קרא נא . ע''כ דבר הנבואה מכאן ואילך חוזר לתוכחתו צעק הרבה מי יענך : ואל מי מקדושים . הגוזרים זאת עליך : תפנה . להלחם אתו :

קרא נא . כהתימו לספר דברי המלאך אמר לאיוב פן תאמר איזה דרך הלך הרוח לדבר בך ומדוע לא דבר בי לזה אמר דע לך כי נבאשת בעיני ה' על כי בעטת ביסורים ובחון הדבר וקרא אתה אל השמים ותראה האם יש מי אשר יענה לך ואל מי ממלאכי מרום תפנה להמליץ טוב בעבורך הלא נבאשת בעיני כולם ולזה לא ידברו בך מעתה :

כי לאויל וגו' . לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמ' תשוב מדת הרחמים עליך : קנאה . היא כעס וחימה כמו ( דברים לב ) הם קנאוני :

כי לאויל . לשוטה כמותך יהרוג הכעס אשר יכעוס בבוא הרעה כי בעבור זה לא ימצא מלמד זכות ומשיב דבר : ופותה . הנפתה בלבו אחר תאוות הצלחות המדומות תמית הקנאה אשר יתקנא בהצלחות הרשעים ומרבה להתרעם על ה' כי מאבד עולמו באין מליץ יושר :

כעש . כמו כעס בסמ''ך : ופותה . מל' פתוי :

לאויל . הוא האיש אשר יכוין פעולותיו תכלית מה ולא יבא אל הגעת התכלית ההוא בסבות הראויות והוא מבואר שלא יגיע התכלית לכמו האיש הזה אלא במקרה ולזה יהיה כועס תמיד כאמרו אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו : ופותה . הוא האיש הרב התאוה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא וצרף הפותה לאויל כי מדרך הפותה שיהיה אויל כאמרו נחלו פתאים אולת והסבה בזה כי לחוזק תשוקתו בענינים ישתדל במהירות להשיגם ויהיה זה סבה שלא יתנהג בזה בסבות הראויות :

אני ראיתי . אבל אני כאשר ראיתי את האויל משלח שרשיו להתפשט בארץ בחוזק רב הנה לא קנאתי בהצלחתו אבל פתאום טרם יבוא במחשבתי הרהור קנאה הייתי שופט ברעיוני לגזור אומר שסוף הדבר אשר יהיה נוהו מקולל :

ירחקו בניו . זו היא קללה שקיללתיו : וידכאו . בדגש הוא ידוכאו ואם הוא נקוד רפי משמש ידכאו אחרים :

ירחקו . כי בניו יהיו מרוחקים מתשועת אדם כי בעוון אביהם לא ימצאו מרחמים : וידכאו בשער . במקום פרסום בשער העיר יהיו מדוכאים מבני אדם ואין מי יציל :

בניו . הם הנמשכים אחריו להתנהג במנהגו וכמו זה אמר הכתוב ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו , והרצון בזה האנשים הנמשכים אחריו כמו שביאר אונקלוס :

אשר קצירו . של רשע : רעב יאכל . כי ימות רשע יבואו הרעבים שקיצץ בחייו וישתלמו גזילותיו מנכסיו : ואל מצנים יקחהו . כמו ויקחו אליך ( שמות כה ) כלומר לצורך העני הנושע מצינים וכלי זיין של רשע זה יקחהו השופט הממונה לכך : ושאף . ובלע איש איש מן הצמים שגזל בחייו : חילם . ממונם שגזל זה בחייו :

אשר קצירו . נכון בידו אשר קציר שדהו יאכל כל מי אשר ירעב ויתאוה לו : ואל מצנים יקחהו . יקחו את הקציר מבין הקוצים ולא ימהרו לקחת כמות שהם עם הקוצים כגונב דבר אשר יתפחד מן הרואים כ''א יברר האוכל לקחת לעין כל ולא ימצא מי ימחה בידו , או להיפך שיקחו הקציר עם הקוצרים ולא ישאירו כלום ולא כדרך המתפחד שחוטף היפה וממהר ללכת לדרכו : ושאף צמים . כ''א מן הצמאים אשר האויל הזה הצמיאו בקחת ממנו עשרו הנה בסוף תגבר ידו וכ''א יחזור ויבלע את עושר עצמו מה שגזל זה וכל אחד יקח את שלו :

ואל . הוא כמו ואת וכן וירדפו אל מדין ( שופטים ז ) וענינו מן כמו כצאתי את העיר ( שמות ט ) : מצנים . המ''ם נוספת וענינו קוצים וכן צנים פחים ( משלי כב ) : ושאף . ענין בליעה והמשכה אל הפה כמו שאפה רוח ( ירמיה ב ) : צמים . כמו צמאים : חילם . עשרם :

אשר קצירו רעב יאכל . שב אל האויל וירצה בזה שכבר יגיע מרוע הצלחתו שהאיש הקש' יום והוא הרעב יאכל קצירו של האויל : אמרו ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חילם . שב אל בני האויל אשר זכר או אל כלל האוילים וירצה בצנים צנינים וקוצים והרצון בשאיפה הצפוי והתקוה על דרך אומרו כעבד ישאף צל והרצון בצלמים האיש הפרוץ וקראו צמים לפי שמנהג הפריצים שיהיו מגדלי צמה ר''ל שער ואמר שלאיש קשה המזל אשר יקח קצירו מבין הקוצים והצנינים לרוע הצלחתו ויצפה עם זה שמה שלקח מן הקציר יבא איש פריץ ויחזק עליו ויגזלהו ממנו יהיה חילם וזה תכלית רוע ההצלחה ר''ל שהאנשים היותר רעי ההצלחה שימצאו ימצאו מצליחים על אלו האוילים ויהיה להם חילם ונכסיהם ואפשר שכל הפסוק יהיה שב לדבר אחד ויחסר מלת אל והרצון בו אל אשר קצירו יאכל איש רעב ונקשה ואל אשר יקח קצירו מן הקוצים ויצפ' עם זה שמה שלקחהו מן הקוצים יגזלהו ממנו איש פריץ יהיה חיל בני האויל אשר זכר :

כי לא יצא מעפר . מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו : און הוא לשון שבר :

כי לא יצא וגו' . ר''ל הלא עינינו רואות אשר נתהוה בעולם עמל ואון והנה אינם צומחים ויוצאים מן האדמה לבוא מאליהם במקרה כ''א באים לשלם גמול המפעל ולזה כאשר ראיתי האויל המשריש שפטתי שהוא הראוי להיות מן המקבלים העמל ואון כי לו נאה כי לו יאה :

און . ענין שבר :

כי אדם לעמל יולד . כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכי' ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתוני' ( יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים סא''א ) לשלוט בם שטן ויצה''ר : רשף . כמו רשפי קשת ( תהלים עו ) כשהחץ מעופפת נקרא רשפי ל' עוף ( סא''א ) :

כי אדם . הלא האדם נברא להיות עמל על טרפו לא לקחת מזולתו דבר אשר לא עמל בו : ובני רשף . וכאשר ניצוצי רשפי אש הוחק טבעם להגביה עצמם לעוף למעלה כן משפט האדם לעמול על טרפו וזה האויל לא כן עשה לזה יקבל גמולו משלם :

רשף . גחלת אש כמו רשפיה רשפי אש ( ש''ה ח ) :

בני רשף . הם כידודי אש :

אולם אני אדרוש . אם היו באים עלי יסורים הללו הייתי דורש אל הקב''ה בתפילה ובתחינה ואלו הייתי שם דברתי בבקשה :

אולם . באמת אם הייתי אני מדוכא ביסורין לא הייתי מתרעם כמותך אבל דורש הייתי אל ה' להתחנן לפניו : ואל וגו' . כפל הדבר במ''ש :

עושה גדולות . כי הוא עושה גדולות וא''א לחקור אותם ולדעתם וכאומר לזה הייתי דורש לה' כי בידו להושיע וימשול במערכת השמים ולכל אשר יחפוץ יטה עם כי נראה כאשר תשפוט המערכת כן הוא ע''פ הרוב מ''מ הכל בידו ועם כי לא נדע פתרון הדבר הוא בעבור כי קצרה דעת האדם וכאשר אין חקר לכל הגדולות שעושה המקום ב''ה : עד אין מספר . לגודל רבוים :

הנותן מטר על פני ארץ . ארץ ישראל : ושולח מים על פני חוצות . ע''י שליח לשאר ארצות :

הנותן מטר . עם כי רבות פעמים לא יורה הטבע על המטר עכ''ז יתן הוא זולת הטבע בהשגחה פרטיות : ושולח וגו' . כפל הדבר במ''ש :

לשום שפלים למרום . הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה : ( קודרים . שקומטים פנים ברעב ) :

לשום . בכדי להשים למרום בגבהי המעלה את השפלים חסירי הלחם כי בהיות המטר האדמה תתן יבולה ורווח להם ונראה גם בזה גודל ההשגחה : וקודרים . הנשחרים מעקת הרעבון נתחזקו בישע אלהים וכפל הדבר במ''ש :

וקודרים . ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו ( יואל ב ) : שגבו ישע . כמו שגבו בישע :

וקודרים . הם האנשים הקשי יום וקראם קודרים כי לרב אבלם ידמה להם שיחשך האור שהוא אצלם ולזה אמר הנביא על רוב הצרות ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה ואמר דוד כאבל אם קודר שחותי :

ולא תעשינה ידיהם תושיה . אותה עצה שדימו לעשות :

מפר . בהשגחתו מפר מחשבות חכמים המתחכמים בערמות ותחבולות : תושיה . כל מה אשר יש עם מחשבותיהם לעשות :

תושיה . מל' יש :

תושיה . הוא שם לכל נימוס וסדור ולזה נקרא התורה תושיה כי היא הנימוס והסדור הנאות ויקרא תושיה המנהג שראוי לאדם במה שהוא אדם שיתנהג בו והוא אמרו ותושיה נדחה מעני כי לא נתנה תורה בעת שהיה איוב ולא היה מאמין בתורה עד שיתפאר שלא נדחה ממנו החורה אבל התפאר שלא נדחה ממנו הנימוס והסדור אשר ראוי לאדם במה שהוא אדם להתנהג בו בדרך שישלים נפשו ואפשר שכבר היה נימוס מה לאומר אשר היה איוב ממנה והתפאר שכבר התנהג באותו נימוס בשלימות ויקרא תושיה מה שהוגבל וסודר במחשבה והשתדלות לעשות מהפעולות עד שיגיעו אל התכלית אשר כוונו עליו והמשל אם חשב גנב מה לעשות גנבה מה , וסדר הפעולה ההיא בלבו ואיך יתנהג בה עד שישלים לו עשיית הגנבה הנה זה הסדור אשר סדר בלבו ושמהו כמו חוק לו יקרא תושיה ובזה האופן אמר ולא תעשינה ידיהם תושיה ר''ל שלא יעשו מה שסידרו והגבילו במחשבתם לעשות מהפעולות :

נמהרה . כל העצה העשויה במהירות היא סכלות :

בערמם . בדבר הערמה אשר חשבו לעשות לזולת בזה עצמה לוכד אותם ויפול בשחת יפעל : ועצת נפתלים . עצת העקשים נעשים במהרה כי תשוב על עצמם והוא ענין מליצה לומר הואיל והוא ייעצה ואליו תשוב א''כ נעשית במהירות רב כי האדם קרוב אל עצמו ואין לעצה מרחוק ללכת :

נפתלים . עקשים כמו אין בהם נפתל ( משלי ח ) :

נפתלים . הם העקשי' אשר יעמיקו לבקש עקלתונות עד שיגיעו למבוקשם ואמר שעם עומק העצה באלו האנשים יסבב השם שתהיה עצתם נבערת ונמהר' ותהיה נמהרה מענין נמהרי לב והם הפתיים :

יומם יפגשו חושך . שאין עצתם מתקיימת ונעשית ואור חכמתם נהפך לחושך :

יומם . באור היום יפגשו את החשך ר''ל בדבר ברור הנראה לעין כל תסכל עצתם ויתעו בה : וכלילה . כמו ההולך בחשכת הלילה אשר דרכו למשש ביד לבל יוכשל בדבר מה כן ימששו בעת הצהרים ור''ל אף בדבר המובן בתחילת המחשבה יהיה טח עיניהם מראות מהשכל לבותם וכפל הדבר במ''ש :

יומם . ביומם : יפגשו . יפגעו : ימששו . ענין החיפוש בידים להשמר ממכשול כמו כאשר ימשש העור ( דברים כח ) :

ויושע . את הנכשלים : מחרב . ומאיזה חרב מפיהם שהיו סבורים לבולעם ומתאוים להשמידם : ומיד חזק . יושיע אביון :

ויושע . ובסכול דעתם יושיע ה' את מי אשר היה עצתם עליו ויהיה נושע מחרב והוא מפיהם של הרשעים ההם אשר חשבו לבלעם חיים כי ישגו ולא ידעו מה יעשו להשיג תוחלתם : ומיד חזק . בזה יושיע האביון מיד החזק ממנו וכפל הדבר במ''ש :

ויושע מחרב . חסר הפעול ושב אל השפלים והקודרים שזכר ראשונה או יהיה שב אל האביון שזכר בסוף הפסוק והוא יותר נכון וכוונת הפסוק שהשם הושיע האביון מחרב ומיד חזק : מפיהם . של הרשעים וממאמרם ר''ל שישים פיהם ומאמרם כלי להושיע בו האביון אשר כוונו להרע לו והמשל שהם יאמרו שירדפו אחרי פלוני להרגו וישמע הדבר איש מה ויגיד עצתם לאיש ההוא וישמר מלכת בדרך ההוא וינצל או שיהיה במאמרם מסבול העצה מה שינצל בו האביון ואפשר שנאמר שהרצון בזה שהשם יושיע אביון מחרב ומפיהם ומיד חזק בזה האופן מההשגחה ואולם יושיעם מפיהם על דרך משל שלא יהיו טרף לשיניהם בשישבר שיניהם כמו שנאמר ושיני כפירים נתעו וגם כן הנה ישמרו שלא יהיו טרף לשיניהם במה שיסבב השם יתברך לאלו האנשים הרעים מסבול העצה :

ועולתה . העלילה והרשעה כמו ( תהלים סד ) יחפשו עולות , עלילות : קפצה . סגרה כמו לא תקפוץ :

ותהי . סכול דעת הרשע תהיה למלאות תקות הדל אשר ייחל עליה : ועולתה . והנה העולה סתמה פיה ולא תוכל להרע לו ונראה א''כ מכ''ז גודל ההשגחה :

קפצה . ענין סתימה וכן וכל עולה קפצה פיה ( תהלים קז ) :

הנה אשרי אנוש וגו' . ביסורין וכשם שהוא ( מרפא ) מכאובי' של אלו כך אני אדרו' אליו על יסורין אלו שיבואוני והיה לך לקבלם ולא למאסם :

הנה . הואיל והכל בא בהשגחה הנה אשרי להאדם אשר יוכיחנו אלוה במשפט יסורין כי בזה ימורק העון להטיב אחריתו וגם אתה אל תמאס מוסר שדי :

כי הוא יכאיב . ביסורין הוא מכאיב ובהם עצמן עושה תחבושת ורפואה כי בהם ממורק העון ותלך לה : וידיו . הידים אשר ימחץ בהם הם עצמם מרפאים בזה את המחץ מחלי העון וכפל הדבר במ''ש :

ויחבש . מל' תחבושת ורפואה כמו לחבוש לנשברי לב ( ישעיה סא ) : ימחץ . ענין הכאה כמו מחץ ראש ( תהלים קי ) :

בשש צרות . כשיבאו לעולם יצילך על ידי יסורין שנתייסרת בהם וגם בשביעית כשתבא לא יגע בך ועכשיו הוא מונ' אותן :

בשש צרות . הנה דע לך אשר בעבור היסורין הבאים עליך נתמרק העון ועוד לא יוסיפו הצרות לגעת בך כי יצילך ה' בעת יבוא בעולם אחת מששת הצרות האמורות למטה : ובשבע . ובדבר השביעית אשר לא תחשב לצרה כמוהם מ''מ לא יגע בך הרע שבו :

ברעב . בעת בוא רעב בעולם יפדך ה' שלא תמות מחסרון האוכל ובמלחמה יפדך מיד חרב האויב :

בשוט לשון . של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי' :

בשוט לשון . בעת יתרבה לשון הרע בעולם ותשוטט הלשון לדבר רכיל אתה תהיה נחבא ונסתר ממנה כי לא תדבר עליך ולא תירא א''כ מהשוד והאבדון הבאה ע''י לה''ר :

בשוט . ענין ההליכה אנה ואנה כמו משוט בארץ ( לעיל א ) :

בשוט לשון תחבא . ר''ל כאשר תשוטט לשון הרע בארץ אשר היא סבת מריבות חזקות ורעות שם תחבא ר''ל שלא תזכר :

לשוד . לעת בוא שודד לגזול הון או בעת בוא כפן ר''ל עת יאצרו התבואות לייקר השער הנה תשחק ותלעג באלה כי לא יגעו בך לרעה : ומחית הארץ . בעת יהיה משלחת החיות לא תירא מהם הרי הם ששה צרות במספר רעב ומלחמה ולה''ר שודדים כפן חית הארץ :

ולכפן . ענין אסיפה וכן כפנה שרשיה ( יחזקאל יז ) ובדרז''ל יש כנופיא ( שבת ס ) ועם הוא הפוך :

כפן . הוא כשהתבואה ביד שומרי האוצרות ואז תהיה ביוקר לא בסבת חסרון התבואה ואולם הרעב הוא חסרון תבואה :

אבני השדה . מין אדם הן : וחית השדה . הוא . שנקרא גרוש''ה בלע''ז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה : השלמה לך . יהיה לה שלום עמך :

כי עם אבני השדה . אשר עם אבני מכשול המושלכים ע''פ השדה יהיה כאלו כרת ברית עמהם לבל תגוף באבן רגלך והיא השביעית אשר לא תחשב לצרה כששת הראשונים : וחית השדה . הוא ענין מליצה לומר כאלו חית השדה היו השלוחים בדבר לתווך השלום בינך ובין אבני השדה וכאלו הם השלימו לך את האבנים ההם :

וידעת כי שלום אהלך . ואז בכל מקום תהיה בטוח , כי שלום אהלך : ופקדת נוך ולא תחטא . כמו אל השערה ולא יחטיא ( שופטים כ ) וזו היא השביעית שמנינו למעלה :

וידעת . בכל מקום שתהיה תהא יודע ומובטח אשר השלום באהלך : ופקדת . תזכור ותשגיח במדורך כי לך תהיה ולא תהיה נחסר ממך להמסר ביד אחר :

ופקדת . ענין זכרון והשגחה כמו פקד פקדתי ( שמות ג ) : נוך . מל' נוה ומדור : תחטא . ענינו חסרון כמו קולע וגו' ולא יחטיא ( שופטים כ ) :

ופקדת נוך ולא תחטא . ר''ל בני נוך והם בני ביתו וכאילו אמר שכבר חטא מפני שלא השגיח בבניו באופן הראוי לשומרם מחטא :

וידעת . תהיה יודע ובטוח אשר הרבה יהיה זרעך : וצאצאיך וגו' . כפל הדבר במ''ש :

תבא בכלח אלי קבר . שתנצל מן הדבר , ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא ל' גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז''ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה : כעלות גדיש . כאשר נסתלק הגדיש מן הקרקע בעתו :

תבוא בסלח . בעת הזקנה תבוא אל הקבר כמו שמסלקין את הגדיש מן השדה בעת שנתייבש כל צרכו כן תסולק מן העולם בעת ימלאו ימיך :

בסלח . עת זקנה וכן עלימו אבד כלח ( לקמן ל ) : אלי קבר . אל קבר : כעלות . ענין סלוק כמו אל תעלני בחצי ימי ( תהלים קב ) : גדיש . כרי מן עמרי תבואה :

כעלות גדיש . מעניין כריתה וכמוהו אל תעלני בחצי ימי : ביאור דברי המענה השיב אליפז ואמר ידענו שאם נשא משל ודבר אליך להשיב על דבריך יכבד עליך אלא שעם כל זה לא אוכל להמנע מלהשיב על דבריך כי מי יוכל לעצור במלין על דבריך אלה או יהיה הרצון בזה האם כאשר נסה השם להגיע אליך דבר מן הרעות תלאה ומי יוכל לעצור במלין מלהוכיחך על תכונתך זאת , הנה במה שקדם היות מיסר רבים כאשר שמעת מהם דברים כאלה והידים אשר היו רפות באמונת השם היית מחזק והאיש הכושל היו מקימים מיליך והברכים הכורעות היית מאמץ והיית אומר לו שמה שהגיענו מהרע הוא על צד העונש למרי קדם ר''ל שכל מי שהיה נבוך באמונת השם יתברך בעבור מה שהגיעהו מהעונש היית מחזק אותו עד שיאמינו כולם כי על כל מעשה גמול ומשפט להיות בזה תקון המדינ' ותקון הצלחת האדם וזה שההמון אם לא ייראו מהעונש לא ימנעו מעשיית הרעות כאשר יביאם טבעם להשתוקק אליהם , והנה עתה כאשר תבוא אליך הרעה נלאית לסבלה וכאשר נגע עדיך היית נבהל הנה זה ממה שיוכיח שיראתך השם לא היה אלא לבטחונך שישמור לך קנייניך ותקותך בשישמור לך אלו הקניינים היתה סבת תמימות דרכיך לא טוב האמונה כי לפי מה שאני רואה מדבריך עתה אינך מאמין שיהיה בכאן גמול ועונש , והחל אליפז לסתור דבריו מהמוחש ואמר זכור נא מי הוא נקי ואבד ואיפה תמצא שנכחדו ישרים כמו שראיתי זה מהאנשים המשתדלים בכל עוז בעשיית העול והחמס שיאבדו ויכלו מרוח אף השם ואולם הנקיים והישרים ואם היה שיגיעום קצת רעות אינם מכלות ומאבדות אותם לגמרי כמו העניין ברעות הרשעים וזה לאות שאלו הרעות אינם נופלות במקרה כמו שאתה מניח ר''ל שאם היה הענין כן לא היה בזה הבדל בין הישרים והרשעים ואולם היות רעות הישרים יותר חלשות למיעוט עונותיהם לא שיהיו להם רעות בזולת מרי כמו שהיה מניח איוב הנה האנשים הרשעים אשר תשוקתם לטרוף טרף כמו החיות הרעות נמצאו שנתעו שיניהם עד שיבצר מהם אשר יזמו לעשות ותראה אותם אובדים מבלי מציאתם הטרף ובניהם יתפרדו אנה ואנה ישוטטו לבקש די טרפם וזה דבר נמצא בלי ספק בחוש כי הרבה מה שתמצא מהאנשים הרשעים אשר כל השתדלותם להזיק לאחרים שברוב העתים לא ימצאו ותמנע מחשבתם הרעה וזה ממה שיורה שהשגחת הש''י הוא באישי האדם , ואמר אליפז הנה באמת אופן השגחתו יגונב ויעלם ממני אלא שכבר לקחה אזני שמץ מנהו מעט מזאת ההשגה אשר תעמידנו על היות השגחתו בשפלים , וזה שבסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים קראני פחד ורעדה ורוב עצמי הפחיד מהמראה אשר אראה בחלו' מהדברים העתידים לבא עלי אשר סבת הודעתם הוא השם יתברך וזה שמה שהגיד לי המראה ההיא הוא ענין רוחני , יעבור על פני תסמר שערת בשרי מדי בואו מרוב החרדה כי כבר ייוחדו החלומות הצודקים משאר החלומות שכבר יקרה מהם החרדה והתפעמות הרוח כמו שנזכר בספר החוש והמוחש ויעיד על זה מה שנזכר מחלום פרעה וחלום נבוכד נאצר והנה יורה על היותו רוחני שהוא יעמוד לפני ולא אכיר מראהו אך תמונה לנגד עיני אשר יראה אותה לי הכח הדמיוני ואשמע דבריו הנפלאים כאילו הם מורכבים מהקל והדממה וזה שהשכל יקבלם רוחניים בזולת קול והמדמה מראה אותם כאילו הם דברים קוליים באותיות וקול , ואחר כן החל אליפז בטענ' שלישית ואמר איך אפשר שתאמין שיהיה השם ית' פועל המין האנושי וממציאו ומנהיגו והוא בלתי משגיח בו עד שכבר ימצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו , האם אפשר באדם שיהיה צדיק יותר מהשם ית' האם יהיה האדם טהור יותר מפועלו הלא כמו אלו העניינים יהיו מיוחסים אל העול באדם ר''ל אם ינהיג מדינה אחת ולא ינהיגנה ביושר ואיך אפשר שיצוייר בשם ית' עם היותו בתכלית השלימות מה שהוא חסרון ועול בחוק האדם , הן בעבדיו לא יאמין והם השכלים הנפרדים לא יתן אמתות וקיום בעצמותם אבל מה שלהם מן האמתות והקיום הוא מזולתם והוא השם ית' , ולא ישים במלאכיו אורה מעצמותם וזה כי אין האור להם והוא ההשגה במה שהם משיגי' מצד עצמותם אבל מצד מה ששפע למציאותם מהסיבה הראשונה והוא השם יתברך ולזה הוא מבואר שאלו הנמצאים ואם הם שלימים מאד ביחס אל האדם הנה הם חסרים מאד ביחס אל השם יתברך כי אין יחס בין מי שמציאותו וקיומו והשגתו מעצמותו ובין מי שהוא לו מציאותו וקיומו והשגתו מזולתו , ואם באלו עם פשיטותם ושלמותם ונצחיותם ימצא חסרון אצל השם יתברך הנה אין ספק שהאדם חסר מאד ביחס אל השם יתברך כי הוא שוכן בבתי חומר ר''ל בזה העולם השפל ובעפר יסודו ר''ל שקיום צורתו הוא בחומר שלה כי הוא נושא לצורתו ולפי שצורתו היא היולאנית ואל זה גם כן איפשר שיכוין במה שאמר שוכני בתי חומר ר''ל שצורותיהם היולאניות עם החסרון הנמצא להם בעצמותם יחוייב עוד בהם שיהיו נפסדים ואין זה ההפסד ג''כ מוגבל בהם שם עד שיהיו בטוחים ממנו עת מה אבל ידכאום מקרים ויפסידום קודם שישיגם הכלוי וההפסד הטבעי מבקר לערב ישיגם המות במעט סבה מבלי משים לב לפנות אל השלימות האנושי יאבדו אבידה מוחלט' ולא יהיה להם השארות כלל , הלא האדם ואם לו קצת שלמות והוא ההכנה השכלי' אשר לו בה יתרון והשארות הנה יקרה לו ברוב שיסור יתרונו אשר בו וימו' ולא בחכמה לפי שבהגעת השלמות לו מהקושי העצום לקושיות בעצמו ולרבוי המונעי' , אם חשבת להיות במדרגה השכלית והמלאכים להיותך בעל שכל ראה מה מאד רחקה מדרגתך מהם עד שאם תקרא אליהם לא תמצא מי שיענך , ואל מי מקדושים תפנה שיענך הלא היותר שפל מהם לא יענך לרוחק מדרגתך ממנו ואם הענין כן ביותר שפל מהם ראה מה מאד רחקה מדרגתך ממדרגת השם יתברך ובהיות הענין כן הוא מבואר שלא יתכן שיוחס לשם יתברך שם שלמותו מה שהוא חסרון בחק האדם אשר הוא בתכליח מהחסרון ביחס אל השם יתברך , והוסיף אליפז להתיר ספק מה בענין הרעות אשר נראה באדם בזולת מרי קדם ואמר שהם אינם רעות יהיה ראוי שידאג האדם עליהם ויחסם אל האולת והפתיות ועל זה אמר הנה לאויל יהרג כעס כי הוא ידאג תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר הוא סבת העדר בואם לפי שלא דרך בהגעתם בסבות הראויות והוא מבואר שכמו זה האיש כועס תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר כיוון אליהם ויחשוב שכבר ענשו השם יתברך אלא שהוא מבואר שכמו זה לא יקרא רע כמו שלא יקרא רע אם לא תצא ספינה מהחפירה בקרקע כי לא תעשה הספינה בכמו זה הפעל והאיש הפותה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות תמיתהו קנאתו כי עיניו לא תשבע וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא מצורף לזה שהוא ישתדל לרוב קנאתו להגיע אל מבוקשיו במהירות וידרוך מפני זה בהגעתה בסבות בלתי נאותות , כמו הענין באויל אם יקרה באויל שיהי' משריש ומצליח בקצת העניינים הנה כאשר ראיתי זה בא אידו פתאום וקללתי נוהו למיעוט השארוח קניינו אשר כיון אליהם כי לא יגיע לכמו האיש הזה שום תכלית אם לא במקרה ומה שהו' במקר' הוא מעט כמו שהתבאר במקומו , הנה בניו הנמשכים אחריו ירחקו מישע וידכאו בשער לעיני כל העם ואין מציל לפי שכמו זה האיש לא ישתדל ג''כ בקנין האוהבים כמו שלא ישתדל בשאר הסבו' המביאו' מה שמשתוקק אליו אלא כבר יגיע מהרוע לאויל ולבניו האוחזי' דרכו עד שיהי' חילם לאיש קשה המזל שיאנוס אותו האיש הרעב ויאכל קצירו ולאש' יקח קצירו מבין הקוצי' לרוע הצלחתו ויקוה האיש הפריץ ללקחו ממנו וזה תכלי' הרוע ר''ל שיהיו השפלים שבאנשי' גוברי' עליהם , הנה לא יצא מעפר און ועמל ר''ל שאין הארץ סבת רוע הסדור הנופל בטובות אישי האדם ורעתם אשר הוא און ועמל כמו שהי' חושב איוב וזה שכוונתו היה כי למרחק אלו העניינים אשר בארץ במדרגה מהשם יתב' הוא מחוייב שיהי' בלחי משגיח בהם כאמרו מה אנוש כי תגדלנו וגו' האף על זה פקח' עיניך וגו' , אבל הרעו' הנופלו' בכאן בזול' מרי קדם אין ראוי בהם שיקראו רעות לפי שהם מיוחסו' אל סכלות המקבל כמו שזכ' באויל ופותה וזה שהאדם יולד לעמל ולהשתדל בקניני' אשר יצטרכו אליו כי לא נתנו לו שלמיותיו בפועל אבל נתנו לו הכלים אשר אפשר שבהם יגיע אל מה שיצטרך אליו וכמו שכידודי האש יולדו להתנועע תכף התהוות' ולהגבי' עוף מה שהתמידו נמצאי' עד שיסור החלק האשי מהם ויפול האפר , ובהיות העניין כן רצוני שהאדם יולד לעמל בשלמיותיו אשר ירצ' הגעחם אליו הנה אם לא ירדוף בהגעתם בסבות הראויות אין זה עונש אם לא יגיעו וזה מבואר בנפשו , ולהיו' העניין כן הנה החליט אליפז המאמ' שהרעות הבאות על איוב היו על צד המוס' והתוכח' למרי קדם ולזה אמר אליו אם הייתי במקומך הייתי דורש אל אל ומתפלל אליו שירחם עלי כי הוא משגיח בזה העולם השפל השגחה נפלאה ויור' על זה הגדולות והנפלאות אשר הוא עושה ומכללם נתינת המטר בסדר וביושר אשר בו חיי כל צומח וזה שהמטר על הרוב יהי' במקומות הנגלים מהארץ מאדים יביאו' אליהם רוחות ממקומות אחרי' זולתם ומה שזה דרכו הוא מיוחס אל הקרי וההזדמן ומה שיוחס אל הקרי וההזדמן הוא ראוי שיהי' מעט ואנחנו נרא' המטר תמיד בדרך שישלמו בו הצמחים הנ' זאת ראיה חזקה שבכאן משגיח בענין נתינת המטר זולת הטבע ולזה תמצא בכל הנביאים והחכמים כשהם יספרו נפלאות השם שהם יספרו תחלה נתינת המטר ועוד יראה בכאן מה שיתחזק שהשם יתברך משגיח באישי האדם וזה שהרשעים אשר ישתדלו בעשיית הרעו' אל האנשי' השפלי' והחלושי' ימנע מהם אשר יזמו לעשות עם היותם בעלי כח וחכמים להרע וזה שהשם ית' יסבב לשו' האנשים השפלים הנרדפים למרום ההצלחה ולהשגיב ישע האנשי' המדוכים והאבלי' והוא מיפר עצת הרשעים החכמים להרע אשר ישתדלו להרע להם ולא תעשינה ידיה' מה שחשבו לעשותו , החכמים הוא לובד בערמם ר''ל שרוב ערמם ישים השם ית' כלי למנוע מהם אשר יזמו לעשו' והמשל שכאשר ידעו באיש שילך בחוץ ויבקשו לרדוף אחריו ולקחת אשר לו ישפטו לאיזה צד הלך ויעמיקו בו ויאמרו שהוא יותר ראוי שיהא לכתו לזה הצד לסבות מה יזכרום ורוב העמקתם בזה תסבב שישפטו שהוא הלך בצד אשר לא הלך בו וירדפוהו שם ולא ימצאוהו , ועצת הרשעים הנפחלים המבקשים דרכים עקלתונים ומעמיקים בהם לכל הצדדים האפשריים כדי שיגיעו למבוקשם להשיג עשיית העול והחמס ישימם השם נמהר' וחסר' ותהי' סבה שלא ישפטו הדבר אשר ירצוהו כפי מה שראוי בעניינים הברורים , ביום ובצהרים ילכו בחשך ר''ל שאפי' בעניינים המבוארי' בנפשם בתחלת המחשבה תסכל עצתם , ובזה האופן יושיע השם ית' השפלים והקודרים מחרב הרשעי' שלא יזיקם מפיה' וממאמר' של אלו הרשעים ר''ל שפיהם ודבריהם אשר הסכימה עצתם בהם שם השם ית' כלי להושיע השפלים והקודרים ובזה האופן הושיע השם יח' האביון מיד חזק ממנו עד שכבר תהי' לדל תקו' שלא יעזבהו השם ית' ביד הרשעים ואנשי עולה קפצו פיהם להצטערם על אשר לא הגיע התכלית אשר כוונו אליו וזאח הטענה שזכר בכאן מבוארת ונגלית מן החוש וזה שאנחנו נמצא ברשעים רבים מכוונים להרע ומשתדלים בו ולהם הכלים אשר בהם אפשר שיזיקו לרבים ויהיה עם זה ההיזק המגיע מהם מעט הנה זה ממה שיורה כי שם גבוה שומר ובהיות הענין כן אין לך להתרעם מהשם ית' אם הוכיחך וייסר אותך על עונותיך כי מאושר הו' מי שיוכיחהו השם ית' וזה שהטובים יוכיחם כדי שיחזרו למוטב ואולם הרעים ימיתם בהמלאת סאתם ולזה ראוי לך שלא תמאס מוסר השם ית' כי הוא כשייסר הטובים ירפאם ויחבש' אחר הכאתו ומוחצו אותם , אם תשוב ותכנע טרם בוא הצרות בעול' יצילך מהם וזכר שש ושבע להיותם מספרים שלימים עם שכבר זכר מהצרות כמו זה המספר והם הרעב והמלחמה ולשון הרע והשוד וכפן וחיות הארץ ואבני השדה , ברעב יפדך השם ית' שלא תמות מצד חסרון האוכל ובמלחמה יצילך שלא תהרג כאש' תשוטט הלשון להרע לאנשים בלשון הרע לא תזכר שם וכאשר יבוא השודד לשלול שלל ולבוז בז לא תירא כי לא יגע בך רע , לשוד ולכפן תלעג ותשחק שלא תנזק בהם ולא תירא מן החיות הרעות שיטרפוך ולא מאבני השד' שתנגוף בהם רגליך כי אתה לאלו כרת ברית עם אבני השד' וכאלו השלמה לך חית השד' , וידעח כי שלום אהלך וידעת כי בביתך יהיה שלום ופקדת אנשי ביתך ותצום שילכו בדרך השם ולא תחטא וזה אמר לו אליפז להעיר שהוא אולי חטא כאשר לא השגיח בתקון אנשי ביתו כדי שיהיו יראי' מהשם ית' ואף על פי שלא חטא במעשיו בעצמו ולזה נענשו בניו ונענשו באבדן שאר קניינים ולזה אמר אם הייח עושה ככה תדע באמת כי היה רב זרעך ובניך יהיו רבים כעשב הארץ וגם את' לא תמות בלא עתך אם התנהגת בזה המנהג אבל תבא בזקנ' המופלגת אל קבר כמו שיכרת הגדיש בעתו , הנה זהו מה שחקרנוהו והוא האמת בעצמו שמע אותו ודע לך האמת והתנהג בו , והכלל העולה מן הדברים הוא שאליפז היה מאמין שהרעו' הבאות לאישי האדם הם מגיעות להם מהשם ית' על צד העונש על מה שחטאו והי' מתיר זה הספק במה שנראה מהגעת הרעות בזולת מרי בשאמר שכבר יהיו בכאן רעוח מצד האולת והפתיות ואלו אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וקיים דעתו תחלה מהחוש ואמר שאנחנו לא נמצא האבדון וההכחד בישרים ובנקיים כמו שימצא ברשעי' וזה ממה שיור' שסבת המצא רע ברשעים הוא היותם רשעים וזה אמנם יהי' על צד העונש ואמנם הנקיים והישרים כשיחטאו חטאים מה יוכיחם השם יתברך וייסר' אך לא יאבדו ולא יכחדו וזה ג''כ קצת טענ' על איוב על בחרו המות יותר מן הייסורין שהיה נוסר בהם , והטענה השנית היא לקוחה מההודעה אשר תקר' בחלום אשר תור' על השגחתו ית' באישי האדם וזאת טענה חלוש' כאשר לא יאמר בזה יותר מזה השעור כי אע''פ שנודה בזאת ההודע' לא יחוייב מזה שיהי' השם יתב' משגיח באישי האדם על הצד שיאמין אליפז וזה מבואר למי שיעיין בספר החוש והמוחש וכבר שיער אליפז בחולשת זאת הטענה ולזה אמר ואלי דבר יגונב וגו' ואולם אליהו הרחיב המאמר בזאת הטענה ואמת ממנה עניין ההשגח' במה שאין ספק בו , והטענ' השלישית היא לקוחה משלימות השם יתברך וחסרון האד' ואופן סדור' כן הנה האדם לשלימות הנמצא בו לא יעלים עיניו ממה שינהיגהו ולא יעשה למונהגים מאתו עול וזה כי האדון השלם לא יעלי' עיניו מהפעולות הנעשות במדינתו ולא יעש' להם עול ר''ל למונהגים מאתו הנה יחוייב מזה שיהי' מה שהוא יותר אמתי בשלימות יותר אמתי בהתרחק מן העול וההעלם ממה שינהיגו להיות היותר שלם מתרחק יותר מן החסרון ואולם מה שיראה מן הרעות אשר לא יוקדם להם מרי הם בסבת האולת והפתיות והם אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וכן היה אפשר שיגיעו לזאת הסב' טובות לרעים אלא שזה לא יתקיי' כי אם זמן מועט כאש' אני ראיתי אויל משריש וגו' והנה זאת הטענ' היא לקוחה מצד הפחות והיותר , והטענ' הרביעית מה שירא' מהוויית המטר בסדור שישלמו בו הצמחים והמנע מהרשעים החכמים להרע מחשבתם הרעה להרע לשפלים החלושי' על הרוב ואופן סדור המאמ' בזה הוא על זה התואר אם היה השם ית' בלתי משגיח בזה העולם השפל היה התהוות המטר במקום מהמקומות הנגלי' מהארץ מעט ולא יתכן שישלימו בו הצמחים על הרוב לפי שרוב מה שיתחד' מזה הוא מתייחס אל הקרי וההזדמן אם לא היה בכאן פועל אחד בגשמים זולת הטבע לפי שהוא על הרוב מהענני' יביאום הרוחות במקום אשר ירד שם עוד נשנה שכבר ישלמו במטר הצמחים על הרוב ויחוייב מזה שהשם ית' משגיח בזה העולם השפל ובכמו זה האופן בעינו יסודר ההיקש השני אם היה השם ית' בלתי משגיח באישי האדם היתה מחשבת הרשעים החכמים יוצאת אל הפועל על הרוב שהם ישתדלו בהוצאתה אל הפועל בסבות היותר נאותות כמו העניין בשאר המלאכות אשר יעשה האדם במחשבה והשתדלות שהתכלית יגיע בהם על הרוב עוד נשנה אבל אנחנו נמצא שמחשב' הרשעים החכמים לא תצא אל הפועל אם לא על המעט ויחוייב מזה שהשם יתברך משגיח באישי האדם הנה לאלו הטענות ייחס אליפז הרע' הבאה אל איוב למרי קדם ממנו ומבניו על האופן שביארנו ונתן עצה אליו שישוב אל ה' וירחמהו :

הנה זאת . המענה הזאת חקרנוה בהשכל ודעת וכן היא האמת לזאת שמע אותה להבינה היטב : ואתה דע לך . כאומר הנה עשיתי את שלי ואתה דע לך בנפשך אם תבחר אמרי אם תחדל ( העולה מהמענה ההיא שהחליט אליפז שהכל בא בהשגחה והביא ראיה מאבדן הרשעים מבלי תקומה ולא כן יאבדו הצדיקים ויסכל דעת איוב במה שיחשוב שהכל מסר ביד מערכת השמים ומקרה אחד לכל לצדיק ולרשע כי ישיב אמרים הלא בחיק האדם השלם יחשב דבר כזה לעול עם שאינו שלם אף במלאכי מעלה וכ''ש שאין לו ערך עם שלימות המקום ב''ה ואיך אם כן יעלה על הדע' שיש עול זה בחוקו יתברך ועם כי נראה שברוב הפעמי' בא כאשר תשפוט המערכה מ''מ בא בהשגחה ובעבור קוצר הדעת לא נדע פתרון הדבר ויוכיח עוד על ההשגחה מנתינת המטר זולת הטבע ומהכשל הרשעים ברעתם אשר חשבו לזולת ומסכול דעתם בדבר הנראה לעין כל וישפוט על יסורי הצדיקים אשר יבואו למרק מעט העון אשר בידם למען ישגא אחריתם ויחוה עצתו לאיוב לבל יבעט ביסורין כי באו למרק העון לטוב לו כל הימים ) :