( מענה ה' ) :

ויען . מתחלה פסק מן מאמריו למען ישיב לו דבר מה וכאשר עמד ולא ענה השיב לו עוד :

ביאור דברי המענה . ענה הש''י את איוב מן החשך והסערה ואמר ואולם ייוחס זה המראה אל הסערה לפי שהנביאים כשתבא להם הנבואה יהיה שם ביניהם מסך מבדיל מצד החומר מלקבל בשלימות השפע האלהי ולזה תמצא שתיוחס הנבואה אל הערפל או אל החשך והסערה אשר הוא האיד הרב החשוך , מי זה אשר עצתו וטענותיו הם חשוכים ואפלים מבלי דעת אשר חשקת להתוכח עמי , ועתה אזור נא כגבר חלציך כאדם המתווכח אשאלך והודיעני שאלתי אחר שאתה שופט על מעשי ראה איך תוכל לשפוט את מעשי ואינך יודע אותם ומשיגם והוא מבואר שהשופט ראוי שתהיה אצלו ידיעת מה שהוא שופט , איפה היית שתדע אופן החכמה ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה מי שם מדתה בזה השיעור כי תדע אופן החכמה בזה והטעם כי בהיות מדתה בזה השיעור מן החכמה עד שאם היתה יותר גדולה או יותר קטנה היה נפסד העולם כי העולם ישמר בשיווי אשר ביסודות בכמות ובאיכות כמו שהתבאר בטבעיות , או מי נטה עליה קו כדרך הבונים כאשר יתחילו לבנות והרצון בזה מאי זה דבר היתה התחלת הוויתם ואמנם אמר זה להעלם הענין בסבת הווית הארץ לפי שהוא מיוחס אל ההעדר ר''ל אל העדר קבול המתפעל פועל הפועל ולזה היה מה שרחק מהגרמים השמימיים ארץ וזה פלא שישלים הש''י זה המציאות באלו השתי סבות והיא הסבה המיוחסת אל העדר בפנים מה כמו הארץ והסבה ההפכית לה אי זה העולם מתקיים במציאות ההפכים וכאילו התבאר בזה שאפילו מה שמיוחס אל ההכרח וההעדר ישתמש בו השם יתברך לתועלת כפי מה שאפשר עד שישלים בו זה המציאות השפל או יהיה פירושו או מי נטה עליה קו לקחת מדתה בהתהוותה כמו שיעשו הבונים ויהיה הענין כפול , על מה אדניה הוטבעו או מי ירה אבן פנתה אשר היא נסמכת עליו כי בזה מהחכמה מה שלא יעלם כי היא נסמכת על מרכזה שהיא נקודה לבד וזה לא היה לנקודה ההיא מה שהיא נקודה כי הנקודות כולם מתדמות אבל היא הסיבה בזה מה שהמצאתו מכוכבי אור אשר הם משבחים ומרננים לפני תמיד רוצה לומר הגלגלים אשר בהם הכוכבים כי כאשר נמצאו אלו הכוכבים מרננים ומשבחים לפני עם כל המלאכים וזה היה בעת המצא הגרמים השמימיים אז יהיה זה הטבע לזאת הנקודה להיותה אמצע , ומי הוא אשר יסך בדלתים ים בעת התאוותו עד שיהיה שם חלק נגלה בארץ להתאוות בו אלו הנבראות אשר בארץ ולא יעבור בו הים ויכסנו שזה היה נפלא מאד ומה שאי אפשר שתנתן בו סבה טבעית כמו שביארנו בספר מלחמות ה' , וגם אחרי כן שמרתי זה המציאות בשומי הענן והערפל מכסה הים תמיד רוצה לומר שאור השמש יעלה ממנו אידים תמיד יחסרוהו עד שלא יעבור גבולו בסיבת המים הבאים עליו מהנהרות כי הוא יחסר באלו האידים כשיעור מה שיתוסף בסבת הנהרות ובזה האופן גזרתי עליו חקי ואשים בריח ודלתים לפני הים שלא יעבור גבולו , ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ובזה הגובה יגלה גאון גליך לפי שלא יתוסף גובה הים כלל בסבת מה שזכרנו , המימיך צוית בקר והודעת לשחר מקומו אשר ממנו יזרח ואולם אמר זה לפי שהשמש לא יזרח בכל יום ממקום אחד אבל יתחלף מקום זריחתו מצד תנועתו בגלגלו הנוטה הנשלמת בשוה ותתחדשנה בזה תקופות השנה אשר להם רושם חזק במציאות אלו הדברים ההוים הנפסדים ובשמירתם זמן מה כי בסיבות אלו התקופות יגבר אחד מההפכים אשר עמידתנו בהם פעם אחר פעם עד שישלם בזה הסידור והיושר לאלו הנמצאות ויתחדשו בזאת הסבה מהפועל האחד פעולות רבות מתחלפות מצד התחלף יחסו אל הארץ אשר שם פעולותיו גם יתחדשו לזאת הסבה מהפועל האחד ההוויה וההפסד כי קרבתו ממנו הוא סבה להוויה ומרחקו ממנו סבה להפסד וזה מקום פלא וחכמה נפלאה ולזה אמר שכבר יתחלפו מקומות הזריחה לשמש לאחוז בכנפות הארץ ר''ל שיהיה פעם בתכלית הנשיה לצפון והוא בהיותו בראש סרטן ופעם בתכלית הנטייה לדרום והוא בהיותו בראש דלי ואלו החילופים עם שיש להם מבוא גדול בהוויות ושמירת הנמצאות הנה יגיע מהם רע במקרה מצד התגבורת באלו העתים ובו גם כן עם שהוא מן ההכרח תועלת להנער הרשעים מן הארץ וזה שכבר יתחדשו מזאת הנטיה פעולות מתחלפות מהכוכבים כמו החומר שיקבל החותמות והצורות בתמורה פעם אחר פעם ויעמדו כמו לבוש שילבשהו האדם פעם ויפשיטהו פעם ולא יעמוד עליו זמן ארוך ובזאת התמורה אשר לנמצאות מצד חילוף מצבי הכוכבים ממנו וחילוף מצבי קצתם מקצת ימנע מרשעים אורם והצלחתם וזרוע רמה אשר לרשעים תשבר וזה כי אם היה נולד הרשע בעת שיהיה לפי המשפט תהוא מצליח הנה יומר עניינו תמיד ויהפך מענין לענין מצד התחלף הוראת הככבים ומשפטיהם בו עד שישבר זרועו וכתו עד שיכלה , הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת שתדע עמקם הנפלא ועם זה יגיעו שם פועל הגרמים השמימיים להוות ההויות הנמצאות בו , הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה ר''ל שתדע אי זה מקום מרכז הארץ אשר הוא מות וצלמות ושאול להיותו דחוק מהתהוו' שם דבר עם שהארץ היא בתכלית מההעדר עד שאין בנמצאות המוחשות מה שהוא במדרגתם מהחסרון וההעדר ולזה הניחו בעלי התורות הארץ כאילו היא החומר הראשון כמו שזכר הפילוסוף בשני ממה שאחר הטבע ונאמר גם כן בתורה כי עפר אתה ואל עפר תשוב האם התבוננתה מנתיבות השמש שתדע מה שיקרה במקומות אשר רחבם גדול מהארץ מאד הגד אם ידעת כל הארץ אי זה מקום מהארץ ישכון האור שם זמן ארוך וחשך אי זה מקומו בעת היותו שם האור כי נתבאר בראיות ברורות כי מס''ו מעלות וכ''ה דקים רוחב עד צ' מעלות ימצאו מקומות יהיה בהם יום אין בו לילה גם חדש או חדשים עד שיכלה הענין בסוף אל מקום יהיה בו ששה חדשים יום וששה חדשים לילה , האם ידעת זה הענין מהשמש איך הוא כי תנהיגהו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו עד שתדע מה שיתחייב מתנועותיו ממקום מקום מהארץ או ידעת זה מצד אורך ימיך שהתאמת לך זה מן החוש ואולם ספר זה עם ספורו שאר הדברים הנעלמים להיות זה נעלם לאיוב כי בנבואה יבואו כמו אלו העניינים לפי המקבל כאמרו באברהם וספור הככבים להיות זה דבר נעלם לאברהם ואם כבר ידעוהו הבאים אחריו עד שכבר מנו מספר כל הכוכבים הנראים וקראום בשמות , ויותר זר מזה שכבר יגיע לנביא דבר כוזב בעת הנבואה במה שאין לו מצד שהוא נביא מצד הדעות אשר לו בעניינים ההם כמו הענין ביחזקאל שהגיע לו בנבואה כאילו הגלגלים מחדשים קולות נפלאים בתנועתם מפני שהיה מאמין שהגלגלים יחדשו קולות בתנועותיהם כמו שזכר הרב המורה , הבאת אל אוצרות שלג שתדע מאי זה מקום יצא השלג ואי זו סבה תהווהו , האם תראה מה שיצא ממנו הברד אשר חשכתי אותו להמצא לעת שארצה לעשות רע לעולם ליום קרב ומלחמה , וספר אלו השנים להיות כל אחד מהם קפיאה למים , והאחד נמצא עם הקור והאחר עם החום ואמר שהברד כבר המציא אותו ואם אינו מכוון כי אם על הכוונ' השנית ומצד ההכרח שיקובל בו תועלת להמציא ההזקים כדי שיזוקו בהם הרשעים , ספר נא אי זה הדרך יחלק האיד הקיטורי אשר יהיו ממנו הלהבות עד שפעם יהיה ממנו כוכב מדלג ופעם כוכב בעל זנב וזולת זה מהמינים אשר יתחדשו מהלהבות ההוות ממנו ופעם יהיה ממנו רוח ויפיץ קדים על הארץ , או יהיה הרצון בזה אי זה הדרך יחלק האיד הקיטורי האחד בעינו עד שימצא קצתו חם וקצתו קר בדרך שיתהווה ממנו רוח וזה כי בהווית הרוח ממנו יהיה בזה האופן כמו שהתבאר בספר האותות , מי חלק לשטף היורד מהגשמים מקור מוגבל יקבלהו ר''ל שירד במקום אחד ולא ירד במקום אחר לפי הנגזר מאתו עד שישלמו בזה האופן הצמחים ומי שם מנהג וחק לברק ולרעמים עד שילך הענין בסידור ישר ר''ל שיגברו פעם האש והרוח ופעם יגברו הפכיהם , מי הוא אשר סידר שפעם ירד המטר על המדברות שלא יגיע ממנו תועלת לאנשים ופעם ירד למקומות הנעבדים והנזרעים להצמיח מוצא דשא כדי שישלם בזה הגעת הרע לרשעים , היש למטר אב הוליד אותו והמציאו עד שיהיה לו חק להמצא שנה בשנה בעת הסתו או מי הוליד טיפי הטל עד שיהיה לו חק להמצא יום ביום בעת סוף הלילה שהוא דומה בתקופות היום לעת הסתו בתקופות השנה , ספר נא מה היא הסיבה המהווה אותם כי בזה מהעומק וספר גם כן מאי זה סבה נהיה הקרח וכפור השמים , לאי זו סיבה יתחבאו ויקפאו המים כאבן עד שיגיע מחוזק ההקפאה שיקפאו פני תהום עם עמקם ספר נא מה הסיבה בזה , התוכל לעצור מה שתוציא כימה מהאילנות והפירות הצומחים כי בהיות השמש בכימה אשר היא במזל טלה אז יתנו האילנות והצמחים כחם או אם תוכל להתיר ולפתח מה שיעצרהו וימשכהו כסיל שהוא מהצורות הדרומיות וזה כי בהיות השמש במזל שהוא בו אז יהיה הקור ויעצרו האילנות והצמחים וימנעו מנתינת כחם לרוב הקור , התוציא מזרות בעת צאתו והיא צורה הכוללת מהצורות הדרומיות ולא היתה נראית בארץ אשר היה בה איוב כי אם זמן מועט ואם תנח' עיש על בניה שהיא מהצורות הצפוניות , הידעת חקות שמים ר''ל מה שיתחייב מהכוכבים בהיותם במקום מקום מהגלגל וממבטם ודבוקם ושאר מה שידמה לזה , האם תסדר ממשלת השמים בארץ עד שישלם בהם זה המציאות השפל וישמרו סידור אלו העניינים אשר היה ראוי שיתייחסו אל הקרי לפי מה שיחשב כמו המטר והברקים ומה שינהג מנהגם , התרים לעב קולך וירד המטר הישמעו לך הברקים להשתלח כאשר תרצה עד שישלם מעניינם מה שיצטרך לנמצאות ואולם אמר זה כי השם יתברך שם בזה סידור והגבלה הולך בסיבוב ישר מצד תנועת הגרמים השמימיים וכוכביהם ומצביהם ומבטיהם , מי שת בלבבות הסתומות חכמה או מי נתן לשכל האדם בינה להשכיל הדברים אשר בשמים ואמנם אמר זה כי האדם נברא משולל מכל חכמה ולזה הוא נפלא איך יתכן לו שילמד חכמה לפי שכל למידה ולימוד יצטרך האדם בו לידיעה קודמת כמו שהתבאר בראשון מספר המופת ואחר שאין לו ידיעה קודמת הוא מן הפלא איך יתכן שיהיה לו ידיעה ואולם השם יתברך שם בו כלים להגיע אליו החכמה והחוש והדמיון והכח המחשב והזוכר כמו שהתבאר בספר הנפש והנה הענין בידיעה אשר תתחדש באמצעות אלו הכחות הוא נפלא מאד וכן הוא נפלא איך ישכיל האדם העניינים אשר אין לו מהחוש התחלה להכנס בהם כי אם הקדמות רחוקות כמו הענין במה שיחקור ממנו מענין הגלגלים וצורותיהם ר''ל השכלים הנפרדים ואשפשר שיאמר אומר שהוא קרא חכמה ההקדמות הראשונות ובינה התולדות המתחייבות מהם אלא שהביאור הראשון יותר נכון כי החכמה מיוחסת אל מה שיתבאר לנו בהקדמות עצמיות ומיוחסות והבינה מתיחסת אל מה שיתבאר לנו בהקדמות רחוקות וזהו אמרו יי בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וזה שהארץ נמצא מה שבה בעבור עצמה וימשך מהכחות אשר בה מה שימשך חיוב נגלה כאילו תאמר המשך מהחום החימום והספוגיות וזולת זה מהאיכויות הנמשכות לאיכות איכות מהם ואולם השמים לא נמצא מה שבהם מיציאת המרכז והכוכבים ושיעורי התנועות ושיעורי הנטייה וזולת זה ממה שינהג מנהגם בעבור עצמותם כמו שביארנו בספר מלחמות ה' ולא ימשך מהכחות אשר בהם מה שימשך חיוב נגלה כאילו תאמר המשך מהם החום והקור ושאר האיכויות כי אין בהם מה שיתיחס לאלו האיכויות כמו שהתבאר בטבעיות ולזה ייחס זה הסידור אשר בשמים כאילו העניינים אל התבונה כי התבונה היא הוצאת דבר מתוך דבר זולתו וחכמה היא הוצאת דבר מהדבר ההוא בעצמו באופן מה וזה כי הידיעה המגעת מהמופת האמיתי היא מגעת מהדבר ההוא בעצמו כמו שהתבאר במלאכת ההגיון , מי יספר מספר השחקים בחכמה לשום מספרם בזה האופן אשר הוא בתכלית השלימות להשלים זה המציאות השפל עד שאם חסרה אחת מהתנועות הנמצאות לכוכב כוכב מהכוכבים היה בלתי איפשר שישלם זה המציאות השפל , ומי ישכיב ויניח באמצע העולם הגשמים הנופלים מן השמים רוצה לומר החלקים הארציים עד שיתחלקו חלקי העפר בזה החוזק אשר הם בו לרוב הכבידות ובקשתם המרכז וחלקי הארץ ידובקו התדבקות חזק ואולם אמר זה לפי שלשחקים מרכזים מתחלפים כמו שביארנו במה שאין ספק בו בספר מלחמות ה' ולזה הוא נפלא למה ינוחו חלקי הארץ במרכז אחד מאלו הגלגלים יותר מהמרכזים האחרים , האם תצוד ללביא טרף ותשלים מזון הכפירים כי יכנעו במעונותיהם וישבו בסוכה למו ארב לטרוף מה שיגיע להם , ספר נא איך ישלם להם מזונם בזה האופן אשר הוא מיוחס אל הקרי אם לא מטוב החכמה וההשגחה אשר סדרתי המציאות באופן שישלם להם מזונם , מי יכין לעורב צידו עד שישמר מינו ולא ימות ברעב וזה כי ילדי העורב יתעו להעדר מזונם ויצעקו אל השם דרך משל לתת להם אכלם כי אין להם זולתו שימציאהו להם כי אין העורב מכין להם מזונם אבל הוא שונא אותם בהתהוותם אם מפני שטבעו זה הטבע ר''ל שאין לו זאת האהבה הדמיונית לבניו אם מפני היות נוצתם לבנה בתחלת הענין ויחשוב מפני זה שאינם בניו כמו שאמרו קצת הקודמים ולזה הוא מבואר שהמצא להם מזונם הוא מיתרון ההשגחה והחכמה , הידעת עת לדת יעלי סלע ותשמור עת בוא החיל והחבלים לאיילות ללדת והרצון בזה לפי מה שאחשוב שאלו לצער לידתן יהיה הוולד בתכלית הסכנה ועם כל זה הילדים ניצולים ליתרון השגחתי בנמצאות ויכולתי לעשות כל המצטרך , ולזה אמר התספוד ירחים שתשלמנה הריונם בהם וידעת עת לדתנה כדי שתצילם אז , וזה שהם מרוב צער הלידה ועוצר רחמם תכרענה בבוא להם חבליהם רוצה לומר שלא יתחזקו לעשות עצמם כדי שילדו ובזה תכתתנה ותשברנה ילדיהן וזה כי הם משלחות חבליהם וציריהם ולא יעשו עצמם בבואם כדי שילדו כמנהג שאר הבעלי חיים , ועם זה ימצא מיתרון השגחתו בנמצאות שיבריאו בניהם עד שלא יצטרכו לאמם ויגדלו בחוץ במה שימצאוהו מהמזון ולא יצטרכו שתזמינהו להם אמם אבל יצאו ולא שבו למו , מי שלח פרא חפשי שלא יהיה ביתיי ויהיה תחת ממשלת האדם ומוסרות ערוד מי פתח והתיר שלא ימשול האדם בו , אשר שמתי משכנו במדבר ובארץ מליחה , הנה לחזקו ישחק וילעג להמון קריה ולא יירא מהם ולא ישמע תשואות נוגש ר''ל שאין מי שינגוש אותו וימשול בו לחוזקו והוא פלא איך שם משכנו במדבר לפי שאינו טורף אבל הוא אוכל עשב וצמח האדמה עד שיחפש הרים שירעה בהם במדבר ואחר כל עשב ידרוש ולזה הוא מבואר שכמו זה הבעל חיים לא ישלם לו מזונו כי אם לחוזק השגחתי לפי שהוא במקום לא יעבד בו ולא יזרע ואין האדם ממציא לו מזונו והנה ישלם לו בזה האופן מזונו עד שהוא בזאת המדרגה מהחוזק ולזאת הסיבה לפי מה שאחשב זכר חוזק הראם והיות משכנו במדבר לפי שאינו טורף אבל הוא אוכל עשב , ולזה אמר היאבה הראם לעבוד אותך וילין על אבוסיך כדי שתמציא לו מאכלו כמו העניין בבעלי חיים הביתיים , האם העבות אשר תשים על הראם תוכל לקשור אותו בתלם כדי שיחרוש וישדד האדמה , התבטח בו כי רב כחו ותעזוב אליו כל עבודת השדה ר''ל שתעשה בו כמעשה השור והחמור , התאמין בו כי ישיב זרעך וגרנך יאסוף אל ביתיך אם תעמוס התבואה עליו הנה עם אכלו עשב היה משכנו במדבר ושם אמציא לו מזונו בדרך שיהיה בזה החוזק אשר בו , הנה כנף עוף אחד שמו רננים היא נעלסה ר''ל שליופיה תשים העוף ההוא עלז ושמח בהביטו בה ואחשב בזה העוף שהוא הנקרא פאו''ן בלע''ז שישמח ויתענג ביופי כנפיו ונוצתו , וגם אברה של חסידה ונוצתה אשר אינם יפות תשימה נעלסה ואמר זה בתמיה מה הסיבה אשר בעבורה רבה שמחת זה העוף ששמה חסידה עד שלא תתן אל לבה לשמור מה שתולידהו , כי תעזוב לארץ בציה ועל עפר תחמם אותם לבקעם ולא נתנה אל לבה לשים בציה במקום נשמר ושכחה מרוב שמחתה כי רגל תזור ביצתה וחית השדה תדושה , השכיח השם יתברך אותה בניה להניחם במקום שיפסדו ולא יהיו לה ותשים יגיעה לריק ולא תפחד ותתן אל לבה שביציה נכונים להפסד בזה האופן כי השם יתברך שכח אותה החכמה והתחבולה אשר בזה הענין לשאר הבעלי חיים ולא נתן לה חלק בבינה ההיא כעת במרום תגביה לעוף תלעג לסוס ולרוכבו ר''ל שלא תירא משום דבר ועם כל זה ימצאו הביצים ההם משומרים עד שישמר בזה מציאות המין ההוא מחוזק השגחת הש''י באלו הדברים , התתן לסוס תכונת הגבורה התלביש צוארו הרעם וההצהלה היוצאת ממנו האתה מסבב שירעש זה הרעש אשר הוא רועש כארבה ותשים עוצם עיטושו אימה לשומעיו , יחפרו רגליו בעמק מהכותו בהם בארץ כדרך הסוסים , ישיש בכח שיש לו ולא יירא מלצאת לקראת כלי המלחמה , ישחק וילעג לענינים המפחידים במלחמה ולא יחת ולא ישוב מפני חרב , בעבורו תזעק האשפה אשר שם החצים ולהב חנית וכידון כי הוא יהיה סבה שיעשו פעולותיהם לסבת העדר פחדו מן החרב , ברעש ובחימה ירוץ בכח עד שהוא כאילו מגמא את הארץ ובולעה ולא יאמין כי קול שופר ר''ל שלא יירא מקול השופר אשר יריעו בו אנשי המלחמה , בדי שופר ישמח ומרחוק מלחמה להתאוותו אותה ורעם השרים ותרועתם במלחמה ירגיש מרחוק וירוץ שם ואולם זכר ענין הסוס להתבאר שזאת התכונה שם השם יתברך בו לעבודת האדם בענין המלחמה עד שהוא לא יתרחק מן החרב עם היות בטבע כל בעלי חיים להתרחק מן המזיק וזה כולו הוא מחוזק השגחת השם יתברך בזה הנמצא , המבינתך יעוף הנץ מהפאה הצפונית בימי הקור ויפרוש כנפיו לצד דרום מהרובע המיושב להתרחק מתגבורת הקור האם ידע זה העוף בהתחלפות האיקלימים ושמה שיתקרב יותר אל משוה היום הוא יותר חם עד שיעוף שם הלא זה כולו מיתרון השגחת השם יתברך ששם בהם זאת התבונה כמו טבע להיותם נשמרים בה , האם על פיך יגביה הנשר לעוף על שאר העופות וירים קנו עד שעל שן סלע ומצודה ישכון ויתלונן ואמנם היה זה כן כי משם יוכל לראות מדחוק הטרף וימצא לו בזה האופן מזונו עד שאפרוחיו יעלעו דם הטרף אשר יבאו אליהם ובאשר ימצאו חללים שם הוא לקחת מגוף החללים לאכול האם זה הנשר בעל שכל עד שידע שכל מה שיגביה לעוף יוכל לראות יותר הדברים הרחוקים הלא השם יתברך מיתרון חכמתו והשגחתו שם טבעו באופן שיערב לו האויר ההוא הגבוה וימשך לו מזה זה התועלת : והכלל העולה מהדברים הוא שהשם יתברך הוכיח את איוב על מה שהיה שופט במעשיו שיש בהם חסרון וקיצור ר''ל במה שהיה מתרעם למה הניח השם יתברך אישי האדם בזה הסידור אשר מהגרמים השמימיים שימשך אליו מהעול מה שימשך עד שימצא רשע וטוב לו צדיק ורע לו ואם לא היה אפשר לש''י שיסדר זה באופן יוחר שלם למה ברא האנשים הקשי יום כי המות יותר נבחר להם ואמר אליו השם יתברך שאין ראוי לו לשפוט זה המשפט לפי שהוא בלתי משיג פעולות השם יתברך והשופט בדבר ראוי שתהיה אצלו ידיעה במה שהוא שופט עליו ועוד כי מה שספר השם יתברך מפעולותיו אשר נעלמו לאיוב הוא במה שיתבאר ממנו שעם השם יתברך תכלית הגבורה והחכמה לעשות כל מה שאיפשר מן ההטבה לזה המציאות השפל ושהוא משגיח בו כפי מה שאפשר והנה זכר גם כן השם יתברך שמה שברא שימשך ממנו רע מה יש בו תועלת להגיע עונש לרשעים והוא אומרו וינערו רשעים ממנה והנה זה המאמר מורה כי הצדיקים לא יגיעום אלו הרעות ולזה אמר רשעים כי הרשעים לבד הם הניזוקים בו כמו שביאר אליהוא ובזה תועלת לשאר האנשים שיקבלו מוסר ויראו מהשם יתברך ותגיע להם הצלחת הנפש והנה כמו ששם הטבע בצמחים כח דוחה מה שהוא בלתי נאות לטבעם כדי שלא יזוקו בו כן שם השם יתברך באופן מה כחות דוחים הרעים מכלל האדם כדי שלא ינזקו בהם האנשים וזה אמנם היה ברע הנמשך במקרה מזה הסדור הנמשך מהגרמים השמימיים אשר הוא מכוון להזיק לרשעים כמו שקדם , ויען ה' את איוב ויאמר . וכראות השם יתברך שלא היה איוב עונה אותו דבר ואמר האם הוא לקיחת מוסר מהרע הבא לאדם שיריב הנוסר בו עם השם יתברך ואם ראוי במי שיתווכח עם השם יתברך שיענהו השם על החוכחח והטענה ההיא ועם כל זה כבר עשיתי לפנים משורת הדין להשיב על דבריך או ירצה בזה ואם מי שאלוה מוכיח אותו יענה על התוכחת ההיא ויטיח דברים כנגד השם יתברך או ירצה שמי שיתווכח עם השם יתברך ראוי שיענש על תוכחתו כשידבר עמו ולזה ראוי לך להשיב על דברי או להודות בהם :

הרוב עם שדי וסור . העם שדי אדם ישתרר : מוכיח אלוה יעננה . הבא להתווכח יענה דבריו . ( מענה איוב ) :

הרוב . היא בה''א השאלה כי שאל לו האם אתה הרב עם שדי קבל מוסר מדבריו הלא המתווכח עם אלוה ראוי לו לענות תשובתו ומה זה תשתוק :

הרוב . מל' ריב : יסור . מל' מוסר :

ויען איוב את ה' ויאמר . הן אני נקלה מאד ביחס אליך ומה אשיבך על דבריך אלה הנה שמתי ידי למו פי הנה פעם אחת דברתי עמך ואיני עונה על דבריך ושנית אדבר ואראה אם יש תשובה להשיב על דבריך ולא אוסיף ויהיה פירוש ושתים ושנית וכמהו ושלש עשרה שנה מרדו שהרצון בו לפי קצת המפרשים שכבר מרדו בשנה שהיתה אחר השתים עשרה שנה שעבדו את כדרלעומר או יהיה הרצון בזה והוא יותר נכון הנה אני הייתי טוען שהרשע והעול נמצא בטובות והרעות המגיעות לאנשים משני צדדים הצד האחד מפני הרע שימצא מגיע לצדיקים והצד השני מפני הטוב שימצא מגיע לרשעים עד שכבר ינצלו מהרע בעח בואו לשכניהם כמו שזכר באומרו מדוע רשעים יחיו וגו' כי ליום אד יחשך רע וגו' והנה הצד האחד שדברתי והוא מה שטענתו מהרע שימצא נופל לצדיקים הנני מניח ועוזב אותו ולא אענה לך דבר עליו לפי שכבר התבאר לי היתר הספק בו ממה שזכר אליהוא בביאור רחב יזכרו השם יתברך בקיצור בזה המענה להיותו סומך על מה שכבר ביארו אליהוא לאיוב ואולם הטענה השנית לא הותר עדיין הספק בה בביאור לא בדברי אליהוא ולא בדברי השם יתברך ואיני מוסיף לטעון לך דבר זולתי הטענה ההיא והיא ההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך אשר הוא עול אם היו הטובות והרעות מגיעות לאנשים מהשם יתברך או ליאות וקיצור אם היו נעזבים אל הסידור אשר מהגרמים השמימיים אשר סדרו בזה האופן ולא היה יכולת לסדרו באופן יותר מתוקן להגיע לאיש כמעשיו וכפרי מעלליו :

הן קלותי . הנה הכרתי בעצמי שאני קל מאד ולא למדתי חכמה לדעת שהכל בא בהשגחה ומה זה הדבר אשר אשיב לך כי אין בפי מענה ולזה שמתי ידי אל פי ולא דברתי מאומה כאשר פסקת ממאמריך :

למו פי . אל פי כמו למו עצתי ( לעיל כט ) :

אחת דברתי . כלומר מעט אמרתי ולא אוסיף עוד , ויש פותרים אחת דברתי , אשר אמרתי ( לעיל ט ) תם ורשע הוא מכלה לא אענה עוד : ושתים . שאמרתי ( לעיל יג ) אל תעש עמדי לא אוסיף :

אחת דברתי . כאומר הנה האחת אשר דברתי בראשית אמרי לקרוא תגר על אשר מסרת הכל ביד המערכה הנה דברתי אז אבל עתה לא אשיב עוד על דבריך להחזיק מאמרי כי עתה רואה אני שלא מסרת ביד המערכה אבל הכל בידיך : ושתים . אבל שתי השאלות אשר שאלתי לומר אם הכל בא בהשגחה מדוע א''כ יבוא הרע על הצדיק וטוב על הרשע הנה עם כי עדיין לא אדע תשובה עליהם עכ''ז לא אוסיף עוד לשאול כי יראתי להרהר אחריך :

( מענה ה' מן הסערה ) :

ביאור מלות המענה ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר :

אזר נא וגו' . הוא ענין זריזות כי החגור במתניו הוא מזורז : אשאלך . אני אשאלך ואתה הודיעני תשובה עליהם והשאלה היא אשר שאל ואם זרוע וגו' תמשוך לויתן וגו' וכדומה אמר שישיב לו אם מודה הוא להדברים האלה :

אזר . חגור : כגבר . כאיש גבור : חלציך . מתניך :

האף תפר משפטי . האף תוכיח שדבריך להפר משפטי ולהראות שהוא מעוקל :

האף . חזר להשיבו גם על זאת ואמר לו וכי גם משפטי תפר וכאומר הלא זה קשה מהראשונה כי תחשוב שמשפטי בטל על כי לא אשיב לאיש כגמולו : תרשיעני . ר''ל תרשיע משפטי בעבור כי תחשב אותך לצדיק כי על רשע וטוב לו אין מקום לתמוה כ''כ כי מי יודע מטמונו של חבירו הצדיק הוא אם רשע אבל עיקר תמיהתו היה על צדיק ורע לו ובעבור עצמו יתמה כי חשב עצמו לצדיק והיה מעונה מאד ואמר לו המקום וכי בעבור מחשבתך תרשיע משפטי :

תפר . מל' הפרה ובטול :

ואם זרוע . כי הנה האדם עשוי הוא בצלם אלהים וכאשר ימצא שלם בעצמו שלא ינטה נטיה מה מדרך ה' הנה כחו רב מאד וימשול בכל דבר ואף בצבא השמים וכענין שנאמר שמש בגבעון דום וכו' וידום השמש וכו' ולא היה כיום וכו' לשמוע ה' בקול איש ( יהושע י ) ולזה אמר לו איך תחזיק עצמך לצדיק וכי אם יש לך כח הזרוע כמו האל למשול בכל דבר וכי תרעם כמוהו בקול לגזור מה על צבא השמים כאשר יאות לצדיק שלום ואמיתי :

זרוע . ענין כח כי הוא נתון בזרוע : תרעם . מל' רעם ורעש :

תרעם . תעשה קול חזק ומרעיש כמוהו :

עדה . לשון עדי ותכשיט :

עדה נא . כאומר נסה עתה לבחון הדבר וקשוט עצמך בגאון ובגובה והלבש עצמך בהוד והדר לעשות מעשים נפלאים :

עדה . מל' עדי וקשוט : גאון . גאוה :

עדה נא גאון וגובה . לבוש ואעדי גאוה וגובה כמו שאני עושה להיות הגבוה במוחלט :

הפץ . פזר עברת אפך וכעסך על רשעי עם לענשם ברוח שפתיך וראה בל גאה והשפילהו ר''ל תן עיניך בו והשפילהו כאשר ראוי ויאות לצדיק שלם :

הפץ . פזר כמו יפץ קדים ( לעיל לח ) : עברות . מל' עברה וזעם :

הפץ . פזר :

והדוך . ל' דכו במדוכה ( במדבר טו ) :

ראה וגו' . הוא כפל ענין במ''ש : והדוך . במאמר פיך הדוך את הרשעים במקומם :

הכניעהו . מל' הכנעה : והדוך . ענין כתישה כמו תשב אנוש עד דכא ( תהלים צ ) :

והדוך רשעים תחתם . שבור וכתת הרשעים במקומם :

טמנם . את כולם יחד טמנם בעפר וחבוש את פניהם במקום טמון ונסתר ר''ל גזור עליהם שפלות והכנעה וכתישה ותראה אם תתקיים גזרתך :

טמנם . ענין ההסתרה במקום נסתר כמו והנם טמונים בארץ ( יהושע ז ) : חבוש . ענין תפיסה וסגירה כמו מבכי נהרות חבש ( לעיל כח ) :

חבוש בטמון . חבשם במאסר ובמחבא או ירצה שימיתם ויחבאם בעפר והוא מחבא הקבר :

וגם אני אודך . כאשר תהיה בהמעלה ההיא אשר זכות ימינך תושיע לך להיות לך כח הזרוע הזאת הנה גם אני אודך לומר עליך שצדיק גמור אתה אבל עתה הואיל ולא כן הוא מה לי במה שאתה לבדך תשבח עצמך לצדיק :

בהמות . מוכן לעתיד :

הנה נא בהמות . כאומר כי אם היית צדיק גמור באמת לא היה קצרה ידי מלשלם גמול אם אמנם עשיתי בריות נפלאות כאלה אשר אין מי יעמוד למולם ומי א''כ יעמוד למולי למחות בידי מלשלם גמול והנה האחת היא הבהמה אשר בראתי בשבעת ימי בראשית והנה עתה עודנה עמך ולא מת : חציר . עם כי רבים ימיו לא בא בפיו בשר טריפה מעולם כי יאכל עשב השדה כבקר :

נא . עתה : בהמות . כך שמו בהמות וכמ''ש בהמות בהררי אלף ( תהלים נ ) והוא שור הבר :

בהמות . הוא בעל חיים שמו כן :

כחו במתניו . ביציו מעוכים ונסתרים ולא נתקו לגמרי : בשרירי . כמו שררך ( שיר ז ) :

הנה נא כחו וגו' . כאומר עם כי לא למד לטרוף טרף ולא נודע א''כ כחו בפועל מ''מ הכח שמורה אצלו במתניו והוא בעל כח בעצם : ואונו וגו' . וכחו בטבור בטנו והוא כפל ענין במ''ש :

ואונו . וכחו כמו מצאתי און לי ( הושע יב ) : בשרירי . בעבורו כמו שררך אגן הסהר ( ש''ה ז ) :

ואונו . וכחו : בשרירי . הוא הטבור :

יחפוץ . כמו יחפוז מתקשה וכן בלשון חכמים דחפיזא כי אופתא ( חולין מז ) קשה כעץ : פחדיו . ביציו : ישורגו . גדילים כמו וישתרגו ( איכה א ) או שריגי מטה בל' משנה והוא ל' גדיל :

יחפוץ . ימהר להניע זנבו אשר הוא כמו אילן ארז בגדול ובעובי : גידי פחדיו . גידי ביציו המה עבים כאלו היו ענפי אילן :

יחפוץ . יחפוז צד''י במקום זי''ן כי זסשר''ץ מתחלף והוא מל' חפזון ומהירות : פחדיו . ביציו כי מרוח אשך ( ויקרא כא ) ת''א מריס פחדין : ישורגו . ענין סעיף וענף כמו הלבינו שריגיה ( יואל א ) :

יחפוץ זנבו . יניע זנבו בחפזה ובמהירות והנה הצד''י תמורת זי''ן כי הם ממוצא אחד : גידי פחדיו ישורגו . גידי ביציו יסתעפו וישתרגו :

אפיקי . חוזק : גרמיו . עצמיו : כמטיל . כמשאוי של ברזל :

אפיקי נחושה . יש להם חוזק הנחושת : גרמיו . עצמיו כדבר עב וכבד של ברזל והוא כפל ענין במ''ש :

אפיקי . ענין חוזק כמו ומזיח אפיקים רפה ( לעיל יב ) : גרמיו . עצמיו כמו תשבר גרם ( משלי כה ) : כמטיל . ענין משא כבד כמו ונטל החול ( שם כז ) :

אפיקי נחושה . הם חתיכות חזקות מנחשת והוא הברזל הקשה אציי''ר בלע''ז : גרמיו כמטילי ברזל . עצמיו כחתיכת ברזל והענין כפול במלות שונות :

ראשית דרכי אל . מבראשית נברא ראש לבהמות : העושו . הקב''ה בעצמו ישחטנו :

הוא ראשית . ר''ל אותו ברא ראשון לבהמות : העושו . לרב חזקו אין מי יוכל לו רק ה' אשר עשהו הוא בעצמו יגיש אליו חרבו להכותו נפש :

העשו . העושה אותו :

כי בול הרים ישאו לו . ובספר תהלים כתוב בהמות בהררי אלף , אלף הרים נשאו לו יבול ובכל יום רועה את כולם , ( ע''כ יסד רש''י מכאן ואילך אינו ל' רש''י ) :

כי בול . כי ההרים נושאים ומצמיחים לו יבול למאכלו ומצויה היא לו ולזה הוא רב כח כי לא יחסר לחמו ועם כל רב כחו ישחקו כל חית השדה במקומו ולא יטרוף מי מהם להחרידם משם :

בול . כמו יבול בחסרון פ''א הפעל וכן כל תוכל ( לקמן מב ) ומשפטו יכל ויבול ענינו צמח האדמה כמו יבול הארץ ( שופטים ו ) :

בול . כמו יבול : ישחקו שם . ר''ל שלא יראו ממנו לפי שאינו טורף :

צאלים . צל אילנות :

תחת . כאלו אמר התחת ותחסר ה''א התימה בדבר המובן וכמוהו רבים ור''ל וכי ישכב תחת צאלים הלא לרב גדלו אין צאלים בעולם לסכך עליו ובהשגחתי יתקיים מבלי צל להגן עליו בחמה מפני החמה : בסתר וגו' . ר''ל וכי ישכב בסתר קנה או בסתר גומא הגדל בבצה :

צאלים . מל' צל : ובצה . עניינו טיט הלח כמו היגאה גומא בלא בצה ( לעיל ח ) :

צאלים . אילנות ונקרא צאלים להיותם בעלי צל : וביצה . טיט ורקק :

יסוכהו צאלים צללו . אותו צל של סתר קנה וביצה מסובך ומסוכך באילנות ( הרבה ) :

יסכוהו . וכי יסכהו צאלים אשר המה ראוים להיות צללו לפי גדלו הלא אין בעולם צל הראוי לכסותו : יסבהו . וכי יסבבו אותו ערבי נחל לעשות עליו צל מפני החמה הלא כמוהם כאין וכפל הדבר רבות פעמים במ''ש המורה על גודל המניעה :

יסוכוהו . מלשון סכך : ערבי נחל . שם אילני סרק הגדלים אצל הנחל :

יסכהו צאלים צללו . יהיו לו האילנות לסוכה ויהיה לו צל : יסבהו ערבי נחל . הקיפו אותו סביב ערבי נחל להיות לו לצל :

הן יעשוק נהר ולא יחפוז . פרת שמימיו פרים ורבים והוא נהר גדול עושקו וגוזלו מן הבריות בשתותו : ולא יחפוז . לא מתקשה בטנו על שתייתו כמו יחפוז זנבו : יבטח כי יגיח ירדן . בטוח הוא למשוך כל הירדן לפיהו אילו היה שותה שם כמו גוחי מבטן ( תלים כב ) :

הן יעשוק . בא בדרך השאלה לומר הנה מושכו כולו אל פיו כאלו עשקו : ולא יחפוז . עם כי לא ימהר לשתות בחפזון וא''כ נמשך עודו המים במשך זמן השתיה מ''מ שותה את כולו ואף הנמשך בזמן השתיה : יבטח . בוטח הוא בעצמו אשר יוכל למשוך אל פיו כל מי הירדן :

יעשוק . מל' עושק וגזל : נהר . ר''ל כל נהר אשר ישתה ממנו : יחפוז . מל' חפזון ומהירות : יגיח . ענין המשכה כמו בגיחו מרחם יצא ( לעיל לח ) :

יעשוק . יגזלו מימיו : ולא יחפוז . ולא יתנועע הנהר בחפזון כמו שהיה עושה בראשונה : יגיח ירדן אל פיהו . יוציא מי הירדן ויכניסם אל פיהו והוא מגז' בגיחו מרחם :

בעיניו יקחנו . המקום יקחנו בהביטו בו ונרעד מאימתו : במוקשים . כלי אומנו' של ציידים ששולים בהם דגים :

בעיניו . את כל הירדן יקח אל פיו עד המעינות מקום נביעתו שהוא נובע ממערת פמייס : במוקשים . בכדי לשתות הכל ישפיל פיו עד קרקעית הירדן וינקוב אפו בהמוקשים אשר בירדן כאבנים וכדומה כי יפגע בהם באפו והוא מדרך הפלגה וגוזמא וענין מליצה :

בעיניו . הבי''ת תבא במקום עד כמו בהשמים חסדך ( תהלים לו ) ומשפטו עד השמים ועיניו הוא ענין מעין מים כמו עין המים ( בראשית טו ) :

בעיניו יקחנו במוקשים ינקב אף . ידמה בעיניו שיקח כל הנהר וישתה אותו עד שישפיל אפו בשתותו ויגיע לתחתית הנהר וינזק אפו במוקשים הנמצאים שם או ישוב על לויתן ואמר האם יראה בעיני האדם שיוכל לקחת אותו כמו שיקח שאר הדגים וינקוב אפו במוקשים ללכדו בחכה היא הרשת שצדין בה הדייגים :

תמשך לויתן וגו' . כאשר תמשכנו בחכה ותשים אגמון באפו הידבר אליך תחנונים כלו' לא תוכל ( להתקרב אליו ) בכלי מצודה : תשקיע לשונו . תשקיע חבל בלשונו להוציאו ממקומו :

תמשוך . כאלו אמר התמשוך ותחסר ה''א התימה בדבר המובן ובא עתה לספר מפלאות גבורת הלויתן ואמר לו וכי תמשוך את הלויתן מן המים בחכה כאשר ימשכו יתר הדגים : ובחבל תשקיע לשונו . הוא הפוך וכאלו אמר וחבל תשקיע בלשונו וכן ותשם בפוך עיניה ( מ''ב ט ) ומשפטו ותשם פוך בעיניה ור''ל וכי תשים את החבל תוך עומק לשונו למשכו אחריך :

בחכה . הוא מכלי הצדיה כמו משליכי ביאור חכה ( ישעיה יט ) : תשקיע . ענין שימת הדבר בעומק כמו ככה תשקע בבל ( ירמיה נא ) :

ובחבל תשקיע לזונו . האם בחבל שתשקיע בים תוכל למשוך לויתן ולצוד אותו כשיסתבך החוח אשר בראש החבל בלשונו :

אגמון . הוא כפוף כמו כיפה ואגמון ( ישעיה ט' ) ועשוי של ברזל לצוד בו דגים : התשים . אם תשים אגמון באפו להוציאו מן הים : ובחוח . כלי של ציידי דגים : תקוב . כמו תנקוב :

התשים . וכי תשים אגמון באפו וכי תנקוב לחיו בחוח כדרך אשר יעשו ליתר הדגים לצודם כי לרב כחו לא יועיל תחבולה אף זרוע עם גבורה :

אגמון . וחוח . גם הם מכלי הצדיה האגמון הוא כעין מחט כפוף כגומא שע''פ המים :

אגמון . הוא החוח החד שצדין בו הדגים : תקוב . תנקוב :

הירבה אליך תחנונים . אם ירבה לך תחנונים ויבקש על נפשו שתניחהו : אם ידבר . כפל מלה : רכות . דברים של תחנונים :

הירבה . וכי ירבה לך תחנונים ודברים רכים בכדי לעזבו לנפשו וכאומר הלא א''א לצודו ואיך יחנן אליך לעזבו :

היכרות ברית עמך . אם יכרות ברית לעבדך שתקחנו להיות לך עבד עולם :

היכרות . וכי יכרות עמך ברית שתקחנו לעבד עולם ותשלחו בברית זה :

התשחק . אם תשחק ותטייל בו כאילו הוא צפור קטן : ואם תקשרנו . לצוארי ( ס''א לצורך ) נעריך הקטנים שיטיילו בו כצפרים קטנים שנותנין לתינוקות לטייל ולפייסו :

התשחק . וכי תלעיג בו כאשר תלעיג בצפור אשר תתן לפניו גרעיני תבואה אל הפח והוא יורד בה לאכול ונלכד שם וזהו השחוק שעם הצפור אשר ירמהו לרדת אל הפח ואמר וכי גם את הלויתן תוכל לצוד בתחבולה כזאת : ותקשרנו . וכי תקשור אותו לבל יברח ותמסור אותו לנערותיך לשחק בו כאשר יעשו בצפור קטן :

יכרו עליו חברים . אם יכרו ויחכמו עליו חברים ומכשפים לצוד אותו להוציאו מן הים ע''י מכשפות שיחצוהו ויחלקוהו בין תגרים כעניין שעושים ציידי הים שצדין דגים גדולים בחכמתם ובאים התגרים וקונים מהם : יכרו . ל' כורה שוחה ( ירמיה יח ) : חברים . ל' וחובר חבר : כנענים . תגרים :

יכרו . וכי חוברי חבר יצדוהו בקסמים שבידם ויכרו ממנו כרה גדולה וסעודה חשובה או האם יחצוהו לחלקים בין הסוחרים אשר יקנוהו מידם :

יכרו . ענין סעודה כמו כרה גדולה ( מ''ב ו ) : חברים . בעלי הקסמים כמו וחובר חבר ( דברים יח ) : יחצוהו . ענין חלוקה כמו ותחץ לארבע רוחות ( דניאל יא ) : כנענים . סוחרים כמו כנענים נכבדי ארץ ( ישעיה כג ) :

יכרו . יסעדו מגזרת כרה גדולה : חברים . הם הסוחרים המתחברים ביחד : יחצוהו . יקחוהו : כנענים . סוחרים :

התמלא . אם תמלא תאותך ותעשה סוכות מעורו : ובצלצל דגים ראשו . ואם תעשה מראשו צלצל דגים כפל לשון : צלצל . סוכת דגים ולסוכה עשויה מראשו קורא אותה צלצל דגים לפי שעשויה ממנו : צלצל . אמבוריץ בלע''ז ל' צל הוא והוא מתיבות כפולות כמו ירקרק אדמדם ( ויקרא יד ) פתלתל ( דברי' לב ) קעקע ( ויקרא יט ) :

התמלא . ואף אם תצודו וכי תכרות בסכינים את עורו להפשיטו מעליו הלא עורו קשה עד מאד ואין לחתכו בסכין : ובצלצל . וכי תשקיע את ראשו בכלי העשוי להשקיע בו ראש הדג ולצודו בזה :

התמלא . ענין חתוך וכריתה כמו ימולל ויבש ( תהלים צ ) : בשכות . מל' סכין ועם היא בשי''ן וכן ושמת שכין בלועיך ( משלי כג ) : ובצלצל . הוא שם כלי מכלי הצדיה אשר בו יוצלל וישקע ראש הדג והוא מלשון צללו כעופרת ( שמות טו ) שר''ל נשקעו בעומק :

התמלא . התכרות : בשכות . הוא החרב שכורתין בו עורות הדגים הגדולים : ובצלצל . הוא החרב שכורתים בו ראשי הדגים הגדולים :

שים עליו כפך . התגבר לערוך לפניו שתשים עליו כפיך להכותו : זכור מלחמה אל תוסף . ואל תוסיף זכור גבורתך להלחם בו במלחמה : אל תוסף . מן יסף כמו ולא יסף עוד לדעתה ( בראשית לח ) ובלע''ז רקרייטר''ש , אל תוסף סמ''ך נפתחת מפני סוף פסוק כמו אל תותר ( בראשית מט ) ותותר ( רות ב ) וכן הרבה כמוהו :

שים עליו כפיך . בחון נא ושים עליו כפיך לאחוז בו והן ידעתי כי לא תוסף עוד לזכור מלחמה למולו כי מה מאד ירעיש למולך ותרעד ממנו והוא ענין מליצה :