קהלת פרק-ז{א}
ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ׃
טוב שם משמן טוב . יפה לאדם שם טוב משמן טוב , וביום המות טוב השם מיום הולדו לכך הוקש שם טוב לשמן יותר משאר משקין שהשמן אתה נותן לתוכו מים והוא צף ועולה וניכר אבל שאר משקין אתה נותן לתוכן מים והם בולעים , טוב שם משמן טוב שמן טוב יורד למטה שנאמר ( תהלים קלג ) כשמן הטוב היורד על הזקן שם טוב עולה למעלה שנאמר ( בראשית יב ) ואגדלה שמך , שמן טוב לשעה ושם טוב לעולם שנאמר ( תהלים עב ) יהי שמו לעולם , שמן טוב הולך מקיתון לטרקלין ולא יותר ושם טוב לסוף העולם אמר רבי יהודה ברבי סימון מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו שרופי' והם נדב ואביהוא שנמשחו בשמן המשחה ומצינו בעלי שם טוב שנכנסו למקום המיתה ויצאו חיים חנניה מישאל ועזריה שיצאו מכבשן האש : ויום המות מיום הולדו . נולדה מרים אין הכל יודעין מה היא מתה נסתלקה הבאר וכן אהרן בעמוד ענן וכן משה במן :
טוב שם . שם טוב היוצא לאדם מרחוק בעבור מעשיו ההגונים הוא יותר טוב משמן הטוב הנודף ריח טוב למרחוק , כי שמן הטוב דרכו להפיג ריחו בכל עת והוא הולך וחסור , אבל שם טוב דרכו ללכת ולהתגבר בכל פעם : ויום המות . יותר טוב לאדם יום המות מיום הולדו , כי השם הטוב שיצא לו בחייו לא יפסק אחר המיתה , אבל ביום הולדו אין ידוע עדיין אם יזכה לשם טוב ואם יתקיים השם :
{ב}
ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ׃
טוב ללכת אל בית אבל . מדה הנוהגת בחיים ובמתים : מלכת אל בית משתה . שהיא מדה שאינה נוהגת אלא בחיים : באשר הוא סוף כל האדם . בשביל שהאבל הוא סוף כל האדם סופו של כל אדם לבא לידי כך לפיכך החי יתן אל לבו כל מה שאגמול חסד עם המת אצטרך אני שיגמלו לי במותי דידל ידלוניה דיטען יטענוניה דיספד יספדוניה דיילוה ילויניה , ד''א באשר הוא סוף כל האדם שהמיתה היא סוף כל ימי האדם ואם לא עכשיו גומל לו חסד לא יגמול לו עוד אבל בית המשתה זימנו ולא הלך יוכל לומר לו סופך שיולד לך בן ושם אהיה עמך תבא לך שמחת חתונת בניך ושם אלך : והחי יתן אל לבו . הדבר הזה שאם לא עכשיו יגמול לו חסד לא יגמול לו עוד :
טוב ללכת . יותר טוב ללכת לבית האבל לשמוע קנות ויללות המעציב את הלב , מללכת לבית המשתה לראות שמחות ורקודין המרחיב את הלב : באשר . בעבור אשר מקרה האבל הוא סוף של כל אדם , כי כולם ימותו ויתאבלו עליהם , והחי ההולך לבית האבל אף כי עודנו חי יתן אל לבו שגם עליו יתאבלו בבוא עת חליפתו , ובזה יחרד ויכנע לבבו ויהיה נשמר מן החטא :
{ג}
ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂחֹ֑ק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃
טוב כעס משחוק . מי שרודפת מדת הדין אחריו אל יצטער טוב היה להם לדור המבול אם הראה הקב''ה פנים זעומות על עבירות שבידם משחוק ששחק עמהם שאילו הראה להם קימעא רוע פנים היו חוזרים למוטב , טוב היה לאדוניהו אם עצבו אביו על כל עבירה שהיה עושה משחוק שהראה לו ובסוף נהרג עליו : ייטב לב . יהפוך לב האדם להטיב דרכיו :
טוב כעס . אם יחטא לחברו וזה מראה לו כעס יותר נוח לו משיראה לו פנים שוחקות כי במה שמראה לו רוע פנים של זעם נח החימה וייטב הלב ולא יתנקם עוד כי כן הטבע , אבל אם מראה לו פנים שוחקות השנאה טמונה בלבו ולא יחמול ביום נקם לעת מצוא :
{ד}
לֵ֤ב חֲכָמִים֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔בֶל וְלֵ֥ב כְּסִילִ֖ים בְּבֵ֥ית שִׂמְחָֽה׃
לב חכמים בבית אבל . מחשבתם על יום המיתה : ולב כסילים בבית שמחה . אין חרדים מיום המיתה ולבם בריא כאולם :
לב חכמים . מחשבת החכמים הוא בבית אבל , בכל עת יחשבו בענין אבלות למען יכנע לבבם להיות נשמר מן החטא : בבית שמחה . תמיד יחשבו בענין שמחת הרקוד וקלות הראש המרגיל לעבירה :
{ה}
ט֕וֹב לִשְׁמֹ֖עַ גַּעֲרַ֣ת חָכָ֑ם מֵאִ֕ישׁ שֹׁמֵ֖עַ שִׁ֥יר כְּסִילִֽים׃
טוב לשמוע . יותר טוב לשמוע גערת נזיפה מן החכם , אף כי יחריד את הלב , מכל מקום לטובה יחשב , כי אין דרך החכם להשמיע גערת נזיפה כי אם ליישר הדרך , אם כן הגערה ההיא לטובת השומע : מאיש . רוצה לומר אף אם הוא איש חשוב ירא אלהים אשר לא יקל ראש בעבור שמיעת השיר , ויש אם כן בזה מן הטוב , כי משמח את הלב ומסיר את היגון , מכל מקום הואיל והכסילים הם המשוררים אי אפשר שלא ישמיעו לאזן השומע דבר קלות ראש , ולפי שעה יבא בלבו מחשבת קלות ראש :
{ו}
כִּ֣י כְק֤וֹל הַסִּירִים֙ תַּ֣חַת הַסִּ֔יר כֵּ֖ן שְׂחֹ֣ק הַכְּסִ֑יל וְגַם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
כי כקול הסירים . עצי קוצים אשפי''נש בלעז : תחת הסיר . תחת סיר נחשת הכפוי על תבערת קוצים והם מקשקשים לתוכה אמר רבי יהושע בן לוי כל קיסיא כד אינון דלקין לית קלהון אזיל ברם הלין סירייתא קלהון אזיל למימר אף אנן מן קיסיא מודיעים אף אנו מן העצים ויש צורך בנו אף הכסילים מרבים דברים לומר גם אנו מן החשובים : גם זה הבל . ועמל הוא שמסר הקב''ה לבריות להיות יגעים ומקנתרים בהם :
כקול הסירים . כמו קול תבערת קוצים שתחת הסיר ישמיעו קול קשקוש יקשקשו בסיר , ולא יבא בסדר מיושר כדרך שבא מכלי הניגון : כן שחוק . כן הוא שחוק שמחת השיר מהכסיל , כי לא יבא בסדר מיושר כדרך השיר אבל יערב בו דברי קלות ראש : גם זה הבל . לכן גם זה הבל עם כי יש בהשיר מה מן הטוב כי משמח הלב ומסיר היגון , עם כל זה הוא הבל הואיל ומערב בו דברי קלות ראש :
הסירים . ענפי קוצים . כמו עד סירים סבוכים ( נחום א י ) : הסיר . כן יקרא קדרה של נחשת . כמו והיה כל סיר ( זכריה יד כא ) , ואמר בלשון הנופל על הלשון :
{ז}
כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת־לֵ֖ב מַתָּנָֽה׃
כי העושק יהולל חכם . כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל דתן ואבירם קנתרו את משה לומר ( שמות ה ) ירא ה' עליכם וישפוט וגומר וערבבוהו ואבדו את לבו וגרמו לו שהקפיד כנגד הקב''ה ואמר ( שם ה ) והצל לא הצלת את עמך ונענש בדבר שהשיבו עתה תראה ולא תראה במלחמת ל''א מלכים : לב מתנה . לב חכמה שהיא מתנה לאדם שנאמר ( משלי ב ) כי ה' יתן חכמה : עושק . לשון ריב וקנתורין יש פנים אחרים אך מפרידין המקראות זו מזו וכי האמור בראש המקרא מוכיח שמחובר למקרא שלפניו :
כי העושק . כאומר אף אם האיש החכם הזה יגער בכסילים בשמעו כי ידבר דברי קלות ראש , עם כל זה לא טוב לשמוע , כי כשיגער בהם ישיבו גם המה דברי קנתור ויערבבו דעת החכם ויאבד את לב חכמה וידבר גם הוא בלי דעת , לכן טוב ללכת מנגד :
העושק . ענין קנתור וערעור . כמו את כל העשוקים ( לעיל ד א ) : יהולל . ענין ערבוב הדעת . כמו ושופטים יהולל ( איוב יב יז ) : לב מתנה . רוצה לומר לב חכמה שהיא מתנה לאדם מאת המקום . כמו שנאמר כי ה' יתן חכמה ( משלי ב ו ) :
{ח}
ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ־ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־רֽוּחַ׃
טוב אחרית דבר מראשיתו . כמשמעו בראשית הדבר אין אנו יודעים מה יהא בסופו אבל כשאחרי' טוב נגמר בטובה , דבר אחר טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא מראשיתו טוב שנתכוונו לטובה כשהתחילו בו רבי מאיר הוי קאים ודריש כוליה מילתא באלישע בן אבויה במדרש קהלת : ארך רוח . המאריך רוגזו ואינו ממהר לריב :
טוב אחרית דבר . רוצה לומר כמו שאחרית הדבר הוא טוב יותר מן הראשית כי בראשית הדבר לא נודע מה יעשה בה , אבל כשנגמר הדבר נודע הכל , כן טוב יותר המאריך רוגזו ואינו ממהר לריב , ממי שהוא גבה רוח אשר בעבור זה ימהר להתקצף , כי הממהר להתקצף עומד הוא עדיין בתחלת הריב ולא נודע מה יהיה בסוף בהכלים אותו רעהו אבל אם מאריך אף מאליו ישקע הריב וכאלו נשלם הדבר :
רוח . ענינו רוגז . כמו הניחו את רוחי ( זכריה ו ח ) : מגבה רוח . ענין גאוה יתירה :
{ט}
אַל־תְּבַהֵ֥ל בְּרֽוּחֲךָ֖ לִכְע֑וֹס כִּ֣י כַ֔עַס בְּחֵ֥יק כְּסִילִ֖ים יָנֽוּחַ׃
אל תבהל . אל תמהר :
אל תבהל ברוחך . בעת התרגזך אל תמהר להראות הכעס , כי הראות הכעס מצא לעצמה מקום מנוח ומשומר בחיק הכסילים ומהם לא נעזב על כי לא יתבוננו אשר רעיהם יכלימם לכן המשכיל ידום בעת ההיא ולא יתקצף מהר :
אל תבהל . אל תמהר :
{י}
אַל־תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה שֶׁ֤הַיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים הָי֥וּ טוֹבִ֖ים מֵאֵ֑לֶּה כִּ֛י לֹ֥א מֵחָכְמָ֖ה שָׁאַ֥לְתָּ עַל־זֶֽה׃
אל תאמר מה היה שהימים וגו' . אל תתמה על הטובה שהיתה באה על הצדיקים הראשונים כדור המדבר ודורו של יהושע ודורו של דוד : כי לא מחכמה שאלת . שהכל לפי זכות הדורות :
אל תאמר . אל תתמה מפני מה היה זה אשר ימים הראשונים כדורו של יהושע וכדורו של דוד היו טובים יותר מאלה הימים , כי אז מצאו טובה מרובה אשר לא נמצא כזה באלה הימים : כי לא מחכמה שאלת על זה . השאלה ההיא לא שאלת מן החכמה עצמה , כי אלו שאלת אותה היא היתה משיבה אמריה בטוב טעם ודעת , אבל האדם דעתו קצרה להבין את זאת . או השאלה ההיא לא שאלת מפאת חכמה כי אם מפאת כסילות . ( כי דרך החכם לשאול שאלות הגונות כפי עומק חכמתו , ודרך הכסיל לשאול שאלות שאין בהם ממש לפי כסילותו ) :
{יא}
טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־נַחֲלָ֑ה וְיֹתֵ֖ר לְרֹאֵ֥י הַשָּֽׁמֶשׁ׃
טובה חכמה וגו' . חכמתם עמדה להם עם נחלת זכות אבותם כי טובה היא החכמה : ויותר לרואי השמש . יתרון היא החכמה לכל הבריות : לרואי השמש . הן כל הבריות כדתנן הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין לא נתכוון זה אלא במי שהחמה רואה אותו :
טובה חכמה . אם מי מצא בית והון נחלת אבות , מכל מקום החכמה טובה היא אליה , כי בלעדה לא תתקיים נחלתו בידו : ויותר . וביותר יש צורך אל החכמה לאלו שהם רואי השמש , רוצה לומר המסתכלים במערכת השמים להוריד מהם השפעה לעצמם , כי אלו אין בידם מאומה וכל בטחונם במערכת השמים לזה צריך חכמה . ( וזכר השמש לפי שהיא הגדולה מכולם ופועלת הרבה בתחתונים , ולכן תקרא מלכת השמים מלשון מלכה וכמוש''כ בתחלת הספר ) :
{יב}
כִּ֛י בְּצֵ֥ל הַֽחָכְמָ֖ה בְּצֵ֣ל הַכָּ֑סֶף וְיִתְר֣וֹן דַּ֔עַת הַֽחָכְמָ֖ה תְּחַיֶּ֥ה בְעָלֶֽיהָ׃
כי בצל החכמה בצל הכסף . כל מי שישנו בצל החכמה ישנו בצל הכסף שהחכמה גורמת לעושר שיבא : ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה . ועוד החכמה יתירה על הכסף שהחכמה תחיה בעליה :
כי בצל החכמה . החוסה בצל החכמה הוא כאילו יחסה בצל הכסף , כי לפעמים יוכל האדם לכלכל עצמו די מחסורו עם החכמה כמו בכסף : ויתרון . עוד יש יתרון מעלה בדעת החכמה , כי היא תחיה את בעל החכמה , אבל הכסף פעם היא סיבה על מיתת בעליה , כי יעמדו עליו רוצחים לקחת העושר :
{יג}
רְאֵ֖ה אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לְתַקֵּ֔ן אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר עִוְּתֽוֹ׃
ראה את מעשה האלהים . היאך הוא מתוקן הכל לפי הפעולה של אדם גן עדן לצדיקים וגיהנם לרשעים ראה לך באיזה תדבק : כי מי יוכל לתקן . לאחר מיתה את הדבר אשר עותו בחייו :
ראה . הסתכל את מעשה האלהים כמה הם מיושרים ומתוקנים , כי מי מבני האדם יוכל לתקן את הדבר אשר קלקל אותו , אבל המקום ברוך הוא יוכל לתקן את הדבר אשר קלקל בעון הדור . וכמו שאמרו רז''ל בראש השנה אם בעון הדור נגזר על גשמים מועטים ולאחר זה הטיבו מעשיהם מתקן הוא את הקלקול , כי מורידם בזמנם ובמקום היותר צריך ואינו מאבד טפה :
עותו . ענין קלקול :
{יד}
בְּי֤וֹם טוֹבָה֙ הֱיֵ֣ה בְט֔וֹב וּבְי֥וֹם רָעָ֖ה רְאֵ֑ה גַּ֣ם אֶת־זֶ֤ה לְעֻמַּת־זֶה֙ עָשָׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים עַל־דִּבְרַ֗ת שֶׁלֹּ֨א יִמְצָ֧א הָֽאָדָ֛ם אַחֲרָ֖יו מְאֽוּמָה׃
ביום טובה היה בטוב . ביום שיש בידך לעשות טובה היה בעושי הטובה : וביום רעה ראה . כשתבוא הרעה על הרשעים אתה תהיה מן הרואים שנאמר ( ישעיה סו ) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' ולא תהיה מן הנראים והיו דראון לכל בשר : גם את זה לעמת זה . הטובה ושכר פעולתה לעמת הרעה ושכר פעולתה : שלא ימצא האדם אחריו מאומה . להרהר אחריו של הקב''ה :
ביום טובה . ביום בוא טובה בעולם היה בטוב , רוצה לומר קבל את הטובה ותתענג בדשן נפשך : וביום רעה . בעת בוא רעה בעולם הסתכל בהרעה להבין על מה באה וקבל אותה למרק את העון : גם את זה . רוצה לומר הרעה עצמה שלח המקום , גם עשה אותה לעומת העון , רוצה לומר מדה במדה : על דברת . ועשה כזאת בעבור שלא ימצא האדם להרהר אחריו מאומה , כי מגמול העונש ישכיל האדם לדעת את הפשע הדומה לה :
על דברת . בעבור . כמו על דבר הכסף ( בראשית מג יח ) :
{טו}
אֶת־הַכֹּ֥ל רָאִ֖יתִי בִּימֵ֣י הֶבְלִ֑י יֵ֤שׁ צַדִּיק֙ אֹבֵ֣ד בְּצִדְק֔וֹ וְיֵ֣שׁ רָשָׁ֔ע מַאֲרִ֖יךְ בְּרָעָתֽוֹ׃
יש צדיק אובד בצדקו . אע''פ שהוא אובד עודנו עומד בצדקו מעשה ביוסף בן פנחס הכהן שעלתה נימא ברגלו קראו לרופא לחתוך רגלו אמר לו כשאתה מגיע לחוט השערה הודיעני וכן עשה קרא לחוניא בנו אמר לו בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אין אתה חייב ליטפל בי שאין כהן מטמא לאבר מן החי מאביו :
את הכל . כל הדברים המתהוים והנעשים בעולם השגחתי בהם בהתבוננות רב בכל ימי למען דעת תוכן הדברים ועומק הענינים : בימי הבלי . כן יקראו ימי האדם , לפי שאינם נצחיים : יש צדיק . והנה השכלתי אשר יש צדיק נאבד מן העולם כאשר יחטא מעט , שזהו בעבור רב צדקו , כי הקב''ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה , ואילו לא היה צדיק גמור לא היה נענש על זה : מאריך ברעתו . מאריך ימי טובה , וזהו בעבור רעתו אשר גברה כי אז יאריך ימי טובה להיות מוטרד מעולם הבא :
{טז}
אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃
אל תהי צדיק הרבה . כשאול שדימה להיות צדיק וריחם על הרשעים : ואל תתחכם יותר לדון ק''ו של שטות ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה וכו' :
אל תהי צדיק הרבה . לאסור על עצמך מה שהתירה התורה למען עשות סיג וגדר : ואל תתחכם יותר . מאשר גזרה חכמתו יתברך : למה תשומם . למה תעשה כזאת לשבת משומם מבלי בוא מי להתחבר עמך בעבור מרבית הפרישות ותהיה מובדל מן האנשים :
תשומם . מלשון שממון :
{יז}
אַל־תִּרְשַׁ֥ע הַרְבֵּ֖ה וְאַל־תְּהִ֣י סָכָ֑ל לָ֥מָּה תָמ֖וּת בְּלֹ֥א עִתֶּֽךָ׃
אל תרשע הרבה . אפי' רשעת מעט אל תוסיף להרשיע [ ר* ] : למה תמות בלא עתך . כשאול שנאמר ( ד''ה א י ) וימת שאול במעלו אשר מעל בנוב עיר הכהנים ובעמלק :
אל תרשע הרבה . אם בא לך דבר המחריד , אל תחרד יותר מדאי ולא תבלבל דעתך : ואל תהי סכל . לבלי הרגיש כלום בדבר המחריד : למה תמות בלא עתך . למה תעשה כזאת אשר בעבורם תמות בעוד שלא נשלם ימיך , כי החרד ביותר הנה החרדה ממיתו , ומי שאינו מרגיש כלום אינו נשמר מדבר המחריד והמות נכון בידו :
תרשע . ענין חרדה ובלבול . כמו ובכל אשר יפנה ירשיע ( ש''א יד ) :
{יח}
ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־מִזֶּ֖ה אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־יָדֶ֑ךָ כִּֽי־יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת־כֻּלָּֽם׃
טוב אשר תאחז בזה וגו' . אחוז בצדק וברשע אם אמר לך הנביא הצדיק דבר שהוא דומה לך לרשע כגון שאמר שמואל לשאול אל יקל בעיניך לפקפק בו : יצא את כולם . ידי שניהם לקיים הצדק והרשע כהלכתן :
טוב וגו' . רוצה לומר להחריד מדבר המחריד : וגם מזה וגו' . רוצה לומר לאמן הלבב לבל ירגיש הרבה להטריד ביותר : כי ירא אלהים . מי שהוא ידא אלהים הוא יוצא ידי שניהם מעט להחריד ומעט לאמץ הלבב , כי החרד ביותר הוא כאלו מסיר בטחונו מה' , ומי שאינו מרגיש כלום הוא כאלו אינו חושש על גזרת המקום אשר שלח עליו החרדה :
תנח . מלשון הנחה ועזיבה :
{יט}
הַֽחָכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר׃
החכמה תעוז לחכם . לפי שאמר אל תרשע הרבה אם רשעת מעט אל תוסף עליו אלא פשפש במעשיך ותהא תוהא על החטא אמר החכמה תעוז לחכם שהיא יועצתו לשוב בתשובה : מעשרה שליטים . מצינו ביאשיהו שהעיד עליו הכתוב ( מלכים ב כג ) וכמוהו לא היה לפניו מלך וגו' הרי עמדה לו חכמתו שפשפש במעשיו וטוב לו מעשרה מלכים שהרשיעו ולא שבו מדרכם : אשר היו בעיר . בירושלים רחבעם אביה אחזיה יואש אחרי מות יהוידע אמציה אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו :
תעוז לחכם . תתן חוזק אל החכם : מעשרה . יותר ממה שיתחזק האדם במעוז עשרה שליטים אשר היו בעיר למשול בה . ( ואמר מגין עשרה בעבור היותו סך חשבון ) :
{כ}
כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה־טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא׃
כי אדם אין צדיק בארץ . לפיכך צריך לפשפש במעשיו :
כי אדם וגו' . אין בכל הארץ אדם צדיק בכל דרכיו אשר תמיד יעשה הטוב ולא יחטא לעולם . והחכמה היא למעוז לחכם כי היא מועצתו לפשפש במעשיו ולמהר לשוב :
{כא}
גַּ֤ם לְכָל־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔רוּ אַל־תִּתֵּ֖ן לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֥ע אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ מְקַלְלֶֽךָ׃
גט לכל הדברים וגו' . לפי שנדבר בשאול שקבל לשון הרע על נוב עיר הכהנים ועליו נאמר אל תרשע הרבה אמר גם לכל הדברים אשר ידברון אליך הולכי רכיל אל תתן לבך לקבלן : אשר לא תשמע את עבדך מקללך . אין טוב אשר תטה אזנך לשמוע את עבדך מקללך . ד''א מעשרה שליטים אלו עשרה דברים המחייבים את האדם , שתי עיניו מראין אותו דברי עבירה , שתי אזניו משמיעין אותו דברים בטלים , שתי ידיו שגוזל וחומס בהן שתי רגליו שמוליכין אותו לדבר עבירה , ופיו ולבו , ד''א החכמ' תעוז לחכם זה נח מעשרה שליטים מעשרה דורות שלפניו , ד''א לחכם זה אברהם מעשרה שליטים מעשרה דורות שלפניו , ד''א לחכם זה יוסף מעשרה שליטים אלו אחיו , ד''א לחכם זה משה עשרה שליטים עשרה דברים המשמשין את הגוף ע''י מאכל מן פומא לוושטא מן וושטא לכרסא וכו' כדאיתא במדרש קהלת וחכמתו עמדה לו למשה שלא נצטרך למאכל ארבעים יום וארבעים לילה , כל הפנים הללו במדרש ואיני יכול ליישב עליהן מקרא שלאחריו כי אדם אין צדיק בארץ כל זה נסיתי בחכמה מוסב על מקראות שלמטן ( ס''א ולא ודוק ) ועל שלמעלן :
גם לכל הדברים . רוצה לומר עוד תועיל החכמה אשר גם לכל הדברים אשר ידברו בך מדברי בוז וקלון אל תתן לבך לחשוש בהם , ועל ידי החכמה תפלס דרכך עד אשר לא תשמע את עבדך מקללך , כלומר לא תחשוש בהם כאלו לא שמעת , ועם כי תוכל לקחת נקם מעבדך :
{כב}
כִּ֛י גַּם־פְּעָמִ֥ים רַבּ֖וֹת יָדַ֣ע לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר גַּם־(את) [אַתָּ֖ה] קִלַּ֥לְתָּ אֲחֵרִֽים׃
כי גם פעמים רבות . רוצה לומר לא פעם ולא שתים , כי אפילו פעמים רבות ידע לבך וזכרת בדבר אשר גם אתה קללת אחרים , והחכמה תלמדך לחשוב מדוע אם כן ירע לבבי מה שמקללים אותי :
{כג}
כָּל־זֹ֖ה נִסִּ֣יתִי בַֽחָכְמָ֑ה אָמַ֣רְתִּי אֶחְכָּ֔מָה וְהִ֖יא רְחוֹקָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃
נסיתי בחכמה . בתורה : אמרתי אחכמה . לדעת את החכמה : והיא רחוקה ממני . ומה היא זו : רחוק מה שהיה . את הדברים הרחוקים שהיו ביצירת בראשית :
כל זה . כל מה שאמרתי הכל בחנתי בהתחכמות רב : אמרתי אחכמה . רוצה לומר חשבתי להתחכם עוד יותר להשיג הכל , אבל ההשגה ההיא רחוקה היא ממני ואין להשיגה :
נסיתי . מלשון נסיון :
{כד}
רָח֖וֹק מַה־שֶּׁהָיָ֑ה וְעָמֹ֥ק ׀ עָמֹ֖ק מִ֥י יִמְצָאֶֽנּוּ׃
ועמוק עמוק . הוא מי ימצאנו שאין לי רשות להרהר בהן מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור :
רחוק מה שהיה . הדבר אשר כבר היה רחוק הוא מלהשיגו : ועמוק . רוצה לומר אף דבר ההוא אם דבר עמוק הוא אין להשיגו הואיל והוא עמוק , ומי אם כן יוכל למצוא אותו :
{כה}
סַבּ֨וֹתִֽי אֲנִ֤י וְלִבִּי֙ לָדַ֣עַת וְלָת֔וּר וּבַקֵּ֥שׁ חָכְמָ֖ה וְחֶשְׁבּ֑וֹן וְלָדַ֙עַת֙ רֶ֣שַׁע כֶּ֔סֶל וְהַסִּכְל֖וּת הוֹלֵלֽוֹת׃
ועוד סבותי . לדעת ולתור ולבקש חכמת פרשת פרה אדומה וחשבון קץ הגאולה : ולדעת רשע כסל . לעמוד על סוף דעתה של מצותה וסכלות הוללות מעורבב ומשועמם שבה :
סבותי אני ולבי . הסיבותי פני ומחשבות לבי לדעת ולחפש ולבקש ענין החכמה : וחשבון . רוצה לומר מחשבת בינה להבין דבר מתוך דבר הבא במחשבה ובעיון רב : ולדעת . רוצה לומר מהם להעריך ולדעת גרעון הרשע אשר באדם כסיל , והשטות שיש בהוללות ושיעמום כי אין דבר ניכר אלא מפאת הפכו :
ולתור . ענין חפוש ובקור : וחשבון . מלשון מחשבה . וכן כי אין מעשה וחשבון ( לקמן ט י ) : כסל . מלשון כסיל : והסכלות . שטות : הוללות . שעמום :
{כו}
וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ׃
ומוצא אני מר ממות . שהיא קשה מעשרה דברים הקשים שנבראו בעולם כדאיתא בבבא בתרא בהשותפין ומוצא אני מר וקשה ממנה את האשה זו המינות : וחרמים לבה . לשון מכמורת כמו ( חבקוק א ) יגורהו בחרמו יאספהו במכמרתו : אסורים ידיה . ומשהחזיקה באדם הרי הוא כנקשר בקשורי עבותות : אסורים . שם דבר של קשורים כמו ( שופטים טו ) וימסו אסוריו קשריו כן פירשו מנחם :
ומוצא אני . כאומר הן בזה הכרתי פחיתות הרשע וכו' , ומאד יש להזהר מהם . והנה בהם מצאתי דבר המר יותר מן המות והראוי לבחור במיתה מבזה : את האשה . רוצה לומר וזאת היא האשה המנאפת , אשר היא כלי צדייה לצודד נפשות הנפתים אחריה : וחרמים לבה . לבה היא כמו רשת , כי במחשבת לבה תלכוד אנשים : אסורים ידיה . ידיה המה כמו קשורים , כי כשאוחזת מי אי אפשר להפרד ממנה : טוב וגו' . מי שמצא זכות לפני המקום ימלט ממנה עד לא הטתו ברוב לקחה : ילכד בה . וכאשר נלכד שוב אי אפשר להפרד ממנה למלט נפשו :
מצודים . שם כלי מכלי הציידים . וכן במצודה רעה ( שם ט יב ) : וחרמים . רשתות . כמו יגורהו בחרמו ( חבקוק א טו ) : אסורים . קשורים . כמו וימסו אסוריו ( שופטים טו יד ) :
{כז}
רְאֵה֙ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אָמְרָ֖ה קֹהֶ֑לֶת אַחַ֥ת לְאַחַ֖ת לִמְצֹ֥א חֶשְׁבּֽוֹן׃
ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון . כל המצות שהצדיקים עושים והעבירות שהרשעים עוברים נמנים לפני הקב''ה אחת על אחת עד שמצטרפות לחשבון גדול כך פירשו רבותינו במסכת סוטה : אמרה קהלת . אמרה קבוצת החכמה ואמרה נפשו המשכלת המקבצת החכמה : קהלת . לשון נקבה הוא וכשהוא אמרו בלשון זכר מוסב על הקובצה והוא שלמה , ובמדרש מצינו אמר רבי ירמיה בן אלעזר רוח הקדש פעמים משיחה בלשון זכר ופעמים משיחה בלשון נקבה כתוב אחד אומר ( תהלים ע ) עזרי ומפלטי לי וכתוב אחד אומר ( שם מ ) כי אתה עזרתי , כתוב אחד אומר ( נחום ב ) קול מבשר וכתוב אחד אומר ( ישעיה ח ) קול מבשרת ציון :
ראה זה . האמור בסוף המקרא : אמרה קהלת . אמרה נפש של המקבץ הדעות המנגדות . ( ואמר כאחר המדבר , וכן דרך המקרא בהרבה מקומות ) : אחת לאחת למצוא חשבון . אין למצוא מחשבת בינה כי אם להעריך אחת אל אחת , רוצה לומר להעריך דבר אל הפכו , כי אז יבין וישכיל איזה יכשר :
אמרה קהלת . תחסר מלת נפש ולזה אמר בלשון נקבה שעל הנפש ידבר וכאילו אמר נפש קהלת . וכן ותכל דוד ( ש''א יג לט ) : חשבון . מחשבת בינה :
{כח}
אֲשֶׁ֛ר עוֹד־בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכָל־אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃
אשר עוד בקשה נפשי . לבד אלה האמורים למעלה שבקשתים ולא מצאתים בקשה עוד נפשי כשרה בנשים ולא מצאתי כי כולן דעתן קלה עליהן : אדם אחד מאלף מצאתי . בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם להצליח שראוייה למשנה אלא מאה ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי אחד מאלף : ואשה בכל אלה . אפילו באלף לכך אתה צריך להזהר בה :
אשר עוד בקשה נפשי . אשר הרבה בקשה נפשי יותר מן הרגיל למצוא דבר מבלי העריכו אל הפכו ולא יכולתי למצוא : אדם וגו' . מבין אלף אנשים מצאתי אדם אחד ישר והגון אף מבלי העריכו מול הפכו , כי מפאת עצמו היה ניכר שאדם ישר הוא : ואשה בכל אלה . אבל אשה ישרה והגונה מבלי העריכה מול הפכה לא מצאתי בכל אלה הנשים המיוחדות לי שהיו במספר אלף , שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות , כמו שנתבאר במקום אחר . וכאומר מאד קשה למצוא דבר מבלי העריכו מול הפכו , כי אף בין אנשים לא מצאתי מבלי העריכות לבד אחד מבין אלף , ובין הנשים לא מצאתי אף אחת מאלף מבלי העריכות מול הפכה :
עוד . ענינו הרבה יותר מן הנהוג והרגיל . כמו ויבך על צואריו עוד ( בראשית מו כט ) :
{כט}
לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים׃
לבד ראה זה מצאתי . שבאה לעולם תקלה על ידה : אשר עשה . הקב''ה את האדם הראשון ישר : והמה . משנזדווגה לו חוה אשתו ונעשו שנים ונקראו המה : בקשו חשבונות רבים . מזימות ומחשבות של חטא כך נדרש במדרש :
לבד ראה זה מצאתי . הוא מקרא מסורס , והראוי ראה זה לבד מצאתי , רוצה לומר התבונן מה שזה לבד מצאתי דהיינו אדם ישר , אותו לבד מצאתי שישר הוא מבלי העריכו מול הפכו : אשר עשה האלהים . הוא בעבור כי ידעתי אשר האלהים ברא את האדם להיות ישר , רוצה לומר ללכת בדרך הממוצע בענין המדות בכעס ותוגה וחמלה והדומים , מבלי נטות אל הקצה מן הקצוות , ואיש אשר אלה לו ניכר הוא מפאת עצמו . ( אבל אשה כזאת לא נמצאה ואינה ניכרת מפאת עצמה כי אם בהעריכה מול הפכה אז נראה בה שהיא ישרה והגונה למולה ) . והמה . בני אדם הם הם המבקשים מחשבות רבות לנטות פעם אל הקצה האחד , וזהו כשרואה שנטה לבבו אל הקצה האחד אשר חכמים יגידו שאז מהראוי לו לנטות אל הקצה האחר למען יבא על האמצע , כי זהו דרך הישר ובעליו ניכר מפאת עצמו מבלי העריכו מול הפכו :