פרשת לך לך-לך לך יום שלישיתורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(יא) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל-שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה-נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת-מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ: וַהֲוָה כַּד קְרֵיב לְמֵיעַל לְמִצְרָיִם וַאֲמַר לְשָׂרַי אִתְּתֵה הָא כְעַן יְדָעִית אֲרֵי אִתְּתָא שַׁפִּירַת חֵיזוּ אָתְּ:
רש''י הנה נא ידעתי. מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה. דבר אחר מנהג העולם שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה, וזאת עמדה ביפיה. ופשוטו של מקרא הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך, ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים, ולא הרגלו באשה יפה. ודומה לו (בראשית יט ב) הנה נא אדני סורו נא:
(יב) וְהָיָ֗ה כִּֽי-יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ: וִיהֵי כַּד (נ''י אֲרֵי) יֶחֱזוּן יָתִיךְ מִצְרָאֵי וְיֵימְרוּן אִתְּתֵהּ דָּא וְיִקְטְלוּן יָתִי וְיָתִיךְ יְקַיְמוּן: (יג) אִמְרִי-נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב-לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ: אִמְרִי כְעַן אֲחָתִי אָתְּ בְּדִיל דְּיֵיטַב לִי בְּדִילָךְ וְתִתְקַיֵּם נַפְשִׁי בְּפִתְגָּמָיְכִי:
רש''י למען ייטב לי בעבורך. יתנו לי מתנות:
(יד) שני וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת-הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי-יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד: וַהֲוָה כַּד עַל אַבְרָם לְמִצְרָיִם וַחֲזוֹ מִצְרָאֵי יָת אִתְּתָא אֲרֵי שַׁפִּירָא הִיא לַחֲדָא:
רש''י ויהי כבוא אברם מצרימה. היה לו לומר כבואם מצרימה, אלא למד שהטמין אותה בתבה ועל ידי שתבעו את המכס פתחו וראו אותה:
(טו) וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל-פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה: וַחֲזוֹ יָתַהּ רַבְרְבֵי פַרְעֹה וְשַׁבָּחוּ יָתַהּ לְפַרְעֹה וְאִדַּבָּרַת אִתְּתָא לְבֵית פַּרְעֹה:
רש''י ויהללו אותה אל פרעה. הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך:
נביאים - ישעיה - פרק מא
(ו) אִ֥ישׁ אֶת-רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק: גְּבַר יַת חַבְרֵיהּ יִסְעֲדוּן וּלְאֲחוּהִי יֵימַר תַּקִּיף :
רש''י איש את רעהו וגו' . יאמר חזק למלחמה אולי יעמדו להם אלהיהם : איש את רעהו יעזורו . זה עוזר את זה בברכו' ברוך אברם ( בראשית יד ) וזה עוזר את זה במתנות ( שם ) ויתן לו מעשר מכל :
(ז) וַיְחַזֵּ֤ק חָרָשׁ֙ אֶת-צֹרֵ֔ף מַחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ אֶת-ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם אֹמֵ֤ר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט: הֲלָא יִבַּהְתּוּן בְּעוֹבָדֵיהוֹן דְּמַתְקֵיף נַגְרָא עִם קַנָּאָה מָחֵי בְּפַטִּישָׁא עִם דִּמְטַפַּח בְּקֻרְנָסָא זִמְנָא אֲמַר עַל דִּבְקָא תַּקִין הוּא וּמַתְקִיף לֵיהּ בְּמַסְמְרִין דְּלָא יִצְטְלֵי :
רש''י ויחזק חרש . נוסך הפסל : את צורף . המרקעו בזהב : מחליק פטיש . באחרונה כשהוא מכה בנחת להחליק את המלאכה : את הולם פעם . הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו : אומר לדבק טוב הוא . על אותן שהיו מחזירין אחר קרקע טובה לדבק בה עששיות ברזל : דבק . שולדור''א : ויחזקהו . לצלם : במסמרים לא ימוט . כולם יחזקו זה את זה : ויחזק חרש . זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה . את צורף . זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה . את הולם פעם . זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת . אומר לדבק טוב הוא . טוב לידבק באלוה של זה . ויחזקהו . שם לאברה' להיו' דבק בהקב''ה ולא ימוט :
(ח) וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי: וְאַתְּ יִשְּׂרָאֵל עַבְדִי יַעֲקֹב דְּאִתְרְעֵיתִי בָךְ זַרְעֵיהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימִי :
רש''י ואתה ישראל עבדי . ועלי יש לעזור לך סוף המקרא אל תירא כי אתך אני כך נראה לי חבור הענין לפי פשוטו ומ''א בבראשית רבה דורש כל הענין במלכי צדק ואברה' ( ה ) ראו איים אותה מלחמ' וייראו שם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם , איים כשם שאיי הים מסויימין בעולם כך אברהם ושם היו מסויימין בעולם : ואתה ישראל עבדי . אברהם שלא היה מזרע צדיקים עשיתי לו כל זאת . ואתה ישראל עבדי . הקנוי לי משני אבות . זרע אברהם אוהבי . שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה :
(ט) אֲשֶׁ֤ר הֶחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵאֲצִילֶ֖יהָ קְרָאתִ֑יךָ וָאֹ֤מַר לְךָ֙ עַבְדִּי-אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ: דְּקָרֵיבְתָּךְ מִזַּרְעִית אַרְעָא וּמִמַּלְכְּוָתָא בְּחַרְתָּךְ וַאֲמֵרִית לָךְ עַבְדִּי אַתְּ אִתְרְעֵיתִי בָּךְ וְלָא אֲרַחְקִינָּךְ :
רש''י אשר החזקתיך . לקחתיך לחלקי כמו ( שמות ד ) וישלח ידו ויחזק בו : מקצות הארץ . משאר העכו''ם : ומאציליה . מן הגדולים שבהן : קראתיך . בשם לחלקי בני בכורי ישראל : ולא מאסתיך . כזה שנאמר בו ( מלאכי א ) שנאתי :
(י) אַל-תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ-אָ֔נִי אַל-תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי-אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף-עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף-תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי: לָא תִדְחַל אֲרֵי בְסַעֲדָךְ מֵימְרִי לָא תִתְבַר אֲרֵי אֲנָא אֱלָהָךְ אַתְקְּפִינָּךְ אַף אֲסַעֲדִינָּךְ אַף אַחֲדִינָּךְ בִּימִין קֻשְׁטִי :
רש''י אל תשתע . אל ימס לבך להיות כשעוה זו וזה הכלל כל תיבה שתחל' יסודה שי''ן כשבא לדבר בל' מתפעל התפעל או יתפעל התי''ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו ( ישעיה כט ) וישתומם ( מיכה ז ) וישתמר חוקות עמרי ( ש''א א ) תשתכרין ( איוב ל ) תשתפך נפשי :
כתובים - משלי - פרק ג
(ח) רִ֭פְאוּת תְּהִ֣י לְשָׁרֶּ֑ךָ וְ֝שִׁקּ֗וּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ: אַסְיוּתָא תֶהֱוֵי לְכוּנְשְׁרָךְ וְדוּהֲנָא לְגַרְמָיךְ :
רש''י רפאות תהי לשרך . החכמה , שרך כמו ( שיר ו ) שררך וזהו טיבורך : ושקוי לעצמותיך . הוא המוח כענין שנאמר ומוח עצמותיו ישוקה ( איוב כא ) :
(ט) כַּבֵּ֣ד אֶת-יְ֭הוָה מֵהוֹנֶ֑ךָ וּ֝מֵרֵאשִׁ֗ית כָּל-תְּבוּאָתֶֽךָ: יַקֵר לֵאלָהָךְ מִן מָמוֹנָךְ וּמֵרֵישׁ כֻּלְהוֹן עֲלַלְתָּךְ :
רש''י מהונך . מכל מה שחננך אפי' מקול ערב ( אל תקרי מהונך אלא מגרונך ) : ומראשית . אלו תרומות ומעשרות :
(י) וְיִמָּלְא֣וּ אֲסָמֶ֣יךָ שָׂבָ֑ע וְ֝תִיר֗וֹשׁ יְקָבֶ֥יךָ יִפְרֹֽצוּ: וּמִתְמַלְיָן אוֹצְרָךְ שֻּׂבְעָנָא וּמַעְצַרְתָּךְ חַמְרָא נִשְׁפְּעָן : (יא) מוּסַ֣ר יְ֭הוָה בְּנִ֣י אַל-תִּמְאָ֑ס וְאַל-תָּ֝קֹ֗ץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ: בְּרִי מַרְדּוּתָא דֶאֱלָהָא לָא תַסְלֵא וְלָא תַמְרִיק בְּמַכְסְנוּתֵיהּ :
רש''י מוסר ה' בני אל תמאס . אם יבואו עליך יסורין יהיו חביבין עליך : ואל תקוץ . מלשון קצתי בחיי ( בראשית כז ) :
(יב) כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ וּ֝כְאָ֗ב אֶת-בֵּ֥ן יִרְצֶֽה: מְטוּל דִּלְמַן דְּרָחֵם לֵיהּ אֱלָהָא רָדֵיהּ לֵיהּ וְהֵיךְ אָבָּא דְרָדֵי לִבְרֵיהּ :
רש''י וכאב את בן ירצה . שרוצה בבנו להטיב לו ויפייסהו לאחר שמכהו בשבט כן יערב לך הטובה אחר המכה :
משנה יבמות פרק ג
א. אַרְבָּעה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ, יוֹצִיאוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְקַיְּמוּ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ:
ברטנורה (א) ארבעה אחין. חולצות ולא מתיבמות. דכיון דתרווייהו זקוקין להאי ולהאי, קמא דמיבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו: ב''ש אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו. בגמרא מפכינן לה, בש''א יוציאו ובה''א יקיימו. דבכל מקום ב''ש לחומרא וב''ה לקולא חוץ מהמקומות הידועים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, והכי אמרינן בעלמא, ב''ש במקום ב''ה אינה משנה, כלומר, כל היכא דאשכחן במשנה בית שמאי מקילין, וב''ה הוא שדרכן להקל ונמצאו עתה בית שמאי עומדים במקום בית הלל, אינה משנה ומשבשתא היא וצריך להפכה, אלא אם כן היא מהמשניות הידועות שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. ובמסכת עדיות מני לה בשם רבי אליעזר מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל:
ב. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִסוּר עֶרְוָה, אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בָּאֲחוֹתָהּ, וְהַשֵּׁנִי אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן אִסוּר מִצְוָה וְאִסוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ברטנורה (ב) איסור ערוה. כגון חמותו ואם חמותו: ומותר באחותה. דלאו אחות זקוקתו היא, דערוה לא רמיא קמיה ליבומי: איסור מצוה. רמיא קמיה מדאורייתא, הילכך אסור באחותה, דאחות זקוקתו היא:
ג. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִסוּר עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִסוּר עֶרְוָה, הָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:
ברטנורה (ג) אחותה כשהיא יבמתה. אחותה של ערוה כשהיא יבמתה אשת אחי בעלה, כשנופלת עמה ליבום: או חולצת או מתיבמת. דלאו אחות זקוקתו, היא דערוה לא רמיא קמיה:
ד. שְׁלֹשָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִסוּר עֶרְוָה, אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בְּאֲחוֹתָהּ. אִסוּר מִצְוָה אוֹ אִסוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:
ברטנורה (ד) ור''ש פוטר. טעמא דר''ש, דכתיב (ויקרא י''ח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, בשעה שנעשו צרות זו לזו, כגון הכא ששתיהן זקוקות לו ליבום, לא יהא לך לקוחין לא בזו ולא בזו. ואין הלכה כר''ש:
ה. שְׁלֹשָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מֻפְנֶה, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְעָשָׂה בָהּ מֻפְנֶה מַאֲמָר, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַלָּה תֵצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וּבַחֲלִיצָה, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו:
ברטנורה (ה) ואחד מופנה. בלא אשה: אשתו עמו. דקסברי בית שמאי בעלת מאמר היא חשובה ככנוסה, וכשנפלה אחותה לאחר כן לא מתסרה משום אחות זקוקה: והלה תצא. אף מן החליצה. משום אחות אשה: מוציא אשתו בגט. דלא אלים מאמר לשויה ככנוסה, וזו אוסרתה משום אחות זקוקה. וצריכה גט מפני המאמר דהוי קדושין במקצת ולא פקעי קדושין בלא גט, וצריכה חליצה דהואיל ולא הוי מאמר קדושין גמורין עדיין זקוקתו היא וצריכה חליצה לזיקתה. וברישא יהיב לה גיטא, והדר חליץ לה. וכן הלכה:
ו. שְׁלֹשָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית, וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ברטנורה (ו) נכרית. שאינה קרובה לא לזו ולא לזו: נכרית חולצת ולא מתיבמת. הוא הדין אע''ג דלא עשה בה מאמר, ומת, נכרית מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה, דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה. והאי דקתני מאמר, לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי, קמ''ל דצריכה חליצה:
ז. שְׁלֹשָה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׂוּי נָכְרִית, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת. שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, גֵּרֵשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת נָשׂוּי נָכְרִית, וּכְנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ, וָמֵת, זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, וְכֻלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת:
ברטנורה (ז) שעה אחת. בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון, שאז היתה אשתו קיימת והיתה זאת אסורה עליו כאשת אח שיש לו בנים. וצרתה הנכרית לא אתפרש דינה, ומסתברא דחולצת ולא מתיבמת:
ח. וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ בָהֶן קִדּוּשִׁין אוֹ גֵרוּשִׁין בְּסָפֵק, הֲרֵי אֵלּוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. כֵּיצַד סָפֵק קִדּוּשִׁין, זָרַק לָהּ קִדּוּשִׁין, סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ, זֶהוּ סָפֵק קִדּוּשִׁין סָפֵק גֵּרוּשִׁין כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמָן, יֶשׁ בּוֹ זְמָן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד, זֶהוּ סָפֵק גֵּרוּשִׁין:
ברטנורה (ח) וכולן. ט''ו עריות, שהיו בהן לאחיו קדושי ספק או גירושי ספק, דהויא ספק צרת ערוה: חולצת. ולא מפטרה בלא כלום, דדילמא לאו צרת ערוה היא: ספק קרוב לו. שהיו ח' אמות מצומצמות ביניהן ברשות הרבים, וד' אמות של אדם קונות לו שם, וזרקו ספק בארבע אמותיו ספק בארבע אמותיה:
ט. שְׁלֹשָה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלשׁ נָכְרִיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְעָשָׂה בָהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר, וָמֵת, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁנֶאֱמַר, (דברים כה) וּמֵת אַחַד מֵהֶם, יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד, וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת:
ברטנורה (ט) זיקת שני יבמין. דכל זמן שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עליו, ונתוספה עליו זיקת שני בשביל המאמר, וכשמת נותרו עליה זיקת שני יבמין: ר''ש אומר וכו'. דקסבר מספקא לן אי מאמר קונה לגמרי או לא קני כלל, לכך מיבם לאיזו שירצה, דאי מאמר קני לא הוי עלה אלא זיקת שני, ואי מאמר לא קני לא הוי עלה אלא זיקת הראשון: וחולץ לשניה. דחדא לא מפטרה בביאת אידך, דדלמא מאמר לא קני והוו שתי יבמות הבאות מב' בתים. ויבומי תרווייהו לא, דדילמא מאמר קני והוו ב' יבמות הבאות מבית אחד. ואין הלכה כר''ש. ואע''ג דאמרינן במתניתין דזיקת שני יבמין דאורייתא מקרא דיבמה יבא עליה, בגמרא מוכח דזיקת שני יבמין דרבנן היא, גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות:
י. שְׁנַיִם שֶׁקִדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחֻפָּה הֶחֱלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. הָיוּ אַחִין, מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח. וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת, מִשּׁוּם אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ. וְאִם הָיוּ נִדּוֹת, מִשּׁוּם נִדָּה. וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן. וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד, מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד. וְאִם הָיוּ כֹהֲנוֹת, נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה:
ברטנורה (י) היו אחין. אף משום אשת אח וכו'. אע''ג דקיי''ל אין איסור חל על איסור, אית ליה להאי תנא דבאיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת כי הכא, איסור חל על איסור, וחייב להביא קרבן על כל איסור ואיסור: ומפרישין אותן. שלא לחזור לבעליהן: שמא מעוברות הן. והולדות ממזרים, ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול שלא יתלו העוברים בבעליהן: ואם היו כהנות. בנות כהנים: נפסלו מתרומה. מלאכול בתרומת בית אביה אפילו אחר מיתת בעלה, ואע''פ שנאנסה:
גמרא יבמות דף ל' ע''א
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כָּל יְבָמָה שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָהּ בִּשְׁעַת נְפִילָה יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים וַאֲסוּרָה מָאי קָא מַשְׁמַע לָן תָּנֵינַן הֲרֵי זוּ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת. מַהוּ דְתֵימָא הֲנֵי מִילֵי הֵיכָא דְלָא אִיחַזְיָא לָהּ בִּנְפִילָה רִאשׁוֹנָה אֲבָל הֵיכָא דְאִיחַזְיָא לָהּ בִּנְפִילָה רִאשׁוֹנָה אֵימָא תִּשְׁתָּרֵי קָא מַשְׁמַע לָן. הָא נַמֵי תָּנֵינָא שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אַחַיּוֹת מֵת אֶחָד מֵהֶם וְאַחַר כַּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי הֲרֵי זוּ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת. מַהוּ דְתֵימָא הָתָם הוּא דְאִדְחֵי לָהּ מֵהָאי בֵּיתָא לְגַמְרֵי אֲבָל הָכָא דְלֹא אַדְחֵי לָהּ מֵהָאי בֵּיתָא לְגַמְרֵי אֵימָא מִגּוֹ דְחַזְיָא לְהַאי נְשׂוּי נָכְרִית חַזְיָא נַמֵי לְהָאי קָא מַשְׁמַע לָן:
רש''י הרי היא כאשת אח וכו'. ואע''ג דהדר אתחזיא: בנפילה ראשונה. כל זמן נפילה ראשונה שהיתה אשתו קיימת שהיא אסורה: אבל היכא דאיתחזיא בנפילה ראשונה. כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסה נשוי נכרית: דאדחי לה מהאי ביתא לגמרי. משנפלה ואין כאן אח אחר אלא זה בעל אחותה נדחית ונתרת לשוק ואין עליה צד זיקה עוד. אבל היכא דלא אדחי לה מהאי ביתא לגמרי. בשעת נפילה שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה ליבם: אימא מגו דחזיא. לנשוי נכרית עדיין זיקתה עליה וכי מתה אחותה ועודה בנפילה תתייבם לו בנפילה קא משמע לן רב יהודה דלא:
זוהר לך דף פ''א ע''ב
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרָיְמָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב כַּאֲשֶׁר קָרַב מִבְּעֵי לֵיהּ, מַאי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב אֶלָּא כְּדִכְתִיב (שמות י''ד) וּפַרְעֹה הִקְרִיב דְּאִיהוּ אִקְרִיב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְתִיּוּבְתָּא אוֹף הָכָא הִקְרִיב גַּרְמֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּדְקָא יָאוּת, לָבֹא מִצְרָיְמָה לְאַשְׁגָּחָא בְּאִנּוּן דַּרְגִין וּלְאִתְרַחֲקָא מִנַּיְהוּ וּלְאִתְרַחֲקָא מֵעוֹבָדֵי מִצְרַיִם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי כֵּיוָן (ס''א בְּגִין) דְּנָחַת אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם בְּלָא רָשׁוּ אִשְׁתַּעְבִּידוּ בְּנוֹי בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מֵאָה שָׁנִים דְּהָא כְּתִיב וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה וְלָא כְּתִיב רָד מִצְרַיִם וְאִצְטַעַר כָּל הַהוּא לֵילְיָא בְּגִנַּהּ דְּשָׂרָה, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ וְכִי עַד הַהִיא שַׁעְתָּא לָא הַוָּה יָדַע אַבְרָהָם דְּאִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה הֲוָת, אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ דְּעַד הַהִיא שַׁעְתָּא לָא אִסְתַּכַּל בְּדִיּוּקָנָא דְּשָׂרָה בְּסַגִּיאוּת צְנִיעוּתָא דַּהֲוָת בֵּינֵיהוֹן וְכַד קָרִיב לְמִצְרַיִם אִתְגַלְיָא אִיהִי וְחָמָא בָּהּ, דּ''א בַּמֶּה יָדַע אֶלָּא עַל יָדָא דְּטוֹרַח אוֹרְחָא בַּר נַשׁ מִתְבַּזֶּה וְהִיא קַיְּמָא בְּשַׁפִּירוּ דִּילָהּ וְלָא אִשְׁתַּנֵּי, דּ''א הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי דְּחָמָא עִמָּהּ שְׁכִינְתָּא וּבְגִין כָּךְ אִתְרַחַץ אַבְרָהָם וְאָמַר אֲחוֹתִי הִיא, וּמִלָּה דָּא אִסְתַּלַּק לִתְרֵי גְּוַנִּין, חַד כְּמַשְׁמָעוֹ, וְחַד כְּדִכְתִיב (משלי ז') אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ, וּכְתִיב אִמְרִי נָא אֲחוֹתִי אָתְּ וּכְתִיב (דברים ה') וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ כְּלַפֵּי שְׁכִינָה אָמַר בַּעֲבוּרֵךְ יִיטַב לִי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִגְלָלֵךְ, בְּגִין דְּבְדָא יִסְתַּלַּק בַּר נַשׁ וְיִזְכֶּה לְאִסְתַּלַּק לְאוֹרְחָא דְּחַיֵּי:
תרגום הזוהר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרַיְמָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כַּאֲשֶׁר קָרַב, וְלָמָּה אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (שמות י''ד) וּפַרְעֹה הִקְרִיב, שֶׁהוּא הִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אַף כָּאן הִקְרִיב, יוֹרֶה שֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּרָאוּי. לָבֹא מִצְרָיְמָה פֵּרוּשׁוֹ, לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת, שֶׁבְּמִצְרַיִם וּלְהִתְרַחֵק מֵהֶן, וּלְהִתְרַחֵק מֵעוֹבְדֵי מִצְרַיִם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֹּא וּרְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁיָרַד לְמִצְרַיִם בְּלִי רְשׁוּת, נִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים. שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרָיְמָה וְלֹא כָּתוּב שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֵד מִצְרַיִם. וְעַל כֵן נִצְטָעֵר כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה בִּשְׁבִיל שָׁרָה. וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי וְגוֹ' יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְכִי עַד אָז, עוֹד לֹא יָדַע אַבְרָהָם שֶׁהִיא אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא שֶׁבֵּאֲרוּהָ, דְּעַד אָז לֹא הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּצוּרָתָהּ שֶׁל שָׂרָה, מֵרוֹב הַצְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בֵּינֵיהֶם. וְכַאֲשֶׁר קָרַב לְמִצְרַיִם הִיא נִתְגַלְּתָה, וְרָאָה אוֹתָהּ. פֵּרוּשׁ אַחֵר לְפָרֵשׁ מֵאַיִן יָדַע עַד שֶׁאָמַר שֶׁאָמַר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי. כִּי עַל יְדֵי טוֹרַח הַדֶּרֶךְ הָאָדָם מִתְבַּזֶּה, וְעִם זֶה, הִיא עָמְדָה בְּיָפְיָהּ וְלֹא נִשְׁתַּנְּתָה. עַל כֵּן יָדַע אָז יוֹתֵר מִתָּמִיד שֶׁהִיא יְפַת מַרְאֶה. וּמִלָּה זוֹ אֲחוֹתִי הִיא, מִתְבָּאֶרֶת בִּשְׁנֵי פָּנִים, אֶחָד כְּמַשְׁמָעוֹ, דְּהַיְנוּ אֲחוֹתִי. וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (משלי ז') אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ. וְכָתוּב כָּאן אִמְרִי נָא אֲחוֹתִי אָתְּ, וְהַמִּלָּה אָתְּ פֵּרוּשׁוֹ הַשְּׁכִינָה, וְכֵן כָּתוּב (דברים ה') וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, שֶׁגַּם שָׁם פֵּרוּשׁוֹ הַשְּׁכִינָה. לְמַעַן יִיטַב לִי בַּעֲבוּרֵךְ אָמַר כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה, וְכֵן וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִגְלָלֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁבָּזֶה מִתְעַלֶּה הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד סי' רמ''ה
א. כָּל אָדָם חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה אֲפִילוּ עָנִי הַמִתְפַּרְנֵס מִן הַצְדָקָה חַיָּיב לִיתֵּן מִמַּה שֶׁיִתְּנוּ לוֹ וּמִי שֶׁנּוֹתֵן פָּחוּת מִמַּה שֶׁרָאוּי (לוֹ) לִיתֵּן ב''ד כּוֹפִין אוֹתוֹ וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכּוֹת מַרְדּוּת עַד שֶׁיִּתֵּן מַה שֶּׁאֲמָדוּהוּ לִיתֵּן וְיוֹרְדִים לִנְכָסָיו בְּפָנָיו וְלוֹקְחִין מִמֶּנּוּ מַה שֶׁרָאוּי לוֹ לִיתֵּן: ב. מְמַשְׁכְּנִים עַל הַצְדָקָה אֲפִילוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת: ג. יְתוֹמִים אֵין פּוֹסְקִין עֲלֵיהֶם צְדָקָה אֲפִילוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים אֲפִילוּ יֵשׁ לָהֶם מָמוֹן הַרְבֵּה אֶלָא אִם כֵּן פּוֹסְקִים עֲלֵיהֶם לִכְבוֹדָם כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא לָהֶם שֵׁם: ד. גַּבָּאֵי צְדָקָה אֵין מְקַבְּלִים מֵהַנָּשִׁים וּמֵהָעֲבָדִים וּמֵהַתִּינוֹקוֹת אֶלָּא דָבָר מוּעָט אֲבָל לֹא דָבָר גָּדוֹל שֶׁחֶזְקָתוֹ גָזוּל אוֹ גָנוּב מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְכַמָּה הוּא דָבָר מוּעָט הַכֹּל לְפִי עוֹשֶׁר הַבְּעָלִים וַעֲנִיּוּתָם וְהַנֵּי מִילֵי בִסְתָמָא אֲבָל אִם הַבַּעַל מוֹחֶה אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְקַבֵּל מֵהֶם:
מוסר
מספר חסידים סי' מ''ד
שָׁנוּ בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי מִי שֶׁסָּרַח עַל חֲבֵירוֹ תְּחִלָה וְהָלַךְ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָה וְלֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ יַעֲשֶׂה שׁוּרוֹת שֶׁל בְנֵי אָדָם וִיפַיְיסֶנוּ בִפְנֵיהֶם הֲדָא הוּא דְאָמַר (איוב לג) יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וַיֹאמֶר חָטָאתִי לִפְלוֹנִי וַהֲרֵי נִחָמְתִּי וְאִם עָשָׂה כֵּן פָּדָה נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת דִּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (שם) פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבוֹר בַּשָּׁחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסִי הֲדָא דְאַמְרֵי בְּאוֹתוֹ שֶׁלֹא הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל חֲבֵירוֹ אֲבָל הוֹצִיא שֵׁם רָע אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית. צִיעֵר אָדָם כְּאִלוּ צִיעֵר עוֹלָם מָלֵא שֶׁכָּל מַה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בָּאָדָם. רָקַק בְּפָנָיו וְלֹא הִגִיעַ בוֹ הָרוֹק פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם אֲפִילוּ צִיעֵר כָּל שֶׁהוּא עַל כָּל צַעַר וְצַעַר שֶׁהוּא מְצַעֵר אֶת חֲבֵירוֹ יֵעָנֵשׁ בִידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב) כִּי עַל כָּל אֵלֶה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בְּמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם. רַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מָאי עַל כָּל נֶעֱלָם. זֶה הַהוֹרֵג כִּינָה בִּפְנֵי חֲבֵירוֹ וְנִמְאַס בָּהּ וְיֵשׁ אוֹמְרִים זֶה הָרוֹקֵק וְלָכֵן כָּל יִרְאֵי ה' הַצַדִיקִים אֲשֶׁר אֵין הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָם יִהְיוּ נִזְהָרִים לִמְחוֹל מִיַד לְהוֹרֵג כִּינָה אוֹ רוֹקֵק אוֹ עוֹשֶׂה כָּל דְבַר מָאוּס שֶׁלֹא יִהְיֶה נִכְשַׁל עַל יָדָם: