יהושע פרק-יד{א}
וְאֵ֛לֶּה אֲשֶׁר־נָחֲל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁ֨ר נִֽחֲל֜וּ אוֹתָ֗ם אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְרָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אשר נחלו אותם . אשר הנחילו אותם :
ואלה . רצה לומר , אלה הערים האמורים בסוף הענין :
המטות . השבטים :
{ב}
בְּגוֹרַ֖ל נַחֲלָתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃
בגורל נחלתם . בגורל חלק להם נחלתם :
{ג}
כִּֽי־נָתַ֨ן מֹשֶׁ֜ה נַחֲלַ֨ת שְׁנֵ֤י הַמַּטּוֹת֙ וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֔ה מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּ֑ן וְלַ֨לְוִיִּ֔ם לֹֽא־נָתַ֥ן נַחֲלָ֖ה בְּתוֹכָֽם׃
כי נתן משה . יבאר מדוע חלק יהושע נחלה לתשעת המטות וחצי , ואמר עם כי משה נתן לשני המטות וחצי , וללוים לא נתן נחלה , כי אין לתת להם כאשר צוה ה' , ולא נשארו אם כן ראויים לנחלה כי אם שמונת המטות וחצי , עם כל זה הוכרח יהושע לחלק נחלה לתשעת המטות וחצי :
{ד}
כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃
כי היו בני יוסף שני מטות. תחת שבט לוי :
כי היו . רצה לומר , לפי שבני יוסף נחלקו לשתי מטות , והיו אם כן תשעה וחצי לבד הלוים , אבל ללוים לא נתנו נחלה לא משה ולא יהושע : לשבת . רצה לומר , לבד לדור בהם , ולא להיות שלהם לגמרי :
ומגרשיהם . הם הבנינים הסמוכים להעיר , מחוץ לחומה , וכאלו נגרשו ממנה : למקניהם . הם בהמות גסות : ולקנינם . הם בהמות דקות :
{ה}
כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחְלְק֖וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃
כאשר צוה ה' . שלא לתת נחלה ללוים : ויחלקו . ביניהם חלקו ולא נתנו ממנה ללוים :
{ו}
וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽי־יְהוּדָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו כָּלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה הַקְּנִזִּ֑י אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֶֽת־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים עַ֧ל אֹדוֹתַ֛י וְעַ֥ל אֹדוֹתֶ֖יךָ בְּקָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃
ויגשו בני יהודה . לעזור לכלב בשאלת בקשתו : על אודותי וכו' . שנחיה ונבוא אל הארץ ולא נמות במדבר :
אודותי . תרגומו : עסק דילי , וכן ( ירמיהו ג ח ) על כל אודות :
{ז}
בֶּן־אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אָנֹכִ֗י בִּ֠שְׁלֹחַ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהוָ֥ה אֹתִ֛י מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָ֑רֶץ וָאָשֵׁ֤ב אֹתוֹ֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר עִם־לְבָבִֽי׃
כאשר עם לבבי . ולא כאשר עם פי , שהמרגלים היו בעצה אחת , וירא כלב לומר להם שלא יאמר כמותם , וכשבא , הכחישם , וזהו שנאמר שם ( במדבר יד כד ) : עקב היתה רוח אחרת עמו , שהיה אומר להם אחד בפה ואחד בלב :
עם לבבי . כי בפיו היה בעצה אחת עם יתר המרגלים , כי פחד מהם , ובבואו לפני משה כחש אותם :
{ח}
וְאַחַי֙ אֲשֶׁ֣ר עָל֣וּ עִמִּ֔י הִמְסִ֖יו אֶת־לֵ֣ב הָעָ֑ם וְאָנֹכִ֣י מִלֵּ֔אתִי אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
ואחי . המרגלים כולם המסו לב העם : מלאתי . השלמתי להחזיק דבר ה' :
המסיו . מלשון המסה : מלאתי . ענין השלמה וגמר :
{ט}
וַיִּשָּׁבַ֣ע מֹשֶׁ֗ה בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמֹר֒ אִם־לֹ֗א הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֨ר דָּרְכָ֤ה רַגְלְךָ֙ בָּ֔הּ לְךָ֨ תִֽהְיֶ֧ה לְנַחֲלָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָ֑ם כִּ֣י מִלֵּ֔אתָ אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
אם לא . הוא ענין לשון שבועה , כאלו אמר אם לא יהיה הדבר הזה אזי יהיה עונשו כך וכך , וגזם ולא אמר , וכן ( איוב א יא ) אם לא על פניך יברכך : אשר דרכה רגלך בה . זה חברון , שנאמר ( במדבר יג כב ) ויבא עד חברון , וכלב לבד בא לחברון :
דרכה . צעדה , והוא מלשון דרך :
{י}
וְעַתָּ֗ה הִנֵּה֩ הֶחֱיָ֨ה יְהוָ֣ה ׀ אוֹתִי֮ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּר֒ זֶה֩ אַרְבָּעִ֨ים וְחָמֵ֜שׁ שָׁנָ֗ה מֵ֠אָז דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־הָלַ֥ךְ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֣י הַיּ֔וֹם בֶּן־חָמֵ֥שׁ וּשְׁמוֹנִ֖ים שָׁנָֽה׃
זה ארבעים וחמש שנה . למדנו ששהו בכיבוש הארץ שבע שנים , שהרי בשנה השנית שלח משה המרגלים , נשארו שלשים ושמנה שהלכו במדבר , ושבע שכבשו , הרי ארבעים וחמש :
אשר הלך וכו' . במשך השנים האלו :
{יא}
עוֹדֶ֨נִּי הַיּ֜וֹם חָזָ֗ק כַּֽאֲשֶׁר֙ בְּי֨וֹם שְׁלֹ֤חַ אוֹתִי֙ מֹשֶׁ֔ה כְּכֹ֥חִי אָ֖ז וּכְכֹ֣חִי עָ֑תָּה לַמִּלְחָמָ֖ה וְלָצֵ֥את וְלָבֽוֹא׃
עודני היום חזק . לפי שבא לשאול את חברון , חשש פן ישיב יהושע לאמר הלא זקנת ותש כחך , ואיך תכבוש את חברון , לזה אמר עודני חזק כמאז : ככחי אז . כמו הכח שהיה בי אז , כזה הכח בי היום , הן להלחם בעצמי , הן לצאת ולבוא לפני העם להורותם תכסיסי המלחמה :
{יב}
וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְהוָ֤ה אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃
ההר הזה . זה חברון : ביום ההוא . אשר הלכנו לתור את הארץ : כי ענקים שם . ומי יעצר כח להלחם בם : אולי ה' אותי . אולי יהיה ה' עמי , לכבשם ולגרשם , כאשר דבר לתת לי :
בצורות . חזקות , והוא מלשון צור : אותי . עמי , אף כי הוא בחול''ם , וכן ( יחזקאל ב א ) ואדבר אותך : והורשתים . וגרשתים :
{יג}
וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה׃
ויברכהו . שיצלח בהלחמו בם : את חברון . שדה העיר וחצריה , אבל העיר עצמה היתה עיר מקלט , והיא ומגרשיה היו לכהנים כמו שכתוב למטה ( פסוק יד ) ( יד ) על כן . רצה לומר , לא באה לו בחלקו וגורלו בתוך בני משפחתו ושבטו , כי אם בעבור זה באה לחלקו , חוזר ומפרש יען אשר מלא וכו' :
{יד}
עַל־כֵּ֣ן הָיְתָֽה־חֶ֠בְרוֹן לְכָלֵ֨ב בֶּן־יְפֻנֶּ֤ה הַקְּנִזִּי֙ לְֽנַחֲלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
יען . בעבור :
{טו}
וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃
האדם הגדול בענקים הוא . אביהם של אחימן ששי ותלמי , ארבע היה שמו . דבר אחר : על שם האב ושלשה בנים , שכן קורא אותם ( שם יג כב ) : ילידי הענק : והארץ שקטה ממלחמה . מוסב לענין הראשון , לאחר שבע שכבשו סביבותיהם , נכנעו האמוריים ולא נאספו עוד למלחמה עליהם , לכך התחילו לעסוק בחילוק הארץ . ומדרש אגדה , האדם הגדול בענקים הוא . אברהם אבינו , הוא שגרם להם שהארץ שקטה ממלחמה ארבעים שנה שנתעכבו במדבר , בשכר שכבדו את הזקן בקרית ארבע , שאמרו לו ( בראשית כג ו ) : נשיא אלהים אתה בתוכנו :
קרית ארבע . קרית איש שהיה שמו ארבע והוא היה אדם הגדול בענקים , ורצה לומר , גם למול ענקים היה נחשב לגדול וגבה הקומה : והארץ שקטה ממלחמה . כאלו אמר הנה הדבר הזה , עם שנכתב פה אחר כל המלחמות , מכל מקום נהיה הדבר בזמן המלחמה , ולאחר זה שקטה הארץ ממלחמה :
קרית . מלשון קריה ועיר :