ויציגו . ענין עמידה :

ויברך את העם בשם ה' . שנקרא על הארון כדכתיב למעלה את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם :

בשם ה' . בהזכרת שם ה' :

ואשפר . אחד מששה בפר : ואשישה . אחד מששה בהין , ואשישה דוגמת אשישי ענבים ( הושע ג' ) צלוחית :

לאיש . ר''ל לכל אחד :

ואשפר . ענין מנה יפה והוא מל' אמרי שפר ( שמות מט ) : ואשישה . כן שם הכלי אשר ישימו בו היין וכן סמכוני באשישות ( ש''ה ב ) :

ולהזכיר ולהודות ולהלל . להזכיר לומר אותן שני מזמורים שכתוב בהם מזמור לדוד להזכיר ( תהלים ל''ח ) ולהודות הודו לה' קראו בשמו ( שם ק''ה ) : ולהלל . ואותן מזמורים שמתחילין הללויה :

משרתים . לכבד ולרבץ לפני הארון :

ויתן לפני ארון ה' מן הלוים משרתים וגו' . זכר בזה המקום כי אף על פי שלא היתה העבודה נעשית במקום שהכין דוד לשים שם ארון ה' הנה לכבוד ה' יתברך שם שם לוים וכהנים והיו הכהנים מחצצרים בחצוצרות והלוים משוררים בפה ובכלי זמר והנה במה שנזכר במה שקדם היה הימן הראש ועתה יסד דוד שיהיה אסף הראש להשמיע במצלתים במקום אשר שם בו הארון . והיה הימן הראש בבמה הגדולה אשר בגבעון ששם היתה העבודה כמו שנזכר אחר זה . והנה זכר בזה המקום לשון שיר ההודאה שהיו מודים לה' :

ומשנהו . השני לו : במצלתים . היה מקיש במצלתים להשמיע קול גדול :

ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד . חצוצרות כלי שיר של כהנים הוא דוגמא למעלה ( ט''ו ) ושבניהו וגו' ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצוצרות :

להודות לה' ביד אסף ואחיו . שאסף היה מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואחרי כן כל אחיו עונים אחריו ודוגמא בעזרא ( נחמיה י''א ) ומתניה בן מיכא בן זבדי בן אסף ראש התהלה יהודה לתפלה , לכלי שיר הידות שמו כדכתיב בעזרא ( שם י''ב ) הלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על הידות :

אז נתן וכו' . אז מסר בתחילה ביד אסף להודות לה' בזה השיר :

הודיעו בעמים עלילותיו . מעשה גבורותיו ונפלאותיו שפעל עם הארון : קראו בשמו . קראו ה' ( ה' ) יעזר לארונו דוגמא ( מלכים א' י''ח ) וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' אצל ה' נופל לומר ל' קריאה שנפלאות עשה :

הודו לה' . ר''ל וזה השיר הודו לה' וכו' : קראו בשמו . בהשם המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו : הודיעו . פרסמו בין העמים פלאי מעשיו :

עלילותיו . מעשיו כמו ועולל למו ( איכה א ) :

הודו לה' קראו בשמו וגו' . הודו לה' מה שעשה מן החסדים והאמת לנו . קראו וספרו על הנפלאות והטובות בשמו להודיע כי מאתו נהיו לנו על דרך ההשגחה הפרטית הודיעו בעמים מעשיו שעשה עמנו לפליא . שבחו לו בשירים ובזמירות ודברו בספורי כל נפלאותיו כדי שיתפרסמו לכל ויתישרו לאמונתו :

שירו לו . בפה : זמרו לו . בכלי שיר : שיחו . דברו בתמידות בכל נפלאותיו :

שיחו . ענין דבור התמידי כמו ישיחו בי יושבי שער ( תהלים סט ) :

התהללו בשם קדשו . לומר כל מי שמאמין באלהינו הוא יעזרנו דוגמא ובקדוש ישראל תתהלל ( ישעיה מ''א ) : בשם קדשו . שיש לך אלוה קדוש וכן כה' אלהינו בכל קראנו אליו ( דברים ד' ) : ישמח לב מבקשי ה' . ובהיטיב יכול לשמוח לבו מי שמבקש לה' בלב שלם לכך :

התהללו . שבחו א''ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכולתו : ישמח . למען ישמח לב כ''א ממבקשי ה' בשמעו כל אלה :

התהללו . אתם זרע קדש בשם קדשו שנקרא עליכם ובהשגחתו שדבקה בכם ישמח לב כל מבקשי ה' כי יתבאר להם מזה כי מבקשיו לא יכשלו אך יכונו מחשבותיהם וישלמו :

דרשו ה' ועזו . מקדש וארון נקראו עזו דכתיב ויתן לשבי עזו ( תהלים עח ) שנתן ארונו להביאו בשבי וכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך ( שם קלב ) ועל כן נקרא אלעזר השומרו עזא על שם ששמר הארון שנקרא עז דוגמא על שם ד' מאות שקל כסף והוא חשבון גמטריא של עפרן וכן הרבה דן ידין עמו ( בראשית כג ) יהודה יודוך אחיך ( שם ) :

ועוזו . דרשו להראות לכם עוז יכלתו :

דרשו ה' . שתדבק השגחתו בכם ודרשו עוזו והוא העוז שיש לו לשנות סדר טבע המציאות וזה תשיגו אם תבקשו פניו תמיד שתדבקו בו : ( יב טו ) זכרו . ויישיר אתכם להאמין זה שתזכרו אתם זרע ישראל עבדו בני יעקב שהם בחירי ה' יתברך נפלאותיו אשר עשה ומופתיו שהיו משפטי פיו . ר''ל שהודיע אותם קודם בואם כמו הענין במכות מצרים כי זה ממה שיורה שלא היה זה הענין מקרה קרה להם אך היו מופתים עשאם ה' יתברך בכונה ורצון . הוא ה' אלהינו מנהיגנו המשגיח בנו אשר משפטיו הם בכל הארץ כי הכל עלול מחכמתו וגם גבורתו שלטת בכל הארץ לעשות כל אשר יחפץ על גוי ועל אדם יחד : ( טו כ ) זכרו . דבר בריתו אשר הוא קים לעולם בינו ובין האבות הקדושים והדבר אשר צוה לדורות רבים רבוי נפלא לא יכלה והנה זאת הברית היא שכרת את אברהם בהר המוריה ונשבע ה' יתברך ליצחק והעמיד אותה ה' יתברך ליעקב לחק ולברית עולם שלא יסור ואמר זה כי כבר התבאר מדברי תורה שאי אפשר שיקרה בעת מהעתים שיכלה זרע יעקב ולא אחד מהשבטים . כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה ואמר כי זה הדבר מירושת הארץ צוה ה' יתברך לאלף דור כי ה' יתברך לא רצה לתת לישראל כל הארץ אשר נשבע לאבות בימי משה ויהושע אבל המתין להם ירושת שלש אומות הנשארות עד ביאת הגואל כדי שלא יסור מהם זה הטוב אחר זה כי אז תהיה המלכות לישראל לעולמי עד כמו שנתבאר מדברי דניאל . ולעוצם אורך זה הזמן אמר שהוא לאלף דור על דרך ההפלגה והגזמה . והנה זה הברית היה לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם בהיותכם מתי מספר והייתם מעט במספר וגרים בארץ אני מבטיח אתכם זה כי לזרעכם אתן את הארץ :

זכרו נפלאותיו . מכת עכברים ושלקחו פרות עלות ובניהם כלו בבית וישרנה הפרות ( שמואל א' ו' ) ולא חזרו לאחוריהם ופרץ בעזא וכל השיר נעשה על הארון ( שם ) והיו אומרים אותו על תמיד של שחר ושירו לה' על תמיד של בין הערבים ולמי אני אומר שיזכירו נפלאותיו של תמים דעים :

ומשפטי פיהו . המשפטים שעשה בעכומ''ז במאמר פיו :

זרע ישראל עבדו וגו' . הוא ה' אלהינו וגו' :

זרע ישראל . אתם זרע ישראל עבדו : בחיריו . הנבחרים לה' מיתר העובדי כוכבים :

הוא ה' . דעו שה' אלהינו הוא בהויתו ובכל הארץ שולטים משפטיו כמאז :

זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור . התורה אשר צוה להודיע בעולם אחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושבעים וד' דורות ועתה מספר מה הוא :

בריתו . התורה הנתונה בברית : דבר צוה . והוא הדבר אשר צוה לנו אחר אלף דור כי תתקע''ד דורות העביר הקב''ה מן העולם ולא בראם ולאחר כ''ו דורות משנברא העולם נתן את התורה הרי אלף דור :

אשר כרת . על הדבר אשר כרת עליה ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק :

ויעמידה ליעקב לחוק וגו' :

ויעמידה . הדבר ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע : לישראל וכו' . כפל הדבר במ''ש :

לאמר לך אתן ארץ כנען . שעם כל אחד ואחד כרת ברית לתת להם את ארץ כנען :

לך אתן . ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם : חבל . מהו שהוא עתה חבל נחלתכם :

חבל . ענין חלק כמו מחבל בני יהודה ( יהושע יט ) ע''ש שדרך לחלוק נחלה בחבל המדה :

בהיותכם מתי מספר . אז נשבע לתת להם את ארץ כנען חבל נתלתכם וזהו דבר גדול שאין לומר מרוב עם שהייתם תפשתם ארץ כנען אלא בהיותכם מתי מספר וא''ת אפי' לאלף ויותר יש מספר ומהו שכתוב בה בהיותכם מתי מספר לכך נאמר כמעט וגרים בה פתרון אם למיושב אחד הייתי אומר לאברהם לבד ליצחק בלבד ליעקב בלבד לאחד מהם היה אומר לך אתן ארץ כנען לא היה תימה שהרי מיושבים בה היו אלא הוא נשבע לתת להם את הארץ , בשעה שהיו אבותיכם גרים בה דכתיב היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ועוד אם לגר תושב היה אומר לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לא היה פלא כל כך בזה שאפילו גרים ותושבים לא היו אלא :

בהיותכם . בעוד היותכם מתי מספר כחשבון היותר מעט ר''ל בימי האבות שהיו מעטים והיו בהארץ ההיא כגרים :

מתי . אנשי :

ויתהלכו מגוי אל גוי . אברהם הלך למצרים ולגרר וכן יצחק וכן יעקב היה בבית לבן עשרים שנה וגם עתה כי וילכו לא נאמר אלא ויתהלכו פולאיט''ר בלע''ז :

ויתהלכו . לא ישבו במקום אחד והלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וכו' ודרך בני המדינה לעשוק הנכרי הבא לגור בלי קבע :

והתהלכו . והנה התהלכו האבות מגוי אל גוי בארץ כנען וממלכה אל עם אחר כמו שקרה לאברהם כאשר היה רעב בארץ וליצחק . ובכלל כשנעתקו ממקום למקום שם :

לא הניח לאיש לעשקם . אע''פ כן שהלכו ממקום למקום ומנהג להזיק עוברי דרכים כשבאין למלון מוצאין עליהן עלילות אבל אלו לא הניח הקב''ה להזיקם ולעשקם דוגמא או עשק את עמיתו ( ויקרא ה' ) ואם תאמר מה שלא עשקום חומסי דרכים ושאר הארצות שעברו אלו בתוכן לפי שלא הרגישו בם אבל אם היו מרגישים בם היו עושקים אותם לכך נאמר ויוכח עליהם מלכים כלומר ודאי עשקום כגון פרעה לאברהם ואבימלך ליצחק ולבן ושכם ליעקב ואמר להם הקדוש ברוך הוא :

ויוכח . בעבורם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה ( ואומר עליהם כי בעבור זה פחד אבימלך לגעת ברבקה ) :

לעשקם . מל' עושק וגזל : ויוכח . ענין תשלומין גמול הרעה כמו וצור להוכיח יסדתו ( חבקוק א ) :

לא הניח . ה' יתברך איש שיעשקם והוכיח בעבורם מלכים כי נגע ה' את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם וכן הענין באבימלך והנה אבימלך כשגרש יצחק ממלכותו לא עשקו והוצרך אחר כן לכרות ברית עמו וכן היה הענין בלבן עם יעקב שלא הניח ה' יתברך ללבן לעשק את יעקב כי היה ה' יתברך מזהיר כלם על דרך משל . ואמר :

אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו . באברהם כתיב ( בראשית י''ב ) וינגע ה' את פרעה וכתיב ( שם כ' ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת וגו' ביעקב כתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה ( שם ל''ח ) ויאמר לו השמר לך וגו' ועוד ביעקב שבאו אליו להרגו על שהרגו שכם וחמור וכתיב ( שם ל''ה ) ויסעו ויהי חתת אלהים ובספר ( תהלים קה ) מפורש יותר כי המזמור אינו מסוים כאן כדכתיב התם ויקרא רעב על הארץ וגו' כדי להגלותם למצרים :

אל תגעו . בהמכאוב שהביא הוא כאלו אמר אל תגעו וכו' ולאבימלך נאמר בפירוש : במשיחי . ר''ל בגדולי ונסכי וכן למשיחו לכורש ( ישעיה מה ) : ובנביאי . כי האבות היו נביאים : אל תרעו . אל תעשו רעה :

אל תגעו במשיחי . שהם האבות שבחרתי בהם : ובנביאי אל תרעו . כי כל האבות היו נביאים כמו שנתבאר בתורה :

בשרו . בכל יום בשרו הישועה הבאה כי בכל יום תהיה :

בשרו . ענין ספור החדשות :

שבחו לה' כל עם הארץ ספרו ישועתו . שהיא תמיד מיום אל יום . או ירצה בזה בשרו קצתכם לקצת הישועה שעשה ביום האחד ליום השני כי נפלאותיו וישועותיו הן תמידיות ובכל יום יושפעו ממנו כי תמיד הוא מחיה את הכל ומעמיד אותם על מה שלהם מהמציאות :

ספרו . ישועה שעשה לנו כשגלה הארון אל ארץ פלשתים : בכל העמים נפלאותיו . שעשה עם הארון :

ספרו בגוים . כבוד ה' יתברך ר''ל כאשר יעד בחדוש מופת מה ונתחדש כדבריו כי זה מישור האנשים לתת לו כבוד ולהודות על עוצם מעלתו מצד עוצם הנפלאות שיראו שם מתחדשות ממנו :

על כל אלהים . הם שרי מעלה של העכו''ם :

כי ה' . ית' הוא גדול ומהולל ונורא יותר מכל השכלים הנפרדים כי מה שיש להם מהכח אינו להם מעצמם כי אם מה' יתברך ואין להם גם כח כי אם לעשות מה שסדר להם ה' יתברך מהפעלות ואולם ה' יתברך שליט בכל אשר יחפץ . והנה אפשר שכלל עם זה במלת אלהים אלהי העמים ואם לא יהיה כן הנה יהיה הרצון באמרו ( כו ) כי כל אלהי העמים אלילים . הנה כל אלהי העמים אלילים או יהיה שב אמרו כל אלהי העמים אלילים אל מה שאשר ספרו בגוים את כבודו כאילו יאמר כי הם מפני זה יתישרו בקלות לאמונת ה' ית' לפי שמה שהם עובדים הם אלילים מעשי ידי אדם ואולם ה' יתברך לא די שלא נעשה ביד אדם אבל הוא עשה השמים אשר פועלים קצת בהויות האדם ובזולתו . ולזה תמצא בנבוכדנצר ובדריוש כי תכף שראו מופתי ה' יתברך אמרו שאין אלוה שיוכל להציל כמוהו כמו שנזכר בספר דניאל . והנה לא הסכמנו לפרש ונורא הוא על כל אלילים שיהיה נורא על כל האלילים כי אין בזה שבח לה' יתברך :

כי כל אלהי העמים אלילים . תהו מעשה ידי אדם ודוגמתו בנבואת ( חבקוק ב' ) מה הועיל פסל כי פסלו יצרו וגו' עד לעשות אלילים אלמים וה' שמים עשה באלילים כתיב לעשות אבל הקב''ה עושה שמים וארץ וכל צבאם :

אלילים . היא מלה מורכבת מאל ולא ור''ל דבר שאין בו ממש וכן רועי האליל ( זכריה י''א ) : וה' . אבל ה' עשה את השמים וכחו רב :

הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו . אבל האחרים כמת מוטלים במקום שמשימין אותם שם מונחים לפי שאלהינו הוא אלהים אמת :

הוד והדר . יסוד ההוד וההדר המה לפניו :

וחדוה . ענין שמחה :

הוד והדר לפניו . כי מעשיו הם בתכלית היופי וההדר וזה מבואר למי שעיין בנמצאות הטבעיות עז וחדוה תמצא במדרגת ה' יתברך כי לו לבדו העוז לעשות כל אשר יחפוץ ואפילו לשנות סדר המציאות ולו לבדו תכלית השמחה כי השמחה הנפלאה היא בהשגות הרוחניות וזה מבואר מאד כי אנחנו נשמח יותר לאין שיעור בדבר עיוני כשהשגנו אותו ממה שנשמח בהשגות החומריות . ובהיות הענין כן הנה יתבאר שתכלית השמחה היא אצל ה' יתברך כי כל מה שתהיה ההשגה יותר נכבדת תהיה השמחה בו יותר ולהיות השגת ה' יתברך יותר נכבדת לאין שעור מהשגת זולתו ( כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות ה' ובראשון ממנו ) . הנה התבאר שהשמחה האמיתית היא במקומו . ולזה אמרו בברכות החתן שהשמחה במעונו להעיר שאלו השמחות הגופיות אינן ממה שראוי שישמה האדם בהן אבל השמחה האמיתית היא במדרגת ה' ית' ולזה ישתדל כל אדם להשיג אותו לפי כחו וכפי שעוד השגתו ישיג מהשמחה :

הבו לה' משפחות עמים . ומה יתנו לו מפרש כבוד ועוז :

הבו לה' . וחוזר ומפרש הכבוד והעוז הבו לו ר''ל אמרו שהכבוד והעוז המה לו ובידו וכן נתנו לדוד רבבות ( ש''א י''ח ) :

הבו . תנו :

תנו לה' . משפחות עמים כבוד ועז כי לו לבדו התפאר לעשות אשר ירצה והוא לבד שליט בזה ולזה אין ראוי שתאמינו שיהיה לזולתו כבוד ועז :

הבו לה' כבוד שמו . שמו אדני והוא אדון לכל וזהו הבו לה' כבוד שמו כי כשמו כן תהלתו : השתחוו לה' בהדרת קודש . כי כן אמרנו הוד והדר לפניו : חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט . מלך כשרואה שדואגים ויראים ממנו אז הוא מטיל עליהם יותר אימה והם דואגים ממנו יותר שלא יחריב כל בתיהם ומדת הקב''ה אינו עושה כן כשהעולם יראים ממנו אז תכון תבל בל תמוט שהוא עושה נקמה והישרים מתקיימים והארץ מתקיימת ואינה מתמוטטת לכן חילו מלפניו כל הארץ אך אל תדאגו כי לא יבא הקב''ה כי אם לתקן העולם לישבו אבל כשאין הבריות דואגים ממנו וחוטאים אז יהפכם ויאבדם :

כבוד שמו . הכבוד הראוי לשמו : בהדרת . באוהל הארון המהודר בקדושה :

שאו . הרימו :

תנו לה' . כבוד שמו במה שיתפרסם לכם מפעלותיו הנפלאו' . שאו מנחה דורון לכבוד ה' ובאו לפניו והשתחוו לו במקום הדרת קדשו והוא בית המקדש כי שם היה דבר קדשו בתכלית מן ההדור והיופי והוא מעיר מאד על נפלאות פעלות ה' יתברך . וזה היה קצת בימי החשמונים אך בימי המלך המשיח יהיה זה בשלמות לפי מה שיתבאר מדברי נביאים :

כל הארץ . יושבי הארץ : אף תכון . ר''ל אף אתה תבל עמדי על כנך ובסיסך ואל תהי נוטה ליפול כל הימים אשר גזר המקום לעמוד על עמדך :

חילו . מל' חלחלה ורעד : תמוט . מל' נטיה :

ייראו מלפניו . כל עם הארץ מצד עוצם נפלאותיו שיראו אף תכון תבל באמונתו ולא תמוט ממנה לעולם כי אז יהפך ה' יתברך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ואחר שתתפשט האמונה האמיתית בכל העולם לא ימצא לה מדחה בעת מהעתים :

ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך . כשאדם מולך הכל עצבים שאינן יודעים אם יש שטף בדינו אבל כשימלוך הקב''ה ישמחו השמים והארץ וכל הישרים יאמרו עתה מלך ה' שהחזיר לנו את הארון :

ישמחו וכו' . ר''ל עת יבוא תגלה מלכותו וישמחו צבאות השמים ויושבי הארץ . ה' מלך . ר''ל גלה מלכותו :

ותגל . ענין שמחה :

ישמחו . ואמר על צד המשל כי אז ישמחו השמים ותגל הארץ במה שנעשה בה מהויות המין האנושי מפני היות מגיע אז התכלית אשר בעבורו היתה בריאת האדם וכאלו קודם זה ידאגו השמים והארץ בהעשות באמצעותם בריאות לא יגיע מהם התכלית אשר כוון בהם ולזה היו פעולותיהם מזה הצד כאלו הם לריק ולבטלה . ויאמרו בגוים ה' מלך . כי אז יכירו כלם מלכותו וממשלתו :

ירעם הים ומלואו . כל בריות שבים דוגמא רנו שמים ני עשה ה' על שהחזיר לנו את הארון ושלח מלאכי חבלה לעשות משפט בפלשתים :

ומלואו . הבריות הממלאים אותו :

ירעם . מל' רעם ורעש : יעלוץ . ענין שמחה כמו יעלוז ויעלוס כי זסשר''ץ מתחלף :

הים . ואמר על צד המשל כי גם הים ומלואו והם הבריאות אשר בו שנבראו לעבודת האדם ועשבי השדה ועצי היער כלם ישמחו ויריעו כלם לשבח ה' יתברך כאשר יבא לשפוט הארץ ולהראות לגוים נפלאותיו וגבורותיו כי אז יכירוהו כלם . והנה חתם דוד המאמר ואמר ( לד ) הודו לה' . כי הוא טוב ולא יושפעו ממנו כי אם טובות והרעות כשיושפעו ממנו הנה זה במקרה ויהיה השפע ממנו מצד מה שהם טובות . והנה חסדו הוא נמשך לעולם . ר''ל מה שיטיב על צד ההשגחה כמו שזכרנו מענין ברית האבות וגם מה שהשגיח על צד ההשגחה הכוללת ימצא בו חסד תמידי לא ישוער :

עצי היער . הוא ענין מליצה ולומר שמאד יתרבה השמחה בעולם : מלפני ה' . הרננה תהיה מלפני ה' כאשר יבוא לשפוט את הארץ לשלם לכ''א גמול כמפעלו :

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו . זה אינו סיום המזמור בפסוק זה אלא מזמור הודו לה' קראו בשמו וגם אמרו הושיענו אלהי ישענו מאותו מזמור ואף המזמור ( תהלים קו ) הוא מתחיל בפסוק זה כי היאך נופל כאן ואמרו הושיענו וקבצנו מן הגוים כי היכן גלו בימי דוד שאומר קבצנו מן הגוים וכך סדר בתהלים המזמור מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואינו מסיים כי אם עד ברוך ה' אלהי ישראל וגו' ( שם ) עד אמן הללויה שהכל מענין אחד ולפי שהוא מזמור גדול חלקו ומתחיל הודו לה' כי טוב וכן איוב , ( איוב כ''ז ) כשהוצרך להאריך המענה קצרו וחלקו לשנים ואומר ויוסף איוב שאת משלו כי בשירה מחמת גיעגועי שמחתו לא יכול להאריך וחלקו לשנים וכן לענין קינה מחמת רוב צערו אינו יכול להאריך וחלקו לשנים כי גם שירה וגם קינה כאחת נאמרים שהרי חנה כשבאה להתפלל בעזרה ( ש''א ח ) חשבה עלי לשכורה שהיה סבור שמחמת יין עשתה והיא אמרה ויין ושכר לא שתיתי וגו' כי מרוב שיחי וכעסי מכלל שבענין אחד שכור וצער הם מתנהגים :

כי טוב . כי ה' הוא טוב לכל וכי הוא עושה חסד לעולם :

ואמרו הושיענו . בסוף המזמור ( תהלים קה ) שמדבר למעלה בשביה וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכתיב אחריו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם ועכשיו נופל לומר הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים כאשר עשית להם ובתהלים אין כתיב ואמרו כ''א הושיענו כי כן נופל לומר ולכך אמר דוד כשהביא הארון ב' מזמורים הללו ומפורש בב''ר לפי שהפרות כששרו אמרו שני מזמורים הללו ( עיין מסכת ע''א כד ) רבי שמואל בר נחמני אמר וישרנה הפרות מה שירה אמרו הודו לה' קראו בשמו רבי אליעזר אמר שירו לה' כל הארץ וגו' לפיכך תקנם דוד לאמרם לפני הארון מזמור אחד שחרית ומזמור אחד ערבית , מפי רבינו אלעזר בר משולם ז''ל :

ואמרו . דוד אמר להם התפללו לה' בעבור בני הגולה שתהיה לאחרונה ואמר בעבורם הושיענו כי אתה מעולם אלהי ישענו : להודות וכו' . על התשועה הבאה . להשתבח בתהלתך . לשבח את עצמנו בתהלתך כי לשבח יחשב להדבק בה' המהולל מאד :

הושיענו . ואחר בזה המקום מתנבא על העת שיהיו ישראל בגלות אמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים כדי שנודה לשם קדשך ונשתבח בתהלתך כשתשים העם הדבקים בך על נחלתם כמו שיעדת בדברי התורה ואחר זה על ידי עבדיך הנביאים . ואחר השיר הזה היו אומרים הלוים ( לו ) ברוך ה' . אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמרו כל העם אמן והיו מהללים לה' וידמה שמם שהיו עונים העם הוא כמו שזכרנו בספר עזרא ( נחמיה ט' ה' ) שכבר היו אומרים ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה . ואמר אחר זה כי כבר :

מן העולם וכו' . מן העה''ז עד העה''ב : ויאמרו . צוה דוד שיאמרו כולם אמן רצה לומר אמת הדבר אף יאמרו הלל לה' כ''א לפי מהללו :

לשרת לפני הארון תמיד . בשיר : לדבר יום ביומו . ערב ובוקר :

לאסף . את אסף : לשרת . בדבר השיר : לדבר יום . שירה הראוי בכל יום ישירו ביומו :

לדבר יום . ענין כל יום :

עזב שם דוד אסף ואחיו לשרת לפני הארון תמיד בשיר דבר יום ביומו :

ועובד אדום ואחיהם . עזב עם אסף לשורר ועובד אדום בן ידיתון הניח לשוערים לארון :

לשוערים . להיות שומרים שערי אוהל הארון :

והנה עובד אדום ואחיו היו ששים ושמונה והנה עובד אדום וחסה בן ידותון שם אותה דוד שוערים באהל אשר שם שם דוד ארון ה' . והפסיק המאמר ואמר :

ואת צדוק הכהן . היה ראש ואחיו הכהנים עמו נתן דוד לפני משכן ה' אשר בגבעון ולא עזב שום כהן עם הארון כי לא הוצרכו לעבוד עבודת זבח לקרבן :

לפני משכן . היו משמשים לפני המשכן : בבמה . במזבח אשר עמד בגבעון :

כי צדוק הכהן ואחיו הכהנים סדר דוד שיהיו לפני משכן ה' בבמה הגדולה אשר בגבעון :

להעלות . שהם יעלו שמה את התמידין : ולכל הכתוב . המה המוספין :

שהיה שם מזבח הנחשת שעשה משה להקריב שם הקרבנות ולהקטיר הקטורת ושאר העבודות אשר נזכרו בתורה :

ושאר הברורים . המובחרים : אשר נקבו בשמות . אנשים גדולים קרויים בשם לשורר לפני המזבח בשעת הקרבת הקרבנות :

אשר וכו' . אשר פרשם בשמות מי ומי יעמדו לפני המשכן : כי לעולם חסדו . ומהראוי להודות לו על זה :

הברורים . הנבחרים : נקבו . נתפרשו כמו ונוקב שם ( ויקרא כ''ד ) :

והנה עם אסף ואחיו הנזכרים למעלה היו הימן וידותון ושאר הברורים לדבר השיר אשר נתפרשו בשמות במה שקדם להודות לה' כי לעולם חסדו וידמה שהימן וידותון היו משוררים בפה ועמהם היו כלי הזמר ובני ידותון היו לשער כמו שנזכר בסמוך לזה במה שקדם :

ובני ידותון לשער . כמו לשוערים ובשנת הארבעים למלכות בית דוד שמו אותם ראש למשוררים כדכתיב ( לקמן כ''ה ) לידותון בני ידותון וגו' ששה על ידי אביהם הנביא על הודות והלל לה' :

ועמהם . ר''ל עם הימן וידותון היו חצוצרות וכו' : למשמיעים . העשויים להיות משמיעים קול גדול : וכלי שיר . ושאר כלי שיר העשויים לשורר בהם לפני משכן האלהים : לשער . היו ממונים לשמור שער המשכן :

ויסב דוד . מאת פני אוהל הארון : לברך את ביתו . כדרך שבירך את העם בשם ה' :