שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתְּ עָבֵר יוֹמָא דֵין יָת יַרְדְנָא לְמֵיעַל לְמֵירַת עַמְמִין רַבְרְבִין וְתַקִיפִין מִנָךְ קִרְוִין רַבְרְבָן וּכְרִיכָן עַד צֵית שְׁמַיָא:

שְׁמָעוּ יִשְרָאֵל אַתּוּן עָבְרִין יוֹמָא דֵין יַת יוֹרְדְּנָא לְמֵיעוּל לְמֵירוּת עַמְמִין רַבְרְבִין וְתַקִּיפִין מִנְכוֹן קִרְוִין רַבְרְבִין וּכְרִיכַן עַד צֵית שְׁמַיָא:

גדלים ועצמים ממך. אתה עצום, והם עצומים ממך:

{{פ}} דאם לא כן מאי ממך בלרשת גוים גדולים ועצומים סגי:

אתה עובר היום. בזמן הזה או טעמו חשוב כי אתה עובר היום:

שמע ישראל אתה עובר וגו'. אומרו שמע ישראל פירוש תנו דעתכם למאמר זה שאני אומר לכם אתה עובר מה רצוני לומר לכם בזה אתה עובר והשכילו כוונתי במאמר זה מה הוא, והוא עליו השלום נתכוון להעירם על מה שאירע אליו שהוא אינו עובר, ולזה אמר אתה לומר ולא אני, והטעם כאומרם ז''ל (מד''ד כאן) וז''ל לפתוח להם פתח שיבקשו עליו רחמים ע''כ, וחש שמא לא יבינו את דבריו והקדים לומר שמע פירוש הבן, ואומר היום נתכוין לומר שההפרש שיש בינם לבינו שהם עוברים והוא אינו עובר הוא דוקא היום אבל בזמן אחר יעבור גם הוא כאומרם ז''ל (זוהר ח''ב ק''כ.) בפסוק כימי צאתך וגו' כי לעתיד משה יכניס את ישראל לארץ ישראל:

עַם רַב וְתַקִיף בְּנֵי גִבָּרַיָא דִי אַתְּ יְדַעַתְּ וְאַתְּ שְׁמַעְתְּ מָן יִכּוּל לְמֵיקַם קֳדָם בְּנֵי גִבָּרַיָא:

עַם חָסִין וְגֵיוְתָן הֵי כְּגִנְבָּרַיָא דְּאַתּוּן יְדַעְתּוּן וְאַתּוּן שְׁמַעְתּוּן מַן יֵיכוּל לְמֵיקָם קֳדָם בְּנוֹי גִבָּרַיָא:

עם גדול וגו' אתה ידעת ואתה שמעת. קשה אם ידע מה חשיבות לזכרון השמיעה אחר שידע, עוד למה אמר ב''פ אתה ואתה ולא הספיק לומר אתה ידעת ושמעת. אכן הכוונה היא שמדבר עם ב' כתות, כת גדולה בכמות הם עם בני ישראל, וכת גדולה באיכות הם יהושע וכלב שהם גדולי ישראל ובפרט יהושע שמוכן למלך על ישראל, והתחיל לדבר עם הגדולים שהם יהושע וכלב ואמר אתה ידעת שהם ידעו ידיעה ברורה ברגלם את הארץ, וכנגד המון ישראל אמר ואתה שמעת מפי המגידים, ובזה נתישבו הדקדוקים:

וְתִדַע יוֹמָא דֵין אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ הוּא דְעֲבַר קֳדָמָךְ מֵימְרֵהּ אֶשָׁא אָכְלָא הוּא יְשֵׁצִנוּן וְהוּא יְתָרֵכִנוּן קֳדָ מָךְ וּתְתָרֵ כִנוּן וְתוֹבְדִנוּן בִּפְרִיעַ כְּמָא דִי מַלִיל יְיָ לָךְ:

וְתִנְדְּעוּן יוֹמָא דֵין אֲרוּם יְיָ אֱלָהָכוֹן שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ מְטַיְילָא קֳדָמֵיכוֹן מֵימְרֵיהּ אֵישָׁא אָכְלָא הוּא יְשֵׁצִינוּן וְהוּא יְתָרֵיכִינוּן מִן קֳדָמֵיכוֹן וּתְרָכִינוּן וְתוֹבְדִינוּן בְּסַרְהוֹבַיָא הֵיכְמָא דְמַלֵּיל יְיָ אֱלָהָכוֹן לְכוֹן:

וטעם הוא ישמידם והוא יכניעם. כמו הוא יכניעם והוא ישמידם "יכניעם" ענין שפלות מן הראית כי נכנע אחאב מלפני (מלכים א כא כט) או אז יכנע לבבם הערל (ויקרא כו מא) וכן כלם והטעם כי היו העמים ההם יראים מאד מישראל ובלב רגז וברוח שפלה ורפיון ידים היו יוצאים אליהם למלחמה כמו שאמר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וגו' וכל מלכי הכנעני וגו' וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל ויתכן כי "הוא ישמידם" ירמוז אל גוים גדולים ועצומים ו"יכניעם" אל בני ענקים כי עם כל תקפם וגבהם נכנע לבם יותר משאר העם ולא יצאו למלחמה כלל אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות כמו שאמר (שם יא כא) ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים מן ההר מן חברון מן דביר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימם יהושע כלומר בעריהם וכן וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי (שופטים א י)

אש אוכלה. במהירות על כן אמר מהר:

וידעת היום. הוצרך לומר היום, להעירם שלא עד אחר בואם אל הארץ וירשו עם גדול וגו' אז יצדיקו זה אלא מהיום ידעו ויצדיקו דבר זה שהוא העובר וגו':

לָא תֵימַר בְּלִבָּךְ בִּדְיִתְּבַר יְיָ אֱלָהָךְ יָתְהוֹן מִקֳדָמָךְ לְמֵימַר בְּזָכוּתִי אַעֲלַנִי יְיָ לְמֵירַת יָת אַרְעָא הָדָא וּבְחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין יְיָ מְתָרֶכְהוֹן מֵקֳדָמָךְ:

לָא תֵימְרוּן בְּלִבְּכוֹן כַּד יַדְחֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן לְמֵימָר בִּזְכוּתִי אַעֲלַנִי יְיָ לְמֵירַת יַת אַרְעָא הָדָא וּבְחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין יְיָ מְתַרְכְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן:

אל תאמר בלבבך. צדקתי ורשעת הגוים גרמו:

{{צ}} רצה לומר דברישא דקרא כתיב אל תאמר בלבבך וגו' בצדקתי הביאני וברשעת הגוים וגומר דמשמע דלא צדקתם ולא רשעת הגוים גרמו לרשת ואחר כך כתיב לא בצדקתך כי אם ברשעת הגוים האלה וגו' לכך פירש דהכי פירושו רישא של קרא אל תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמו ר"ל דשניהם גרמו אלא רשעת הגוים לבד גרמה להתגרש ונשאר המקום הפקר לכל וכל הקודם זכה בו ואתם הקודמים זכיתם בו ומה שכתוב מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה ולא תפול אהבת ה' אלא על שומרי מצותיו כבר פירש הרמב"ן ששם מדבר עם ישראל בכללן וכאן מוכיח הדור שהיו ממרים את ה':

אל תאמר בלבבך. אחרי שהזהיר שלא תחשוב כחי ועוצם ידי עשה לי רק שתדע כי הנצוחים במלחמה השם נתן להם הכח ההוא והתקיפים שבהם והערים הבצורות אשר תלכדו השם בכבודו עשה לכם כן בנס מפורסם מאתו חזר והזכיר לא תחשוב כי עשה ה' עמך כל זה בצדקתך כי לא עשה לכם כן רק ברשעת הגוים האלה והנה זה טעם באבדן הגוים ההם ולא נתן להם טעם ברשת ישראל את הארץ על כן חזר ובאר לא בצדקתך שתהיה צדיק במעשה ולא אפילו בלב ישר שהיה לך רק ברשעת הגוים אבדו הם ובעבור שבועת אבותיך ירשת אותה הארץ כי אין החטא שלך יכול לבטל המתנה שנתן לאבותיך כי בשבועה נתנה להם ורש"י כתב אל תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמה לי לא בצדקתך ואיננו נכון ויש על השואל לשאול שהרי אמר (לעיל ז ח) כי מאהבת ה' אתכם והנה הם אהובים למעלה והשם לא יאהב רק את הטובים כי רשע ואוהב חמס שנאה נפשו אם כן גם בצדקתם ירשו ארץ והתשובה כי שם ידבר עם ישראל בכללם וכאן יוכיח הדור ההוא שהיו ממרים את ה' מיום היותם במדבר וטעם ולמען הקים את הדבר שאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו טז)

אל תאמר בלבבך בהדוף. כשתראה שתנצחם שלא כמנהג העולם ותכיר שהוא פעל אלהי. אל תטעה לומר בצדקתי הביאני לרשת וכדי שאירש הארץ מהרה בזכותי הדף אותם מהרה: וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך. והנה הסבה שהוא נלחם בהם היא ברשעתם לא כדי שתירש אתה מהרה:

הביאני. ד' במסודה בצדקתי הביאני ה'. במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל. הביאני אל בית היין. הביאני המלך חדריו. זהו שדרשו חז''ל שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וזהו במראות אלהים הביאני שכלם היו נביאים וזכו למראה וכן במתן תורה הביאני אל בית היין פי' לפני הר סיני ונתן לי התורה שנדרשת בשבעים פנים הביאני חדריו והראני השמים ושמי השמים:

אל תאמר וגו'. קשה בשלמא מה שצוה בבל יאמרו בצדקתם מצינו שסתרו בדבריו אלא מאמר וברשעת הרי גם הוא מסכים והולך כאומר בסמוך כי ברשעת וגו' ואם כן למה יצוה להם בבל תאמר. ואולי שחש שיחשבו שלא אסר להם מאמר בצדקתי אלא כשלא יגמרו אומ' וברשעת אבל כשיאמרו גם כן וברשעת וגו' אין איסור הגם שיאמרו בצדקתי, תלמוד לומר אל תאמר בצדקתי הגם שתגמרו אומר וברשעת וגו':

לָא בְזָכוּתָךְ וּבְקַשִׁיטּוּת לִבָּךְ אַתְּ עָלֵל לְמֵירַת יָת אַרְעֲהוֹן אֲרֵי בְּחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין יְיָ אֱלָהָךְ מתָרֶכְהוֹן מִקָדָמָךְ וּבְדִיל לַאֲקָמָא יָת פִּתְגָמָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתָךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:

לָא מְטוּל זַכְוַותְכוֹן וּבַתְרִיצוּת לִבְּכוֹן אַתּוּן עַלְלִין לְמֵירוּת יַת אַרְעֲהוֹן אֲרוּם בְּחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵּין יְיָ אֱלָהָכוֹן מְתָרֵךְ יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן וּמִן בִּגְלַל לְקַיְימָא יַת פִּתְגָמָא דְקַיֵּים יְיָ לְאַבְהַתְכוֹן לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב:

לא בצדקתך וגו' אתה בא לרשת וגו' כי ברשעת הגוים. הרי כי משמש בלשון אלא:

לא בצדקתך אתה בא לרשתי כי אמנם מה שאתה יורש הארץ אינו בזכותך באופן שאין ראוי שילחם ה' לכם למען תירשו מהרה: כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך. שרצה שתהיה נקמתו בם על ידך שתחרימם בעונם כאמרו ויאמר השמר על הפך וביד אדם אל אפולה: ולמען הקים. וכדי שבקיום מצותו תזבח לרשת אותה על דרך ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני' רבעים ישבו לך על כסא ישראל. וכל זה עשה למען הקים מה שנשבע לאבות:

לא בצדקתך. פירוש לא בצדקתך אתה ראוי לרשת הארץ, אבל על כל פנים דור כשר היו באי הארץ, וכן תמצא שאמר להם ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו', אלא שלא היו שלמים לתת להם הארץ לזכותם אם לא היתה ברית אבות, והגם שברית אבות לא היתה מועלת לרשת הארץ אם היו רשעים ודור המדבר יוכיח, וכמו שכתב הראב''ד בפירוש המשנה בפ''ב דעדיות ששנינו האב זוכה לבן וכו' ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר קורא הדורות מראש ע''כ, וכתב הראב''ד וז''ל שהוא רואה את הדור שהוא זכאי ומתגלגל עמהם עד אותו דור וכו' כדורו של יהושע וכו' ע''כ, הרי שצריך גם כן דור זכאי אף על פי כן לא היה בזכותם שיעור אשר יזכו בשבילו לרשת את הארץ אם לא היתה ברית אבות, וכפי זה אומרו לא בצדקתך וגו' פירוש הגם שאתם עדה שלמה אין כח בזכותכם להשיג דבר זה, והחליט לומר לא בצדקתך להעיר שלא הועילה צדקותם אפילו לסייע כי ברית אבות מספקת אלא הועיל כשרון מעשיהם לבל ימנע הטוב מהם: כי ברשעת וגו' ולמען וגו' אשר נשבע וגו'. ולא הספיק באחת מהנה, כי בלא רשעת הגוים לא היה ה' מורישם שלא על פי המשפט, וברשעת לבד אין ראויים ישראל ליטול ארצם. או אפשר כי פירוש מורישם הוא מאבדם ולזה צריך רשע שזולת הרשע לא הו' ה' גוזר עליהם (לקמן כ' ט''ז) לא תחיה כל נשמה:

וְתִדַע אֲרֵי לָא בְזָכוּתָךְ יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ יָת אַרְעָא טַבְתָא הָדָא לְמֵירְתַהּ אֲרֵי עַם קְשֵׁי קְדַל אַתְּ:

וְתִנְדְּעוּן אֲרוּם לָא בִּזְכוּתְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן יַת אַרְעָא מְשַׁבְּחָא הֲדָא לְמֵירְתָהּ אֲרוּם עַם קְשֵׁי קְדַל אַתּוּן:

כי עם קשה עורף אתה. שאי אפשר שיהיה צדק ויושר לבב עם קשי העורף כי אמנם קשה העורף הוא ההולך אחרי שרירות לבו ומחשבתו אע''פ שיודיעהו איזה מורה צדק בראיה ברורה שמחשבתו הוא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד וזה כי לא יפנה אל המורה כאלו ערפו קשה כגיד ברזל באופן שלא יוכל לפנות אנה ואנה אבל ילך אחרי שרירות לבו כמאז:

(ו~ז) וידעת כי לא וגו' זכור אל תשכח וגו'. קשה מה מוכיח ממה שעבר בזמנים שהיו בהם רשעים לזמן זה שאפשר שצדקתם שהם עומדים בה היום, תספיק להם לרשת את הארץ ויכולין לומר בצדקתי הביאני ה', אכן הכוונה היא כי ממה שהיו רואים בזמן שהיו ממרים את ה' בדרך ביאתם לארץ ואף על פי כן היו נוסעים ובאים לרשתה מעתה ביאתם היא לצד ברית אבות ואין ראיה ממה שהם באים לארץ שבזכותם הם באים:

הֱוֵי דְכִיר לָא תִנְשֵׁי יָת דִי אַרְגֶזְתָּא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּמַדְבְּרָא לְמִן יוֹמָא דִי נְפַקְתָּא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד מֵיתֵיכוֹן עַד אַתְרָא הָדֵין מְסָרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ:

הֲווֹ דְכִירִין לָא תִתְנְשׁוּן יַת דְּאַרְגַּזְתּוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּמַדְבְּרָא לְמִן יוֹמָא דִנְפַקְתּוּן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד מֵיתֵיכוֹן עַד אַתְרָא הָדֵין מְסַרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ:

במדבר. אחר שנסעו מחורב: למ''ד למן היום נוסף וכן רבים:

זכור אל תשכח. ויעיד על היותך עם קשה עורף כי הנה חזרתם להקציף פעם אחר פעם ככלב שב על קיאו אע''פ שבכל פעם ראיתם את מוסר ה' אלהיכם ואת גדלו:

את אשר הקצפת. פ''א כפולה לומר קצף אחר קצף:

וּבְחוֹרֵב אַרְגֶזְתּוּן קֳדָם יְיָ וַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ בְּכוֹן לְשֵׁיצָאָה יַתְכוֹן:

וּבְחוֹרֵב אַרְגֵזְתּוּן קֳדָם יְיָ וַהֲוָה רוּגְזָא מִן קֳדָם יְיָ בְּכוֹן לְשֵׁיצְיָא יַתְכוֹן:

ובחרב הקצפתם את ה'. קודם שיפתח להם בביאור התורה כלל הוכיח אותם בעונות אשר גרמו להם רעה ולא נמחלו והזכיר להם ענין המרגלים ומי מריבה ואחר כן ביאר עשרת הדברות ופרשת יחוד השם והזהירם בענין ע"ז אזהרות רבות והזהיר במצות בכללם ויאמר שהן כולן טובות ובעבורן תבא להן כל הטובה ועתה בא להתחיל בפרטי המצות וקודם שיזכיר אחת מהן בפרט יחזור להוכיח אותם ולפקוד עליהם את כל עונותיהם שעשו מעת שקבלו התורה והלאה כי התלונות שעשו קודם מתן תורה שהמרו על ים בים סוף וילונו במרה ובאלוש לא יזכירם להם כי מעת שקבלו התורה היו יותר חייבים לשמוע בקול השם אשר כרת עמם ברית ולפיכך פתח כאן ובחורב הקצפתם והזכיר להם מעשה העגל וכבר פירשתיו (שמות לב א)

ובחורב הקצפתם. ויעיד על רוע מדת קושי העורף כי אמנם כשהקצפתם את ה' בחורב לא היה אומר להשמידכם אלא בשביל שאתם עם קשה עורף כאמרו ית' ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא חרף ממני ואשמידם וזה כי אמנם קושי העורף מסיר את תקות התשובה:

בְּמִסְקִי לְטוּרָא לְמִסַב לוּחֵי אַבְנַיָא לוּחֵי קְיָמָא דִי גְזַר יְיָ עִמְכוֹן וִיתֵבִית בְּטוּרָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן לַחֲמָא לָא אֲכָלִית וּמַיָא לָא אִשְׁתֵּיתִי:

כַּד סְלֵיקַת לְטַוְורָא לְמִיסַב לוּחֵי מַרְמִירָא לוּחֵי קְיָימָא דְגָזַר יְיָ עִמְכוֹן וּשְׁהִיַּית בְּטַוְורָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילַוָון לַחְמָא לָא אֲכָלִית וּמַיָא לָא אִשְׁתֵּיתִי:

ואשב בהר. אין ישיבה אלא לשון עכבה:

{{ק}} פירוש ישיבה האמור פה אינו אלא לשון עכבה דאם לא כן קשה דהא כתיב ואנכי עמדתי בהר:

ואשב בהר. בגימטריא לתלמודו:

וִיהַב יְיָ לִי יָת תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא כְּתִיבִין בְּאֶצְבְּעָא דַיְיָ וַעֲלֵיהוֹן כְּכָל פִּתְגָמַיָא דִי מַלִיל יְיָ עִמְכוֹן בְּטוּרָא מִגוֹ אֶשָׁתָא בְּיוֹמָא דִקְהָלָא:

וִיהַב יְיָ לִי תְּרֵין לוּחֵי מַרְמִירָא כְּתִיבִין בְּאִיצְבְּעָא דַיְיָ וְעִילַוֵּיהוֹן כְּתִיב הֵי כְּכָל פִּתְגָמַיָא דְמַלֵּיל יְיָ עִמְכוֹן בְּטַוְורָא מִגּוֹ אֵישָׁתָא בְּיוֹם כְּנִישַׁת קְהָלָא:

באצבע. מפורש:

ועליהם ככל. הדברים. בגימטריא זה תלמוד:

כתובים וגו' ועליהם וגו'. צריך לדעת אומרו ועליהם. הנה בפרשת תשא (י''א י''ח) פירשתי מאמר כתובים באצבע אלהים שהיה ה' מכוין אצבע אלהים כנגד הלוח בצורת האות ובזה היה את שכנגדו נסמך לצדדין ונשאר מקום חקוק וכאומרו חרות על הלוחות, בא הכתוב כאן והודיע שמקום החקק נחקק מקום הלוח אבל גבה אורו אשר נוצץ מאור אצבע אלהים היה אותיות נראות עליונות הגם שהיו חקוקות, והוא אומרו ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' וגו' פירוש כדמיון שהיה הדיבור נוצר ממנה בריה קדושה כמו כן נחצב בנגיעת אלהים בלוח אור ועלה על הלוחות והבן:

וַהֲוָה מִסוֹף אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן יְהַב יְיָ לִי יָת תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא לוּחֵי קְיָמָא:

וַהֲוָה מִסּוֹף אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילַוָן יְהַב יְיָ לִי יַת תְּרֵין לוּחֵי מַרְמִירָא לוּחֵי קְיָימָא:

לחת. לחת כתיב, ששתיהם שוות:

מקץ. סוף או תחלת ארבעים והנה הראיה כי ביום שנתנו הלוחות למשה נעשה העגל:

וַאֲמַר יְיָ לִי קוּם חוּת בִּפְרִיעַ מִכָּא אֲרֵי חַבִּיל עַמָךְ דִי אַפֶּקְתָּא מִמִצְרָיִם סָטוּ בִּפְרִיעַ מִן אָרְחָא דִי פַקֶדְתִּנוּן עֲבָדוּ לְהוֹן מַתְּכָא:

וַאֲמַר יְיָ לִי קוּם חוּת בִּפְרִיעַ מִכָּא אֲרוּם חַבִּילוּ אָרְחַתְהוֹן עַמָּא דְאִתְקַרְיָין עַל שְׁמָךְ דְּאַפֵּיקְתָּא מֵאַרַע דְּמִצְרָיִם סָטוּ בִּפְרִיעַ מִן אוֹרְחָא דְפַקֵידְתִּינוּן בְּסִינַי לָא תַעַבְּדוּן לְכוֹן צְלַם וְצוּרָה וַעֲבָדוּ לְהוֹן מַתְּכָא:

הוצאת ממצרים. פי' מהעיר צוען ובכ''מ שאומר מארץ מצרים פירוש מכל הארץ:

וַאֲמַר יְיָ לִי לְמֵימָר גְלֵי קֳדָמַי יָת עַמָא הָדֵין וְהָא עַם קְשֵׁי קְדַל הוּא:

וַאֲמַר יְיָ לִי לְמֵימָר גְּלֵי קֳדָמַי סוּרְחָנוּת עַמָא הָדֵין וְהָא עַם קְשֵׁי קְדַל הוּא:

אַנַח בָּעוּתָךְ מִקֳדָמַי וֶאֱשֵׁצִנוּן וְאֶמְחֵי יָת שִׁמְהוֹן מִתְּחוֹת שְׁמַיָא וְאֶעְבֵּד יָתָךְ לְעַם תַּקִיף וְסַגִי מִנְהוֹן:

אֲנַח בָּעוּתָךְ מִן קֳדָמַי וְאֵישֵׁיצִינוּן וְאִמְחֵי יַת שׁוּמְהוֹן מִתְּחוֹת שְׁמַיָא וְאַעֲבֵיד יָתָךְ לְעַם תַּקִּיף וְסַגִּי מִנְהוֹן:

וְאִתְפְּנֵיתִי וּנְחָתִית מִן טוּרָא וְטּוּרָא בָּעֵר בְּאֶשָׁתָא וּתְרֵין לוּחֵי קְיָמָא עַל תַּרְתֵּין יְדָי:

וְכַוְנִית וּנְחָתִית מִן טַוְורָא וְטַוְורָא דָלֵיק בְּאֵישָׁתָא וּתְרֵין לוּחֵי קְיָימָא עַל תְּרֵין יְדָי:

ואפן וארד מן ההר. כבר פירשתי במקומו (שם שם יא) כי קודם שירד מן ההר התפלל עליהם ובתפלתו נאמר (שם שם יד) וינחם ה' על הרעה אבל לא הזכיר זה עתה מפני שהוא רוצה להסדיר להם עתה הטורח הגדול והעמל שטרח עליהם כי הביאו אותו לשבור הלוחות ולהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה ולהתפלל גם על אהרן כי התאנף השם עליו מאד ואחרי כן (פסוקים כה-כט) יזכיר התפלה הראשונה שחלה את פני ה' אלהיו טרם רדתו שלא ישמידם

וההר בוער באש. ובכן חטאתם בעוד שהמלך במסבו:

וַחֲזֵיתִי וְהָא חַבְתּוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן עֲבַדְתּוּן לְכוֹן עֵגֶל מַתְּכָא סְטֵיתוּן בִּפְרִיעַ מִן אָרְחָא דִי פַקִיד יְיָ יָתְכוֹן:

וְחָמִית וְהָא סְרַחְתּוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן עֲבַדְתּוּן לְכוֹן עֵיגַל מַתְּכָא סְטִיתוּן בִּפְרִיעַ מִן אָרְחָא דְפַקֵּיד יְיָ יַתְכוֹן:

וַאֲחָדִית בִּתְרֵין לוּחַיָא וּרְמִיתִנוּן מֵעַל תַּרְתֵּין יְדָי וּתְבַרְתִּנוּן לְעֵינֵיכוֹן:

וַאֲחָדַת בִּתְרֵין לוּחַיָא וּטְלַקְתִּינוּן מֵעִלַוֵי תַּרְתֵּין יְדָי וּתְבַרְתִּינוּן וְאַתּוּן חַמְיַין כַּד לוּחַיָא מִיתְבְּרִין וְאַתְוָותָא פָּרְחִין:

וטעם ואתפש בשני הלוחות. גם זה מן התוכחות יאמר היה עונכם גדול מנשוא עד כי בראותי אתכם משחקים לפני העגל לא יכלתי להתאפק ושברתי הלוחות והוצרך להזכיר זה בעבור שירצה להודיעם ענין הלוחות השניות כאשר יפרש ויתכן שירמוז עוד לטובה שעשה עמהם כי סכן בנפשו לשבור לוחות האלהים לטובתם כאשר אמרו רבותינו (שמו"ר מג א) מוטב תדון בפנויה ולא באשת איש

ואשלכם. חסר י' שפרתו י' הדברות מהם:

ואתפש בשני וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לתופשם והלא בידו היו. ואולי כשלא חטאו ישראל היו הלוחות גבוהות על יד משה ולא היתה ידו משגת לקחת אותם, וכמו שדקדק לומר בפסוק שלפני זה ושני הלוחות על שתי ידי ולא אמר בשתי ידי או בידי, אלא נתכוון לומר שלא היו בידיו ממש אלא גבוהות למעלה מידיו והיו נושאות עצמן, ואחר שראה העגל הוסר כח קדושתם והוצרך לתופשם בידו:

וְאִשְׁתַּטָחִית קֳדָם יְיָ כְּקַדְמֵיתָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן לַחְמָא לָא אֲכָלִית וּמַיָא לָא אִשְׁתֵּיתִי עַל כָּל חוֹבֵיכוֹן דִי חַבְתּוּן לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ לְאַרְגָזָא קֳדָמוֹהִי:

וּבָעִית רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ כַּד בְּקַדְמֵיתָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילַוָן לַחֲמָא לָא אָכְלִית וּמוֹי לָא אִשְׁתְּיַית מְטוּל כָּל חוֹבֵיכוֹן דְּחַבְתּוּן לְמֶעֱבַד דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ לְאַרְגְּזָא קֳדָמוֹי:

ואתנפל לפני ה' כראשנה ארבעים יום. שנאמר (שמות לב, ל) ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה. באותה עליה נתעכבתי ארבעים יום. נמצאו כלים בעשרים ותשעה באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז, בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר לו למשה (דברים י, א) פסל לך שני לוחת, עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים. בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ואמר לו למשה (במדבר יד, כ) סלחתי כדברך. לכך הקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם, שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים (דברים י, י) , מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס:

{{ר}} רצונו לפרש אל תאמר באותה עלייה עלה לקבל לוחות אחרונות וירד ביום הכפורים דהא כתיב בסמוך בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך ופירש רש"י לסוף ארבעים נתרצה לי דהיינו אותן ארבעים הכתובים כאן משמע שעדיין לא עלה לקבל לוחות אחרונות לכך מפרש דאותן ארבעים היינו ארבעים אמצעים שעלה להתפלל שנאמר ועתה אעלה וגו': {{ש}} עיין לעיל בפרשת כי תשא מה שכתבתי באריכות ושם מפורש: {{ת}} אבל הרצוי של ר"ח אלול לא היה אלא לנתינת הלוחות אבל לא לענין חטא העגל והא דקאמר בתר הכי ומנין שנתינת הלוחות היה ברצון ולא על צד ההכרח מפני שכבר קבלו עליהם עול תורה והמצות ונכנסו בברית ואי אפשר להם בלא תורה ומצות וכו'. הרא"ם. ובעל החזקוני פירש שמה שפירש רש"י שאמר לו למשה סלחתי כדברך אינו הכתוב שכתוב בפרשת שלח לך על המרגלים אלא הוא לשונו של רש"י דהא תיכף ליציאת מצרים בי"ז בתמוז נעשה בעגל ושלוח המרגלים לא היה אלא עד כ"ט בסיון של שנה שניה עד כאן לשונו וכן נראה שהוא מדברי רש"י דהא בפרשת כי תשא לא נקט רש"י הקרא דסלחתי כדברך דכתב שם נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו סלחתי ומסר לו וכו': {{א}} על כרחך כוונת רש"י על נתינת הלוחות דאלו ריצוי החטא לא היה עד יום הכפורים ונתינת הלוחות מפורש בקרא פסל לך וגו' והוצרך לגזירה שוה מפני שנוכל לומר שפסל לך היה בהכרח לפי שישראל כבר קבלו עליהם עול תורה ונתגיירו ואי אפשר לחזור בם אבל בי"ה נתרצה ברצון גמור ומה שכתב אמור מעתה אמצעים וכו' אגב גררא אמר כן:

ואתנפל. זהו שאמר ועתה אעלה אל ה': וטעם ואתנפל. נופל על פניו ארצה:

אֲרֵי דְחֵלִית מִקָדָם רָגְזָא וְחֵמְתָא דִי רְגַז יְיָ עֲלֵיכוֹן לְשֵׁצָאָה יָתְכוֹן וְקַבִּיל יְיָ צְלוֹתִי אַף בְּזִמְנָא הַהִיא:

בֵּי הִיא זִמְנָא אִשְׁתַּלְחוּן מִן קֳדָם יְיָ חֲמֵשְׁתֵּי מַלְאָכַיָא מְחַבְּלַיָא לְחַבָּלָא יַת יִשְרָאֵל אַף וְחֵמָה וְקֶצֶף וּמַשְׁחִית וַחֲרוֹן כֵּיוַן דִּי שְׁמַע משֶׁה רַבְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל אָזַל וְאַדְכַּר שְׁמָא רַבָּא וְיַקִּירָא וְאוֹקֵים מִקִּבְרֵהוֹן אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקב וְקָמוֹן בִּצְלוֹתָא קֳדָם יְיָ וּמִן יַד אִתְכְּלִיאוּ תְּלַת מִנְהוֹן וְאִשְׁתַּיְירוּן תְּרֵין אַף וְחֵימָא בָּעָא משֶׁה רַחֲמִין וְאִיתְכְּלִיאוּ אוּף תְּרֵיהוֹן וְחָפַר שִיַיח בְּאַרְעָא דְמוֹאָב וּטְמַרְנוּן בִּשְׁבוּעַת שְׁמָא רַבָּא וּדְחֵילָא דְּהָכִין כְּתִיב אֲרוּם דְּחֵילִית מִן קֳדָם רוּגְזָא וְחֵימְתָא דִרְגַז יְיָ עֲלֵיכוֹן לִמְשֵׁצְיָא יַתְכוֹן וְקַבֵּיל יְיָ צְלוֹתִי אוּף בְּזִמְנָא הַהוּא:

כי יגרתי מפני האף. יאמר כי מפני האף והחמה אשר קצף השם מתחלה עליכם להשמיד אתכם יגורתי גם עתה כי עדין יש עליכם להשמיד אתכם מן הקצף הגדול ההוא אף על פי שכבר נחם השם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו על כן חזרתי והתנפלתי עליכם ארבעים יום וארבעים לילה עד ששמע אלי גם בפעם ההיא כאשר שמע בפעם הראשונה קודם שירדתי וגם בעד אהרן התפללתי בפעם הזאת שחזרתי שם כי עד שיבער את העגל לא השגיח רק להשיב חמתו מהשחית את העם כרגע

גם בפעם ההוא. כי כבר התפלל בעדם בהיותם על הים והעד מה תצעק אלי ועוד ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ:

יגרתי. ד' דין ואידך העבר חרפתי אשר יגורתי. ואשר יגורתי יבא לי. יגורתי כל עצבותי ידעתי כי לא תנקני. יגודתי מפני האף והחמה. והתפללתי שתעביר חרפתי פן יאמרו הארץ וגו' ואשר יגורתי יבא לי' פי' לי לבדי כי אע''פ ששמעת תפלתי על ישראל לא תנקני ותמיתני במדבר ולא אכנס לארץ:

וְעַל אַהֲרֹן הֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ לַחֲדָא לְשֵׁצָיוּתֵהּ וְצַלֵיתִי אַף עַל אַהֲרֹן בְּעִדָנָא הַהִיא:

וְעַל אַהֲרן הֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ לַחֲדָא לְשֵׁיצָיוּתֵיהּ וְצַלֵּיתִי אוּף עַל אַהֲרן בְּעִידָנָא הַהוּא:

ובאהרן התאנף ה'. לפי ששמע לכם: להשמידו. זה כלוי בנים. וכן הוא אומר (עמוס ב, ט) ואשמיד פריו ממעל: ואתפלל גם בעד אהרן. והועילה תפלתי לכפר מחצה, ומתו שנים ונשארו השנים:

{{ב}} פירוש אבל לא לפי שחטא: {{ג}} דייק מדכתיב להשמידו ולא כתיב להשמיד אותו כמו דכתיב להשמיד אתכם אלמא לא קאי על אהרן גופא אלא ודאי דקאי אבנים: {{ה}} וזהו גרם וגם גרמה להם שנסתכלו והציצו במתן תורה ויאכלו וישתו כדמשמע בפרשת משפטים ובפרשת שמיני עיין שם:

וְיָת חוֹבָתְכוֹן דִי עֲבַדְתּוּן יָת עֶגְלָא נְסֵבִית וְאוֹקֵדִית יָתֵהּ בְּנוּרָא וְשָׁפִית יָתֵהּ בְּשׁוּפִינָא יָאוּת עַד דִי הֲוָה דַקִיק לְעַפְרָא וּרְמֵת יָת עַפְרֵהּ לְנַחֲלָא דְנָחֵת מִן טוּרָא:

וְיַת סוּרְחַנְתְּכוֹן דַּעֲבַדְתּוּן יַת עֵיגְלָא נְסֵיבִית וְאוֹקֵדִית יָתֵיהּ בְּנוּרָא וְשַׁפְיַית יָתֵיהּ בְּשׁוֹפָנָא טַבְאוּת עַד דַּהֲוָה דָקִיק כְּעַפְרָא וּטְלָקִית יַת עַפְרֵיהּ לְנַחֲלָא דְנָחִית מִן טַוְורָא:

טחון. לשון הוה כמו (בראשית כו, יג) הלוך וגדל:

ואמר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד מן ההר. ולא הזכיר כי השקהו אותם דרך כבודם שלא רצה לאמר להם שעשה בהם מעשה הסוטות

ואת חטאתכם. נקרא העגל חטאת. על כן הוסיף לבאר ואמר את העגל: ואכת. לעפר. דק כעפר הארץ:

לעפר. ג' במס' אשר דק לעפר. וידק לעפר. הדק לעפר ביאשיהו כשביער העכו''ם והיינו דאמרינן בע''ג תמפרר וזורה לרוח:

ואת חטאתכם וגו' לקחתי וגו'. רמז שבמעשהו בעגל פעל גם כן בבחינת החטא ושרף כח הרע שנעשה ממעשיהם, ועיין מה שכתבתי בפרשת כי תשא בפסוק (ל''ב כ') ויקח את העגל אשר עשו:

וּבִדְלֶקְתָּא וּבְנִסֵתָא וּבְקִבְרֵי דִמְשַׁאֲלֵי מַרְגְזִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ:

וּבְבֵית יְקִידְתָּא וּבְנִסֵיתָא וּבְקִבְרֵי תַחְמוּדָא מַרְגְּזִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ:

ובתבערה ובמסה. בעבור כי בתבערה היו העם כמתאוננים מנסים השם בתואנות הזכיר להם כי הייתם מקציפים את השם בנסיון אשר נסיתם בתבערה כאשר עשיתם כבר פעם אחרת במסה ולא לקחתם מוסר ויפה פירש והנה החטא לנסות את השם הוא חטא גדול ואשמה רבה כאשר הזהיר ממנו (לעיל ו טז) לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה על כן החזיר אותו להם בכאן וכך הזכיר פעם אחרת חטא המרגלים בקצרה בעבור העון הגדול כי בו ישלים ממרים הייתם עם ה' ואמר מיום דעתי אתכם לרמוז על תלונותיהם קודם מתן תורה

ובתבערה. יתכן להיותו שם מקום ולא חנו שם כי אם יום א' על כן לא הזכירום באלה מסעי והוא א' משלשה מסעים שנסעו מהד סיני עד קברות התאו' כאשר פירשתי. וטעם לחבר תבערה עם מסה כי היו העם מתאוננים כמו מנסים לשם והזכיר תבערה קודם מסה כי במסה לא אירע להם כלום וי''א כי בא עמלק בעבור שנסו השם ועל כן הזכיר בעירת אש השם בהם וזנוב עמלק ומכת המתאוים הזכיר בתחלה הקשה וי''א כי תבערה היא מסה כמו מראש שניר וחרמון והנכון מה שפירשתי:

ובתבערה ובמסה. ואע''פ שראיתם שבהקציפכם את האל ית' נשברו הלוחות והוצרכתי להתפלל בעדכם בצום ארבעים יום חזרתם להקציף בתבערה ובמסה כשבכית' באזניו לנסות: ובקברות התאוה. בשאלת הבשר:

וְכַד שְׁלַח יְיָ יָתְכוֹן מֵרְקַם גֵיאָה לְמֵימַר סְקוֹ וְאַחֲסִינוּ יָת אַרְעָא דִי יְהָבִית לְכוֹן וְסָרֶבְתּוּן עַל גְזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן וְלָא הֵימַנְתּוּן לֵהּ וְלָא קַבֶּלְתּוּן לְמֵימְרֵהּ:

וּבִזְמַן דְּשָׁלַח יְיָ יַתְכוֹן מֵרְקָם גֵּעָא לְמֵימָר סוּקוּ וְאַחֲסִינוּ יַת אַרְעָא דִיהָבִית לְכוֹן וְסָרֵיבְתּוּן עַל מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן וְלָא הֵימַנְתּוּן לֵיהּ וְלָא קַבֵּלְתּוּן לְמֵימְרֵיהּ:

לא האמנתם. בלב ולא שמעתם במעשה ושב לבאר התפלה שהתפלל:

ובשלוח ה' וגו'. פירוש ליהושע וכלב לרגל הארץ היתה כונתו לאמר עלו ורשו את הארץ אשר אני נותן וגו', וכאומרו בפרשת שלח לך וגו' אשר אני נותן, ועיין מה שפירשתי שם. והפסיק בענין המרגלים ובענין תבערה ומסה וכו' באמצע מעשה העגל, נתכוין להסמיך כל ההקצפות, ואם היה נגמר סדר כל מעשה העגל היה מפליג בין הקצפה להקצפה וההפלגה בזה תוליד העדר ההרגש שאליו יכוין:

מְסָרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ מִיוֹמָא דִידָעִית יָתְכוֹן:

מְסַרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ מִן יוֹמָא דְחַכִּימַת יַתְכוֹן:

ממרים הייתם. הפסוק מתחיל במ''ם ומסיים במ''ם לומר לך שכל מ' שנה שהייתם במדבר ממרים הייתם:

וְאִשְׁתַּטָחִית קֳדָם יְיָ יָת אַרְבְּעִין יְמָמִין וְיָת אַרְבְּעִין לֵילָוָן דִי אִשְׁתַּטָחִית אֲרֵי אֲמַר יְיָ לְשֵׁצָאָה יָתְכוֹן:

וְאִשְׁתַּטָּחִית בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ יַת אַרְבְּעִין יְמָמִין וְיַת אַרְבְּעִין לֵילַוָן דְּאִשְׁתַּטָּחִית בִּצְלוֹ אֲרוּם אֲמַר יְיָ לִמְשֵׁצְיָא יַתְכוֹן:

ואתנפל וגו' . אלו הן עצמם האמורים למעלה (פסוק יח) וכפלן כאן, לפי שכתוב כאן סדר תפלתו, שנאמר (פסוק כו) ה' אלהים אל תשחת עמך וגו' :

ואתנפל לפני ה'. יאמר כי הוצרכתי להתנפל עליכם ארבעים יום וארבעים לילה על החטא הגדול הזה כי מתחלה אמר ה' להשמיד אתכם עד שאתפלל אל ה' ואומר אל תשחת עמך ונחלתך כי זאת היתה תפלתו קודם רדתו מן ההר וממנה נענה בוינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות לב יד) ולא הזכיר תפלת הארבעים יום וארבעים לילה כי ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וטעם השמות הכתובים באל"ף דל"ת יו"ד ה"א פרשתיו (לעיל ג כד)

וְצַלֵיתִי קֳדָם יְיָ וַאֲמָרִית יְיָ אֱלֹהִים לָא תְחַבֵּל עַמָךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ דִי פְרַקְתָּא בְּתָקְפָּךְ דִי אַפֶּקְתָּא מִמִצְרַיִם בִּידָא תַקִיפָא:

וּצְלִיַּית קֳדָם יְיָ וַאֲמָרִית בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין קֳדָמָךְ יְיָ אֱלהִים לָא תְחַבֵּל עַמָּךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ דִּי פְרַקְתָּא בְּתוּקְפָךְ דִּי אַפֵּיקְתָּא מִמִּצְרַיִם בִּגְבוּרַת אִידָא תַקִּיפְתָּא:

אדני אלהים אל תשחת. מאדני עד ובזרועך הנטויה שהוא סוף התפלה נ''ח תיבות שמצא חן לפניו ושמע תפלתו וזהו בורא ניב שפתים נוב כתיב:.

אִדְכַר לְעַבְדָיךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָא תִתְפְּנֵי לְקַשְׁיוּת עַמָא הָדֵין וּלְחוֹבֵיהוֹן וְלַחֲטָאֵיהוֹן:

הֲוֵי דְכִיר לְעַבְדָּךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב וְלָא תִסְתַּכֵּל לְקַשְׁיוּת לֵב עַמָּא הָדֵין לְרִישְׁעֵיהוֹן וּלְסוּרְחָנוּתְהוּן:

דִילְמָא יֵימְרוּן דָיְרֵי אַרְעָא דִי אַפֶּקְתָּנָא מִתַּמָן מִדְלֵית יוּכְלָא דַיְיָ לְאָעָלוּתְהוֹן לְאַרְעָא דִי מַלִיל לְהוֹן וּמִדְסָנֵי יָתְהוֹן אַפֵּקִנוּן לְקַטָלוּתְהוֹן בְּמַדְבְּרָא:

דִּילְמָא יֵימְרוּן דַּיְירֵי אַרְעָא דְאַפֵּקְתָּנָא מִתַּמָּן מִדְאִיתְתִישׁ חֵילָא מִן קֳדָם יְיָ לְאַעֲלוּתְהוֹן לְאַרְעָא דְמַלֵּיל לְהוֹן וּמִדְסָנֵי יַתְהוֹן אַפֵּיקִינוּן לְקַטְלוּתְהוֹן בְּמַדְבְּרָא:

מבלי יכלת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם. אמר במרגלים (במדבר יד טז) מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר כלומר יאמרו כי כאשר באו והיו קרובים לארץ וראה שאין יכולת בידו כנגד העמים ההם שחטם במדבר אבל בכאן אמר ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר כי היתה השנאה הזאת בהם במצרים טרם שהוציאם משם והטעם בעבור שהיו במעשה העגל עדין קרובים למצרים רחוקים מארץ כנען יאמרו כי גם בהיותם במצרים ראה שאין יכולת בידו להביאם אל הארץ אשר דבר להם באזני המצריים ועל כן שנאם ו לבלתי החל לעיני הגוים אשר נודע אליהם לעיניהם (ו) הוציאם ממצרים להמיתם במדבר במקום שלא יודע מה היה להם וזהו ברעה הוציאם להרג אותם בהרים (שמות לב יב) שחשב עליהם מחשבת רעה טרם שיצאו שהוציאם מתוך עם מצרים להרוג אותם בין ההרים מקום אשר לא יעבור בו איש ולא ישב אדם שם והכונה בטענות כי הגוים ידברו בה' אלהי ישראל לאמר עליו כאלהי גויי הארצות וכענין שנאמר (דניאל י כ) ועתה אשוב להלחם עם שר פרס וכבר הזכרתי מן הענין הזה

וְאִנוּן עַמָךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ דִי אַפֶּקְתָּא בְּחֵילָךְ רַבָּא וּבִדְרָעָךְ מְרָמְמָא:

וְהִינוּן עַמָּךְ וְאַחְסַנְתָּךְ דְּאַפֵּיקְתָּא בְּחֵילָךְ רַבָּא וּבִדְרָעָךְ מְרַמְמָא:

עמך ונחלתך. בעבור אבותם: וטעם והם עמך. ידוע כי הם עמך בעבור שהוצאתם בכחך הגדול שהראית בעולם: