פרשת נח-נח יום שלישיתורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(יט) וּמִכָּל-הָ֥חַי מִֽכָּל-בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל-הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ: וּמִכָּל דְּחַי מִכָּל בִּסְרָא תְּרֵין מִכֹּלָּא תָּעֵיל לְתֵבוֹתָא לְקַיָּמָא עִמָּךְ דְּכַר וְנוּקְבָא יְהוֹן:
רש''י ומכל החי. אפילו שדים: שנים מכל. מן הפחות שבהם לא פחתו משנים, אחד זכר ואחד נקבה:
(כ) מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן-הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת: מֵעוֹפָא לִזְנוֹהִי וּמִן בְּעִירָא לִזְנַהּ וּמִכֹּל רִחֲשָׁא דְאַרְעָא לִזְנוֹהִי תְּרֵין מִכֹּלָּא יַעֲלוּן לְוָתָךְ לְקַיָּמָא:
רש''י מהעוף למינהו. אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם, ומאליהם באו, וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה:
(כא) וְאַתָּ֣ה קַח-לְךָ֗ מִכָּל-מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה: וְאַתְּ סַב לָךְ מִכָּל מֵיכַל דְּמִתְאֲכֵל וְתִכְנוֹשׁ לְוָתָךְ וִיהֵי לָךְ וּלְהוֹן לְמֵיכָל: (כב) וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֥כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה: וַעֲבַד נֹחַ כְּכֹל דִּי פַקֵּיד יָתֵהּ יְיָ כֵּן עֲבָד:
רש''י ויעש נח. זה בנין התבה:
ז (א) שני וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא-אַתָּ֥ה וְכָל-בֵּיתְךָ֖ אֶל-הַתֵּבָ֑ה כִּֽי-אֹתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדּ֥וֹר הַזֶּֽה: וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ עוּל אַתְּ וְכָל אֱנַשׁ בֵּיתָךְ לְתֵבוֹתָא אֲרֵי יָתָךְ חֲזֵיתִי זַכַּאי קֳדָמַי בְּדָרָא הָדֵין:
רש''י כי אותך ראיתי צדיק. ולא נאמר צדיק תמים. מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו:
נביאים - ישעיה - פרק נג
(ח) מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת-דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ: מִיִּסּוּרִין וּמִפּוּרְעֲנוּת יְקָרֵב גַלְוָתָנָא וּפְּרִישָׁן דְיִתְעַבְדָן לָנָא בְּיוֹמוֹהִי מַן יֵיכוֹל לְאִשְׁתַּעָאָה אֲרֵי יַעֲדֵי שׁוּלְטַן עַמְמַיָּא מֵאַרְעָא דְיִשְּׂרָאֵל חוֹבִין דְּחָבוּ עַמִּי עַד לְוַתְהוֹן יִמְטֵיִ :
רש''י מעוצר וממשפט לוקח . הנביא מבשר ואומר כי זאת יאמרו העכו''ם באחרית הימים כשיראו כשנלקח מן העוצר שהיה עצור ביד' וממשפ' היסורין שסבל עד עתה : ואת דורו . שנים שעברו עליו : מי ישוחח . את התלאות אשר מצאוהו כי נגזר היה מתחילה וגולה מארץ חיים היא ארץ ישראל אשר מפשע עמי בא הנגע הזה לצדיקים שבהם :
(ט) וַיִּתֵּ֤ן אֶת-רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת-עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֖ל לֹא-חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו: וְיִמְסַר יַת רְשִׁיעַיָּא לְגֵיהִנָם וְיָת עֲתִירֵי נִכְסַיָא דַּאֲנַסוּ בְמוֹתָא דְאָבְדָנָא בְּדִיל דְּלָא יִתְקַיְּימוּן עָבְדֵי חֶטְאָה וְלָא יְמַלְּלוּן נִכְלִין בְּפוּמְּהוֹן :
רש''י ויתן את רשעים קברו . מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים : את רשעים . לדעת הרשעים נתרצה ליקבר ולא יכפור באלהי' חיים : ואת עשיר במותיו . ולדעת המושל מסר עצמו בכל מיני מות שגזר עליו על לא רצה לקבל עליו כפירה לעשות רעה ולחמוס חמס ככל הגוים אשר היה גר ביניהם : ולא מרמה בפיו לקבל עליו עבודת כו''ם . ( י ) וה' חפץ דכאו החלי . הקב''ה חפץ לדכאו ולהחזירו למוטב לפיכך החלה אותו : אם תשים אשם נפשו וגו' . אמר הקב''ה אראה אם תהא נפשו נותנת ונמסרת בקדושתי להשיבה לי אשם על כל אשר מעל אגמל לו גמולו ויראה זרע וגו' אשם זה לשון כופר שנותן אדם למי שחטא לו אמינד''א בלע''ז כענין שנא' בפלשתים אל תשיבו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם :
(י) וַיהוָ֞ה חָפֵ֤ץ דַּכְּאוֹ֙ הֶֽחֱלִ֔י אִם-תָּשִׂ֤ים אָשָׁם֙ נַפְשׁ֔וֹ יִרְאֶ֥ה זֶ֖רַע יַאֲרִ֣יךְ יָמִ֑ים וְחֵ֥פֶץ יְהוָ֖ה בְּיָד֥וֹ יִצְלָֽח: וּמִן קֳדָם יְיָ הֲוָת רַעֲוָא לְמִצְרַף וּלְדַכָּאָה יַת שְׁאָרָה דְּעַמֵּיה בְּדִיל לְנַקָאָה מֵחוֹבִין נַפְשֵׁהוֹן יֶחֱזוּן בְּמַלְכוּת מְשִׁיחֵהוֹן יִסְגוּן בְּנִין וּבְנָן יוֹרְכוּן יוֹמִין וְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא דַיְיָ בִּרְעוּתֵיהּ יִצְלְחוּן : (יא) מֵעֲמַ֤ל נַפְשׁוֹ֙ יִרְאֶ֣ה יִשְׂבָּ֔ע בְּדַעְתּ֗וֹ יַצְדִּ֥יק צַדִּ֛יק עַבְדִּ֖י לָֽרַבִּ֑ים וַעֲוֹנֹתָ֖ם ה֥וּא יִסְבֹּֽל: מִשִּׁעְבּוּד עַמְמַיָּא יְשֵׁיזֵיב נַפְשֵׁהוֹן יֶחֱזוּן בְּפוּרְעֲנוּת שַּׂנְאֵהוֹן יִסְבְּעוּן מִבִּיזַת מַלְכֵיהוֹן בְּחוּכְמָתֵיהּ יִזְכֵּי זַכָּאִין בְּדִיל לְשַׁעֲבְּדָא סַגִּיאִין לְאוֹרַיְתָא וְעַל חוֹבֵיהוֹן הוּא יִבְעֵי :
רש''י מעמל נפשו . היה אוכל ושבע לא היה גוזל וחומס : בדעתו יצדיק צדיק . היה שופט עבדי משפט אמת לכל הבאים לדין לפניו : ועונותם . היה סובל כדרך כל הצדיקים שנא' אתה ובניך תשאו את עון המקדש ( במדבר יח ) :
(יב) לָכֵ֞ן אֲחַלֶּק-ל֣וֹ בָרַבִּ֗ים וְאֶת-עֲצוּמִים֮ יְחַלֵּ֣ק שָׁלָל֒ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר הֶעֱרָ֤ה לַמָּ֙וֶת֙ נַפְשׁ֔וֹ וְאֶת-פֹּשְׁעִ֖ים נִמְנָ֑ה וְהוּא֙ חֵטְא-רַבִּ֣ים נָשָׂ֔א וְלַפֹּשְׁעִ֖ים יַפְגִּֽיעַ: בְּכֵן אֲפַלֵיג לֵיהּ בִּזַּת עַמְמִין סַגִּיאִין וְיַת נִכְסֵי כְּרַכִּין תַּקִּיפִין יְפַלֵיג עֲדַאָה חֲלַף דִּמְסַר לְמּוֹתָא נַפְשֵׁיהּ וְיַת מְרוֹדַיָּא שַׁעְבֵּיד לְאוֹרַיְתָא וְהוּא עַל חוֹבִין סַגִּיאִין יִבְעֵי וְלִמְרוֹדַיָּא יִשְׁתְּבֵיק בְּדִּילֵיהּ :
רש''י לכן . על עשותו זאת אחלק לו נחלה וגורל ברבים עם האבות הראשונים : הערה למות נפשו . לשון ותער כדה ( בראשית כד ) : ואת פושעים נמנה . סבל יסורין כאלו חטא ופשע והוא בשביל אחרים נשא חטא הרבים : ולפושעים יפגיע . על ידי יסורין שבאת על ידו טובה לעולם :
כתובים - משלי - פרק ב
(ד) אִם-תְּבַקְשֶׁ֥נָּה כַכָּ֑סֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִ֥ים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה: וְתִבְעֵי הֵיךְ סִימָא הֵיךְ סִימָתָא תִצְבְּיָהּ : (ה) אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְדַ֖עַת אֱלֹהִ֣ים תִּמְצָֽא: הֵידֵין תִתְבַּיֵן דְּחַלְתֵּיהּ דֶּאֱלָהָא וִידִיעֲתָא מִן קֳדָם אֱלָהָא תִשְׁכָּח :
רש''י אז תבין יראת ה' . מוסב על ענין שלמעלה שאמר כי אם לבינה תקרא :
(ו) כִּֽי-יְ֭הוָה יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה מִ֝פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה: מְטוּל דֶּאֱלָהָא יָהֵב חָכְמְתָא מִן פּוּמֵיהּ יְדִיעֲתָא וּבְיוּנָא :
רש''י כי ה' יתן חכמה . הא למדת שגדולה היא שהרי נתנה מפי הקב''ה לכך אתה צריך לקנותה :
(ז) (וצפן) יִצְפֹּ֣ן לַ֭יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה מָ֝גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם: יִטְשֵׁי לִתְרִיצֵי שִׁבְהוֹר וּמְסַיֵעַ לְאִלֵין דִּמְהַלְכִין בְּלָא מוּם :
רש''י יצפון לישרים תושיה . גנזה הקב''ה אצלו כ''ו דורות עד שנתנה לדור המדבר : מגן להולכי תום . ( יצפון מגן להולכי תום ) כלומר והיא תהיה לך למגן :
(ח) לִ֭נְצֹר אָרְח֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וְדֶ֖רֶךְ (חסידו) חֲסִידָ֣יו יִשְׁמֹֽר: לְמִנְטוֹר אָרְחָתָא דְדִינָא וְאָרְחָתָא דְצַדִיקִין נִנְטַר :
רש''י לנצור ארחות משפט . שעל ידה ינצרו ארחות משפט והוא דרך חסידיו ישמור שלא יכשלו :
משנה יבמות פרק ב
א. כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אַחַד מֵהֶם, וְנוֹלַד לָהֶן אָח, וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ברטנורה (א) כיצד אשת אחיו וכו'. פוטרת צרתה: ונולד להן אח. ומצאה זקוקה ליבם, ועליו אסורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו: ואח''כ יבם השני את אשת אחיו. ולו אשה אחרת: ומת. בלא בנים: הראשונה. היא אשת הראשון, שנפלה לפניו כבר פעם אחת, יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו: עשה בה. זה שמת: מאמר. פירוש שקידשה בכסף. וביבמה קידושין של כסף אינם קידושין גמורים אלא מדברי סופרים, שאין היבמה נקנית ליבם להיות כאשת איש גמורה עד שיבא עליה, וזה לא הספיק לכנסה עד שמת: שניה חולצת. ולא מפטרה משום צרת ערוה, דלאו צרתה ממש היא: ולא מתיבמת. משום דמאמר קונה מקצת והויא לה צרת ערוה במקצת. וכל מקום שאין שם קדושין גמורים חולצת ולא מתיבמת:
ב. שְׁנֵי אַחִים וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְיִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶן אָח, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה, אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה:
ברטנורה (ב) ומת. המיבם: מיבם לאיזו שירצה. ופוטרת חברתה. ולאו אעשה בה מאמר קאי, אלא ארישא קאי דקתני הראשונה אסורה וכו', וקאמר ר''ש כיון שכשנולד כבר נתיבמה, ולא היתה על זה בזיקת נשואי אחיו הראשון מעולם, מותרת לו. ואין הלכה כר''ש:
ג. כְּלָל אָמְרוּ בַיְבָמָה, כָּל שֶׁהִיא אִסוּר עֶרְוָה, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. (אִסוּרָהּ) אִסוּר מִצְוָה, וְאִסוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַּבֶּמֶת:
ברטנורה (ג) לא חולצת ולא מתיבמת. צרתה, וכל שכן היא. וכן אילונית, דכתיב (דברים כ''ה) אשר תלד, פרט לאילונית. וכן אשת סריס חמה ואנדרוגינוס, לא חולצת ולא מתיבמת, שנאמר (שם) ובן אין לו, פרט לאלו שאין ראוי להיות להם בנים. ואשת גר ואשת עבד משוחרר, לא חולצת ולא מתיבמת, שאין אחוה לגרים ולא לעבדים. אבל עקרה וזקנה, או חולצות או מתיבמות: אחותה. של ערוה: כשהיא יבמתה. כגון שנפלו לו שתי אחיות משני אחיו והאחת אסורה עליו משום ערוה כגון שהיא חמותו או כלתו: חולצת או מתיבמת. דהשתא לא פגע באחות זקוקתו, משום דערוה לאו זקוקתו היא:
ד. אִסּוּר מִצְוָה, שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אִסוּר קְדֻשָּׁה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזְרְת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּמַמְזֵר:
ברטנורה (ד) שניות. לעריות. שגזרו סופרים עליהם. ונקראו איסור מצוה, שמצוה לשמוע דברי חכמים. ואלו הן, אם אמו ואין לה הפסק, ואם אבי אמו בלבד, ואם אביו ואין לה הפסק, [ואם אבי אביו], ואשת אבי אביו ואין לה הפסק, ואשת אבי אמו בלבד, ואשת אחי האב מן האם, ואשת אחי האם בין מן האם בין מן האב, וכלת בנו ואין לה הפסק, וכלת בתו, ובת בת בנו, ובת בת בתו, ובת בן בנו, ובת בן בתו, ובת בת בן אשתו, ובת בת בת אשתו, ואם אם אבי אשתו, ואם אם אם אשתו, ואם אב אם אשתו, ואם אב אבי אשתו: אלמנה לכהן גדול. שמת אחיו ההדיוט ונפלה אשתו לפניו: גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. כגון שעבר אחיו המת ונשא גרושה וחלוצה, וכשמת צריכה חליצה, שהרי תפסו לו בה קדושין משום דקדושין תופסין בחייבי לאוין. אבל יבומי לא, שהרי היא אסורה לו. ולפטרה בלא כלום אי אפשר, דלא אלים לאו למפטרה, דילפינן לה מאחות אשה שהיא בכרת:
ה. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם, זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לַיִּבּוּם, וְאָחִיו לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם, פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ, וּבְנוֹ הוּא לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית:
ברטנורה (ה) אח מכל מקום. ואפילו ממזר: אחיו לכל דבר. ליורשו וליטמא לו: שפחה ונכרית. ולדה בתרה אזיל, דכתיב בשפחה (שמות כ''א) האשה וילדיה תהיה לאדוניה. ובנכרית כתיב (דברים ז') כי יסיר את בנך מאחרי, ומדלא כתיב כי תסיר, שמע מינה הכי קאמר, בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי, אבל אבתו לא תקח לבנך לא מהדר, שאין הבן הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה:
ו. מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן קִדֵּשׁ, נוֹתֵן גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ. מֵת, וְלוֹ אָח אֶחָד, חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם. קָדְמוּ וְכָנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:
ברטנורה (ו) ואינו יודע איזו קידש. ואסור בשתיהן, משום דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה: חולץ לשתיהן. דלא ידע איזו היא יבמתו. ומיחלץ לחדא וליבומי לאידך, לא אפשר, דאחות חלוצתו היא, ואסורה לו מדרבנן בחייה. ויבומי ברישא נמי לא, דדילמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו: היו לו שנים, אחד חולץ. תחלה לאחת, והשני אם רצה ליבם לשניה מיבם, שאם זו יבמתו שפיר, ואם אחותה היא, לא פגע באחות זקוקתו, משום דחליצה דהך אפקעתא לזיקה: קדמו וכנסו. קודם שנמלכו בבית דין: אין מוציאין אותן מידם. משום דכל חד וחד אמר, אנא שפיר נסבי. ואי נמי הוי איפכא שהראשון שכנס ליבום כנס אחות זקוקתו, ההיא שעתא הוא דעבד איסורא, ומשבא אחיו ויבם את השניה שהיא יבמתו, פקעא זיקתה למפרע מאידך:
ז. שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, זֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִטִּין, וְזֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִטִּין. מֵתוּ, לָזֶה אָח, וְלָזֶה אָח, זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְזֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם, הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם, קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם. לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם, אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לָאֶחָת, אָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה, וְאָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה. קָדְמוּ שְׁנַיִם וְחָלְצוּ, לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנַיִם, אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם. קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:
ברטנורה (ז) שנים שקדשו שתי אחיות. והם נכרים: זה חולץ לשתיהן כו'. משום דכל חד מינייהו אסור ליבומי, דדלמא כל חד וחד פגע באחות זקוקתו: היחיד חולץ לשתיהן. שאי אפשר לו ליבם, לא קודם חליצה של שניה משום אחות זקוקה, ולא לאחר חליצה משום אחות חלוצה. לפיכך הואיל ואסור ליבם יחלוץ תחלה לשתיהן, כדי להוציא אותה שהיא יבמתו מאיסור יבמה לשוק: והשנים אחד חולץ. לאפקועי זיקה מאחיו אם זו יבמתו, ותשתרי אחותה לשני ממה נפשך, אי יבמתו היא, שפיר, ואי אחותה היא הא פקעה זיקת היבמה מיניה בחליצת אחיו: אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. ממה נפשך, אם זו יבמתו שפיר נסיב, שהרי אחיו לא חלץ לזו אלא לאחותה שלא היתה יבמתו ואינה כלום. ואי לאו יבמתו היא שפיר נסיב, נכריה היא, דאי משום אחות זקוקה ליכא, שהרי חלץ אחיו את אחותה שהיא יבמתו ופקעה זיקה. ואי משום יבמה לשוק, הרי חלצה זו מאחי בעלה: קדמו שני אחין. של אחד וחלצו לשתיהן משום דלא ידעי איזו היא יבמתו: לא ייבמו. שני אחים האחרים זה את זו וזה את זו, משום דקמא דנסיב אית ליה למימר זו היא אחות זקוקתו: אלא אחד חולץ. תחלה, לאחת: ואחד מיבם. לשניה, ממה נפשך, אי יבמתו היא שפיר, ואי לאו, באחות זקוקה לא פגע, שהרי חלץ אחיו ליבמתו. ויבמה לשוק לא הוי, שהרי חלצה מאחי בעלה: ואם קדמו. אלו ב' אחרונים וכנסו אחר חליצת שנים האחרים ולא באו לימלך בב''ד, אין מוציאין מידן, כדפרישית, שהרי אין כאן אלא ספק איסור אחות זקוקה בנישואי ראשונה, ואיכא למימר קמא דנסיב יבמתו היא ושפיר נסיב, ובתרא נמי שפיר נסיב נכריה, ואי נמי הוי אינסיבא איפכא וקמא פגע באחות זקוקה, כיון שבא שני ויבם פקעה זיקתה מאחיו והותרה לו אשתו, ואיסורא דעבד עבד:
ח. מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. וְאִם קָדַם הַקָּטָן, זָכָה. הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. וְאִם כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָדוֹ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס, יוֹצִיא:
ברטנורה (ח) מצוה בגדול ליבם. דדרשינן ולקחה לו לאשה ויבמה והיה הבכור, המיבם יהא בכור. אשר תלד, ואותה יבמה תהא ראויה לילד, פרט לאילונית. יקום הבכור היבם על שם אחיו לנחול אותו, ולא יחלקו אחיו עמו: הנטען על אשת איש. החשוד על אשת איש: והוציאוה. ב''ד מתחת בעלה, בשביל זה שאסרה עליו, והלך זה ונשאה: יוציא. דמדאורייתא אסורה נמי לו כמו שאסורה לבעל, כדדרשינן מנטמאה נטמאה ב' פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל. ודוקא הנטען על אשת איש, אבל נטען על הפנויה, נראה דמצוה לכנוס, כדאשכחן גבי אונס (דברים כ''ב) ולו תהיה לאשה:
ט. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵת, הֲרַגְתִּיו, הֲרַגְנוּהוּ, לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרַגְתִּיו, לֹא תִנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ. הֲרַגְנוּהוּ, תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ:
ברטנורה (ט) המביא גט ממדינת הים. צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. וטעמא מפורש בגיטין, למר משום שאין בקיאין לשמה, ולמר שאין עדים מצויין לקיימו: לא ישא את אשתו. משום דאדבוריה סמכינן: מת הרגתיו וכו'. הואיל ועל עדותו נישאת, איכא לזות שפתים, שמא עיניו נתן בה והעיד עדות שקר עליה. אבל תנשא לאחר, דאשה נישאת בעד אחד: ר''י אומר הרגתיו לא תנשא אשתו. בעדותו אפילו לאחר, מפני שהוא רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. ואין הלכה כר''י. דקיי''ל אין אדם משים עצמו רשע, דאדם קרוב אצל עצמו. ומהימנינן ליה שנהרג, אבל לא מהימנינן ליה במאי דאמר שהוא הרגו. והלכך אפילו כי אמר הרגתיו תנשא אשתו: הרגנוהו תנשא אשתו. מפורש בגמרא, באומר אני הייתי עם הורגיו אבל אני לא הרגתיו:
י. הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעְלָהּ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. מֵאֲנָה, אוֹ שֶׁחָלְצָה בְפָנָיו, יִשָּׂאֶנָּה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֵית דִּין. וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים, וָמֵתוּ, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶם. וְכֻלָּן שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים וְנִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶן. וְכֻלָּן מֻתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶן:
ברטנורה (י) בנדר. שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה, ובאת לחכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטה: לא ישאנה. משום חשד: שהוא בית דין. כלומר, מיאון או חליצה לא עשה חכם זה ביחידי, משום דקיי''ל חליצה ומיאונים בשנים ושלשה לא חשידי. אבל היתר נדרים ביחיד מומחה: וכולן. החכם והמביא גט והמעיד על האשה להשיאה, דתנן בהו לא יכנוס, אם היה להן נשים בשעת מעשה, ומתו אח''כ, מותרות להנשא להם דהשתא ליכא חשד: וכולן. הנשים הללו: שנישאו לאחרים. כשאסרה החכם או כשהעיד העד שמת בעלה, ומתו הבעלים השניים: מותרות לינשא. לחכם ולעד ולמביא גט: וכולן מותרות לבניהם ולאחיהן. של אלו המתירים אותן. ואינן אסורות אלא להם לבדם, דאין אדם חוטא בשביל בנו או בשביל אחיו. וכל הני דאמרינן לא יכנוס, אם כנס אינו מוציא, חוץ מהנטען על אשת איש, שאם הוציאוה בית דין מתחת בעלה בעדים וראיה ברורה, אפילו אם כנס יוציא. והם באו עדי דבר מכוער בלבד, כגון שראו אדם יוצא והיא חוגרת בסינר או אדם יוצא והיא עומדת מעל המטה וכיוצא בזה, אם כנס לא יוציא. ואם לאחר שבאו עדי דבר מכוער יצא קלא דלא פסיק, שעמד הקול יום וחצי, אם כנס יוציא, אלא אם כן היו לו בנים ממנה שאז אינו מוציא, כדי שלא להוציא לעז על בניו:
גמרא יבמות דף כ''א ע''א
אִיסוּר מִצְוָה שְׁנִיוֹת מִדִבְרֵי סוֹפְרִים אֲמַאי קָרֵי לֵיהּ אִיסוּר מִצְוָה אָמַר אַבַּיֵי מִצְוָה לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים אִיסוּר קְדוּשָׁה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָדוֹל גְרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט וַאֲמַאי קָרֵי לְהוּ אִיסוּר קְדוּשָׁה דִּכְתִיב (ויקרא כ''א) קְדוֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם. תַּנְיָא רִבִּי יְהוּדָה מַחֲלִיף אִיסוּר מִצְוָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָדוֹל גְרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט וַאֲמַאי קָרֵי לֵיהּ אִיסוּר מִצְוָה דִּכְתִיב (שם כ''ז) אֵלֶה הַמִצְוֹת. אִיסוּר קְדוּשָׁה שְׁנִיוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וַאַמַאי קָרֵי לֵיהּ אִיסוּר קְדוּשָׁה אָמַר אַבַּיֵי כָּל הַמְקַיֵים דִבְרֵי חֲכָמִים נִקְרָא קָדוֹשׁ אָמַר לֵיהּ רָבָא וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵים דִבְרֵי חֲכָמִים קָדוֹשׁ הוּא דְלֹא מִקְרֵי רָשָׁע נַמִי לֹא מִקְרֵי אֶלָא אָמַר רָבָא קַדֵּשׁ עַצְמָךְ בְּמֻתָּר לָךְ. רַב כַּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא (שם י''ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף הָא דְאוֹרַיְיתָא הוּא. דְּאוֹרַיְיתָא וּפֵרְשׁוּהוּ רַבָּנָן. כָּל הַתּוֹרָה נַמִי פֵּרְשׁוּ רַבָּנָן אֶלָא מִדְּרַבָּנָן וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא:
רש''י אלה המצות. בסוף ספר תורת כהנים ומשמע דאכולי ספרא קאי וכל אזהרות כהנים התם כתיבה: קדש עצמך. לעמוד ולהזהר אף במותר לך והוסיף עליהם שניות המותרות לך כדי שלא תבא לידי עריות האסורות מן התורה: ושמרתם את משמרתי. גבי עריות כתיב:
זוהר נח דף ס''א ע''ב
רַבִּי יִצְחָק הַוָּה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לֵיהּ הַאי קְרָא (דְּקָאַמְרֵי) דִּכְתִיב וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים אִי בְּנֵי נְשָׁא חַטָּאָן אַרְעָא בַּמֶּה אָמַר לֵיהּ בְּגִין דִּכְתִיב כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ כְּמָה דְּאִתְמָר, כְּגַוְנָא דָּא (ויקרא י''ח) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ, אֶלָּא בְּנֵי נְשָׁא חַטָּאָן וְאִי תֵּימָא אַרְעָא בַּמֶּה, אֶלָּא עִקָרָא דְּאַרְעָא בְּנֵי נְשָׁא אִנּוּן, וְאִנּוּן מְחַבְּלִין אַרְעָא וְהִיא אִתְחַבָּלַת, וּקְרָא אוֹכַח דִּכְתִיב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ תָּא חָזֵי כָּל חַטָּאוֹי דְּבַר נַשׁ כֻּלְּהוּ חַבָּלוּתָא דִּילֵיהּ תַּלְיָן בִּתְשׁוּבָה, וְחַטָּאָה דְּאוֹשִׁיד זַרְעָא עַל אַרְעָא וּמְחַבְּלָא אָרְחֵיהּ וְאַפִּיק זַרְעָא עַל אַרְעָא מְחַבִּיל לֵיהּ וּמְחַבִּיל אַרְעָא וַעֲלֵיהּ כְּתִיב (ירמיה ב') נִכְתַּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי וּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים ה') כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע בַּר בִּתְשׁוּבָה סַגִי וּכְתִיב (בראשית ל''ח) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְיָ וַיְמִיתֵהוּ יְיָ וְהָא אִתְמָר, אָמַר לֵיהּ אַמַּאי דָּאִין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא בְּמַיָּא וְלָא בְּאֶשָׁא וְלָא בְּמִלָּה אָחֳרָא, אָמַר לֵיהּ רָזָא הוּא דְּהָא אִנּוּן חַבִּילוּ אָרְחַיְהוּ בְּגִין דְּמַיָּן עִלָּאִין וּמַיָּן תַּתָּאִין לָא אִתְחַבָּרוּ דְּכָר וְנוּקְבָא כִּדְקָא יָאוּת מַאן אִנּוּן דְּחַבִּילוּ אָרְחַיְהוּ כְּגַוְנָא דָּא מַיָּן דְּכוּרִין וְנוּקְבֵי וְעַל דָּא אִתְדָנוּ בְּמַיָּא בַּמֶּה דְּאִנּוּן חָבוּ וּמַיָּן הֲווּ רְתִיחָן וּפָשְׁטוּ מָשְׁכָא מִנַּיְהוּ כְּמָה דְּחַבִּילוּ אָרְחַיְהוּ בְּמַיָּן רְתִיחָן דִּינָא לָקֳבֵל דִּינָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה, הָא מַיִּן תַּתָּאִין, וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ דָּא מַיָּן עִלָּאִין מַיִּן עִלָּאִין וְתַתָּאִין:
תרגום הזוהר רַבִּי יִצְחָק הָיָה מָצוּי לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, מִקְרָא זֶה שֶׁכָּתוּב, וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים. אִם בְּנֵי אָדָם חוֹטְאִים הָאָרֶץ בַּמֶּה חָטְאָה. אָמַר לוֹ מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ. כְּעֵין זֶה (ויקרא י''ח) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ. וְאִם תֹּאמַר, הָאָרֶץ בַּמֶּה חוֹטֵאת, אֶלָּא עִקָּר הָאָרֶץ הֵם בְּנֵי אָדָם, וְהֵם מַשְׁחִיתִים הָאָרֶץ וְהִיא נִשְׁחֶתֶת. וְהַמִּקְרָא מוֹכִיחַ שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא אֱלֹקִים וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה כָּל הַחַטָּאִים שֶׁל הָאָדָם, וְכָל הַהֲשְׁחָתָה שֶׁלּוֹ, תְּלוּיִם בִּתְשׁוּבָה. וְהַחֵטְא שֶׁל הַשּׁוֹפֵךְ זֶרַע עַל הָאָרֶץ, שֶׁמַּשְׁחִית דַּרְכּוֹ וּמוֹצִיא זֶרַע עַל הָאָרֶץ. מַשְׁחִית אֶת עַצְמוֹ וּמַשְׁחִית הָאָרֶץ, וְעָלָיו כָּתוּב, (ירמיה ב') נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי. וְכָתוּב בּוֹ (תהלים ה') כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה לֹא יְגוּרְךְ רָע, חוּץ בִּתְשׁוּבָה רַבָּה. וְכָתוּב וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְּמִיתֵהוּ ה', אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מַה דָּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם בַּמַּיִם וְלֹא בָּאֵשׁ וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר. אָמַר לוֹ סוֹד הוּא, כִּי הֵם הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם, בָּזֶה, שֶׁמַּיִם עֶלְיוֹנִים וּמַיִם תַּחְתּוֹנִים לֹא נִתְחַבְּרוּ זָכָר וּנְקֵבָה כָּרָאוּי. כִּי כָּל מִי שֶׁמַּשְׁחִית דַּרְכּוֹ, הוּא מַשְׁחִית כְּמוֹ זֶה מַיִם דְּכוּרִין וְנוּקְבִין וְעַל כֵּן נִדּוֹנוּ בַּמַּיִם. בַּמֶּה שֶׁהֵם חָטְאוּ. וְהַמַּיִם הָיוּ רוֹתְחִים וְהִפְשִׁיטוּ הָעוֹר מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁהִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם בְּמַיִם רוֹתְחִים, דִּין כְּנֶגֶד דִּין, וְזֶה שֶׁכָּתוּב נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה זֶה מַיִם תַּחְתּוֹנִים. וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ, זֶה מַיִם עֶלְיוֹנִים. מַיִם עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד מסי' ק''ס ואילך
א. צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּרִבִּית וְכַמָּה לַאוִין נֶאֶמְרוּ בּוֹ וַאֲפִילוּ הַלּוֶֹה הַנּוֹתְנוֹ וְהֶעָרֵב וְהָעֵדִים עוֹבְרִים. (הגה) וְאֵין חִילוּק בֵּין מַלְוֶה לֶעָנִי אוֹ לֶעָשִׁיר: ב. כָּל הַנּוֹתֵן בְּרִבִּית נְכָסָיו מִתְמוֹטְטִים וּכְאִלוּ כּוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: ג. הַתּוֹלֶה מָעוֹתָיו לוֹמַר שֶׁהֵם שֶׁל נָכְרִי וּמַלְוֶה אוֹתָם בְּרִבִּית הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְרַע מִמֶּנּוּ: ד. אֲפִילוּ אִם הַלוֶֹה נוֹתֵן לוֹ יוֹתֵר מִדַּעְתּוֹ בִּשְׁעַת הַפִּרָעוֹן שֶׁלֹּא הִתְנָה עִמּוֹ וְאֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁנוֹתֵן לוֹ יוֹתֵר בִּשְׁבִיל רִבִּית אָסוּר: ה. אֲפִילוּ לְבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ אָסוּר לְהַלְווֹת בְּרִבִּית אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם וּבְוַדַּאי נוֹתְנוֹ לָהֶם בְּמַתָּנָּה: ו. יִשְׂרָאֵל שֶׁלָוָה מָעוֹת מֵהַנָּכְרִי בְרִבִּית אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר לִהְיוֹת לוֹ עָרֵב וכו': ז. נָכְרִי שֶׁלָוָה מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִיבִּית אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת לוֹ עָרֵב:
מוסר
מספר תוצאות חיים
יֵדַע כָּל אָדָם כִּי בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה לְבוּשִׁים צוֹאִים לְהַלְבִּישׁ נִשְׁמָתוֹ בְגֵיהִנָם כִּדְפֵירְשׁוּ בְּפָסוּק (זכרי' ג') וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְאָמְרוּ בְזוֹהַר יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל הֲוָה מַה כְּתִיב בֵּיהּ וְהַשָׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ וּמַה בְּהַאי כַּךְ שְׁאָר בְנֵי עַלְמָא עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה. עוֹד צָרִיךְ לָשׁוּב שֶׁלֹא תִהְיֶה נִשְׁמָתוֹ נִדַּחַת לַחוּץ בַּעֲלוֹתָהּ לְמַעְלָה בִּהְיוֹתָהּ נִפְטֶרֶת מֵהַגוּף וְדָוִד הָיָה מִתְפַּלֵל עַל זֶה שָׁמְרָה נַפְשִׁי אַל תִּמָּסֵר בִּידֵי הַמְקַטְרְגִים כָּל שֶׁכֵּן הַמָּלֵא עֲוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר כַּמָּה תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה צָרִיךְ. וּכְשֶׁיְצַיֵיר הָאָדָם בְּשִׂכְלוֹ דָבָר זֶה בְּהִתְוַדוֹתוֹ שֶׁנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה דֶרֶךְ הַהֵיכָלוֹת וְנוֹתֶנֶת חֶשְׁבּוֹן וְדוֹחִין אוֹתָהּ לַחוּץ כַּמָה רָאוּי שֶׁיִּצְטָעֵר וְיִבְכֶּה וְאִם יִזְכֶּה הָאָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָה שֶׁתְּהֵא מִיתָתוֹ בִּנְשִׁיקָה הוּא נִפְטָר מִכָּל דִינֵי חֶשְּׁבּוֹן וְאַשְׁרָיו: