וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

פַּקֵד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרֵי אַתּוּן עָאלִין לְאַרְעָא דִכְנָעַן דָא אַרְעָא דִי תִתְפְּלֵג לְכוֹן בְּאַחֲסָנָא אַרְעָא דִכְנַעַן לִתִחוּמָאָה:

פַּקֵיד יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרוּם אַתּוּן עָלִין לְאַרְעָא דִכְנָעַן דָא אַרְעָא דְתִתְפְּלֵיג לְכוֹן בְּאַחְסָנָא אַרְעָא דִכְנַעַן בִּתְחוּמָהָא:

זאת הארץ אשר תפל לכם וגו' . לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות: תפל לכם. על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלקה לשון נפילה. ומדרש אגדה אומר על ידי שהפיל הקדוש ברוך הוא שריהם של שבע אמות מן השמים וכפתן לפני משה, אמר לו ראה אין בהם עוד כח:

{{ר}} כלל זה נקוט בידך כל מקום שהזכיר רש"י לשון מיצר ר"ל הוא גבול פירוש הרצועה המקפת ארץ ישראל: {{ש}} כמו הפיל פור הוא הגורל:

אל הארץ כנען. כמו והנבואה עודד הנביא (דהי"ב טו ח) והטעם אל הארץ ארץ כנען לשון רבי אברהם וכן כתב רש"י (בראשית לא יג) והביאו לדמיון האל בית אל וכבר פירשתי סודו (שם) והנכון בעיני ב"אל הארץ כנען" כי שם הארץ הזאת כנען כמו מצרים שם הארץ כשם העם וכן יושבי כנען (שמות טו טו) וכן כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב (צפניה ב ה) והנה "אל הארץ כנען" כמו שאמר העיר ירושלים והמלך דוד (מלכים א א א) והאיש גבריאל (דניאל ט כא)

אל הארץ כנען. כמו והנבואה עודד הנביא הנבואה נבואת עודד הנביא והטעם אל הארץ. ארץ כנען:

זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה. תפול לכם בגורל קודם שתכבשו כולה כי בגורל יאות לשון נפילה כמו ועל לבושי יפילו גורל וכן הפיל פור הוא הגורל ואמר זאת כי מה שכבשו חוץ לארץ לא הוצרך לחלק בגורל ובכן חלק משה את ארץ סיחון ועוג בלתי גורל כפי הנראה בספר יהושע וזה כי ארץ סיחון ועוג אין בה קדושת ארץ ישראל כאמרו ואף אם טמאה ארץ אחזתכם ולא היתה ראויה לגורל אשר ענינו ברוח הקדש:

וִיהֵי לְכוֹן רוּחַ דָרוֹמָא מִמַדְבְּרָא דְצִן עַל תְּחוּמֵי אֱדוֹם וִיהֵי לְכוֹן תְּחוּם דָרוֹמָא מִסְיָפֵי יַמָא דְמִלְחָא קִדוּמָא:

וְיֶהֱוֵי לְכוֹן תְּחוּם דָרוֹמָא מִן מַדְבְּרָא דְצִינֵי טַוָר פַּרְזְלָא עַל תְּחוּמֵי אֱדוֹם וְיֶהֱוֵי תְּחוּם דָרוֹמָא מִן סְיָפֵי יַמָא דְמִלְחָא מַדִינְחָא:

והיה לכם פאת נגב. רוח דרומית אשר מן המזרח למערב: ממדבר צן. אשר אצל אדום מתחלת מקצוע דרומית מזרחית של ארץ תשעת המטות. כיצד, שלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל זו אצל זו קצת ארץ מצרים, וארץ אדום כלה וארץ מואב כלה. ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית, שנאמר בפרשה זו מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה. ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים, שנאמר (יהושע יג, ג) מן השיחור אשר על פני מצרים. ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל וארץ אדום אצלה לצד המזרח וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח, וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל, ולא עשה כן, וזהו שנאמר (שמות יג, יז) ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען, כענין שנאמר בפלשתים (צפניה ב, ה) יושבי חבל הים גוי כרתים. ולא נחם אותו הדרך אלא הסבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר, והוא שקראו יחזקאל (יחזקאל כ, לה) מדבר העמים, לפי שהיו כמה אמות יושבות בצדו והולכין אצל דרומה מן המערב כלפי מזרח תמיד, עד שבאו לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם להכנס בארצו ולעבור דרך רחבה ולהכנס לארץ, ולא רצה. והצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב, שנאמר (שופטים יא, יז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם. וזהו שנאמר ביפתח (שופטים יא, יח) וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב. וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהיתה בצפונה של ארץ מואב. וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב, נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחית שלה אצל אדום:

{{ת}} כלומר לאו דוקא הפאה של נגב אלא כל הרוח נקרא פאה מקרן מזרחית דרומית עד קרן מערבית דרומית: {{א}} ועל ידי אדום ר"ל אשר אצלו להודיע מקום מצב מדבר צין בארץ כנען שהוא ארץ תשע מטות והוא הקרן מזרחית דרומית שלה: {{ב}} כל דבריו מבוארים לכל מעיין בצורה המציירת גבולי ארץ ישראל: {{ג}} השיחור היינו נילוס: {{ד}} וכתיב אחריו וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו' משמע מתחלה הסיבם מן המערב למזרח בצד דרומו של אדום ומואב וכשהגיעו למקצוע דרומית מזרחית פנו אל צפון העולם לסבוב את מצר המזרחי של מואב וכשהסיבו את מצר המזרחי כתיב אחריו וישלח וגו' שמצאו את ארץ סיחון ועוג: {{ה}} זה מוסב אדלעיל ר"ל לכך כתיב ממדבר צין על ידי אדום:

על ידי אדום. מקום כמו על יד הירדן:

וְיַסְחַר לְכוֹן תְּחוּמָא מִדְרוֹמָא לְמַסְקָנָא דְעַקְרַבִּים וִיעִבַר לְצִן וִיהוֹן מַפְקָנוֹהִי מִדְרוֹמָא לִרְקָם גֵיאָה וְיִפּוֹק לַחֲצַר אַדָר וִיעִבַר לְעַצְמוֹן:

וְיַקִיף לְכוֹן תְּחוּמָא מִן דָרוֹמָא לְמִסֵיקְתָּא דְעַקְרַבִּים וִיעִיבַר לְצִינֵי טַוָר פַּרְזְלָא וִיהוֹן מַפְקָנוֹי מִן דָרוֹמָא לִרְקַם גֵיאָה וְיִפּוֹק לְטִירִית אַדְרַיָא וִיעִיבַר לְקֵיסַם:

ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים. כל מקום שנאמר ונסב או ויצא, מלמד שלא היה המצר שווה אלא הולך ויוצא לחוץ, יוצא המצר ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון למערב ועובר המצר בדרומה של מעלה עקרבים, נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר: ועבר צנה. אל צין כמו מצרימה: והיו תוצאותיו. קצותיו. בדרומה של קדש ברנע: ויצא חצר אדר. מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים. ולשון ונסב האמור כאן לפי שכתב ויצא חצר אדר שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון היתה מקדש ברנע עד עצמון ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום ובא לו לנחל מצרים ומשם לצד המערב אל הים הגדול שהוא מצר מערבה של כל ארץ ישראל. נמצא שנחל מצרים במקצוע מערבית דרומית:

{{ו}} ר"ל שעיקם לצד ארץ ישראל ומתרחב המיצר נמצא שארץ ישראל מתקצר דכל כמה שמרחיב המיצר לתוך ארץ ישראל מתקצר ארץ ישראל: {{ז}} מדכתיב מנגב למעלה עקרבים משמע שהגבול דהיינו המיצר בדרומה של מעלה עקרבים אבל היכא שכתוב ועבר משמע שעבר המיצר תוך העיר: {{ח}} דה"א בסופה במקום למ"ד בתחלתה: {{ט}} פירוש שהגבול של ארץ ישראל מתפשט בצד דרום של עולם ואם כן מתרחב הגבול של ארץ ישראל לצד צפון של עולם ודו"ק היטב: {{י}} כלומר מה שכתב ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים אין פירושו כונסב דלעיל. דלעיל פירוש שהמיצר היה מתעקם לארץ ישראל ונמצא שארץ ישראל מתקצר והמיצר מרחיב אבל ונסב דכתיב כאן היה מתעקם לנחל מצרים שהוא דרומו של עולם ונמצא שמתקצר המיצר וארץ ישראל מרחיב: {{כ}} כלומר שלא היה מרחיב יותר משבא לחצר אדר אלא עומד ברוחב הראשון אבל מעצמון התחיל לקצר ובא לו לנחל מצרים:

וְיַסְחַר תְּחוּמָא מֵעַצְמוֹן לְנַחֲלָא דְמִצְרָיִם וִיהוֹן מַפְקָנוֹהִי לְיַמָא:

וְיַקִיף תְּחוּמָא מִקֵיסָם לְנִילוֹס דְמִצְרָאֵי וִיהוֹן מַפְקָנוֹי לְמַעֲרָבָא:

והיו תוצאותיו הימה. אל מצר המערב שאין עוד גבול נגב מאריך לצד המערב משם והלאה:

נחלה מצרים. אל נחל מצרים ואיננו היאוד:

וּתְחוּם מַעַרְבָא וִיהֵי לְכוֹן יַמָא רַבָּא וּתְחוּמֵהּ דֵין יְהֵא לְכוֹן תְּחוּם מַעֲרְבָא:

וּתְחוּם מַעֲרָבָא וְיֶהֱוֵי לְכוֹן יַמָא רַבָּא אוֹקְיָינוּס וּתְחוּמֵיהּ הִינוּן מֵי בְּרֵאשִׁית עִם מַיָא קַדְמָאִין דְהַווֹן בְּגַוֵיהּ אַבִּירוֹי וּפַרְכִּידוֹי כִּרְכוֹי וּמַדִנְתֵּיהּ נִיסוֹי וּמְחוּזוֹי סְפִינְתֵּיהּ וְאַלְגַוְתֵּיהּ דֵין יֶהֱוֵי לְכוֹן תְּחוּם מַעַרְבַיָא:

וגבול ים. ומצר מערבי מהו: והיה לכם הים הגדול. למצר: וגבול. הנסין שבתוך הים אף הם מן הגבול והם איים, שקורין אישלי''ש [איים] :

{{ל}} מגבול יתירה מרבה ליה אף נסין:

הים הגדול. הספרדי והטעם גבול מערב נחלתכם והיה הים הגדול והוא הגבול בעצמו:

וְדֵין יְהֵי לְכוֹן תְּחוּם צִפּוּנָא מִן יַמָא רַבָּא תְּכַוְנוּן לְכוֹן לְהוֹר טוּרָא:

וְדֵין יֶהֱוֵי לְכוֹן תְּחוּם צִפּוּנָא מִן יַמָא רַבָּא תְּכַוְונוּן לְכוֹן לְטַוְורוֹס אוּמָנוֹס:

גבול צפון. מצר צפון: מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר. שהוא במקצוע צפונית מערבית. וראשו משפיע ונכנס לתוך הים ויש מרוחב הים לפנים המנו וחוצה המנו: תתאו. תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הר ההר: תתאו. לשון סבה, כמו (ד''ה ב' יב, יא) אל תא הרצים, (יחזקאל מ, י) ותאי השער היציע, שקורין אפינדי''ץ , שהוא מוסב ומשפע:

{{מ}} ר"ל ברוחב היה מסבב את ההר בצד פנים דהיינו ארץ ישראל ובצד חוצה דהיינו חוץ לארץ:

מֵהוֹר טוּרָא תְּכַוְנוּן לִמְטֵי חֲמָת וִיהוֹן מַפְּקָנוֹהִי דִתְחוּמָא לִצְדָד:

מִטַוְורוֹס אוּמָנוֹס תְּכַוְונוּן לְכוֹן מַעֲלָךְ לִטְבַרְיָא וִיהוֹן מַפְקָנוֹי דִתְחוּמָא מִן תְּרֵי צִיטְרוֹי מְכַוְונִין לְכַרְכּוֹר דְבַר זַעֲמָה וּלְכַרְכּוֹר דְבַר סְנִיגוֹרָא וְדִוָוקִינוֹס וְתַרְנְגוֹלָא עַד קִסְרִין מַעֲלָךְ לְאָבְלַס דְקִילְקָאֵי:

מהר ההר. תסבו ותלכו אל מצר הצפון לצד המזרח ותפגעו בלבא חמת, זו אנטוכיא: תוצאות הגבול. סופי הגבול. כל מקום שנאמר תוצאות הגבול, או המצר כלה שם לגמרי ואינו עובר להלן כלל, או משם מתפשט ומרחיב ויוצא לאחוריו להמשיך להלן באלכסון יותר מן הרוחב הראשון, ולענין רוחב המדה הראשון קראו תוצאות, ששם כלתה אותה מדה:

{{נ}} ר"ל מצדדה עד חצר עינן ימשוך המיצר לדרומו של עולם ממערב למזרח נמצא שארץ ישראל מתקצר והמיצר מרחיב:

וְיִפּוֹק תְּחוּמָא לְזִפְרוֹן וִיהוֹן מַפְּקָנוֹהִי לַחֲצַר עֵינָן דֵין יְהֵי לְכוֹן תְּחוּם צִפּוּנָא:

וְיִפּוֹק תְּחוּמָא לְקֶרֶן זְכוּתָא וּלְגַבְתָּא דְחַטְמוֹנָא וִיהוֹן מַפְקָנוֹי לְכִירַיָא דְבֵית סָכָל וְלִמְצִיעוּת דָרָתָא רַבְּתָא דִמְמִצְעָא בֵּין טִירַת עִינְוְותָא לְבֵית דַרְמָשֶק דֵין יֶהֱוֵי לְכוֹן תְּחוּם צִיפּוּנָא:

והיו תוצאתיו חצר עינן. הוא היה סוף המצר הצפוני. ונמצאת חצר עינן במקצוע צפונית מזרחית. ומשם והתאויתם לכם אל מצר המזרחי:

וּתְכַוְנוּן לְכוֹן לִתְחוּם קִדוּמָא מֵחֲצַר עֵינָן לִשְׁפָם:

וּתְכַוְונוּן לְכוֹן לִתְחוּם מַדִינְחָא מִטֵירַת עִינְוְותָא לְאַפְמִיאָה:

והתאויתם. לשון הסבה ונטיה כמו תתאו: שפמה. במצר המזרחי ומשם הרבלה:

ואל''ף והתאויתם. תחת וי''ו והתוית תיו ואם הם ב' בנינים. והתאויתם. כמו עד תאות גבעות עולם:

וְיֵחוֹת תְּחוּמָא מִשְׁפָם לְרִבְלָה מִמַדְנַח לָעָיִן וְיֵחוֹת תְּחוּמָא וְיִמְטֵי עַל כֵּיף יַם גִנוֹסַר קִדוּמָא:

וְיֵיחוֹת תְּחוּמָא מִן אַפְמִיאָה לִדְפַנֵי מִן מַדְנַח לְעֵינְוָותָא וְיֵיחוֹת תְּחוּמָא לִמְעָרַת סַנִיאָס וּמִמְעָרַת סַנִיאָס יֵיחוֹת תְּחוּמָא לְטַוָר תַּלְגָא וּמִטַוָר תַּלְגָא יֵיחוֹת תְּחוּמָא לְעֵינָן וּמֵעֵינָן יֵיחוֹת תְּחוּמָא וְיִסַב מֵישְׁרַיָא מֵישַׁר נַחֲלֵי אַרְנוֹנָא וְיֵיתֵי לְמַדְבְּרָא וְצִינֵי טַוָר פַּרְזְלָא מֵי מַצוּתָא אַבְּלוּ וּדְמוּכָא סְמִיךְ לִגְנִיסַת כְּרַךְ מַלְכוּתְהוֹן דֶאֱדוֹמָאֵי אַחֲסָנוּת שֵׁיבַט רְאוּבֵן וְגָד וּפַלְגוּת שֵׁיבַט מְנַשֶׁה וְיֵיחוֹת תְּחוּמָא וְיַקִיף לִתְחוּם יַמָא דִגְנֵיסַר מִמַדִינְחָא:

מקדם לעין. שם מקום. והמצר הולך במזרחו נמצא העין לפנים מן המצר ומארץ ישראל הוא: וירד הגבל. כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד והולך: ומחה על כתף. אל עבר: ים כנרת קדמה. שיהא ים כנרת תוך לגבול במערב, והגבול במזרח ים כנרת, ומשם יורד אל הירדן והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען כנגד ים כנרת ומושך לצד מזרחה של ארץ ישראל כנגד ים כנרת עד שנופל בים המלח ומשם כולה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח, שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית. הרי סובבת אותה לארבע רוחותיה:

ומחה. כאשר אמרו קדמונינו תבירתא מגזרת ימחאו כף:

וְיֵחוֹת תְּחוּמָא לְיַרְדְנָא וִיהוֹן מַפְקָנוֹהִי לְיַמָא דְמִלְחָא דָא תְהֵי לְכוֹן אַרְעָא לִתְחוּמָאָה סְחוֹר סְחוֹר:

וְיֵיחוֹת תְּחוּמָא לְיוֹרְדְנָא וְיֶהֱווֹן מִפְקָנוֹי לְיַמָא דְמִלְחָא רֵיקָם גֵיעָה מִן דָרוֹמָא טַוְורוֹס אוּמָנוֹס מִן צִפּוּנָא יַמָא רַבָּא מִן מַעַרְבָא יַמָא דְמִלְחָא מִן מַדִינְחָא דָא תֶּהֱוֵי לְכוֹן אַרְעָא דְיִשְרָאֵל לְמִצְרָנֵי תְחוּמָהָא חֲזוֹר חֲזוֹר:

וּפַקִיד משֶׁה יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר דָא אַרְעָא דְתִתְחַסְנוּן יָתַהּ בְּעַדְבָא דִי פַקֵיד יְיָ לְמִתַּן לְתִשְׁעַת שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא:

וּפַקֵיד משֶׁה יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימָר דָא אַרְעָא דְתַחְסְנוּן יָתָהּ בְּעַדְבָא דְפַקֵיד יְיָ לְמִתַּן לְתִשְׁעַת שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא:

אֲרֵי קַבִּילוּ שִׁבְטָא דִבְנֵי רְאוּבֵן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן וְשִׁבְטָא דִבְנֵי גָד לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה קַבִּילוּ אַחֲסַנְתְּהוֹן:

אֲרוּם קַבִּילוּ שִׁבְטָא דִבְנֵי רְאוּבֵן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן וְשִׁבְטָא דִבְנֵי גָד לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה קַבִּילוּ יַת אַחְסַנְתְּהוֹן:

כי לקחו מטה וגו'. פירוש נתינת טעם להקודם למה הגביל ה' גבולות הארץ בסדר זה כי לקחו מטה וגו' אבל זולת זה אפשר שהיה ה' מרחיב להם הגבול יותר מהגבולות האמורים בענין: לקחו נחלתם. הוצרך לכפול מאמר זה פעם ב', לפי שחצי שבט מנשה לא בא עם בני גד ובני ראובן יחד לזה יחד לו לקיחה כפני עצמו, וכפי זה מאמר לקחו נחלתם חוזר לחצי שבט מנשה, ולזה הפסיק הכתוב במאמר לבית אבותם בין ב' המטות לחצי שבט מנשה, עוד ירצה בכפל הדברים לומר כי מה שלקחו הוא כפי נחלתם באמת כי בא להם נחלתם שם כדבריהם שאמרו באה נחלתינו אלינו:

תְּרֵין שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא קַבִּילוּ אַחֲסַנְתְּהוֹן מֵ עִבְרָא לְיַרְדְנָא דִירֵחוֹ קִדוּמָא מַדִינְחָא:

תְּרֵין שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא קַבִּילוּ אַחְסַנְתְּהוֹן מֵעִבְרָא לְיוֹרְדְנָא מַדִינְחָא:

קדמה מזרחה. אל פני העולם שהם במזרח, שרוח מזרחית קרויה פנים, ומערבית קרויה אחור, לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל:

{{ס}} כלומר דקדמה הוא לשון פנים והה"א בסופה במקום למ"ד בתחלתה וזהו שפירש אל פני ר"ל לפני ומפרש ואזיל על מה קאי אל פני לכך פירש העולם ר"ל אל פני העולם דהיינו במזרח שרוח כו':

שני המטות. פעם שנית לבאר מקום נחלתם:

שני המטות וגו' לקחו וגו'. נתכוין במאמר זה לומר שנחלתם היתה יחד ממשה מעבר הירדן וגו' ולא חלק משה חלק לכל אחד בפני עצמו:

וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

אִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא דִי יַחְסְנוּן לְכוֹן יָת אַרְעָא אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וִיהוֹשֻׁע בַּר נוּן:

אִלֵין שְׁמָהַת גוּבְרַיָא דְיַחְסְנוּן לְכוֹן יַת אַרְעָא אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן:

אשר ינחלו לכם. בשבילכם כל נשיא ונשיא אפטורפוס לשבטו ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר לכל אחד ואחד חלק הגון. ומה שהם עושין יהיה עשוי כאלו עשאום שלוחים. ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא, שאם כן היה לו לכתוב ינחילו לכם. ינחלו משמע שהם נוחלים לכם בשבילכם ובמקומכם, כמו (שמות יד, יד) ה' ילחם לכם:

{{ע}} ר"ל דינחלו משמע שהם ינחלו לעצמן ולכם משמע שהם ינחילו לכם לכן פירש אשר ינחלו בשבילכם: {{פ}} דאם לא כן הרי כאן היו קטנים דלאו בני שליחות נינהו וגם איכא דניחא להו בהר ואיכא דניחא להו בבקעה אלא מה שעשה האפוטרופוס עשוי והיינו בחלוקת נחלת השבט למשפחות והמשפחות לגברים וחלוקת הארץ עצמה לשבטים היה על פי הגורל ואינו תלוי ביד האפוטרופוס: {{צ}} הא דלא נקט רש"י גם כן דהנשיאים היו מחלקים תחלה לשבטים ואחר כך למשפחות ולגברים משום דהנשיאים לא חלקו לשבטים אלא על פי הגורל נחלק לשבטים: {{ק}} ר"ל אם כן למה כתיב לכם אלא בשבילכם:

ינחלו. פעל יוצא לשנים פעולים וכן ונחלתנו על דעת המדקדקים: אלעזר. ראשונה כי על פיו יצא יהושע גם הוא בן אהרן. ולא הזכיר נשיא לבני ראובן וגד כי כבר לקחו חלקם והמפרשים אמרו כי החל מיהודה כאשר יצא הגורל בתחלה רק יש טענה גדולה עליהם אף על פי שהפירוש נכון יהיה נראה לפי דעתינו:

אלה שמות האנשים. ולמטה פעם אחרת ואלה שמות האנשים. לומר שנאים בשמותם ונאים במעשיהם:

וְרַבָּא חָד רַבָּא חָד מִשִׁבְטָא תִּסְבוּן לְאַחֲסָנָא יָת אַרְעָא:

וְאַמַרְכּוֹל חַד אַמַרְכּוֹל חַד מִן שִׁבְטָא תִתְבְּרוּן לְאַחְסָנָא יַת אַרְעָא:

לנחל את הארץ. שיהא נוחל וחולק אותה במקומכם:

וְאִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה:

וְאִלֵין שְׁמָהַת גוּבְרַיָא לְשִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה:

למטה יהודה וגו'. צריך לדעת למה נשתנו מטה יהודה ומטה שמעון ומטה בנימין שלא הזכיר נשיא בהם, ואולי כי להיותם סמוכים לזכרון נשיא אחד נשיא אחד מובן כי הם נשיאים ומשלשה ואילך הופלג זכרון הנשיאות והוצרך הכתוב לזוכרו בכל אחד: וראיתי בשם רבינו ניסים גאון כי ביהודה לא הוצרך כי ידוע כלב לנשיא, שמעון לא היה ראוי לנשיא משום מעשה זמרי, בנימין אלידד זה אלדד וכבר זכה לנבואה והורדה היא לו לקרות נשיא עד כאן: ואפשר עוד לומר כי לא יחס נשיאות לכלב על יהודה משום כבוד מלכות שעומדת ממנו, וכמו כן לבנימין משום שממנו מתחלת המלכות בישראל שהוא שאול איש ימיני, ושמעון טעמו נכון כדברי גאון:

וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בַּר עַמִיהוּד:

לְשִׁבְטָא דְשִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בַּר עַמִיהוּד:

לְשִׁבְטָא דְבִנְיָמִן אֱלִידָד בַּר כִּסְלוֹן:

לְשִׁבְטָא דְבִנְיָמִין אֱלִידָד בַּר כִּסְלוֹן:

אלידד בן כסלון. הוא אלדד והוסיף לו יו''ד ע''ש הנבואה שנקראת כי' לשונות. [חזון. הטפה. דיבור. אמירה. צווי. משא. משל. מליצה. חידה. נבואה]:

וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי דָן רַבָּא בֻּקִי בַּר יָגְלִי:

לְשִׁבְטָא דְדָן אַמַרְכּוֹל בֻּקִי בַּר יָגְלִי:

לִבְנֵי יוֹסֵף לְשִׁבְטָא דִבְנֵי מְנַשֶׁה רַבָּא חַנִיאֵל בַּר אֵפוֹד:

לְשִׁבְטָא דִבְנֵי יוֹסֵף לְשִׁבְטָא דִבְנֵי מְנַשֶׁה אַמַרְכּוֹל חַנִיאֵל בַּר אֵפוֹד:

וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי אֶפְרָיִם רַבָּא קְמוּאֵל בַּר שִׁפְטָן:

לְשִׁבְטָא דְבֵית אֶפְרַיִם אַמַרְכּוֹל קְמוּאֵל בַּר שִׁפְטָן:

וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי זְבוּלֻן רַבָּא אֱלִיצָפָן בַּר פַּרְנָךְ:

לְשִׁבְטָא דִזְבוּלֻן אַמַרְכּוֹל אֱלִיצָפָן בַּר פַּרְנָךְ:

וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי יִשָׂשכָר רַבָּא פַלְטִיאֵל בַּר עַזָן:

לְשִׁבְטָא דְבֵית יִשָשכָר אַמַרְכּוֹל פַּלְטִיאֵל בַּר עַזָן:

וּלְשִׁבְטָּא דִבְנֵי אָשֵׁר רַבָּא אֲחִיהּוּד בַּר שְׁלֹמִי:

לְשִׁבְטָא דְאָשֵׁר אַמַרְכּוֹל אֲחִיהוּד בַּר שְׁלוֹמִי:

וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי נַפְתָּלִי רַבָּא פְּדַהְאֵל בַּר עַמִיהוּד:

לְשִׁבְטָא דִבְנֵי נַפְתָּלִי אַמַרְכּוֹל פְּדַהְאֵל בַּר עַמִיהוּד:

פדהאל. אם נעלם הה''א הם שתי מלות שוות בטעם כי הה''א איננה מהאותיות המשך:

אִלֵין דִי פַּקִיד יְיָ לְאַחֲסָנָא יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא דִכְנָעַן:

אִלֵין דְפַקֵיד יְיָ לְאַחְסָנָא יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּאַרְעָא דִכְנָעַן:

לנחל את בני ישראל. שהם ינחילו אותה לכם למחלקותיה: