אנה הלך דודך . מאנים ומקנטרים האומות את ישראל אנה הלך דודך למה הניח אותך עזובה אלמנה : אנה פנה דודך . כשחזר והשרה רוחו על כורש ונתן רשות לבנות הבית והתחילו לבנות באו ואמרו להם אנה פנה דודך אם חוזר הוא אליך נבקשנו עמך כענין שנאמר ( עזרא ד ) וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל וגו' ויגשו אל זרובבל וגו' נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם וגו' וכוונתם לרעה כדי להשביתם מן המלאכה והם משיבים :

אנה הלך דודך . כאשר שמעו הנערות אמריה כי נעמו , אמרו לה את היפה בנשים אם לא מצאת את דודך בעיר , אמרי נא להיכן הלך ולהיכן פנה , רוצה לומר אנה דרכו ללכת ונלך עמך לבקשו במקום ההוא . כאילו תאמרנה אם את מתפחדת ללכת יחידי נלכה גם אנו בחברתך . והנמשל הוא כאילו יאמרו האומות אם הדבר כן הוא אמרי לנו היכן הוא , כלומר במה תשיב אותו אליך ובמה יתרצה ונעזור לך על ההשבה להספיק בידך להשיבו אליך , ולא נוסיף להדיחך עוד מאחריו :

אנה . להיכן . כמו אנה אלך מרוחך ( תהלים קלט ז ) :

דודי ירד לגנו . צוה לנו לבנות היכלו והיה שם עמנו : לערוגת הבשם . מקום מקטר הקטרת : לרעות בגנים . ועוד ירד לרעות צאנו בגנים אשר נפוצו שם אותם שלא עלו מן הגולה משרה שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות : וללקט שושנים . שומע ומקשיב נדברים בתורתו ללקוט זכיותיהן ולכתבם בספר זכרון לפניו כענין שנאמר ( מלאכי ג ) אז נדברו יראי ה' וגו' ומה שאתם אומרים לבקשו עמנו ולבנות עמנו אני לדודי ולא אתם לו ולא תבנו עמנו כעניין שנאמר ( עזרא ד ) לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו ואומר ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם :

דודי ירד לגנו . כאילו משיבה לומר דרכו ללכת בגנים , ובודאי ירד שם אל בין ערוגות הבושם לרעות ולטייל בגנים , וללקוט שושנים להביאם לי תשורה . והנמשל הוא אשר תשיב אמריה מעולם דרכו להשרות שכינתו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות , להקשיב רנה של תורה ותפלה לקבלם ברצון , להיות שמורים אצלו לשלם מהם שכר טוב . וכאומרת הנה בעסק התורה והתפלה אפתנו לשוב אלי :

לרעות . מלשון מרעה :

הרועה בשושנים . הרועה את צאנו במרעה נוח וטוב :

אני לדודי וגו' . רוצה לומר כמו שכל תשוקתי היא אל דודי , כן תשוקתו אלי , והוא זה הרועה בשושנים להביא לי מהם תשורה . והנמשל הוא לומר כמו שאני לא בחרתי באל נכר , כן הוא לא עזבני מכל וכל לבחור בעובדי גלולים , ואף עתה מקבל ברצון עסק התורה והתפלה ושמורים אצלו להשיב לי עליהם גמול טוב :

יפה את רעיתי כתרצה . והקדוש ברוך הוא מקלסה על זאת יפה את רעיתי כשאת רצויה לי כך הוא נדרש בספרי : נאוה . את עתה כאשר בראשונה בירושלם : אימה כנדגלות . חיילי מלאכים אימתך אטיל עליהם שלא להלחם ולהשביתכם מן המלאכה כמו שנאמר בעזרא :

יפה את רעיתי כתרצה . וכאשר נשמע אל החשוק נועם דבריה והפלגת תשוקתה אליו , שלח אמריו לקלסה , וכה אמר יפה את רעיתי כעיר תרצה , והיא היתה עיר יפה מאד בבנינים נפלאים . ( ועד שלא נבנית שומרון היתה עיר מלוכה למלכי ישראל ) : נאוה כירושלים . שהיתה נאה מאד בהפלגת הסדור וההנהגה : איומה כנדגלות . לפי רוב חשיבתך ומעלתך את מטלת אימה על רואך , כמו דגלים ממחנות רבות המטילים אימה על רואיהם . והנמשל הוא לומר עם כי את גולה וסורה , עם כל זה יפה את במעשים הגונים ובמדות ישרות , וכל האומות אינם חפצים להשחיתך עד התכלית כאילו היית המון עם רב מלומדי מלחמה :

כתרצה . שם עיר מלוכה למלכי ישראל : נאוה . נאה ויפה : איומה . מלשון אימה ופחד : כנדגלות . מלשון דגל ורוצה לומר מחנות בעלי דגל :

הסבי עיניך מנגדי . כבחור שארוסתו חביבה ועריבה עליו ועיניה נאות ואומר לה הסבי עיניך מנגדי כי בראותי אותך לבי משתחץ ומתגאה עלי ורוחי גסה כי איני יכול להתאפק : הרהיבני . הגיסו לבי כמו ( תהלים צ ) ורהבם עמל ואון ( ישעיה ל ) רהב הם שבת אישמיי''ר בלע''ז והדוגמא כך הוא אמר הקדוש ברוך הוא במקדש זה אי אפשר להשיב לכם ארון וכפרת וכרובי' שהם הרהיבוני בבית ראשון להראותכם חבה יתירה עד שמעלתם בי : שערך כעדר העזים . בקטנים ורכים ודקים שבכם יש שבח הרבה . ( ו ) שניך . קצינים וגבורים שביך כולם לטובה : כעדר הרחלים . הרחל הזאת כולה קדושה צמרה לתכלת בשרה לקרבן קרניה לשופרות שוקיה לחלילין מעיה לכינורות עורה לתוף אבל הרשעים נמשלו לכלבים שאין מהם לקדושה כלום :

הסבי עיניך מנגדי . גם זה מדברי החשוק , ישלח אמריו לאמר לה בדרך חבה החזירי לי עיניך שהם מוסרים מנגד פני , כי מאז בהבטתם בי חזקו ואמצו את לבבי להיות נמשך אחריך . והנמשל הוא כאילו יאמר להחכמים עיני העדה שיביטו גם עתה ויסתכלו בתורה ויעסקו בה , כי בה היו מוסיפים כח מאז בפמליא של מעלה , וגם עתה יאהבו בזה אל המקום ברוך הוא . וכאומר עם כי המה בגולה ואין עסק התורה מוספת כח כל כך כמו העסק בארץ ישראל , מכל מקום מוסיפים הם : שערך כעדר העזים . שער ראשך סרוק ומבהיק , כשער עדר העזים אשר נמרטו ונסרקו בענפי הקוצים ברדתם ממקום מרעיתם מהר הגלעד , וכאילו נסרקו במסרק . והנמשל הוא על הנזירים המגדלים פרע שער ראשם כעדר העזים וכו' , שהם סרוקות ושערותם ארוכות ותלויות כלפי מטה . וכאומר עם כי אין קרבן בגולה להביא במלאת ימי נזרן , מכל מקום חביבים הם לפני :

הסבי . מלשון סבוב והחזרה : הרהיבוני . ענין התחזקות . כמו תרהיבני בנפשי עוז ( תהלים קלח ג ) : שגלשו . ענין מריטת השער :

שניך כעדר הרחלים . שניך המה לבנות במראה ומסודרות , כמו עדר הרחלים כשהם עולים מן הרחצה שמבהיקים בלובן צח : שכולם מתאימות . מוסב על השנים לומר אשר כל השנים שוות כתאומים . ואין בהם שכולה , רוצה לומר לא נחסר אחד מהם ולא נפגם ולא נשתנה מראהו . והנמשל הוא על שוטרי העדה הממונים להכרית ולהשחית את החייבים במשפט , שהם נקיים מן העושק כעדר העולה מן הרחצה המנוקים מן הלכלוך , וישוו אלו לאלו , וכולם קדושים מנוקים מגזל ולא ימצא במי מהם נדנוד עושק . ( ז ) כפלח הרמון רקתך . גובה פניך מזה ומזה הוא סגלגל ואדום ומעורב בלובן , כמראה חתיכה הנבקעת מן הרמון , והמה נסתרים מבפנים להמסוה , ובזה ממשיכים אהבה וחשק יותר מאילו היו גלוים מבלי מסוה . והנמשל הוא על שופטי העדה שהם פני הדור , שהמה ממולאים בכל חכמה ומדע כרמון המלאה לה גרגרים . והמה מסתירים החכמה בלבותם ואינם מתפארים בפני אנשים . וכאומר עם כי בגולה יתמנו השופטים בישראל על פי חוקי הממשלה , עם בל זה לא ימצא מי יערב לבו לגשת להיות מן השופטים אם לא ימצא בו כל אלה . ( ולא זכר שבח השפתים מה שזכר למעלה , כי הם המרמזים על הנביאים ואינם בגולה . ובעבור זה לא זכר גם שבח הדבור , כי הוא מרמז על הלוים העומדים על הדוכן לדבר בשיר , ובגולה אין דוכן ואין שיר . וכן לא זכר שבח הצואר , כי הוא מרמז על בית המקדש והוא חרב . וכן לא זכר שבח השדים , כי הם מרמזים על המלך וכהן גדול , ובגולה אין מלך ואין כהן גדול ) :

מתאימות . מלשון תאומים : ושכולה . רוצה לומר חסרון ופגם ואמר בלשון השאלה :

כפלח . ענין בקוע . כמו כפלח תחתית ( איוב מא טז ) : רקתך . הוא גובה הפנים שאצל העין מזה ומזה . וכן ותתקע את היתד ברקתו ( שופטים ד יא ) : מבעד . מבפנים : לצמתך . היא המסוה המכסה את הפנים . וכן גלי צמתך ( ישעיה מז ב ) :

ששים המה מלכות . אברהם ויוצאי יריכו בני קטורה שש עשר' , ישמעאל ובניו שלש עשרה , יצחק ובניו שלשה , בני יעקב שנים עשר , בני עשו שש עשרה , בדברי הימים , הרי ששים , ואם תאמר צא מהם תמנע שהיא אשה אברהם מן המנין : ושמנים פלגשים . נח ובניו עד אברהם תולדות יוצאי התיבה שמנים תמצאם וכשם שהמלכות שהם נשי המלך יתירות בגדולה על הפלגשים כך היו אברהם יוצאי יריכו חשובים גדולים ויתרים בחשיבות על הכל כאשר תראה הגר בת מלכים היתה תמנע בת שלטונים היתה ונעשית פלגש לעשו ואומר ( בראשית יד ) אל עמק שוה וגו' הושוו כלם בעצה אחת והמליכו את אברהם עליהם : ועלמות אין מספר . למשפחות הרבה נחלקו כל אלה :

ששים המה מלכות . יתכן שבנשי המלך שלמה שהיו שבע מאות שרות , היו בהן ששים מופלגות ביופי ובמדות חמודות , ובג' מאות פלגשיו היו בהן פ' שהן מופלגות ביופי וכו' . כאילו החשוק ישלח דברו לאמר הנה בנשי המלך השרות יש ששים מופלגות ביופי ובמדות חמודות , וכן בפלגשיו יש שמונים , וזולתם יש הרבה מן הנערות שהן מופלגות ביופי וכו' . והנמשל הוא לומר כי הנה אמרו זרעו של שם בן נח נחלק אחר כך לששים עממים , וכינה אותם בשם מלכות להיותם מזרע שם הנאהב מהמקום ברוך הוא , והמבורך מפי נח אביו . וזרעו של יפת אחיו נחלק אחר כך לשמונים עממים , וכינה אותם בשם פילגשים להיותם מזרע יפת , שלא היה נאהב להמקום ברוך הוא כמו שם , אבל לא היה שנוא לפניו כמו חם , וזרעו של חם אחיהם נחלק אחר כך לעממים אין מספר . וכינה אותם בשם עלמות לבד , להיותם מזרע חם השנוא מהמקום ברוך הוא והמקולל מפי נח אביו :

ועלמות . נערות . וכן עלמות אהבוך ( לעיל א א ) :

אחת היא יונתי . ומכולם אחת היא הנבחרת לי ליונה תמה שהיא תמימת לב עם בן זוגה : אחת היא לאמה . לכנסייתה הרבה מחלוקות בבתי מדרשות כלם לבם להבין תורה על מכונה ואל אמתתה : ברה היא ליולדתה . יעקב ראה אותה מטה שלימה בלא פסול והודה וקילס למקום שנאמר ( בראשית טו ) וישתחו ישראל על ראש המטה : ראוה בנות . את ישראל בגדולתה : ויאשרוה . ומה הוא קילוסך מי זאת הנשקפ' עלינו ממקום הגבו' לנמוך קרויה השקפ' כך בית המקדש גבוה מכל ארצות :

אחת היא . אבל רעיתי הדבוקה בי כיונה בבן זוגה ותמימה באהבתה אלי , היא אחת ומיוחדת בכולן ואין להעריכן אליה וזהו על כי היא אחת ויחידה לאמה , ושמה בה כל מגמתה לפלס מעגל דרכיה להיישירה בכל עוז . והיא ברה וצחה בעבור אמה שילדתה , כי השתדלה לצחצחה ולמרקה בתמרוקי הנשים . והנמשל הוא לומר הנה כנסת ישראל היא המיוחדת שבכל העמים , כי מקור מחצבתה היו קודש הם האבות והאמהות , והם השרישו בלבה אהבת ה' : ראוה בנות . כשראוה העלמות בכשרון מעשיה ובהפלגת יופיה , היו מאשרות ומשבחות אותה . וכאשר ראוה נשי המלך ופילגשיו , היו מהללות אותה כאלו הודו בעצמן שהיא עלתה על כלן . והנמשל הוא על חכמי האומות שכלן מפארים את ישראל ומודים בשבחם :

ברה . מלשון ברור ונקי : ויאשרוה . ענין הלול ושבח . כמו אשרי האיש ( תהלים א א ) :

כמו שחר . הולך ומאיר מעט מעט כך היו ישראל בבית שני בתחלה זרובבל פחת יהודה ולא מלך והיו משועבדים לפרס וליון ואחר כך נצחום בית חשמונאי ונעשו מלכים : אימה כנדגלות . איומה בגבוריה כנדגלות של מלכים כל זה הקב''ה מקלס את כנסת ישראל יפה את רעיתי כתרצה וכל העניין ע''כ :

מי זאת הנשקפה וגו' . הלשון הזה יורה על ענין שבח וחשיבות , וכן מי מלל לאברהם . ומוסב למעלה לומר כן היה הקילוס שקלסוה הבנות והמלכות והפלגשים , וכה אמרו ראו מי היא , וכמה גדולה וחשובה היא זאת אשר מתחלה היתה נשקפה ונראה כזוהר כוכב השחר , ולאחר זה נתעלתה עד שנעשית יפה כלבנה , ואחר זה הוסיפה עוד ביופי עד שנעשית ברה כחמה , לא כדרך שאר הנשים שנכחש יפיין כשהן מזדקנות . והנמשל הוא לומר כמה גדולה האומה ההיא שבכל פעם מוספת על עצמה סייגים וגדרים לעשות משמרת למשמרת התורה : איומה כנדגלות . לפי רוב חשיבותה ומעלתה מטלת אימה על רואיה , כמו דגלים ממחנות רבות המטילים אימה על רואיהם . והנמשל הוא לומר כל האומות אינם חפצים להשחיתה עד התכלית , כאילו היתה המון עם רב מלמדי מלחמה :

הנשקפה . ענין ראיה והבטה . כמו בעד החלון נשקפה ( שופטים ה כח ) : שחר . כוכב השחר : איומה . מלשון אימה ופחד : כנדגלות . מלשון דגל של מחנות עם :

אל גנת אגוז ירדתי . עוד זה מדברי שכינה הנה באתי אל מקדש שני זה אליך : לראות באבי הנחל . מה לחלוחית מעשים טובים אראה בך : הפרחה הגפן . אם תפריחו לפני ת''ח וסופרים ושונים : הנצו הרמונים . מקיימי מצות מליאי זכיות למה נמשלו ישראל לאגוז מה אגוז זה אתה רוא' אותו כולו עץ ואין ניכר בתוכו פוצעו ומצאו מלא מגורות מגורות של אוכלים כך ישראל צנועין וענוותנין מעשיהם ואין תלמידים שבהן נכרים ואין מתפארים להכריז על שבחן בדקתו את' מוצא אותו מלא חכמה ועוד כמה מדרשות לדבר מה אגוז זה נופל בטיט ואין מה שבתוכו נמאס אף ישראל גולין לבין האומות ולוקין מלקיות הרבה ואין מעשיהם נמאסין :

אל גנת אגוז ירדתי . גם זה מדברי החשוק , שאמר הנה כשנפרדתי ממנה לא הלכתי לחבק חיק נכריה , אבל געגועי היה עליה , ולהפק הגעגועין ירדתי אל גנת אגוז לטייל שם , ולקבל ריח עלי האילנות , ולראות בצמחים הגדילים בשפת הנחל , ולהביט אם פרחה הגפן , אם גדלו נצי הרמונים . והנמשל הוא לומר אף בהיות כנסת ישראל בגולה לא בחרתי בעם אחר , אבל מצוי אני בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לקבל ברצון עסק חדושי התורה ורנון התפלה :

באבי הנחל . בצמחי הנחל כמו עודנו באבו ( איוב ח יב ) : הפרחה . מלשון פרח : הנצו . הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל . כמו ויוצא פרח ויצץ ציץ ( במדבר יז כג ) :

לא ידעתי . כנסת ישראל מתאוננת לא ידעתי להזהר מן החטא שאעמוד בכבודי בגדולתי ונכשלתי בשנאת חנם ומחלוקת שגבר במלכי בית חשמונאי הורקנוס ואריסתובלוס עד שהיה מביא אחד מהם את מלכות רומי וקבל מידו המלוכה ונעשה לו עבד ומאז נפשי שמתני להיות מרכבות להרכיב עלי נדיבות שאר אומות : עמי נדיב . כמו עם נדיב יו''ד יתיר כיו''ד של ( דברים לג ) שכני סנה ( בראשית י ) גנובתי יום ( איכה א ) רבתי עם : נפשי שמתני . אני בעצמי מניתים עלי כעניין שנאמר ( ירמיה יג ) ואת למדת אותם עליך אלופים לראש :

לא ידעתי . חזרה החשוקה להתאונן ולומר הנה אז לא שמתי לבי לדעת ולהזהר בכבוד החשוק לפתוח לו הדלת מיד , והנה נפשי עשתה לי להיות מרכבות להטעין עלי נדיבי עם , רוצה לומר להיות משועבדת ונכנעת אליהם כדרך היושבת בדודה וגלמודה . והנמשל הוא לומר שכנסת ישראל תתאונן לומר לא שמתי לבי מאז לצאת מבבל כולנו יחד כאשר צוה ה' , ונפשי עשתה לעצמה להיות משועבדת בגולה :

שמתני . מלשון שימה ועשיה : עמו . היו''ד יתירה . כמו שוכני סנה ( דברים לג טז ) ורבים כמוהו : נדיב . ענין שררה . כי דרך השר לנדב ולתת מתן :