דברי קהלת . כל מקום שנאמר דברי אינו אלא דברי תוכחות , ( דברים א ) אלה הדברים אשר דבר משה , ( שם לב ) וישמן ישורון , ( עמוס א ) דברי עמוס ( שם ד ) שמעו את הדבר הזה פרות הבשן , ( ירמיה א ) דברי ירמיהו ( שם לו ) שאלו נא וראו אם יולד זכר וגו' , ( שמואל ב כב ) אלה דברי דוד ( שמואל ב כג ) ובליעל כקוץ מונד כלהם , דברי קהלת , וזרח השמש , כל הנחלים הולכים אל הים , כינה את הרשעים בחמה ובלבנה וים שאין להם מתנת שכר כך שנויה בספרי ולמדתי משם שהענין מדבר ברשעים והמשילם לתגבורת החמה שסופה שוקעת , תוספ' ד''א כל הנחלים הולכים אל הים מה ת''ל , בעובדי ע''א נאמר שוטים המשתחוים למים סבורים שיש בהם ממש לפי שרואין את הים הגדול שכל הנחלים הולכים בו והוא אינו מלא ואינן יודעין להבין כי אל המקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת שמימי הנהרו' ההולכי' לתוך הים הם המים עצמם שהלכו כבר הם נובעות מתחת התהום והולכים למעלה מן הקרקע עד הים וחוזרים ונובעים לפיכך אין הנהרות פוסקים ואין הים מלא ולא מפני שיש בהן ממש ע''כ : קהלת . על שם שקיהל חכמות הרבה וכן במקום אחר קוראו ( משלי ל ) אגור בן יקא שאגר כל החכמה והקיאה וי''א שהיה אומר כל דבריו בהקהל : מלך בירושלם . עיר החכמה :

דברי קהלת . ידוע שהחקירה המעולה לא תשתלם אלא בשלשה פנים גם יחד . האחת מפאת העיון כשתהיה בקבוצת דעות מחולפות להתבונן בזה לעומת זה להבחין איזהו יכשר . השנית מפאת הקבלה מאדם רשום בחכמה וביראה . והמעולה ביותר אם המוסר הקבלה ימסרנה לבנו , לפי שהאב רוצה הוא בתקנת בנו ויסרנה בעין יפה ומעמידו על האמת . השלישית מפאת המבחן והנסיון מהדברים המתהויים , וכל שכן אם יתהוו הדברים במקום מרבית חכמים המשכילים להתבונן אמתת הענין כפי מה שהוא . לכן אמר המעתיק בפתיחת הספר דברי קהלת וגו' , רוצה לומר הדברים האלה נחקרו על ידי קיבוץ קבוצת דעות מחולפות בצרוף הקבלה מאדם רשום בחכמה וביראה והוא דוד המלך , והמקבל היה בנו אשר ינק שדי האמת , ובצרוף המבחן מהדברים המתהווים בירושלים עיר מלכותו אשר אנשיה חכמי לבב המשכילים אמתת הענין , והנה כל דבר לא נכחד מן המלך המולך בה , וכאומר בהיות כן הנה מאד נחקרו הדברים בשלימות רב שאין למעלה הימנו :

קהלת . הוא ענין קבוץ ואסיפה . כמו קהלת יעקב ( דברים לג ד ) , והמלך שלמה היה נקרא כן , על שהקהיל הדעות המנגדות לצרף וללבן הצודק מהבלתי צודק :

הבל הבלים אמר קהלת . קהלת קורא תגר ואומר על כל יציר' שבעת ימי בראשית [ ד* ] שהכל הבל של הבלים הוא : הבל . הבל נקוד חטף פתח לפי שהוא דבוק כלומר הבל שבהבלים שבעת הבלים כנגד מעשה שבעת ימי בראשית :

הבל הבלים אמר קהלת . רוצה לומר בזה הספר אמר קהלת לבני אדם והזהירם לההביל ולהמאיס את ההבלים . וחוזר ומפרש אמריו ואמר הבל את ההבלים מה שהכל הבל אשר בשום אופן לא יצמח מהם תכלית ראוי ויקר . ( אבל ההבלים המסבבים באחרונה תכלית המועיל אין מהראוי לההביל אותם ולהמאיסם , יען נמצא בהם דבר טוב ומועיל ) :

הבל . ענינו דבר שאין בו ממש , והוא מושאל מלשון הבל פה המוזכר בדברי רז''ל . וכן וילכו אחרי ההבל ( ירמיה ב ה ) :

מה יתרון . שכר ומותר : תחת השמש . תמורת התורה שהיא קרויה אור שנאמר ( משלי ו ) ותורה אור כל עמל שהוא מחליף בו את עסק התורה מה שכר בו :

מה יתרון . אלה דברי קהלת שפתח ואמר מהו הריוח הבא לאדם בכל העמל שיעמול בדבר הנתון תחת ממשלת השמש , והיא עמל אסיפת הקנינים המסור ביד מערכת השמים ( וזכר השמש לפי שהיא הפועלת הרבה בתחתונים וגדולה היא מכולם , ולכן תקרא מלכת השמים מלשון מלוכה וכמו שנאמר לקטר למלכת השמים ( ירמיה מד ) , וכאומר מהו התועלת באלו הקנינים הלא למחר ימות האוספם ולא יקח מאומה בידו . או תחת השמש רוצה לומר בזה העולם במקום זריחת השמש מה ריוח יש בהעמל שיעמול בו לאסוף קנינים ) :

יתרון . מלשון מותר וריוח : תחת השמש . במקום השמש :

דור הולך ודור בא . כל מה שהרשע יגע ועמל לעשוק ולגזול אינו מבלה את מעשיו כי הדור הולך ודור אחר בא ונוטל הכל מיד בניו כענין שנאמר ( איוב כ ) בניו ירצו דלים : והארץ לעולם עומדת . ומי הם המתקיימים הענוים הנמוכי' המניעין עצמם עד לארץ כענין שנאמר ( תהלים לז ) וענוים ירשו ארץ ומדרש תנחומא אומר כל צדיקי ישראל נקראו ארץ , שנאמר ( מלאכי ג ) ואתם תהיו לי ארץ חפץ :

דור הולך . רוצה לומר אף אם אמנם כשהדור הזה הולך למות במקומו הנה בא דור אחר , עם כל זה אין מקום לחשוב לעמול ולאסוף קנינים להשאיר לבניו אחריו כי והארץ וגו' רוצה לומר וכי הארץ עצמה לעולם עומדת הלא גם היא כבגד תבלה ויתמו אם כן יושביה עם הקנינים כולם אם כן אין זה דבר המתקיים לעד :

וזרח השמש וגו' , דור הולך ודור בא . כאשר השמש תזרח שחרית ותשקע ערבית ותלך כל הלילה שואפת לשוב אל מקום אשר זרחה אתמול משם שתזרח גם היום :

וזרח השמש . הנה התוכנים חקרו אשר השמש מהלכו העצמי בגלגלו הוא ממערב למזרח , אולם גלגל היומי מכריחו לשוב לאחוריו כלפי המערב , ולזה אמר הנה השמש בהיותו קרוב לבית מבואו שוקק הוא לזרוח עוד על פני האדמה כי יאחז דרכו ללכת במהלכו למזרח , אולם בעל כרחו ישקע בעונתו כי גלגל היומי הוא המכריחו לשוב ללכת כלפי המערב ולשקוע : ואל מקומו שואף . רוצה לומר וכן בהיותו קרוב למקום עליתו חושק הוא ללכת אל המקום אשר יצא משם לבל יזרח על פני האדמה , וגלגל היומי הוא המכריחו לשוב לאחור ובעל כרחו זורח הוא שם במקום שמחזירו גלגל היומי :

ובא . ענין שקיעה . כמו כי בא השמש ( בראשית כח י ) : שואף . ענין ההבטה והתאוה אל הדבר . כמו כעבד ישאף צל ( איוב ז ב ) :

הרוח . רוחו של שמש טלנ''ט בלעז כמו ( יחזקאל א ) אל אשר יהיה שם הרוח ללכת : ועל סביבותיו שב . גם מחר כל היקף וסובב שסבב אתמול הוא מקיף וסובב היום : הולך אל דרום . לעולם ביום : וסובב אל צפון . לעולם בלילה : סובב סובב הולך . אל פני מזרח ומערב שפעמים מהלכתן ביום פעמים מסבבתן בלילה , בתמוז מהלכתן ובטבת סובבתן , אף הרשעים כל מה ששמשן זורחת סופן לשקוע כל מה שהם הולכים ומתגברים סופם לשוב אל מקום צחנתם , ממקום הטנופת באו ולמקום הטנופת ילכו , וכן כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא לפי שאינן נשארים בתוכו כי ים אוקיינוס הוא גבוה מכל העולם כולו שנאמר ( עמוס ח ) הקורא למי הים וישפכם וגו' , ומהיכן אדם שופך מלמעלה למטה והנחלים הולכים במחילות תחת ההרים מאוקיינוס וחוזרים ונובעים וזהו אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים אף הרשע כל עומת שבא כן ילך :

הולך אל דרום . בהיותו הולך בפאת המזרח הנה באמת הולך הוא כלפי הדרום בהכרחת גלגל היומי . ואם כי הוא יסבב בגלגלו להפנות כלפי הצפון : סובב סבב וגו' . רוצה לומר אף שבכל פעם שיסבב הוא ללכת מהלכו למחוז חפצו , לא מילא תשוקתו והרצון הולך ממנו , כי יד גלגל היומי גברה עליו ובטל רצונו : ועל סביבותיו וגו' . רוצה לומר עם כל זה חוזר עליו הרצון בכל פעם לסבב על סביבותיו כאשר מאז :

הרוח . ענינו רצון . כמו הנני נותן בו רוח ( ישעיה לז ז ) :

הולכים אל הים . נמשכים המה לשפוך מימיהם אל תוך הים , וכאלו חושבים למלאותו על כל גדותו : והים איננו מלא . עם כל זה עינינו רואות שאין הים מלא ולא ישיגו אם כן תוחלתם : אל מקום . הסיבה היא שאל המקום שהנחלים נמשכים לשם הוא הים : הם שבים ללכת . הנחלים בעצמם חורים משם ללכת תחת הארץ אל מקום מוצא המים , והם הם החוזרים ונובעים למעלה ושבים ללכת אל הים , ואם כן הם עצמם משחיתים פרי מחשבתם . ומוסב הוא למעלה לחזק אמריו להמאיס עמל הקנינים , באומרו הנה מלבד שאין בהם תועלת נצחי עוד נמצא בהם דבר רע כי לא יבטח להשיגם עם העמל פעם בסיבת הזולת , וכדרך השמש אשר יגיעו לריק בסיבת גלגל היומי ופעם בסיבת עצמו , וכדרך הנחלים אשר המה עמלים לתוהו בסיבת עצמם :

כל הדברים יגעים וגו' : לא תשבע עין ולא תמלא אזן . מוסב על מה יתרון אם מחליף הוא עסק התורה לדבר בדברים בטלים הרי הם יגעים ולא יוכל להשיג את כולם ואם במראי' העין בא לעסוק עינו לא תשבע ואם בשמיעת אזן אזנו לא תמלא :

כל הדברים יגעים . הנה כשהאדם עמל ומשיג תוחלתו אז ינוח ולא ייגע עוד , אבל כשאינו משיג אז הוא עמל ויגע עד אין תכלית ולזה אמר הנה כל הענינים שבעולם המה יגעים כי אין שום דבר מוצא תוחלתו : לא יוכל איש לדבר . כאומר אם ארצה לפרט את כל הענינים שאינם משיגים תוחלתם אי אפשר , כי בן אדם לא יוכל לספר את כולם כי רבים המה מאד : לא תשבע עין . אחז במשל מבן אדם השבע מאד עד שאי אפשר לו לאכול עוד כלומר אם הענינים האלה יראה בעיניו הנה העין לא תשבע במה שראה מאז עד שיהיה מן הנמנע לראות עוד , כי כולן כלו ואין עוד מה לראות כי לא כן הוא כי באמת יש עוד מה לראות : ולא תמלא אזן . חזר ואחז במשל מכלי מלא עד שאי אפשר לתת עוד מה בתוכו , כלומר אם הענינים האלה ישמע באזניו לא תמלא האזן במה ששמעה מאז עד שיהיה מן הנמנע לשמוע עוד , כי כולן כלו ואין עוד מה לשמוע , כי לא כן הוא כי באמת יש עוד מה לשמוע :

הדברים . הענינים . כמו על דבר הכסף ( בראשית מג יח ) :

מה שהיה הוא שיהיה וגו' . בכל מה שהוא למד בדבר שהוא חליפי השמש אין בו חידוש לא יראה אלא מה שהיה כבר שנברא בששת ימי בראשית , אבל ההוגה בתורה מוצא בה תמיד חדושי טעמים כענין שנאמר ( משלי ה ) דדיה ירווך בכל עת מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם , וכן מצינו במסכת חגיגה שאמר רבי אליעזר בן הורקנוס דברים שלא שמעתן אזן במעשה מרכבה :

מה שהיה . כאומר ופן יהיה לב האדם נפתה עליו לומר הן אמת כן היה בימים הראשונים אשר שום ענין מהענינים לא השיג תוחלתו בעמל היגיעה , אבל לא כן הוא בהימים האלה לזה אמר דע לך מה שהיה מאז הוא לבדו מה שיהיה גם עתה . ומה שנעשה מאז הוא לבדו מה שיעשה גם עתה , והוא כפל ענין במלות שונות : ואין כל חדש . אין שום דבר חדש במקום זריחת השמש הוא העולם כולו , וכאומר כמו שלא נשתנה להתחדש שום דבר בעולם כן לא נשתנה גם זאת , כי עד עולם אין שום ענין משיג תוחלתו בעמל היגיעה כאשר לא השיג מאז :

כל חדש . שום חדש . וכן לא תעשה כל מלאכה ( שמות כ י ) :

יש דבר . בא לידך תחת השמש שיאמר לך האומר עליו ראה זה דבר חדש הוא ואינו חדש שכבר היה בעולמים שעברו לפנינו אלא שאין זכרון לראשונים לכך דומה להיות חדש , וגם לאחרונים שיהיו לאחרינו לא יהיה להם זכרון בדורות שיהיו לאחרונה להם , ומדרש אגדה דורשו כנגד אבוד זכר עמלק וסופו של זכר אדום למחות שנאמר ( עובדיה א ) ולא יהיה שריד לבית עשו :

יש דבר . עם כי יש דבר נמצא בעולם אשר עליו יאמר האומר ראה והבן שזה דבר חדש הוא , כאומר ופן על ידי זה תחשוב כמו שנשתנה להתחדש דבר זה כן נשתנה גם זאת שמעתה יוכל האדם להשיג תוחלתו בעמל היגיעה : כבר היה . כאומר אל תאמין אל האומר אשר חדש הוא זה , כי באמת כבר היה כזה במשך הזמנים הארוכים אשר כל אחד מהם היה בימים אשר לפנינו טרם נולדנו :

לעולמים . כמו בעולמים והלמ''ד במקום הבי''ת . וכן כתוב בוחר אתה לבן ישי ( ש''א כ ל ) ומשפטו בבן ישי . ומלת עולמים יורה על זמנים רבים . כמו ועבדו לעולם ( שמות כא ו ) :

אין זכרון . אלא שאין זכרון המעשים הנעשים בימים הראשונים כי נשכחו מלבות בני האדם : וגם לאחרונים שיהיו . וכן גם אל המעשים אשר יהיו בימים האחרונים , לא ישאר להם זכרון מה למען השוותם עם המעשים אשר יהיו אחר הזמן ההוא לומר אז המעשים אשר נעשו עתה דומים הם אל המעשים אשר נעשו מאז כי השכחה גוברת והולכת , אבל באמת שאין דבר חדש בעולם :

אני קהלת הייתי מלך . על כל העולם ולבסוף על ישראל ולבסוף על ירושלם לבדה ולבסוף על מקלי שהרי נאמר הייתי מלך בירושלם אבל עכשיו אינו מלך :

אני קהלת . כאומר אני הוא הנקרא קהלת , על שם שקבצתי דעות מוחלפות לצרף וללבן ולברר האמת : על ישראל . והם עם חכם ונבון : בירושלים . אשר היא עיר החכמה , וכאומר בהיות כן הרבה חכמה ראה לבי :

הייתי . דבר ההוה נופל בו לשון עבר ולשון עתיד . כמו שנאמר והלכו בניו וגו' ככה יעשה איוב ( איוב א ה ) :

ונתתי את לבי לדרוש . בתורה היא החכמה ולהתבונן בה על כל המעשה הרע האמור למעלה הנעשה תחת השמש ובינותי בה שהוא הענין הרע אשר נתן הקדוש ברוך הוא לפני בני האדם ( דברים ל ) את החיים ואת המות את הטוב ואת הרע : ענין רע . מנהג רע להם : לענות בו . להתנהג בו , ענין יש לפותרו לשון מעון ודירה ויש לפותרו לשון עיון ומחשבה וכן לענות בו : נתן . הניח לפניהם :

ונתתי את לבי . שמתי את לבי לדרוש ולבקר לא במראית העין , רק בחכמה ובהבנת השכל חקרתי על כל הדברים הנעשים תחת השמים בזה העולם : הוא ענין רע . רוצה לומר הבנתי שזה הוא דבר רע במה שעזב אלהים והניח כל המעשים לבני האדם בתת להם הבחירה לעשות כחפצם למען ענותם בגמול המעשים בעבור חפשית הבחירה , כי לולי הבחירה אין עונש :

ונתתי . ושמתי . בדברי רז''ל נתן בו עיניו ( שבת לד . ) : ולתור . ענין חפוש ובקור . כמו לתור את הארץ ( במדבר יד לו ) : ענין רע . דבר רע . ובדברי רז''ל יש הרבה : נתן . ענינו עזיבה . כמו ולא נתן סיחון ( שם כא כג ) : לענות . מלשון עינוי ויסורים :

ורעות רוח . שבר רוח כמו ( ישעיה ח ) רועו עמים וחתו , רוח טל''נש סוף המעשה בא לידי כאב לב :

ראיתי . במדאית העין ראיתי את כל המעשים הנעשים , בדבר הנתון תחת ממשלת השמש , והם אסיפת הקנינים המסור ביד מערכת השמים . וזכר השמש לפי שהיא הפועלת הרבה בתחתונים וכו' , וכמו שנאמר למעלה בתחלת הספר . או בזה העולם במקום זריחת השמש ראיתי וגו' : והנה הכל הבל . בעיני ראיתי שכולם הבל המה מבלי תועלת , עוד יש בהם שבר רצון עושיהם כי לא ישיג תשוקתו ונכזבה תוחלתו :

ורעות . ענין שבירה . כמו תרועם בשבט ברזל ( תהלים ב ט ) : רוח . רצון :

מעוות . בחייו לא יוכל לתקון משמת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ורבותינו פירשו על הבא על הערוה והוליד ממזר או על ת''ח הפורש מן התורה שיהה ישר מתחילתו ונתעוות : וחסרון לא יוכל להמנות . זה שחסר עצמו ממנין הכשרים לא יוכל להמנות עמהם בקבול שכרם :

מעות . אם אירע במעשיו דבר מעוות ומקולקל אין בידו לתקן הקלקול : וחסרון . דבר הנחסר במעשיו , אין בידו להשלימו להיות נמנה במנין הדברים אשר לא חסרו :

מעות . ענין קלקול והשחתה . כמו ודרך רשעים יעות ( שם קמו ט ) : להמנות . מלשון מנין ומספר :

דברתי אני עם לבי . עכשו שירדתי מגדולתי אני נותן לבי לאמר מי יאמר עלי שאבא לידי מדה זו : אני הנה הגדלתי וגו' :

דברתי וגו' . רוצה לומר חשבתי בעצמי ולא דברתי אל הזולת : הגדלתי . הייתי בגדולה רבה , וזה מביא לחדד השכל בעבור הרחבת הלב : והוספתי חכמה . מאד הייתי עוסק לאסוף חכמה בתוספת מרובה על כל המלכים שהיו לפני על ירושלים . ( ויתכן שאמר על מלכי הגוים , כי דוד אביו לבד מלך בירושלים ולא עוד ) : ולבי ראה . רוצה לומר בהבנת הלב הסתכלתי בהרבה חכמה ודעת :

ראה . הוא מושאל על הבנת הדבר . וכן ראה דבריך טובים ( ש''ב טו ג ) :

ואתנה . עכשיו את לבי לדעת את טיב החכמה מה סופה ואת טיב ההוללות והסכלות , והוללות שיעמום וטירוף הדעת לשון ערבוב כמו ( ישעיה א ) מהול במים וסכלות שטות : ידעתי . עתה שגם החכמה יש בו שבר רוח כי ברוב החכמה אדם סומך על רוב חכמתו ואינו מתרחק מן האסור ובא רוב כעס להקב''ה אני אמרתי ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה ובסוף השיבותי אני אמרתי ארבה נשים ולא יסורו לבבי והרי נכתב עלי ( מלכים א יא ) נשיו הטו את לבבו וכן הוא אומר שעל רוב חכמתו הוא סמך ועשה כמה דברים שנאמר ( משלי ל ) נאום הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל :

ואתנה לבי . שמתי לבי לדעת להבחין מעלת החכמה , ולדעת ענין השיעמום והשטות להעריך זה מול זה , להבחין יתרון החכמה על הסכלות : ידעתי . הן הכרתי שגם החכמה היא שברון רוח :

הוללות . ענין שיעמום וערבוב הדעת . כמו ושופטים יהולל ( איוב יב וז ) : ושכלות . כמו וסכלות בסמ''ך , והוא ענין שטות : רעיון . ענין שברון . כמו שנאמר למעלה ורעות רוח :

כי ברוב חכמה . במי שנמצא בו הרבה חכמה בו נמצא הרבה כעס , כי מאוד ישכיל מעשה בני אדם על אמתותם , וכשרואה שאינם טובים יכעס בעצמו , כי הדברים ההם אינם כפי רצונו ובזה יכעס , ומה מאוד מזיק הכעס : ויוסיף דעת . מי שמוסיף דעת להבין דבר מתוך דבר הנה בזה יוסיף מכאוב לעצמו כי בעבור הבנת דבר מתוך דבר ישכיל אף את הנולדות מן המעשים המקולקלים ומביא מכאוב אל לבו :