אל גבול אדום . סמוך למצר אדום : נגבה . בתחום מצר דרומי של ארץ ישראל : מקצה תימן . בסוף כל המצר :

למשפחותם . מה שחלקו למשפחותם , כי יתכן שחלקו לכל משפחה ומשפחה חלק לבד , ולא היו מעורבבים אלה באלה : אל גבול אדום . לנחול אצל גבול אדום שעמדה בדרומה של ארץ ישראל : מדבר צין נגבה . רצה לומר , מדבר צין היתה מיצר הדרומי של יהודה , וחוזר ומפרש מקצה תימן , ורצה לומר , לא שהיתה מדבר צין כל אורך מיצר הדרומי , אלא מקצה תימן היתה , וממנה היה מתחיל מיצר הדרומי :

גבול . מיצר וסוף :

ויהי להם גבול . מצר דרומי של יהודה : מקצה ים המלח . הוא מקצוע דרומית מזרחית של ארץ ישראל באלה מסעי ( במדבר לד ג ) : מן הלשון . של ים :

גבול נגב . מיצר הדרומי ממזרח כלפי המערב : מקצה ים המלח . אשר עמד במזרחו של ארץ ישראל , ומשם התחיל מדבר צין : מן הלשון . של הים ההוא :

הלשון . ראש הים המשוך כלשון :

ויצא אל מנגב למעלה עקרבים . ואינו אומר ויצא ונסב ותאר , אלא במקום שחוט של גבול בולט אל החוץ או כונס לצד פנים שאינו הולך מכוון , וכאן הוא בולט אל החוץ ובא מנגב למעלה עקרבים בדרום של מעלה עקרבים , נמצא שמעלה עקרבים לפנים מן החוט , ועבר ובא לו אל המערב : צנה . לצן , וכל תיבה שצריכה למ''ד בתחלתה הטיל לה ה''א בסופה : ועלה . כל מה שהוא עולה מן המזרח , לצד ירושלים הוא עולה , ומירושלים והלאה הוא יורד . כאן למדנו שירושלים גבוהה מכל ארץ ישראל . וירושלים אינה נזכרת במצר זה , שבמצר צפונית של יהודה היתה , כמו שאמור בענין : ועלה מנגב לקדש ברנע . החוט הולך לדרומה של קדש ברנע , נמצאת קדש לפנים מן החוט : ועבר חצרון . לצד המערב הוא מונה והולך , עד והיו תצאתיו הימה :

ויצא . הגבול ההוא יצא כלפי חוץ להתרחב יותר , ובא אל המקום שהיתה מנגב למעלה עקרבים , אם כן , היתה מעלה עקרבים לפנים מן הגבול וליהודה תחשב ( כל מקום שנאמר 'ויצא' , רצה לומר , חוט המיצר יצא כלפי חוץ ונתרחב הנחלה ההיא וברוחב ההיא הלכה משם והלאה . וכל מקום שנאמר 'ונסב' או 'ותאר' , רצה לומר , חוט המיצר סיבב רק המקום ההוא ואחרי זה חזר חוט המיצר לרוחב הראשון , או כשכלה הפאה האחת ומסבב לפאה אחרת . וכל מקום שנאמר 'תוצאות' , או רצה לומר שם כלה הגבול לגמרי , או רצה לומר , שם כלה ויצא רוחב הראשון , כי משם והלאה נתקצר הנחלה , וכאשר יראה בצורה ) ועבר צנה . משם עבר הגבול לצין , כי הה''א בסופה עומדת במקום למ''ד בתחלה ( כל מקום שנאמר 'ועבר' , רצה לומר , במקום ישר ושוה . וכל מקום שנאמר 'ועלה' , רצה לומר שעלה במעלה הר . וכל מקום שנאמר 'וירד' , רצה לומר , שירד במורד הר ) מנגב לקדש ברנע . והיתה אם כן מנחלת בני יהודה :

תצאות . סופו של מצר אל הים הגדול , שהוא מצר מערבי לכל ארץ ישראל . נמצא גבול יהודה מחזיק כל ארכה של ארץ ישראל מן המזרח למערב , ועומד בדרומה של ארץ ישראל :

תוצאות הגבול . סוף הגבול כלה אל הים הגדול , נמצא החזיק גבול יהודה כל אורך ארץ ישראל מן המזרח למערב : זה יהיה לכם . רצה לומר , זה הגבול יהיה לכל ישראל גבול הנגב מן המזרח למערב , כאמור :

וגבול קדמה . חוט המתוח למצר מזרחי של יהודה : ים המלח . שהוא מקצוע דרומית מזרחית לארץ , באלה מסעי ( שם ) : עד קצה הירדן . רחבו של גבול יהודה אינו אלא כנגד ים המלח , עד מקום שהירדן נופל בים המלח , שהירדן אף הוא במצר מזרח של ארץ כנען , כמו שנאמר באלה מסעי במצר מזרחי ( שם לד יב ) : וירד הגבול הירדנה , והיו תוצאותיו ים המלח , שהוא במקצוע : וגבול לפאת צפונה . חוט מצר המתוח למצר צפון מן המזרח למערב , מלשון ים המלח , ממקום שהירדן נופל בו שאמרנו ששם כלה רוחב גבול מצר המזרחי ועלה לצד המערב בית חגלה , ועבר החוט מצפון לבית הערבה , נמצא בית הערבה בתוך גבול יהודה לפנים מן החוט :

וגבול קדמה . מדרום כלפי הצפון : ים המלח . כל אורך הים היה הגבול , וברוחב כל נחלתו : עד קצה הירדן . קצהו הדרומי הנופל בים ( אולם משם הלך הירדן בפאת הדרומי כלפי המערב ונפל בים הגדול , כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בכורות נה א ) , ובזה ניחא מה שכתוב ( בראשית יג יא ) : ויסע לוט מקדם , כי פנה למערב , לככר הירדן שכלפי המערב , וניחא מה שכתוב ( בראשית נ י ) : ויבאו כו' אשר בעבר הירדן , ורצה לומר , בעבר הירדן שכלפי המערב , כי לא היה צורך להם ללכת בדרך עבר הירדן המזרחי ) וגבול לפאת צפונה . מן המזרח כלפי המערב : מלשון הים . הפונה צפונה , והוא מקצה הירדן הפונה לדרום :

לפאת . לצד ורוח :

ועלה הגבול וגו' אבן בהן . כל מה שהולך עד ירושלים הוא עולה :

בית חגלה . רצה לומר , מצפונה , כמוזכר בגבולי בנימין : מצפון וכו' . אם כן , בית הערבה היתה לפנים מן המיצר וליהודה תחשב ( ואף כי בית הערבה נמנית היא בנחלת בנימין , צריך לומר שנים היו בשם אחד , והיה לאחת שם לווי להבדיל ביניהן , ולא הוזכר במקרא , וכמו כן צריך לומר בכל מקום שנזכר פעמים ושלש שם מקום אחד , הן בנחלת שבט אחד הן בנחלת שני שבטים ) ( ז ) מעמק עכור . כי מאבן בהן בן ראובן בא הגבול לעמק עכור , עם שלא נזכר ומעצמו יובן : וצפונה פונה . כשבא הגבול מול הגלגל היה חוט המיצר מרחיב ויוצא לצד צפון אל הגלגל , אשר היא נוכח מעלה אדומים , אשר המעלה ההיא עומדת בדרום הנחל , והגבול הלך מהגלגל נכחו אל מעלה אדומים , והנחל היה מן החוט המיצר ולחוץ שלא בגבול יהודה : ועבר הגבול . ממעלה אדומים : והיו תוצאותיו וכו' . בצפון עין רוגל היה סוף הגבול בזה הרוחב , ומשם והלאה נכנס חוט המיצר לפנים ונתקצר הנחלה :

אבן בוהן . הוא שם מקום : בן ראובן . עיר איש ששמו ראובן , וכן ( ירמיהו מח מה ) מבין סיחון :

ועלה הגבול דבירה מעמק עכור . שהיה עמק עכור בין אבן בהן לדביר : וצפונה פונה אל הגלגל . וכשמגיע כנגד הגלגל , מרחיב הגבול ויוצא חוט המצר לצד הצפון אל הגלגל , אשר הוא נוכח מעלה אדומים אשר המעלה בדרום הנחל , נמצא הנחל חוץ מן החוט שלא בגבול יהודה : מנגב לנחל . עמק ומדרון היה בלא מים : אל עין רוגל . מעין הכובסים , תרגם יונתן : עין קצרא , וקורא את הכובס רוגל , על שם שבועט את בגדי הצמר ברגליו , פולוש בלע''ז :

נוכח . נגד :

ועלה וגו' גי בן הנם . עודנו עולה מעט עד עין עיטם , ומשם והלאה הוא יורד , וזהו שאמרו רבותינו ז''ל בשחיטת קדשים ( זבחים נד ב ) סבור למבנייהו בעין עיטם שהוא גבוה מירושלים מעט : אל כתף היבוסי מנגב . נמצאת ירושלים חוץ מן החוט ואינה בגבול יהודה אלא בגבול בנימין שהוא בצפונו של יהודה :

ועלה הגבול . מעין רוגל נכנס הגבול לפנים , לצד הדרום , ועלה במעלה ההר לגי בן הנם , אשר עמדה מצד ירושלים בדרומה ( וירושלים עצמה היתה מנחלת בנימן אבל רצועה היתה יוצאת מנחלת יהודה ובאה בירושלים זבחים נד ב ) . ואמר לשון ועלה כי ירושלים היתה גבוהה מכל ארץ ישראל , זולת עין עיטם : היא ירושלים . על היבוסי יאמר : ועלה הגבול אל ראש ההר . עודנו עולה עד מעין מי נפתוח , והוא עין עיטם הנזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ( זבחים נד ב ) ימה . ההר היה במערבה של גי בן הנם ובקצה הצפוני של עמק רפאים , נמצא העמק היה מגבול יהודה :

ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלם . ידמה מזה המקום שירושלם לא נתחלקה לשבטים ואולם מה שאמר אחר זה ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להוריש' וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם יורה שירושלם היתה מנחלת בני יהודה כי לא אמר לא יכלו בני ישראל להורישם אך אמר לא יכלו בני יהודה להורישם , וממה שאמר בנחלת בנימין במנין עריהם אשר נפלו להם בנחלה וצלע האלף והיבוסי היא ירושלם ידמה כי ירושלם היתה מנחלת בני בנימין ולזה נפלה המחלוקת אם נתחלקה ירושלם לשבטים אם לא , כבר יפול ספק במה שנזכר בכאן מנחלת בני יהודה שאחר כך נתנו קצת מעריהם למטה שמעון וזכר הסבה בזה כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם איך יתכן והנה היתה זאת החלוקה כלה בגורל על פי ה' האם נעלם ממנו דבר עד שינתן בתחלה לשבט יהודה יותר מהראוי ואחר כך כשרא' שלא הספיק הוכרח לתת לשבט שמעון מנחלת בני יהודה הנה זה לא יתכן שידומ' בזה האופן ואנחנו נאמר בהיתר זה הספק כי תוך גבולות נחלת בני יהודה שהיו מכוונים מאת הש''י היו מן הערים יותר מן הראוי להם ולא נפלו כל הערים ההם לבני יהודה אך נמנו מפני היותם כלם בתוך גבולותיהם ואחר זה ביאר מה שהיה מאלו הערים לשבט שמעון ובזה נתקיים מה שאמר בתורה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל כמו שבארנו שם :

ותאר . לשון ונסב בעוגל , כמו ( ישעיהו מד יג ) : ובמחוגה יתארהו , ויונתן תרגם את כלם 'ויסחר' : ויצא אל ערי הר עפרון . החוט יוצא לצד הצפון , והגבול הרחיב עד ערי הר עפרון : ותאר הגבול בעלה . אין זה לצד המערב , אלא הבליטה לצד צפון :

ויצא אל ערי הר עפרון . רצה לומר , בעבר הצפוני , והיו משל יהודה :

ותאר . ענין הקפה וסבוב , כמו ( ישעיהו מד יג ) ובמחוגה יתארהו :

ונסב הגבול מבעלה ימה . עכשיו חוזר למנינו הראשון , מן המזרח למערב : אל כתף הר יערים מצפונה . שהיה החוט בצפונה של הר יערים , נמצא הר יערים בתוך גבול יהודה לפנים מן החוט :

ימה . כלפי המערב : מצפונה . נמצא הר יערים , היא כסלון , לפנים מן הגבול , ומשל יהודה היתה :

והיו תצאות הגבול . סוף המצר : ימה . אל ים הגדול שהוא מצד מערבי :

צפונה . והיה עקרון לפנים מן הגבול : תוצאות . סוף הגבול כלה אל הים הגדול :

וגבול ים . גבול המערבי , מן הצפון אל הדרום : הימה הגדול . הים הגדול היה לגבול : וגבול . רצה לומר , איי הים יחשבו גם הם לגבול יהודה , ונחלתו היו : סביב למשפחותם . רצה לומר , המסבב נחלת כל משפחותם :

אל פי ה' ליהושע . כמה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע :

אל פי ה' . רצה לומר , לא מעצמו נתנו יהושע לכלב , כי אם על פי ה' : אבי הענק . רצה לומר , ארבע היה אבי הענק , רצה לומר הגדול שבענקים :

וירש משם כלב . לאחר מיתת יהושע , כי עדיין בימי יהושע לא נלכדה חברון , כמה שנאמר בספר שופטים ( א כ ) , ולא נכתבה כאן אלא מפני החלוקה :

קרית ספר . רבותינו אמרו ( תמורה טז א ) אלו הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה שהחזיר עתניאל בן קנז מפלפולו :

אחי כלב . מאמו :

ותצנח . ואתרכינת , הטתה עצמה ליפול ברגליו :

בבואה . בבית בעלה : ותסיתהו . הסיתה את בעלה ופתתה אותו לתת לה רשות שתשאל היא שדה מאביה : ותצנח מעל החמור . הפילה עצמה מעל החמור לנפול בארץ : מה לך . מה נחסר לך אשר תרצי לשאול עליו :

ותצנח . ענין נעיצה , כמו ( שופטים ד כא ) ותצנח בארץ , ורצונו לומר הפילה עצמה בכח וכאלו ננעצה בארץ :

תנה לי ברכה . פרנסה : ארץ הנגב . חרבה , כמו ( בראשית ח יג ) : חרבו פני האדמה , ומתרגם : נגיבו , שייקא בלע''ז , בית מנוגב מכל טוב , אדם שאין בו אלא תורה : נתתני . נתת לי , כמו ( שם לז ד ) : דברו לשלום , דבר אליו ; ( ירמיהו י כ ) : בני יצאוני , יצאו ממני ; ( מלכים א יט כא ) : ובשלם , בשל להם : גלות . מעינות :

כי ארץ הנגב נתתני . חלקת השדה אשר נתת לי מאז , היא ארץ נגובה , מבלי מעיני מים : ונתתה לי . לזה אשאל אשר תתן לי חלקת שדה ובה מעין מים : את גלות . נתן לה שדה עם מעין ממעל ועם מעין מתחת :

ברכה . מתנה ומנחה , כמו ( בראשית לג יא ) קח נא את ברכתי : הנגב . ענין יובש , כמו ( ישעיהו כא א ) כסופות בנגב : נתתני . נתת לי : גלות . מעין , כמו ( שיר השירים ד יב ) גל נעול , ונקרא כן על שם סבובו וגלגולו : את . עם : עליות . מלשון עליון :

למשפחותם . הנחלק לכל משפחה לבד :

ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה . בגבול מטה יהודה , הוא שאמרו רבותינו ( גיטין ז א ) : לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבולים :

מקצה . העומדים מקצה נחלת יהודה אצל גבול אדום , בדרומה של יהודה :

וחצור וכו' . ארבע עיירות במקרא זה : חצור א' , חדתה ב' , קריות ג' , חצרון היא חצור ד' , ולא זהו חצור האמור בתחלת המקרא , ולא זהו האמור במקרא שלפני פניו ( פסוק כג ) ( לב ) עשרים ותשע . ובפרטן תמצא ל''ח , וזהו לפי שתשעה מהן לא נשארו לבני יהודה , כי בני שמעון לקחום מחבל יהודה ונזכרות הנה בנחלת בני שמעון , והם : באר שבע , ומולדה , חצר שועל , ועצם ואלתולד , וחרמה , וצקלג , ועין , ורמון : וחצריהן . ומלבד חצריהן :

כל ערים עשרים ותשע . ובפרטן אתה מוצא שלשים ושמונה , אלא אלה היתרות נטלו בני שמעון מחבל בני יהודה , ונזכרות הם בנחלת שמעון באר שבע ומולדה חצר שועל ועצם ואלתולד וחרמה וצקלג ועין ורמון , הרי תשע היתרות המנויות כאן :

ערים ארבע עשרה . ובפרטן חמש עשרה , אומר אני , תפוח והעינם אחד הוא , וזה פירושו תפוח והעין שלו , הוא עין תפוח האמור בנחלת מנשה : אל יושבי עין תפוח :

והגדרה וגדרתים . היא עיר אחת ונקראה בשתי השמות :

צנן . וכו' . גם אלו עמדו בשפלה , אולם במחוז אחרת , ולזה מנה אלו לעצמן ואלו לעצמן , וכמו כן נאמר בכל מקום שמנה אלו לבד ואלו לבד :

וגדרות בית דגון . הן שתי עיירות , האחת גדרות , והשנית בית דגון :

ובנותיה . הכפרים הסמוכים אליה :

מעקרון וימה וכו' . מעקרון לצד המערב היה ליהודה כל הערים אשר אצל מקום אשדוד , וגם חצרי הערים ההם :

על יד . על מקום , כמו ( שמואל ב יח יח ) יד אבשלום :

והים הגדול וגבול . נסין שבים שקורין אלשי''ש בלע''ז :

עד נחל מצרים . שהיה בדרומה של יהודה : והים הגדול . רצה לומר , ועד הים הגדול , שהיה במערבו : וגבול . גם גבול הים הם האיים אשר בים , אף הם לנחלת יהודה יחשבו :

וזיף . אין זה זיף האמור למעלה ( פסוק כד ) :

לא יכלו בני יהודה להורישם . שנינו בספרי : רבי יהושע בן קרחה אומר יכולין היו , אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך , ויבוסי זה לא על שם האומה היה , אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס , ובני אותו מחוז מפלשתים היו , וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז :

היבוסי . שם האומה : לא יכלו בני יהודה להורישם . כי גם להם חלק מה בירושלים עם בני בנימין , כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( זבחים נג ב ) רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה וכו' :