פרשת בראשית-בראשית יום רביעיתורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(טז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת-שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת-הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת-הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים: וַעֲבַד יְיָ יָת תְּרֵין נְהוֹרַיָּא רַבְרְבַיָּא יָת נְהוֹרָא רַבָּא לְמִשְׁלַט בִּימָמָא וְיָת נְהוֹרָא זְעֵרָא לְמִשְׁלַט בְּלֵילְיָא וְיָת כּוֹכְבַיָּא:
רש''י המארת הגדלים וגו' . שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד: ואת הכוכבים. על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה צבאיה להפיס דעתה:
(יז) וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל-הָאָֽרֶץ: וִיהַב יָתְהוֹן יְיָ בִּרְקִיעָא דִּשְׁמַיָּא לְאַנְהָרָא עַל אַרְעָא: (יח) וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב: וּלְמִשְׁלַט בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא וּלְאַפְרָשָׁא בֵּין נְהוֹרָא וּבֵין חֲשׁוֹכָא וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב: (יט) וַֽיְהִי-עֶ֥רֶב וַֽיְהִי-בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי: וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם רְבִיעָאִי: (כ) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל-הָאָ֔רֶץ עַל-פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם: וַאֲמַר יְיָ יִרְחֲשׁוּן מַיָּא רְחֵשׁ נַפְשָׁא חַיְתָא וְעוֹפָא יְפָרַח עַל אַרְעָא עַל אַפֵּי רְקִיעָא דִּשְׁמַיָּא:
רש''י נפש חיה. שיש בה חיות: שרץ. כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ, בעוף כגון זבובים, בשקצים כגון נמלים וחפושין ותולעים, ובבריות כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהם, וכל הדגים:
(כא) וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת-הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל-נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה | הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל-ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב: וּבְרָא יְיָ יָת תַּנִּינַיָּא רַבְרְבַיָּא וְיָת כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא דִּרְחִשָׁא דִּי אַרְחִישׁוּ מַיָּא לִזְנֵיהוֹן וְיָת כָּל עוֹפָא דְפָרַח לִזְנוֹהִי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָב:
רש''י התנינם. דגים גדולים שבים. ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקים העולם בפניהם: נפש החיה. שיש בה חיות:
נביאים - ישעיה - פרק מב
(כ) (ראית) רָא֥וֹת רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע: חֲזֵיתוּן סַגִיאָן וְלָא נְטַרְתּוּן אִתְפַּתָּחָה אוּדְנֵיכוֹן וְלָא קַבֵּלְתּוּן אוּלְפַן :
רש''י ראות רבות . ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי : פקוח אזנים . אני עסוק לפקוח אזניכם ע''י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא :
(כא) יְהוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר: יְיָ רָעֵי בְּדִיל לְזַכָּאוּתֵהּ יִשְּׂרָאֵל יְרַבֵּי לְעָבְדֵי אוֹרַיתֵיהּ וְיַתְקֵף יַתְהוֹן :
רש''י ה' חפץ . להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה :
(כב) וְהוּא֮ עַם-בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּֽחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֤וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵין-אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב: וְהוּא עַם בָּזִּיז וַאֲנֵיס אִתְחַפִּיאוּ בַּהֲתָא עוּלְמֵין כּוּלְהוֹן וּבְבָתֵּי יְסוּרִין עֲגִינִין הֲווֹ לַעֲדִי וְלֵית דִמְשֵׁזִיב לְבִיזָא וְלֵית דַּאֲמַר אֲתִיב :
רש''י והוא . העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב : הפח בחורים כולם . בחוריהם פחי נפש כולם , תו' ד''א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא : ואין אומר השב . כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש :
(כג) מִ֥י בָכֶ֖ם יַאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר: מַן בְּכוֹן יָצִית דָּא יְקַבֵּל וִיסַבֵּר לְסוֹפָא :
רש''י יאזין . לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב : לאחור . יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת''י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקררא עתיד להיות הוא :
(כד) מִֽי-נָתַ֨ן (למשוסה) לִמְשִׁסָּ֧ה יַעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹזְזִ֖ים הֲל֣וֹא יְהוָ֑ה ז֖וּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא-אָב֤וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּתוֹרָתֽוֹ: מַן מְסַר לַעֲדִי יַעֲקֹב וְיִשְּׂרָאֵל לִבְזוּזִין הֲלָא יְיָ מִן קֳדָם דְּחָבוּ קֳדָמוֹהִי וְלָא אָבוּ לִמְהַך בְּאוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹהִי וְלָא קַבִּילוּ אוּלְפָן אוֹרַיְיתֵיהּ :
רש''י זו חטאנו לו . זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו : ולא אבו . אבותינו בדרכיו הלוך :
(כה) וַיִּשְׁפֹּ֤ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַהֲטֵ֤הוּ מִסָּבִיב֙ וְלֹ֣א יָדָ֔ע וַתִּבְעַר-בּ֖וֹ וְלֹא-יָשִׂ֥ים עַל-לֵֽב: וּשְׁפַּךְ עֲלֵיהוֹן חֵימַת רוּגְזֵיהּ וּתְקוֹף עָבְדֵי קְרָבֵיהּ אַיְיתֵי עֲלֵיהוֹן וּקְטָלוּ בְהוֹן מִסְּחוֹר סְחוֹר וְלָא יְדַעוּ וְשַׁלִיטוּ בְהוֹן וְלָא שַׁוִיאוּ דַחֲלְתֵּיהּ עַל לִבָּא :
רש''י ותלהטהו מסביב . כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' ( צפניה ג ו ) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו' : ולא ידע . יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו : ותבער בו . אחר פורענו' העכו''ם שמסביב בערה בעצמו :
כתובים - משלי - פרק א
(טז) כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִֽ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפָּךְ-דָּֽם: מְטוּל דְרִגְלֵיהוֹן לְבִישְׁתָּא רָהֲטָן וּמִסְתַּרְהֲבִין לְמִשְׁפַּךְ דְּמָא :
רש''י לרע ירוצו . לרעת עצמם הם רצים ואינם יודעים לתת לב לדבר :
(יז) כִּֽי-חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כָל-בַּ֥עַל כָּנָֽף: מְטוּל דְּמַגָּן פְּרִיסָא מְצוּדְתָּא עַל פִּרְחֲתָא דְגַפָּא :
רש''י כי חנם מזורה הרשת . כי העופות הרואות חטים וקטניות מזורים על הרשת חנם הוא בעיניהם שאינם מכירים על מה היא נזרת ויורדין בה ואוכלין :
(יח) וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם: וְהִנוּן לִדְמָהוֹן כָּמְנִין וּמִטְשִׁין לְנַפְשָׁתְהוֹן :
רש''י והם לדמם יארובו . והציידים יארובו לדמם של עופות :
(יט) כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל-בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת-נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח: הֵיכְדֵין אִנוּן אָרְחָתָא דְכָל דְּעָבְדִין עִילָא נַפְשָׁתָא דְמָרֵיהוֹן נָסְבִין :
רש''י כן ארחות כל בוצע בצע . גוזל גזילה נאה ונחמדת היא לו וחנם היא לו . וסופו את נפש בעליו יקח . נפש עצמו שנעשה עכשיו בעל הממון שגזל מחבירו :
(כ) חָ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ: חָכְמְתָא בְשׁוּקָא מִשְׁתַּבְּחָא וּמִשְׁקָקֵי יָהֲבָה קָלָהּ :
רש''י חכמות בחוץ תרונה . הרי חכמותיה של תורה בחוצותיה תזעקנה להזהירכם לסור עליהם ומה הן חוצותיה בתי מדרשות : ברחובות . במקום שמרחיבין אותה כך דרש רבי תנחומא :
(כא) בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר: בְּרֵישׁ בִּירָתָא מַכְרְזָא וּבְמַעֲלָנָא דְתַרְעֵי בִּכְרַכֵּי מִלָהָא אָמְרָה :
רש''י בראש הומיות תקרא . במקום שהיא נשמעת ונכרזת שם היא קוראת ואומרת ענין שלמטה עד מתי פתאים וגו' : בפתחי שערים . הם מקום ישיבת הזקנים :
משנה בבא קמא פרק א
א. אַרְבָּעה אֲבוֹת נְזִיקִים, הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר. לֹא הֲרֵי הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה, וְלֹא הֲרֵי הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים, כַּהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק, כַּהֲרֵי הַבּוֹר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק. הַצַד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ. וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ:
ברטנורה (א) ארבעה אבות נזיקין. משום דאיכא לכל חד מינייהו תולדות, קרי להו אבות: השור. הוא הרגל, דהיינו מה שהבהמה מזקת ברגלים דרך הלוכה כדכתיב (שמות כב) ושלח את בעירה. ותניא ושלח זה הרגל וכן הוא אומר (ישעיה לב) משלחי רגל השור והחמור. ותולדה דרגל היא כשהזיקה בגופה דרך הלוכה, או בשערה דרך הלוכה שנדבקו כלים בשערה וגררתן ושברתן. או בשליף שעליה, והוא משאוי שבאמתחות ובמרצופין שעליה. או בזוג שבצוארה: והבור. הפותח בור ברשות הרבים ונפל שמה שור או חמור ומת אם הבור עמוק עשרה טפחים, או הוזק אם הוא פחות מי' טפחים. דכתיב (שמות כא) כי יפתח איש בור וגו'. ותולדה דבור, כגון כיחו וניעו לאחר שנחו ברה''ר והזיקו: והמבעה. זה השן, שאכלה בהמתו בשדה חבירו כדכתיב (שם כב) וביער בשדה אחר. ונקרא השן מבעה מפני שהוא פעמים מכוסה פעמים מגולה, מלשון נבעו מצפוניו (עובדיה א) דמתרגמינן אגליין מטמרוהי. ותולדה דשן היא, כשנתחככה בכותל להנאתה כדרך הבהמות שמתחככות ושברה את הכותל, או טנפה פירות כשנתחככה בהן להנאתה: וההבער. זו הדליקה שיצאה והזיקה כדכתיב (שמות כב) כי תצא אש וגו' ונאכל גדיש או הקמה או השדה. ותולדה דאש, אבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו, דומיא דאש שהרוח מוליכה. והא דלא חשיב תנא דידן קרן בכלל אבות נזיקין, משום דלא מיירי אלא בנזיקין שהם מועדים מתחלתן כלומר שמשלמין נזק שלם מתחלתן, אבל בתמין ואחר כך מועדים לא קא מיירי: לא הרי השור כהרי המבעה. כלומר, אי כתב רחמנא שור לא נפיק מבעה מיניה. דהוה אמינא רגל דהזיקה מצוי חייביה רחמנא, שן דאין הזיקה מצוי לא חייביה רחמנא. ואי כתב רחמנא שן, הוה אמינא שן דיש הנאה להזיקה חייב, רגל דאין הנאה להזיקה אינו חייב. ואי כתב רחמנא שן ורגל ולא כתב אש, הוה אמינא שן ורגל שיש בהן רוח חיים כלומר, שבאים מכח בעלי חיים, חייב, אבל אש שאין בה רוח חיים לא לחייב. ואם נכתבו שלשתן ולא כתב רחמנא בור, הוה אמינא הני לחייבי שדרכן לילך ולהזיק, אבל בור שאין דרכו לילך ולהזיק לא לחייב עליה. משום הכי איצטריכו כולהו. ובגמרא מסיק, דאי כתב בור וחד מהנך אתו כולהו שאר, לבד מקרן, בהצד השוה שבהן שדרכן להזיק. ולא הוצרכו כולן אלא מפני שהן חלוקים בהלכותיהן, שיש בזה מה שאין בזה. שן ורגל פטורים ברשות הרבים, מה שאין כן בבור ואש. בור פטר ביה קרא אדם וכלים דכתיב (שמות כא) ונפל שמה שור או חמור, דדרשינן שור ולא אדם, חמור ולא כלים, מה שאין כן בשאר אבות נזיקים. אש פטר בו את הטמון, שאם היו בגדים טמונים בגדיש פטור המבעיר, דכתיב (שם כב) או הקמה מה קמה בגלוי אף כל בגלוי. ובשאר אבות נזיקים לא פטר את הטמון: הצד השוה שבהן וכו'. אף אני אביא כל שדרכו להזיק ושמירתו עליך, שאם הזיק נתחייב המזיק לשלם תשלומי הנזק שהזיק: במיטב הארץ. מעידית שבנכסיו, מן המשובח שבהם, אם בא ליתן לו קרקע בתשלומי נזקו. דכתיב (שם) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. אבל אם בא ליתן לו מטלטלין קיי''ל כל מילי מיטב הוא, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי, ויהיב ליה כל מאי דבעי ואפילו סובין. והני מילי לנזקין. אבל לבעל חוב אי אית ליה זוזי מחייבינן ליה למיתן זוזי, ואי לית ליה זוזי יהיב ליה מטלטלי מאי דבעי, ואי מגבי ליה ארעא יהיב ליה בבינונית. ושכיר, אפילו לית ליה זוזי למשכיר לא מצי יהיב ליה באגריה אלא זוזי, ומחייבינן ליה לזבוני מנכסיה עד דמשכח זוזי ויהיב ליה:
ב. כָּל שֶׁחַבְתִּי בִּשְׁמִירָתוֹ, הִכְשַׁרְתִּי אֶת נִזְקוֹ. הִכְשַׁרְתִּי בְמִקְצָת נִזְקוֹ, חַבְתִּי בְתַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ. נְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶם מְעִילָה, נְכָסִים שֶׁל בְּנֵי בְרִית, נְכָסִים הַמְּיֵחדִים, (וּבְכָל מָקוֹם) חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיֻחֱדֶת לַמַּזִּיק וּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק. וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ:
ברטנורה (ב) כל שחבתי בשמירתו וכו'. כל דבר שנתחייבתי לשמרו: הכשרתי את נזקו. אם לא שמרתיו כראוי והזיק, אני הוא שהכשרתי וזמנתי אותו היזק, ואני חייב עליו. כגון המוסר שורו לחרש שוטה וקטן חייב, שעליו היה מוטל שמירת שורו והרי לא שמרו כראוי לו: הכשרתי במקצת נזקו וכו'. ואם תקנתי וזמנתי מקצת הנזק אף על פי שלא זמנתי ותקנתי את כולו, נתחייבתי עליו כאילו זמנתיו כולו. כגון החופר בור תשעה ברה''ר ובא אחר והשלימו לעשרה, ונפל שמה שור או חמור ומת, האחרון חייב. אע''פ שלא תקן אלא מקצת הנזק, כאילו עשה כל הנזק, כיון דבתשעה ליכא מיתה: נכסים שאין בהם מעילה. ועל איזה נכסים אני חייב לשלם אם הזקתי, על נכסים שאין בהם מעילה. כגון נכסים שאינן הקדש. שאם הזקתי נכסים של הקדש איני חייב לשלם, דכתיב שור רעהו ולא שור של הקדש. והוא הדין לכל שאר נזקים: נכסים שהם של בני ברית. שאם הזיק נכסים של נכרי, פטור: נכסים המיוחדים. שיש להם בעלים מיוחדים, שאם הזיק נכסים של הפקר, פטור: חוץ מרשות המיוחדת למזיק. בכל מקום שהזיקו נכסיו את נכסי חבירו חייב המזיק, חוץ מרשות המיוחדת למזיק. שאם נכנס שור ניזק ברשות המזיק והזיקו שור המזיק, פטור, דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי. ודוקא כשהזיקו נכסיו, אבל המזיק עצמו שחבל בחברו, אף על פי שהוא עומד ברשותו, חייב, דאמר ליה הנחבל נהי דאית לך רשותא לאפוקי, לאזוקי לית לך רשותא: ורשות הניזק והמזיק. ורשות המיוחדת לניזק ולמזיק, כגון חצר של שניהם, והזיק שורו של אחד מהם באותה חצר בשן ורגל, פטור. והוא שתהיה אותה חצר מיוחדת לשוורים גם כן. אבל אם היתה מיוחדת לפירות ולא לשורים, והזיק בשן ורגל, חייב. ואם הזיק בקרן, בכל ענין חייב:
ג. שׁוּם כֶּסֶף, וְשָׁוֶה כֶסֶף, בִּפְנֵי בֵית דִּין, וְעַל פִּי עֵדִים בְּנֵי חוֹרִין בְּנֵי בְרִית. וְהַנָּשִׁים בִּכְלָל הַנֶּזֶק. וְהַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין:
ברטנורה (ג) שום כסף. שום זה של נזקים לא יהא אלא בכסף. שיהו בית דין שמין כמה שוה הנזק וכך ישלם לו. ואם הזיקה פרתו של ראובן טליתו של שמעון שדרסה עליו ברשות הניזק ושברתו, ואח''כ אירע שנשברה רגלה של פרה זו של ראובן בטליתו של שמעון ברה''ר דהוי נמי בור ברה''ר, אין אומרים הואיל וזה הזיק וזה הזיק יצא הזיקו של זה בהזיקו של זה, אלא שמין שני הנזקים בדמים, ומי שהזיק לחבירו יותר, ישלם: שוה כסף. וכשבאים לשלם ההיזק מנכסי היתומים, לא יפרעו אלא מן הקרקעות שהם שוה כסף, ולא ממטלטלין שהם עצמם כסף. דכל מידי דמיטלטל חשוב כאילו הוא כסף, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי: בפני ב''ד. והשומא והתשלומין של נזקים לא יהיו אלא בפני ב''ד מומחין, ולא בפני ב''ד של הדיוטות: ועל פי עדים בני חורין ובני ברית. לאפוקי עבדים ונכרים שאינם כשרים לעדות של נזקין: והנשים בכלל הנזק. בין שהזיקה היא את אחרים, בין שאחרים הזיקוה, דין האיש ודין האשה שוין בנזקין: הניזק והמזיק בתשלומין. פעמים שהניזק שייך עם המזיק בתשלומין של ניזק. כגון אם פחתה הנבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, שפחת נבלה דניזק הוא, בין בתם בין במועד, ונמצא שאין המזיק משלם לו אפילו אותו חצי נזק שזכתה לו תורה אם הוא תם. או נזק שלם אם הוא מועד, הרי שהניזק הוא מפסיד ושייך בתשלומין הללו עם המזיק:
ד. חֲמִשָּׁה תַמִין וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִין, הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מוּעֶדֶת לֹא לִגַּח וְלֹא לִגּוֹף וְלֹא לִשּׁוֹךְ וְלֹא לִרְבֹּץ וְלֹא לִבְעֹט. הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֶאֱכל אֶת הָרָאוּי לָהּ, הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, וְשׁוֹר הַמּוּעָד, וְשׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, וְהָאָדָם. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ מוּעָדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי תַרְבּוּת, אֵינָן מוּעָדִין. וְהַנָּחָשׁ מוּעָד לְעוֹלָם. מַה בֵּין תָּם לְמוּעָד. אֶלָּא שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּה:
ברטנורה (ד) חמשה תמין. שאינם רגילים להזיק, ואם הזיקו משלמין חצי נזק: וחמשה מועדין. שהם רגילין להזיק, ומשלמין נזק שלם: לא ליגח. בקרן: ולא ליגוף. דחיפת כל הגוף. וכולהו הוו תולדה דקרן ומשלמין חצי נזק. הרי חמשה תמין: ושור המועד. שלש פעמים ליגח או ליגוף או לרבוץ או לבעוט או לישוך. הרי הן חמשה מועדים לשלם נזק שלם. ולגבי מועד חשיב להו חד: ושור המזיק ברשות הניזק. אפילו קרן תמה. הוי מועד לשלם נזק שלם. ומתניתין אתיא כמאן דאמר משונה קרן בחצר הניזק שמשלמת נזק שלם ואפילו היא תמה. ואין כן הלכה: והאדם. הוי מועד מתחלתו נמי, ומשלם נזק שלם אם הזיק: הזאב והארי וכו'. מועדים מתחלתן. והא דלא חשיב להו בכלל חמשה מועדים דלעיל וליהוו אחד עשר מועדים, משום דהני לא שכיחי בישוב: ברדלס. חיה שקורין לה בערבי אלצב''ע: רבי אליעזר אומר וכו'. ואין הלכה כר' אליעזר: מן העליה. מעידית שבנכסיו. ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק. דבמועד כתיב (שמות כ''א) ישלם שור תחת השור, ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע:
גמרא ב''ק דף ט''ז ע''ב
מַאי עֲלִיָּה אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּמְעוֹלֶה שֶׁבִּנְכָסָיו וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דה''ב ל''ב) וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם אֲבוֹתָיו וַיִּקְבְּרוּהוּ בְמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִד. וְאָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּמַעֲלֵה אֵצֶל מְעוּלִים שֶׁבַּמִּשְׁפָּחָה וּמָאן נִינְהוּ דָוִד וּשְׁלֹמֹה. (שם ט''ז) וַיִּקְבְּרוּהוּ בְקִבְרוֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ בְּעִיר דָוִד וְגוֹ' וַיַּשְׁכִּיבוּהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מָאי בְּשָׂמִים וּזְנִים רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר זִינֵי זִינֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמַנִי אָמַר בְּשָׂמִים שֶׁכָּל הַמֵּרִיחַ בָּהֶם בָּא לִידֵי זִימָה (שם דף י''ז) אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מָאי דִּכְתִיב (ישעי' ל''ב) אַשְׁרֵיכֶם זוֹרְעֵי עַל כָּל מַיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִלּוּת חֲסָדִים זוֹכֶה לְנַחֲלַת ב' שְׁבָטִים שֶׁנֶאֱמַר אַשְׁרֵיכֶם זוֹרְעֵי וְאֵין זְרִיעָה אֶלָא צְדָקָה שֶׁנֶאֱמַר (הושע י') זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד וְאֵין מַיִם אֶלָא תוֹרָה שֶׁנֶאֱמַר (ישעי' נ''ה) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַיִם וְזוֹכֶה לְנַחֲלַת שְׁנֵי שְׁבָטִים זוֹכֶה לְכִילָה כְּיוֹסֵף דִּכְתִיב (בראשית מ''ט) בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף וְגוֹ' בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר וְזוֹכֶה לְנַחֲלַת יִשָׂשׂכָר דִּכְתִיב (שם) יִשָׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם אִית דְּאַמְרֵי אוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו כְּיוֹסֵף דִּכְתִיב (דברים ל''ג) בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָו אַפְסֵי אָרֶץ וְזוֹכֶה לְבִינָה כְּיִשָׂשׂכָר דִכְתִיב (רה''א י''ב) וּמִבְּנֵי יִשָׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל וְגוֹ':
רש''י ויקברוהו במעלה וכו'. בחזקיהו כתיב בספר דברי הימים: וישכבוהו במשכב. באסא מלך יהודה: זיני זיני. מיני בשמים הרבה כדמתרגמינן למינהו לזנוהי: זורעי. היינו צדקה כדמפרש לקמיה: לנחלת שני שבטים. דהכי משמע רגליהם ישולחו בנחלת השור והחמור יוסף ויששכר: בנות צעדה עלי שור. היינו כילה: חמור גרם. מתרגמינן עתיר בנכסין. יוסף איקרי שור דכתיב בכור שורו הדר לו (דברים ל''ב):
זוהר בראשית מ''ז ע''א
וַיְּכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (תְּהִלִּים ל''א) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, תָּא חֲזִי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא לְבַר נַשׁ בְּעָלְמָא וְאַתְקִּין לֵיהּ לְמֶהֱוֵי שְׁלִים בְּפוּלְחָנֵיהּ וּלְאִתְתַּקָּנָא אָרְחוֹי בְּגִין דְּיִזְכֵּי לִנְהוֹרָא עִלָּאָה דְּגָנִיז קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַצַדִּיקַיָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (יְשַׁעְיָה ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ יֵעָשֶׂה לַמְּחַכֶּה לוֹ וּבַמֶּה יִזְכֵּי לֵיהּ לְבַר נַשׁ לְהַהוּא נְהוֹרָא בְּאוֹרַיְתָא, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא בְּכָל יוֹמָא יִזְכֵּי לְמֶהֱוֵי לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְיִתְחַשַּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ בָּאנֵי עָלְמִין דְּהָא בְּאוֹרַיְתָא אִתְבְּנֵי עָלְמָא וְאִשְׁתְּכְלָל הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (מִשְׁלֵי ג') יְיָ' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה וּכְתִיב (שָׁם ח') וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהֱיֶה שַׁעְשׁוּעִים יוֹם יוֹם דְּכֹל דְּאִשְׁתַּדַּל בָּהּ שַׁכְלִיל עָלְמִין וְקַיִּם לֵיהּ, וְתָא חֲזִי בְּרוּחָא עָבִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא וּבְרוּחָא מִתְקַיְּמָא רוּחָא דְּאִנּוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְתָא וְכָל שֶׁכֵּן רוּחָא דְּהָבָל דְּרַבְיֵי דְּבֵי רַב, מָה רַב טוּבְךָ דָּא טוּבָא דְּאִתְגְּנִיז לִירֵאֶיךָ לְאִנּוּן דַּחֲלֵי חַטָּאָה, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, מַאי פָּעַלְתָּ דָּא עוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, רַבִּי אַבָּא אָמַר דָּא גַּן עֵדֶן דְּהָא בְּאוּמָנוּתָא עָבִיד לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא כְּגַוְּנָא דִּלְעֵילָא לְאִתְתַּקָּפָא בֵּיהּ צַדִּיקַיָּא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תְּהִלִּים ל''א) פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם דְּהָא הוּא נֶגֶד (בְּנֵי) אָדָם, וְאַחֲרָא נֶגֶד עִלָּאִין קַדִּישִׁין, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן גַּן עֵדֶן לְעֵילָא וְנֶגֶד בְּנֵי אָדָם הֲוֵי (וַאֲפִלּוּ אָחֳרָא נֶגֶד בְּנֵי אָדָם הֲוֵי) לְאִתְכַּנָּשָׁא בֵּיהּ צַדִּיקַיָּא דְּעָבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, וַיְּכֻלּוּ דְּכָלוּ עוֹבָדִין דִּלְעֵילָא וְעוֹבָדִין דִּלְתַתָּא, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לְעֵילָא וְתַתָּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר עוֹבָדָא וְאוּמָנוּתָא דְּאוֹרַיְתָא שֶׁבִּכְתָב וְעוֹבָדָא וְאוּמָנוּתָא דְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְכָל צְבָאָם אִלֵּין פְּרָטֵי דְּאוֹרַיְתָא אַפִּין דְּאוֹרַיְתָא שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וַיּכֻלּוּ דְּאִתְקַיְּמוּ וְאִשְׁתַּכְלָלוּ דָּא בְּדָא, שָׁמַיִם וָאָרֶץ פְּרָט וּכְלָל, וְכָל צְבָאָם רָזֵי דְּאוֹרַיְתָא דַּכְיָאן דְּאוֹרַיְתָא מְסָאֲבָן דְּאוֹרַיְתָא:
תרגום הזוהר וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְגוֹ', רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (תהלים ל''א) מָה רַב טוּבְךְ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם בָּעוֹלָם, וְתִקֵּן אוֹתָם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְשֶׁיְּתַקֵּן דְּרָכָיו, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁגָּנַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַדִּיקִים כְּמּוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה וְגוֹ'. עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךְ, הַיְנוּ אוֹר הַגָּנוּז. יַעֲשֶׂה לַמְּחַכֶּה לוֹ, הַיְנוּ הַצַדִּיקִים. וּבַמֶּה יִזְכֶּה הָאָדָם בְּאוֹתוֹ הָאוֹר הַגָּנוּז עַל יְדֵי הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה. כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, יִזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ בָּנָה עוֹלָמוֹת, כִּי עִם הַתּוֹרָה נִבְנֶה הָעוֹלָם וְנִשְׁתַּכְלֵל, וְזֶה שֶׁכָּתוּב, (משלי ג') יְיָ בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. וְהַיְנוּ בְּחָכְמָה וּתְבוּנָה שֶׁל הַתּוֹרָה. וְכֵן כָּתוּב, (שם ט') וָאֶהֱיֶה אֶצְלוֹ וְגוֹ', דְּהַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הָיְתָה אוּמָנוּתוֹ לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם. וּבֹא וּרְאֵה, בְּרוּחַ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם. וּבְרוּחַ הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, וְהַיְנוּ בְּרוּחַ פִּיהֶם שֶׁל אוֹתָם לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן, הָרוּחַ מֵהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת בֵּית רַבָּן, שֶׁעָלָיו עוֹמֵד וּמִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. מָה רַב טוּבְךְ, יוֹרֶה עַל הַטּוֹב שֶׁנִּגְנָז, דְּהַיְנוּ עַל הָאוֹר הַגָּנוּז. פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ יוֹרֶה כָּל פְּעֻלּוֹת מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית לֹא נַעֲשֶׂה וְאֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בִּשְׁבִיל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, הַמַּמְשִׁיכִים בִּזְכוּת תּוֹרָתָם אֶת אוֹר הַגָּנוּז כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. פָּעַלְתָּ קָאִי עַל גַּן עֵדֶן כִּי בְּאוּמָנוּת עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת גַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּאָרֶץ, בְּשָׁוֶה לְמַעֲלַת גַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, שֶׁיִּתְחַזְּקוּ שָׁם הַצַדִּיקִים. וְזֶה שֶׁאָמַר פָּעַלְתָּ וְגוֹ' כִּי גַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן הוּא נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, וְהָאַחֵר שֶׁהוּא גַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים, וְלֹא בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שֶׁהַכָּתוּב פָּעַלְתָּ קָאִי עַל גַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וּמִכָּל מָקוֹם נֶגֶד בְּנֵי אָדָם נֶחֱשָׁב, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְאַסְּפִים שָׁם הַצַדִּיקִים הָעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל רִבּוֹנָם, כְּלוֹמָר אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן אֵינָם בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם, מִכָּל מָקוֹם הַצַדִּיקִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן עוֹלִים בַּאֲוִירָא לְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וּמִשּׁוּם שֶׁהַצַדִּיקִים עוֹלִים וּמִתְאַסְּפִים שָׁמָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוּכְרָחִין לַחֲזוֹר וְלֵילֶךְ לִמְקוֹמָם מִכָּל מָקוֹם נֶחֱשָׁב מִשּׁוּם זֶה, נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. וַיְּכֻלּוּ, שֶׁכָּלוּ וְנִגְמְרוּ הַמְּלָאכוֹת שֶׁל מַעְלָה וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁל מַטָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, שֶׁנִּגְמְרוּ הַפְּעֻלּוֹת וְהָאוּמָנוּת שֶׁבְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וָאָרֶץ, שֶׁנִּגְמְרוּ הַפְּעֻלּוֹת וְהָאוּמָנוּת שֶׁבְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְכָל צְבָאָם, פֵּרוּשׁוֹ פְּרָטֵי הַתּוֹרָה, הַפָּנִים שֶׁבַּתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ הַשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁבַּתּוֹרָה. וַיְּכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְאָרֶץ, יוֹרֶה שֶׁשְּׁנֵיהֶם, (ז''א וְנוּקְבֵיהּ) הַמְּכוּנִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ, נִתְקַיְּמוּ וְנִשְׁתָּכְלְלוּ זֶה מִזֶּה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ, פְּרָט וּכְלָל. וְכָל צְבָאָם, הַיְנוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְהַטָּהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְהַטּוּמְאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּלוֹמָר דִּינֵי טָהָרָה וְטוּמְאָה הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה.
הלכה פסוקה
ש''ע א''ח סי' של''ט ש''מ
א. אֵין מְטַפְּחִין לְהַכּוֹת כַּף אֶל כַּף וְלֹא מְסַפְּקִין לְהַכּוֹת כַּף עַל יָרֵךְ וְלֹא מְּרַקְדִין גְזֵרָה שֶׁמָא יְתַקֵן כְּלִי שִׁיר וַאֲפִילוּ לְהַכּוֹת בְּאֶצְבַּע עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַלּוּחַ אוֹ אַחַת כְּנֶגֶד אַחַת כְּדֶרֶךְ הַמְשׁוֹרְרִים אוֹ לְקַשְׁקֵשׁ בֶּאֱגוֹז לְתִינוֹק אוֹ לְשַׂחֵק בּוֹ בְּזוּג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹק כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר גְזֵרָה שֶׁמָא יְתַקֵן כְּלִי שִׁיר וּלְסַפֵּק כִּלְאַחַר יַד מֻתָּר: ב. אָסוּר לִיטוֹל שְׂעָרוֹ אוֹ צִפָּרְנָיו בֵּין בְּיַד בֵּין בִּכְלִי בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים וְחַיָיב עַל שְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת וּמְלַקֵט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת אֲפִילוּ בְאַחַת חַיָיב וְדָבָר זֶה אֲפִילוּ בְחוֹל אָסוּר מִשּׁוּם לֹא יִלְבַּשׁ גֶבֶר שִׂמְלַת אִשָׁה: ג. הַמּוֹחֵק דְּיוֹ שֶׁעַל הַקְּלַף אוֹ שַׁעֲוָה שֶׁעַל הַפִּנְקָס אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיוֹת חַיָיב: ד. יִזָהֵר שֶׁלֹּא לִכְתּוֹב בְּאֶצְבָּעוֹ בְּמַשְׁקִין עַל הַשֻׁלְחָן אוֹ בָאֵפֶר: ה. חוּט שֶׁל תְּפִירָה שֶׁנִפְתַּח אָסוּר לְמָתְחוֹ מִשׁוּם תּוֹפֵר:
מוסר
מרגניתא דרבי מאיר
יֵשׁ פֻּרְעָנוּת מִיַד וְיֵשׁ פֻּרְעָנוּת לְאַחַר זְמָן. וְיֵשׁ אַחַת אַחַר אַחַת וְיֵשׁ כֻּלָן כְּאֶחָת. וְיֵשׁ מֵהֶן בָּאוֹת עַל הָאָדָם וְהוּא עֵר. וְיֵשׁ בָאוֹת וְהוּא יָשֵׁן. וְיֵשׁ מֵהֶן כְּבֵדוֹת וְיֵשׁ מֵהֶן בִמְרוּצַת נֶפֶשׁ וְיֵשׁ בְּדַעְתּוֹ וְיֵשׁ שֶׁלֹּא בְּדַעְתּוֹ. וְיֵשׁ בְּזִקְנוּתוֹ וְיֵשׁ בְּנַעֲרוּתוֹ. וְיֵשׁ בְּסֵתֶר וְיֵשׁ בְגָלוּי. וְיֵשׁ בַּבַּיִת וְיֵשׁ בְּאַכְסַנְיָא. כָּל צָרָה וְצוּקָה וְקִנְאָה וּפִרְצָה וְתַקָּלָה מְמַעֲטִין אֶת הַחֵטְא. וְיֵשׁ שֶׁעוֹבֵד אֶת הַמָּקוֹם מִתּוֹךְ יִרְאָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְקַפֵּחַ פַּרְנָסָתוֹ. וְיֵשׁ מִתּוֹךְ אַהֲבָה. וְיֵשׁ מִתּוֹךְ בּוּשָׁה. וְיֵשׁ מִתּוֹךְ תְּמִימוּת. וְיֵשׁ מִתּוֹךְ לְהַרְאוֹת. וְיֵשׁ בְשִׂמְחָה שֶׁשָׂמֵחַ שֶׁיִהְיֶה הַמִצְוָה עַל יָדוֹ. וְיֵשׁ מִתּוֹךְ הַיִסּוּרִין שֶׁנֶאֱמַר (הושע ה') בַּצַר לָהֶם יְשַׁחֲרוּנְנִי וְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו. בְּשָׁעָה שֶׁנִפְטַר הָאָדָם הַמַלְאָךְ הַמְמוּנֶה עַל הַדִין עוֹמֵד כְּנֶגְדוֹ וְאוֹמֵר לוֹ אוֹי עַל זֶה הַגּוּף שֶׁיָצָא מִן הָעוֹלָם רֵיקָם מִזָּכִיוֹת וּמָלֵא עֲוֹנוֹת. מַבִּיט בְּרַגְלָיו וְאוֹמֵר אוֹי לָהֶם לְרַגְלַיִם שֶׁלֹּא הָלְכוּ בְּיוֹשֶׁר. אוֹי לָיָדַיִם שֶׁנִתְעַסְקוּ בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר אוֹי לַמֵעַיִם שֶׁנֶהֱנוּ מִן הַגֶזֶל. אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁלֹּא הָלְכוּ בֶּאֱמוּנָה. אוֹי לַאָזְנַיִם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ תּוֹכָחָה. אוֹי לַפֶּה שֶׁלֹּא עָסַק בַּתּוֹרָה. אוֹי לוֹ לַבָּשָׂר שֶׁלֹּא נִתְיָגַע בְיִרְאָה. אוֹי לוֹ לַיֵצֶר שֶׁלֹּא נִכְנַע מִפְּנֵי בוֹרְאוֹ. אוֹי לוֹ לַלֵּב שֶׁלֹּא עָבַד אֶת בּוֹרְאוֹ שֶׁעָתִיד לַעֲמוֹד בִּנְזִיפָה וְאוֹמְרִים לוֹ עֲמוֹד בַּדִּין וְהַכֵּר מַעֲשֶׂיךָ וְדַע מֵהֵיכָן בָאתָ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהָשִׁיב מִי יוּכַל לְהָשִׁיב. וּמִי יוּכַל לִסְבּוֹל עֲוֹנוֹתֶיךָ שֶׁהֵן כָּאֵשׁ לְבֶגֶד. וְכַחֶרֶב לְצַוָאר. וְכַחֵץ לְלֵב. וְכִכְבָלִים לְרַגְלַיִם. כַּחשֶׁךְ לָעֵינַיִם. כְּמָרָה לַפֶּה. כְּשׁוּחָה לְרֶגֶל. כַּחֲרִישָׁה לְאָזְנַיִם. כַּמַכְשֵׁלָה לַכֹּחַ. כְּיָמִים רָעִים לְזִקְנָה. כְּיִסוּרִין לַגוּף. כְּגְדִיעָה לְקֶרֶן. כְּמָרָה לְמִיתָה. כְּעֲבֵירָה לְיוֹם הַדִּין. יֵשׁ שֶׁהוּא מֵת בַּחֲצִי יָמָיו וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם בִּתְמִימוּת. ה' שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְרֵנוּ מִכָּל רָע כֵּן יְהִי רָצוֹן: