דניאל פרק-ג{א}
נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א עֲבַד֙ צְלֵ֣ם דִּֽי־דְהַ֔ב רוּמֵהּ֙ אַמִּ֣ין שִׁתִּ֔ין פְּתָיֵ֖הּ אַמִּ֣ין שִׁ֑ת אֲקִימֵהּ֙ בְּבִקְעַ֣ת דּוּרָ֔א בִּמְדִינַ֖ת בָּבֶֽל׃
עבד וגו' . מלאה לבו לעשות צלם של זהב : פתיה אמין שית אקימה וגו' . אם אין עביו אלא שש היאך יכול לעמוד בגובה אמין שתין אמר רב ביבי מעמידין אותו ונופל עד שהביאו כל זהב של ירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמ' ( יחזקאל ז ) וזהבם לנידה יהיה : בבקעת דורא . שם מקום :
עבד . עשה צורה של זהב קומתו היה ששים אמות ורחבו ו' אמות והעמידו בבקעת דורא וארז''ל על כי שמע בפתרון חלומו אשר ישראל ינחלו המלכות בא''י עד עולם לכן עשה הצלם בחשבו להכשילם בעון עכו''ם למען לא ינחלו המלוכה :
{ב}
וּנְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֡א שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּא֩ גְדָ֨בְרַיָּ֤א דְּתָבְרַיָּא֙ תִּפְתָּיֵ֔א וְכֹ֖ל שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֑א לְמֵתֵא֙ לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃
לאחשדרפניא . דוכסין : פחותא . שלטונין : אדרגזריא גדבריא וגו' . כולם שם עכו''ם הם : לחנוכת צלמא . תחלת עבודותיו :
למכנש . לאסוף את אחשדרפניא וכו' וכל שאר מושלי המדינה לבא לחנוכת הצלם אשר העמיד :
לאחשדרפניא וכו' . כולם שמות מיני שררה זו למעלה מזו וידועים המה בל' כשדים : לחנכת . התחלת תשמיש הדבר להיות משמש והולך קרוי חנוך בל' המקרא :
{ג}
בֵּאדַ֡יִן מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּזְרַיָּ֣א גְדָבְרַיָּא֩ דְּתָ֨בְרַיָּ֜א תִּפְתָּיֵ֗א וְכֹל֙ שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֔א לַחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֑א (וקאמין) [וְקָֽיְמִין֙] לָקֳבֵ֣ל צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּֽר׃
באדין . אז נאספו אחשדרפניא וכו' : וקיימין . ועמדו מול הצלם אשר העמיד :
{ד}
וְכָרוֹזָ֖א קָרֵ֣א בְחָ֑יִל לְכ֤וֹן אָֽמְרִין֙ עַֽמְמַיָּ֔א אֻמַּיָּ֖א וְלִשָּׁנַיָּֽא׃
וכרוזא קרא בחיל . הכרוז יוצא בכח גדול : לכון אמרין עממיא . לכם כל העמים והלשונות אומרים מכרוז מצות המלך במשלחת המלך :
וכרוזא . וכרוז קרא בכח ר''ל בהרמת קול גדול : לכון . וזהו דבר הכרוז לכם אומרים ומזרזים אתם עממיא וכו' :
וכרוזא . ענין השמעת הדבר לרבים : עממיא . הם האומות שיש להם אלוה ותורה : אומיא . הם בלא אלוה ובלא תורה : ולשניא . הם החלוקים בלשונותם בין מבני אלוה ותורה ובין זולתם :
{ה}
בְּעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרוֹקִיתָא (קיתרוס) [קַתְר֨וֹס] סַבְּכָ֤א פְּסַנְתֵּרִין֙ סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א תִּפְּל֤וּן וְתִסְגְּדוּן֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃
בעדנא דתשמעון קל קרנא משרוקיתא . קול הקרן שורקת כמו ( זכריה י ) אשרקה להם ואקבצם : קתרוס סבכא וגו' . כולם כלי זמר הם : זני זמרא . מיני זמר למינו ת''א לזנוהי :
בעדנא . בעת אשר תשמעון קול קרן השופר וכו' וכל שאר מיני זמר אז תפלו על פניכם ותשתחוו אל צורת הזהב אשר העמיד נבוכדנצר המלך :
משרוקיתא וכו' . כולם שמות מיני כלי זמר וידועים המה בל' כשדים :
{ו}
וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד בַּהּ־שַׁעֲתָ֣א יִתְרְמֵ֔א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃
אתון נורא . גומא שעושין לשרוף בה אבנים לסיד והוא כבשן שבכל המקרא :
ומן . ומי אשר לא יפול וישתחוה אזי מיד בעת הזאת יושלך לתוך תנור אש הבוערת :
{ז}
כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֡ה בֵּהּ־זִמְנָ֡א כְּדִ֣י שָֽׁמְעִ֣ין כָּֽל־עַמְמַיָּ֡א קָ֣ל קַרְנָא֩ מַשְׁר֨וֹקִיתָ֜א (קיתרס) [קַתְר֤וֹס] שַׂבְּכָא֙ פְּסַנְטֵרִ֔ין וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א נָֽפְלִ֨ין כָּֽל־עַֽמְמַיָּ֜א אֻמַיָּ֣א וְלִשָּׁנַיָּ֗א סָֽגְדִין֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃
כל קבל דנה . כל עומת זו שנזהרו במצות המלך על כך : בה זמנא . בו בזמן שישמעו קול הזמר שהוא לסימן שיבואו המשתחוים להשתחוות נפלין כל עממיא וגו' :
כל קבל . בעבור הכרוז הזה לכן בזה העת כאשר שמעו כל העמים קול קרן השופר וכו' נפלו כולם על פניהם והשתחוו אל הצלם ( ולא זכר כאן סומפוניא וכללו בכל זני זמרא , או מדעת לא הביאו ליתן פתחון פה למי שלא ישתחוה כי יוכל לומר הלא לא הביאו הסומפוניא כאשר קרא בחיל כי עצם הכוונה היה להכשיל את ישראל ודבר המלך שלטון אין להשיב ואם יביאו הכל ועכ''ז לא ישתחוו מה לו במיתתן לזה מנע את הסומפוניא בחשבו אם לא ישתחוו עדיין אין להם משפט מות ואולי יפתם להשתחוות בשניה ) :
{ח}
כָּל־קֳבֵ֤ל דְּנָה֙ בֵּהּ־זִמְנָ֔א קְרִ֖בוּ גֻּבְרִ֣ין כַּשְׂדָּאִ֑ין וַאֲכַ֥לוּ קַרְצֵיה֖וֹן דִּ֥י יְהוּדָיֵֽא׃
כל קבל דנה . כל עומת זו שראו שונאי היהודי' שיש שעה להלשין עליהם : קריבו גוברין כשדאין ואכלו קרצהון . הלשינו עליהם , לא תלך רכיל ( ויקרא יט ) מתרגמינן ולא תיכול קורצין , ואומר אני שכן היתה דת של הולכי רכיל לאכול לגימא במקום שמלשינין שם והוא סימן קיום דברים שמאותה שעה יש עליהם לברר דבריהם ולאמת לשון הרע שאמרו ואותה סעודה נקראת אכילת קורצין לשון קורץ בעיניו ( משלי ו ) שהוא לסימן לשון הרע :
כל קבל . בעבור זאת אשר כל העכו''ם השתחוו ולא מרו פיו : בה זמנא . בעת ההיא קרבו אנשי כשדים והלשינו מלשינות על היהודים :
ואכלו קרציהון . הוא מענין רכילות ומלשינות כי לא תלך רכיל ( ויקרא יט ) ת''א לא תיכול קורצין ע''ש שדרך המלשין לרמז דברו ולקרוץ בעיניו למען לא יבינו כל העומדים ובהקריצה ההיא כאלו אוכל בשר מי אשר ילשין עליו :
{ט}
עֲנוֹ֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לִנְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּ֑א מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי׃
ענו ואמרין . צוחו כל עניה שבמקרא לשון קול רם הוא :
ענו . הרימו קול ואמרו וכו' המלך לעולם יחיה והוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים :
{י}
(אנתה) [אַ֣נְתְּ] מַלְכָּא֮ שָׂ֣מְתָּ טְּעֵם֒ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִשְׁמַ֡ע קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרֹקִיתָא (קיתרס) [קַתְר֨וֹס] שַׂבְּכָ֤א פְסַנְתֵּרִין֙ (וסיפניה) [וְסוּפֹּ֣נְיָ֔ה] וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א יִפֵּ֥ל וְיִסְגֻּ֖ד לְצֶ֥לֶם דַּהֲבָֽא׃
שמת טעם . גזרת דבר :
אנת . אתה המלך עשית גזרת אומר אשר כל איש אשר ישמע קול קרן השופר וכו' וכל שאר מיני זמר יפול על פניו וישתחוה אל הצלם :
טעם . ענינו בכ''מ דבר שיש בו ממש הנעשה בטעם ולא דבר של מה בכך :
{יא}
וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד יִתְרְמֵ֕א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃
ומן . ומי אשר לא יפול וישתחוה יושלך לתוך תנור אש הבוערת :
{יב}
אִיתַ֞י גֻּבְרִ֣ין יְהוּדָאיִ֗ן דִּֽי־מַנִּ֤יתָ יָתְהוֹן֙ עַל־עֲבִידַת֙ מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ לָא־שָׂ֨מֽוּ (עליך) [עֲלָ֤ךְ] מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם (לאלהיך) [לֵֽאלָהָךְ֙] לָ֣א פָלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א סָגְדִֽין׃
איתי . יש : יהודאין . משבט יהודה : אלך . אלה : לא שמו : עלך מלכא טעם . לא חשו לתת עצה לעצמן לחוש על גזרותיך :
איתי . יש אנשים יהודים אשר הפקדת אותם על מלאכת מדינת בבל והם חנניה מישאל ועזריה : גובריא . האנשים האלה לא עשו לעצמן טעם ועצה לחוש עליך המלך לקיים מאמרך לאלהיך אינם עובדים ואל הצלם אשר העמדת לא השתחוו ( ולא הלשינו על דניאל בעבור כי ראו שהמלך חשבו לאלוה ואיך ישתחוה הוא אל הצלם :
{יג}
בֵּאדַ֤יִן נְבוּכַדְנֶצַּר֙ בִּרְגַ֣ז וַחֲמָ֔ה אֲמַר֙ לְהַיְתָיָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הֵיתָ֖יוּ קֳדָ֥ם מַלְכָּֽא׃
אמר להיתיה . צוה להביא : היתיו . הובאו :
באדין . אז אמר נ''נ בכעס וחמה להביא לחנניה מישאל ועזריה : באדין . אז האנשים האלה הובאו לפני המלך :
{יד}
עָנֵ֤ה נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ וְאָמַ֣ר לְה֔וֹן הַצְדָּ֕א שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לֵֽאלָהַ֗י לָ֤א אִֽיתֵיכוֹן֙ פָּֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימֶת לָ֥א סָֽגְדִֽין׃
הצדא . שמא גזרותי צדו ושממה ודבר רק היא בעיניכם אתם שדרך מישך ועבד נגו אשר לאלוהי אינכם עובדים , ה''א של הצדא משמשת בלשון תמיהה : די הקמת . שהקמותי :
ענה . הרים נ''נ את קולו ואמר עליהם : הצדא . וכי חוק גזרתי היא דברי ריק ושממה אתם חנניה מישאל ועזריה אל אלוהי לא ישכם עובדים ולצלם הזהב אשר העמדתי לא תשתחוו :
הצדא . ענין שממה כי תהו ובהו ( בראשית א ) ת''א צדיא ורקניא :
{טו}
כְּעַ֞ן הֵ֧ן אִֽיתֵיכ֣וֹן עֲתִידִ֗ין דִּ֣י בְעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַשְׁרוֹקִיתָ֣א (קיתרס) [קַתְר֣וֹס] שַׂבְּכָ֡א פְּסַנְתֵּרִין֩ וְסוּמְפֹּ֨נְיָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ זְנֵ֣י זְמָרָ֗א תִּפְּל֣וּן וְתִסְגְּדוּן֮ לְצַלְמָ֣א דִֽי־עַבְדֵת֒ וְהֵן֙ לָ֣א תִסְגְּד֔וּן בַּהּ־שַׁעֲתָ֣ה תִתְרְמ֔וֹן לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּ֑א וּמַן־ה֣וּא אֱלָ֔הּ דֵּ֥י יְשֵֽׁיזְבִנְכ֖וֹן מִן־יְדָֽי׃
כען הן איתיכון עתידין . עתה הנכם עתידים על כרחכם לקבל זו עליכם : והן לא תסגדון . ואם לא תשתחוו תהיו מושלכים : לגו . לתוך : ומן הוא אלה . ומי הוא שום אלוה שיציל אתכם מידי :
כען . עתה אם ישכם מוכנים אשר בעת אשר תשמעון קול קרן וכו' וכל שאר מיני זמר אז תפלון ותשתחוו להצלם אשר עשיתי וכאומר אם עתה תשתחוו לא אעשה לכם מאומה רע על אשר לא השתחויתם בראשונה : והן . ואם לא תשתחוו אזי מיד בעת הזאת תושלכו אל תוך תנור אש הבוערת ומי הוא האלוה אשר יציל אתכם מידי :
{טז}
עֲנ֗וֹ שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ וְאָמְרִ֖ין לְמַלְכָּ֑א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר לָֽא־חַשְׁחִ֨ין אֲנַ֧חְנָה עַל־דְּנָ֛ה פִּתְגָ֖ם לַהֲתָבוּתָֽךְ׃
למלכא נבוכדנצר . למה הוזכר שמו אלא כך אמרו לו אם לקבל עלינו גזירתך לתת מסין וארנוניות וגולגליות אתה מלך עלינו אם לכפור בהקב''ה נבוכדנצר שפל אנשים בעינינו ובזוי עם אתה : לא חשחין אנחנא . לא חוששין אנו על זאת ליטול עצה מה להשיבך כי המענה מוכן ושגור בפינו :
ענו . השיבו חנניה מישאל ועזריה ואמרו למלך : נבוכדנצר . אתה נ''נ ולא קראוהו בשם מלך כאומר בדבר זה לא תמלוך עלינו ולא תמשול בנו : לא חשחין . אין אנחנו חוששין על הפחד הזה להשיבך אמרי רצוי וטענות :
חשחין . כמו חוששין הידוע בדרז''ל :
{יז}
הֵ֣ן אִיתַ֗י אֱלָהַ֙נָא֙ דִּֽי־אֲנַ֣חְנָא פָֽלְחִ֔ין יָכִ֖ל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא מִן־אַתּ֨וּן נוּרָ֧א יָקִֽדְתָּ֛א וּמִן־יְדָ֥ךְ מַלְכָּ֖א יְשֵׁיזִֽב׃
יכיל לשזבותנא . יכול להצילנו מכל צרה : מן אתון נורא . ומן ידך מלכא ישזיב . מן הכבשן ומן ידך יציל :
הן איתי . הנה יש אלהים הוא אלהינו אשר אנחנו עובדים הוא יכול להציל אותנו מן תנור אש הבוערת ואף מן ידך המלך יציל כאומר ובכל אופן שתרצה להמית אותנו יכול הוא להציל מכולם :
{יח}
וְהֵ֣ן לָ֔א יְדִ֥יעַ לֶהֱוֵא־לָ֖ךְ מַלְכָּ֑א דִּ֤י לֵֽאלָהָיִךְ֙ לָא־(איתינא) [אִיתַ֣נָא] פָֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א נִסְגֻּֽד׃
והן לא . ואם לא יחפוץ להציל גופינו ידיע להוי לך :
והן לא . ואף אם לא יחפוץ להציל ידוע יהיה לך המלך אשר עכ''ז לא יש עמנו לעבוד לאלהיך ואל צלם הזהב אשר העמדת לא נשתחוה :
{יט}
בֵּאדַ֨יִן נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֙וֹהִי֙ (אשתנו) [אֶשְׁתַּנִּ֔י] עַל־שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד־שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵזְיֵֽהּ׃
התמלי חמא . נתמלא חמה : וצלם אנפוהי אשתני . ופרצוף פניו נשתנו : למזא לאתונא . להצית לכבשן האש ולחממו : חד שבעה על די חזה למזיה . על אחת שבע פעמים ששיערוהו עד כדי הסיקו וכאילו יבעירוהו ז' שיעורין כמוהו : למזיה . להסיקו :
באדין . אז נבוכדנצר נתמלא חמה ודמות פניו נשתנה בכעסו על חנניה מישאל ועזריה : ענה . הרים קול ואמר להבעיר ולהסיק את התנור : חד שבעה . ר''ל להוסיף ולהסיק בפעם אחת כשיעור שבעה הסקות על אשר ראוי להסיקו :
למזא . ענין הסקה ושריפה וכן מזי רעב ( דברים לב ) :
{כ}
וּלְגֻבְרִ֤ין גִּבָּֽרֵי־חַ֙יִל֙ דִּ֣י בְחַיְלֵ֔הּ אֲמַר֙ לְכַפָּתָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לְמִרְמֵ֕א לְאַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃
ולגבורין גברי חיל די בחיליה . ולאנשים גבורי כח אשר בחילו : אמר לכפתה . צוה לאסור אותם שראה מתחזקים לענותו קשות ואמר גבורים הם אלו וצוה לגבורים אשר בחילו לאסור אותם :
ולגוברין גברי . ולאנשים אנשי חיל אשר בצבאו צוה לאסור ולקשור לחנניה מישאל ועזריה ולהשליך לתנור אש הבוערת :
לכפתה . ענין קשירה ובדרז''ל עבד כפות לו ( ב''ק כב ) :
{כא}
בֵּאדַ֜יִן גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ כְּפִ֙תוּ֙ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן֙ (פטישיהון) [פַּטְּשֵׁיה֔וֹן] וְכַרְבְּלָתְה֖וֹן וּלְבֻשֵׁיה֑וֹן וּרְמִ֕יו לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃
גובריא אלך . אנשים אלו : כפיתו בסרבליהון . נתקשרו בבגדי מעטפותן : פטשיהון וכרבלתהון . מיני מלבוש מלכות שהיה להם ואע''פ שהיו יוצאין לידון לפני נ''נ דיני מיתה לא שנו בגדיהם להשפיל את גדולתם מכאן למדו חכמים שאפי' בשעת הסכנה לא ישנה אדם מן השררה שהוחזק בה : וכרבלתהון . יש לו דוגמא ( בד''ה א' טו ) ודוד מכורבל : ורמיו לגוא אתון נורא . והושלכו לתוך כבשן בוערה :
באדין . אז האנשים האלה קשרו אותם כשהם לבושים בסרבליהון וגו' : ולבושיהון . ר''ל שאר המלבושים : ורמיו . והשליכו אותם לתוך התנור וגו' :
בסרבליהון . הוא שם מלבוש ובדרז''ל בסרבלי חתימי ( שבת נח ) : פטשיהון . הם המכנסים : וכרבלתהון . מין לבוש עשוי להתעטף בו ודוגמתו ודוד מכורבל במעיל ( דה''א טו ) :
{כב}
כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה מִן־דִּ֞י מִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ מַחְצְפָ֔ה וְאַתּוּנָ֖א אֵזֵ֣ה יַתִּ֑ירָא גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ דִּ֤י הַסִּ֙קוּ֙ לְשַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ קַטִּ֣ל הִמּ֔וֹן שְׁבִיבָ֖א דִּ֥י נוּרָֽא׃
כל קבל דנה . כל עומת זאת אשר מצות המלך היתה עזה : ואתונא אזה יתירא . והכבשן הוסק מאד : גובריא אלך . אלו האנשים הגבורים אשר קשרו את חנניה מישאל ועזריה והשליכום לכבשן : קטיל המון שביבא די נורא . שרף אותם כח שביב האש :
כל קבל . בעבור זאת מן אשר דבר המלך היתה ממהרת והתנור הוסק בהסקה מרובה : גובריא אלך . לזה האנשים האלה אשר העלו את חנניה מישאל ועזריה אל פה התנור להשליכם בו : קטיל . המית אותם הנצוצות של האש כי היו מרובות ועשו בבהלה ולא היו נשמרים ונזהרים :
שביבא . ניצוצות כמו ולא יגה שביב אשו ( איוב יח ) :
{כג}
וְגֻבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ תְּלָ֣תֵּה֔וֹן שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ נְפַ֛לוּ לְגֽוֹא־אַתּוּן־נוּרָ֥א יָֽקִדְתָּ֖א מְכַפְּתִֽין׃
מכפתין . קשורין :
וגובריא . והאנשים האלה שלשתם חנניה מישאל ועזריה נפלו לתוך התנור כשהם קשורים :
{כד}
אֱדַ֙יִן֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א תְּוַ֖הּ וְקָ֣ם בְּהִתְבְּהָלָ֑ה עָנֵ֨ה וְאָמַ֜ר לְהַדָּֽבְר֗וֹהִי הֲלָא֩ גֻבְרִ֨ין תְּלָתָ֜א רְמֵ֤ינָא לְגוֹא־נוּרָא֙ מְכַפְּתִ֔ין עָנַ֤יִן וְאָמְרִין֙ לְמַלְכָּ֔א יַצִּיבָ֖א מַלְכָּֽא׃
תוה . תמה : וקם בהתבהלה . ועמד בבהלה : ענין ואמרין . עונין ואומרי' למלך : יציבא מלכא . אמת דבר המלך :
אדין . אז נבוכדנצר המלך חרד ועמד בבהלה והרים קול ואמר ליועציו הלא שלשה אנשים השלכנו לתוך האש כשהם קשורים : ענין . השיבו ואמרו למלך אמת המלך כן היא :
להדברוהי . הם היועצים המנהיגים כי וינהג את הצאן ( שמות ג ) ת''א ודבר :
{כה}
עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא־אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֙יִן֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא־נוּרָ֔א וַחֲבָ֖ל לָא־אִיתַ֣י בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י (רביעיא) [רְֽבִיעָאָ֔ה] דָּמֵ֖ה לְבַר־אֱלָהִֽין׃
שרין מהלכין בגוא נורא . מותרין מאסוריהן והולכים בתוך האש : וחבל לא איתי בהון . וחבלה לא יש בהם : ורוה די . רביעאה . ותוארו של רביעי : דמה לבר אלהין . דומה למלאך שראיתי בהיותי עם סנחרב כשנשרפו אוכלוסיו שנאמר ( ישעיה לז ) ויך במחנה אשור ונבוכדנצר היה שם ונמלט בתוך עשרה שנמלטו מהם :
הא אנה . הלא אני רואה ארבעה אנשים והמה מותרים מן הקשורים והולכים בתוך האש והשחתה לא יש בהם : ורוה . ותוארו של הרביעי דומה למלאך :
לבר אלהין . כן יקרא המלאך כאלו הוא מבני בית של השכינה וכן ויבואו בני האלהים ( איוב א ) :
{כו}
בֵּאדַ֜יִן קְרֵ֣ב נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר לִתְרַע֮ אַתּ֣וּן נוּרָ֣א יָקִֽדְתָּא֒ עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר שַׁדְרַ֨ךְ מֵישַׁ֧ךְ וַעֲבֵד־נְג֛וֹ עַבְד֛וֹהִי דִּֽי־אֱלָהָ֥א (עליא) [עִלָּאָ֖ה] פֻּ֣קוּ וֶאֱת֑וֹ בֵּאדַ֣יִן נָֽפְקִ֗ין שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ מִן־גּ֥וֹא נוּרָֽא׃
קרב . לתרע אתון נורא . נגש לשער החצר שהכבשן בתוכה לדבר עמהם ומתחלה היה רואה אותם מרחוק : פוקו ואתו . צאו ובאו ולא אמר להם עלו ובואו מכאן למדנו שצף קרקעית הכבשן והשוה לארץ שלא יטרחו לעלות : באדין נפקון . אע''פ שבטוחין בנס העשוי להם לא מלאה לבם לזלזל במלכות לצאת שלא ברשות :
באדין . אז קרב נ''נ אל שער התנור : עבדוהי . עבדיו של אלהים עליון צאו מן התנור ובואו אלי : באדין . אז יצאו מן תוך האש כי עד לא דבר אליהם רכות פחדו לצאת כי האדם הוא בעל בחירה ופן ימיתם בידיו :
{כז}
וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א סִגְנַיָּ֣א וּפַחֲוָתָא֮ וְהַדָּבְרֵ֣י מַלְכָּא֒ חָזַ֣יִן לְגֻבְרַיָּ֣א אִלֵּ֡ךְ דִּי֩ לָֽא־שְׁלֵ֨ט נוּרָ֜א בְּגֶשְׁמְה֗וֹן וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן לָ֣א שְׁנ֑וֹ וְרֵ֣יחַ נ֔וּר לָ֥א עֲדָ֖ת בְּהֽוֹן׃
ומתכנשין אחשדרפניא . ד' אומות נמנו למעלה באסיפה הראשונה שלא נמנו כאן אדרגזריא דתבריא גדבריא תפתיא הם גבורי החיל אשר הרגם שביב האש בהשליכם את חנניה וחבריו לאור : חזין לגובריא אלך . רואין את האנשים האלה חנניה וחבריו : די לא שלט נורא בגשמהון . אשר לא שלטה האש בגופם : גשמהון . גופן בל' ארמי ויש רבים בזה הספר : ושער ראשיהון לא התחרך . שער ראשיהון לא נחרך : לא שנו . לא נשתנו ממראיתן : לא עדת בהון . לא סרה לתוכם :
ומתכנשין . ונאספו אחשדרפניא וגו' ויועצי המלך וראו את האנשים האלה אשר לא שלט האש בגופם ושער ראשם לא נשרף ונחרך וסרבליהון לא נשתנו מן האש ואף ריח אש לא עברה בהם :
בגשמיהון . בגופם כי ושבט לגו כסילים ( משלי כו ) ת''י ושבטא לגושמיהון : התחרך . ענין שריפה כמו לא יחרוך רמיה ( שם יב ) : עדת . עברה כמו לא עדה עליו שחל ( איוב כח ) :
{כח}
עָנֵ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר וְאָמַ֗ר בְּרִ֤יךְ אֱלָהֲהוֹן֙ דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ דִּֽי־שְׁלַ֤ח מַלְאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִ֣ב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִ֖צוּ עֲל֑וֹהִי וּמִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ שַׁנִּ֔יו וִיהַ֣בוּ (גשמיהון) [גֶשְׁמְה֗וֹן] דִּ֠י לָֽא־יִפְלְח֤וּן וְלָֽא־יִסְגְּדוּן֙ לְכָל־אֱלָ֔הּ לָהֵ֖ן לֵאלָֽהֲהֽוֹן׃
ענה נבוכדנצר . צוח נבוכדנצר : די התרחיצו עלוהי . אשר בטחו עליו : ומלת מלכא שניו . ומלת המלך שנו שלא לקיימו : ויהבו גשמהון . ומסרו גופם : לאלההון . זולתי לאלהיהם :
בריך . ברוך אלהיהם של חנניה מישאל ועזריה אשר שלח מלאכו והציל את עבדיו אשר בטחו עליו ודבר המלך בטלו ושנו ומסרו גופם אשר לא יעבדו ולא ישתחוו לשום אלוה כ''א לאלהיהם :
{כט}
וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כָל־עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי־יֵאמַ֤ר (שלה) [שָׁלוּ֙] עַ֣ל אֱלָהֲה֗וֹן דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹא הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣ה אָחֳרָ֔ן דִּֽי־יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה׃
שים טעם . כלומר יושם חק : די יאמר . שלו . אשר יאמר משגה כלומר שום דבר של גנאי : הדמין . אברים כלומר ינתחוהו לאברים : נולי ישתוה . אשפה יושם : די יכול להצלה כדנה . אשר יכול להציל כזאת :
ומני . וממני נעשה גזרת אומר אשר כל עם ולשון אשר יאמר לתלות דבר שגגה ומשגה על האלהים של חנניה מישאל ועזריה אזי יעשה גופו לנתחים וביתו יושם לאשפה ולמקום נוול : כל קבל . בעבור אשר לא יש אלוה אחר אשר יכול להציל כהצלה הזאת :
שלו . שגגה ומשגה כמו על השל ( ש''ב ו ) :
{ל}
בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א הַצְלַ֛ח לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ בִּמְדִינַ֥ת בָּבֶֽל׃
הצלח . הצליח והגדיל אותם :
באדין . אז המלך הצליח לחנניה מישאל ועזריה ר''ל המשילם ממשל רב בכל המדינה :
{לא}
נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֗א לְֽכָל־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי־(דארין) [דָיְרִ֥ין] בְּכָל־אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא׃
נבוכדנצר מלכא לכל עממיא . זה טופס כתב האגרת נבוכדנצר המלך שואל לשלום לכל העמים :
נבוכדנצר מלכא . עתה יחל לספר דברי האגרת אשר כתב נבוכדנצר לכל העמים וראשית הדברים היו נבוכדנצר מלכא לכל עממיא וגו' אשר שוכנים בכל הארץ לכולכם יאמר שלומכם יתרבה ויתגדל :
ישגא . יתגדל ויתרבה כמו כארז בלבנון ישגה ( תהלים צב ) :
{לב}
אָֽתַיָּא֙ וְתִמְהַיָּ֔א דִּ֚י עֲבַ֣ד עִמִּ֔י אֱלָהָ֖א (עליא) [עִלָּאָ֑ה] שְׁפַ֥ר קָֽדָמַ֖י לְהַחֲוָיָֽה׃
שפר קדמי להחויה . טוב לי להגיד :
אתיא . האותות והמופתים התמוהים אשר עשה עמי אלהים עליון יאה ונאה לפני להגיד ולספר :
שפר . נאה ויאה כמו אמרי שפר ( בראשית מט ) :
{לג}
אָת֙וֹהִי֙ כְּמָ֣ה רַבְרְבִ֔ין וְתִמְה֖וֹהִי כְּמָ֣ה תַקִּיפִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃
אתוהי . אותותיו מאוד גדולים ומופתיו התמוהים מאוד חזקים מלכותו מלכות עולמים וממשלתו עם כל הדורות רצה לומר בזמן כל הדורות :
כמה . הוא כענין מאד ובדרז''ל כמה גדולים מעשה חייא ( כתובות קג ) :