פרשת לך לך-לך לך יום רביעיתורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(טז) וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי-ל֤וֹ צֹאן-וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים: וּלְאַבְרָם אוֹטִיב בְּדִילַהּ וַהֲווֹ לֵהּ עָאן וְתוֹרִין וַחֲמָרִין וְעַבְדִין וְאַמְהָן וְאַתְנָן וְגַמְלִין:
רש''י ולאברם היטיב. פרעה בעבורה. [נתן לו מתנות]:
(יז) וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה | אֶת-פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת-בֵּית֑וֹ עַל-דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם: וְאַיְתִי יְיָ עַל פַּרְעֹה מַכְתָּשִׁין רַבְרְבִין וְעַל אֱנַשׁ בֵּיתֵהּ עַל עֵיסַק שָׂרַי אִתַּת אַבְרָם:
רש''י וינגע ה' וגו' . במכת ראתן לקה, שהתשמיש קשה לו: ואת ביתו. כתרגומו ועל אנש ביתיה (ומדרשו לרבות כותליו ועמודיו וכליו) : על דבר שרי. על פי דבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה:
(יח) וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה-זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֖מָּה לֹא-הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא: וּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַאֲמַר מָה דָּא עֲבַדְתְּ לִי לְמָא לָא חַוֵּיתָא לִי אֲרֵי אִתְּתָךְ הִיא: (יט) לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ: לְמָא אֲמַרְתְּ אֲחָתִי הִיא וּדְבָרִית יָתַהּ לִי לְאִתּוּ וּכְעַן הָא אִתְּתָךְ דְּבַר וְאִיזֵל:
רש''י קח ולך. לא כאבימלך שאמר לו (כ טו) הנה ארצי לפניך, אלא אמר לו לך ואל תעמד, שהמצרים שטופי זמה הם, שנאמר (יחזקאל כג כ) וזרמת סוסים זרמתם:
(כ) וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת-אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לֽוֹ: וּפַקִּיד עֲלוֹהִי פַּרְעֹה גּוּבְרִין וְאַלְוִיאוּ יָתֵהּ וְיָת אִתְּתֵהּ וְיָת כָּל דִילֵהּ:
רש''י ויצו עליו. על אודותיו לשלחו ולשמרו: וישלחו. כתרגומו ואלויאו:
יג (א) וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֥וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל-אֲשֶׁר-ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה: וּסְלֵיק אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִתְּתֵהּ וְכָל דִּילֵהּ וְלוֹט עִמֵּהּ לְדָרוֹמָא:
רש''י ויעל אברם וגו' הנגבה. לבא לדרומה של ארץ ישראל כמו שאמור למעלה (פסוק ט) הלוך ונסוע הנגבה, להר המוריה, ומכל מקום כשהוא הולך ממצרים לארץ כנען מדרום לצפון הוא מהלך, שארץ מצרים בדרומה של ארץ ישראל, כמו שמוכיח במסעות ובגבולי הארץ:
נביאים - ישעיה - פרק מא
(יא) הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִֽהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ: הָא יִבָּהֲתוּן וְיִתְכָּנְעָן כָּל עַמְמַיָּא דַּהֲווֹ מִתְגָרִין בָּךְ יְהוֹן כְּלִמָא וְיֹבֵדוּן אֱנָשֵׁי דִּינָךְ : (יב) תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ: תַּבְעִינוּן וְלָא תִשְׁכְּחִינּוּן לְאַנְשֵׁי מַצוּתָךְ יְהוֹן כְּלִמָא וּכְלָא מִדָּעַם גֻּבְרִין דַּהֲווֹ מִתְגָּרִין לְמֱעְבַּד עִמָּךְ קְרָב : (יג) כִּ֗י אֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל-תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ: אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ מַתְקִיִף יְמִינָךְ דַּאֲמָרִית לָךְ לָא תִדְחַל מֵימְרִי בְסַעֲדָךְ : (יד) אַל-תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל: לָא תִדְחֲלוּן שִׁבְטַיָּא דְבֵית יַעֲקֹב זַרְעִיתָא דְיִשְּׂרָאֵל מֵימְרִי בְסַעְדְּכוֹן אֲמַר יְיָ וּפָרְקֵיכוֹן קַדִּישָׁא דְּיִשְּׂרָאֵל :
רש''י תולעת יעקב . משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה , תולעת וירמונ''א בלע''ז : מתי ישראל . מספר ישראל :
(טו) הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים: הָא שַׁוִּיתֵיכוֹן לְמוֹרַג תַּקִּיף חֲדַת מָלֵי סַמְפּוֹרִין תְּקַטֵּל פָּלְחֵי כּוֹכְבַיָּא וּתְשֵׁיצֵי וּפָלְחֵי כּוֹכְבַיָּא כְּמוֹצָא תְּשַׁוֵּי :
רש''י למורג חרוץ . כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין לימ''א בלע''ז וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק . חדש . כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו : בעל פיפיות . הם חידודי החריצין :
(טז) תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל: תְּבַדְרִינוּן וְרוּחָא תִטוֹלִינּוּן וּמֵימְרֵיהּ כְּעִלְעוּלָא לְקַשָּׁא יְבַדַּר יַתְהוֹן וְאַתְּ תַּבוּעַ בְּמֵימְרָא דַּיְיָ בְּקַדִּישָׁא דְּיִשְּׂרָאֵל תִּשְׁתַּבָּח :
רש''י תזרם . תזרה אותם כבמזרה לרוח : ורוח תשאם . מאליהם לגיהנם :
כתובים - משלי - פרק ג
(יג) אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה: טוּבוֹהִי לְבַר נָשָׁא דְאַשְׁכַּח חָכְמְתָא וּבַר נָשָׁא דְמַבִּיעַ בְּיוּנְתָּא :
רש''י אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה . שלומד חכמה עד ששגורה היא להוציא מפיו :
(יד) כִּ֤י ט֣וֹב סַ֭חְרָהּ מִסְּחַר-כָּ֑סֶף וּ֝מֵחָר֗וּץ תְּבוּאָתָֽהּ: מְטוּל דְּטָבָא תִגְרוּתָהּ מִן תִגְרוּתָא דְסִימָא וּמִן דַּהֲבָא סְנִינָא עֲלַלְתָּהּ :
רש''י כי טוב סחרה מסחר כסף . כל חלופין שאדם מחליף בסחורה זה נוטל זה וזה נוטל זה אבל האומר לחבירו שנה לי פרקך ואני אשנה לך פרקי נמצאו שניהם ביד כל אחד ואחד : חרוץ . מין זהב הוא :
(טו) יְקָ֣רָה הִ֭יא (מפניים) מִפְּנִינִ֑ים וְכָל-חֲ֝פָצֶ֗יךָ לֹ֣א יִֽשְׁווּ-בָֽהּ: יַקִירָא הִיא מִן כֵּיפֵי טָבָתָא וְכָל מִדָעַם לָא פַחֵים לֵיהּ :
רש''י וכל חפציך . כל חמדותיך : לא ישוו בה . לא יהיו שוין בשוויה ודמיהן בדמיה :
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד: נוּגְדָא דְיוֹמָתָא בִימִינָהּ וּבִשְּׂמָאלָהּ עוּתְרָא וִיקָרָא :
רש''י בימינה . למיימינים בה ועוסקים בה לשמה אורך ימים וכ''ש עושר וכבוד ולמשמאילים בה שעוסקים בה שלא לשמה מ''מ עושר וכבוד יש :
(יז) דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי-נֹ֑עַם וְֽכָל-נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם: אָרְחָתָהָא אָרְחָתָא דְבוּסְמָא וְכֻלְהוֹן הֲלִיכָתָהָא שְׁלָמָא : (יח) עֵץ-חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר: אִילָנָא דְחַיֵי הִיא לְאִלֵין דְּמִתְחַזְקִין בָּה וְאִלֵין דְּמִתְעַסְקִין בָּהּ טוּבֵיהוֹן :
רש''י למחזיקים בה . לאוחזים בה כמו וישלח ידו ויחזק בו ( שמות ד ) : ותומכיה מאושר . המתקרבים לה וכן כל לשון תמיכה שבספר זה שהוא אוחז בה :
משנה בבא קמא פרק ג
א. הַמַּנִיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ. נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמִתְכַּוֵּן, חַיָּב. בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, פָּטוּר:
ברטנורה (א) המניח את הכד וכו' ושברה פטור. לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים: ואם הוזק בה בעל החבית חייב. ואפילו הפקירה, שכל המפקיר נזקיו שלא היה לו רשות מתחלה לעשותן, כאילו לא הפקירן: או שלקה בחרסיה חייב. דסבר נתקל פושע הוא ולאו אונס הוא, ולכך חייב: במתכוין חייב. אם נתכוין לזכות בחרסיה ובמים אחר שנשברה כדו, חייב בהזיקן, דהוי ליה בורו שהזיק. ואם לא נתכוין לזכות בהן, הואיל ועיקרו אנוס הוא, דסבר נתקל לאו פושע הוא, הרי החרסים והמים הפקר לאחר שנאנס, ולפיכך פטור. והלכה כר' יהודה דנתקל לאו פושע הוא. ומאחר דאנוס הוא ולא נתכוין לזכות בחרסיה, ובמים, הוי כאילו לא היו מעולם שלו ופטור על נזקיהם:
ב. הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית, וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בַּקּוֹצִים, וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים, חַיָּב בְּנִזְקָן:
ברטנורה (ב) השופך מים ברה''ר. אע''ג דברשות קעביד, כגון בימות הגשמים שמותר לשפוך מים ברה''ר אפילו הכי אם הוזק בהן אחר, חייב בנזקו: המצניע את הקוץ וכו'. וכגון שהצניען ברה''ר. וכן הגודר גדרו בקוצים והפריחן לרה''ר. אבל המצמצם בתוך שלו והוזק בהן אחר, פטור. שאין דרך בני אדם להתחכך בכתלים:
ג. הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ:
ברטנורה (ג) לזבלים. שירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים: כל הקודם בהן זכה. דקנסינהו רבנן: כל המקלקלים ברה''ר. ואפילו עושים ברשות, כגון בשעת הוצאת זבלים. אם הזיקו חייבים: היה הופך את הגלל. צואת בקר:
ד. שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן, הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי:
ברטנורה (ד) הראשון חייב בנזקי שני. וכגון שהיה יכול לעמוד ולא עמד, דפושע הוא. אבל לא היה יכול לעמוד, פטור, דהא קיימא לן נתקל לאו פושע הוא:
ה. זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ, נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית עֲמֹד, פָּטוּר. הָיָה בַעַל חָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית, פָּטוּר. וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה עֲמֹד, חַיָּב. וְכֵן זֶה בָא בְנֵרוֹ וְזֶה בְפִשְׁתָּנוֹ:
ברטנורה (ה) היה בעל קורה ראשון וכו' פטור. שזה מהלך כדרכו וזה מיהר ללכת:
ו. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים, וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין:
ברטנורה (ו) אחד רץ ואחד מהלך וכו'. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות וימים טובים, או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה, שניהם פטורים. דבערבי שבתות וימים טובים מי שרץ רץ ברשות, שהולך לדבר מצוה להכין לצרכי שבת ויו''ט, ומשום הכי פטור. ובשאר ימות השנה כששניהם רצים, הואיל ושניהם משנים, שניהם פטורים:
ז. הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב:
ברטנורה (ז) המבקע. עצים: והזיק ברשות היחיד. של אחרים: ברשות היחיד. שלו: והזיק ברשות היחיד אחר. של אחרים: חייב. ואע''ג דברשותיה קעביד ולא שכיחי רבים שם דנימא הוה ליה לעיוני, אפילו הכי חייב:
ח. שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶם מוּעָדִים, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, מוּעָד בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בְּמוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָזֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם, אָדָם בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם:
ברטנורה (ח) במותר חצי נזק. שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר, את החצי: מועד בתם משלם במותר. כלומר אם הוא הזיק את התם יותר ממה שהזיקו תם: אדם בתם משלם במותר נזק שלם. דאדם מועד לעולם: ותם באדם משלם במותר חצי נזק. דכתיב (שמות כ''א) או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו, כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם, מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם, אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם: ר''ע אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. דדריש כמשפט הזה, לדינא דסליק האי קרא מיניה, דבשור מועד מיירי. והכי קאמר קרא, כמשפט הזה של שור מועד שמשלם נזק שלם. יעשה לו לכל שור שנגח את האדם ואפילו הוא שור תם. ואין הלכה כר''ע:
ט. שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, עַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כא) וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וְכֵן הֲלָכָה, קִיַּמְתָּ וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְלֹא קִיַּמְתָּ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן, וְאֵיזֶה, זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת:
ברטנורה (ט) וכן הלכה. ודאי כן הלכה דמנה נותן לו דהיינו חצי נזק. אבל אין זה שור האמור בתורה, דקיימת ומכרו את השור החי וכו'. ופלוגתא דר''מ ורבי יהודה הוא בשבח נבלה, כגון שבשעת מיתה לא היתה שוה כלום ונתייקרה אחר כך והיא שוה להאכילה לכלבים או למכרה לנכרי, ר''מ סבר שבח נבלה דניזק הוי, ולא שקיל בה מזיק כלום אלא נותן לו חצי נזקו, והיינו דקאמר ר''מ על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו, כלומר, שצריך ליתן לו דמי חצי נזקו מדמי שור החי ואינו מנכה לו כלום בעבור השבח שהשביחה הנבלה. ור' יהודה סבר דחצי שבח נבלה דמזיק הוי, וכשבא מזיק לשלם לניזק דמי חצי נזקו, מנכה לו חצי שבח שהשביחה הנבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, והיינו דקאמר ר' יהודה לרבי מאיר קיימת ומכרו את השור החי ולא קיימת וגם את המת יחצון, שצריך לחלק השבח שהשביח המת ושקל ליה מזיק פלגא. והלכה כרבי יהודה:
י. יֵשׁ חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ, פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁסִמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו ובְאִמּוֹ, חַיָּב, וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ, פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת, חַיָּב, וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
ברטנורה (י) בסלע לקה. מתחכך היה בסלע ולקה: היו שנים רודפין אחר אחד. שני שוורים של שני בני אדם רודפים אחר שור של אדם אחד: שניהם פטורים. דתרוייהו מדחו ליה: שניהם חייבים. בגמרא מפרש למתניתין כגון ששניהם תמין, שאין התם משלם אלא מגופו. וכי איתנהו לתרוייהו קמן משתלם הניזק חצי נזקו מבין שניהם, אבל ליתנהו לתרוייהו מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך: גדול הזיק. ויש בגופו שוה חצי נזק: קטן הזיק. ודמי הקטן תקח, ומותר חצי נזקך תפסיד: קטן הזיק את הגדול. ואע''פ שחצי נזקו של גדול מרובה, לא תקח אלא קטן שלי. וחצי נזקו של קטן שלך, קח מן הגדול. וכל הנך המוציא מחבירו עליו הראיה דתנינן במתניתין, אם לא הביא ראיה אין לו כלום ואפילו דמי תם, ואפילו קטן שהודה לו אין לו, שהטוען את חברו חטין והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורים. ואי תפס הניזק שיעור מה שהודה לו המזיק, לא מפקינן מיניה:
יא. שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהֻזַּק, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא בַסֶלַע לָקָה, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁל אִישׁ אֶחָד, שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין. הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר גָּדוֹל הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָּם הִזִּיק, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ הַנִּזּוֹקִין (שְׁנַיִם), אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר, גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָּם אֶת הַגָּדוֹל וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:
גמרא בבא קמא דף ל''ב ע''א
שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים. מַתְנִיתִין דְּלֹא כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה דְּתַנְיָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר רָץ חַיָּיב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשׁוּנֶה. וּמוֹדֶה אִיסִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁרָץ בִּרְשׁוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה. וּמִי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתָם מִשְׁנָה וּתְנַן אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִין פְּטוּרִים. מַתְנִיתִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מִמָּאי מִדְּקָתָנֵי אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִין פְּטוּרִים הָא תוּ לָמָה לִי הַשְׁתָּא אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ פָּטוּר שְׁנֵיהֶם רָצִין מִבָּעְיָא אֶלָּא הָכִי קָאָמַר אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ פָּטוּר בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֲבָל בְּחוֹל אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ חַיָּיב שְׁנֵיהֶם רָצִין אֲפִילוּ בְחוֹל פְּטוּרִים. אָמַר מָר וּמוֹדֶה אִיסִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁרָץ בִּרְשׁוּת. בְּעֶרֶב שַׁבָּת מָאי בִּרְשׁוּת אִיכָּא כִּדְרִבִּי חֲנִינָא דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת כַּלָּה מַלְכְּתָא וְאָמְרֵי לָהּ לִקְרַאת שַׁבָּת כַּלָּה מַלְכְּתָא רִבִּי יַנַאי מִתְעַטֵּף וְקָאִי וְאָמַר בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה:
רש''י מפני שרץ ברשות. מפרש לקמן: הא תו למה לי. השתא אחד רץ ואחד מהלך דרץ שינה ומהלך לא שינה פטור שניהם רצין מבעיא: בואו ונצא. כאדם המקבל פני המלך:
זוהר לך דף פ''ג ע''א
פָּתַח וְאָמַר (ישעיה כ''ו) נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִי אַשַּׁחֲרֶךָ הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ וְאוֹקִימְנָא לֵיהּ, אֲבָל תָּא חֲזֵי נַפְשָׁא דְּבַר נַשׁ כַּד סָלִיק לְעַרְסֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ וְסַלְּקָא לְעֵילָא, וְאִי תֵּימָא דְּכֻלְּהוּ סַלְּקָאן, לָאו כָּל חַד וְחַד חָמֵי אַפֵּי מַלְכָּא אֶלָּא נַפְשָׁא סָלְקָא וְלָא אִשְׁתָּאַר בָּהּ בַּהֲדֵי גּוּפָא בַּר חַד רְשִׁימוּ (נְשִׁימוּ) דְּקִסְטָא דְּחִיּוּתָא דְּלִבָּא וְנַפְשָׁא אָזְלָא וּבָעְיָא לְסַלָּקָא, וְכַמָּה דַּרְגִין לְדַרְגִין לְסַלָּקָא שָׁטָאת וְהִיא אִתְעָרַעַת בְּהַנֵּי קוּמָרִין טְהִירִין דִּמְסָאֲבוּתָא, אִי הִיא דְּכִיאָת דְּלָא אִסְתְּאָבַת בִּימָמָא סָלְקָא לְעֵילָא וְאִי לָאו דְּכִיאָת אִסְתְּאָבַת בֵּינַיְהוּ וְאִתְדַבְּקָת בְּהוּ וְלָא סָלְקָא יַתִּיר וְתַמָּן מוֹדְעֵי לָהּ מִלִּין וְאִיהִי אִתְדַבָּקַת מֵאִנּוּן מִלִּין דִּזְמָן קָרִיב וּלְזִמְנִין דְּחַיְּכִין בָּהּ וּמוֹדָעִין לָהּ מִלִּין כְּדִיבִין, וּכְדֵין אָזְלָא כְּהַאי גַּוְנָא כָּל לֵילְיָא עַד דְּיִתְעָר בַּר נַשׁ וְתָאבַת לְאַתְרָהּ, זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּגָלֵי לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָזִין דִּילֵיהּ בְּחֶלְמָא בְּגֵין דְּיִסְתַּמְּרוּן מִן דִּינָא וַוי לְאִנּוּן חַיָּבֵי עָלְמָא דִּמְסָאֲבִין גַּרְמַיְהוּ וְנַפְשַׁיְהוּ, תָּא חֲזֵי אִנּוּן דְּלָא אִסְתָּאֲבוּ כַּד סָלְקֵי בְּעַרְסַיְהוּ נַפְשָׁא סָלְקָא וְעָאלַת בֵּין כָּל הַנֵּי דַּרְגִין בְּקַדְּמִיתָא וְסָלְקָא וְלָא אִתְדַבְּקָת בְּהוּ וּלְבָתַר אָזְלָא וְשָׁטַאת וְסָלְקָא כְּפוּם אוֹרְחָה הַהִיא נַפְשָׁא דְּזָכַת לְסַלָּקָא אִתְחָזֵיאָת קַמֵּיהּ דְּסָבַר אַפֵּי יוֹמִין וְאִתְדַבָּקַת בִּרְעוּתָא לְאִתְחֲזָאָה בְּתִיאוּבְתָּא עִלָּאָה לְמֶחֱמֵי בְּנוֹעַם מַלְכָּא וּלְבַקְּרָא בְּהֵיכְלֵיהּ וְדָא הוּא בַּר נַשׁ דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא תָּדִיר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְדָא הִיא נַפְשָׁא דִּכְסִיפָא דִּילָהּ כַּד סָלְקָא בּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (תָּדִיר) וְלָא אִתְדַבָּקַת בְּהַנֵּי זֵינִין טְהִירִין אָחֳרָנִין וְהִיא אָזְלַת בָּתַר זֵינָא קַדִּישָׁא בְּאַתְרָא (ד''א בָּתַר אַתְרָא) דְּנָפְקָת מִתַּמָּן, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַלַּיְלָה בְּגֵין לְמִרְדָף בַּתְרָךְ וְלָא לְאִתְפַּתָּאָה בָּתַר זֵינָא אָחֳרָא נוּכְרָאָה:
תרגום הזוהר פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה כ''ו) נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ בַלַּיְלָה וְגוֹ'. מִקְרָא זֶה בֵּאֲרוּהוּ וְגַם אָנוּ בֵּאַרְנוּ אוֹתוֹ. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, נֶפֶשׁ הָאָדָם, בְּעֵת שֶׁעוֹלֶה לִישָׁן עַל מִטָּתוֹ, יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְעוֹלָה לְמַעְלָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁכֻּלָּם עוֹלִים כִּי לָאו כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ עוֹלָה, אֶל הַמֶּלֶךְ, וְלֹא נִשְׁאָר אָז עִם הַגּוּף, רַק רְשִׁימָה אַחַת שֶׁהִיא מִדַּת הַחַיִּים שֶׁל הַלֵּב. וְהַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת, מִן הַגּוּף, וּמְבַקֶּשֶׁת לַעֲלוֹת. וְכַמָּה מַדְרֵגוֹת עַל מַדְרֵגוֹת הֵם, לַעֲלוֹת, הִיא מְשׁוֹטֶטֶת וּפוֹגֶשֶׁת בַּקְּלִיפּוֹת שֶׁל אוֹרוֹת הַטּוּמְאָה. אִם הִיא טְהוֹרָה, שֶׁלֹּא נִטְמֵאת בַּיּוֹם, הִיא עוֹלֵית לְמַעְלָה. וְאִם אֵינָהּ טְהוֹרָה, הִיא נִטְמֵאת בֵּין הַקְּלִיפּוֹת הַלָּלוּ וּמִתְדַבֶּקֶת בָּהֶן, וְלֹא תַּעֲלֶה עוֹד וְשָׁם מוֹדִיעִים לָהּ דְּבָרִים מֵאֵלּוּ דְּבָרִים הָעֲתִידִים לָבֹא בִּזְמָן קָרוֹב, וְהַנֶּפֶשׁ מִתְדַבֶּקֶת בָּהֶם. וְלִפְעָמִים שֶׁמְּצַחֲקִים בָּהּ, וּמוֹדִיעִים לָהּ דִּבְרֵי שֶׁקֶר. וְכָךְ הוֹלֶכֶת בְּאוֹתוֹ אוֹפֶן כָּל הַלַּיְלָה עַד שֶׁיֵּעוֹר הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ, וְאָז חוֹזֶרֶת הַנֶּפֶשׁ לִמְקוֹמָהּ לְהַגּוּף. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלֶּה לָהֶם בַּחֲלוֹם אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָם מִן הַדִּין. וַוי לְאוֹתָם הָרְשָׁעִים הַמְּטַמְּאִים עַצְמָם וְנַפְשָׁם. בֹּא וּרְאֵה, אֵלּוּ שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בַּיּוֹם, כְּשֶׁעוֹלִים לְמִטָּתָם לִישָׁן, עוֹלָה הַנֶפֶשׁ וְנִכְנֶסֶת מִתְּחִלָּה בֵּין כָּל אֵלּוּ מַדְרֵגוֹת הַקְּלִיפּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, וְעוֹלָה מֵהֶן, וְאֵינָהּ מִתְדַבֶּקֶת בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וְעוֹלָה לְמַעְלָה לְפִי מַדְרֵגָתָהּ. אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁזָּכְתָה לַעֲלוֹת. הִיא מִתְרָאֵית אֶל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּמִתְדַבֶּקֶת בְּהָרָצוֹן לְהֵרָאוֹת, בִּתְשׁוּקָה עֶלְיוֹנָה, לִרְאוֹת בְּנוֹעַם הַמֶּלֶךְ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְזֶה הוּא אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק תָּמִיד בָּעוֹלָם הַבָּא. וְזוֹ הִיא נֶפֶשׁ. אֲשֶׁר בְּעֵת שֶׁהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁלָּהּ עוֹלֶה, הִיא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵינָהּ מִתְדַבֶּקֶת בְּמִינֵי אוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְהִיא הוֹלֶכֶת אַחַר מִינָהּ הַקָּדוֹשׁ, בַּמָּקוֹם שֶׁיָּצְאָה מִשָּׁם. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ בַלַּיְלָה, כְּדֵי לִרְדוֹף אַחֲרֶיךְ וְלֹא לְהִתְפַּתּוֹת אַחַר מִין אַחֵר זָר.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד סי' רמ''ט
א. שְׁמוֹנָה מַעֲלוֹת יֵשׁ בִצְדָקָה זוּ לְמַעְלָה מִזוּ. מַעְלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל הַמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה שׁוּתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק יָדוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִשְׁאַל וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ. ה. פָּחוּת מִזֶה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי וְלֹא יָדַע לְמִי יִתֵּן וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי מְקַבֵּל וְקָרוֹב לְזֶה הַנוֹתֵן לְקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה וְלֹא יִתֵּן אָדָם לְקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה אֶלָא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהַמְּמוּנֶה עָלֶיהָ נֶאֱמָן וְיוֹדֵעַ לִנְהוֹג בָּהּ כְּשׁוּרָה. ג. פָּחוּת מִזֶה שֶׁיוֹדֵעַ הַנּוֹתֵן לְמִי נוֹתֵן וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי לוֹקֵחַ כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּסֵּתֶר וּמַשְׁלִיכִים הַמָּעוֹת בְּפִתְחֵי הָעֲנִיִּים וְכָזֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת וּמַעֲלָה טוֹבָה הִיא אִם אֵין הַמְמוּנִים עַל הַצְדָקָה נוֹהֲגִים כְּשׁוּרָה. ד. פָּחוֹת מִזֶה שֶׁיוֹדֵעַ הֶעָנִי מִמִּי נוֹטֵל וְלֹא יָדַע הַנּוֹתֵן לְמִי נוֹתֵן כְּגוֹן הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ צוֹרְרִים הַמָּעוֹת בִּסְדִּינֵיהֶם וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָם לַאֲחוֹרֵיהֶם וּבָאִים הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בּוּשָׁה. ה. פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לֶעָנִי בְיָדוֹ קוֹדֶם שֶׁיִשְׁאַל. ו. פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִתֵּן לוֹ כָּרָאוּי אַחַר שֶׁיִשְׁאַל. ז. פָּחוֹת מִזֶה שֶׁיִתֵּן לוֹ פָּחוֹת מֵהָרָאוּי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. ח. פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִתֵּן לוֹ בְּעֶצֶב (הגהה וְעַל כָּל פָּנִים לֹא יִתְפָּאֵר הָאָדָם בִּצְדָקָה שֶׁנּוֹתֵן וְאִם מִתְפָּאֵר לֹא דַיּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר אֶלָּא אֲפִילוּ מַעֲנִישִׁין אוֹתוֹ עָלֶיהָ וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁמַּקְדִישׁ דָּבָר לִצְדָקָה מוּתָּר לוֹ שֶׁיִכְתּוֹב שְׁמוֹ עָלָיו שֶׁיְּהֵא לוֹ לְזִכָּרוֹן וְרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן):
מוסר
מרב סעדיה גאון
בִּשְׁבִיל שִׁבְעָה דְבָרִים אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת וְאֵין עֲתִירָתוֹ מִתְקַבֶּלֶת אַחַת אִם כְּבַר נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו וְנֶחְתֶמָה. וּרְאָיָה לַדָּבָר מִמּשֶׁה רַבֵּינוּ כֵּיוָן שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִכָּנֵס לָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחַנֵּן לֹא נֶעְתַּר פִּלּוּל שֶׁלּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג') וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא וְכַךְ נֶּעֱנָה לוֹ רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָבָר הַזֶּה. וְהַשֵּׁנִית הַמִּתְפַּלֵּל בְלֹא כַוָּנַת הַלֵּב אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עח) וַיְּפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. וְהַשְּׁלִישִׁית הַשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ מַקְשִׁיב לְדִבְרֵי תוֹרָה אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת וְכֵן כָּתוּב (משלי כח) מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ תּוֹרָה גַם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. וְהָרְבִיעִית מִי שֶׁאֵינוֹ מַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הֶעָנִי וְאוֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקָתוֹ (שם כא) שֶׁנֶּאֱמַר אוֹטֵם אָזְנוֹ מִזַעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה. וְהַחֲמִישִׁית שֶׁעוֹשֵׁק וְגוֹזֵל וְאוֹכֵל אֶת הָאָסוּר לוֹ אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ג) וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וגו' אָז יִזְעֲקוּ אֶל ה' וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם. וְהַשִּׁשִּׁית הַמִּתְפַּלֵּל בְּלֹא נְקִיּוּת וְטַהֲרָה אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה א) גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ יְדֵיכֶם דָמִים מָלֵאוּ. וְהַשְּׁבִיעִית אֲשֶׁר גָּבְרוּ עֲוֹנוֹתָיו עָצְמוּ מְשׁוּבוֹתָיו. וְהוּא מִתְפַּלֵּל. בְּלִי עֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת כְּדִכְתִיב (זכרי' ז) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ וגו':