לכל זמן . אל ישמח האוסף בהון מהבל כי אם עכשיו הוא בידיו עוד ירשוהו צדיקים , אלא שעדיין לא הגיע הזמן כי לכל דבר יש זמן קבוע מתי יהיה : לכל חפץ . לכל דבר , כל הדברים קרוים חפצים בלשון משנה :

לכל זמן . רוצה לומר אין שום דבר בא במקרה והזדמן בזמן זולת זמן כי אם בזמנו בא בעבור סיבה הקודמת : ועת לכל חפץ . לכל הדברים שהאדם חפץ בו גם לזה יש עת , כי לא בכל עת יחפוץ בדבר אחד כי פעם יחפוץ בדבר מה ופעם בחלופו , וכאשר יפרש במקראות שלאחריו : תחת השמים . רוצה לומר לכל הדברים הנעשים בזה העולם :

חפץ . ענינו כמו רצון :

עת ללדת . לתשעה חדשים : ועת למות . קצב שנות של כל דור ודור : עת לטעת . גוי וממלכה : ועת לעקור . עת יבא להעקר :

עת ללדת . עכשיו מפרש הדברים אשר בעת אחת חפץ בה ובעת אחרת יחפוץ בחלופו , ואמר בעת אחת חפץ האדם וחשקו ללדת , ובעת אחת רוצה בחלופו שימות הנולד , וכן כולם עד סוף הענין : לעקור נטוע . לעקור מן הארץ את האילן הנטוע :

לטעת . מלשון נטיעה :

עת להרוג . אומה שלימה כשמגיע יום פקודתה כמו שנאמר ( ישעיה סז ) ושאריתך בחרב יהרג : ועת לרפא . שברם כענין שנאמר במצרים ( שם יט ) ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם : עת לפרוץ . חומת העיר כשנגזר עליה שנאמר ( נחמיה א ) וחומות ירושלים מפורצות : ועת לבנות . שנאמר ( עמוס ט ) ובניתיה כימי עולם :

להרוג . רוצה לומר אף להמית מי בידים : לרפוא . שהוא עצמו ירפאו מן החלי למען לא ימות : לפרוץ . לעשות פרצות בחומה : לבנות . לסתום את הפרצות :

עת לבכות . בתשעה באב : ועת לשחוק . לעתיד לבא שנאמר ( תהלים קכז ) אז ימלא שחוק פינו : עת ספוד . בימי אבל : ועת רקוד . בחתנים וכלות :

עת ספוד . כשמת לו מת חפצו להספידו , כי בזה תנוח הצער : ועת רקוד . בעת שמחת נשואין וכדומה , אז יחפוץ האדם לרקוד ולדלג לעורר השמחה :

רקוד . ענין דילוג וקפיצה של שמחה :

עת להשליך אבנים . בחורי ישראל מושלכים ( איכה ד ) תשתפכנה אבני קדש : ועת כנוס . אותם מן הגולה ( זכריה ט ) והושיעם ה' אלהים ביום ההוא כצאן עמו כאבני נזר מתנוססות על אדמתו : עת לחבוק . ( ירמיהו יג ) כי כאשר ידבק האזור וגומר : ועת לרחוק מחבק . ( ישעיה ו ) וריחק ה' את האדם :

להשליך אבנים . יזרקם מן הבית למען לא יכשל בהם : כנוס אבנים . לבנות בהם דבר הצורך : לחבוק . לרדוף אחר אהבת מי ולחבקו : לרחוק מחבק . עוד ירחיק את עצמו ממנו למען לא יבא לידי חבוק :

כנוס . ענין אסיפה וקבוץ : לחבוק . הוא סביבת הזרוע בגוף בעבור אהבה :

עת לבקש . כענין שנאמר ( יחזקאל לד ) ואת האובדות אבקש , לענין נדחי ישראל : ועת לאבד . ועת שאבדם בגולה שנאמר ( ויקרא כז ) ואבדתם בגוים : עת לשמור . ( במדבר ו ) יברכך ה' וישמרך כשאתם עושים רצונו : ועת להשליך . ( דברים כט ) וישליכם אל ארץ אחרת :

לבקש . לחפש את דבר האבוד : לאבד . הדבר ההוא יאבד אף בידים : לשמור . שלא יקחנו מי : להשליך . במקום המופקר למען יקחנו כל הרוצה :

עת לקרוע . מלכות בית דוד ( מלכים י יד ) ואקרע את הממלכה וגומר : ועת לתפור . ( יחזקאל ל לו ) והיו לאחדים בידך ולא יחצו עוד לשתי ממלכות : עת לחשות . פעמים שאדם שותק ומקבל שכר שנאמר ( ויקרא י ) וידום אהרן וזכה שנתייחד הדבור עמו שנאמר ( שם י ) וידבר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת : ועת לדבר . ( שמות טו ) אז ישיר משה , ( שופטים ד ) ותשר דבורה , ( הושע יד ) קחו עמכם דברים :

לקרוע . בגד או יריעה : לתפור . את הדבר שקרע : לחשות . לבל ישיב דבר למחרפו : ועת לדבר . להשיב חורפו דבר כאשר עם לבבו :

לחשות . ענין שתיקה . כמו ויחשו גליהם ( תהלים קז כט ) :

עת לאהוב . ואהבך : ועת לשנא . שנאמר ( שם ט ) כל רעתם בגלגל על כן שנאתים :

לאהוב . דבר מהדברים : לשנוא . הדבר הזה בעצמו : עת מלחמה . בעת אחת חפץ האדם וחשקו לערוך מלחמה עם שונאו , ובעת אחרת ירצה בחלופו להיות עמו בשלום :

מה יתרון העושה . מה יתרון של עושה רע בכל שהוא עמל גם הוא עתו יבא והכל אבד :

מה יתרון . מוסב למעלה לומר הואיל ודרך האדם אשר בעת אחת יחפוץ בדבר מה ובעת אחרת ירצה בחלופו אם כן מה יתרון בא לאדם העושה בדבר אשר הוא עמל בוא למען השיג חפצו , הלא עת לכל חפץ ופן למחר יחפוץ בחלופו והיה אם כן עמלו לרעתו :

הענין . המנהג : לענות . להתנהג :

ראיתי את הענין . ראיתי את הדבר אשר מסר אלהים לבני האדם להשתמש בו ולעשות אותו בכל עת שירצה : לענות בו . רוצה לומר כאלו מסרן בידם לענות אותם בו כי הם ישתמשו בו לעשותו בעת זולת עת , ובזה המה מעונים ומיוסרים על ידו , כי אם עשאום בזמנם יפה היה להם :

נתן . ענין מסירה : לענות . מלשון עינוי ויסורים :

יפה בעתו . בעת הטובה יפה הוא לבא תשלום שכר מעשה הטוב , ובעת הרעה ראויה היא לתשלום מעשה הרע : גם את העולם נתן בלבם וגו' . גם את חכמת העולם אשר נתן בלב הבריות לא נתן הכל בלב כל אחד ואחד אלא זה קצת וזה קצת כדי שלא ימצא האדם את כל מעשה הקב''ה לדעת אותו ולא ידע את עת פקודתו ובמה יכשל כדי שיתן לב לשוב שידאג ויאמר היום או מחר אמות ולכך כתוב כאן העלם חסר לשון העלמה שאם ידע האדם יום מיתתו קרוב' לא יבנה בית ולא יטע כרם לכך הוא אומר שהכל יפה עשה בעתו זה שיש עת למיתה דבר יפה הוא שסומך האדם לומר שמא עדיין עת מיתתי רחוק ובונה בית ונוטע כרם וזו יפה שנעלם מן הבריות :

את הכל . כל מה שברא ועשה הקדוש ברוך הוא בעולמו הכל יפה , אבל להשתמש בהם בעתם המיוחד להם לא בעת זולת עת : גם את העולם . גם כל דרכי העולם ותועלותיו נתן בלב בני אדם להבינם עד תכליתו אם יעמיקו בהשכל רב : מבלי . רוצה לומר מלבד זאת אשר לא מצא האדם די חכמה לדעת ולהבין את המעשה וגו' : מראש ועד סוף . אף אם אמנם יכול הוא להשיג מה מהם , מכל מקום לא ישכיל הכל עד התכלית :

מבלי . ענינו כמו מלבד :

ידעתי . עתה הואיל ונעלם עת הפקודה כי אין טוב בבריות כי אם לשמוח בחלקו לעשות הטוב בעיני בוראו בעוד שהוא חי :

ידעתי . ואני הנה השכלתי לדעת דרכי העולם ותועלותיו . והן ידעתי שאין טוב ומאושר בבני אדם , כי אם מי שדרכו לשמוח ולעשות טוב חסד וצדקה בעוד שהוא חי :

וראה טוב . תורה ומצות :

וגם כל האדם . אף מי שלא השכיל זאת מדעתו כי אם טבעו הטה את לבבו שיאכל וישתה ולראות טוב , רוצה לומר לבחור לעשות צדקה וחסד עם ההון שקבץ בעמל ויגיעה : מתת . רוצה לומר זהו מתנה מן המקום ברוך הוא אשר הוחק כן בטבעו :

מתת . מלשון מתנה :

ידעתי כי כל אשר עשה . הקב''ה במעשה בראשית הוא ראוי להיות לעולם ואין לשנותו לא בתוספת ולא בגרעון , וכשנשתנה , האלהי' צוה ועשה שישתנה כדי שייראו מלפניו אוקיינוס פרץ גבולו בדור אנוש והציף שלישו של עולם והאלהים עשה שיראו מלפניו , שבעת ימים נשתנו הלוך חמה בדור המבול לזרוח במערב ולשקוע במזרח כדי שיראו מלפניו חמה חזר' לאחוריה עשר מעלות בימי חזקיהו ובימי אחז אביו נתקצר היום ונתרבה הלילה ביום מותו כדי שלא יהא נספד כל זה כדי שיראו מלפניו לפיכך אין טוב לאדם לעסוק אלא במצותיו ולירא מלפניו :

הוא יהיה לעולם . כזה השיעור שהגביל הוא : עליו . על זה והשיעור אין ביד מי להוסיף ואין ביד מי לגרוע ולהפחית ממנו : והאלהים עשה . אמנם מה שעשה האלהים בזה השיעור לא עשהו כן לכוונת תועלתו , כי אם למען ייראו הבריות מלפניו ולא ימרו פיו , ורק בזה השיעור הוא מבוא אל היראה ולא בשיעור זולתו עם כי אנחנו לא נדעהו זהו מקוצר הדעת :

מה שהיה כבר הוא . מה שהיה מלפנינו כבר הוא עשוי וראינוהו או שמענוהו מאחרים שראוהו ויש לנו להעיד עליו שראינו שהקב''ה מבקש את הנרדפים יעקב נרדף עשו רודף ( מלאכי א ) ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי , מצרים רודפים את ישראל מצרים טבעו בים וישראל הלכו ביד רמה : ואשר . עתיד להיות עוד באחרונה הוא דוגמת מה שכבר היה , כאשר בראשונה כן באחרונה , אין הקב''ה משנה מדותיו בעולם : והאלהים יבקש את נרדף . ליפרע מן הרודף לפיכך מה יתרונו של עושה הרעה באשר הוא עמל הרי סופו להשתלם :

מה שהיה כבר הוא . מה שהיה מאז כבר הוא עשוי ואין להשיב , רוצה לומר אם מי רדף אחר חבירו ועשה עמו רעה מה שעשה עשוי : ואשר להיות . וכן אשר עתיד להיות עוד באחרונה שירדוף מי אחר חבירו לעשות עמו רעה , כבר היה הגזרה טרם עשותו ויהיה הכח בידו להשלים חפצו : והאלהים . אבל עם כל זה האלהים יבקש את הנרדף ויפרע מן הרודף :

מקום המשפט וגו' . ראיתי ברוח הקודש מקום לשכת הגזית בירושלם שהיתה ( ישעיה א ) מלאתי משפט שמה ישפטו רשע כמו שנאמר ( מיכה ג ) ראשיה בשוחד ישפוטו וראיתי פורענותם : מקום הצדק . שער התווך שהיה מקום חתוך הלכות שמה הרשע שם ישבו שרסכים רב סריס נרגל שראצר רב מג ונבוכדנצר וחיילותיו ודנין את ישראל ביסורים קשים ומשפטי מות : שמה הרשע . טעמו למעלה לומר שהוא שם דבר כמו הרשע ( והיה ראוי לינקד בסגו''ל הרי''ש ) אלא לפי שהוא סוף פסוק נהפך לינק''ד קמ''ץ גדול ואף על פי שבכל מקום לא מצינו לו עוד שמתהפך באתנחתא וסוף פסוק :

תחת השמש . בזה העולם מקום שהשמש זורח : מקום המשפט . מקום המוכן לשבת שם לשפוט בין איש לרעהו : שמה הרשע . נתהפך להיות שמה מקום הרשע , כי ישבו שמה אנשי בליעל יחשבו לעשות תחבולות רשע : ומקום הצדק . מקום ישיבת אנשי הצדק שמה ישב גם הרשע ויסיתם אחרי דעת המשובש :

אמרתי אני בלבי וגו' . לפיכך אני אומר את הכל שופט הקב''ה לאחר זמן ואף על פי שמתעכב הדבר סופו לבא אל שעתו , כי שעה יש לכל חפץ אף לפורענות , ולפקודת הדין יש עת מתי יבא : ועל כל המעשה . שעשה האדם שם ישפטוהו בבא עת הפקודה , שם באותו העת ניתן זמן לכל המעשה להשפט עליו אבי חוטרי מילי ואבי דרי חושבנא :

את הצדיק . היושב שמה הנפתה אחרי דעת הרשע : ואת הרשע . המסית והמדיח : ישפוט האלהים . לשלם להם גמול רע זה כזה : כי עת . כי יבא עת תשלומין על כל רצון ועל כל המעשה הנעשה שם , רוצה לומר המקום ישלם גמול בין עשו מעשה רשע בפועל בין אם עדיין לא עשו כי אם רצו לעשות ולא עלתה בידם :

חפץ . רצון :

אמרתי אני בלבי . בראותי זאת : על דברת בני האדם . שאחזו להם מדת גאות לנהוג שררה ורבנות בקטנים מהם : לברם . ( ס''א לבררם ) הקב''ה להודיעם שאין שררתם כלום , ולהראותם שהם ואף השרים והמלכים : בהמה המה להם . כשאר בהמה וחיה המה לעצמם :

על דברת . על ענין בני אדם איך יתנהגו ומה יעשו : לברם אלהים . רוצה לומר שהם יבררו ויבחנו רוממות גדולות האלהים ולראות בבחינת השכל שהם כמו בהמה המה לעצמם , וכאומר אבל מול רוממות האלהים המה כאין :

על דברת . על ענין כמו על דבר הכסף ( בראשית מג יח ) ולפי שהוא דבוק אל בני האדם לזה אמר דברת . כמו עזי וזמרת יה ( שמות טו ב ) : לברם . מלשון ברור דבר ובחינה :

כי מקרה בני האדם וגו' . הוא טעם הדבר אשר נתן הקב''ה מקרה ופגע לבני אדם ויש מקרה ופגע לבהמה ומקרה אחד לשניהם נתן , כי כשם שזה מת כך זה מת : ומותר האדם מן הבהמה אין . ויתרונו והצלחתו של אדם יותר מן הבהמה אינו נראה משמת כי הכל נהפך להיות הבל לשוב אל העפר :

כי מקוה . כי יש מקרה מיוחד לבני האדם לבדם כמקרה העצבון וכדומה : ומקרה הבהמה . ויש מקרה מיוחד לבהמה לבדה בעבור חסרון הדעת : ומקרה אחד להם . ויש מקרה אחד לשניהם , כי כאשר ימות זה כן ימות זה : ורוח . עודם חיים יש לכלם רוח החיוני זה כזה , וכאומר ולזה המה אם כן כבהמה , כי עודם חיים יש רוח החיוני לזה כזה ומקרה המות יקרה לזה כזה , ואם מה שיש מקרה לבהמה לבדה מה שאין לאדם , הלא נגד זה יש מקרה לאדם לבדו מה שאין לבהמה : ומותר . ומעלת יתרון האדם מן הבהמה לא יש : כי הכל הבל . רוצה לומר זהו אם כל מעשה אדם היה הבל שלא עסק כי אם באסיפת הקנינים וכדומה , אבל לא כן הוא אם עסק בתורה ובמעשים טובים :

ומותר . מלשון יתרון : אין . ענינו כמו לא יש : כי . אם :

הכל . בין אדם בין בהמה כולם הולכים אל מקום אחד , הוא האומר בסוף המקרא אל העפר : הכל היה וגו' . רוצה לומר כמו שיצירת אדם הראשון וכל החי היה מן העפר , כן כולם במותם ישובו אל העפר :

מי יודע . כמו ( יואל ב ) מי יודע ישוב מי הוא אשר מבין ונותן לב שרוח בני אדם היא העולה למעלה ועומדת בדין ורוח הבהמה היא היורדת למטה לארץ ואין לה ליתן דין וחשבון צריך שלא להתנהג כבהמה שאינה מקפדת על מעשיה :

מי יודע . רוצה לומר מעט המה אשר ישכילו לדעת את ההפרש אשר רוח בני האדם חשובה , אשר עולה היא אחרי המיתה למעלה אל המקור אשר נחצבה משם , אבל רוח הבהמה שפלה אשר יורדת היא אחרי המיתה למטה אל הארץ אשר נחצבה משם . ומוסב למעלה לומר הואיל ולא רבים יחכמו להבין את זאת , לכן יראו שהם בהמה המה להם :

וראיתי . בכל אלה : כי אין טוב . לאדם : מאשר ישמח האדם במעשיו . ביגיע כפיו ישמח ויאכל ולא להרחיב כשאול נפשו לחמוד להתעשר להתרבות לא לו : כי הוא חלקו . יגיע כפיו הוא החלק הניתן לו משמים ובו ישמח : כי מי יביאנו . לראות לאחר שמת במה שיהיה לבניו אם יצליחו גם הם בעושר שאסף הוא והניח להם או לא יצליחו :

וראיתי . על פי אלה הדברים ראיתי בבחינת השכל , אשר אין טוב ומאושר בכל הענינים ממה אשר ישמח האדם עם ההון שקבץ במעשי ידיו לאכול ולשמוח מהם : כי הוא חלקו . שמחתו בזה העולם עם ההון שקבץ , זהו לבד חלקו ולא עוד , כי כשימות ויניח ההון לבניו אחריו מי יביאנו אחר מותו לזה העולם לראות בשמחה ובטובה שיהיה לבניו אחריו עם ההון שקבץ הוא למען ישמחו בטובתם :