פרשת נח-נח יום רביעיתורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(ב) מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח-לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן-הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֥שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ: מִכֹּל בְּעִירָא דַכְיָא תִּסַּב לָךְ שַׁבְעָא שַׁבְעָא דְּכַר וְנוּקְבָא וּמִן בְּעִירָא דְּלָא אִיתָהָא דַכְיָא הִיא תְּרֵין דְּכַר וְנוּקְבָא:
רש''י הטהורה. העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה: שבעה שבעה. כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו:
(ג) גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל-פְּנֵ֥י כָל-הָאָֽרֶץ: אַף מֵעוֹפָא דִשְׁמַיָּא שַׁבְעָא שַׁבְעָא דְּכַר וְנוּקְבָא לְקַיָּמָא זַרְעָא עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא:
רש''י גם מעוף השמים וגו' . בטהורים הכתוב מדבר. וילמד סתום מן המפורש:
(ד) כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל-הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת-כָּל-הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה: אֲרֵי לִזְמַן יוֹמִין עוֹד שַׁבְעָא אֲנָא מָחֵת מִטְרָא עַל אַרְעָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן וְאֶמְחֵי יָת כָּל יְקוּמָא דִּי עַבְדֵת מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא:
רש''י כי לימים עוד שבעה. אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שחס הקדוש ברוך הוא על כבודו ועכב את הפרענות. צא וחשוב שנותיו של מתושלח ותמצא שהם כלים בשנת שש מאות שנה לחיי נח: כי לימים עוד. מהו עוד, זמן אחר זמן, זה נוסף על מאה ועשרים שנה: ארבעים יום. כנגד יצירת הולד שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים:
(ה) וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה: וַעֲבַד נֹחַ כְּכֹל דִּי פַקְּדֵהּ יְיָ:
רש''י ויעש נח. זה ביאתו לתבה:
(ו) וְנֹ֕חַ בֶּן-שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וְהַמַּבּ֣וּל הָיָ֔ה מַ֖יִם עַל-הָאָֽרֶץ: וְנֹחַ בַּר שִׁתְּ מְאָה שְׁנִין וְטּוֹפָנָא הֲוָה מַיָּא עַל אַרְעָא: (ז) וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֥בָנָיו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי-בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל-הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל: וְעָאל נֹחַ וּבְנוֹהִי וְאִתְּתֵהּ וּנְשֵׁי בְנוֹהִי עִמֵּהּ לְתֵבוֹתָא מִן קֳדָם מֵי טוֹפָנָא:
רש''י נח ובניו. האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם היה שרוי בצער: מפני מי המבול. אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתבה עד שדחקוהו המים:
נביאים - ישעיה - פרק נד
נד (א) רָנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַהֲלִי֙ לֹא-חָ֔לָה כִּֽי-רַבִּ֧ים בְּֽנֵי-שׁוֹמֵמָ֛ה מִבְּנֵ֥י בְעוּלָ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה: שַׁבְּחִי יְרוּשְׁלַם דַּהֲוָת כְּאִתְּתָא עַקָרָא דְּלָא יְלֵידַת בּוּעֵי תִשְׁבַּחְתָּא וְדוּצִי דַהֲוַת כְּאִתְּתָא דְּלָא עַדִּיאַת אֲרֵי סַגִּיאִין יְהוֹן בְּנֵי יְרוּשְׁלֵם צְדִיתָא מִבְּנֵי כְרַכָּא יְתִיבְתָּא אֲמַר יְיָ :
רש''י רני עקרה . ירושלים אשר היתה כלא ילדה : לא חלה . ל' לידה הוא שהיולדת על ידי חיל וחבלי' יולדת : מבני בעולה . בת אדום :
(ב) הַרְחִ֣יבִי | מְק֣וֹם אָהֳלֵ֗ךְ וִירִיע֧וֹת מִשְׁכְּנוֹתַ֛יִךְ יַטּ֖וּ אַל-תַּחְשֹׂ֑כִי הַאֲרִ֙יכִי֙ מֵֽיתָרַ֔יִךְ וִיתֵדֹתַ֖יִךְ חַזֵּֽקִי: אַפְתֵּי אֲתַר בֵּית מֵישְׁרָךְ וּמִקִרְוֵי אַרְעֵיךְ יָתְבֵי לָא תִמְנְעִין אַסְגֵּי עַם מִשִׁרְיָתֵיךְ וְשִׁלְטוֹנַיִךְ תַּקִּיפִי :
רש''י יטו . למרחוק : מיתריך . הם חבלים דקים התלוים בשולי אהלים וקושרי' ביתדות שקורין קביל''ס בלע''ז ותוקעין בארץ :
(ג) כִּי-יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֖אול תִּפְרֹ֑צִי וְזַרְעֵךְ֙ גּוֹיִ֣ם יִירָ֔שׁ וְעָרִ֥ים נְשַׁמּ֖וֹת יוֹשִֽׁיבוּ: אֲרֵי לְדָרוֹמָא וּלְצִפוּנָא תִּתְקְּפִין וּבְנָךְ עַמְמִין יֵירְתוּן וְקִרְוִין דְּצַדְיָן יֵיתְבוּן :
רש''י תפרוצי . תגברו :
(ד) אַל-תִּֽירְאִי֙ כִּי-לֹ֣א תֵב֔וֹשִׁי וְאַל-תִּכָּלְמִ֖י כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי כִּ֣י בֹ֤שֶׁת עֲלוּמַ֙יִךְ֙ תִּשְׁכָּ֔חִי וְחֶרְפַּ֥ת אַלְמְנוּתַ֖יִךְ לֹ֥א תִזְכְּרִי-עֽוֹד: לָא תִדְחֲלוּן אֲרֵי לָא תְבַהְתוּן וְלָא תִתְכַּנְעִין אֲרֵי לָא תִתְכָּלְמִין אֲרֵי בַּהֲתַת עוּלֵימוּתַיִךְ תִּתְנְשִׁין וְחִסּוּדֵי אַרְמְלוּתַיִךְ לָא תִדְכְּרִיִן עוֹד :
רש''י עלומיך . נעוריך :
(ה) כִּ֤י בֹעֲלַ֙יִךְ֙ עֹשַׂ֔יִךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ וְגֹֽאֲלֵךְ֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהֵ֥י כָל-הָאָ֖רֶץ יִקָּרֵֽא: אֲרֵי מָרִיךְ דְּעַבְדִיךְ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ וּפָרְקִיךְ קַדִּישָׁא דְּיִשְּׂרָאֵל אֱלָהּ כָּל אַרְעָא יִתְקְרֵי : (ו) כִּֽי-כְאִשָּׁ֧ה עֲזוּבָ֛ה וַעֲצ֥וּבַת ר֖וּחַ קְרָאָ֣ךְ יְהוָ֑ה וְאֵ֧שֶׁת נְעוּרִ֛ים כִּ֥י תִמָּאֵ֖ס אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ: אֲרֵי כְּאִתְּתָא שְׁבִיקָא וְעָיְקַת רוּחָא עֲרָעָךְ שְׁכִינְתָא דַּיְיָ וּכְאִתַּת עוּלֵימִין דְּאִתְרַחַקַת אֲמַר אֱלֹהָיִךְ :
רש''י כי תמאס . כשתמאס פעמים שכועס עליה מעט :
כתובים - משלי - פרק ב
(ט) אָ֗ז תָּ֭בִין צֶ֣דֶק וּמִשְׁפָּ֑ט וּ֝מֵישָׁרִ֗ים כָּל-מַעְגַּל-טֽוֹב: הֵידֵין תִּתְבַּיֵּן צִדְקְתָא וְדִינָא וּתְרִיצוּתָא דְּכָל שִׁבְלֵי שַׁפִּירֵי : (י) כִּֽי-תָב֣וֹא חָכְמָ֣ה בְלִבֶּ֑ךָ וְ֝דַ֗עַת לְֽנַפְשְׁךָ֥ יִנְעָֽם: אֲרֵי תֵעוֹל חָכְמְתָא לְלִבָּךְ וִידִיעֲתָא לְנַפְשָׁךְ יִבְסָם : (יא) מְ֭זִמָּה תִּשְׁמֹ֥ר עָלֶ֗יךָ תְּבוּנָ֥ה תִנְצְרֶֽכָּה: תַּרְעִיתָא תִּנְטוֹר עֲלָךְ בְּיוּנְתָּא תִּנְצְרָךְ :
רש''י מזמה תשמור עליך . התורה תשמור עליך :
(יב) לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מִדֶּ֣רֶךְ רָ֑ע מֵ֝אִ֗ישׁ מְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת: דִי תִתְפְּצֵי מִן אָרְחָא בִישָׁא וּמִן גַּבְרָא דִמְמַלֵל מְפָרְכְיָתָא :
רש''י מאיש מדבר תהפוכות . הם האפקורסין שמטעין את ישראל מאמונתן ומהפכין את התורה לרעה :
(יג) הַ֭עֹ֣זְבִים אָרְח֣וֹת יֹ֑שֶׁר לָ֝לֶ֗כֶת בְּדַרְכֵי-חֹֽשֶׁךְ: דְּשָׁבְקִין אָרְחָתָא תְרִיצָתָא וְאָזְלִין בְּאָרְחָתָא דַחֲשׁוֹכָא : (יד) הַ֭שְּׂמֵחִים לַעֲשׂ֥וֹת רָ֑ע יָ֝גִ֗ילוּ בְּֽתַהְפֻּכ֥וֹת רָֽע: דְּחָדְיָן לְמֶעֱבַּד בִּישׁ וְדִיצִין בְּהוּפְכָא דְבִישְׁתָּא :
משנה בבא קמא פרק ב
א. כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת. לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר. הָיְתָה מְבַעֶטֶת, אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרַתּוּ, וְנָפַל עַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ, עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה דְלִיל (נ''א דְלִי) קָשׁוּר בְּרַגְלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:
ברטנורה (א) כיצד הרגל מועדת. כלומר, באיזה דבר הרגל מועדת. ומשני, לשבר בדרך הילוכה. בכך היא מועדת שמשברת כלים דרך הלוכה: הבהמה מועדת. רישא תנא אבות, רגל ממש, שדרסה ברגליה. וסיפא תנא תולדות, שבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה: היתה מבעטת. שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא: או שהיו צרורות מנתזין. אע''ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא, אע''פ כן חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירא לה. וברשות הניזק קאמר, דברה''ר פטור, דצרורות תולדה דרגל נינהו לפטרם ברה''ר: ונפל על כלי. אחר, ראשון נזקי רגל הן ומשלמת נזק שלם. והאחרון על ידי צרורות נשבר, הלכך חצי נזק: דליל קשור ברגלו. כל דבר הנקשר ברגל התרנגולת קרוי דליל. ואית דגרסי דלי: מהדס. מרקד. ואית דמפרשי, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים: משלם חצי נזק. דדליל היינו צרורות, דבאותו דליל אדיינהו לצרורות על הכלים. והידוס נמי כגון שהתיז ואותן צרורות שברו הכלים:
ב. כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת. לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת. אָכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. אִם נֶהֱנֵית, [מְשַׁלֵּם] מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. כֵּיצַד [מְשַׁלֵּם] מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִצִדֵּי הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. מִפֶּתַח הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה:
ברטנורה (ב) כיצד השן מועדת. באיזה דבר היא מועדת. ומשני, לאכול את הראוי לה: משלם חצי נזק. דמשונה הוא: בד''א וכו'. אאכלה פירות או ירקות קאי, דברה''ר פטור דבעינן וביער בשדה אחר. אבל אכלה כסות וכלים אפילו ברה''ר חייב חצי נזק, דעבדי אנשי דמנחי כסות וכלים ברה''ר לפי שעה, והוי קרן ברה''ר וחייב: משלם מה שנהנית. לאו תשלומין מעלייתא, אלא אם אכלה דבר שדמיו יקרים רואים אותו כאילו הן שעורים, ואינו משלם אלא דמי שעורים בזול, שהוא שליש פחות ממה שהם נמכרים בשוק. ואם אכלה דבר שדמיו פחותים מן השעורים, משלם דמי אותו דבר שאכלה בזול. ואם אכלה דבר שהזיק לה, כגון שאכלה חטים, הואיל ולא נהנית פטור: מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה. אם הלכה ועמדה בצדי הרחבה במקום שאין דרך שוורים ללכת שם, לאו כרה''ר דמי, ומשלמת מה שהזיקה:
ג. הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין. הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ לַגָּדִישׁ, אָכַל הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק הַגָּדִישׁ, עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:
ברטנורה (ג) מפני שהן מועדין. לקפוץ. וברשות הניזק קאמר, דתולדה דרגל היא: חררה. עוגה שנאפית על גבי גחלים: על החררה משלם נזק שלם. דהוי שן ברשות הניזק: ועל הגדיש משלם חצי נזק. דהוי כמו צרורות, דהלכתא גמירי לה שמשלם חצי נזק:
ד. אֵיזֶה הוּא תָם, וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד. מוּעָד, כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלשָׁה יָמִים. וְתָם, מִשֶּׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים. וְתָם, כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ:
ברטנורה (ד) משיחזור בו שלשה ימים. שרואה שוורים ואינו נוגח, חוזר לתמותו: שלשה פעמים. ואפילו ביום אחד. ואין הלכה כרבי [מאיר]. דלא הוי מועד עד שיעידו בו שלשה ימים: ממשמשים בו. מושכים אותו ומשחקים בו ואינו נוגח. ובהא הלכה [כר''מ] שאין שור מועד חוזר לתמותו עד שיהו תינוקות משחקים בו:
ה. שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק כֵּיצַד, נָגַח, נָגַף, נָשַׁךְ, רָבַץ, בָּעַט, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בִרְשׁוּת הַנִּזָּק, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהוּא פָטוּר, הֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. מָקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן. מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶם, אֲנִי לֹא אָדוּן קֶרֶן מִקֶּרֶן, אֲנִי אָדוּן קֶרֶן מֵרֶגֶל. וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הֶחְמִיר בַּקֶּרֶן. מָקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן. מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק:
ברטנורה (ה) נגח נגף וכו'. כולן תולדות קרן הן: דיו לבא מן הדין להיות כנדון. קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברה''ר. דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברה''ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק. דיו להיות כנדון, כקרן ברה''ר, ולא יהיה חייב ברשות הניזק אלא חצי נזק כמו שהוא חייב ברה''ר: אני לא אדון קרן מקרן. כדאמרן לעיל, אלא קרן מרגל. מקום שהחמיר עליו בשן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן: דיו לבא מן הדין. דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים לא משכחת צד קל וחומר. ורבי טרפון אע''ג דבעלמא אית ליה דיו, דמדאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יב) הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י''ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, הלכך תסגר שבעת ימים ותו לא. מ''מ הכא לית ליה דיו, דסבירא ליה לר' טרפון דכי אמרינן דיו היכא דלא מפריך קל וחומר, כגון התם דשבעת ימים דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארביסר, אתא דיו אפיק שבעה, ואוקי שבעה, אשתכח דאהני קל וחומר להני שבעה דאוקימנא ולא אפריך לגמרי. אבל הכא חצי נזק כתיב בין ברה''ר בין בחצר הניזק, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ותוקמיה אחצי נזק כדמעיקרא, אפריך ליה קל וחומר ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפילו היכא דמפריך קל וחומר אמרינן דיו. והלכה כחכמים:
ו. אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן. סִמָּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ וְשִׁבַּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:
ברטנורה (ו) בין ער בין ישן. אם היה ישן ובא אחר וישן בצדו, והזיק שני לראשון, חייב. ואם הזיק ראשון לשני, פטור. ואם שכבו יחד, כל אחד מהם שהזיק את חברו חייב. לפי ששניהם מועדים זה לזה: סימא את עין חברו. אפילו בשוגג חייב בנזק. אבל לא בארבעה דברים, דלא מחייב בארבעה דברים אלא מזיד, או קרוב למזיד:
גמרא בבא קמא דף י''ז ע''ב
תָּנוּ רַבָּנָן תַּרְנְגוֹלִין שֶׁהָיוּ מַפְרִיחִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁבְּרוּ כֵלִים בְּכַנְפֵיהֶן מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם. בְּרוּחַ שֶׁבְּכַנְפֵיהֶן מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק סוּמְכוֹס אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם. תַּנְיָא אִידָךְ תַּרְנְגוֹלִין שֶׁהָיוּ מְהַדְּסִין עַל גַּבֵּי עִיסָה וְעַל גַּבֵּי פֵּירוֹת וְטִנְּפוּ אוֹ נִקְּרוּ מְשַׁלְמִין נֶזֶק שָׁלֵם הֶעֱלוּ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת מְשַׁלְמִין חֲצִי נֶזֶק. סוּמְכוֹס אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם. תַּנְיָא אִידָךְ תַּרְנְגוֹל שֶׁהָיָה מַפְרִיחַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְיָצְתָה רוּחַ מִתַּחַת כְּנָפָיו וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵם חֲצִי נֶזֶק. תַּנְיָא כַּוָותֵיהּ דְּרָבָא בְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלוּכָהּ כֵּיצַד בְּהֵמָה שֶׁנִכְנְסָה לֶחָצֵר הַנִּיזָק וְהִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ וּבִשְׂעָרָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ בְּאוּכָף שֶׁעָלֶיהָ וּבִשְׁלִיף שֶׁעָלֶיהָ וּבִפְרוּמְבִּיָּא שֶׁבְּפִיהָ וּבְזוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ וַחֲמוֹר בְּמַשָׂאוֹ וְעֶגְלָה מוֹשֶׁכֶת בְּקָרוֹן מְשַׁלֵם נֶזֶק שָׁלֵם:
רש''י בכנפיהם. שנגעו בכנפיהם בכלי: ברוח שבכנפיהם. היינו צרורות דכחו הוא: מהדסין. מרקדין: או נקרו. בחרטום שלהם שקורין בי''ק: העלו עפר. מן הארץ לעיסה: אוכף. שיל''א בלע''ז: שליף. משאוי שבאמתחת ומרצופין: ובפרומביא. רסן: זוג. אשקניט''א:
זוהר נח דף ס''ח ע''א
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אַף עַל גַּב דְּזַכָּאָה הֲוָה נֹחַ לָאו אִיהוּ כְּדָאי (בְּגִין) דְּקֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָגִין עַל עַלְמָא בְּגִינֵיהּ, תָּא חָזֵי מֹשֶׁה לֹא תָּלָה מִלָּה בִּזְכוּתֵיהּ אֶלָּא בִּזְכוּת אֲבָהָן קַדְמָאִי, אֲבָל נֹחַ לֹא הֲוָה לֵיהּ בְּמָאן דְּיִתְלֵי בִּזְכוּתָא כְּמֹשֶׁה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק וְעִם כָּל דָּא כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ הֲוָה לֵיהּ לְמִבְעֵי רַחֲמֵי עֲלַיְהוּ, וְקֻרְבָּנָא דְּאַקְרִיב לְבָּתַר, דְּיַקְרִיב לֵיהּ מִן קַדְמָת דְנָא דִלְמָא יִשָׁכֵךְ רוּגְזָא מֵעַלְמָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַד דְהָא חַיָּיבֵי עַלְמָא הֲווּ מַרְגִיזִין קַמֵי קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִיהוּ יַקְרִיב קָרְבָנָא, אֶלָא וַדַאי נֹחַ דָּחִיל עַל גַּרְמֵיהּ הֲוָה, בְּגִין דְּלָא יֶעֱרַע בֵּיהּ מוֹתָא בְּגוֹ חַיָּבֵי עַלְמָא דְהֲוָה חָמֵי עוֹבָדֵיהוֹן בִּישָׁא כָּל יוֹמָא וְהֵיךְ מְרַגְּזָן קָמֵי קב''ה כָּל יוֹמָא, רַבִּי (אֶלְעָזָר פָּתַח) יִצְחָק אָמַר כָּל זִמְנָא דְּחַיָּבֵי עַלְמָא אַסְגִיאוּ, זַכָּאָה דְּאִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְהוּ, הוּא אִתְפַּס בְּקַדְמִיתָא דִּכְתִיב (יחזקאל ט') וּמִמִּקְדָשִׁי תָחֵלוּ, וְתָנֵינָן אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָשִׁי אֶלָּא מִמְּקוּדָשַׁי, וְנֹחַ הֵיךְ שָׁזִיב לֵיהּ קב''ה בֵּין כָּל אִינוּן חַיָּבַיָא, אֶלָּא בְּגִין דְּיִפְּקוּן מִנֵיהּ תּוֹלָדִין בְּעַלְמָא דְּהֲוָה צַדִּיק כִּדְקָא יָאוּת, וְתוּ דְּאִיהוּ אַתְרֵי בְּהוּ כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא וְלֹא קַבִּילוּ מִנֵּיהּ וְקִיֵּם בְּנַפְשֵׁיהּ קְרָא דִּכְתִיב (שם ג') וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָ רָשָׁע וְגוֹ', וּכְתִיב וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַלְתָּ, מִכַּאן כָּל מַאן דְּאַזְהַר לְחַיָּבָא אַף עַל גַּב דְּלָא קָבִּיל מִנֵּיהּ הוּא שָׁזִיב לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ וְהַהוּא חַיָּבָא אִתְפָּס בְּחוֹבֵיהּ, וְעַד כַּמָה יַזְהַר לֵיהּ עַד דְּיִמְחֵי לֵיהּ וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָא:
תרגום הזוהר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אַף עַל פִּי שֶׁנֹּחַ הָיָה צַדִּיק, לֹא הָיָה כְּדָאי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָגֵן עַל הָעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ. בֹּא וּרְאֵה, מֹשֶה לֹא תָּלָה מַשֶּׁהוּ בִּזְכוּתוֹ אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֲבָל נֹחַ לֹא הָיָה לוֹ בְּמִי שֶׁיִּתְלֶה בִּזְכוּתוֹ, כְּמוֹ מֹשֶה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, הָיָה לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְהַקָרְבָּן שֶׁהִקְרִיב אַחַר הַמַּבּוּל, הָיָה לוֹ לְהַקְּרִיב מִקּוֹדֶם לָכֵן, אוּלָי הָיָה מַשְׁקִיט הַכַּעַס מֵהָעוֹלָם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַה הָיָה לוֹ לְנֹחַ לַעֲשׂוֹת, שֶׁהֲרֵי רִשְׁעֵי עוֹלָם הָיוּ מַכְעִיסִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא יַקְרִיב קָרְבָּן עֲלֵיהֶם. אֶלָּא וַדַּאי נֹחַ הָיָה מְפַחֵד עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַשִּׂיגֵהוּ הַמָּוֶת בְּתוֹךְ רִשְׁעֵי הָעוֹלָם, כִּי הָיָה רוֹאֶה מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים כָּל הַיּוֹם, וְאֵיךְ מַכְעִיסִים כָּל הַיּוֹם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, בְּכָל זְמָן שֶׁמִּתְרַבִּים רִשְׁעֵי עוֹלָם, הַצַדִּיק שֶׁנִּמְצָא בֵּינֵיהֶם, הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ט') וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלוּ. וְלָמַדְנוּ, אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשִׁי אֶלָּא מִמְּקוּדָשַׁי, וְנֹחַ, אֵיךְ הִצִילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין כָּל אוֹתָם הָרְשָׁעִים, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ תּוֹלָדוֹת בָּעוֹלָם, הִצִילוֹ כִּי הָיָה צַדִּיק כָּרָאוּי. וְהוּא רָאוּי לְהוֹצִיא תּוֹלָדוֹת מְתוּקָנִים. וְעוֹד שֶׁהוּא הִתְרָה בָּהֶם כָּל יוֹם וָיוֹם, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְקִיֵּם בְּנַפְשׁוֹ הַמִּקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְגוֹ' וּכְתִיב וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךְ הִצַלְתָּ. מִכָּאן, כִּי כָּל מִי שֶׁמַּזְהִיר אֶת הָרָשָׁע, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל מִמֶּנּוּ, הוּא הִצִיל אֶת עַצְמוֹ, וְאוֹתוֹ הָרָשָׁע נִתְפָּס בְּחֶטְאוֹ. וְעַד כַּמָּה מְחוּיָב לְהַזְהִיר אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ. וּכְבָר בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד מסי' קפ''א ואילך
א. פֵּאוֹת הַזָּקָן הֵם חֲמִשָׁה וְרָבוּ בָהֵם הַדֵּעוֹת לְפִיכָךְ יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָם וְלֹא יַעֲבוֹר תַּעַר עַל כָּל זְקָנוֹ כְלָל: ב. צָרִיךְ לִיזָהֵר שֶׁלֹּא יִדּוֹר שׁוּם דָּבָר וַאֲפִילוּ צְדָקָה אֵין טוֹב לִידוֹר אֶלָּא אִם יֶשְׁנוֹ בְיָדוֹ יִתֵּן מִיַּד: ג. כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל חַיָּיב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יְסוּרִים בֵּין בָּחוּר בֵּין זָקֵן גָּדוֹל אֲפִילוּ עָנִי הַמַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים אֲפִילוּ אִם הוּא בַּעַל אִשָׁה וּבָנִים חַיָּיב לִקְבּוֹעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁנֶאֱמַר וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה: ד. עַד אֵימָתַי חַיָיב לִלְמוֹד עַד יוֹם מוֹתוֹ: ה. תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם עַל תַּלְמוּד תּוֹרָה וְאַחַר כַּךְ עַל שְׁאָר מַעֲשָׂיו:
מוסר
מספר תוצאות חיים
צָרִיךְ לִירָא מִלִפְגוֹם כִּי שִׁבְעָה הֵמָה עֵינֵי ה' מְשׁוֹטְטוֹת הֵם מְעִידִים עַל כָּל פְּגַם הַנַעֲשֶׂה שֶׁבָּהֶם מִצְטָיֵיר הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים נ''א) וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. עוֹד מִסּוּג זֶה שֶׁהוּא מַכְנִיס פְּגַם הַטָמֵא בֵּין הַקְּדוֹשִׁים הֲלֹא יֹאמְרוּ מִי גָרַם שֶׁיִכָּנֵס הַמְצוֹרָע הַזֶה בֵּינֵינוּ הֲלֹא וַדַאי יֵעָנֵשׁ. בִּפְרַט הַמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא הַגוֹרֵם הַגָּדוֹל שֶׁמִיַד הַפְּגַם עוֹלֶה. וּשְׁנֵי הַמַלְאָכִים הַהוֹלְכִים עִם הָאָדָם הֵם בְּדֵלִים מִמֶּנוּ וְהֵם אֲבֵלִים עָלָיו עַד שּׁוּבוֹ שֶׁנֶאֱמַר (ישעי' נ''ז) וַאֲשַׁלֵם נִחוּמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב שֶׁלֹא יִהְיוּ הַמַלְאָכִים אֲבֵלִים עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם חוֹטֵא הַתּוֹרָה בָּאָה וְרוֹשֶׁמֶת הַחֵטְא בְּפָנָיו וְכָל צִבְאוֹת מַעְלָה בִּהְיוֹת הָרוֹשֶׁם הַהוּא בְּפָנָיו מְקַלְלִים אוֹתוֹ וּבְדֵלִים מִמֶּנוּ כִּי רוּחַ הַטוּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי כְּדֵי לְהַעֲבִיר הָרוֹשֶׁם צָרִיךְ שֶׁיִבְכֶּה וְיִרְחַץ בִּדְמָעוֹת פָּנָיו וְטוֹב לְהַעֲבִיר הַדְמָעוֹת עַל מִצְחוֹ כִּי בַּמֶצַח נִכְתָּמִים הָעֲוֹנוֹת כְּדִכְתִיב (יחזקאל ט') וְהִתְוִיתָ תָּיו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בְּהִתְוַדוֹתוֹ בְּאַלְפָא בֵּיתָא, אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָזַלְנוּ. וכו' לְטַהֵר כ''ב אוֹתְיוֹת הַפְּגוּמִים בַּעֲוֹנוֹתָיו וּלְקַבֵּל עָלָיו גְזֵרַת הַדִּין לְטַהֵר הַמִּדוֹת וְזֶהוּ וְאַתָּה צַדִיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ וכו'. וְצָרִיךְ שֶׁיִּסְתַּכֵּל כִּי שֶׁמָא כְּשֶׁחָטָא הָיָה הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכָּאי וְחֶצְיוֹ חַיָיב וּבַעֲוֹנוֹתָיו הִכְרִיעַ הָעוֹלָם לְכַף חוֹבָה וְכַמָה עֲנִיִּים צוֹעֲקִים בְּרָעָה שֶׁהוּא עָשָׂה שֶׁהִכְרִיעַ הָעוֹלָם לְכַף חוֹבָה וּכְלַל הַפְּגָמִים הָאֵלֶה כָּלַל הַתַּנָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי עָלָיו הַשָׁלוֹם בִּדְבָרִים קְצָרִים מַאן דְעָבַר עַל פִּיקוּדֵי אוֹרַיְיתָא כַּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָא וּפָגִים לְתַתָּא פָּגִים לְגַרְמֵיהּ וּלְכָל עָלְמִין: