על משכבי בלילות . בצר לי שישבתי אפילה כל שלשים ושמנה שנה שהיו ישראל נזופים : בקשתיו ולא מצאתיו . ( שמות ) כי אינני בקרבכם ( שם ) כי לא אעלה בקרבך :

על משכבי בלילות . עודה מספרת מה הנעשה באותן הימים , ותאמר כשבא הלילה הלכתי על מקום רפידת משכבי בלילות , ושם בקשתי את החשוק שנפשי אוהבת אותו , בחושבי שכבר בא כאשר שאלתיו ושוכב הוא על משכבי . אבל בקשתיו ולא מצאתיו , כי לא חזר . הנמשל הוא לומר הנה חשבתי שעל ידי תפלת משה נתרצה לי המקום ברוך הוא מכל וכל , אבל לא כן היה , כי אמר כי לא אעלה בקרבך :

אקומה נא . ואבקשה ( שמות לג ) ויחל משה ( שם לב ) אעלה אל ה' :

אקומה נא . אז אמרתי אל לבי עתה אקומה נא ואלכה בעיר מסביב בשוקים וברחובות ואבקשה את שאהבה נפשי . והנה כן עשיתי כי בקשתיו , אבל גם שם לא מצאתיו . והנמשל הוא לומר הנה בכל הימים שסבבתי במסעות המדבר הייתי מחזרת אחר אהבתו , אבל לא נתרצה לי ולא אבה להכניסני מיד אל הארץ :

מצאוני השומרים . משה ואהרן : את שאהבה נפשי ראיתם . מה מצאתם בפיו :

מצאוני השומרים . בעת סבבתי בעיר לחפש אחריו , מצאו אותי שומרי העיר הסובבים בלילה לשמרה . והנה לא בושתי ואת פיהם שאלתי האם ראיתם את שאהבה נפשי , כי מרבית האהבה קלקלה את השורה , והשלכתי הבושה מנגד ושאלתים . וכאומרה אני שאלתים , אבל לא מצאתי מענה . והנמשל הוא לומר כאשר מצאו אותי השומרים הסובבים המנהיגים אותי , הם משה ואהרן , ושאלתים מה מצאתם בפי ה' , והנה אין ולא מצאו נבואה , על כי הייתי נזופה לפניו באותן הימים :

כמעט שעברתי מהם . קרוב לפרישתם ממני לסוף ארבעים שנה : עד שמצאתי . שהיה עמי בימי יהושע לכבוש שלשים ואחד מלכים : אחזתיו ולא ארפנו . לא נתתי לו רפיון עד שהביאותיו אל משכן שילה בשביל כל זאת שעשה לי .

כמעט שעברתי מהם . אבל כזמן מעט היה משעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי . וכאשר מצאתיו אחזתיו בידי ולא נתתי לו רפיון להיות נעזב ממני , עד שהבאתיו אל בית אמי לשבת שם עמדי . בחושבה שאמה תעזור לה על התמדת האהבה . והנמשל הוא לומר מיד שפרשו ממני המנהיגים ההם שמתו בשנת הארבעים , עמד יהושע והעבירני את הירדן לבוא המשל , וכמו שנאמר למעלה :

כמעט . באה הכ''ף לאמתת הדבר . וכן מכרה כיום ( בראשית כה לא ) : ארפנו . מלשון רפיון : הורתי . מלשון הריון . ורוצה לומר אמי שהרתה אותי והוא כפל ענין במלות שונות :

השבעתי אתכם . האומות בהיותי גולה ביניכם : אם תעירו ואם תעוררו . אהבת דודי ממני על ידי פתוי והסתה לעוזבו לשוב מאחריו : עד שתחפץ . בעוד שאהבתו חפץ עלי .

תעירו תעוררו . מלשון התעוררות :

מי זאת עלה מן המדבר . כשהייתי מהלכת במדבר והיה עמוד האש והענן הולכים לפני והורגים נחשים ועקרבים ושורפין הקוצים והברקנים לעשות הדרך מישור והיה הענן והעשן עולין ורואין אותן האומות ומתמיהות על גדולתי ואומרות מי זאת כלומר כמה גדול' היא זאת העולה מן המדבר וגומר כתימרות עשן גבוה וזקוף כתמר : מקטרת מר . על שם ענן הקטורת שהיה מתמר מעל מזבח הפנימי : רוכל . בשם המוכר כל מיני בשמים : אבקת . על שם שכותשין אותו ושוחקין הדק כאבק :

מי זאת עולה . עודה מספרת ומשתבחת במרבית הצלחתה שהיה לה מאז , וכה תאמר אל הנערות הידעתן מי היא זאת שעלתה מן המדבר , ומרוב זהרה היתה נראית למרחוק , כמו תימרות עשן אשר נראה למרחוק . וריחה הטוב היה נודף כאילו היתה מקוטרת במור ולבונה , ומכל בשמים השחוקים המצויים אצל הרוכל המעלים ריח ערב ומעולה . וכאומרת הלא אני היא העולה ואין אחרת . והנמשל הוא לומר הלא אני עליתי מן המדבר בעמודי אש וענן ההולכים לפני , אשר היו נראים כתימרות עשן , ועמי המשכן והמזבח שהקטירו עליו הקטורת מהרבה מיני בושם :

כתמרות . מלשון אילן תמר , ורוצה לומר עמוד עשן זקוף כאילן תמר . וכן ותמרות עשן ( יואל ג ג ) : מקטרת . הבערת הבשמים להריח קרוי קטרת בלשון מקרא : מור ולבונה . שמות מיני בושם : אבקת . רוצה לומר בשמים השחוקים דק דק כאבק . וכן יקרא עפר הדק . כמו יסכך אבקם ( יחזקאל כו י ) : רוכל . כן יקרא מוכר הבושם . כמו הצורפים והרוכלים ( נחמיה ג לב ) :

הנה מטתו שלשלמה . אהל מועד והארון שהיו נושאין במדבר : ששים גברים סביב לה . ששים רבוא סביב לה : מגבורי ישראל . מיוצאי הצבא לבד פחותים מבן עשרים והיתרים על בני ששים :

הנה מטתו שלשלמה . לפי מרבית אהבתה אל החשוק היה גדול בעיניה , עד שכינה אותו בשם מלך שלמה שהיה הגדול והמוצלח שבכל בני אדם . וכה אמרה אל הנערות , הנה כ''כ הייתי מאז אהובה ויקרה בעיני החשוק , עד כי מפחדו פן שודדי לילה יחטפו אותי מן המטה אשר הכין לו , עשה שמירה מעולה וסבב את המטה בששים גבורים מגבורי ישראל הנאמנים על השמירה לבלתי תת שינה לעיניהם . והנמשל הוא לומר הנה בבית המקדש היו ששים כתות גבורים , והם כ''ד משמרות כהונה וכ''ד משמרות לויה ושתים עשרה מחלוקות ישראל , כן הוא במדרש , וכולם היו צדיקים וזריזים וגבורים בכבישת יצרם :

מלמדי מלחמה . מלחמתה של תורה וכן הכהנים הסובבים אותה החונים סביבות המשכן מלמדי סדר עבודתם : איש חרבו . כלי זיינו הן מסורת וסימנים שמעמידים על ידם את הגירסא והמסרה שלא תשכח : מפחד בלילות . פן ישכחוה ויבואו עליהם צרות וכן הוא אומר ( תהלים ב ) נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך :

כלם אחוזי הרב . כל הגבורים השומרים היו אוחזים החרב בידם להיות נכונים להלחם מול שודדי לילה , והיו מורגלים במלחמה לדעת תכסיסיה ותחבולותיה : איש חרבו על יריכו . כל אחד מהם היתה חרבו מצומדת לו על יריכו , להיות נכונה לאחזה ביד אם תפול החרב האחוזה בכפו , וחריצות השמירה היתה מן הפחד המצוי בלילות מהשודדים והגנבים . והנמשל הוא לומר כל הכתות האלה היו מורגלים במלחמת היצר הרע , ועמדו על משמרתם לעשות גדרים להשתמר מפתוי היצר הרע ואופן תחבולותיו ועוצם ערמתו , על כי פחדו פן יולכדו ברשת פתויו ויהיה מעותד לבוא חושך כחשכת הלילה :

מלמדי . ענין הרגל . כמו וילמד לטרוף טרף ( יחזקאל יט ו ) : על ירכו . על צדו :

אפריון עשה לו . זה אהל מועד שנקבע במשכן שילה עשה לו אפריון חופת כתר לכבוד :

אפריון . עתה חזרה לספר בשבח ויופי האפריון שעשה מאז להתעלס עמה בו , וכה אמרה הנה האפריון עשה מעצי הלבנון , מן המובחר במינם . והנמשל הוא על בנין המקדש שהיה בנין נפלא ומפואר :

אפריון . הוא המטה שנושאין בה הכלות . ובדברי רז''ל הושיבה באפריון ( סוטה יב . ) . וכן קראו רז''ל למטה פוריה , ואמרו על שם שפרין ורבין עליה ( כתובות י : ) : הלבנון . שם יער בארץ ישראל :

רפידתו . משכבו ומשכנו על הכפרת שהוא זהב : מרכבו ארגמן . זה הפרכת שהיה תלוי ורוכב על כלונסות מעמוד לעמוד : תוכו רצוף . סדור ברצפת אהבה ארון וכפרת וכרובים ולוחות : מבנות ירושלם . אלו ישראל יריאים ושלמים להקב''ה :

עמודיו . הם העולים בארבעת מקצועות האפריון , ועל הכלונסות שממעל להם יתלו הוילון סביב האפריון . והנמשל הוא על עמודי יכין ובועז שהיו חמודות ככסף : רפידתו . המצעות שעל האפריון היו מפתילי זהב מעשה רוקם . והנמשל הוא על מקום משכן השכינה שעל כפורת הזהב : מרכבו . זהו הוילון התלוי ורוכב על הכלונסות שמעמוד לעמוד . והנמשל הוא על פרוכת פתח המחיצה , המבדלת בין הקדש לקדש הקדשים : תוכו . בתוך האפריון שוכב גחלת של אהבה , הנאהב מכל הנערות . ועל החשוק תאמר שאש אהבתו תוקד בלב כל הנערות כולן , וכמו שנאמר על כן עלמות אהבוך . והנמשל הוא לומר בתוך המקדש היתה השראת השכינה הנאהבה והנעימה בעיני כל האומות :

רפידתו . ענין הצעה . כמו רפדוני בתפוחים ( לעיל ב ה ) : ן מרכבו . מלשון רכיבה : ארגמן . שם צבע חשוב : רצוף . ענין גחלת אש , ובידו רצפה ( ישעיה ו ו ) . ודרף המקרא לכנות הפלגת האהבה באש הבוער ומתלהב . וכן רשפיה רשפי אש שלהבת יה ( לקמן ח ו ) :

בנות ציון . בנים שמצויינין לו במילה ובתפילין ובציצית : בעטרה שעטרה לו אמו . אהל מועד שהוא מעוטר בגוונין תכלת וארגמן ותולעת שני אמר רבי נחוניא שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבו אלעזר ברבי יוסי אי איפשר ששמעת מאביך מהו שעטרה לו אמו אמר לו משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה ביותר לא זז מחבבה עד שקראה בתי שנאמר ( תהלים מה ) שמעי בת וראי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי לא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר ( ישעיה נא ) שמעו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו וכו' : ביום חתונתו . יום מתן תורה שעטרוהו להם למלך וקבלו עולו : וביום שמחת לבו . זה שמיני למילואים שנתחנך בו המשכן במדבר :

צאינה וראינה . עתה מתפארת בפני הנערות , וכאילו אומרת אל תחשבו שהחשוק חשק בי מפאת החשק , ועם כי אין אני כדאי לו , כי צאינה מבתיכן , ולכנה ראינה העטרה שעטרה לו אמו ביום שנתחתן עמדי . ואז היה יום שמחת לבו , כי הרבה לשמוח על שנפלתי בגורלו . וכאומרת הנה מזה תקחו ראיה שאני הוגנת לו , כי לולא זאת לא העטירה לו אמו עטרה ביום שמחת חתונתו . והנמשל הוא לומר אתם האומות אל תחשבו שמה שבחר בי ה' הוא בעבור אהבת האבות לבד , עם כי אינני הוגנת לו מפאת עצמי . כי הביטו וראו שביום מתן תורה הייתי לו לעטרה ולאוצר חביב , כמו שנאמר והייתם לי סגולה וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש , ונאמר ישראל אשר בך אתפאר . וכל זה חוזר למעלה לומר הואיל וכן הוא בודאי תמהר לשוב האהבה למקומה , ולכן השבעתי אתכם וכו' :

בעטרה . בכתר : חתונתו . מלשון חתן :