בית קודם הבא סימניה

דניאל פרק-ד

דניאל פרק-ד

{א}
אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר שְׁלֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּבֵיתִ֔י וְרַעְנַ֖ן בְּהֵיכְלִֽי׃
שלה הוית בביתי . שליו הייתי :
אנה . זהו תוכן ספור האגרת ואמר הנה אני נ''נ בשלוה הייתי בביתי ורטוב ומלוחלח בהיכלי ועל שבהחלום אשר יספר בענין נמשל הוא אל האילן לזה אחז בלשון שאלה מליצת שבח וטובת האילן :
ורענן . ענין לחות ורטיבות כמו דשנים ורעננים ( תהלים צב ) :

{ב}
חֵ֥לֶם חֲזֵ֖ית וִֽידַחֲלִנַּ֑נִי וְהַרְהֹרִין֙ עַֽל־מִשְׁכְּבִ֔י וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַהֲלֻנַּֽנִי׃
וידחלנני . ואיים עלי והפחדני :
חלם . חלום ראיתי והפחיד אותי : והרהורין . המחשבות בהיותי ישן על משכבי והוא החלום הבאה מן המחשבה וראיית ראשי הבהילו אותי ואף זה יורה על החלום הנראה בהמוח אשר בראש וכפל הדבר פעמים ושלש והיא דרך מליצה לחזק הדבר ולהגדיל הענין :

{ג}
וּמִנִּי֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְהַנְעָלָ֣ה קָֽדָמַ֔י לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל דִּֽי־פְשַׁ֥ר חֶלְמָ֖א יְהֽוֹדְעֻנַּֽנִי׃
ומני . וממני נעשה גזרת אומר להכניס לפני את כל חכמי בבל אשר יודיעו לי פתרון החלום :

{ד}
בֵּאדַ֣יִן (עללין) [עָלִּ֗ין] חַרְטֻמַיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א (כשדיא) [כַּשְׂדָּאֵ֖י] וְגָזְרַיָּ֑א וְחֶלְמָ֗א אָמַ֤ר אֲנָה֙ קֳדָ֣מֵיה֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לָא־מְהוֹדְעִ֥ין לִֽי׃
באדין . אז נכנסו החרטומים וגו' ואמרתי לפניהם החלום ולא הודיעו לי הפתרון :

{ה}
וְעַ֣ד אָחֳרֵ֡ין עַל֩ קָֽדָמַ֨י דָּנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֤הּ בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ כְּשֻׁ֣ם אֱלָהִ֔י וְדִ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בֵּ֑הּ וְחֶלְמָ֖א קָֽדָמ֥וֹהִי אַמְרֵֽת׃
ועד אחרן . ועד אשר באחרונה הובא לפני דניאל : כשום אלהי . עכו''ם של בבל בל שמה טשצר שם לשון חכמה הוא באומות :
ועד אחרן . ועד באחרונה נכנס לפני דניאל אשר שמו בלטשאצר כשם אלהי אשר בו רוח אלהים קדושים ואמרתי החלום לפניו :

{ו}
בֵּלְטְשַׁאצַּר֮ רַ֣ב חַרְטֻמַיָּא֒ דִּ֣י ׀ אֲנָ֣ה יִדְעֵ֗ת דִּ֠י ר֣וּחַ אֱלָהִ֤ין קַדִּישִׁין֙ בָּ֔ךְ וְכָל־רָ֖ז לָא־אָנֵ֣ס לָ֑ךְ חֶזְוֵ֨י חֶלְמִ֧י דִֽי־חֲזֵ֛ית וּפִשְׁרֵ֖הּ אֱמַֽר׃
וכל רז לא אנס לך . וכל סתום לא נאנס ולא נכחד ממך :
בלטשאצר . וכה אמרתי לו אתה בלטשאצר שר החרטומים אשר אני יודע אשר רוח אלהים קדושים בך וכל סוד לא ינצח אותך להיות קשה ממך לבל תדעהו : חזית . אגיד לך מראות החלום אשר ראיתי ואמור אתה הפתרון :
אנס . ענין הכרח ונצוח ועל שם זה נקרא הגזלן אנס :

{ז}
וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל־מִשְׁכְּבִ֑י חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וַאֲל֥וּ אִילָ֛ן בְּג֥וֹא אַרְעָ֖א וְרוּמֵ֥הּ שַׂגִּֽיא׃
וחזוי . וזהו מראית ראשי בהיותי שוכב על משכבי : חזה . רואה הייתי והנה אילן בתוך הארץ וקומתו מרובה :

{ח}
רְבָ֥ה אִֽילָנָ֖א וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְס֥וֹף כָּל־אַרְעָֽא׃
רבה אילנא ותקיף . גדל האילן והוחזק ועצם : ימטא לשמיא . הגיע השמים :
רבה . גדל האילן ונתחזק וקומתו הגיע עד השמים ומראהו היה נראה לסוף כל הארץ :

{ט}
עָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֜וֹהִי תַּטְלֵ֣ל ׀ חֵיוַ֣ת בָּרָ֗א וּבְעַנְפ֙וֹהִי֙ (ידרון) [יְדוּרָן֙] צִפֲּרֵ֣י שְׁמַיָּ֔א וּמִנֵּ֖הּ יִתְּזִ֥ין כָּל־בִּשְׂרָֽא׃
עפיה שפיר . ענפו נאה : ואנבה שגיא . פריו רב : מזון לכולא ביה . וכדי מזון לכל בריה היה בו : תטלל . לשון צל : ידורון . ל' מדור ולינה : יתזון . ל' מזון :
עפיה . העלין שבו היו נאים ויפים ופירותיו היו מרובים והיה די בהם לזון ולכלכל את כל הבריות : תחתוהי . תחתיו חסו בצלו חיית השדה ובענפיו יקננו עוף השמים ומפירותיו היו נזונים כל הבריות :
עפיה . העלין כמו מבין עפאים ( שם קד ) :

{י}
חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י עַֽל־מִשְׁכְּבִ֑י וַאֲלוּ֙ עִ֣יר וְקַדִּ֔ישׁ מִן־שְׁמַיָּ֖א נָחִֽת׃
חזה הוית . רואה הייתי : ואלו עיר וקדיש . והנה מלאך שהוא ער לעולם וקדוש :
חזה . רואה הייתי במראית ראשי בהיותי ישן על מטתי : ואלו . והנה מלאך מחריב והוא קדוש ירד מן השמים :
עיר . מלאך המחריב והוא מלשון ערו ערו ( שם קלז ) :

{יא}
קָרֵ֨א בְחַ֜יִל וְכֵ֣ן אָמַ֗ר גֹּ֤דּוּ אִֽילָנָא֙ וְקַצִּ֣צוּ עַנְפ֔וֹהִי אַתַּ֥רוּ עָפְיֵ֖הּ וּבַדַּ֣רוּ אִנְבֵּ֑הּ תְּנֻ֤ד חֵֽיוְתָא֙ מִן־תַּחְתּ֔וֹהִי וְצִפְּרַיָּ֖א מִן־עַנְפֽוֹהִי׃
קרא בחיל . צועק בכח : גודו אילנא . קוצו האילן : אתרו עפייה . השירו והפילו ענפיו : ובדרו אנבה . הפיצו פריו : תנוד חיותא מן תחתוהי . ינודו החיות מתחתיו :
בחיל . בכח והרמת קול : גודו . כרתו האילן וקצצו ענפיו והפילו עליו ופזרו פירותיו : תנוד . ינודו החיות מתחתיו והעופות ינודו מן ענפיו :
גדו . כרתו והוא קרוב מלשון שקמים גדעו ( ישעיה ט ) : אתרו . ענין הפלה והשלכה כמו ראה ויתר גוים ( חבקוק ג ) :

{יב}
בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶֽאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֤ל שְׁמַיָּא֙ יִצְטַבַּ֔ע וְעִם־חֵיוְתָ֥א חֲלָקֵ֖הּ בַּעֲשַׂ֥ב אַרְעָֽא׃
ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו . אך עיקר שרשיו הניחו : ובאסור די פרזל ונחש . כלו' תנו רגליו בכבלי ברזל כשם שעושין לסוס שמניחין אותו באפר כך כבלוהי בכבלי' : בדתאא . בעשב השדה כלומר באחו שלא יזוז משם : יצטבע . יהא שרוי תמיד לשון טבילה : חלקה . חלקו :
ברם . אבל עיקר שרשיו הניחו בארץ ויהיה אסור ומקושר בקשורי ברזל ונחושת בעשב של השדה לבל יזוז ממקומו : יצטבע . יתכבס בטל השמים : ועם חיותא . עם החיות יהיה חלקו בעשב השדה לאכול בהם חלק כחלק :

{יג}
לִבְבֵהּ֙ מִן־(אנושא) [אֲנָשָׁ֣א] יְשַׁנּ֔וֹן וּלְבַ֥ב חֵיוָ֖ה יִתְיְהִ֣ב לֵ֑הּ וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃
ושבעה עדנין . שבע שנים : יחלפון עלוהי . יעברו עליו בגזרה זו :
לבבה . לבבו ישתנה מלבב אדם ויותן לו לבב חיה ושבעה שנים יעברו עליו להיות כן :

{יד}
בִּגְזֵרַ֤ת עִירִין֙ פִּתְגָמָ֔א וּמֵאמַ֥ר קַדִּישִׁ֖ין שְׁאֵֽלְתָ֑א עַד־דִּבְרַ֡ת דִּ֣י יִנְדְּע֣וּן חַ֠יַּיָּא דִּֽי־שַׁלִּ֨יט (עליא) [עִלָּאָ֜ה] בְּמַלְכ֣וּת (אנושא) [אֲנָשָׁ֗א] וּלְמַן־דִּ֤י יִצְבֵּא֙ יִתְּנִנַּ֔הּ וּשְׁפַ֥ל אֲנָשִׁ֖ים יְקִ֥ים (עליה) [עֲלַֽהּ]:
שאלתא . גזרה וע''י שנמלכין בהקב''ה קודם שיגזרו הגזרה קורא אותה שאלתא : עד דברת . כמו למען : די ינדעון חייא . שידעו כל החיים : ולמן די יצבא . למי שירצה :
בגזרת . הדבר נגזר בגזרת המלאכים המחריבים העושים דין המקום : שאלתא . הגזרה ההיא עשויה במאמר המלאכים הקדושים והיא היא וכפל הדבר במ''ש : עד דברת . בעבור אשר ידעו כל החי אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה : ושפל . וכאשר ירצה יעמיד על המלוכה אדם שפל ופחות מן האנשים :
שאלתא . הוא ענין גזירה ע''ש כי נעשה בשאלת פי ה' : עד דברת . כמו על דברת ור''ל בעבור :

{טו}
דְּנָה֙ חֶלְמָ֣א חֲזֵ֔ית אֲנָ֖ה מַלְכָּ֣א נְבוּכַדְנֶצַּ֑ר (ואנתה) [וְאַ֨נְתְּ] בֵּלְטְשַׁאצַּ֜ר פִּשְׁרֵ֣א ׀ אֱמַ֗ר כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י ׀ כָּל־חַכִּימֵ֣י מַלְכוּתִ֗י לָֽא־יָכְלִ֤ין פִּשְׁרָא֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי (ואנתה) [וְאַ֣נְתְּ] כָּהֵ֔ל דִּ֛י רֽוּחַ־אֱלָהִ֥ין קַדִּישִׁ֖ין בָּֽךְ׃
פשרא . פתרונו : ואנת כהל . ואתה יכול :
דנה . זאת החלום ראיתי אני המלך נ''נ : ואנתה . ואתה אמור הפתרון בעבור אשר כל חכמי מלכותי לא יכלו להודיע לי הפתרון אבל אתה תוכל על אשר רוח אלהים קדושים בך :

{טז}
אֱדַ֨יִן דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֣הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֗ר אֶשְׁתּוֹמַם֙ כְּשָׁעָ֣ה חֲדָ֔ה וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלֻנֵּ֑הּ עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵא֙ אַֽל־יְבַהֲלָ֔ךְ עָנֵ֤ה בֵלְטְשַׁאצַּר֙ וְאָמַ֔ר (מראי) [מָרִ֕י] חֶלְמָ֥א (לשנאיך) [לְשָֽׂנְאָ֖ךְ] וּפִשְׁרֵ֥הּ (לעריך) [לְעָרָֽךְ]:
אדין דניאל . אשתומם . שתק : ורעינוהי . ומחשבותיו : יבהלוניה . שהיה ירא לפתור לו חלום : מרי . אדוני , אמרו רבותינו מארי חלמא לשנאך קדש הוא תלה עיניו להקב''ה ואמר חלום זה יתקיים על שנאך זה וא''ת לנבוכדנצר אמר והלא ישראל שונאו אפשר שיקללם : לערך . לשונאך כמו ויהי ערך ( שמואל א כה ) :
אשתומם . עמד מושתק ובתמהון כערך שעה אחת ומחשבותיו הבהילו אותו : חלמא . החלום והפתרון אל יבהילו אותך וכאומר הלא לא עליך המה : מרי . אדוני החלום יקיים בשנאך והפתרון באויבך והוא כפל ענין במ''ש :
אשתומם . ענין תמהון ושתיקה כמו משמים בתוכם ( יחזקאל ג ) : לערך . לשונאך כמו ויהי ערך ( ש''א כה ) :

{יז}
אִֽילָנָא֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָ דִּ֥י רְבָ֖ה וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְכָל־אַרְעָֽא׃
אילנא . האילן אשר ראית אשר גדל ונתחזק וקומתו הגיע עד השמים ומראהו היה נראה לכל הארץ :

{יח}
וְעָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֗וֹהִי תְּדוּר֙ חֵיוַ֣ת בָּרָ֔א וּבְעַנְפ֕וֹהִי יִשְׁכְּנָ֖ן צִפֲּרֵ֥י שְׁמַיָּֽא׃
ועפיה . ועליו היו נאים ויפים ופירותיו מרובים והיה די בהם לזון כל הבריות תחתיו היו דרים חית השדה ובענפיו שכנו עופות השמים :

{יט}
(אנתה־)[אַנְתְּ־]ה֣וּא מַלְכָּ֔א דִּ֥י רְבַ֖ית וּתְקֵ֑פְתְּ וּרְבוּתָ֤ךְ רְבָת֙ וּמְטָ֣ת לִשְׁמַיָּ֔א וְשָׁלְטָנָ֖ךְ לְס֥וֹף אַרְעָֽא׃
אנת . ר''ל האילן הזה מרמז עליך כי דמית לו אשר נתגדלת ונתחזקת : ורבותך . גדולתך נתגדל בכל עת והגיע עד השמים וממשלתך בא עד קצות הארץ :

{כ}
וְדִ֣י חֲזָ֣ה מַלְכָּ֡א עִ֣יר וְקַדִּ֣ישׁ נָחִ֣ת ׀ מִן־שְׁמַיָּ֡א וְאָמַר֩ גֹּ֨דּוּ אִֽילָנָ֜א וְחַבְּל֗וּהִי בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֧ל שְׁמַיָּ֣א יִצְטַבַּ֗ע וְעִם־חֵיוַ֤ת בָּרָא֙ חֲלָקֵ֔הּ עַ֛ד דִּֽי־שִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃
ודי . ואשר ראה המלך מלאך מחריב וקדוש ירד מן השמים ואמר כרתו האילן והשחיתו אותו אבל עיקר שרשיו הניחו בארץ ויהיה מאוסר ומקושר באסור ברזל ונחושת בעשב של השדה ובטל השמים יכובס ועם חית השדה יהיה חלקו עד אשר יעבור עליו שבעה שנים :

{כא}
דְּנָ֥ה פִשְׁרָ֖א מַלְכָּ֑א וּגְזֵרַ֤ת (עליא) [עִלָּאָה֙] הִ֔יא דִּ֥י מְטָ֖ת עַל־(מראי) [מָרִ֥י] מַלְכָּֽא׃
די מטת על : מרי מלכא . אשר הגיע על אדוני המלך :
דנה . אתה המלך הנה זאת היא הפתרון דברים כמשמען כי כן יבא עליך וגזרת העליון היא אשר הגיע על אדוני המלך :

{כב}
וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן־אֲנָשָׁ֡א וְעִם־חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֥א כְתוֹרִ֣ין ׀ לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן וּמִטַּ֤ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן (עליך) [עֲלָ֑ךְ] עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט (עליא) [עִלָּאָה֙] בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ׃
ולך טרדין מן אנשא . ואותך יטרדו מבני אדם : לך מצבעין . אותך יטבלו : ושבעה עדנין יחלפון עלך . יש לומר גמול בה''מ שהחריב שנבנתה בשבע שנים :
ולך . ואותך יגרשון מן אנשים ועם חית השדה יהיה מושבך ויאכילו אותך עשב כמו הבקרים ובטל השמים יכבסו אותך ושבעה שנים יעברו עליך בגזרה זו עד אשר תדע אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה :
יטעמון . מלשון טעימה ואכילה :

{כג}
וְדִ֣י אֲמַ֗רוּ לְמִשְׁבַּ֞ק עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙ דִּ֣י אִֽילָנָ֔א מַלְכוּתָ֖ךְ לָ֣ךְ קַיָּמָ֑ה מִן־דִּ֣י תִנְדַּ֔ע דִּ֥י שַׁלִּטִ֖ן שְׁמַיָּֽא׃
ודי אמרו וגו' . אשר אמרו להניח שרשוהי של אילן והוא הפתרון : מלכותא לך קיימת . המלכות עומדת לך סופך שתשוב לך מלכותך : מן די תנדע די שליטין שמיא . מאחר שתדע שהעליונים מושלים בעולם :
ודי . ואשר נאמר להניח עיקר שרשיו של האילן הדבר הזה יורה וירמז שהמלכות יתקיים לך ותשוב למלוך מן העת אשר תכיר ותדע אשר מושל היושב בשמים :

{כד}
לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙ יִשְׁפַּ֣ר (עליך) [עֲלָ֔ךְ] (וחטיך) [וַחֲטָאָךְ֙] בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥א אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ׃
להן מלכא . באמת אתה מלך שמע לעצתי : מלכי . עצתי כמו איעצך אמלכינך : ישפר עלך . עצתי תיטב בעיניך לשמוע מילי : וחטאך בצדקה פרוק . וחטאתך בצדקה פרוק מעל צוארך : ועויתך במחן ענין . ועונותיך פרוק בחנינת עניים : הן תהוה ארכא לשלותך . אולי תהא שהות לשלומך שלא תמהר הרעה לבא ומה ראה דניאל להשיא עצה טובה לנבוכדנצר ראה ישראל עניים שפלי גולה מחזירין על הפתחים והשיאו עצה לחננם אמר לו עניים אלו שהגליתם רעבים הם פרנסם וכן עשה פתח אוצרותיו והיה מפרנסם כל י''ב חדש :
להן . כאומר אין לך מנוס מן הגזרה ההיא רק אתה המלך עצתי תהיה נאה ויפה עליך ועשה זאת פדה חטאך בצדקה ועונך בחנינת עניים והוא כפל ענין במ''ש : הן . הנה בזה תהיה אריכת זמן להשלוה אשר אתה בה ויקוים הדבר באחרית הימים :
מלכי . עצתי כמו וימלך לבי עלי ( נחמיה ה ) :

{כה}
כֹּ֣לָּא מְּטָ֔א עַל־נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּֽא׃
כלא מטא . כל הפתרון הגיע על נבוכדנצר :
כלא . גם זה מדברי האגרת עד סוף הענין ואמר באגרתו הנה כל הפתרון הזה הגיע על נ''נ המלך וכמו שמספר והולך ( ואף שנ''נ עצמו כתבו לא אמר כמדבר בעדו כ''א כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ''ש וישלח וכו' ואת שמואל ( ש''א י''ב ) עם כי שמואל היה המדבר לא אמר ואותי ) :

{כו}
לִקְצָ֥ת יַרְחִ֖ין תְּרֵֽי־עֲשַׂ֑ר עַל־הֵיכַ֧ל מַלְכוּתָ֛א דִּ֥י בָבֶ֖ל מְהַלֵּ֥ךְ הֲוָֽה׃
מהלך הוה . הולך היה :
לקצת . לסוף שנים עשר חודש על היכל המלך אשר בבבל היה נ''נ הולך ומטייל :

{כז}
עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא־הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א דִּֽי־אֲנָ֤ה בֱנַיְתַהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקַ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקָ֥ר הַדְרִֽי׃
הלא דא היא . שמע עניים באים על הפתח וצועקים אמר מה קול ההמון הזה באזני אמרו לו עבדיו אלו העניים שקבעת להם עת פרנסתם אמר הלא דא היא בבל רבתא וגומר ואלמלא ביזבזתי אוצרותי לפרנסת עניים מהיכן הייתי בונה כל הפלטרין הללו מעתה איני מפרנסם כך דרש רבי תנחומא : וליקר הדרי . ולכבוד תפארתי :
ענה . הרים המלך את קולו והיה משתבח בעצמו ומתייהר ואמר הלא זאת היא בבל הגדולה אשר אני בניתי אותה להיות בה בית מלכות : בתקף . והנה בניתי אותה בחוזק כחי לא בעזר זולתי ואף רק לכבוד תפארתי בניתי אותה לא לצורך מה להשגב בה מפני האויב כי ידי משלה לי :

{כח}
ע֗וֹד מִלְּתָא֙ בְּפֻ֣ם מַלְכָּ֔א קָ֖ל מִן־שְׁמַיָּ֣א נְפַ֑ל לָ֤ךְ אָֽמְרִין֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א מַלְכוּתָ֖ה עֲדָ֥ת מִנָּֽךְ׃
עוד מלתא בפום מלכא , : עדת מנך . סרה מנך :
עוד מלתא . עוד היה הדבר בפי המלך ולא גמר עדיין דבריו אז ירד קול מן השמים ואמר לך נאמר אתה נ''נ המלך דע אשר המלוכה עברה וסרה ממך :

{כט}
וּמִן־אֲנָשָׁא֩ לָ֨ךְ טָֽרְדִ֜ין וְֽעִם־חֵיוַ֧ת בָּרָ֣א מְדֹרָ֗ךְ עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ לָ֣ךְ יְטַעֲמ֔וּן וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן (עליך) [עֲלָ֑ךְ] עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט (עליא) [עִלָּאָה֙] בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ׃
טרדין . לשון גירושין :
ומן אנשא . מן אנשים יגרשו אותך ועם חית השדה יהיה מושבך ויאכילו אותך עשב כמו הבקרים ושבעה שנים יעברו עליך בגזרה זו עד אשר תדע אשר העליון מושל במלכות אנשים ולמי אשר יחפוץ יתן אותה :

{ל}
בַּהּ־שַׁעֲתָ֗א מִלְּתָא֮ סָ֣פַת עַל־נְבוּכַדְנֶצַּר֒ וּמִן־אֲנָשָׁ֣א טְרִ֔יד וְעִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יֵאכֻ֔ל וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּ֥י שַׂעְרֵ֛הּ כְּנִשְׁרִ֥ין רְבָ֖ה וְטִפְר֥וֹהִי כְצִפְּרִֽין׃
ספת . הגזירה כלתה עליו : גשמה . גופיה : שערה כנשרין רבה . שערותיו ככנפי נשרים גדלו על כל גופו : וטפרוהי כצפרין . וצפרניו כצפור :
בה שעתא . בעת ההיא כלתה הדבר לבוא על נ''נ כי נשתבש דעתו ונתגרש מעצמו למקום החיות לשבת עמהם : ומן אנשא . מעצמו נתגרש מן אנשים ואכל עשב כבקרים וגופו נתכבס מטל השמים כי ישב מבלי מחסה : עד די . עד אשר נתגדל שערו ככנפי נשר וצפרני ידיו ורגליו כצפרני עופות הדורסים כי מרוב הלחות והלכלוך היו גדלים והולכים :

{לא}
וְלִקְצָ֣ת יֽוֹמַיָּה֩ אֲנָ֨ה נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר עַיְנַ֣י ׀ לִשְׁמַיָּ֣א נִטְלֵ֗ת וּמַנְדְּעִי֙ עֲלַ֣י יְת֔וּב (ולעליא) [וּלְעִלָּאָה֙] בָּרְכֵ֔ת וּלְחַ֥י עָלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת וְהַדְּרֵ֑ת דִּ֤י שָׁלְטָנֵהּ֙ שָׁלְטָ֣ן עָלַ֔ם וּמַלְכוּתֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃
ולקצת יומיא . לקץ הימים שקבעו לו לסוף ז' השנים : נטלת . נשאתי : ומנדעי עלי יתיב . ודעתי עלי חזרה : ולעלאה ברכת . ואת העליון ברכתי :
ולקצת . ולסוף השנים שקבעו לו והם שבעה שנים כמ''ש למעלה : אנה . אני נ''נ נשאתי את עיני אל השמים כי במשך שבעת השנים לא הכיר בעצמו מי הוא כי לא היה לו בינת אדם ובכלות הזמן התחילה דעתו לחזור אליו מעט מעט ואז הכיר בעצמו מי הוא והרגיש בדבר ונשא עיניו אל השמים לשאול עזרה מה' : ומנדעי . ר''ל שאלתי מה' אשר ישיב עלי הדעה והחכמה שהיה לי מאז : ולעלאה . ולהעליון ברכתי ולחי העולמים שבחתי ופארתי אשר ממשלתו ממשלת עולמים ומלכותו עם כל הדורות ר''ל בזמן כל הדורות :

{לב}
וְכָל־(דארי) [דָּיְרֵ֤י] אַרְעָא֙ כְּלָ֣ה חֲשִׁיבִ֔ין וּֽכְמִצְבְּיֵ֗הּ עָבֵד֙ בְּחֵ֣יל שְׁמַיָּ֔א (ודארי) [וְדָיְרֵ֖י] אַרְעָ֑א וְלָ֤א אִיתַי֙ דִּֽי־יְמַחֵ֣א בִידֵ֔הּ וְיֵ֥אמַר לֵ֖הּ מָ֥ה עֲבַֽדְתְּ׃
כלה חשיבין . רבותינו אמרו האי חירגא דיומא לא שמיה אבק הנראה בשמש : וכמצביה עבד בחיל שמיא . וכרצונו עושה בצבא השמים : ולא איתי די ימחא בידיה . ולא יש שימחה בידו :
וכל . דיירי . כל יושבי ארץ כלא דבר המה חשובים למולו וכחפצו עושה בצבא השמים ושוכני ארץ ולא יש מי אשר ימחה בידו ויאמר לו מה עשית הלא לא נכון הדבר :

{לג}
בֵּהּ־זִמְנָ֞א מַנְדְּעִ֣י ׀ יְת֣וּב עֲלַ֗י וְלִיקַ֨ר מַלְכוּתִ֜י הַדְרִ֤י וְזִוִי֙ יְת֣וּב עֲלַ֔י וְלִ֕י הַדָּֽבְרַ֥י וְרַבְרְבָנַ֖י יְבַע֑וֹן וְעַל־מַלְכוּתִ֣י הָתְקְנַ֔ת וּרְב֥וּ יַתִּירָ֖ה ה֥וּסְפַת לִֽי׃
ביה זמנא . באותו זמן : וליקר מלכותי הדרי . ולכבוד מלכותי חזרתי : וזיוי . ותואר פני : ולי הדברי ורברבני יבעון . ואותי יועצי ושרי היו מבקשים וחפצים שאשוב : התקנת . הוכנתי : ורבו יתירה הוספת לי . וגדולה יתירה מן הראשונה נתוספת לי , אמרו רבותינו שרכב על ארי וקשר תנין בראשו :
בה זמנא . בעת ההיא כאשר ברכתי לה' אז שבה עלי הדיעה שהיה לי מאז וחזרתי לכבוד מלכותי וזוהר פני שבה עלי ויועצי ושרי שאלו ובקשו לי למשול בהם כמאז : התקנת . הוכנתי על מלכותי וגדולה יתירה ומרובה נתוסף לי :
יבעון . ענין שאלה ובקשה כמו אם תבעיון בעיו ( ישעיה כא ) :

{לד}
כְּעַ֞ן אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר מְשַׁבַּ֨ח וּמְרוֹמֵ֤ם וּמְהַדַּר֙ לְמֶ֣לֶךְ שְׁמַיָּ֔א דִּ֤י כָל־מַעֲבָד֙וֹהִי֙ קְשֹׁ֔ט וְאֹרְחָתֵ֖הּ דִּ֑ין וְדִי֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֵוָ֔ה יָכִ֖ל לְהַשְׁפָּלָֽה׃
וארחתה דין . ודרכיו משפט : ודי מהלכין בגוה . ואשר מהלכין בגאוה יכול להשפיל :
כען . גם זה מדברי האגרת שאמר עתה אני נ''נ משבח ומרומם ומפאר למלך השמים אשר כל מעשיו אמת ודרכו בדין ואשר הולכים בגאוה ורוממות יכול הוא להשפיל :
בגוה . כמו בגאוה ודוגמתו כי השפילו ותאמר גוה ( איוב כב ) :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור