אמרתי אני בלבי . הואיל וכן הוא אחדל לי מן החכמה ואעסוק במשתה תמיד : אנסכה . לשון מסך יין לשתות כמו ( משלי ט ) מסכה יינה עירוב יין במים לתקנו או עירוב בשמים ביין לקונדיטון : וראה בטוב . כמו וראות בטוב : והנה גם הוא הבל . שהרי ראיתי בנבואה שהרבה קלקולים באים מתוך שחוק , בלשצר מת מתוך משתה , אנשי דור המבול נשטפו מתוך רוב טובה שהשפעת להם :

אמרתי אני בלבי . חשבתי בלבי ואמרתי אל עצמי עתה זרזי עצמך בדבר הנסיון , כי אנסה אותך בהתעסקות השמחה וראיית דברים טובים הנחמדים לעין ומשמחים את הלב לבחון ולראות אולי זו היא הדרך הנכונה : והנה . אבל השכלתי שגם ענין השמחה הוא הבל :

לכה . הוא ענין זרוז . כמו ועתה לכו ונהרגוהו ( בראשית לז כ ) ויוסף הלא בא אליהם : נא . עתה : אנסכה . מלשון נסיון ובחינה , ורוצה לומר אנסה אותך . כמו למה אככה ( ש''ב ב כב ) ופירושו אכה אותך :

לשחוק אמרתי מהולל . מעורבת בבכי ואנחה : ולשמחה מה זו . טובה עושה הרי סופה תוגה :

לשחוק . כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות , ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה :

מהולל . ענין שיעמום :

תרתי בלבי . חזרתי לתור בלבי להחזיק בכולן במשתה בחכמה ובסכלות ולמשוך ולעדן במשתה היין את בשרי , כל סעודת עונג קרויה על שם היין : ולבי נוהג בחכמה . אף אם בשרי נמשך ביין לבי מתגלגל בחכמה להחזיק בתורה : ולאחוז בסכלות . בדברים הדומים לי לסכלות שאמרתי עליהם ( משלי לא ) ואיתיאל ואוכל וכגון לבישת שעטנז וכלאי הכרם שהשטן משיב עליהם ואומות העולם משיבין עליהם וכן הוא אומר ( להלן ז ) טוב אשר תאחוז בזה , וגם על שאול שנדמה בעיניו סכלות להרוג מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק והיא מצות המקום וקורא אותה סכלות :

תרתי בלבי . חפשתי בלבי למצוא דרך נכון להחזיק בשלשת הדברים גם יחד , לעסוק במשתה היין המעדן את הבשר וממשיכו להתרבות ולהשמין , ולבי יתנהג להשכיל בחכמת התורה , וגם לאחוז בדברי סכלות הם הדברים שאינן נכנסין לתוך הגוף ועם כל זה בני האדם משתוקקים להם כבנינים נאים וכלי שיר והדומים . ועל שהם דברים שחוץ לגוף קורא להם סכלות : עד אשר אראה . בכלן אאחוז עד אשר אראה מהו הדרך היותר טוב לפני בני האדם אשר יעשו בזה העולם תחת השמים בכל מספר ימי חייהם , וכאומר אחר שאראה איזה יכשר אאחוז בזה לבד ואשמיט ידי מהדרכים האחרים :

תרתי . ענין חיפוש ובקור . כמו ולתור בחכמה ( לעיל א יג ) :

הגדלתי מעשי . בימי גדולתי :

הגדלתי מעשי . רוצה לומר כן עשיתי ואחזתי בשלשתן כי עשיתי מעשים גדולים ומופלאים . וחוזר ומפרש בניתי לי בתים רבים ונטעתי לי כרמים רבים :

עץ כל פרי . שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ איזה גיד הולך אל כוש ונטע בו פלפלין איזה הולך לארץ חרובי ונטע בו חרובין שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר ( תהלים נ ) מציון מכלל יופי לכך נאמר עץ כל פרי במדרש תנחומא :

עץ כל פרי . אילנות מכל מיני פרי :

גנות . מקום זרוע ירקות ופרחים : ופרדסים . מקום נטוע אילנות בעלי פרי :

ברכות מים . כמין ביברים של דגים שחופרין בקרקע :

להשקות . למען השקות מאלו הברכות את היער המצמיח אילני סרק , למען יהיו ענפיו רעננים וגדולים הנחמדים לעין הרואה :

ברכות . מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים . וכן בתעלת הברכה ( מ''ב יח יז ) :

ובני בית . הם הממונים על צרכי הבית להשגיח בדבר הצורך ולא יעשו מלאכה כעבד ושפחה : מכל שהיו וגו' . יותר מכל המלכים שמלכו לפני בירושלים , ( ועל מלכי הגוים יאמר וכמו שכתבתי למעלה ) :

וסגולת מלכים . גנזי מלכי זהב וכסף ואבן יקרה שהמלכים מסגלים בגנזיהם : והמדינות . סגולת כל סוחרים : שרים ושרות . מיני כלי זמר : שדה ושדות . מרכבות נוי עגלות צב ובלשון גמרא יש , שדה תיבה ומגדל :

כנסתי לי . אספתי לעצמי : וסגלת מלכים . דברים נחמדים מה שהמלכים גונזין באוצר : והמדינות . מה שכללות המדינה מגנזת באוצר המיוחד לכל בני המדינה : ותענוגות . דברים נחמדים מה שבני אדם מתענגים בהם : שדה ושדות . רוצה לומר אחת מיוחדת בכל מיני יופי , ועוד מרכבות רבות :

וסגולת . כן יקרא דבר נחמד הגנוז באוצר . וכן והייתם לי סגולה ( שמות יט ה ) : עשיתי . תכנתי והכנתי . כמו ובן הבקר אשר עשה ( בראשית יח ח ) : שרים . משוררים זכרים : ושרות . משוררות נקבות : שדה . מרכבה מוקפת מחיצה ממעל דומה לתיבה . ובדברי רז''ל שידה תיבה ומגדל ( שבת קכ . ) :

אף חכמתי . גם חכמתי לא הנחתי בשביל כל המעשים האלה ועמדה לי ולא שכחתיה , ד''א עמדה לי לעזרה מכל אלה :

וגדלתי . ועשיתי מעשים גדולים ומופלאים בתוספת מרובה יותר מכל המלכים שמלכו לפני בירושלים : אף חכמתי עמדה לי . אפילו שהייתי עוסק בכל אלו הדברים , עם כל זה אף חכמתי נתקיימה בי , ולא שכחתיה בעבור מרבית הטרדות בענינים מחולפים :

עמדה . נתקיימה . וכן לשמור את בריתו לעמדה ( יחזקאל יז יד ) :

לא אצלתי . לא רחקתי להבדל מהם וכן ( במדבר יא ) ויאצל מן הרוח ויתן על הזקנים כמנורה שמדליקין ממנה נרות הרבה ואין אורה חסר כלום : וזה היה חלקי . ואחרי עשיתי כל אלה אין לי מכולם אלא זה , רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קידו , מקידה של חרש ששותין בה ויש פותרים ממדרש אגדה כל הענין בבתי מדרשות ותלמידים ובבתי כנסיות : יער צומח עצים . עמי הארץ למלאכת שדות וכרמים :

שאלו עיני . לפי שאין הלב חומד כי אם אחר שראה את הדבר , לזה אמר שאלו עיני , ורוצה לומר כל הדברים שבקש לבי וחמד אותם לא הבדלתי את עצמי מהם : מכל שמחה . מכל דבר המשמח : כי לבי וגו' . רוצה לומר אם אמנם שבעסק אלו הדברים היה לי עצבון מה לפי העמל שהיה בהם , עם כל זה לא עזבתי אותם , לפי שערך השמחה שהיה ללבי בהם גברה מערך עצבון העמל , שהיה בעיני כמעט קט מול שמחת הלבב : וזה היה חלקי . השמחה לבדה היה חלקי מכל עמלי , אף שבהעמל היה עצבון ושמחה , עם כל זה לקחתי לעצמי חלק השמחה וחלק העצבון השלכתי מנגד , רוצה לומר לא חששתי על העצבון כי אם על השמחה לבדה :

אצלתי . ענין הפרשה והבדלה . כמו ואצלתי מן הרוח ( במדבר יא יז ) :

ופניתי . עתה בכל מעשי ורואה אני שאין יתרון בהם כי מכולם אני חסר :

ופניתי . אחרי עשותי את כל אלה פניתי פני להסתכל ולהתבונן בכל מעשי : ובעמל . רוצה לומר בהמעשים שעשיתי בעמל , והוא כפל ענין במלות שונות : והנה הכל הבל . על כי לא בא מהם תועלת נצחי : ורעות רוח . כי בעשותי כל אלה היה הרצון שיהיו מתמידים , ונשבר הרצון כי לא כן הוא : ואין יתרון . ולא יש יתרון בהדברים שעסקתי בזה העולם במקום זריחת השמש :

ופניתי . מלשון הפנה וסבוב : ורעות . ענין שבירה : רוח . רצון : יתרון . מותר וריוח : תחת . במקום :

ופניתי אני לראות חכמה . פונה אני מכל עסקי להתבונן בתורה והוללות וסכלות עונש עבירות : כי מה האדם שיבא אחרי המלך . להתחנן לו על גזרה שגזר עליו וכבר עשאוהו למעשה הגזירה לגוזרה , טוב לו להתבונן תחלה במעשיו ולא יצטרך לבקש :

ופניתי . אחרי זה פניתי פני להסתכל בחכמה וגם בהוללות וסכלות , רוצה לומר לאחוז בשתיהן פעם בזה ופעם בזה : כי מה האדם וגו' . מה נחשב האדם למאס בסכלות ולבא להתחכם אחרי מלכו של עולם את אשר כבר עשה וברא את הסכלות , וכאומר איך יתכן למאס בדבר שברא ה' וכי לחנם בראו :

והוללות . שיעמום : וסכלות . שטות :

מן הסכלות . הוא הרשע :

וראיתי אני . אחר כך ראיתי בחוש השכל שאף אם אמנם ראוי למאס בסכלות , מכל מקום לא לחנם בראו , כי מה שיש יתרון ומעלה אל החכמה הוא בא מפאת הסבלות , כי לולא הסכלות לא היה נודע תפארת החכמה , כי אין דבר ניכר אלא מפאת הפכו , וכמו שלא נודע טובת האור כי אם מן החושך שהוא הפכו , וכאומר אם כן בעבור זה ברא את הסכלות להיות ניכר על ידו תפארת החכמה :

החכם עיניו בראשו . בתחלת הדבר מסתכל מה יהא בסופו : וידעתי גם אני גם אני ( ידעתי ) אשר משבח את החכם מן הכסיל יודע ( אני ) ששניהם ימותו :

החכם עיניו בראשו . עכשיו יפרש איך ניכר תפארת החכמה מפאת הסכלות וטובת האור מפאת החשך , ואמר הלא החכם יודע ומכיר שעיניו קבועות בראשו במקום גבוה למען יסתכלו למרחוק , ולזה כן יעשה ולמרחוק יסתכל להתבונן בדרכיו ולא יכשל בהם . אבל הכסיל לא יבין את זאת ועיניו לא יביטו למרחוק והרי הוא כאלו הולך בחושך מקום שאי אפשר לראות ונוגף רגליו באבני מכשול , ואם כן לולי הכסיל שאינו מביט בדרכיו ובזה נכשל במהלכו , לא היה אם כן ניכר טובת החכם המביט שאינו נכשל . ולולי החושך המונע ראות העין לשמור בעליו מצור מכשול והרי הוא נכשל , לא היה אם כן ניכר מתיקת האור אל העין המציל מן המכשול : וידעתי גם אני . הוא מקרא מסורס , והראוי ואני גם ידעתי , ומוסב למעלה שאמר מהראוי למאס בסכלות , ואמר בזה אף שגם ידעתי שמקרה אחד הוא מקרה המיתה , הנה יקרה את כולם החכם יהיה או סכל , עם כל זה יש למאס בסכלות :

שמקרה . מאורע :

ואמרתי אני בלבי וגו' . כלומר לפי ששניהם מתים שמא אהרהר בלבי מעתה כמקרה הרשע גם אני יקרני ולמה אהיה צדיק אז יותר : ודברתי בלבי שאם אהרהר כן הבל היא , כי אין זכרון החכם והכסיל שוין אחרי מותן לא יזכרו שניהם יחד שזה זכרונו לטובה וזה זכרונו לרעה :

ואמרתי אני בלבי . רוצה לומר אף כי הרהרתי בלבי הואיל ובדבר מקרה המיתה יקרה גם הכסיל , מה תועלת בא לי עתה אחר המיתה במה שחכמתי אז : ודברתי . אבל אשיב אמרים אלי שגם זה ההרהור הוא הבל :

ולמה . על מה , רוצה לומר מה תועלת :

בשכבר הימים הבאים הכל נשכח . בשביל אשר אני רואה את הרשעים אשר היו כבר והצליחו מאד ובימים הבאים אחריהם נשכחה כל גבורתם והצלחתם : ואיך ימות החכם עם הכסיל . אני רואה הצדיקים מצליחים במיתתם ומועילים לבניהם כגון ( ויקרא כז ) וזכרתי אני את בריתי יעקב וגומר ( ירמיה ב ) זכרתי לך חסד נעוריך :

כי אין זכרון . אפילו אחר המיתה בא תועלת , כי עד עולם לא יזכרו שניהם יחד בדמיון אחד , שזה זכרונו לשבח וזה לגנאי : בשכבר הימים הבאים . תחסר מלת חלפו ומאליו יובן החסרון . והשי''ן של בשכבר הוא במקום אשר , ורוצה לומר באשר אף כי כבר חלפו הימים הבאים אחרי מות החכם והכסיל , וכי הכל נשכח בתמיה , הלא עדיין זכורים בפי הבריות מעשיו של זה ומעשיו של זה , ולפיהן נזכר זה לשבח וזה לגנאי : ואיך ימות וגו' . רוצה לומר ואיך אפשר להדמות מיתת החכם עם מיתת הכסיל הואיל וזכרון מיתתו של זה היא סיבה אל השבח ושל זה אל הגנאי :

ושנאתי את החיים . שהיה מתנבא על דורו של רחבעם שהיו רשעים :

ושנאתי את החיים . אני שונא וממאס את החיים אשר עודני חי , ורואה את המעשה הנעשה בזה העולם במקום זריחת השמש , כי רע עלי המעשה ולא ישרה בעיני : כי הכל הבל . כל המעשה הוא הבל ולא נמצא בו שום צד תועלת . ועוד יש בו שבר רצון , כי בשום מעשה לא נתמלאה רצון העושאה כפי מחשבתו :

ושנאתי . אני שונא וממאס את כל עמל שאני עמל לאסוף קנינים למען אניחם לרשת לאדם שיהיה אחרי :

גם זה הבל . גם זה אחד מן ההבלי' שנבראו בעולם שהחכם יגע והכסיל יורשו :

ומי יודע . כאומר אם חכם יהיה אין להצטער על זה , אבל מי יודע מה יהיה אם חכם או סכל , ואיך שיהיה ישלוט שכל הקנינים שאספתי בעמלי ובתחבולות חכמתי עודי בזה העולם : גם זה הבל . אסיפת הקנינים , להניח לרשת להבא אחריו הוא הבל :

וסבותי אני ליאש . שלא לייגע ולעמול :

וסבותי . סבבתי עצמי ליאש את לבי , רוצה לומר שלא לחשוש בה ולשנאותה , והוא ענין מליצה : על כל העמל . בעבור כל העמל שעמלתי תחת השמש לאסוף קנינים בהסתת לבי ועל ההבל פתני :

כי יש אדם . כמשמעו כפשוטו ומדרש אגדה בתנחומא מכנהו כלפי הקב''ה שנאמר בו ( יחזקאל א ) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם : שעמלו בחכמה . שנאמר ( משלי ג ) ה' בחכמה יסד ארץ בדעתו תהומות נבקעו ולבריות שלא עמלו בו נתן חלק בו : גם זה הבל ורעה רבה . והם נעשו דור של הבל ורבה רעת האדם בארץ בדור המבול :

כי יש אדם . לפעמים ימצא בן אדם אשר עמלו באסיפת הקנינים הוא בחכמה וביושר , והיה אם כן מהראוי שיתקיים בידו עד יום מותו ולרשת לבניו אחריו , והנה לא כן היה , כי עודו חי יתננו בעל כרחו לאדם שלא עמל בו להיות לו לחלק ועם שאינו ראוי לירשו , ואם כן זה האסיפה יש בו גם הבל , כי לא מצא בו תועלת גם רעה רבה על שהיה מוכרח לתת לאחר עודו חי . והוא מוסב למעלה לומר מהראוי ליאש את לבי על אשר פתני לאסוף קנינים ולא חששה פן כמקרה הזה יקרני :

ובכשרון . ענין יושר :

כי מה הוה וגו' . כי מה מותר הוה לאדם בכל עמלו ושברון לבו בעמל ודאגה שהוא עמל ומניח לאחרים :

כי מה הוה לאדם . מה טובה בא לאדם בהעמל ושברון הלב שיש לו בו עד שיהיה נפתה לעמל תחת השמש :

הוה . מלשון הויה : וברעיון . ובשברון :

ענינו . מנהגו גם זה אחד מן ההבלים הנוהגים לעולם :

כי כל ימיו . אשר כל ימיו מלאים ממכאובים מפגמי הזמן , ובכל עניניו ההכרחים ימצא כעס כי על פי רוב לא נעשתה כחפצו , וזה המחשב לאסוף קנינים לא שכב לבו לנוח גם בלילה , בעבור מרבית טרדות המחשבה : גם זה . טרדות המחשבה לבדה מבלי עמל האסיפה , גם זה להבל יחשב :

אין טוב באדם . בתמיה שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב כלומר יתן לבו לעשות משפט וצדקה עם המאכל והמשתה וכן נאמר ליהויקים ( ירמיה כב ) אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו :

אין טוב באדם . בתמיה וכי אין זה דבר טוב באדם שיאכל וישתה כאות נפשו ולא יקמץ למען הניח העושר לבניו אחריו : והראה . ולהראות טוב לנפשו בהעושר הבא לו בעמל , רוצה לומר לעשות בו צדקה וחסד למען תראה נפשו טובה גמול הנצחי : גם זה . רוצה לומר אף שזה וביד האדם , עם כל זה ראיתי בשכלי אשר היא מתנה לאדם מיד האלהים להנטות לבו לזה על כי נראה שרוב בני האדם לא יעשו כן :

כי מי יאכל וגו' . למה לא אשמח בחלקי במאכל ומשתה מי ראוי לאכול את יגיעי ומי ימהר לבולעה מבלעדי : חוץ ממני . מבלעדי , זו מדת הרשעים היא שאוספים לצורך האחרים :

כי מי יאכל . מוסב למעלה לומר כי מיד האלהים היא לחשוב כן , ולומר כי מי ראוי לאכול משלי ומי הוא חוץ ממני ראוי לחשוב בשלי שלא ילך לאבוד ולמהר להנות ממנו :

יחוש . הוא מלשון חשש הידוע בדברי רז''ל :

כי לאדם שטוב לפניו . לפני האלהים הנזכר למעלה כי מיד האלהים היא : נתן חכמה ודעת ושמחה . לב לעסוק בתורה ובמצות ולשמוח בחלקו במאכל ובמשתה וכסות נקייה : ולחוטא נתן ענין . מנהג דאגה לאסוף ולכנוס ולתת לטוב לפני האלהים כענין שנאמר ( אסתר ח ) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן : גם זה . אחד מן ההבלים שנתנו לבריות שהם עמלים ואחר נוטל :

שטוב לפניו . לפני האלהים הנזכר בענין , ורוצה לומר למי שמעשיו רצוים לפני האלהים : נתן חכמה ודעת . לעשות בחייו צדקה וחסד : ושמחה . לאכול ולשתות כאות נפשו : ולחוטא . אבל לחוטא נתן בלבו ענין וחשק לאסוף הון רב למען יהיה משומר לאדם צדיק שהוא יקח הכל : גם זה הבל . רוצה לומר אף שבא ההון שקבץ ליד אדם צדיק , עם כל זה גם זה הבל , כי יותר היה לו תועלת אם היה עושה בו צדקה וחסד בעצמו מרצונו : ורעות רוח . על כי נלקח ממנו בעל כרחו שלא בטובתו נגד רצונו :

ורעות רוח . שבר רצון :