וישלח יהושע וגו' . על כרחי אני צריך לומר שבתוך ימי אבל משה שלחם , שהרי לסוף ג' ימים שתמו ימי אבל משה עברו את הירדן , שמשם אנו למדים שמת משה בז' אדר כשאתה מונה ל''ג למפרע מיום שעלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון , ועל כרחך משנשתלחו המרגלים לא עברו את הירדן עד יום החמישי , שנאמר : וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים בו בלילה , ויעברו ויבאו אל יהושע בן נון וישכם יהושע בבוקר ויסעו מהשטים , הרי יום ד' , וילינו שם טרם יעברו , נמצא שלא עברו עד יום ה' : חרש . ברז , כך תרגם יונתן , אמר להם עשו עצמכם כחרשים , כדי שלא יסתירו דבריהם מפניכם . דבר אחר : חרש חרס , הטעינו עצמיכם קדרות , כדי שתהיו נראין כקדרין : ראו את הארץ ואת יריחו . והלא יריחו בכלל היתה ולמה יצאת , אלא שהיתה קשה כנגד כולם , לפי שהיתה יושבת על הספר . וכיוצא בו ( שמואל ב ב ל ) : ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל , והלא עשהאל בכלל היה ולמה יצא , אלא שהיה קשה כנגד כולם , כיוצא בו ( מלכים א יא א ) : והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה , והלא בת פרעה בכלל היתה , ולמה יצאת , אלא שהיה מחבבה כנגד כולם , וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולן , כך שנויה בספרי ( עקב נב ) : אשה זונה . תרגם יהונתן : פונדקיתא , מוכרת מיני מזונות :

מרגלים חרש . מחפשים מחשבות הבריות , אם נמס לבבם : לאמר . רצה לומר : וכה אמר :

מרגלים . ענין חיפוש כמו ( דברי הימים א , יט ג ) לחקר ולהפך ולרגל : חרש . ענינו מחשבה , כמו ( משלי ג כט ) אל תחרוש על רעך רעה : זונה . מוכרת מזון :

וראוי שנעיין בהתר ספק מה יקרה בענין הצוואה שצוה יהושע שוטרי העם ושלחו המרגלים מה ענין אלו המרגלים והנה איך שתהיה תשובתם בבאם לא ימנעו מלבוא בארץ לרשת אותה כי כבר יעד להם יהושע כי בעוד שלשת ימים יעברו את הירדן לבא לרשת את הארץ ואם אמרנו שכבר שלח המרגלים קודם זה הנה יקשה גם כן למה לא סמך יהושע על דברי הש''י שהבטיחו שלא יתיצב איש בפניו כל ימי חייו ולמה הסכים לשלוח מרגלים עם מה שהתפרסם לו מה שהגיע מהתאחר במדבר לישראל על דבר המרגלים אשר שלח משה ואנחנו אומרים בהתר זה הספק ששלוח המרגלים הוא על התר שני דרכים , הדרך הא' לחקור אם יתכן שישתדל להלחם בעם אשר הם שלוחים לרגל ארצם אם לא יתכן זה כאילו תאמר שיחקרו מהעם היושב בה המעט הוא אם רב החזק הוא הרפה , ומה הערים הבמחנים אם במבצרים והנה פרי זה הרגל הוא אם בהמשך אל המלחמה או התרחק ממנה לפי מה שיספרו המרגלים , ואולם מדרך הב' הוא לחזק לב העם הנלחמים לבד כמו שנתפרסם מענין גדעון בן יואש כי היה סומך בדברי הש''י אחר שעשה לו אות שהוא יעזור עמו והנה הגיע מדרגתו בכחו בש''י עד שכבר שלח החיל הבא אליו מישראל להלחם עם מדין ולא השאיר מהם כי אם שלש מאות איש בדבר הש''י ועכ''ז לחזק לבו על דבר המלחמה צוהו הש''י שירד אל המחנה הוא ופורה נערו וישמע מה ידברו ואחר תחזקנה ידיו והנה שמע שם מה שחזק לבו לבוא בקשרי המלחמה , וכן היה בשלוח המרגלים בזה המקום כמו שנבאר ר''ל שלא היה שלחם רק לחזק לב יהושע והעם כשישמעו שנפלה אימת ישראל עליהם וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם , ואחר שהתיישב לנו זה הנה נבאר דברי זאת הפרשה לפי מנהגנו ונאמר כי מלת חרש תאמר בפנים רבים המכוון ממנה לפי מה שאראה הוא מענין אל תחרוש על רעך חורשי און שהוא מענין מחשבה הרצון בזה שכבר שלח יהושע שנים אנשים מרגלים מחשבת אנשי הארץ ר''ל שיחקרו אם נפלה אימת ישראל עליהם ואם נמוגו מפניהם כי בזה יתחזק מאד לב אנשי המלחמה ולזה תמצא שהם לא רגלו הארץ ואת יריחו כי אם בזה האופן לפי שכבר באו שם בלילה ובלילה בעצמה יצאו משם אחר שנתפרס' להם על פי רחב מחשבת הארץ ושכבר נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם וזאת היתה ג''כ תשובתם ליהושע אמרו כי נתן השם בידינו את כל הארץ וגו' ולו היתה כונת יהושע שירגלו הארץ באופן הראשון היה ראוי שיאמרו ליהושע שלא יכלו לרגל את הארץ כי בלילה באו ובלילה ההוא הוכרחו לצאת משם ולזה הוא מבואר שהכוונה ברגול' היתה לרגל מחשבותם לבד כדי שיתחזק בזה לב אנשי המלחמה ואולי יתחזק בזה לב אנשי המלחמ' כי זה המורך לב הוא הודעה מה יתבאר ממנה שזה מסודר להיות כן כמו שביארנו בשני מספר מלחמות ה' ובביאורינו לספר איוב ולזה תמצא בהרבה מן האנשים שסביב העת אשר יובלו עברות להם שישיגם פחדם מה והנה אמר להם יהושע שירגלו מחשב' אנשי הארץ בכללות וביחוד מחשבת אנשי יריחו וזהו מה שהזהירם לראות את הארץ ואת יריחו ר''ל שיראו מחשבותם באיזה אופן שיתכן להם זה בו והנה ספר שסופר זה למלך יריחו והסתירה אותם רחב בחכמתה למלט את נפשה ונפש בית אביה , והנה נספר אחר זה בזכרנו תועלותיה מה היה מאופן החכמה בדבריה :

לחפור . לרגל , כמו ( איוב לט כט ) : משם חפר אוכל :

הנה . להעיר הזאת : לחפור . לרגל ולחפש , כמו ( איוב לט כא ) יחפרו בעמק , על שם שהמחפש דבר מה בקרקע חופר בה :

ותצפנו . יש מקראות מדברים על הרבים כיחיד , לפי שמיהרה בהטמנתם , ובמקום צר , כאילו היה יחידי , ומדרש אגדת תנחומא ( שלח א ) יש : פנחס וכלב היו , ופנחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך . דבר אחר : ותצפנו , כל אחד ואחד בפני עצמו , ודוגמתו מצינו ( משלי כז ט ) : שמן וקטרת ישמח לב , ולא אמר ישמחו לב :

ותצפנו . כל אחד במקום מיוחד , כי יותר נוח להטמין אחד אחד : האנשים . אשר תשאלו עליהם : ולא ידעתי . בעת בואם :

ותצפנו . הסתירה אותו , כמו ( משלי ב ז ) יצפן לישרים : כן . ענינו אמת , כמו ( שמות י כט ) כן דברת : מאין . מאוזה מקום :

ותצפנו . ר''ל שצפנה כל א' מהם במקום מיוחד שאם ימצא האחד ינצל הב' והיה לה התנצלות בזה לפי שכבר זכרה שהיה חשך בעת שיצאו ולזה אפשר שיצא הא' ונשאר השני והיא לא ידעה :

ויהי השער . רצה לומר , בעת בוא זמן סגירת שער העיר , כאשר חשך היום : כי תשיגום . היות זה מקרוב יצאו :

אנה . לאיזה מקום :

בפשתי העץ . פשתים בגבעוליהן :

ותטמנם . הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר : בפשתי העץ . בפשתים שהם עדיין בתוך העץ , והם הקנים של פשתן : הערוכות . בכדי שלא ירגישו שיש מי טמון שם :

הערוכות . מלשון עריכה וסדור :

על המעברות . מקום מעבר המים , שהיו סבורים שחזרו לאחוריהם אל ערבות מואב , והירדן מפסיק בינתים : והשער סגרו . השוערים :

אחריהם . כן חשבו הרודפים לפי דעתם : סגרו . לפי שרצו לבקשם עוד בעיר , לזה סגרו שומרי השער את השער , שלא יצאו מעתה :

על . ענינו כמו עד , וכן ( בראשית מט יג ) וירכתו על צידון : המעברות . מקום מעבר הירדן :

והמה . המרגלים :

עליהם . ענינו כמו : אליהם , באל''ף :

והיא עלתה עליהם . ר''ל אצלם כמו ועליו מטה מנשה ויבואו האנשים על הנשים :

וכי נפלה וכו' . ולא נעצר כח להלחם בכם :

אימתכם . מלשון אימה ופחד : נמגו . נמסו :

הוביש . מלשון יבש : החרמתם . ענין מיתה וכליון :

ולא קמה עוד רוח באיש . אפילו לשכב עם אשה , אמרו אין לך כל שר ונגיד שלא בא אל רחב הזונה , ובת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים , וזנתה כל ארבעים שנה ( זבחים קטז ב ) :

ולא קמה וכו' . רצה לומר , כל איש רוחו נמוכה ושפלה : הוא אלהים . אם כן היכולת בידו על כולם :

כי ה' אלהיכם הוא אלהים . ולזה הוא שליט על כל אשר יחפוץ וינצח מי שהיה במערכתו שלא ינוצח בהלחמו עם ישראל או שינצח' :

אות אמת . שתעשו כשתבאו ותכבשו את העיר , שתכירו האות ותחיוני :

ועתה . הואיל והדבר ברור : חסד . היות כי עדיין לא עשיתם לי טובה מאומה : ועשיתם וכו' . לזה גם אתם עשו חסד עם בית אבי מבלי הקדמת טובה מהם : אות אמת . סימן אמיתי , למען ידעו כל ישראל לבל ישלחו בנו יד :

נפשנו וכו' . אם מי ירצה לשלוח בכם יד , נמסור עצמנו למיתה בכדי להציל אתכם : את דברנו זה . את האות שאת מבקשת ונתנה לך , כי אם תגידי לגלות האות , הרבה יעשוהו להציל עצמם : חסד ואמת . היות את עשית עמנו חסד אבל צפית לתשלום גמול , אבל אנו נעשה עמך חסד של אמת מבלי תקות תשלום גמול :

אם לא תגידו . הנה התנו בזה לפי שכב' שאלה מהם שיתנו לה אות אמת להחיות כל בית אביה והשביעה אותם על זה בה' והנה אם היתה מגדת דבריהם זה היה אפשר שיתערבו עם בית אביה רבים מבני יריחו ותכריחם שבועת' שלא להמית איש מהם כי לא יתברר להם אי זה מהם הוא מבית אביה עד שכבר היה אפשר שימלטו בזה האופן כל יושבי יריחו או יתערבו עם כל יושבי הארץ וימלטו כלם בסבת זה :

ותורידם בחבל בעד החלון . באותו חבל וחלון היו הנואפים עולין אליה . אמרה : רבונו של עולם , באלו חטאתי באלו תמחול לי ( זבחים שם ) :

בעד החלון . כי שערי העיר סגרו : בקיר החומה . פני החלון אל מחוץ לחומה :

בקיר . בכותל :

עד שוב הרודפים . ראתה ברוח הקדש שישובו לסוף שלשת ימים ( ספרי דברים כב ) :

פן יפגעו . כשתלכו עתה לדרכיכם , פן יפגשו בכם הרודפים בשובם : שמה . בההר :

יפגעו . ענין פגישה : ונחבתם . מלשון מחבואה , ורצה לומר , תסתרו במקום מחבואה :

נקיים אנחנו . הרי אנו תולין הדבר בך לעשות האות הזה :

נקיים . רצה לומר , רוצים אנחנו להיות נקיים מעון בטול שבועה , ולזה נפרש הדבר היטב :

ויאמרו אליה האנשים נקיים אנחנו משבועתך . ר''ל אנחנו רוצים להיות נקיים מזאת השבועה שלא תהיה לנו למכשול ולזה אנחנו צריכין לסדר הענין באופן שנוכל להשמר בו מהכשל בה והנה אנחנו נותנים לך אות אמת יוכר בו הבית הזה מזולתו והוא שתקשר בחלון את תקות וגו' , והנה אין שבועתינו שנמלט ממות בית אביך אם ימצא אי זה שיהיה מהם חוץ מהבית הזה שאם נקש' בזה האופן הנה יחוייב שנמלט כל יושבי יריחו או כל יושבי הארץ אחר שלא יתברר לנו מי הם ממשפחתך וזה דבר לא נוכל להסכים עליו כי הוא סותר למה שצותה התורה עליו שלא תחיה כל נשמה מאלו הגוים מהמקומות הקרובים ולא מהרחוקים אשר לא יסכימו להיות לנו למס ולזה אנחנו מבארים שאין אנחנו נקשרים להחיות כי אם הנמצאים בזה הבית :

את תקות . לשון קו וחבל :

אנחנו באים . רצה לומר , בעת נבוא בארץ : הזה . אשר הורדתנו בו : תקשרי . להיות לאות וסימן : בו . מוסב על החלון ורצה לומר , דרך בו :

תקות . מלשון קו וחבל , וכן ( ישעיהו מד יג ) נטה קו : השני . רצה לומר , צבוע בצבע אדום , כמו ( שמות כה ד ) ותולעת שני : תאספי . ענין הכנסה , כמו ( שופטים יט טו ) ואין איש מאסף אותם :

דמו בראשו . עון הריגתו על ראשו תהא , כי הוא יגרום מיתתו : דמו בראשנו . עון הריגתו תהא עלינו :

דמו בראשו . רצה לומר , עון מיתתו על עצמו כי פשע בנפשו : ואנחנו נקים . כי לא היה מהאפשר לשומרו מן המיתה :

זה . הסימן והאות הזה :

ואם תגידי את דברינו זה . באופן שימלטו שאר יושבי העיר בזה הבית כשתודיעי להם שכבר נשבעו להחיות הנמצאים בו לא תקשרנו שבועתינו להחיותם :

כן הוא . רצה לומר , זהו הדרך הנכון : ותשלחם . לפי שהלכו אל ההר בעצתה , אמר ותשלחם : ותקשור . בעת שבאו ישראל בארץ :

ויעברו . את הירדן :

המוצאות . מה שקרה להם :

והנה שבו שני האנשים . ביום הג' לשלוחם שהוא היום השני מהשלשה ימים שזכר יהושע כמה שאמר בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן והנה ביום השלישי מאלו השלשה ימים השכים יהושע בבקר להזדרז על זאת המלאכה כי המלאכה לה' ובאו עד הירדן הוא וכל ישראל ולנו שם טרם יעברו את הירדן והנה לא עברו את הירדן בלילה ההוא אחר עבור השלשה ימים שזכר יהושע לסבות הא' כי הש''י רצה שיתפרסם זה המופת לישראל כדי שתהיה אמונת' בו יתברך וביהושע נביאו יותר חזקה ולזה חייב להמתין עבור הירדן עד בקר יום הד' , והשני הוא שהש''י רצה שיהיה המופת הזה כדי להפיל אימה ופחד על כל מלכי האמורי והכנעני ולזה היה ראוי שיהיה בעת שיראו האנשים זה המופת וזה ביום , והשלישי הוא שרצה הש''י שיתקדשו העם כדי שיהיו ראויים יותר אל שיעשה זה המופת בעבורם עם שזה הביאם לדקדק יותר בענין אלו הנפלאות כי זה ממה שיישיר' להשיג מה שהיה בהם מהפלא והזרות ולזה הוכרח לומר שלנו שם טרם יעבורו כי יחשב לפי שיעד יהושע להם שכאשר ישלמו ג' ימים יעברו את הירדן ויבא זה לחשב שיעברו את הירדן בתחלת הלילה שאחריה ומפני זה הוכרח לבאר שלא עברו את הירדן כי אם ביום כדי שיתבאר יותר לדורות הבאים אמתת זה הספור ולזאת הסבה בעינ' צוה יהושע לשנים העשר איש שירימו להם אבן אחת לאיש על שכמו למען יהיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל על דבר זה המופת :

כי נתן . במקרא שלפניו נאמר שספרו המוצאות אותם , וכאשר תמו לספר , אמרו הנה תכלית הדבר הוא כי נתן ה' וכו' :