בצד הצפוני , ולא היתה אם כן מנחלת בנימין : הערבתה . היא בית הערבה המוזכר בגבול יהודה , והגבול היה מצפונו :

אל לשון ים המלח צפונה . בצפונו של לשון , נמצא כל הלשון בחלקו של יהודה : אל קצה הירדן . מקום שהירדן נופל בים המלח , והוא נמנה מקצוע מזרחית צפונית ליהודה , וכאן הוא מונה מקצוע דרומית מזרחית לבנימין :

בית חגלה צפונה . וגם היא לא היתה מנחלת בנימין ( ומה שהוזכר בנחלת בנימין 'בית חגלה' , היא עיר אחרת ששמה כשמה ) לשון ים המלח וכו' . רצה לומר , במקום שהירדן נופל בים המלח , והוא קצה הדרומי מהירדן , וקצה הצפוני מהים : זה גבול נגב . ממערב כלפי המזרח :

לשון . קצה הים המשוך כלשון :

והירדן יגבול אתו לפאת קדמה . הירדן היה לו לבנימין מצר מזרחי , שהירדן הולך על פני רוחב כל גבולו למזרח :

יגבול אתו . יהיה לו לגבול בפאת המזרחי : לגבולותיה . את הגבולות המגבילים סביב את הנחלק לכל בני משפחותם :

למשפחותיהם . הנחלק למשפחותיהם :

וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים . כל אחת עיר לעצמה , וכן גבעת , קרית , חמש ערים בפסוק זה :

וצלע האלף . ה' עיירות במקרא זה : צלע א' , האלף ב' , ירושלים ג' , גבעת ד' , קרית ה' :